יש לומר בפתח הדברים,כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים, המסקנה היא כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לעניין חבותם של הנתבעים בנזקיו, ועל כן אין מקום להמשיך שאלת הנזק ויש לדחות את התביעה. בהתאמה יש לדחות את הודעת צד ג '.

להלן הנימוקים:

כתב התביעה:

יהונתן בלן (להלן: "התובע") הוא אדם צעיר, עו"ד במקצועו. בזמן האירוע נשוא התביעה היה כבן 29 שנים. מאור עיניו נפגע כפי שיתואר להלן. הפגיעה בעינו השמאלית הותירה בה נכות וגורמת לו קשיים וסבל. סבלו של התובע, ונזקו גדולים עוד יותר לטענתו, היות ועינו הימנית היא "עין עצלה".

התובע התגורר במושב גבע הכרמל בדירה שכורה שבעליה היו הנתבעים 1 ו- 2, בני הזוג שרה וחיים ברמי (להלן: "הנתבעים") החל מיום 1.6.08 ועד ליום הפציעה.

סעיף 4 בכתב התביעה: "ביום 12.7.08, בזמן שסגר את דלת כניסה הראשית במושכר (להלן: "הדלת"), נפגע התובע כאשר אחת מזגוגיות דלת הכניסה לדירה התנפצה וכתוצאה מכך חדרו לעינו השמאלית שברי זכוכיות, אשר פצעו אותה באורח קשה, כפי שיפורט להלן: (להלן: "התאונה")".

סעיף 5 לכתב התביעה מפרט את התשתית העובדתית לעילת התביעה כנגד הנתבעים כדלקמן:

"מבדיקות שנעשו יודגש כי מבדיקות שבוצעו לאחר התאונה, נמצא כי מדובר בזגוגית העשויה מזכוכית דקה ביותר, אשר אינה בטיחותית ואשר עובייה והצבתה בצורה בלתי יציבה, גרמו לניפוצה ולהתעופפות שבריה לכל עבר ולמרבה הצער גם לתוך עינו השמאלית של התובע, בנסיבות של שימוש טבעי ושגרתי בדלת הכניסה".

התובע טען בכתב התביעה, כי במקרה זה יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין וסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ונטל הראייה כי לא היתה התרשלות מצד הנתבעים מוטל עליהם, שכן מתקיימים כל התנאים הנדרשים להחלת סעיפים אלו. לחילופין טען התובע, כי הנתבעים התרשלו בהתקנת דלת הכניסה המסוכנת והלא בטיחותית כמפורט בסעיף 21 לכתב התביעה.

בין התובע לנתבעים נכרת הסכם שכירות מיום 1.6.08 ועד 31.5.09, ולכן עילת תביעה נוספת עפ"י כתב התביעה היא עילה חוזית, שכן מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים לטענת התובע עולים עד כדי הפרת חוזה והוא זכאי לפיצוי גם לפי דיני החוזים.

התביעה הוגשה תחילה רק נגד שני הנתבעים, אשר הם מצידם הגישו לאחר מכן הודעת צד ג' כנגד חברת הכשרת הישוב וכנגד קרן ריחני, בת זוגו דאז של התובע. יש לציין כבר עתה כי התובע לא הזכיר ולו במילה בכתב התביעה את קיומה של קרן, או כי גם היא נפצעה באירוע כפי שהתברר לאחר הגשת כתב ההגנה.

סכום הפיצוי הנתבע היה כתקרת סמכותו של בית משפט השלום, דהיינו 2,500,000 ₪.

כתב הגנה:

התביעה הוגשה ביום 9.6.09 וב- 1.9.09 הוגש כתב ההגנה.

סעיף 5 לכתב ההגנה מתייחס לנסיבות התאונה וכך נאמר: "הנתבעים יטענו כי בסעיף 4 לכתב התביעה מציג התובע תיאור מסולף של הנסיבות המהוות לטענתו את "התאונה". הנתבעים יטענו כי ב- 12.7.08 התרחשה קטטה ו/או מריבה בין התובע ובין קרן שבעקבותיה נחבל התובע בעינו וקרן נפצעה גם היא והתיאור המיתמם של התובע את "התאונה", שכביכול ארעה לו, אין בינו לבין המציאות ולא כלום".

בסעיף 6 לכתב ההגנה נאמר כי הנתבעים יטענו כי הזכוכית לא התנפצה בנסיבות של ("שימוש טבעי ושגרתי בדלת הכניסה"), אלא כפי הנראה בעקבות, ותוך כדי מריבה אלימה בין התובע לקרן.

הנתבעים טענו כי בנסיבות העניין אין מקום להחלת סעיף 41 וסעיף 38 לפקודת הנזיקין, כי לא היתה כל רשלנות הרובצת לפתחם והתאונה היתה בלתי נמנעת, בבחינת אירוע בלתי צפוי, ובוודאי, מכיוון שאירע בגלל התנהלות התובע וקרן, דהיינו המריבה ביניהם, אין כל מקום לחייבם בנזקיו. הנתבעים מציינים כי התובע ידע שהוא וקרן אחראים להתנפצות הזכוכית ועל כן הוא זה אשר דאג ושילם עבור תיקון הדלת.

עוד טענו הנתבעים, כי עפ"י הסכם השכירות התובע מושתק מלטעון טענות לעניין פגמים בדירה, שכן בחתימתו על הסכם השכירות הוא אישר שראה ובדק את המושכר ומצא אותו תקין, לרבות ויתור על כל טענה לעניין פגם במושכר.

הודעה לצד ג':

כאמור, הנתבעים שלחו הודעת צד ג' ביחד עם הגשת כתב ההגנה לחברת הכשרת הישוב, חברה לביטוח אשר ערכה פוליסה לביטוח הדירה, כולל כיסוי חובות כלפי צד שלישי, וכן לקרן, אשר התנהגותה האלימה והמריבה בינה לבין התובע, הביאה להתנפצות הזכוכית ובכך לפציעתו.

כתב תשובה:

התובע הגיש כתב תשובה ב- 17.9.09 לכתב ההגנה, בה הכחיש מכל וכל את הטענה כי היתה מריבה כלשהיא בינו לבין קרן ואין בה שמץ של אמת. מעבר לכך, חזר התובע על הטענות בכתב התביעה. והדגיש כי ברור שדלת כניסה לבית מגורים, איננה צריכה להיות ("פצצת זכוכית מתקתקת") כלשונו.

עוד מוסיף התובע בתשובתו ואומר כי לא היה בינו לבין קרן כל סכסוך, לא אז, לא עכשיו ולא לאחר התאונה, ועד היום הם בקשרי ידידות חמים.

הפסקת השכירות היתה על רקע הפציעה, מכיוון שהוא עבר להיות במצב של תלות מוחלטת בבני משפחתו, ונאלץ לעבור לגור בבית הורים. אין לראות בו כמי שהסכים לפגם במצב המושכר. מדובר בהסכם סטנדרטי ואין בו משום להוות כל פטור או הגנה ממעשה רשלנות. באשר לטענה כי הוא תיקן את הדלת על חשבונו, ומכך יש להבין כי הוא יודע שזה היה באשמתו, הרי שנאלץ לעשות כן בהתאם לדרישת הנתבעת 1, ומשום שחשש שיבולע לרכושו שנותר בנכס, עקב דלת כניסה פרוצה.

כתב הגנה של צד ג' 1:

בעת הגשת כתב ההגנה עדיין לא היו בפני צד ג' 1 כל העובדות נשוא התביעה והוא שמר על זכותו לתקן את כתב ההגנה, לאחר קבלת פרטים נוספים. יחד עם זאת הכחיש צד ג' את טענות הנתבעים כנגדו וטען כי בדין הודיעה צד ג' 1 לנתבעים, כי הנזק שנגרם לתובע אינו מכוסה במסגרת הפוליסה אשר הופקו בעת נטילת ההלוואה לצרכי משכנתא.

מכיוון שהאירוע הנטען בכתב התביעה שונה מהמציאות, דהיינו התובע נפצע בגלל מריבה עם צד ג' 2, הרי אין מדובר בתאונה נוכח פגם במבנה הנכס שאז ניתן היה להפעיל את הפוליסה, אלא בנסיבות אשר כלל אינן מבוטחות ע"י חברת הביטוח.

אי לכך, יש לדעתו לסלק על הסף את ההודעה כנגד צד ג' 1.

לא הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם צד ג' 1.

כתב הגנה של צד ג' 2:

בכתב ההגנה של צד ג' 2 היתה הכחשה מוחלטת של כל פרטי ההודעה, ובעיקר הכחשה כי היתה מריבה כלשהיא אשר גרמה להתנפצות הזכוכית, והתאונה היתה תוך כדי שימוש רגיל וסביר בדלת.

צד ג' 2 בכתב ההגנה לא תיארה כיצד התנפצה הזכוכית, אך טענה בסעיף 11 (ז) כי – התאונה ארעה תוך שימוש רגיל וסביר בדלת ונסיבות התאונה, בצרוף חוסר תקינותה של הדלת, מטילים את מלוא האחריות על המודיעים/הנתבעים כבעלי הדירה ועליהם בלבד.

כתב תשובה בהודעה לצד שלישי מספר 1:

לדעתם של המודיעים/הנתבעים התנהגות חברת הביטוח נגועה בחוסר תום לב קיצוני. עפ"י תנאי הפוליסה, לא זו בלבד שהחברה חייבת לתת להם כיסוי ביטוחי, אלא היתה חייבת לתת להם הגנה וייצוג כנגד התביעה, שעילתה נזק גוף כתוצאה מפגם במבנה.

יתר על כן טוענים הנתבעים, במכתב שנכתב אליהם ב- 5.3.09 נרשם כי החברה מאשרת שבמסגרת הפוליסה קיים כיסוי ביטוחי בגין נזקי גוף שנגרמו במישרין ע"י פגם במבנה הדירה ועפ"י הנחיות המפקח על הפיקוח והפסיקה הרלוונטית, היום החברה מנועה מלטעון כל טענה המנוגדת למכתב הדחייה הראשוני.

החברה מנועה להכחיש את עצם קיום הפוליסה ו/או העדר כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם, כפי שטענה בסעיפים 4 ו- 6 לכתב הגנתה.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי את תנאי הפוליסה הרלוונטית קיבלו רק לאחר מקרה הביטוח ועל כן עפ"י הוראות החוק והנחיות המפקח על הביטוח, החברה איננה יכולה להסתמך על כל סייג להיקף הכיסוי הביטוחי.

עד כאן סקירת כתבי הטענות, המהווים את מסגרת המשפט.

העדים בתיק זה היו: התובע, מומחה מטעמו – מר מיכאליס ועדי הזמה: הוריו שושנה ומשה בלן וגב' בלהה שמעוני. מטעם ההגנה: הנתבעים, גב' קרייף, מר אבישי שמעוני, מר דורון סדון ומר אשר אסבן.

צד ג' 1 לא זימן עדים, ומצד ג' 2 קרן ריחני העידה בעצמה ולא זימנה עדים נוספים.

ראיות התובע:

בטרם אסקור את עדות התובע, יש לציין את המסמכים אשר צורפו לתצהירו ואלו הם:

א. הסכם השכירות בין התובע, צד ג' והנתבעים.

ב. תמונות דלת הכניסה.

ג. מסמכי אשפוז מבית החולים "כרמל" ומסמכים רפואיים אחרים.

ד. תמונות של העין הפצועה.

ה. חומר רפואי הקשור לעין ימין.

ו. הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו לתובע ע"י נתבעת 1, הקשורות לעניין השכרת הדירה.

ז. קבלה עבור תיקון דלת הכניסה מיום 15.7.08 על סך 173 ₪.

ח. העתק תעודות מחלה מיום 12.7.08 ועד 27.10.08.

ט. מכתבים של ד"ר קולר, רופא תעסוקתי.

י. מכתב של המל"ל מיום 8.2.09 ופרוטוקול ועדה רפואית, לפיו נקבעה לתובע נכות של 30%.

יא. חוות דעת רפואית מיום 16.2.09 של פרופ' וינר, הקובעת נכות רפואית בסך 25% וכי יש להפעיל את תקנה 15 בשיעור 50%.

יב. תלושי שכר מאפריל 2008 ועד מרץ 2009.

יג. קבלות בגין רכישת משקפי ראייה.

יד. חוות דעת מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית של ד"ר וינר.

טו. חוות דעת מומחה של מר אברהם מיכאליס בתחום הזכוכית.

לא צורף דו"ח חדר מיון של בית חולים כרמל.

תצהירו של התובע ניתן ביום 6.1.11 והוגש לבית המשפט ביום 9.1.11.

בתצהירו, סעיפים 3-5, מתאר התובע את אירוע התאונה וכותב כך:

"ביום 12 ביולי 2008, בזמן שסגרתי את דלת הכניסה הראשית במושכר, נפגעתי בעיני השמאלית כאשר אחת מזגוגיות הדלת התנפצה וכתוצאה מכך חדרו לעיני שברי זכוכית אשר פצעו אותה באורח קשה (להלן: "התאונה"). אציין כי בעת שיצאתי מהדירה וסגרתי את הדלת, קראה לעברי קרן, שהייתה בתוך הדירה, וכשהסתובבתי לכוונה, הדלת נסגרה וזגוגית שעל הדלת התנפצה ושברי זכוכית חדרו לעיני.

לאחר מכן, הוברר לי כי התעופפות הזכוכיות לכיוונה של קרן פצעו אף אותה, וגרמו לה לחתכים באף ובידיים. אדגיש, כי סגרתי את הדלת ללא הפעלת כוח מיוחד וחריג, מדובר בדלת כבדה שניתנת לסגירה בתנועה קלה ביותר. כפי שנאמר לי מאוחר יותר ע"י הרופאים שטיפלו בי, הייתי בר מזל שכן הזכוכית/הפציעה החודרת הייתה מרחק 3 מ"מ מלחתוך את הרשתית, דהיינו – מצב של עיוורון.

יצוין, כי דלת הכניסה למושכר היתה בנויה מ- 10 זגוגיות זכוכית, שכל אחת מהן בעובי 4 מ"מ ובקוטר 40 סמ"ר, הלכודות בתוך מסגרת אלומיניום מלבנית".

במהלך הדיון ביום 1.3.11, ביקש עו"ד אפרת להוציא מן התצהיר מסמך הודעה על תאונה. עפ"י החלטתי לא הוצא המסמך, אך יש לציין כי אחרי שעברתי על התצהיר ונספחיו, לא מצאתי בעותק של בית המשפט כל מסמך המתייחס להודעה על תאונה מיום 29.7.08.

בחקירה נגדית בעניין זה, השיב התובע כי כאשר הוא נפגע הוא היה מחוץ לדירה, עם הפנים אל הדלת, שמע את קרן קוראת לו, הסתובב אל הדלת, ראה שהדלת נסגרת ואז "חטף" את הזכוכיות.

התובע העיד, כי לדעתו היה במרחק של כחצי מטר מהדלת. הוא יצא, כשכוונתו הייתה להגיע אל בית הוריו.

התובע חזר ואמר כי ראה את הדלת נטרקת, ושמע את קרן קוראת לו ובעודו מסתובב ראה שהדלת נטרקת או נסגרת. מדובר בעשירית שנייה, בה שמע את קרן קוראת לו, הוא הסתובב, הדלת נטרקה והזכוכיות עפו לו לעיניים.

לא למותר לציין, כי בצילום C.T. לא נמצא בעין גוף זר.

התובע השיב לשאלות בית המשפט, כי הייתה זו דלת הנסגרת בעצמה. כשיצא, הוא נתן לה להיסגר ונשארו עוד ס"מ בודדים עד לסגירה מוחלטת.

התובע לא ידע כלל מה שקרה בדירה וכי קרן נפצעה, אלא רק לאחר מכן. הוא עצמו היה מאד מבולבל ולא ידע מה קורה. כיצד קרן נפצעה, נודע לו רק מהתצהיר, היות והוא וקרן נפרדו ואינם בקשר. עם זאת, במהלך האשפוז נודע לו שקרן נפצעה, אך לא ידע כיצד.

