1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים לפסיקת הוצאות משפט, בהתאם לפסק דינה של כב' הש' ח. לפין-הראל.
2. פסק הדין ניתן ביום 8.9.2013, ובמסגרת הסיפא לפסק הדין, לאחר שהתובענה נדחתה מאחר ולגישת כב' הש' לפין-הראל, התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, נקבע "לעניין הוצאות ושכר טרחת עו"ד, הצדדים יגישו שומת הוצאות להנחת דעתו של הרשם".
3. הנתבעים פנו לביהמ"ש וטענו כי הוצאות ההליך מטעמם, מגיעים כדי סכום משוערך של 106,178 ₪, בגין הרכיבים כאמור לעיל: עלות איסוף חומר רפואי, עלות מחצית מחוו"ד של ד"ר גרזוזי ופרופ' מילר (מומחים רפואיים), עלות שכ"ט מומחה בטיחות מר אשר אסבן (26,767 ₪), ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ + מע"מ.
4. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לעלות איסוף חומר רפואי ועלוות חוות דעת המומחים הרפואיים והמומחה התעסוקתי, והמחלוקת מתמצה בשניים: התשלום הנטען למומחה הבטיחות, והתשלום הנטען בגין שכ"ט עו"ד – ולגבי שני רכיבים אלו נטען כי הינם מופרזים.
5. תקנה 513 לתקנות אשר כותרתה "חישוב הוצאות" קובעת כך:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

• • 1. אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;
    2. שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

