1. בפניי בקשה מאת התובעת להורות למומחה מטעם בית-המשפט, השמאי ענאן סלאמה (להלן: "המומחה") לערוך ביקור נוסף בדירה ולהתיר הגשת ראיות נוספות, כתב התביעה בת.א. 57829-11-16 על צירופיה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2. התובעת הגישה כנגד הנתבעת, תביעה לפינוי וסילוק יד, מהנכס הנמצא בצפת, והידוע כגוש 13062, חלקה 33 יחידה 10 (להלן: "הנכס") ותביעה כספית.

3. ביום 28.4.2015 ניתן פסק-דין, המורה לנתבעת לפנות ולסלק ידה מהנכס, ולהחזיר החזקה בו לתובעת, ולשלם דמי שימוש ראויים כמפורט שם. כן נקבע, שאין באמור בפסק-דין זה בכדי למנוע מהנתבעת לתבוע את התובעת בעלות השיפוצים/ההשבחות/ההשקעות שלטענתה הושקעו על-ידה בנכס, ככל שהושקעו, הכל בכפוף לכל דין אחר, ותוך שמירת זכותה להגיש כל תביעה כנגד עיזבון המנוח.

4. הנתבעת הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ע"א 42559-06-15, וזה התקבל בחלקו ביום 20.12.15. ככל שהערעור מכוון כנגד פינוי הנתבעת מן הנכס, נפסק שיש לדחותו. אשר לדמי השימוש הראויים, נפסק שיש להשיב את העניין לבית-משפט קמא, על-מנת שיכריע באילו תקופות החזיקה הנתבעת בנכס, ומהם דמי השימוש הראויים בהם יש לחייבה. ביום 17.5.16 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-המשפט העליון על-ידי הנתבעת, רע"א 2958/16.

5. ביום 24.6.16, מיניתי את השמאי ענאן סלאמה, כמומחה מטעם בית-המשפט, בכדי שיחווה את דעתו בשאלת דמי השימוש הראויים לנכס, נשוא המחלוקת. כן קבעתי, בין היתר, כי הצדדים יתאמו עם המומחה מועד לביקור בנכס, וימציאו לו כל החומר הדרוש להכנת חוות-דעתו, לרבות חוות הדעת מטעמם. ביום 15.1.17 קבעתי, כי המומחה יתחשב בדמי השימוש הראויים במועד ביקורו בנכס.

6. המומחה הגיש את חוות הדעת וממנה עולה, כי ביקור בנכס נערך ביום 10.11.16, בנוכחות אבי הנתבעת.

7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.5.17 נחקר המומחה, ובמסגרת חקירתו הנגדית על-ידי ב"כ התובעת, עו"ד קנאזע, הוצגה בפניו חוות-דעת של השמאי ראדי נג'ם (להלן: "השמאי נג'ם"), אשר צורפה לכתב התביעה שהגישה הנתבעת כנגד עמידר, בת"א 57829-11-16 (להלן: "התיק האחר"), בגין השקעותיה בדירה. המומחה עיין בתמונות שצורפו לחוות-הדעת של השמאי נג'ם וטען, כי זו לא אותה דירה שהוא בדק (ראה: עמ' 38 לפרוטוקול).

8. בתום חקירת המומחה, ב"כ הצדדים ביקשו לסכם בכתב, ומשכך קבעתי מועדים להגשת הסיכומים.

9. לאחר סיום ישיבת ההוכחות הגיש ב"כ התובעת בקשה לצירוף מסמך בטענה, כי במהלך ישיבת ההוכחות, הוגש לתיק בית-המשפט כתב תביעה בתיק האחר. באותה ישיבה מסר ב"כ הנתבעת לידי ב"כ התובעת תצהיר פרטים נוספים לאותה תביעה. משכך ביקש לצרף את התצהיר (יחד עם הדרישה למתן פרטים נוספים) למסמכי התיק המתנהל בבית-משפט זה, וזאת כהשלמה לכתב התביעה בתיק האחר, שכבר הוגש.

10. ביום 16.6.17 קבעתי, כי הנני דוחה את הבקשה. כתב התביעה של הנתבעת כנגד התובעת לא הוגש לתיק ואינו מהווה חלק מחומר הראיות בתיק, כך שאין מקום בשלב זה לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות להגיש כל מסמך אחר מתוך התביעה שמנהלת הנתבעת כנגד התובעת. משהכריזו ב"כ הצדדים "אלו עדיי", לא ניתן יותר להגיש ראיות מטעמם.