התובע ידע כי קרן נפצעה באפה ובידה, אך את הפרטים המדויקים הוא ידע לאחר שקרא את התצהיר. הוא לא זכר שהיא אמרה לו בזמן הטיפול בבית החולים כי יש לה חתך עמוק אשר נתפר.

עם זאת, הוא ידע שאמו היא זו שלוותה אותה לטיפול.

התובע הדגיש כי מיד לאחר התאונה היה במצב מאד קשה. גם פיסית וגם נפשית. כל תשומת הלב הייתה אליו כיוון שהעין שנפצעה הייתה העין היחידה שנשארה לו, היות והעין השנייה היא עין עצלה. קרן דאגה לו כי מצבו היה קריטי.

התובע נחקר ארוכות בחקירה נגדית בנושאים שונים, הן רלוונטיים לתאונה והן נושאים אחרים. החקירה לא הביאה לכל שינוי בגרסתו. לעניין התהייה מדוע לא הזכיר את קרן כבר בכתב התביעה, הסביר כי לא ידע את הפרטים עד לאחר הגשת כתב הגנתה. הוא וקרן נפרדו בעבור מספר שבועות היות ולכל אחד מהם היו שאיפות אחרות בנושא הקריירה שלו. כך גם היו לתובע הסבר ומענה לתהיות נוספות, בחלקן במצב הקשה בו היה נתון. התובע הכחיש נמרצות הן בתצהיר השלם את גרסת אבישי שמעוני כפי שתפורט להלן, כביכול סיפר לו ולהוריו – גב' בלהה שמעוני כי הייתה מריבה בינו לבין קרן.

עדויות ההגנה:

עדותו של מר ברמי:

מר ברמי הצהיר (נ/2) כי יחידת הדיור היא חלק מהבית שאותו בנו בגבע כרמל בשנים 1987-1988.

התובע וגב' ריחני נכנסו לגור ביחידת הדיור ב- 1.8.08. ההסכם אשר נחתם בסוף חודש יוני, כמו זיכרון הדברים, אשר קדם לו נערכו ונוסחו ע"י התובע.

מר ברמי הצהיר כי ביום 12.7.08 שהיה יום שבת, בשעות הצהריים, שמעו צעקות רמות ומריבה ונשמע רעש של התנפצות זכוכית. אשתו שרה יצאה מיד ובהמשך יצא גם הוא, שרה שאלה איפה התובע ואז הוא הנתבע ראה אותו יושב ברכב ומחזיק את ידו על פניו. שאל מה קרה אמר לו שהוא מחכה לאביו וכן כי: "אני וקרן רבנו, גמרנו". האב התעכב מולם לקח אותו לביה"ח וקרן הצטרפה אליהם. במהלך הנסיעה ניסתה קרן לשאול את התובע מה קרה אך הוא לא ענה לה כאשר הגיעו לחדר המיון פגשו את אביו של התובע ואת אחיו.

לגרסתו של מר ברמי, אביו של התובע שאל אותו מדוע הביאו את קרן, והוא ענה כי גם היא פצועה וזקוקה לטיפול. לאחר שקיבלו את הטיפול הנתבע עזב וחזר לביתו. קרן המשיכה להתגורר ביחידה עד סוף חודש אוגוסט, ואילו התובע לא חזר אלא נשאר בבית הוריו. בספטמבר כבר נכנסו דיירים חדשים. כעבור מספר חודשים קיבלו בקשה מעורכי הדין של התובע לקבל את פרטי חברת הביטוח, שרה הנתבעת היא אשר המטפלת בכל ענייני הבית, הוא עצמו אינו בקיא, כל אשר יודע הוא שחברת הביטוח הודיעה להם שהאירוע אינו מכוסה על ידם.

מר ברמי חזר ואמר בחקירה הנגדית כי הרעשים אשר נשמעו באותו יום היו שונים לחלוטין מרעשי מוזיקה או ילדים.

לעניין התצהיר, הוא זה שהכינו, ואם בתצהירו ובתצהיר אשתו נאמרו אותם דברים, הרי זה ברור שכן שניהם שמעו אותו אירוע.

מר ברמי, אשר העיד תוך כדי הפגנת עוינות לסיטואציה בה הוא נמצא, חזר ואמר כל הזמן כי מדובר בעלילה אחת גדולה. לכך יש חשיבות כי תשובה זו ניתנה לשאלה, האם הוא מבין כי לעניין התקנים והמועד בו נבנה הבית יש חשיבות (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 23.10.2011 שורות 19-24).

משהתרצה באופן יחסי מר ברמי, העיד כי לבניין ביתם לקחו אנשי מקצוע מורשים אשר לוו ע"י מהנדס מלמד רחמים (ז"ל). הקבלן, הוא עצמו ומהנדס מלמד פיקחו על הבנייה.

שוב חזר מר ברמי על האמור בתצהיר כי בזמן האירוע שמע מריבה רצינית, צעקות של קרן, דברים עפים, מכה של כיסא, ריצת "אמוק" בבית והתנפצות של זכוכית. בתשובה לשאלת בית המשפט, השיב מר ברמי כאמור בתצהיר, כי הציע לתובע לעזור לו ולפנות לבית החולים; התובע אמר לו שהוא וקרן רבו, ומשראה שאביו איננו מגיע, הוא זה אשר לקחו לבית החולים. היה ברור לנתבע כי הפציעה היא תוצאה של מה שקרה שם בבית, עוד לפני שהוא דיבר עם התובע. מר ברמי לא מצא לנכון להתלונן במשטרה, ובדיעבד ברור לו שזו הייתה טעות.

מר ברמי הסביר כי הדלת נטרקת מזה עשרים שנה, מעולם לא נשברה ומעולם זכוכית לא התנפצה ואין סיכוי שהיא תישבר מהטריקה של התובע, וזאת בתשובה לשאלה כיצד הוא יודע שהזכוכית לא התנפצה מטריקת הדלת.

מר ברמי לא ידע לומר דבר לעניין התקנים ו/או מידות עובי הזכוכית, נכון ליום האירוע. לאחר שקרא את חוות דעתו של מר אסבן, העיד כי היום הוא כבר יודע. עם זאת גם היום הוא איננו חושב שיש צורך לבדוק את הדלת והאם היא עומדת בתקן.

בחקירה נגדית לעו"ד ידיד, השיב מר ברמי כי בעת האירוע אשתו יצאה לפניו, חזרה ואמרה לו שיבוא כי הייתה שם מריבה רצינית, ואז הוא יצא. העובדה שדברים אלה אינם מופיעים בתצהיר איננה משנה כי זה מה שקרה. לאחר שאשתו באה וקראה לו הוא ירד וניגש אל התובע, ראה אותו שוכב ברכב ותופס את הפנים. הוא עצמו לא נכנס אל הדירה, הוא ידע שקרן נמצאת בדירה, אשתו נכנסה לשם, הוא ראה זכוכית שבורה על הרצפה . האמירה כי התובע וקרן רבו, נאמרה ברכב.

מר ברמי טען כי כולם משקרים בתיק הזה, כולל התובע, קרן ואביו של התובע. כאשר את אביו של התובע ראה בבית החולים וגם את אחיו, והם אף שאלו אותו למה הביא את קרן והוא השיב כי קרן נפצעה והיא זקוקה לטיפול.

מר ברמי אישר כי הם הזמינו את התובע ואת קרן להופעה של בתם במסגרת להקה צבאית. היחסים ביניהם היו מאוד טובים והם כלל לא הרגישו שמישהו מאשים אותם או שתהיה תביעה. המריבה הזו אמנם הייתה אחרונה אצלם בדירה אך קודם לכן גם היו מריבות וצעקות.

לתצהירו צורפו זיכרון הדברים והסכם השכירות.

עדותה של גב' ברמי:

גב' ברמי הצהירה (נ/3) כי הבית נשוא התביעה נבנה בין השנים 1987-1988. הבית מחולק לשתי יחידות דיור – הבית הראשי בו הנתבעים מתגוררים, והיחידה הנוספת, בת שלושה חדרים המושכרת בדרך כלל ובה התגוררו התובע וקרן.

קרן והתובע הספיקו להתגורר ביחידה עד האירוע כ-שישה שבועות בלבד. היה ברור להם כי הם מרבים לריב, שכן לעיתים קרובות נשמעו קולות רמים וצעקות.

ביום האירוע, שהיה שבת, שמעו צעקות ומריבה ותוך כדי כך נשמע גם רעש של התנפצות זכוכית. היא יצאה לראות במה מדובר וראתה שהדלת פתוחה בחלקה, שברי זכוכית במרווח בין הדלת לבין קו המשקוף, וכאשר נכנסה לדירה ראתה שהבית הפוך ומבולגן ו"מסלול של כתמי דם עד חדר האמבטיה". קרן ישבה שם כשמאפה זורם דם והיא הבחינה בידיים חבולות, שטפי דם רבים על זרועותיה ואפה היה נפוח בצורה ניכרת. כאשר שאלה אותה מה קרה היא אמרה שהיא נפלה, ואמרה לה – "לכי תראי מה קרה ליוני, הוא פצוע", ושהכל בסדר.

גב' ברמי טיפלה בקרן וקראה לבעלה שיברר מה קורה עם התובע. תחילה לא ראתה אותו, אך כאשר חיפשה אותו וראתה אותו, שאלה אותו מה קרה והוא אמר לה שהכל בסדר. חלק מתצהירה של גב' ברמי בס' 6 הוא עדות שמיעה, והכוונה לדברים ששמעה מפי בעלה, מר ברמי, למה שקרה בבית החולים. יחד עם זאת מר ברמי עצמו העיד על דברים אלו.

גב' ברמי הצהירה כי לאחר שכולם נסעו לבית החולים, דהיינו בעלה, קרן והתובע, היא חזרה ליחידת הדיור על מנת לנקות, ואז הבחינה כי יש נעל מחוץ לדלת, צמודה לזכוכיות, ועל כן היא הרימה אותה, ניקתה אותה והניחה אותה בתוך הבית. כאשר קרן התקשרה ואמרה כי על הנתבעת לדאוג לתקן את הזכוכיות, אמרה לקרן כי הם אמורים על פי החוזה להיות אחראיים על התיקון. למחרת ראתה שהזכוכית כבר תוקנה ומעבר לכך לא ידעה דבר.

גב' ברמי התקשרה לתובע מדי יום לשאול אותו לשלומו, וקרן המשיכה להתגורר ביחידת הדיור לבדה. ביום 22 ליולי, התובע הודיע לה כי הם מתכוונים לסיים את השכירות.

את ההסכם כולו ניסח התובע, אשר היה עורך דין, והוא זה אשר הודיע להם כי יעדכן אותם כאשר יימצא שוכר פוטנציאלי. היחסים ביניהם היו טובים ומעולם לא עלה על דעתם כי תוגש כנגדם תביעה.

הגב' ברמי הצהירה, כי זמן מסוים לאחר המקרה פגש אותה במושב מר אבישי שמעוני, שהוא חבר במושב, שוחח אתה וסיפר לה כי הוא שמע שהדייר שלה נפצע וכי הוא שמע על המריבה שהייתה בינו לבין חברתו. כאשר ביקשה ממנו להרחיב, סיפר כי כשבוע לאחר האירוע, הוא, אביו ואשתו של אביו (גב' בלהה שמעוני) חזרו מטיול בחוף היום. בלהה הציעה כי ייכנסו לבית משפחת בלן, דהיינו משפחת התובע, ושם סיפרה להם הגב' בלן, כי הייתה תקרית אלימה בין התובע לחברתו, ואף התובע עצמו סיפר להם כי הוא רב עם קרן, ובמהלך הריב הוא נפצע בעינו. כמו כן סיפר כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם רבו.

בדצמבר 2008 קיבלה גב' ברמי מכתב מעורכי הדין של התובע, אשר ביקשו את פרטי חברת הביטוח, ואכן היא פנתה לגב' עדי ויניצר, שהייתה סוכנת הביטוח אותה עת, ומסרה מה שידוע לה, לרבות כי הפציעה של התובע אירעה במהלך תקרית אלימה. זמן מה לאחר מכן קיבלה את התשובה כי מכיוון שהפוליסה מכסה רק נזקים שנגרמו במישרין ע"י פגם במבנה הדירה, הרי עליהם להמשיך את הטיפול באופן עצמאי.

פוליסת הביטוח היא פוליסה אותה רכשו לאחר שלקחו משכנתא מהבנק לצורך בניית הבית. הגב' ברמי הדגישה כי את הפוליסה עצמה הם לא קיבלו, אלא רק תנאים כלליים, אך היא לא הבינה זאת עד לאותו זמן והניחה כי הדפים אשר קיבלה בזמנו מהווים את פוליסת הביטוח. באותה עת גם נודע להם כי סכום הכיסוי הביטוחי הוא מוגבל.

לתצהירה צורפו המסמכים כדלקמן:

א. זיכרון דברים וחוזה שכירות מיום 16.5.08.

ב. חוזה שכירות מיום 30.6.08.

ג. מייל מיוני וקרן לעניין סיום השכירות ומציאת שוכר פוטנציאלי. מי שכתב את המייל הוא התובע אשר ביקש ליצור איתו קשר טלפוני היות והוא אינו קורא מיילים בתקופה זו. המייל נשלח מתיבת הדואר של התובע.

ד. מכתב מצד ג' 1 המודיע לנתבעת באמצעות סוכנות הביטוח וינצר עדי, כי מכיוון שהנזקים אינם קשורים למבנה הם נדרשים לטפל באופן עצמאי.

ה. פוליסת ביטוח הדירה.

ו. מייל מסוכנת הביטוח עדי, אל הנתבעת אשר שלחה לה את הפוליסה וכן את הנספח לפוליסה.

יותר מאוחר הוגשו מסמכים נוספים על ידי גב' ברמי: פנייתה לגב' מינצר בה היא מתארת את האירוע ואת הנזק שנגרם.

בחקירה נגדית התברר כי התובע לא יצר את הסכם השכירות אלא העיר הערות על טיוטה שהיא עצמה העבירה לו. לטענתה הוא ניסח כמעט כל סעיף מחדש.

גם גב' ברמי חזרה על כך כי יחסית לתקופה הקצרה שבה הם גרו בדירה היו הרבה מריבות. עם זאת, בשבועיים הראשונים הכל היה רגוע, הם היו בקשר הדוק ועזרו להם להתמקם בדירה. לא נראה היה לה כי מעבר למריבות קולניות היו מעשי אלימות, שאלמלא כן הייתה עושה משהו. עד למריבה נשוא התביעה, המריבות נשמעו כמריבות רגילות בין בני זוג. לעומת זאת המריבה בנשוא התביעה הייתה כלשונה – "ריצה מטורפת, חפצים זזים, שומעים שמשהו לא בסדר" (ישיבה מיום 23.10.11, עמ' 44 שורה 2-3).

הם לא מצאו לנכון להודיע למשטרה. מה שהיה חשוב להם שהם יבריאו והכל יהיה בסדר ובסך הכל היו להם יחסים מאוד טובים. גב' ברמי אמרה "אנו שני טיפשים בסופו של דבר" (עמ' 44 לישיבה הנ"ל, שורה 24).

הגב' ברמי, כמובן מאליו, לא יכלה לזכור איזו נעל היא מצאה, בזמנו לא שמה לב לכך. כל שעשתה היה לנקות אותה משברי הזכוכית, לשים אותה ליד הנעל השנייה ולסגור את הדלת. כל מה שראתה העלתה על הכתב. אולם ברור כי היא לא כתבה את כתב ההגנה, וזאת בתשובה לשאלה מדוע לא נזכר עניין הנעל בכתב ההגנה. היא לא ייחסה לכך חשיבות, היא פשוט עשתה סדר, וזה הכל. היא גם לא שמעה טריקה והיא לא חשבה שהזכוכית נשברה מטריקה. כשהיא הגיעה, הדלת לא הייתה סגורה והיא לא נתנה את הדעת על כך – ממה הזכוכית נשברה.

התובע סיפר לה כי הוא נפצע מזכוכית הדלת, עוד לפני שקיבלו מכתב מעורך דין. מכיוון ששניהם התובע וקרן היו פצועים, ברור שהייתה אלימות, אחרת רק יוני היה נפצע. שוב פעם, לשאלת בית המשפט השיבה כי הדלת הייתה פתוחה קצת פחות מ-45 מעלות, והזכוכיות בין הדלת למשקוף היו מכוסות בדם. היא עברה מעליהן, לא נגעה בדלת. היא לא הייתה צריכה לפתוח את הדלת יותר בשביל להיכנס.

