1. לפני בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת טענה, לפיה – בקצירת האומר – ההתחייבות של הנתבעת מס' 7, מבני תעשיה בע"מ, לתקין ספרינקלרים (מתזים) במבנה המושכר ממנה על ידי התובעות/המבקשות, היתה התחייבות נוספת לחוזה השכירות בין התובעת 2 לבין מבני תעשיה בע"מ ולבר לו.

2. הצורך בתיקון כתב התביעה התעורר עקב החלטתי מיום 11/5/13, שניתנה לבקשת מבני תעשיה, לפיה הוריתי למחוק מתצהירי התובעות התייחסות לטענה זו, שכן קבעתי שהיא לא הופיעה בכתבי הטענות מטעמן עד למועד הגשת התצהירים, שנועדו לבוא במקום עדות בחקירה ראשית מטעם התובעות. בשל מחיקה זו, הוגשה ביום 16/5/13 הבקשה לתיקון כתב התביעה.

3. מבני תעשיה התנגדה לבקשה בטענה שתי טענות עיקריות: הראשונה – התיקון המבוקש נועד להוסיף עילה שהתיישנה, ולפיכך, בהתאם להלכה הפסוקה, אין להתיר את התיקון. השניה – חל שיהוי בהגשת הבקשה: כתב התביעה הוגש בשנת 2008; תוקן מספר פעמים; התובעות יכלו ללמוד על עמדתה של מבני תעשיה עוד מכתב הגנתה, בו פורטה טענת ההגנה שלה, לפיה על פי הסכם השכירות יש ויתור מלא על העילה של אי התקנת הספרינקלרים במבנה; ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 22/5/13.

4. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובות לה, החלטתי לאפשר את תיקון כתב התביעה כמבוקש. להלן הנמקתי.

5. הוספת הטענה, כי מבני תעשיה הפרה התחייבות לבר לחוזה השכירות, ולא מנעה בכך את נזקי השריפה, היא עילה חדשה ונפרדת לעילות שהופיעו בכתב התביעה. עמדתי על כך בהחלטתי מיום 1/5/13. מכאן שאין לקבל את טענתן של התובעות שאין מדובר בעילה חדשה אלא "בהרחבת העילות" המופיעות בכתב התביעה.

6. התובעות טענו כי ההתחייבות הלבר-חוזית ניתנה ביום 3/1/05, כשלטענתן, מבני תעשיה התחייבה להתקין אותם תוך 45 ימים ממועד זה. מבני תעישה טענה, כי העילה התיישנה לכל המאוחר בדצמבר 2012. לפיכך לא ניתן להתיר את התיקון המבוקש. התובעות השיבו שאין המדובר לא בהוספת עילה, אלא בהרחבת העובדות המהוות את העילות שבכתב התביעה. טענה זו, עומדת בניגוד להחלטתי מיום 11/5/13, שבה קבעתי כי הטענה, שהיתה התחייבות לבר-חוזית, היא עילה חדשה, המהוות שינוי חזית אסור. על כל פנים, זוהי מהותה של הבקשה לתקן את כתב התביעה – בקשה להוסיף עילה חדשה. הלכה היא שאין להתיר תיקון כתב התביעה על ידי הוספת עילה שהתיישנה (וראו בספרו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית עצ' 124 וכן התקדימים המפורטים שם. התשובה לשאלה אם העילה, שאת הוספתה מבקשות התובעות התיישנה, היא שצריכה להכריע את גורל הבקשה בהתייחסי לטענה הראשונה של מבני תעשיה.