הבקשה והתגובות:

11. עתה מונחת בפניי הבקשה נשוא דיוננו, להורות למומחה לערוך ביקור נוסף בדירה ולהתיר הגשת ראיות נוספות, כאשר הנימוק לבקשה הינו מעשה מרמה מצד הנתבעת, אשר התגלה לתובעת באופן חלקי רק לאחרונה. הנתבעת הטעתה ביודעין את המומחה והראתה לו במהלך ביקורו רק חלק מהדירה נשוא ההליך. החשש בעניין זה התעורר לראשונה בעת חקירת המומחה (ראה: עמ' 38 לפרוטוקול מיום 17.5.17). התובעת סברה תחילה, כי השמאי נג'ם נתפס לכלל טעות ותיאר דירה אחרת, כפי שהעיד המומחה. בעקבות אותו דיון, פנה ב"כ התובעת אל נציגי עמידר וביקשם לבדוק את הדירה, תוך שהם מצוידים בשתי חוות הדעת: של המומחה כאן ושל השמאי נג'ם. בעת הביקור בדירה ביום 12.6.17, גילו נציגי עמידר, כי המפתחות שהוחזרו לידיהם הם בגין חלק מהדירה, שכן היה חלק נוסף ששופץ שלא כדין על-ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה, אשר שימש כיחידה נפרדת בפני עצמה, יחידה סגורה וללא גישה דרך החלק האחר של הדירה. נציגי עמידר לא הצליחו להיכנס לחלק הנוסף, ונציג הנתבעת טען בפניהם, כי המפתחות ברשות הנתבעת, והתחייב לערוך ביקור חוזר ובאותו ביקור ימסור להם את מפתחות היחידה הסגורה הנ"ל. תואם מועד לביקור, אלא שנציג הנתבעת טען, כי לא הצליח להשיג את המפתח של "החלק הסגור", וביקש לדחות שוב את מועד הביקור, ולחילופין שעמידר תסכים שהם יעשו תשריט לכל הדירה, כולל החלק הסגור וימסרו אותו לידי עמידר.

12. התובעת טוענת אם כן, שאין ספק, שהנתבעת ונציגיה פועלים בדרכי מרמה והטעיה, מנסים "להחזיר" לידי עמידר חלק מהדירה ולהשתלט על חלק נוסף, חרף פס"ד המחייבם לפנות את כל הדירה, וכן תובעים בתיק האחר, "השבה של השקעתם", בגין דירת 6 חדרים, בעוד שמבקשים לשלם דמי שימוש ראויים בגין דירת 3 חדרים. לפיכך, יש להורות למומחה לערוך ביקור חוזר בדירה ולצוות על הנתבעת להציג בפניו את כל חלקיה, לרבות אותו חלק "סגור", שמפתחותיו מוחזקות בידיה שלא כדין, חרף פס"ד המחייבה לפנות את כל הדירה.

13. בנוסף, מבקשת התובעת לקבל את כתב התביעה בת.א. 57829-11-16, בתור ראיה נוספת. התובעת התייחסה בבקשתה למבחנים להתרת הגשת ראיה, אשר לא הובאה במועד הנדרש על-פי סדר הדין הרגיל, כאשר לטענתה בענייננו, המדובר בראיה בעלת תרומה רבה וחשובה, היות והיא כוללת תיאור מלא של הדירה בהתאם לגרסת הנתבעת עצמה. נטען כי לנתבעת לא יגרם שום נזק ראייתי, והסיבה בגינה לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על-פי דין הינה, כי התביעה בתיק האחר הוגשה על-ידי הנתבעת לבית-המשפט, זמן רב לאחר הגשת ראיות הצדדים. בדיון מיום 17.5.17, הציג ב"כ התובעת למומחה, את כתב התביעה יחד עם חוות-הדעת של השמאי נג'ם, ומסר העתק לבית-המשפט, אך בטעות לא שם לב, כי התביעה על צירופיה לא סומנה בתור ראיה. צירוף התביעה יחד עם חוות-הדעת של השמאי נג'ם, לא תפגע בניהולו התקין של ההליך.

14. כמו כן, מבקשת התובעת להורות למומחה לערוך ביקור חוזר בדירה, כאשר ממצאי הביקור החוזר הם אשר יקבעו לגבי "תיאור הדירה", כולל שטחה, מספר חדריה ומצבה הפיזי. לא ניתן להשלים עם מצב בו צד להליך מוליך שולל את המומחה, ואגב כך יוצר עיוות דין חמור ופוגע בהגינות ההליך המשפטי ובזכויות הצד השני.