גב' ברמי הכחישה את טענתה של קרן, כי הנתבעים ביקשו ממנה להודות שהייתה מריבה ואז הם יסירו את הודעת צד ג' כנגדה. זו המצאה כמו הרבה דברים שהמציאו במהלך המשפט.

כאמור עדים נוספים מטעם ההגנה היו: אבישי שמעוני, מר סדון וגב' קרייף.

א. העד מר אבישי שמעוני.

מר אבישי שמעוני:

מר אבישי שמעוני מתגורר במושב גבע כרמל, המושב בו מתגוררים הנתבעים והוא מכירם מזה שנים.

בנוסף לכך, מר שמעוני הוא בנו של גבי שמעוני הנשוי לגב' בלהה שמעוני שהיא חברתה הטובה של הגב' שושנה בלן - אמו של התובע.

מר אבישי שמעוני לא הכיר את התובע ולא ראה אותו מימיו לפני הביקור כפי שיפורט.

מר שמעוני הצהיר (נ/6) כי באחד הימים בקיץ 2008 יצא להליכה בים עם אביו ועם אשתו בלהה. בדרך בחזרה הם נסעו לבקר את שושי בלן וישבו איתם ושתו קפה במרפסת. שושי סיפרה לבלהה כי לפני מס' ימים הייתה תקרית אלימה בין בנה יוני ובין חברתו.

כעבור מס' דקות יוני יצא אל המרפסת כשהוא חבוש בעינו ולמיטב זכרונו היה גם חבוש בידו. לשאלתה של בלהה סיפר יוני כי הייתה לו קטטה עם חברתו, הם רבו וזו לא הפעם הראשונה, היה ריב גדול, היא זרקה עליו חפצים, היא טרקה את הדלת עליו וכתוצאה מכך הזכוכית נשברה וחדר לו רסיס לעין.

מר אבישי שמעוני נחקר חקירה נגדית והשיב, כי פגש את הנתבעת באירוע מסיבת שישים שנה מושב, היא סיפרה לו על הגשת התביעה והוא סיפר לה שהוא יודע מה היה שם ואם היא תצטרך אותו הוא יעיד.

כאמור הוא ידע קודם לפני הפגישה הזאת על התקרית שהייתה בדירה. באותה פגישה הוא לא סיפר לה בדיוק מה היה אלא בפגישה נוספת.

כאשר נפגשו לראשונה עדיין לא הייתה תביעה אלא רק היא סיפרה לו שהם נפצעו וכאשר נודע לו כי הוגשה תביעה כלשונו "הכניס את עצמו ונתן תצהיר". מר אבישי שמעוני השיב בחקירה הנגדית כי ידע שתצהירו אשר ניתן לטובת מש' ברמי, יגרום למתח בבית בין אביו לבין אשתו, אך הוא ידע שעליו לומר את האמת ולכן מסר את התצהיר.

היה ברור לו כי לכאורה הוא לא היה אמור לשמוע את מה שסיפרו הגב' בלן והתובע בעצמו. לשאלה כיצד הוא מסביר כי גב' שמעוני אמרה כי הכתוב בתצהירו אינו נכון התייחס לפאן האישי של חייו בצל היות הגב' שמעוני אמו החורגת.

מר שמעוני הכחיש כי יש לו איזה שהוא קשר עסקי עם מש' ברמי, והקשר היחיד שלו הוא שהם חברי המושב בו גם הוא מתגורר ומה שהיה חשוב זה היה לומר את האמת.

מר דורון סדון:

מר סדון בעל עסק לייצור זכוכית במושב צרופה והוא דאג לתיקון דלת הזכוכית שנשברה בדירה.

עפ"י תצהירו (נ/4) הגיע אל הדירה עפ"י הזמנתה של קרן על מנת לקחת מידות וכאשר הגיע ראה שכל הבית הפוך בצורה חריגה, חפצים לא במקומם הרגיל כביכול הבית עבר פריצה.

את ההזמנה קיבל מקרן בטלפון לאחר מכן היא הגיעה אליו למפעל על מנת לשלם וזכור לו בוודאות שהיא הייתה חבולה בפניה, בצווארה וסימנים של שטפי דם על הידיים. כשראה את הסימנים שאל אותה מה קרה לה, והיא ענתה לו כי עברה תאונת דרכים.

מר סדון אמר באותו יום לבת זוגו, כי קרן היא אישה מוכה מכיוון שזה הרושם שהוא קיבל.

לעניין הזכוכית השיב כי כל אחד מהרבועים מהם הוא בגודל של 40 על 40 והם בתוך גומי החובק אותו שהוא גם נגד מים.

גם מר סדון הגר בצרופה, מכיר את בני הזוג ברמי מזה שנים מעצם היות המושבים סמוכים זה לזה. עם זאת לא הם ש יצרו איתו קשר אלא קרן. אין לו שום קשר איתם הם לא חברים שלו וכל מה שהוא יודע הוא שהנתבעת עובדת במועצה אך גם כך אין לו קשר איתה.

הוא עצמו לא ביצע את התיקון אלא רק לקח מידות ושלח את העובד שלו על מנת לבצע את התיקון עצמו אשר בוצע באותו יום.

מר סדון השיב בחקירה הנגדית לגבי תיאורו כי קרן הייתה מאוד פצועה חוץ מהראש שהיה שפוף, היו עליה סימנים על הפנים, צוואר, ידיים. זה פחות התמונה שאני זוכר יכול להיות שאני טועה לגבי מיקום הסימנים אבל הייתה פצועה". (ישיבה מיום 31/10/2011 עמ' 8 שורות 8 עד 10). לשאלות מה קרה לה השיב כדלקמן: "חיכיתי עם זה בסוף שהגענו לאוטו שאלתי מה קרה לה ואז היא אמרה שעברתי תאונת דרכים, חשבתי שזה אולי מהחגורה או מהדלת, בסוף שהגעתי הביתה היו לי כמה שאלות, שראיתי את הבית הפוך אחרי פריצה הכל התקשר לתמונה שעברה אירוע קרב. שיתפתי את הבת זוג שלי בסיפור הזה וחשבתי למה אני לא הולך להתלונן על זה וכנראה שלא הייתי אזרח מספיק טוב" (שם שורות 13 עד 17.)

מר סדון חשב כי מדובר בבית שהאי סדר בו הוא לא רגיל ולא מדובר באי סדר כמו של אנשים לא מסודרים, אלא בית שעבר פריצה, חפצים לא במקום כמו טוסטר בכיור, גרב על המנורה.

לשאלת ביהמ"ש לעניין מה הוא ראה במקום, בדלת עצמה אם ריבוע הזכוכית היה תפוס בגומי השיב תחילה כי איננו, זוכר אח"כ השיב כי היה גומי, שאלמלא כן העובד היה אומר לו ואז היה צריך להביא גומי חדש או אטימה של סיליקון וזה לא נעשה. קיימת חשיבות לעניין המצא הגומי אם לאו, בכדי להתאים את עובי הזכוכית.

מר סדון היה משוכנע כי מי שהזמין אצלו בטלפון את התיקון הייתה אישה שהזדהתה בשם קרן כאשר הגיע לדירה איש לא קיבל את פניו. גם לא היה צורך שהיא תקבל את פניו הוא הגיע למקום ראה גם היכן חסרה הזכוכית שכן הדלת נמצאת בדיוק מול השביל. הייתה דחיפות לתקן את הזכוכית מכיוון שהבית נשאר פתוח.

מר סדון חזר על כך לא פעם כי התחושה שלו הייתה של אי סדר לא הגיוני. הוא ידע שקרן היא זו שבאה לשלם לו מכיוון שהיא התקשרה אליו מקודם להסדיר את התשלום.

כאשר נשאל ביתר פירוט לגבי מצבה הפיזי של קרן השיב כי הוא זה שקשר את המילה תאונה לתאונת דרכים וייתכן שקרן לא אמרה לו את המילה תאונת דרכים. אח"כ חזר בו ואמר שקרן כן אמרה תאונת דרכים. הוא זוכר בפירוש מכה בפנים מהאף ועד המצח, הוא זוכר צוואר ולכן קישר את זה לחגורת בטיחות, האזור שבין הצוואר לכתף, וכן ראה על הידיים מכות ושריטות ולכן לא יכול היה להבין איך זה קשור לתאונת דרכים. מר סדון לא בדק את שאר הזכוכיות. שוב חזר ואמר כי שיתף את בת זוגו בתמונה הכללית שראה ואף זכר כי אמר לה: "אמרתי לה שאני חושב שראיתי פעם ראשונה בחיים שלי אישה מוכה" (שם בעמ' 16 בשורה 12).

מר סדון עומת עם סעיף 9 לתצהירו והשיב כי אכן זה בדיוק מה שהוא גם אמר בבית המשפט.

העדה גב' קרייף:

גב' קרייף התגוררה בתקופה הרלבנטית בקרוואן אשר הושכר לה ע"י הנתבעים ונמצא בנחלתם בגבע כרמל שם התגוררה משפחתה כארבע שנים.

החלון האחורי של יחידת הדיור בה התגוררו התובע וקרן פונה לכיוון הקרוואן, וישנו מרחק של מטרים ספורים בין היחידה לבין הכניסה לקרוואן. גב' קרייף הצהירה (נ/5) כי באותה תקופה שהתה רבות בבית בהיותה בחופשת לידה, ובשעות הבוקר המוקדמות ובעיקר בשעות אחר הצהריים שמעה לעתים קרובות בכי מאותו מכיוון. ההתנהלות שם הייתה בטונים מאוד גבוהים והיא הייתה שומעת גם אם החלון היה סגור.

ביום בו קרה המקרה הם לא היו בבית, וכשחזרו בערב ראו שהזכוכית שבורה ובעלה אף אמר כי בטח הם שוב רבו.

בחקירה הנגדית אמרה גב' קרייף כי אין בינה לבין בעלה שום קשר עם מש' ברמי. היא יודעת כי גם אל בעלה התקשרו, אך מה שהוא ידע זה היה ממנה, מכיוון שהוא רוב היום לא נמצא בבית.

גב' קרייף אישרה כי אכן באותו מקום ישנם עוד יחידות דיור שאותם משכירים מש' ברמי, בית בו מתגוררת אמו של הנתבע ובית נוסף בו מתגוררת אחייניתו.

גב' קרייף הייתה בטוחה כי הצעקות והבכי לא באו ממקום אחר, אלא מדירתם של יוני וקרן שהייתה מאוד קרובה לקרוואן. היא לא התקרבה לבית וגם לא נכנסה. היא בטוחה ויודעת מאיזה כיוון הגיעו הקולות. ברור לה גם שזה לא היו הקולות של הנתבעים אותם היא מכירה, וגם לא מדירתה של אחייניתו של הנתבע שהייתה צועקת על ילדיה וגם אותה הייתה שומעת.

הצעקות מדירתם של התובע וקרן חזרו ונשנו, והיא ידעה בוודאות שאין מקורן בבית משפחת ברמי.

הצעקות היו צעקות של אישה ולא צעקות של גבר. כאשר עומתה הגב' קרייף עם הטענה כי בשעות אחה"צ התובע וקרן לא היו בבית מכיוון שהתובע סיים לעבוד בשעה 18.00 והיה גם בעתלית אמרה כי שמעה את קרן בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ.

עדותה של צד ג' 2- גב' קרן ריחני:

תצהיר עדות ראשית של קרן מתאר את נסיבות התאונה כדלקמן:

"5. ביום 12.7.08, יום שבת, יצא יוני מהדירה על מנת לנסוע להוריו לאכול ארוחת צהריים. בעת ששמעתי את הדלת נפתחת, במהלך יציאתו של יוני מהדירה, נזכרתי, כי רציתי לבקש ממנו שיביא עמו דבר מה מהוריו. קמתי מהמיטה בחדר השינה וכשהגעתי לסלון ראיתי שהדלת עומדת להסגר, כשיוני כבר היה מחוץ לדירה, בצידה השני של הדלת. קראתי בשמו של יוני והתקרבתי בהליכה מהירה לדלת, על מנת לאחוז בידית הדלת ולפותחה. הדלת כבר היתה לקראת סגירתה הסופית, ותוך כדי הניסיון לאחוז בידית, ידי פספסה את הידית ואני מעדתי קדימה לכיוון הדלת ופגעתי עם אפי במסגרת האלומיניום של הדלת, הדלת נטרקה, ואז התנפצה אחת הזגוגיות של הדלת וגרמה לפציעתו של יוני ושלי.

6. כאמור מדובר בדלת זכוכית, אשר אינה מצריכה הפעלת כוח לסגירתה ולכן נטרקה בקלות ברגע שאפי פגע במסגרת האלומיניום.

בנוסף אציין, כי מס' ימים לאחר האירוע בדקתי בעצמי את ריבועי הזכוכית של הדלת וגיליתי, שהזכוכיות נמצאות בתוך מסגרות האלומיניום באופן רפוי, אשר מאפשר להזיזן בנגיעת יד קלה.

הצטערתי שלא בדקתי זאת לפני כן, למרות שלא עלה בדעתי שאנו בתוך שוכרים צריכים לבדוק את בטיחותה של דלת הדירה".

בחקירה נגדית אישרה הגב' ריחני, כי כאשר גב' ברמי הגיעה אל יחידת הדיור, היא אמרה לה שהיא נפלה, והכוונה הייתה שהיא מעדה על הדלת, ליתר דיוק על מסגרת האלומיניום של הדלת. גב' ריחני, כמו התובע, הכחישה בכל תוקף כי הייתה מריבה בינה לבינו. היחסים ביניהם היו טובים, גם בזמן שהם היו כזוג, גם בזמן הפרידה וגם לאחריה. אין זה נכון שאביו של התובע אמר למר ברמי כאשר ראה אותה בבית החולים, מדוע הביא אותה. אדרבא, היא ישבה עם ההורים ותמכה בהם עד התובע אשר עבר את הניתוח.

הגב' ריחני העידה, כי לא ידעה כלל שנפצעה מרסיסים ביד, עד אשר הסבו את תשומת ליבה כי יש לה פצע ביד בבית החולים, מכיוון שהמכה אותה היא זוכרת הייתה מכה ישירה באף ממסגרת הזכוכית, ובאף עצמו לא היו לה חתכים.

היא עצמה החליטה כי אין צורך שהיא תגיש תביעה כיוון שמצבה השתפר במהירות שלא כמו התובע.

לעניין נסיבות התאונה עצמה השיבה הגב' ריחני כי מעדה משום שכנראה לא הספיקה להחזיק את הידית של הדלת, כיוון שרצתה להספיק להגיד לתובע. עם זאת, היא לא זכרה אם הדלת נפתחה עליה או נסגרה. היא לא ידעה אם הלכה מהר או רצה, אם כי מדובר בבית שם אי אפשר לרוץ ומבחינתה מה שעשתה היה שימוש סביר ורגיל בדלת.

הגב' ריחני הדגימה כיצד קרתה התאונה, להלן הדברים שנרשמו בפרוטוקול:

" ת. משחזרת לפי הדלת שבין האולם למבוא ללשכה. באתי לאחוז בידית, פספסתי את הידית, אני לא יודעת אם הדלת נפתחה בגלל שיוני היה בדלת ושמע בדלת ברגע האחרון ופתח אותה, או שהוא סגר בדיוק. פספסתי את הידית ואז האף שלי נפגע מהדלת.

הערה: הגב' ריחני מתקרבת לדלת שבין האולם למבוא ללשכה, הנמצאת פתוחה בחלקה. מושיטה את ידה הימנית לכיוון הידית ואומרת שהיא משערת שהיא ניסתה לתפוס את הידית ביד ימין היות והיא ימנית. ותוך כדי כך אומרת את הדברים שנרשמו לעיל בשורה 27-29. כאשר היא מדגימה את פגיעת האף בדלת, היא מטה את גופה קדימה כשפניה מופנים לכיוון החלק שנמצא מעל הידית בדלת. תוך כדי כך רגל ימין שלה מוסבת לאחור. לאחר מכן מראה הגב' ריחני על פי הבקשה את הצלקת בזרועה השמאלית. כאמור נראית צלקת די ארוכה בחלק האחורי של זרוע שמאל (ישיבה מיום 1.11.11 עמוד 30)".