7. כאמור, אם נמנה את תחילתו של מירוץ ההתיישנות מהמועד שבו ניתנה ההבטחה (הכל לטענת התובעות) הרי העילה התיישנה. מנגד, אם נמנה את תחילתו של מירוץ ההתיישנות ממועד אירוע הנזק, כאשר השריפה אירעה ביום 29/6/06, העילה לא התיישנה, שכן מועד סיום התקופה עד להתיישנות הוא בינואר 2014. בע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נ(59 423 נפסק כי:

משמופר החוזה והצד המקיים מבקש לבטלו או לאוכפו או למנוע התקשרותו של המפר עם האחר, אין עליו להמתין לכל התרחשות נוספת, ובידו עילת תביעה בשלה, אולם משמופר חוזה, והצד המקיים איננו מבקש לעצמו סעד בגין ההפרה גרידא, אלא בגין נזק שהתרחש בעקבותיה לאחר זמן, יכול שתיווצר עילת תביעה עם היווצר הנזק. הזכות לפיצויים בגין הפרת חוזה קמה מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970, הקובע תחת הכותרת 'הזכות לפיצויים': 'הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה'... לפי סעיף 10 ההפרה והנזק שלובים זה בזה ויוצרים יחד את עילת התביעה המקנה את הזכות לפיצויים" (פסקה 9 בפסק הדין. וראו גם במאמר של אלון ריחני "התיישנות העילה החוזית בגין הפרת חוזה: ממועד הפרת החוזה או ממועד גרימת הנזק" המשפט ח (התשס"ג) 461, 464-465); ע"א 2113/10 בן דוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו),

8. נותר לדון בטענת השיהוי שהעלתה מבני תעשיה. אכן, התובעות השתהו השתהות ניכרת בהעלאת טענתן, שכן היה עליהן לדעת על עמדתה של מבני תעשיה עוד מכתב ההגנה של מבני תעשיה, שהוגש במרץ 2009 ושנטען בו, כי יש לדחות את התובענה כיוון שבהסכם השכירות ובנספחיו נקבעו סעיפי ויתור על כל עילה בגין נזקים עקב השכירות. מאז שהתיק מתנהל, במשך למעלה מארבע שנים, תוקן כתב התביעה מספר פעמים, ובוודאי היה על התובעות לתקן גם את התיקון המבוקש זמן רב לפני המועד בו הוגשה הבקשה הנוכחית, שהועלתה רק כשבוע לפני ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 22/5/13. אף טענתה של מבני תעשיה כי העובדות היו ניתנות לבירור בקלות, מקובלת עלי, ואוסיף כי העובדות היו גלויות "ככתובת על הקיר".

9. מנגד, הלכה היא עמנו, כי ניתן לאפשר תיקון כתבי הטענות בכל מועד שהוא. לכאורה, מדובר בעילה, שאם יוכיחו אותה, היא עשויה להקים חבות של מבני תעשיה לשאת בנזקיהן, בשעור זה או אחר מכלל הנזקים של התובעות. דעתי היא שיש לתת עדיפות לזכותן של המשיבות שיהיה להן מלוא יומן בבית המשפט במובן של מתן אפשרות להביא את כל טענותיהן לפני בית המשפט על השיהוי שהשתהו בהעלאת בקשתן לתיקון, כאשר לא השתכנעתי כי יהיה במתן ההיתר משום פגיעה ממשית בזכויותיה הדיוניות של מבני תעשיה, על כל פנים לא כזו שלא ניתן לפצות בגינה בהוצאות.

10. לפיכך, אני מתירה את תיקון התביעה. התובעות יגישו לתיק בית המשפט מחר עד השעה 12:00 כתב תביעה מתוקן (ובמקביל יגישו אותו גם למבני תעשיה). מובן שעל התיקון לעלות בקנה אחד עם הבקשה לתיקון שלפני.

11. מבני תעשיה תהיה רשאית להגיש ביום 26/5/13, מועד הקבוע לישיבת המשך הוכחות, כתב הגנה מתוקן או לקרוא לפרוטוקול את את נוסח תגובתה לתיקון, והוא ייחשב כחלק בלתי נפרד מכתב ההגנה עד הגשת כתב הגנה מתוקן.

13. אני מחייבת את התובעות לשלם למבני תעשיה הוצאות הבקשה והבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי התובעות, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.