15. הנתבעת מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה, וככל שהבקשה לא תידחה, מבוקש לקיים דיון לשם חקירת המצהיר.

16. כתב התביעה, בכל הנוגע לתשלום דמי שימוש ראויים, נסמך על חוות-דעת השמאי מטעם התובעת, מר דורון חזיזה. בשלב שבו הוגשה התביעה לבית-המשפט, בפני התובעת עמדו מלוא הראיות הדרושות לה, לרבות תיק הנכס. משחזר התיק לבית-משפט דנא, מינה הוא מומחה. בשלב זה, כשהמומחה ערך את הביקור, ב"כ התובעת ו/או מי מטעמה, לא טרחו להתלוות אליו ולהצביע בפניו על הנכס ומידותיו.

17. בנוגע לבקשה לראיה נוספת, אין המדובר בראיה שמבחינת העיתוי שלה התגלתה לתובעת לאחר סיום שלב ההוכחות בתיק, שכן ב"כ התובעת הגיע לדיון ההוכחות כשהוא מצויד באותו כתב תביעה, ביקש להציגו ובית- המשפט דחה זאת.

18. ראיה בדמות מסמך מוגשת, בדרך כלל, כראיה לאמיתות תוכנה ולא רק לעצם קיומה. בבקשת התובעת, אין התייחסות להיבט ראייתי זה, ולא בכדי, שכן התובעת אינה אומרת כי היא מקבלת את חוות-דעת השמאי נג'ם כראיה לאמיתות תוכנה.

19. אין לבקשת התובעת לחייב את המומחה לערוך ביקור נוסף, כל יסוד. אין בפי התובעת טענה, לפיה בכל הנוגע לפס"ד לסילוק יד, בית-המשפט לא נתן את הסעד לו היא עתרה. הדירה הוגדרה בכתב התביעה. מחוות-הדעת של השמאי חזיזה, שעליה נסמכה התובעת, עולה כי כשאותו שמאי ביקר בנכס לצורך הכנת חוות דעתו נציג התובעת, אבי אקוניס, התלווה אליו והציג בפניו את הנכס. בסעיף 5 לחוות-הדעת של מר חזיזה צוין מפורשות, כי המדובר ביחידה בשטח 67.77 מ"ר. נתון זה עמד לנגד עיני התובעת מאז תחילת המשפט, ולא הייתה בפיה כל טענה לגבי גבולות הדירה, מושא כתב התביעה, ושאליה התייחסה התביעה לסילוק יד.

20. אין בפי התובעת בבקשה דנא טענה לפיה היא או ב"כ או השמאי מטעמה טעו בתיאור הנכס שביסוד התביעה, ואף אין בפיהם כל בקשה לתיקון כתב התביעה. דמי השימוש הראויים הם נגזרת של אותו נכס שלגביו ניתן פס"ד לסילוק יד. מה גם, מעיון בחוות-הדעת של המומחה עולה, כי הוא זיהה את הדירה על יסוד תשריט הנכס שהוצג בפניו על-ידי התובעת, ואין ולא הייתה בפי התובעת טענה כלשהיא, לפיה הוא שגה בתיחום גבולות הנכס, וכפועל יוצא מכך בחישוב שטחו לצורך שומת דמי השימוש הראויים.

21. בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת, אין מקום לאפשר לתובעת לעשות מקצה שיפורים, להרחיב חזית ולסטות מכתב התביעה שלה, באמצעות התרת הגשת ראיות שמטרתן להראות, כי הנכס מושא התביעה, לצורך התביעה לדמי שימוש ראויים הוא נכס אחר, רחב יותר מהנכס שפסק-הדין שניתן בתביעת סילוק היד התייחס אליו. התובעת הגישה תשובה לתגובה.

דיון והכרעה:

22. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, שוכנעתי שיש לדחותה.

23. לא היה מקום להגשת הבקשה, נשוא דיוננו, להוספת ראיה, תוך התעלמות מההחלטה שניתנה על-ידי ביום 16.6.17, לפיה כתב התביעה של הנתבעת כנגד התובעת לא הוגש לתיק ואינו מהווה חלק מחומר הראיות בתיק, כך שאין מקום בשלב זה לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות להגיש כל מסמך אחר מתוך התביעה שמנהלת הנתבעת כנגד התובעת, ומשהכריזו ב"כ הצדדים "אלו עדיי", לא ניתן יותר להגיש ראיות מטעמם.