לעניין תצהירה של גב' קרייף השיבה הגב' ריחני כי איננה מכירה אותה, היא והתובע מעולם לא רבו ולא יכול להיות שגב' קרייף שמעה אותם. לעומת זאת ייתכן בהחלט שהיא שמעה שכנים אחרים שנמצאים באותו קו של מגוריהם ששם היו הרבה מאוד צעקות ובכי זמן רב.

לעניין הטענה כי זרקה נעל, אשר ניפצה את הזכוכית, והגב' ברמי מצאה את הנעל מחוץ לדלת, זו המצאה: היא מעולם לא זרקה נעליים ואף כלשונה לא רואה עצמה קרובה למחשבה לזרוק נעל. אין גם שחר לטענה כי מר סדון מצא את הדירה באי סדר מוחלט, שכן גם היא וגם התובע אנשים מסודרים, לכל היותר היו דברים שהוצאו על מנת לשים במקום אחר אך בוודאי כל מה שנאמר ע"י העדים מטעם ההגנה הוא הניסיון להלביש על העניין מריבה כדי שייראה מתאים לסיפור שהם המציאו. הגב' ריחני הכחישה בכל תוקף שהיא אמרה למר סדון שהיא נפצעה בתאונת דרכים. קרן העידה כי יחסיה עם הורי התובע היו מאוד טובים, והסיבה לפרידה ביניהם היא כיוון ששניהם התכוונו לפתח קריירות במדינות אחרות, היא באוניברסיטת ניו-יורק והוא באוניברסיטה הנמצאת בבוסטון וזו הייתה הסיבה לפרידה ביניהם.

יש לציין, כי באולם המשפט הפגינו הורי התובע וקרן יחסי חיבה וקירבה.

עדי הזמה:

התובע ביקש לאחר קבלת תצהירי הנתבעים להזמין כעדי הזמה את הוריו, ואת הגב' בילהה שמעוני שהיא אמו של מר אבישי שמעוני, שהיה עד מטעם ההגנה. עדים אלו הוזמנו לאחר שמיעת הנתבעים והעדים מטעמם.

הגב' בלהה שמעוני:

הגב' בילהה שמעוני, הצהירה בתצהירה המסומן ת/א כי היא חברה טובה של הוריו של התובע מזה שנים, ולגבי התובע עצמו היא מרגישה כלפיו כאילו היה בנה. הגב' שמעוני נזקקה בתצהירה לעניין תצהירו של אבישי שהוא בנו של בעלה מנישואיו הראשונים. היא עיינה בו היטב והצהירה כי האמור בו לגבי תוכן שיחה שהתקיימה כביכול בבית משפחת בלן אינו אמת.

הגב' שמעוני, בעלה, ואבישי שהצטרף אליהם, אכן באו לבקר את התובע לאחר שחרורו מבית החולים בבית הוריו בעתלית. אביו של התובע הביא אותו על מנת לומר שלום, ולמעט זאת התובע כלל לא שוחח איתם. הוא ישב פרק זמן קצר, הוא נראה כאוב ביותר, ולאחר זמן קצר הגיעו חברים והוא ישב איתם לאחר שאביו לקח אותו למקום אחר.

כל אשר נאמר בתצהירו של אבישי לעניין שיחה על תקרית אלימה איננו נכון. היא עצמה שמעה מאמו של התובע בשיחה הטלפונית הראשונה כי התובע נפגע משבב זכוכית מדלת הדירה בה גר. תצהירה הוגש משום שלא יכלה להישאר אדישה לנוכח הצהרה כוזבת של אבישי לגבי דברים שנאמרו כביכול במהלך הביקור.

בחקירה הנגדית לעו"ד אפרת, השיבה הגב' שמעוני, כי לא ראתה את קרן באותו ביקור כשהייתה בבית, אם כי היא ראתה אותה כמה פעמים קודם לכן ולגבי נסיבות התאונה לא שאלה כי ידעה מה קרה, היות שדיברה כמה ימים קודם עם אמו של התובע. באותה חקירה גם השיבה הגב' שמעוני כי לא ראתה את תצהירי הוריו התובע.

ביקורו של אבישי יחד איתם היה אירוע חד פעמי שכן הוא איננו נוהג לבוא עם חברים שלהם וודאי לא שלה. התצהיר הוכן, כאשר עו"ד פנה אליה, ביקש ממנה לבוא ולראות את תצהירו של אבישי. בתשובה לעו"ד זוהר השיבה הגב' שמעוני כי היא לא קראה את התצהיר של אבישי. לשאלה כיצד אם כך אמרה בתצהיר ובניגוד לתצהירו של אבישי כי היד לא הייתה חבושה אלא העין, השיבה כי עו"ד אמר לה שאבישי טען זאת.

הגב' שמעוני לא ידעה להסביר מדוע בעלה לא הגיע להעיד למרות שגם הוא נכח בביקור, השיבה כי בעלה איננו מעורב, הם לא דיברו על הנושא כלל. העדות שלה איננה עדות שקר ועם מר אסבן אשר התקשר אליה השיבה כי איננה מעוניינת לדבר איתו, היא לא הייתה שם ולא ראתה מה קרה, לכן גם לא סיפרה לו דבר ממה שסיפרה לביהמ"ש ואם אינה טועה בשלב מסוים הוא כ"כ הציק לה עד כי סגרה את הטלפון. גב' שמעוני לא מסרה לו שום אינפורמציה, במיוחד לאדם שאיננה מכירה. גם בחקירה נגדית לעו"ד ידיד השיבה הגב' שמעוני כי לא ראתה את תצהירו של אבישי, אך עורכי הדין אמרו לה מה כתוב שם.

בנוסף הכחישה גב' שמעוני כי אמרה למר אסבן את המשפטים: "אני לא ניטראלית, אני לא רוצה לפגוע בילד של מכרה שלי ולא רוצה להזיק לו". כל שאמרה הוא כי לא הייתה שם ואיננה רוצה להיכנס לדברים האלה. משפחת ברמי גרה איתם באותו מושב ואין היא מעוניינת לריב עם אף אחד.

מר משה בלן, אביו של התובע הצהיר (ת/ב) לגבי נסיבות הביקור:

בילהה וגבי שמעוני וכן הבן אבישי, אותו לא הכיר קודם לכן. הוא הוביל את התובע לפגוש אותם כיוון שהתובע לא ראה כמעט כלום היות עין אחת הייתה חבושה והשנייה עצלה, הוא ישב עימם קמעה ואח"כ כשהגיעו חברים הוא הוביל אותם לצד השני של החצר. התובע לא סיפר דבר על נסיבות פציעתו וודאי שלא אמר דבר על היחסים עם קרן, וגם אשתו לא אמרה כי הייתה איזושהי קטטה או מריבה וכל המצוין בתצהיר אבישי שמעוני בעניין זה הוא אינו נכון.

מר בלן מצא לנכון, בסעיף 4 לתצהירו לומר כי: "מפאת רגישות העניין וטעמים מובנים מצאנו לנכון שלא לערב את גבי שמעוני בכל הנוגע לאמירות השקר של בנו אבישי בתצהירו".

ביחס לדבריו של מר חיים ברמי כי הוא שאל אותו בביה"ח מדוע הביא את קרן, דברים אלה אינם אמת. כאשר נודע לו על הפציעה וכי התובע נמצא בדרכו לביה"ח נסע אף הוא לביה"ח ופגש ברכבו של מר ברמי ברמזור בצומת, יצא מהרכב, הוציא בעזרת קרן את התובע מרכבו של מר ברמי אשר כלל לא יצא מהרכב והמשיך בדרכו. מר ברמי ציין כי גם הוא וגם אשתו אהבו מאוד את קרן והתייחסו אליה כאל בתם, היחסים ביניהם היו יפים מאוד, גם לפני הפציעה וגם אחריה, וכל התיאורים המיוחסים להם ומריבות או אלימות אינם אמת.

באשר לעדותה של גב' ברמי כי הדירה הייתה הפוכה הצהיר מר בלן כי הגיע ליחידת הדיור על מנת להביא חפצים לתובע, היא הייתה מסודרת כמו תמיד והוא הבחין בשברי הזכוכית ברחבת בכניסה מחוץ לבית.

בחקירה הנגדית הסביר מר בלן כי היות ואבישי הוא בנו של גבי חשב כי לא יהיה זה נכון לערב אותו, הוא חבר שלהם מאז שבילהה נישאה לו אותו מזה עשרות שנים, ולכן לא מצא לנכון להזמינו כעד. תצהיר של אבישי הוא תצהיר שקרי.

את אבישי עצמו הוא לא הכיר ואין לו מושג מדוע בחר להגיש תצהיר שקרי.

החתימות על התצהיר עת היו בביתם כאשר עוה"ד קציר הגיעה אליהם וביקשה כי יחתמו כל אחד לחוד. למשרד עורכי הדין הגיע עם אשתו ואז מסרו את הפרטים ולצורך החתימה עוה"ד הגיעה אליהם הביתה.

הגב' שושי בלן, אמו של התובע, מסרה אף היא תצהיר (ת/ב) ובו התייחסה אף היא לתצהירו של מר אבישי שמעוני. הביקור בו היו שלושתם, גבי ובילהה שמעוני ואבישי, היה כאשר הם חזרו מן הים ובאו רק להגיד שלום. אבישי היה אצלה פעם ראשונה בבית, היא ידעה שהוא קיים אך ראתה אותו בעבר פעם אחת בלבד. שיחת החולין נמשכה מספר דקות ואח"כ התובע עבר לשבת עם חבריו. כלל לא דובר לא על הפציעה ולא על חברתו קרן וכל הצהרותיו של אבישי אינן אמת. נסיבות הפציעה היו ידועות זה מכבר לבילהה לאחר ששוחחה איתה הטלפון ולכן גם לא התפתחה כל שיחה בעניין זה.

הגב' בלן הצהירה כי התובע וקרן בילו איתם רבות, והטענה כי היחסים ביניהם היו עכורים או אלימים היא הזויה. הם ראו בקרן בת והייתה מאוד אהובה עליהם.

החקירה הנגדית לא העלתה דבר אחר, ואף היא אישרה כי חתמה על התצהיר כאשר עו"ד קציר הגיעה אליה הביתה. שלא כמו בעלה היא השיבה כי רק היא הייתה בבית ובעלה באותו זמן לא היה בבית.

לאחר שראתה את תצהירו של אבישי ביקשה מהגב' שמעוני לבוא למסור תצהיר שכן ידעה שהוא משקר.

מומחים:

מטעם התובע העיד המומחה מר וולפנג מיכאליס - טכנולוג לזכוכית, מומחה בייצור ושימוש בזכוכית שטוחה, בזכוכית בטיחות מחוסנת. בנוסף, הוא כהן כחבר בוועדות התקינה במכון התקנים לזכוכית ולזיגוג מאז שנות השבעים ולדבריו, הוא רואה עצמו מוסמך לחוות דעת במקרה שלפנינו.

מר מיכאליס הסביר בחוות דעתו, כי קיימת פרקטיקה נהוגה (Good Practice) בזיגוג דלתות והיא השימוש בזכוכית בטיחות מחוסנת, החזקה פי כמה מזכוכית רגילה וביכולתה לספוג מאמצים וכוחות המופעלים על דלת במהלך שימושיה השונים. בנוסף, זכוכית זו, גם אם תתנפץ בשימוש לא רגיל, היא תתפרק לפירורים קטנים ותמזער את הנזק העלול להתרחש.

מר מיכאליס פרט את סוגי הזכוכית הנפוצים בזיגוג דלתות, כאשר ישנה בנוסף לזכוכית בטיחות מחוסמת גם זכוכית בטיחות רבודה, אשר גם היא חזקה פי 3 מזכוכית רגילה, וכאשר היא מתנפצת, היא מתפרקת לפירורים. בזכוכית זו משתמשים החל משנות החמישים ואילו בזכוכית המחוסמת משנות השישים ואלו הן הזכויות שבהן משתמשים לצורך זיגוג דלתות.

הדלת נשוא תיק זה, שהיא דלת כניסה ראשית לדירת מגורים, עשויה מריבועים של זכוכית קישוטית. זכוכית זו איננה מתאימה לזיגוג של דלת ואיננה יכול להיות איתנה בפני תזוזות וטריקות, שאלו הן למעשה השימוש הטבעי בדלת. המסקנה של מר מיכאליס מתוך בדיקתו את המקום, בנסיבות האירוע כפי שנמסרו לו, היא כי הזכוכית הייתה לא בטיחותית ולכן היוותה מקדם גבוה לפציעת התובע. לחוות דעתו של מר מיכאליס צורפו תמונות, אשר מתארות את הדלת, כאשר באחת מהן צולם גם אביו של התובע.

בחקירתו הנגדית, אישר מר מיכאליס, כי הוא אחד מהאנשים אשר הכינו את התקן המחייב הרכבת דלתות עם זכוכית מחוסנת או זכוכית רבודה, אך נכון גם, כי בתקופה שבה נבנה הבית, דהיינו בשנת 1987-1988, לא היה התקן הזה קיים.

מר מיכאליס בדק את הדלת ואת הזכוכיות, אך הוא לא יכול היה לומר אם הזכוכיות בדלת מוחזקות על ידי חומר כלשהוא. לאחר מספר שאלות, בסופו של דבר, השיב כי כל הזכויות ישבו טוב, אבל זה לא אומר שהזכוכית שנשברה ישבה טוב.

עם זאת אמר, כי הוא איננו זגג ולכן איננו יכול לומר בוודאות אם אכן ה"זגוגיות" היו תפוסות בצורה מרבית, אם לאו. הוא ידע כי שמה שנשבר זה הזכוכית האמצעית והתמונות שצורפו לחוות דעתו, הוא לא צילם אותן, אלא אלו היו צילומים של התובע. לא נמסרו לו צילומים של הזכוכית השבורה. מר מיכאליס השיב, כי לא היה צורך בבדיקת חוזק לזכוכית, כי ידוע שזכוכית זו היא חלשה יותר מזכוכית רגילה.

מר מיכאליס, אשר ישב בוועדת התקינה, סיפר כי בזמנו החליטה הממשלה שלא להחיל את התקן על דירות פרטיות, מכיוון שהם חששו שזה ייקר את הדירות. עם זאת, בשנת 2000 כבר הגיעו למסקנה שיש לחייב את כל הציבור ולכן התקן לגבי זכוכית בטיחות, גם בדירות פרטיות, חל משנת 2000.

לעניין הפרקטיקה הנהוגה אליה התייחס, הפנה מר מיכאליס הפנה לתקנים זרים, כמו התקן הבריטי, שהוא יותר מחמיר. לשאלה אם ידע כיצד נשברה הדלת, השיב כי כל מה שהוא יודע הוא שהתובע אמר לו שהוא היה במצב של סגירת הדלת והדלת נטרקה או משהו כזה. ואכן, כשדלת נטרקת, זכוכית יכולה להישבר.

לעניין הגרסה שגב' ריחני פגעה עם ראשה בדלת, שמע זאת רק מספר ימים לפני מתן עדותו. לדבריו, זכוכית מסוג זה שהייתה בדלת נשוא התביעה יכולה להישבר גם ממכת ראש. עם זאת, זכוכית מחוסמת - לא, הוא לא רואה מישהו ששובר זכוכית מחוסמת בראשו.

מר מיכאליס חזר על כך, כי לא ראה שום פרופיל גומי שעוטף את הזכוכית ועוד השיב, כי כדי שזכוכית תישבר, לא חייב להיות אירוע אלים במיוחד, כי אם הזכוכית יושבת לא כפי שצריך ויש בה שברים, גם טריקה עלולה לגרום לשבירת הזכוכית. לבית המשפט השיב מר מיכאליס, כי אכן בדרך כלל רואים את קצוות פרופיל הגומי, אך גם אפשר שלא לראותם, ואם הזכוכית הייתה אמנם לא מחוסמת, אך עבה יותר, היה זה יותר טוב.

