1. לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה של סרטן המעי הגס כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 11.3.2009.
3. לאחר שהתקיים דיון הוכחות בתיק, שלחו הצדדים ביום 25.3.2014 הודעה מוסכמת לענין מינוי מומחה בתחום התעסוקתי וכן לענין העובדות המוסכמות בתיק.

להלן העובדות המוסכמות:

1. התובע הינו יליד 1.1.1946.
2. התובע עבד בחברת פרוטארום מיום 1.1.1985 ועד לחודש 3/2005 כמכונאי אחזקה.

עם זאת החל מחודש 10/2003 המפעל נסגר, לאחר ששריפה פרצה בו, והמפעל פסק לייצר. לאחר השריפה החומרים היו קיימים במפעל והתובע, עם עוד קומץ עובדים, המשיך לעבוד בו על מנת לתחזק את המקום ועל מנת למנוע נזק סביבתי.

החשיפה לחומרים, אפוא, מחודש 10/2003 הייתה פחותה מהחשיפה קודם לכן, לאור העובדה שהמפעל פסק לייצר.

1. התובע עבד במשרה מלאה, עד לתחילת שנות ה-90 במשך 6 ימים בשבוע, כ-8 שעות ביום, ואחר כך במשך 5 ימים בשבוע, כ-8 שעות ביום.
2. התובע עבד בבית מלאכה מרכזי שגודלו כ-20X50 מ'. בבית המלאכה היו שני שערים גדולים מאוד ומאווררים על הגגות. כמו כן היו בו חלונות קטנים. הן השערים והן החלונות היו פתוחים. מהערב הדלתות היו נסגרות.
3. התובע עבד גם במתקנים השונים – כאשר היו תקופות בהן הוא עבד רק בבית המלאכה, היו תקופות שבהן עבד בשטח במתקנים והיו תקופות שהיה שילוב בין השניים. התובע הסתובב בכל המתקנים שהיו במפעל במהלך שנות עבודתו (כאמור כל פעם במתקן אחר ולפעמים עבד רק בבית המלאכה). התובע עבד בהערכה כ-60% מזמנו במתקנים.
4. התובע נחשף באופן מסיבי ויומיומי לחומרים כדלקמן במהלך עבודתו במפעל:-
5. התובע נחשף לחומר אתילן 4H2C (ראה חומר מס' 10 בנספח המצורף). התובע היה חשוף כשהוא עבד במתקן המונומר – למשל אם הוא פרק כלי הוא היה חשוף לגזים שנפלטו. במתקן המונומר התובע אף נחשף לחומר EDC (מס' 73 בנספח), באותו מתקן הוא נחשף בכמויות קטנות לחומר נפטה (מס' 71 בנספח). כן נחשף לחומרים: כלור, מימן כלוריד וסודיום היפוכלוריד.
6. התובע היה חשוף לגז הבוטאן (חומר מס' 12 בנספח), שהינו גז שהשתמשו בו כדי לחתוך.
7. התובע נחשף לחומרים: וינול כלוריד ויניל כלוריד מונומר (מס' 20-21 בנספח) שהינם אותו חומר בשינויים קטנים בלבד וכן למינומר (סעיף 42 בנספח).
8. התובע נחשף לחומצה גופריתנית בריכוז 47% (חומר מס' 23 בנספח) כשהוא עבד באלקטרוליזה ולחומר חומצה גופריתנית בריכוז 98% (חומר מס' 24) כשהוא עבד בדסלושיין.
9. התובע נחשף – חשיפה שאינה משמעותית ואינה ברורה לחלוטין לכספית (מס' 37 בנספח) וזאת הן במתקן הכספית והן באלקטרוליזה בפיצוח של התאים הכימיים. לא ניתן לדעת באיזו תדירות התובע נחשף לחומר זה היות והוא לא היה בקבוצה שעבדה עם החומר. ככל הנראה החשיפה לחומר זה לא הייתה חשיפה משמעותית ומסיבית.
10. התובע נחשף למימן (מס' 40 בנספח) כשהוא עבד באלקטרוליזה כשהוא פרק את המדחס.
11. התובע נחשף לסודה קאוסטית (מס' 48 בנספח) – בעת שפירק ושיפץ משאבות.
12. התובע נחשף לפולימר ויניל כלוריד (מס' 57, 63 בנספח) כשהוא עבד במתקני ה-PVC.
13. לתובע סופקו מסכות עם פילטרים. עם זאת – המסכות והפילטרים התאימו לדברים מסוימים והוא היה נשלח לעיתים לעבוד עם חומרים אחרים ללא פילטרים מתאימים. לתובע סופקו מסכות גז ל-VCM שאם הוא היה נכנס לתוך מיכל הוא היה חייב להשתמש בהן.
14. כמו כן סופקו לתובע בגדי עבודה (מבד רגיל), נעלי עבודה, כובע וכפפות – כאשר היו כפפות גם מבד וגם מגומי שאין בהן אטימה כלל. בכפפות גומי (בהם התובע לא תמיד השתמש), הוא השתמש כאשר היו חומרים שלא הזיקו לגומי.
15. התובע לא עישן.
16. התובע נחשף לחומרים במגע פיזי, בנשימה, לעיתים התובע היה נכנס לתוך המיכלים.

מינוי מומחה רפואי:

1. ד"ר יעקובוביץ ראובן מרקוס, רופא תעסוקתי, מתמנה בזה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובעת, וזאת תוך 30 ימים ממתן החלטה זו.
2. צד המתנגד להחלטת בית הדין למנות את ד"ר יעקובוביץ, יודיע על כך בהודעה מנומקת תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו החלטה זו.
3. אם וככל שמי מהצדדים היה או עודנו בקשר עם המומחה לגבי תובענה זו או הפגיעה מושא התובענה, לרבות חוות דעת שקיבל מהמומחה, יגיש הודעה בכתב לבית דין זה וישירות לצד שכנגד תוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו.
4. השאלות:
   1. מהו ליקויו של התובע?
   2. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו.

ככל שקיימת אצל התובע מחלת מקצוע, מתבקש המומחה לפרט מהי המחלה מתוך המחלות המפורטות בתוספת לתקנות.

• 1. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל ל-50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השנים.

• 1. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות המים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

• 1. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע?

(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

1. מסמכים רפואיים:

להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן:

• 1. מסמכים שצורפו לכתבי בית הדין, לרבות דוחות ניטור ורשימת חומרים.
  2. תיקו הרפואי של התובע משירותי בריאות כללית, מרפאות כלליות (ידני+ממוחשב); מרפאות מקצועיות (ידני+ממוחשב).
  3. תיקו הרפואי של התובע מבית החולים רמב"ם.
  4. חוות דעתו של ד"ר שלוסברג מטעם התובע.
  5. חוות דעתו של ד"ר פינס מטעם הנתבע.

1. לתשומת לב המומחה יוער, כי הכלל בבית הדין לעבודה, שאין בודקים את התובע, אלא אם באופן חריג מבקש זאת המומחה. 

1. כמו כן יצויין, כי אין הצדדים רשאים לפנות ישירות אל המומחה.

1. התיק יובא לעיון ביום 25.5.2014.

1. שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

ניתנה היום, ‏י' ניסן תשע"ד, ‏10 אפריל 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.