משלא הוגשה בר"ע על החלטה דנא, הרי שאין להיעתר לבקשה, נשוא דיוננו, שהינה למעשה בקשה לצירוף ראיה נוספת, הלא היא כתב התביעה על צירופיו, בתיק האחר.

24. בנוסף, אין המדובר בראיה חדשה שהתגלתה לתובעת לאחר סיום ישיבת ההוכחות (ראה: עמ' 34 לפרוטוקול מיום 17.5.17), כאשר גם אין נפקות למועד הגשת כתב התביעה בתיק האחר, ולו סברה התובעת שיש מקום להגיש לבית-המשפט את כתב התביעה על חוות-הדעת בתיק האחר, היה עליה לעשות כן, במועדים הקבועים על-פי דין, ומשלא עשתה כך, אין לה להלין, אלא על עצמה.

25. מעבר לכך, לא שוכנעתי, כי מתקיימות במקרה דנא, נסיבות מיוחדות, אשר יש בהן בכדי להיעתר לבקשה, נשוא דיוננו, שכן התביעה מתנהלת משנת 2009, וכאמור לעיל, תיק זה הוחזר מבית-המשפט המחוזי לפתחו של בית-משפט דנא, להכרעה בסוגיות ספציפיות, כאשר הלכה למעשה התובעת הגדירה בכתב התביעה מהו הנכס, צירפה חוו"ד של השמאי דורון חזיזה, ולגבי נכס זה ניתן פסק-דין המורה לנתבעת לפנות ולסלק ידה ממנו, כאשר בבית-המשפט המחוזי נפסק, כי ככל שהערעור מכוון נגד פינוי התובעת מהנכס, הוא נדחה. אף בקשת רשות הערעור נדחתה.

26. הנכס נשוא המחלוקת הוגדר על-ידי התובעת בכתב התביעה, ואין מקום לפתוח מחדש את השאלה בדבר גודלו, שטחו, תיאורו וכיוצ"ב, ובכלל זה האם עסקינן בנכס כמתואר על-ידי השמאי נג'ם או כמתואר על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט, במיוחד שעה שהתביעה בתיק האחר אינה מתבררת בפניי, השמאי נג'ם לא העיד בפניי ולא ידוע לי על סמך מה כתב את שכתב בחוות דעתו.

27. ויודגש, המומחה ציין בסעיף 1 לחוות-דעתו, כי בהתאם להחלטת בית-המשפט, נתמנה כמומחה מטעם בית-המשפט על-מנת לאמוד דמי שימוש ראויים לנכס הידוע כיחידה 10 בגוש 13062 חלקה 33, הלא הוא אותו נכס המוגדר בכתב התביעה. משכך, חזקה על המומחה, משלא הוכח אחרת, כי הוא ערך את חוות-דעתו לפי מה שראה בשטח, ואומנם הלה העיד:

"ש. אני מציג לך חוות דעת של מר ניג'ם שהוגשה על ידי הנתבעת בהליך החדש לגבי שווי ההשקעות. הביקור נערך חודשיים לאחר שאתה ביקרת בכנס. חוות הדעת מיום 23.8.16.

ת. הביקור הזה לפניי לא אחריי.

ש. בתיאור של הדירה בסעיף 4 עמ' 2 הוא כותב "דירת מגורים בת 6 חדרים", בעוד אתה כותב בחוות דעתך שהדירה היא בת 3 חדרים. אתה יכול להסתכל על התמונות שהוא צירף ולומר לי אם זו אותה דירה שאנו מדברים עליה.

ת. אני מעיין בתמונות שצורפו לחוות הדעת של ניג'ם ואני אומר שזו לא אותה דירה שאני בדקתי. כתוב פה 6 חדרים, 130 מטר, בניין טורי 3 קומות, 3 מפלסים וזה בכלל לא מה שאני ביקרתי בשטח. הכתובת נכונה. בצפת בעיר העתיקה זה מבנים טוריים וזו כתובת אחת ויש כל מיני כניסות. אני מעיין בתמונות, נספח א' לחוות הדעת של ניג'ם שצורפה לכתב התביעה החדש ואני אומר שזו בכל לא הדירה שאני הייתי בה. אבקש מבית המשפט להמציא את מלוא קובץ התמונות שאני צילמתי בדירה. מה שיש כאן זה תמונות מדגמיות, אני צילמתי הרבה תמונות וצירפתי לחוות הדעת רק חלק

ש. ז"א אם אנו נסתכל על נספח א', יש תמונה של מטבח גדול ויפה, את זה לא ראית בדירה שביקרת?