מר אשר אסבן:

מר אשר אסבן מומחה מטעם הנתבעים, הוא, על פי הגדרתו, מומחה לענייני בטיחות וחוקר תאונות. מר אסבן חקר את התאונה נשוא התביעה, דהיינו אסף ראיות, דיבר עם עדים והגיע למסקנות. מר אסבן גם בדק את הדלת ואת הזכוכית ותיאר את הדלת נשוא התביעה. מר אסבן מצא כי ריבועי הזכוכית, הנתונים כל אחד במסגרת משלו, נמצאים ברצועות גומי בחומר ספוגי, אשר מטרתו היא למנוע תזוזה של הזכוכית בתוך המסגרת, למנוע כניסת מים ולרכך את המגע בין הזכוכית למתכת. גם הגומי וגם הספוג גורמים לכך שלוחות הזכוכית יהיו מהודקים במקומם, ללא תזוזה. הזכוכית שנשברה הייתה מותקנת בגובה 1.60 מטר מהרצפה, ועוד ציין מר אסבן, כי בתחתית הדלת מחוברת מברשת שתפקידה למנוע כניסה לכלוך אל הדירה ולטאטא החוצה לכלוך מתוך הדירה.

כאמור, מר אסבן מתאר את האירוע כפי שקרא אותו בתצהירי התובע והעדים מטעמו וכן מתצהירי העדים מטעם הנתבעים. מר אסבן ציין את התקן הישראלי משנת 1981 תקן 1099 וציין, כי הדלת עומדת בכל דרישות התקן החדש, שכן התקן דורש שרק מגובה של מטר וחצי מהרצפה, המוגדר כ"אזור סכנה", הזכוכית צריכה להיות זכוכית בטיחותית. בענייננו, הזכוכית הייתה בשטח של 0.16 מ"ר ובעובי של 4 מ"מ, דהיינו הייתה אף עבה יותר מהנדרש על פי התקן הקיים היום.

מר אסבן חולק על דעתו של מר מיכאליס וטוען, כי המונח "פרקטיקה נהוגה" הוא מונח סתמי שאין להתייחס אליו, שכן נוהגים בו כאשר אין תקן. אבל, כיום קיים תקן ישראלי ולכן אין כל סיבה שלא להתייחס לתקן ולהעדיף את מה שנקרא Good Practice. בנוסף, לא היה משנה דבר אם הזכוכית הרלוונטית הייתה עשויה מחומר אחר, שכן לעינו של התובע חדר רסיס קטן וזה גם היה יכול לקרות אילו הייתה מותקנת זכוכית מחוסנת.

מר אסבן ערך שחזור של סגירת הדלת בתנאים שונים ובעוצמות שונות, ואף הניסיון האחרון היה בעוצמה כזו שכל יחידת הדיור הזדעזעה ונשמע רעש עצום, ולא נגרם לאף אחת מהזכוכיות נזק, ולו הקטן ביותר. יתר על כן, מהשחזור עולה, כי הזכוכית יצאה מחוץ למסגרת אל רצפת רחבת הכניסה בחלקה החיצוני, ולכן לא ייתכן שבת זוגו נפצעה מהזכוכיות כפי שתיאר.

מר אסבן סבור, כי תיאור התאונה, כפי שמתואר על ידי התובע, נוגד את חוקי הפיזיקה. אין אפשרות ששברי זכוכית יעופו בכיוונים שונים אם אין מה שישנה את כיוונם, ולכן לא ייתכן שגם הוא וגם בת הזוג, אשר עמדו, על פי גרסתם, משני צידי הדלת, נפגעו מהרסיסים של הזכוכית. אין זכוכית מכל סוג ועובי שלא עלולה להישבר בזמן טריקת דלת כאשר מתרחש אירוע אלים.

בנוסף, מתייחס מר אסבן בחוות דעתו לנושא הביטוח וטוען, כי על חברת הביטוח אשר ביטחה את הדירה היה לבדוק אותה ולו הייתה מגלה פגם כלשהוא, היה עליה להתריע ולחייב את הנתבעים לתקן את הליקוי.

בחקירתו הנגדית, הוצג בפני מר אסבן פסק דין בתיק, אשר התנהל בפני הנשיא רקם, שם טען מר אסבן, כי "נדיר מאוד להיפצע מזכוכית מחוסנת וגם סוג הפציעה שונה".

מר אסבן טען, כי עוה"ד גיל מטעה את בית המשפט, כי מה שאמר שם, אמר גם במשפט זה וזה נכון – נדיר מאוד שמישהו ייחתך מזכוכית מחוסנת, כי היא הופכת לרסיסים. שם היה מדובר באדם שנחתך מפלח זכוכית חתך עמוק ואילו כאן מדובר ברסיס שחדר לעין.

מר אסבן סבור גם היום כי אין צורך להמליץ בפני משפחת ברמי להחליף את הזכוכיות בדלת, כי אין כל סכנה שהזכוכית תישבר, היא עטופה במסגרת אלומיניום, ישנם עוד לוחות אלומיניום בזכוכית, יש לה גומי, ניילון עם פלסטיקים וידית פתיחה ולכן אין כל סכנה שהיא תישבר. ואילו היא מתבקש לערוך סקר סיכונים מחברת ביטוח, זה מה שהיה אומר.

כאמור לעיל, מר אסבן חקר עדים וניסה לשאול גם אנשים אחרים, כמו אימה של קרן, אשר לא רצתה לדבר איתו. לעניין שיחתו עם הגב' בילהה שמעוני, כתב בחוות דעתו, כי הגב' שמעוני אמרה לו: "אני לא ניטראלית, אני לא רוצה לפגוע בילד, אני לא רוצה להזיק לו". הוא מצטער עד היום שהוא לא הקליט שיחה זו.

מר אסבן מעיד על עצמו שהוא חוקר תאונות והוא יודע מתי מישהו אומר אמת ואז אין לו שום סיבה להקליט, כמו למשל במקרה של מר אבישי שמעוני. את הזגג שהתקין את הדלת לא הצליח לאתר, שכן משפחת ברמי אמרו לו שהוא רוצה שיעזבו אותו בשקט. יחד עם זאת, אין לו כל בעיה עם הזגג, משום שלדעתו הדלת היא תקינה ועומדת בכל הדרישות. מר אסבן הסכים עם עוה"ד גיל שאכן הדלת עד גובה של מטר וחצי איננה עומדת בדרישות התקן הנוכחי.

לאחר שמיעת הראיות, הציג ב"כ הנתבעים מוצגים נוספים והם:

1. היתר בנייה מיום 2.5.98.

2. ההודעה שנשלחה לסוכנת הביטוח מיום 24.12.08, תוכן ההודעה בעיקרו מתאים למה שנאמר על ידי הגב' ברמי בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה בבית המשפט. עם זאת גם במסמך זה לא הוזכרה הנעל.

סיכומי התובע:

הנתבעים אחראים לפיצוי התובע בגין נזקיו עקב פציעתו מהזכוכית שנשברה, היות והפרו את חובתם להעמיד לרשותו דירה ובה דלת כניסה ראשית עשויה בצורה טובה ויציבה אשר תבטיח את השימוש הסביר בה.

ב"כ התובע טען כי השימוש שנעשה בדלת בנסיבות העניין, דהיינו, טריקת דלת כתוצאה מהתקלות קלה של הגב' ריחני בדלת, היא שימוש סביר ותוצאתה לא אמורה הייתה להיות התפוצצות הזכוכית.

לטענת התובע, הנתבעים הפרו את חובתם לדאוג לכך כי הדלת תהיה מותקנת עפ"י הפרקטיקה הנהוגה וכללי עבודה נאותים, דהיינו הזכוכית הייתה אמורה להיות זכוכית בטיחותית ומשלא דאגו לכך, הרי הפרו את חובתם, התרשלו ועל כן הם אחראים לנזקיו של התובע.

העמדת הדירה ובה דלת עשויה זכוכית שאינה בטיחותית היא רשלנות והפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים.

ב"כ התובע הדגיש בסיכומיו בסעיף 14, כי אין התובע סבור שהנתבעים היו חייבים להעמיד לרשותו דלת זכוכית עמידה בפני כל שימוש, אלא שהדיון בענייננו עוסק בקיומה של חובה הנובעת מהפעלת שיקול דעת סביר בהתחשב בנסיבות העניין.

התובע מבקש לקבל את עדותו ועדות הגברת ריחני ולקבוע כי נסיבות האירוע היו בדיוק כפי שהם תארו אותו, גרסה שלא נסתרה כלל על ידי הנתבעים וצד ג' 1.

גרסת האירוע אותה יש לקבוע היא, כי התובע יצא מן הבית, חזר כאשר שמע את הגברת ריחני קוראת לו, גב' ריחני התקרבה אל הדלת, רצתה לאחוז בידית אך משום מה לא הצליחה, היא נתקלה באפה במשקוף הדלת, מה שגרם לטריקת הדלת ולניפוץ הזכוכית, אשר רסיסיה פצעו את התובע וגם את הגב' ריחני.

התובע עצמו לא ראה מה קורה בתוך הדירה, אלא העיד ויש לקבל את עדותו כי ברגע שנפגע היה למעשה עם פניו אל הדלת מכיוון ששמע את קרן קוראת לו ואז ראה את הדלת נסגרת והוא נפצע מהזכוכיות.

ב"כ התובע מקדיש חלק ניכר בסיכומיו לניתוח העדויות מטעם הנתבעים ומבקש לקבוע כי אין לקבל אותן, לא את העדויות של הנתבעים עצמם והעדים מטעמם ולא את עדותו של מר אסבן, שהוצגה כעדות מומחה ובנוסף יש להחיל כאן את הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין ואלו טעמיו של ב"כ התובע לדחיית גרסת הנתבעים:

הנתבעים מסרו גרסה זהה, דהיינו כי באותו יום שמעו צעקות ומריבה מדירתם של התובע וקרן ותוך כדי המריבה נשמע רעש של התנפצות הזכוכית. עדותם של הנתבעים בעניין רעש ומריבה היא עדות יחידה של בעל דין, עדות מתואמת שכן שניהם מסרו את התצהירים ביחד ולכן גם עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות וגם בגלל האיסור על תיאום עדויות, יש לקבוע כי עדותם איננה מהימנה ויש לדחותה. לא זאת בלבד, אלא שהנתבעת 1 הייתה נוכחת בזמן חקירתו של הנתבע 2 בבית המשפט ולמרות שב"כ התובע ביקש כי היא תצא מהאולם ב"כ התנגד ולכן גם אם מבחינה פורמלית זכותה הייתה להישאר באולם, הרי שעובדה זו יש בה כדי להטיל צל כבד על מהימנות עדותה שלה בבית המשפט ולכן יש לקבוע כי משקלן של עדויות הנתבעים הוא אפסי.

יתר על כן טען ב"כ התובע, יש לשים לב כי הנתבעים בהודעתם לצד ג', טענו כי הזכוכית נופצה בגלל טריקת הדלת ואילו רק בתצהיריהם "גילו" כי הדלת התנפצה בגלל נעל או חפץ שהועפו כלפי הדלת. הטענה כי הזכוכית התנפצה בגלל הזריקה איננה מוזכרת בתצהירי הנתבעים ועל כן יש לזקוף עובדה זו לחובתם. יתרה מכך, אין להתעלם מכך שסיפור הנעל המוטלת בצד החיצוני של הדלת, נזכר רק בתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת ולא הופיע כלל בכתבי הטענות. יש בכך שינוי חזית ועל כן מטעמים אלו של שינוי חזית, עדות יחידה ותיאום עדויות, יש לדחות את גרסת הנתבעים.

טענה אחרת בפי ב"כ התובע, היא כי גרסת המריבה איננה משתלבת באירועים לפני הפציעה ולאחריה. אין זה מתקבל על הדלת כי אם אכן היו יחסים אלימים בין התובע לקרן בזמן מגוריהם, הנתבעים היו נשארים אדישים לכך, ובמיוחד שהנתבע מספר 2 הוא איש חוק בעברו. בוודאי שלא היו מזמינים אותם להשתתף בהופעה בביתם של הנתבעים ובוודאי שלא היו מסכימים להמשיך בהשכרת הדירה, כפי שהעיד הנתבע כי מבחינתו לא הייתה מניעה להמשיך להשכיר את הדירה לתובע ולקרן.

ב"כ התובע מבקש לקבוע כי עדויותיהם של מר אבישי שמעוני והגברת קרייף אינן מהימנות ואין בה כדי לסייע לגרסת הנתבעים. העד אבישי שמעוני שינה את גרסאותיו, השיב בצורה פתלתלה ומתחמקת. יתר על כן, יש סתירה בין עדותו לעדותה של הנתבעת באשר לגורמים לפציעתו של התובע. בנוסף, עדותו של התובע הופרכה על ידי עדויותיהם של אמו, גב' בלהה שמעוני והוריו של התובע.

לעדותה של הגב' שמעוני יש משקל רב שכן היא העידה בניגוד לאינטרס הפרטי שלה והעדיפה לחשוף את האמת וסיכנה בכך את שלום ביתה.

עדותה של גברת קרייף היא הרחבת חזית, משום שהעידה כי באופן כללי שמעה לא פעם ולא פעמיים בשעות הבוקר ואחה"צ צעקות ובכי וכל ההתנהלות שם הייתה בטונים גבוהים, כשהכוונה היא לדירתם של התובע וגב' ריחני, כך בתצהיר. לעומת זאת, בחקירה הנגדית התברר כי התצהיר אינו מדויק, היא שמעה רק צעקות של אישה. היא גם אישרה כי איננה יודעת אם התובע היה ביחידת הדיור בזמן הצעקות והיא אינה יכולה להעיד על קיומה של אלימות שם. היא מעולם לא הכירה אותם, לא שוחחה איתם ורק לאחר מעשה נודעו לה שמותיהם. מכיוון שסמוך ליחידת דיור זו יש יחידות דיור נוספות, סביר להניח כי הצעקות ששמעה, היו בדירה אחרת ולא בדירה בה התגוררו התובע וקרן. העידה כי אכן שמעו צעקות ובכי מהשכנים הגרים באותו קו מגורים שלהם ויכול להיות שזה מה ששמעה הגברת קרייף.

עד אחר מטעם הנתבעים היה מר דורון סדון אשר התבקש לתקן את הזכוכית שנשברה. בתצהירו טען, כי עיניו ראו ביחידת הדיור דירה אשר נראית כמו אחרי פריצה, דהיינו דברים זרוקים בכל עבר, כאשר התברר בחקירה נגדית כי הוא עצמו לא היה שם, אלא עובד שלו אשר תיקן את הזכוכית. אי לכך, אין ערך לדבריו בתצהירו מה ראה בתוך הדירה. נושא אחר היה בתצהירו של מר סדון, לפיו ראה את קרן חבולה וכאשר שאל אותה מה קרה לה היא אמרה שנפצעה בתאונת דרכים, רק בחקירה נגדית התברר כי יכול להיות שקרן אמרה לו רק שנפצעה בתאונה, ואילו הוא עשה את הקישור לתאונת דרכים. קרן עצמה העידה כי "מיליון אחוז" לא אמרה למר סדון שמדובר בתאונת דרכים, אי לכך, גם לעדות זו אין כל משקל וערך לעניין נשוא התביעה.

נושא אחר עליו עומד ב"כ התובע הוא כפי שהוא קורא לכך: "העלמת הזגג אשר התקין את הזכוכית". הנתבעים לא היו מוכנים לתת את פרטיו של הזגג לאיש, אף לא לחוקר מטעמם. הם גם לא הגישו נגדו הודעת צד ג', מה שמתבקש בדרך כלל ונהוג בתיקים מסוג זה, ולכן אי הבאתו לעדות מקיימת את החזקה כי אילו היה מובא, עדותו הייתה פועלת לחובתם.

