1. לפניי בקשה מטעם הנתבעת מס' 5 (ובכמה מסמכי בי-דין – צויינה נתבעת זו כנתבעת 7, ולפיכך, להלן "מבני תעשיה") להורות על גילוי מסמכים ספציפי, של דו"חות ואו חוות דעת של המומחה מטעם התובעת, מר דן ארבל, ואשר הסימוכין שלהן הוא 290606-1, 2906060-2 ו-2906060-4 (להלן בהתאמה –חוות הדעת 1, 2 ו-4).

2. התביעה שלפני היא לפיצויים בגין נזקי שריפה שפרצה והזיקה לרכושה של הנתבעת 2. הנתבעת 1 היא המבטחת של הנתבעת 2. חוות הדעת של דן ארבל מתייחסות בעיקרן לתקינות המתזים בנכס של התובעת 2.

3. ואלו היו טיעוניה של מבני תעשיה בבקשתה: התובעת 2 הגישה לתיק בית המשפט שתי חוות דעת של דן ארבל. חוות הדעת סומנו על ידי המומחה כ-290606-3 ו-2906060-5 (להלן - חוות דעת 3 ו-5). בחוות דעת 3 (להלן גם – "חוות הדעת הראשונה") כתב המומחה כי "... אילו היתה מותקנת מערכת מתזים גם בבניין המזרחי, לא היתה לה אפקטיביות". חוות דעת זו נערכה על ידי התובעת 2, לדעתה של מבני תעשיה, על מנת להתמודד עם טענתה של הנתבעת 1 שאין כיסוי ביטוחי לאירוע השריפה והנזקים, משלא קויימו תנאי הפוליסה באשר להתקנת מתזים ושמירה על תקינותה של מערכת הספינקלרים בכל שטחי המושכר של התובעת 2. לפיכך, אין לראות בה מסמך שנעשה לצורכי משפט (וראו ע"א 407/73 גואנשיר נ חב' חשמל, פ"ד כ"ט (1) 169; ע"א 410/95 מוסקונה נ' מאוד פ"ד לב(2) 321).

חוות דעת 5, מיום 26/10/11 שהיא השניה במספר (להלן גם – "חוות הדעת השניה"), ניתנה לאחר שהתובעת 2 קיבלה תגמולי ביטוח, ולפיכך הופיעה בה מסקנה הפוכה, לפיה "אילו בעת אירוע השריפה ..היתה מותקנת בבניין אותה מערכת כפי שהותקנה בשנת 2007 הרי בעוצמתה המוגברת היא הייתה מונעת התפשטות האש לתוך הבניין". כן עלה מחוות הדעת שהוגשו, כי לפני חוות הדעת הראשונה, כתב המומחה את חוות הדעת 1 ו-2 ואילו לפני חוות הדעת השניה כתב המומחה את חוות הדעת שמספרה 4.

מבני תעשיה טענה כי עיון בחוות דעת אלו יאפשר לה לבחון כיצד ומדוע הפך המומחה מסקנתו.

4. בתגובה לבקשה, טענו התובעות כי שלב גילוי המסמכים הסתיים, וכי מבני תעשיה עורכת "מסע דיג", שאינו כדין ויש בו כדי להרחיב את חובת הגילוי באופן מכביד. לגופה של הבקשה טענו התובעות כי מדובר בטיוטות של חוות דעת של המומחה אשר נערכו והוכנו לצורך משפט, ולפיכך הן חסויות על פי החסיון החל על מסמכים שנערכו לקראת משפט. טיוטות של מומחים אינם אלא מסמכים פנימיים, החוסים תחת החסיון.

5. התובעות הגישו לי את המסמכים במעטפה סגורה לעיוני בלבד.

6. בתגובתה לתשובת התובעות, טענה מבני תעשיה כי בית המשפט רשאי בכל שלב להורות על גילוי מסכמים (תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-19849). כמו כן, נטל השכנוע כי חל על המסמכים חסיון, הוא על הטוען לו, והתובעות לא עמדו בו שהרי הטענה כי המסמכים הוכנו לקראת משפט לא נתמכה בתצהיר; תחילה טענו התובעות, שאין בכלל חוות דעת נוספות, מה שמעיד על חוסר נכונות טענותיהן הנוכחיות; חוות הדעת לא נערכו לקראת דיון משפטי אלא לצורך ניהול מו"מ בין הנתבעות לבין עצמן (חברת הביטוח והמבוטחת)

7. לאחר ששקלתי את דברי הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוגשו לעיוני אני קובעת כדלקמן:

קדם המשפט לא הסתיים, ולפיכך אין מניעה לדון בבקשה נוספת לגילוי מסמכים.

משלא הגישו הנתבעות תצהיר לתמוך את טענתן העובדתית כי המסמכים שבמחלוקת הוכנו לקראת משפט, הרי יש לראות את התובעות כמי שלא הצליחו להוכיח טענתן זו. דברים אלו מכוונים לחוות הדעת 1 ו-2, שהתאריכים המופיעים בהם, הם זמן ניכר לפני הגשת התביעה. מנגד, חוות דעת 4 הוכנה לאחר הגשת התביעה, ואראה בה כמסמך שהוכן לקראת ההליך המשפטי.

8 אולם, יש להמשיך ולבחון אם אין חוות הדעת 1 ו-2 חסויות בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות, שנוסחה כדלקמן:

"48(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין" (ההדגשה לא במקור).

כאמור, עיינתי במסמכים (1, 2 ו-4). מדובר בחוות דעת, כאשר מצויין על חוות דעת 1 ו-2 כי הן "ראשונית". עולה מכאן שהן טיוטות. על חוות דעת מס' 4, נכתב כי היא "משלימה למס' 3, כאשר אף על חוות הדעת שהוגשה, מס' 5, נרשם כי היא משלימה של חוות דעת מס' 3. מכאן ניתן להסיק שאף מס' 4 היא טיוטה. ככלל אין חובה על נותן חוות דעת (או מי שהזמין אותן) להגיש טיוטות של חוות הדעת לעיון של הצד השני. נתונה לאדם הזכות, המכין מסמך, לרבות חוות דעת, להכין לעצמו טיוטות, לשנות אותן ולעורכן ואפילו לאחר התייעצות עם המזמין. דברים אלו אינם מתייחסים למקרים בהם העד או המומחה נעזר בטיוטות בעת המשפט, שאז אין הן חוסות יותר תחת המטריה של החסיון. על כל פנים, לעמדתי טיוטות של חוות דעת, שנעשו בהן שינויים מאוחרים, חסויות בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות, כאשר החסיון הוא של הלקוח וחל על עורך הדין.

9. התוצאה היא שהתובעות פטורות מלגלות את המסמכים נשוא בקשה זו.

אני מחייבת את המבקשת, מבני תעשיה, בהוצאות הבקשה, שיש לשלמן לתובעות, בלא קשר לתוצאות המשפט, בסכום של 1,300 ₪ (הסכום כולל מע"מ).

10. התובעות רשאיות לשלוח פקיד למשרדי לקבל את המעטפה ובהם המסמכים שהוגשו לעיוני.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.