לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

1. לפנינו בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי במסגרת תביעת התובע להכיר במחלת סרטן המעי הגס בו לקה כפגיעה בעבודה.
2. בדיון מיום 10.4.14 קבענו את התשתית העובדתית בתיק ומינינו את ד"ר יעקובוביץ ראובן לשמש מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- "המומחה") על מנת שיחווה את דעתו אודות המחלה ממנה סובל התובע ואודות הקשר הסיבתי בינה ובין עבודתו של התובע.
3. המומחה הגיש חוות דעתו ביום 18.5.14 (להלן- "חוות הדעת הראשונה").
4. בהמשך הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי אחר אשר נדחתה על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 28.10.14, אולם ניתנה החלטה המורה על הפניית שאלות הבהרה למומחה אשר התבקשו מטעם התובע.
5. המומחה השיב על השאלות בחוות דעתו מיום 13.11.14 (להלן- "חוות הדעת השנייה").
6. ביום 24.11.14 הגיש התובע בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות. בתגובתו מיום 15.12.14 התנגד הנתבע לבקשה מהטעם שהשאלות מתייחסות להשפעה שיש לתנאי עבודתו של התובע על מחלתו, בעוד שהמומחה כלל לא קבע כי יש קשר סיבתי ביניהן, ולכן הן אינן רלוונטיות.
7. בפסיקה^[1] נקבע כי בית הדין ייתן רשות להציג שאלות הבהרה כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה. כן יש ליתן את הדעת לכך ששאלות ההבהרה הן תחליף לחקירה נגדית של המומחה, אשר בדרך כלל אינה מתאפשרת בתיקים מסוג זה.

עם זאת נקבע כי בית הדין לא יתיר הצגת שאלות החורגות מהתשתית העובדתית אשר נקבעה ע"י ביה"ד, שאלות היפותטיות, שאלות ה"מתווכחות" עם מסקנות המומחה וכאלה הבוחנות את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לקביעותיו.

1. לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד הגענו למסקנה כי אין להפנות למומחה את שאלת ההבהרה שבבקשת התובע. נבאר/
2. בשאלת ההבהרה פירט התובע מספר גורמי סיכון היכולים להגביר את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס, אולם אינם קיימים אצל התובע, ולפיכך, ביקש מהמומחה להשיב האם לאור נתונים אלה הוא משנה את קביעתו כי ייתכן ויש סיכוי של מעל 20% כי התובע חלה בסרטן עקב חשיפתו לחומרים במהלך עבודתו.

שאלה זו של התובע מבלבלת בין שתי הדרישות להכרה במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה:

האחת היא לקביעה רפואית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין העבודה למחלה, בסבירות של 50% ומעלה. רק ככל שמתקיימת הדרישה הראשונה, אזי יש להוכיח כי ההשפעה של העבודה על המחלה היא בשיעור של מעל 20%.

1. המומחה בענייננו קבע חד משמעית בחוות הדעת מטעמו כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלת המעי הגס (עמ' 2, סעיף 5 לחוות הדעת מיום 11.5.14; עמ' 2, סעיף 4.ב. לחוות הדעת מיום 10.11.14), ולפיכך אין כל רלוונטיות לשיעור ההשפעה של תנאי העבודה, אם בכלל, על מחלתו של התובע.
2. מעבר לכך יצוין כי חלק מהנתונים שפירט התובע בבקשתו אינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין מיום 10.4.14, ולפיכך בוודאי שאין להעבירם למומחה.
3. כמו כן נוסיף ונציין, כי השאלה העומדת לפתחנו הינה האם החומרים עמם עבד התובע הם אשר גרמו למחלתו ואין אנו נדרשים לברר מהו הגורם למחלת התובע. שאלת ההבהרה הינה שאלה כללית ואינה שאלה רלוונטית לתיק זה.
4. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.
5. על הצדדים להגיש סיכומים בהתאם למפורט בהחלטה מיום 16.11.14.
6. לעיוני – 1.2.15.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ה, (28 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 1085/02 המוסד לביטוח לאומי - עוזי חן (ניתן ביום 23.4.2002); בר"ע 331/07 יצחק לוי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.9.2007). ↑