ב"כ התובע מבקש לאמץ את עדות המומחה מטעם התובע לעניין הזכוכית, מר אברהם מיכאליס, אשר עמד בראש וועדת התקן לזיגוג. עדותו היא חשובה לעניין הפרקטיקה הנהוגה וכללי עבודה ניאותה והתקנת זכוכית מחוסמת. הנחת העבודה הייתה כי הדלת הותקנה בין השנים 1987 ו- 1988, אז עדיין לא חייב התקן לזגג דלתות בבתים פרטיים בזכוכית בטיחות. הלכה היא כי גם אם עומדים בתקן, עדיין אין בכך לפטור את האחראי מתביעת רשלנות. קל וחומר, בוודאי שהדברים נכונים כאשר בהעדר תקן, הדלת והזכוכית בה לא הותקנו עפ"י כללי העבודה הניאותים. (מה שמכונה - GOOD PRICTIQ.

ב"כ התובע טען כי יש לפסול את חוות דעתו של מר אסבן, אשר איננו מומחה לזכוכית, ואין לו שום רקע מקצועי או אקדמי בתחום זה. לחוות דעתו אין כל משקל מכיוון שאינו מומחה בתחום זה. חוות דעתו איננה חוות דעת מקצועית, אלא דו"ח חקירה, שכל מה שהיה חשוב בו מבחינת הנתבעים הוא כי הדלת הותקנה בתקופה בה עדיין לא היה קיים תקן מחייב לגבי זכוכיות ודלתות בבתים פרטיים. רק בחקירה נגדית מר אסבן הודה כי רצה לדבר עם הזגג שהתקין את הדלת, עובדה זו לא הוזכרה בחוות דעתו, אלא שהנתבעים לא רצו למסור לו את פרטיו, כי הוא ביקש להיעזב לנפשו והוא פוחד מתביעות.

מכיוון שחוות דעתו של מר אסבן אינה אובייקטיבית ומגמתית, ומשלא בדק את עובי הזכוכית ויציבותה, יש לפסול את עדותו ולתת לה משקל אפסי.

ב"כ התובע מפנה את תשומת הלב לתיק אחר בו נתן מר אסבן חוות דעת לעניין זכוכית מחוסמת, שהיא הפוכה למה שאמר בתיק זה. הכוונה לת"א שלום חיפה 20510/01, פסק דין מיום 2.11.05.

לעניין הטיעון המשפטי, סבור ב"כ התובע כי הוכח שהנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, שעה שבחרו לזגג את דלת הכניסה בזכוכית שאינה בטיחותית. הנתבעים היו חייבים לצפות את נסיבות האירוע כפי שהוכחו וכן כי שימוש בזכוכית שאינה בטיחותית, בוודאי בזכוכית קישוטית שחוזקה אף נמוך יותר, אינו מתאים לזיגוג של דלת, הוא מוקד לפורענות ועשוי להביא עמו תוצאות הרות אסון.

הפסיקה הנוהגת היא כי על המזיק חלה החובה לצפות את התרחשות הנזק באופן כללי ולא רק בנסיבות מסוימות וב"כ התובע מפנה לפסיקה ענפה בתחום זה, כמפורט בסיכומיו, לכן, גם אם אפשר לומר שמעידת דייר ופגיעת ראשו בדלת, איננה בגדר צפייה של משכיר, הרי אין בכך לפטור את המשכיר מחובתו, מכיוון שחייב היה לצפות באופן כללי תרחישים שונים העלולים להתממש ולגרום לפציעה עקב ניפוץ הזכוכית בדלת הכניסה. כמו למשל ,לו היה כדור נבעט אל הדלת, ומי שנמצא הדירה היה עלול להיפגע מניפוץ הזכוכית. הנתבעים היו חייבים בזיגוג הדלת בזכוכית בטיחותית עפ"י הפרקטיקה הנהוגה באותה עת, ולוודא כי בעל המקצוע אשרנשכר על ידם למטרה זו יפעל בהתאם לכך.

כאמור ב"כ התובע טען ,כי יש להחיל כאן את הכלל הראייתי של הדבר מדבר בעדו. כל התנאים מתקיימים, כלומר התובע לא יכול היה לדעת ,ולא ידע בזמן אמת מה גרם לטריקת הדלת והתנפצות הזגוגית. הדלת היא נכס של התובעים ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה, מאשר המסקנה כינקטו זהירות סבירה.

הוכחו כל היסודות של הכלל, והנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי לא התרשלו, לכן בעקבותיה ניזוק התובע, ויש לקבוע כי הם נושאים באחריות מלאה לעוולת הרשלנות.

סיכומי הנתבעים:

בפתח סיכומי הנתבעים, הלין בא כוחם על כך כי ההליכים בתיק זה עד עתה חרגו מהמקובל והסביר, במיוחד שהתברר שלתובע נכות רפואית בשיעור 5% בלבד, ולכן ניהול הוכחות בשאלת החבות בלבד שהתמשך על פני ארבע ישיבות, הוא בלתי פרופורציונלי.

לגופו של עניין טען ב"כ הנתבעים, כי התובע אשר עליו נטל ההוכחה, לא הצליח לעמוד בו ואף לא על פי מאזן ההסתברויות. היום, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות לעניין החבות, לא ברור כיצד ארעה התאונה, במיוחד שקיימת סתירה בין גרסתו לגרסת גב' ריחני שאף היא נפגעה בתאונה נשוא התביעה.

ב"כ הנתבעים ציין כי התובע הוא עורך דין והצביע על כך כי כתב התביעה של התובע מציין בצורה לקונית כי התובע נפגע מאחת הזגוגיות, תביעה אותה הכין התובע בעצמו. כך גם בתצהיר עדות ראשית אין פרוט יתר לנסיבות התאונה, פרט לכך שכתוב כי בזמן שהתובע סגר את דלת הכניסה נפגע בעינו כאשר אחת מזגוגיות הדלת התנפצה.

לראשונה, רק בתצהירה של הגב' ריחני פורטו הנסיבות הנטענות של התאונה וכל מה שכתוב בתצהיר לא כתוב לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדות ראשית של התובע. יש להסיק מכך כי התובע התאים את עדותו לאור עדותה של הגב' ריחני. מסקנה זו יורדת לשורשה של מהימנות ואין לייחס מהימנות לגרסתו של התובע.

לא זו בלבד אלא שהתובע לא טרח לציין בכתב תביעתו ובתצהיר עדות ראשית כי הגב' ריחני הייתה מעבר לדלת וכי היא נפצעה בתאונה, למרות שברור כי הוא ידע זאת. התובע העיד כי במשך כל התקופה במהלך האשפוז וגם לאחר מכן, הגב' ריחני סעדה אותו והייתה אתו מדי יום, כך שלא ייתכן שבאותה תקופה הוא לא שמע או לא שאל או לא ידע כיצד היא נפצעה.

ב"כ הנתבעים טען כי, הגרסה לפיה הזכוכית התנפצה כתוצאה מטריקת הדלת שנגרמה על ידי נגיחה בה על ידי גב' ריחני, היא הרחבת חזית אסורה. גם המומחים מטעם הצדדים לא ידעו זאת ולכן לא התייחסו לתרחיש מסוג זה.

אי לכך סבור ב"כ הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה בגין הרחבת חזית.

ב"כ הנתבעים טען בנוסף, כי גרסתה של הגב' ריחני לגבי אופן פציעתה הוא תמוה במיוחד לאור מצב פניה וזרועותיה, כפי שמתואר בסיכום בית החולים אליו הגיעה כשאפה נפוח ואדום לאחר דימום ופניה וזרועותיה מלאים בחתכים. לא ברור לחלוטין כיצד נגרם חתך באורך 6 ס"מ שהצריך תפירה בחלק האחורי של זרוע שמאל ,כאשר היא נפגעה לגרסתה כשפניה אל הדלת.

כיצד עפה הזכוכית לחלק האחורי של הזרוע? שחזורו של האירוע ע"י גב' ריחני בבית המשפט מוכיח כי גרסתה אינה נכונה.

לא זו בלבד אלא שהנתבעת ומר סדון תארו את מצבה הפיזי של הגב' ריחני כאשה מאד פצועה. גב' ברמי תארה אף נפוח ומדמם, שטפי דם על הידיים או שריטות וכגרסתה הייתה בטוחה שהייתה מריבה ומר סדון תאר שהיו עליה סימנים על הפנים והידיים, זה מה שהוא זכר. תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם כתב התביעה שאינו מאזכר במילה כי הגב' ריחני נפצעה ואופי הפציעות מעלה את החשד כי מדובר באירוע אחר לחלוטין ואולי אף אירוע אלים.

יש לקבל את עדותו של מר אסבן, אשר עשה שחזור של טריקת הדלת במצבים שונים ובאף אחד מהם לא נגרם נזק לזכוכיות הדלת, וגם כאשר הזכוכית נפרדה מהדלת, הרי היא נפלה לרחבת הכניסה של הדלת ולא פנימה ולכן לא תתכן גרסת התובע לגבי הנסיבות שהביאו להתנפצות הזכוכית ופציעת שניהם.

נושא נוסף בו מצא ב"כ הנתבעים חוסר מהימנות בגרסתו של התובע היא, טענתו כי מיד לאחר הפציעה נשאר במקומו ולא זז, ליד הדלת, כיוון שלא ראה כלום וזאת משני טעמים: הטעם הראשון, מר ברמי העיד כי מצא את התובע יושב ברכבו ומחזיק ידו על פניו והשנייה, כי גב' ברמי הגיעה מיד לדירה, עזרה לגב' ריחני ולא ייתכן שהגב' ברמי הגיעה אל הדירה, חלפה על פני התובע שעומד פצוע ומדמם מבלי לסייע לו, שעה שכולם העידו כי עובר לכך היחסים בין התובע לנתבעים וגב' ריחני היו יחסים טובים.

ב"כ הנתבעים מצביע על חוסר מהימנות בעדות התובע וכן בעדויות העדים מטעמו, דהיינו עדותה של הגב' בלהה שמעוני שהיא חברתה הטובה של אמו של התובע. הגב' שמעוני העידה בבית המשפט כי לא עיינה ולא ראתה את התצהיר של אבישי ,אך בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית שלה ,ציינה במפורש כי עיינה היטב בתצהירו. לעומת דבריה כי מי שפנה אליה לקבלת התצהיר היה ממשרד עורכי הדין והגב' שושי בלן לא פנתה אליה בהקשר זה, העידה הגב' בלן כי היא אכן ביקשה ממנה למסור תצהיר. אלו נושאים לכאורה שוליים ,בהם מתברר כי הגב' שמעוני לא אמרה את האמת, ולכן כל מה שאמרה, כאשר היא רואה בתובע כבנה וחברה של אמו מגיל שש ולכן היא בעלת אינטרס, ואין לתת בה אמון.

כך גם לגבי עדויותיהם של הורי התובע הסותרים זה את זה בדברים קטנים, כמו מי היה איפה ומתי בעת החתימה על התצהיר, הרי גם להם אינטרס ברור, אין לקבל את עדותם. לעומת זאת, אבישי שמעוני הוא עד אובייקטיבי שאין לו כל קשר או אינטרס לתוצאות התביעה, יש לקבל את עדותו ולקבוע כי הוא העיד אמת.

לא פחות חשוב מכך היא העובדה שהתובע לא ביקש להעיד את מר גבי שמעוני, אביו של אבישי ובן זוגה של בלהה שמעוני, שאף הוא היה נוכח בפגישה, בה סיפרו התובע ואמו לטענת הנתבעים כי התאונה אירעה במהלך ריב. מכיוון שגב' שמעוני הכחישה את הדברים, הרי שמר שמעוני הוא זה אשר יכול היה לאשר או להכחיש והתובע נמנע מלהביאו ועל כן עומדת החזקה כי לו היה מגיע, גרסתו לא הייתה תומכת בגרסתו של התובע.

ב"כ הנתבעים סבור כי עדויותיהם של מר סדון, הגב' קרייף ומר שמעוני הן עדויות של עדים אובייקטיבים שאין להם כל אינטרס בתוצאות המשפט. עדויותיהם לא נסתרו ולכן יש לקבלן כפי שהן.

לעניין עצם עמידת הדלת והזכוכיות המרכיבות אותה בדרישות התקן ,טענו הנתבעים כי הזכוכיות עמדו בתקן הישראלי 1099 אשר פורסם באוקטובר 1981, שהוא התקן הרלוונטי המתייחס לזכוכיות המותקנות בדלתות. התקן לא נועד למקרים שבהם אדם רץ לעבר זכוכית ומטיח את ראשו בדלת או במכוון שובר זכוכית, ואף המומחה מטעם התובע לא טען כי הדלת איננה עומדת בדרישות התקן וזאת על אף שהוא עצמו עמד בראש הוועדה שהתקינה את התקן. המונח "פרקטיקה ראויה" אינו רלוונטי, במקום קיים תקן אין להשתמש במונח זה ובוודאי שאין לחייב אדם לפנות לתקן זר, כאשר קיים תקן מחייב של מדינת ישראל, כפי שמציע המומחה מטעם התובע.

יתרה מכך, השימוש שעשו התובע וקרן, אם אמנם גרסתה היא הנכונה, היה בלתי סביר. לא ניתן ולא צריך לצפות כי אדם מבוגר יגיע לדלת בריצה, ייפול עם כל משקל גופו, יינגח בדלת עם ראשו. דלת זכוכית רגילה לא אמורה לעמוד מול מכה חזקה, והעובדה כי אחד מריבועי הזכוכית נשבר, אין בה כדי להעיד כי יש פגם בדלת או בזכוכית. הסיבה היחידה לתאונה, אם התיאור של הגב' ריחני מדויק, הוא התנהגותה הפרועה והבלתי אחראית.

יש לקבל את עדותו של מר אסבן, כי גם אם הייתה זכוכית מחוסמת, התובע יכול היה להיפגע מזכוכית קטנה בעין.

מר אסבן לא המליץ לנתבעים להחליף את הזכוכית לזכוכית מחוסמת, היות והסביר כי אין סכנה שהיא תשבר כשהיא עטופה עם מסגרת אלומיניום, גומי, פלסטיק. גם המומחה מטעם התובע אישר בעדותו כי גם דלת שהייתה עומדת בפרקטיקה ראויה הייתה עלולה להישבר עם מכת פטיש ועם מכת ראש אדם.

סיכומי צד ג' 1:

ב"כ צד ג' 1 טען כי יש לדחות את התביעה היות והתובע לא הצליח לעבור את הרף של 50% הנדרש כדי להוכיח את תביעתו. עדותו היא עדות יחידה של בעל דין, המעוניין בתוצאות המשפט. גרסתו נסתרה על ידי הנתבעים, ראיות נסיבתיות שונות ועדים נוספים.

יש לדחות את ההודעה לצד ג' 1 היות והוכח כי לא היה כל פגם בדלת הזכוכית שנבנתה על פי התקן הישראלי המחייב ועל כן בהעדר ליקוי בדלת, אין תחולה לפוליסת המשכנתא. הפוליסה חלה רק כאשר קיים פגם במבנה הדירה שהוא זה אשר הביא לחבות המבוטח כלפי צד שלישי עפ"י פקודת הנזיקין ומכיוון שפציעתו של התובע לא נבעה מפגם בדירה, הרי הפוליסה איננה חלה.

העובדה כי לא היה פגם בדירה נאמרה על ידי התובע בעצמו, אשר לא ראה כל ליקוי בדלת וגם המומחה מטעמו שהעיד כי הזכוכיות היו תפוסות היטב. אין כל ראיה בפני בית המשפט לפיה לפני התאונה היה פגם בזכוכית בדלת הכניסה ממנה נפצע התובע. אף הנתבע 2 עצמו העיד כי הוא גר למעלה מעשרים שנים במקום, ואף פעם הדלת לא נשברה ואף זכוכית לא התנפצה. כל אלה מעידים כי לא היה כל פגם בזכוכית.

ב"כ צד ג' 1 טוען כי הנזקים אשר נגרמו לתובע היו עקב שימוש בלתי סביר בדלת ובדירה ,ולא בגלל פגם. גרסתו של התובע היא גרסה שקרית שכן גרסתו הולכת ומתרחבת ככל שמתרבים המסמכים ונמשכים ההליכים, הן באופן יחסי לכתב התביעה, הן באופן יחסי לתשובות לשאלון ותצהיר עדות ראשית ועד לעדותו בבית המשפט.