ת. לא. לא רק המטבח, אני ביצעתי את הביקור בדירה הספציפית וזו לא הדירה" (ראה: עמ' 38 לפרוטוקול מיום 17.5.17).

יחד עם זאת, המומחה נשאל, האם זה נכון, שהמדרגות עם המעקה לא היה שם, ועל כך השיב : "בדירה שביקרתי יש גרם מדרגות, ואם זכרוני לא מטעה אותי הן מעץ. התמונות בחוות דעתי תואמות לתמונות של חוות דעת של המומחים מטעם שני הצדדים בתיק הנוכחי" (שם, שם, שורות 27-28).

28. עולה מכך כי המומחה מטעם בית המשפט ביקר בנכס, נשוא דיוננו, ראה את שראה, נעזר בתשריט הנכס עפ"י מסמכי עמידר, ביצע בדיקות מדגמיות (ראה: עמ' 31-32 לפרוטוקול מיום 17.5.17), ועל סמך זה ערך את אומדנו, ואין להתייחס עתה לאמור בחוות דעת אחרת, שאינה חלק מחומר הראיות בתיק ומשלא נהי לי על סמך מה נכתב את שנכתב שם. מסקנה זו זוכה לחיזוק לאור דברי המומחה :

" ש. אם אתה בא לבטא למשל לבית המשפט, דמי השימוש הראויים, האם נכון שבמסגרת הערכה שלך אתה מניח שהנכס במצבו כמו שהוא, זה הנכס שהמשכיר העמיד לשוכר מבחינת מצב תחזוקתי ומבחינת שטחים, אם יש פה נניח תוספות בניה או אין. אתה מניח שזה הנכס, שהמשכיר מביא לשוכר, וכאן אתה צריך לחשב מה דמי השימוש הראויים נכון?

ת. אני לא יודע מי העמיד למי. זה הנכס שביקשו ממני להעריך, זה שטחו וזה מצבו במועד הביקור" (שם, עמ' 34, שורות 1-6).

29. המשמעות של קבלת בקשת התובעת להורות למומחה לערוך ביקור חוזר בנכס, כשהוא מצויד בחוו"ד של השמאי נג'ם ולהעריך את גובה דמי השימוש לדירה כולה היא שנקודת המוצא שחוות-דעת השמאי נג'ם היא נכונה, מבלי שהלה בכלל העיד בפניי ומבלי שהוברר על סמך מה תואר הנכס שם על ידו, ולכך בית-המשפט לא ייתן יד. חוו"ד זו אינה חלק מהראיות בתיק, ואין מקום לפתוח את הליך ההוכחות בתיק מחדש, בכדי לקבוע מה כולל הנכס וחוו"ד של מי מהשמאים נכונה, במיוחד שעה שתיק דנא הוחזר לפתחו של בית-משפט זה, כאמור לעיל, ליתן את פסיקתו בסוגיות ספציפיות, והמומחה בדק את הנכס, כנדרש ממנו.

30. ככל שיש לתובעת טרוניה כלשהי, ביחס לגבולות הנכס, גודלו או תיאורו וכיוצ"ב, הרי שאין זה המקום להעלותה בשלב בו אנו מצויים, כאשר לכך מתווסף גם, כי התובעת לא נתנה כל הסבר, מדוע לא התלווה מי מטעמה לביקור המומחה, ומשכך אינה יכולה לטעון על גילוי בדיעבד ביחס לנכס. דמי השימוש הראויים הם נגזרת של אותו נכס שלגביו ניתן פס"ד בעניין הסילוק, הנכס שנבדק על-ידי המומחה, ואין להעלות כל טענה אחרת בנידון.

31. יתרה מכך, לו סברה התובעת שיש לערוך ביקור נוסף בנכס, לא נהי לי מדוע לא טענה זאת כבר בישיבת ההוכחות בה נחקר המומחה או בסמוך לאחר חקירתו, אלא הגישה בקשה דנא חודשיים לאחר ישיבת ההוכחות, דהיינו ביום 17.7.17.

32. לסיכום, הבקשה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הבקשה ושכ"ט בסך כולל של 1,500 ₪.

התובעת תגיש סיכומיה בתוך 20 יום. הנתבעת 30 יום לאחר מכן.

התיק יובא לעיוני ביום 12.11.17.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.