לעניין זה, כמו גם לשאר הטענות, פרט לנושא חלות הפוליסה מצטרף ב"כ צד ג' 1 לטענות הנתבעים. לו הגרסה האחרונה של התובע הייתה נכונה, היא הייתה צריכה להופיע מיד ולא היה צורך להוסיף לה כל פעם פרטים אחרים. הרי התובע בכתב התביעה אמר רק כי סגר את הדלת, ברור כי סגירת דלת כשפניו אינם מופנים אל הדלת, אינה מתיישבת עם פגיעה בעין. הפרטים המאוד רלוונטיים לאירוע המופיעים לראשונה בתצהיר אמורים היו להיות כבר בכתב התביעה ולמצער בתצהיר תשובות לשאלון. העובדה כי הם הופיעו לראשונה רק בתצהיר עדות ראשית מחזקת את חוסר המהימנות והתמיהות העולות מגרסתו וגרסת הגב' ריחני, ולכן המסקנה היא כי אכן הייתה מריבה בין שניהם, כפי שהעידו הנתבעים, עדויות שלא נסתרו כלל ועיקר והסתייעו בעדויותיהם של גב' קרייף, מר סדון ומר אבישי שמעוני.

לעדותה של קרן אין משקל, שכן גם היא אינה עומדת במבחן המציאות ואיננה מהימנה. גרסתה לנסיבות התאונה מופיעה רק בתצהיר עדות ראשית שניתן רק לאחר תצהירו של התובע ובתיאום אתו. יתר על כן, עדותה בבית המשפט ניתנה לאחר מתן עדותו של התובע, לאחר שנכחה במהלך העדות וסירבה לצאת מהאולם במהלך השמיעה.

צד ג' 1 מוסיף על טענות הנתבעים הדגשים נוספים והם, כי לא ייתכן שהתובע לא ידע כיצד קרן נפצעה, אם זו הייתה האמת. בנוסף לא ייתכן שקרן לא הצטרפה לתביעה של התובע, אם אכן היא נפצעה כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים. גרסתה איננה עומדת במבחן המציאות וההיגיון ואף התיעוד הרפואי תומך בכך. גרסתה היא גרסת בדים שמטרתה לשלול את קיומה של המריבה בין שניהם. גם התנהגות התובע וקרן לאחר התאונה, מתיישבת עם המסקנה שהייתה מריבה, שכן שניהם מיד לאחר מכן נותרו משני צדי הדלת, לא דיברו אחד עם השני, לא בדקו מה קורה אחד עם השני, עד שהנתבעים ירדו והנתבע מספר 2 הסיע את התובע לבית החולים בליווי קרן. התנהלות זו תומכת יותר בקיומה של מריבה מאשר בגרסתם של התובע וקרן. גם העובדה שנפרדו זמן קצר לאחר האירוע תומכת בכך.

יש לדחות את התביעה שכן הדלת עמדה בתקן המתאים וקיים ניתוק קשר סיבתי בין הרשלנות לנזיקין, גם לו הייתה זכוכית מחוסמת היא הייתה עלולה להישבר לרסיסים ולעוף לעינו של התובע.

בנוסף, כפי שטען ב"כ הנתבעים, הדלת עמדה בתקן הישראלי. לעומת זאת, השימוש, אם תתקבל גרסת התובע, היה שימוש בלתי סביר.

ב"כ צד ג' 1 מתייחס לטענות התובע שהן טענות מופרכות ובחלקן אף מטעות את בית המשפט. כך למשל, כל הפסיקה אליה הפנה ב"כ התובע לעניין התאמה לכללי עבודה נאותים מתייחסת לליקויי בנייה ובחובות המקצועיים של קבלן בנייה.

נקודה אחרת היא לעניין הזגג. ברור שהדלת בה הותקנה למעלה מ-20 שנה קודם לאירועים, אין בהזמנת הזגג אשר התקין אותה להועיל. יתרה מכך, לו באמת חשב התובע שיש צורך בזגג, איש לא מנע ממנו להגיש בקשה למתן צו על ידי בית המשפט וברי כי צו כזה היה מתמלא.

ב"כ התובע מטעה את בית המשפט, לטענת צד ג'1, כטענתו כי עדותו של מר אבישי שמעוני סותרת את עדותה של גב' ברמי. אדרבא, מדובר בגרסאות המתיישבות זו עם זו. גם גב' ברמי וגם מר אבישי שמעוני העידו כי נפגשו במגרש הכדורגל, שם סיפר אבישי לגב' ברמי על השיחה שבה היה נוכח ושמע על המריבה. העובדה שהייתה פגישה ראשונה ביניהם ואז לא סיפר על כך, איננה רלוונטית. הגב' ברמי התייחסה לפגישה השנייה ולכן טענת התובע כי יש סתירה היא הטעייה של בית המשפט.

גם הטענה כי מר סדון לא ביצע את התיקון בעצמו ולכן לא יכול היה לדעת מה נמצא בדירה היא הטעייה שכן מר סדון בא לקחת מידות והיה ביחידת הדיור, והעובד שלו רק ביצע את החלפת הזכוכיות.

יש לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, שכן לגבי כללי הפרקטיקה הראויה הוא נשען על תקנים זרים וגם זאת על פי ההשערה, שעה שקיים תקן ישראלי והדלת נבנתה לפי תקן זה. יתר על כן, לא הוכח כלל שהדלת לא נבנה על פי כללי הפרקטיקה הראויה.

ב"כ צד ג'1 מתייחס להודעה כנגדו וסובר כי יש לדחותה, הן משום שהפוליסה לא חלה כאמור לעיל, היות ולא היה כל פגם. בנוסף, הגב' ברמי כאשר פנתה לצד ג'1 הודיעה כי הייתה מריבה בין התובע לבין קרן ולכן מדובר בשימוש בלתי סביר ודחיית הדרישה למתן פיצוי ביטוחי נעשתה כדין, אין מקום לפסוק ריבית מיוחדת, וגם לא מקום לשיפוי הוצאות הנתבעים. מי שצריך לשאת בהוצאות אלו הוא התובע.

סיכומי צד ג' 2:

ב"כ צד ג'2 מבקש לדחות את גרסת הנתבעים ולקבל את הגרסה של צד ג'2 וגרסת התובע, התואמות זו את זו ומשתלבות זו בזו.

דלת כניסה לבית איננה אמורה להינזק כתוצאה מטריקת הדלת, אדרבה טריקת דלת היא דבר שבשגרה וזכוכית המותקנת בה אמורה להיות בטיחותית, או יש להתקין דלת מחומר אחר, במיוחד כאשר מדובר בדלת כניסה לדירה.

גרסתה של צד ג'2 היא נכונה. אין לה כל עניין בהצלחת התביעה. אדרבא, דחייתה של התביעה תביא בהכרח לדחיית ההודעה נגדה ובכך למעשה היא מעידה נגד האינטרס שלה ועל כן נוטה הכף לטובתה ויש לקבל את גרסתה.

גרסתה, כמו גרסת התובע, מופיעה כבר במסמכיה רפואיים. בוודאי שלא יכלו אז לתאם גרסאות, כאשר כל אחד מהם פצוע ועסוק בכאביו. שניהם מסרו בבית החולים כי נחבלו כתוצאה מזכוכית שהתנפצה עקב טריקה וזו הגרסה האמיתית. כל אחד מסר את גרסתו. התובע כי נפצע מזכוכית של דלת שהתנפצה עקב טריקה, וקרן כי נחבלה מדלת זכוכית באזור האף. אלו הגרסאות הראשוניות של התובע ושל קרן ועליהן הם חזרו במשך כל ההליכים, התצהירים והעדות, כאשר כל אחד מהם נפגע במקומו משני צדי הדלת. לא הייתה כל אלימות ולא מריבה ולכן לא בכדי התובע לא הגיש תביעה כנגד קרן. אין להם כל סיבה לתאם עדויות ולהמציא גרסה שקרית, כאשר היחסים ביניהם הסתיימו, כל אחד חי חיים אחרים מרוחקים זה מזה. אין כל הגיון לכך שלו גרסתה של קרן לא הייתה נכונה, כי התובע ימנע מלהגיש נגדה תביעה ולהסתכן באמירת דברי שקר. גם ההפך הוא הנכון. לו הייתה מופעלת אלימות כלפי קרן, לא מתקבל על הדעת שקרן הייתה משקרת לטובתו. החתכים הנטענים כביכול בזרועה של קרן אינם חתכים, אלא פצעים ומכיוון שפצע שנתפר הופך להיות צלקת דקה הוא יכול להיראות כחתך ואין בכך להעיד דבר. בהחלט ייתכן שקרן מעדה, הסתובבה ורסיס זכוכית פגע בחלק האחורי של זרועה.

ב"כ צד ג' 2 אף הוא ניתח את עדויות הנתבעים והעדים מטעמם, וסבור כי יש לדחות את העדויות כולן אשר לדעתו נסתרו וגובלות באבסורד. הדברים אמורים במיוחד לגבי העד אבישי שמעוני שהתגלה בחקירתו כעד בלתי מהימן לחלוטין, כפי שהצביע ב"כ התובע. עדותו איננה הגיונית עד כי אף בית המשפט תוך כדי החקירה הביע לא אחת את תמיהותיו כפי שניתן להבין בשאלות שהופנו אל עד זה. עדות זו היא מוזמנת כמו עדויות שאר העדים.

באשר לדו"ח החקירה שהוגש מטעם הנתבעים אין לו כל ערך שכן ברור מתוכנו כי תחילה "סומנו מטרה ואח"כ המציאו את החיצים ולבסוף נעצו אותם במטרה".

ב"כ צד ג' 2 מצטרף לטיעוני התובע לעניין חובת הזהירות של הנתבעים ולעניין דלת הזכוכית שאיננה בטיחותית.

אין כל אחריות המוטלת על קרן ואין לקבל את טענתם החלופית של הנתבעים גם אם קרתה התאונה כגרסת התובע וכקרן ולא כתוצאה מקטטה אלימה קרן אחראית לנזק ואין כל יסוד לטענה כי השימוש שעשתה בו הוא בלתי סביר. כל התנהלותה של קרן הייתה סבירה לחלוטין שכן היא התקרבה אל הדלת בהליכה מהירה על מנת להספיק ולומר לתובע את אשר היה ברצונה לומר לו וכל אשר קרה הוא כי היא פספסה את ידית הדלת ומעדה.

אין כל אשם שאפשר להטיל אותו על קרן. הרי לו היה מדובר בדלת בטיחותית כל מה שהיה קורה הוא פציעתה של קרן ותו לא.

דלת כניסה לדירה לא אמורה להתנפץ אם נתקלים בה, ואמורה להיות עמידה בפני טריקות. הדלת לא התנפצה עקב התנהגות פרועה או אגרסיבית אלא מעידה ופגיעה במסגרת האלומיניום אשר גרמה לפריקת הדלת ולהתנפצות. גם עוצמת הפגיעה של קרן בדלת לא הייתה חזקה כפי שניתן להבין מהעובדה כי נחבלה באופן יחסי קל ואפה לא נשבר.

על כן יש לדחות את ההודעה כנגד קרן בין אם תתקבל גרסת התובע וקרן, ובין אם בית המשפט יחליט שלא לקבל אותה ולדחות את התביעה, ואז ממילא ההודעה נגד קרן תדחה.

דיון והכרעה:

ההכרעה בתיק זה אינה פשוטה, ואינה קלה שכן מונחים על כף המאזניים נושאים בעלי חשיבות ומשק עינו של התובע נפגעה כתוצאה מפגיעת זכוכית בה.

יש לומר מיד כי אינני מקבלת את 'תלונתו' של ב"כ הנתבעים בדבר ניהול המשפט על פני 4 ישיבות כאשר מדובר "רק ב-5%". ב"כ הנתבעים מתעלם מעקרון "הגולגולת הדקה" ומכך שמבחינת התובע מדובר בעין היחידה המשמשת אותו לתפקודו לאור מצבה הרפואי של עינו העצלה – מצב אשר תואר על ידי התובע, נסמך במסמכים הרפואיים ולא נסתר.

העובדות אשר אינן במחלוקת:

1. התובע, נפגע בעינו השמאלית בצהרי יום 12.07.2008, שהיה יום שבת. כתוצאה מהפגיעה אושפז התובע, עבר ניתוח וטיפולים שונים בבית החולים "כרמל" בחיפה.

2. התובע וקרן – צד ג' 2, שכרו דירה מאת הנתבעים, דירה הנמצאת בביתם של הנתבעים, לתקופה של שנה החל מיום 01.06.08.

3. דלת הכניסה לדירה בה התגוררו התובע וקרן, מורכבת ממסגרת אלומיניום ובה ריבועי זכוכית, כאשר כל ריבוע נתון אף הוא במסגרת. הזכוכית לא הייתה זכוכית מחוסמת או זכוכית רבודה; במילים אחרות, לא הייתה זכוכית בטיחותית.

4. ביום שבת ה-12.07.2008 התנפצה הזכוכית בריבוע הנמצא בערך בגובה בין 1.20 מטר ל-1.60 מטר בדלת. גובהו של התובע בין 1.55 ל1.63 מ'.

5. ביום 12.07.2008 קרן נפצעה בפניה ובידיה ונזקקה לטיפול רפואי , אותו קיבלה בבית החולים "כרמל".

6. התובע לא חזר להתגורר בדירה ועבר להתגורר בבית הוריו משום שנזקק לטיפולם ותמיכתם. קרן התגוררה ביחידת הדיור עד סוף חודש אוגוסט.

7. מספר שבועות לאחר האירוע נפרדו התובע וקרן.

8. מר גבי שמעוני, גב' בלהה שמעוני ומר אבישי שמעוני בקרו בבית הוריו של התובע לאחר פציעתו ואף ראו את התובע.

9. מר דורון סדון הוזמן לתקן את הזכוכית שנשברה. קרן שלמה לו תמורת התיקון.

המחלוקת:

מה גרם להתנפצות הזכוכית:

האם הפגיעה בעינו של התובע מקורה בטריקת הדלת, שהביאה להתנפצות זכוכית שאינה מתאימה, ואשר הותקנה בדלת ובכך התרשלו הנתבעים, וקיים על כן קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הפגיעה בתובע ונזקיו?

אם כן, האם הנתבעים יכלו לצפות או היו חייבים לצפות נסיבות אלה כפי שתוארו על ידי קרן, אשר גרמו לטריקת הדלת?

או:

האם התנפצות הזכוכית היא תוצאה של מריבה אלימה בין התובע לקרן, במהלכה נזרקו חפצים שפגעו בדלת נפצו את הזכוכית וכתוצאה מכך נפצעו שניהם?

דיון:

שתי הגרסאות דלעיל אינן יכולות לגור בכפיפה אחת בהתאם לעדויות שנשמעו ,וברי כי אחת מהן אינה נכונה, ומאן דהוא מבין כל העדים שהיו כאן או חלק מהם העיד עדות שקר.

מהימנות:

אין לביהמ"ש אלא את אשר רואות עיניו. בית המשפט על פי שיטתנו אינו שופט חוקר .

ההתרשמות מהתובע ומקרן הייתה לכאורה התרשמות חיובית. שניהם העידו עדות ברורה, קוהרנטית, ענו לכל השאלות שנשאלו, נחקרו ארוכות וממושכות בחקירות נגדיות יסודיות ולעתים חורגות , ולא נמצאו סתירות מהותיות בין תצהירי העדות הראשית שמסרו לבין עדויותיהם. כמעט לכל תמיהה היה מענה מסודר, גם אם לעתים לא משכנע, כמו נסיבות הפרידה – שוני בתכניות קריירה-זמן קצר לאחר ששכרו יחדיו דירה למשך שנה שלימה, והאמירה כי גירסת קרן לעניין הפציעה נודעה לתובע רק אחר הגשת כתב ההגנה להודעת צד ג נגדה.

לא נמצא עם זאת הסבר משכנע ללקוניות והחוסרים בכתב התביעה לעניין הנסיבות ו"השתכללות הגירסה" ככל שהתקדמו ההליכים המקדמיים.

יחד עם זאת ,לעיתים בעדות כזו כמו של התובע, הרושם הוא שאכן הוא הוכן כדבעי לחקירה, אולי אף יותר מדי, וכך לגבי קרן. אין בכך לומר כי אין כל דבריו נכונים או דבריה של קרן.

אכן נמצאו סתירות בין תצהירה של הגב' שמעוני לבין עדותה בבית המשפט. כך למשל כאשר בתצהירה כתוב כי היא קראה את תצהירו של אבישי ובעדותה הסתבר כי לא היה כך. יחד עם זאת אין בכוונתי רק בגלל סתירה זו לקבע כי עדותה של הגב' שמעוני איננה עדות אמת.

כך גם לגבי עדויותיהם של הוריו של התובע. מטבע הדברים וכידוע, לעיתים קרובות, כאשר קיימת אלימות בין בני זוג תופעה הקיימת למרבה המער בכל רבדי החברה לעתים קרובות האחרונים היודעים על כך הם ההורים , ידועה תופעת ההסתרה והבושה ,ולכן, העובדה שהורי התובע העידו, כי מעולם לא הייתה אלימות בין בני הזוג, אין בכך להוות ראיה ניצחת כי אכן כך היה המצב. הפגנת החיבה כלפי קרן בבית המשפט אינה מלמדת דבר.

הנתבעים אף הם העידו בהתאם לתצהיריהם. לא נמצאו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין בין התצהירים לבין העדויות בבית המשפט. גם הסתירות אשר לכאורה לדברי ב"כ התובע נמצאו בעדותה של הגב' ברמי לעדותו של מר אבישי שמעוני אינן סתירות מהותיות, ולמעשה צודק ב"כ הנתבעים בטענתו כי אינן סתירות כלל ועיקר.

לא הוכח ואף לא בראיה קלושה כלשהי מהו האינטרס שיש למר אבישי שמעוני ולמר סדון ולגב' קרייף להסתכן בעדות שקר לטובת הנתבעים. אני עירה לאי הדיוקים בעדותה של גב' קרייף לעומת תצהירה. יש לומר כי לעתים כאשר עדות חפה מכל סתירה או אי דיוק והיא מושלמת ומתואמת- יש בכך לעורר חשד.

לא הוכח ואף לא נטענה טענה שתסביר מה ההיגיון בעלילה כזו, אם הייתה עלילה, אותה העלילו הנתבעים על התובע ועל קרן, שכן אדרבא האינטרס שלהם היה לטעון, כי אכן היה פגם בדירה ואז ניתן יהיה להיפרע מחברת הביטוח.

כאמור לעיל, ההכרעה על סמך התרשמות מן העדים שהופיעו בבית המשפט בתיק זה קשה עד כמעט בלתי אפשרית ועל כן ההכרעה תהיה על פי כללי הראיות על דקדוקם.

נטל הראיה:

אינני מקבלת את הטענה כי חל כאן ס' 41 ו/או 38 לפקודת הנזיקין ועל כן נטל הראייה על הנתבעים.

ס' 41 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שלתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה ליכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס של הנתבע שהייתה שליטה מלאה עליו ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה יותר מאשר המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

בעניינו – לא מתקיים היסוד הראשון. על פי גרסת התובע המבקש לאמץ את גרסתה של קרן – הזכוכית התנפצה בגלל טריקת הדלת ועובדה זו הייתה בידיעתו של התובע או יכול היה לדעת עליה. אינני מקבלת את הסבר שניהם כי לא דיברו ולא שוחחו על נסיבות פציעת קרן כאשר לגירסת שניהם , היא כמעט לא משה ממנו לאחר הפציעה. עובדה שאיננה כה מדויקת כפי שהתברר בחקירה. קרן חשרה לעבוד ללון בדירה להיות בבית אמה , לא היתה עדות כי בזמן ביקור משפחת שמעוני היא היתה נוכחת.

מכיוון שמדובר בשלושה יסודות מצטברים, די בכך לשלול את החלת הכלל על הנתבעים. בנוסף הדלת הייתה כשישה שבועות גם בחזקת התובע וקרן ולא רק בשליטת התובעים, ולמעשה הם אלו שהדלת הייתה יותר בשליטתם בתקופה זו מאשר בשליטת התובעים. בהקשר זה יש לציין כי עדותה של קרן כי בדקה ומצאה כי עוד זכוכיות רופפות ולא יידעה על כך את הנתבעים היא תמוהה למדי .

על כן גם היסוד השני לא מתקיים.

מכאן שנטל הראיה על התובע. לאחר בדיקה מדוקדקת של הראיות בתיק, המסקנה היא התובע לא הצליח להרימו.

ס' 54 לפקודת הראיות:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו ואלו המקרים

(1) ...

(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין

(3) ...

(4) ...

(5) ... "

התובע הוא עד יחיד ובעל דין. עדותה של קרן, אין בה לסייע, שכן גם היא עדה יחידה ובעלת דין, בזמן הרלוונטי הייתה בת זוגו של התובע.

אין זה נכון שיש לה דווקא אינטרס בדחיית התביעה ועל כן כביכול היא מעידה נגד האינטרס של עצמה.

אדרבא לו הייתי מקבלת את גרסת התביעה וקובעת כי אכן הנתבעים התרשלו והתקינו דלת זכוכית שאינה תקינה, ורק בגלל טריקה קלה שלה התנפצה הזכוכית, הייתה נדחית גרסת המריבה של הנתבעים וההודעה נגדה הייתה נדחית מניה וביה. יש לה בהחלט עניין כי תתקבל גרסתה וגרסת התובע ואין היא מעידה כנגד האינטרס שלה, להיפך.

הוריו של התובע לא היו נוכחים בזמן התאונה. עדותם הייתה עדות הזמה ביחד עם עדותה של גב' שמעוני לעניין השיחה שהייתה או לא הייתה במרפסת ביתם ועניינה נסיבות הפציעה של התובע, לאור התצהיר של מר אבישי שמעוני.

עוד לפני בדיקת גרסת הנתבעים ועדיהם, הנטל הוא על התובע ובנסיבות בהן לגרסת נסיבות התאונה ישנן שתי עדויות יחידות של בעלי דין אשר אינן נתמכות בראיה אחרת, ובהינתן תמיהות כפי שיפורט לא מצאתי כי יש ביכולתי לקבוע על פיהן כי התובע הוכיח את תביעתו.

לא למותר להעיר, כי גם לו הייתי מקבלת את הטענה כי יש להחיל כאן את ס' 41 לפקודת הנזיקין, והיה על הנתבעים תחילה להרים את הנטל, הרי בשלב ראשוני גרסת הנתבעים, הנתמכת על ידי העדים מטעמם, יש בה כדי להעביר את הנטל אל התובע .אין הנתבעים חייבים להוכיח את גירסתם אלא רק להעביר הנטל.

התובע, כאמור, לא הצליח להרים נטל זה, הן מן הטעם שהוא וקרן הם עדים יחידים ובעלי דין והן מן הטעם שהתמיהות השונות, כפי שיפורט בחלקן, אינן מאפשרות לומר, כי יש טעמים מיוחדים בעטיים יש לפסוק על פי עדויותיהם בלבד. לא למותר להזכיר, כי מהימנות בלבד אותה מייחס בית המשפט לעד יחיד שהוא גם בעל דין איננה מספיקה כדי לפסוק לטובתו.

תמיהות:

א. אי הזמנת עדים:

התובע לא הזמין להעיד את אחיו שהיה בבית החולים על מנת לסתור את גרסתו של מר ברמי כי היה כלל בבית החולים ומר בלן שאל למה הביא את קרן. האב העיד, כי מר ברמי כלל לא הגיע לבית החולים, אלא נפגשו בצומת ואז התובע עבר לרכבו ואילו מר ברמי המשיך בדרכו. גרסה זו סותרת את גרסתו של מר ברמי, אשר העיד, כי ליווה את קרן והתובע לבית החולים. גרסה זו לא הופיעה בתצהיריהם ובעדויותיהם של התובע ושל קרן.

גירסת מר ברמי הייתה בפני התובע עוד לפני תחילת שמיעת הראיות , וכשם שהתבקשה הזמנת עדיות הזמה אחרות, יכול היה לבקש גם את עדותו של אחיו.

עד נוסף שהיה יכול לסייע בידי התובע הוא מר גבי שמעוני.

אני מבינה ומעריכה את המדיניות של בני משפחת בלן שלא רצו "לתרום" למתח בין בני הזוג שמעוני, אך אצילות נפש, ככל שהיא ערך, ראוי לשבח, במקרה זה הייתה לרועץ.

עדותו של מר אבישי שמעוני, דו"ח החקירה של מר אסבן לגבי שיחתו עם מר גבי שמעוני היו בפני התובע וב"כ טרם שמיעת הראיות עצמן.

או שאבישי שמעוני אינו אומר אמת או גב' בלהה שמעוני והורי התובע אינם אומרים אמת.

מר גבי שמעוני אמור היה להיות עד "מאזן" לגבי שיחה זו אך הוא לא הוזמן.

לכאורה לא נמצאה כל ראיה המצביעה על כך כי יש לאבישי שמעוני סיבה או אינטרס להסתכן בעדות שקר. החברות באותה מושב איננה בעיניי סיבה מוצדקת.

הורי התובע הם בעלי ענין באופן מובהק וגב' שמעוני כחברתה הטובה של גב' בלן, אף לה יש אינטרס.

יש להדגיש כבר עתה, כי אין בדעתי לפסוק מי העיד עדות שקר, אלא, כאמור, להיעזר באותם כללים הנחוצים להכרעה.

הלכה מושרשת היא כי אי הזמנת עד ע"י בעל דין העשוי לתמוך לכאורה בגרסתו יוצרת חזקה כי אם היה מוזמן על ידו, עדותו לא הייתה תומכת בגרסת בעל הדין. כך לגבי אחיו של התובע וכך לגבי מר גבי שמעוני.

ב. כיצד נפצעה קרן?

לגרסת קרן שמעה את התובע יוצא מן הבית, קראה לו, קמה ממיטתה, הלכה אל הדלת, רצתה לאחוז בידיו ו"פספסה אותה" ונתקלה עם ראשה / אפה במסגרת והדלת נטרקה.

אם שמעה את התובע יוצא מן הבית, הוא כבר היה צריך להיות במעלה המדרגות ולא ליד הדלת כאשר נזכרה לבקש ממנו דבר מה, יתר על כן לגרסת התובע הדלת כבר כמעט הייתה סגורה לחלוטין שכן היא כבדה ונסגרת מעצמה, כל אשר עשתה קרן לכאורה, אם פספסה את הידית, הייתה זירוז סגירת הדלת בלבד ומרחק קטן מאוד..

קרן לא העידה כי נגחה בראשה בזכוכית, אלא במסגרת האנכית וכי הטריקה הביאה להתנפצות ולא עצם נגיחתה במסגרת. הדבר אינו מסביר את סימני השריטות/ חתכים/ פציעות בשתי ידיה.

עניין נוסף: בניגוד לעדות הנתבעת כי מצאה את קרן באמבטיה כשאפה שותת דם , העידה קרן כי הנתבעת מצאה אותה בפתח הדירה והיא זו אשר לקחה אותה לחדר האמבטיה. האם ניפוץ זכוכית בלבד היה מזעיק את גב ברמי במהירות כזו אלמלא נילוו אליו קולות בלתי שגרתיים כפי שהעידה?.?

פציעותיה של קרן בידיה תוארו במסמכים הרפואיים, דו"ח חדר המיון, וכן בעדותו של מר סדון והגב' ברמי.

מר אסבן העיד, כי על פי חוקי הפיזיקה לא ייתכן שהזכוכיות עפו הן פנימה והן החוצה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, הרי לאור פציעתה של קרן בחלק האחורי של זרוע שמאל, שריטות או חתכים ביד ימין ,הדבר מעורר קושי לקבל את גרסתה, כי אכן מחמת הנגיחה התנפצה הזכוכית, חלקיה עפו לתוך הדירה וגרמו לפציעתה. אין בכך לקבוע כי הדבר לא ייתכן.

לא הובאו ראיות לעניין זה, אך לכאורה, צלקת של מספר סנטימטרים לא נועדה אך ורק לתפירת פצע ולא חתך.

אני מקבלת את דעתם של ב"כ התובע וב"כ צד ג' 2, כי דלת כניסה לא אמורה להתנפץ אם נתקלים בה ואמורה להיות עמידה בפני טריקות דלת. אני גם מקבלת, כי אכן היום הדלת איננה בנויה על פי התקן, שכן גם אם רק חלק ממנה בנוי לפי התקן, כפי שאישר מר אסבן מטעם הנתבעים, הרי אי אפשר להפריד בין חלקי הדלת ומשרק חלק ממנה אינו בנוי לפי התקן, ברי כי כולה איננה בנויה לפי התקן והתנהלותם של הנתבעים, אשר לא דאגו, לאחר המקרה ומשכבר יש ברשותם חוות דעת המומחים, להחליף את הזכוכיות בזכוכיות תקניות, היא תמוהה וזאת בלשון המעטה.

התנהלות:

התנהלות הצדדים, בעיקר התובע, מאז הוגשה התביעה ולאחר מכן ,והתנהלות התובע וקרן מיד לאחר התאונה מעוררות תמיהות.

ב"כ הנתבעים וצד ג' 1 הצביעו בצדק על כך, כי התנהלות התובע בהגשת כתב התביעה המאוד לקוני, התצהיר תשובות לשאלון חסר הפרטים המפורטים שהתגלו עם הצהרת תצהירה של קרן, הצורך בהגשת תצהיר משלים יכולים לעורר את החשש, כי אכן היה פה תיאום עדויות, או מכל מקום – כי התובע העריך, כי תישלח הודעת צד ג' נגד קרן ולכן המתין עד אשר היא תגיש את גרסתה, על מנת שהוא יוכל להתאים את גרסתו לגרסתה.

אילו היחסים ביניהם היו כה טובים לאח ר האירוע קשה לקבל כי התובע לא ידע מה קרה שניות לפני שנפצע לפני קבלת כתב ההגנה ש קרן , במיוחד שכבר מיד ידע שבכוונתו להגיש תביעה.

אין כמו גירסת קרן כדי לזק את תביעתו וההסבר שניתן לאי הפירוט בכתב התביעה- קשה לקבלו , לאור הגירסה על יחסים טובים וחמים שנמשכו לאחר האירוע..

גם סירובה של קרן, או של בא כוחה, לצאת מהאולם בעת מתן עדותו של התובע מגבירה את הקושי. הדברים נכונים גם לגבי הישארותה של הגב' ברמי בזמן עדותו של מר ברמי באולם בית המשפט.

בתיק זה הייתה חריגה מכללי סדרי הדין ושמיעת הראיות, כאשר עדותה של קרן נשמעה שלא במועד על פי התקנות, מתוך התחשבות בכך שהיא איננה מתגוררת בארץ, כמו גם התחשבות בנושא זה בתובע. אמנם, בא כוחה של קרן הסכים לכך, אך עדיין, ככל הנראה, ההתנהלות בתיק זה מוכיחה, כי כאשר לא שומרים על סדרי דין וסדרי שמיעת עדים על פי התקנות, יש בכך משום להקשות על בית המשפט לבצע את מלאכתו.

הערות לסיום:

משנקבע כי לא הוכח די הצורך כיצד נפצע התובע, אין מקום לדון בסוגיית הרשלנות, אם הייתה או לא הייתה, בהתקנת הדלת מלכתחילה ואם היו הנתבעים צריכים לצפות נסיבות כה יוצאות דופן.

שקלתי שמא לפעול על פי סמכותי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין ולהורות, כי צד ג' 1 יהפוך להיות נתבעת.

בשלב זה ולאחר שאין לי ספק, כי ב"כ התובע נתנו דעתם לעניין זה והחליטו שלא לעשות כן, לא יהיה זה נכון, כי בית המשפט יחליט במקומם.

סיכומו של דבר:

התביעה נדחית היות ובעיקרו של דבר התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. משכך אין מקום להמשיך בדיון בשאלת הנזק.

אני שבה ומדגישה, כי לא קבעתי מי מהצדדים ומהעדים העיד עדות שקר.

הודעת צד ג':

משנדחתה התביעה, נדחית גם ההודעה לצדדי ג'.

לעניין הוצאות ושכר טרחת עו"ד, הצדדים יגישו שומת הוצאות להנחת דעתו של הרשם.