1. מלשון תקנה 513 הנ"ל עולה כי מקום בו הוטלו בהחלטה הוצאות "מבלי לפרש את סכומן" אזי זכאי בעל הדין אשר לטובתו נפסקו ההוצאות להוצאות המנויות בסעיף קטן (1), אשר קביעת שיעורן נעשית על פי החומר שבתיק ("חישוב טכני"), ובנוסף ועל פי סעיף קטן (2) מוסמך רשם בית המשפט לשום את "שאר הוצאות המשפט" ובלבד שאלו היו "סבירות ודרושות לניהול המשפט" (ראו: רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד נ' לונדנר, פ"ד נח(5) 49, 52-53 (2004); רע"א 519/08 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' עוואד , פסקה 10 [פורסם בנבו] (19.8.2010)).
2. נקודת המוצא לבחינת בקשתם של הנתבעים בהקשר זה היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא ההוצאות שהוצאו על ידו בניהול ההליך.
3. ואולם, זוהי נקודת המוצא בלבד, שכן על פי לשון תקנה 513(2) המובאת לעיל יש לשום הוצאות "סבירות ודרושות לניהול המשפט" ובפסיקה נקבע בהתאם כי "על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין" (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר [פורסם בנבו] (30.6.2005).
4. הנה כי כן, בעל דין המבקש כי יושבו לידיו הוצאות אותן הוציא לטענתו בהליך משפטי נדרש ראשית להוכיח כי ההוצאות הנטענות אכן הוצאו על ידו בפועל, או שהתחייב להוציאן; ושנית עליו להוכיח כי מדובר בהוצאות סבירות שהיו דרושות לניהול ההליך.
5. בנוגע לתשלום למומחה הבטיחות, יוצא כי הנתבעים שילמו למומחה הבטיחות מחצית משכרו, חלפו למעלה משנתיים מאותו מועד, והגם שהתחייבו לשלם, הרי שטרם נפרע אותו חיוב. במקרה דנן, לא רק שהנתבעים טרם שילמו למומחה, אלא גם דרישתו הינה על גבול הבלתי-סבירות, בשים לב לחשבון עבודתו, המגיע כדי 89 שעות חקירה בצירוף 7,500 ₪ + מע"מ עלות חוות דעת. מדובר לגישתי, בהוצאה ניכרת, אשר ספק רב אם הינם סבירה, ולוודאי שאינה מפורטת, ולפיכך בגין רכיב זה מן הראוי לפסוק סך מופחת של 18,000 ₪ בלבד (אציין כי לא ברור לשם מה נדרשו 89 שעות חקירה בהתבסס על חוות הדעת).
6. בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד, מציגים הנתבעים קבלות ע"ס 50,000 ₪ + מע"מ. לאחר עיון בתיק ביהמ"ש, סבורני כי אין חולק שסכומים כאמור הוצאו, ולגישתי מדובר בהוצאה סבירה ביותר, בהתחשב בסיכון האפשרי ובטרחה אשר הושקעה בפועל.
7. בהתחשב בגילו ובמצבו התעסוקתי של התובע, הסיכון הצפוי הינו רב ביותר, ושכר הטרחה יכול להוות נגזרת ראויה מהסיכון הרלוונטי (כשם ששכרו של ב"כ התובע מהווה נגזרת ראויה מאותו סכום אשר עתיד להיפסק במקרים מסויימים);
8. יתר על כן, מדובר בטיפול בתיק משך ארבע שנים, חקירת עדים רבים, לרבות בעלי מומחיות, סיכומי טענות התובע בשאלת החבות בלבד עמדו בהיקף של 38 עמ', סיכומי הנתבעים עמדו בהיקף של 20 עמ', וחקירת העדים התמשכה משך 219 עמודי פרוטוקול, במשך ארבע ישיבות הוכחות.
9. לא ניתן לומר כי מדובר בהליך משפטי של מה בכך, או הליך פשוט שלא הייתה בו טרחה רבה, אלא ההיפך מכך יהא נכון הרבה יותר. דווקא את הניסיון לגמד הליך מורכב הכרוך בשמיעת מספר רב של עדים ומומחים, נראה מופרז בעיני.
10. ב"כ התובע הפנה למספר מקרים בסיכומי טענותיו, אולם אציין כי אף לא אחד מהם היקפו הגיע להליך אשר ניהולו היה ארוך ומורכב כגון הליך זה; בעניין קירייב אליו מפנה ב"כ התובע ישיבות ההוכחות הניבו 75 עמודי פרוטוקול, ובעניין גליקסמן הסתפקו ב- 27 עמודי עדות. מדובר בהדגמה על קצה המזלג, המבהירה כי הנתונים אליהם בוצעה ההשוואה, אינם מלמדים דבר לעניין זה.
11. לאור האמור, אני מקבל את דרישת ב"כ הנתבעים לגבי החזר מלוא שכר הטרחה אשר הוצא על ידם, בהיותו סביר בנסיבות העניין.
12. אוסיף, בשולי הדברים, כי ראשית, באופן עקרוני, כאשר הערכאה הדיונית מורה על הגשת שומת הוצאות, להבדיל מפסיקה גלובלית של שכר טרחה, מביעה היא דעתה באופן ממשי, כי מן הראוי שייפסק סכום לאחר שיוכח אופי וגובה תשלום שכה"ט בפועל, ושנית, הפחתה מתשלום שבוצע בפועל יכולה להיות כעולה מהתנהגות הצדדים, ומשפסק הדין שותק בהקשר זה (אותו רכיב של "כלל הנסיבות"), הדבר הראוי והנכון הינו להתבסס, בעת פסיקת שכה"ט, כי לא ייצא מי שזכה בתובענתו (או בהגנתו), בהפסד ניכר. אין מדובר בתביעת סרק אמנם, אולם גם תביעה ראויה אשר נדחתה לגופה, אינה מצדיקה שצד אשר טענותיו נתקבלו, ייצא בחסרון כיס, אלא במקרה של קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – נסיבות מיוחדות אשר קיומן לא נטען.
13. סוף דבר,

אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים בסך משוערך כמפורט להלן:

שכ"ט הוצאות למומחים רפואיים /תעסוקתיים 12,166 ₪

איסוף חומר רפואי 673 ₪

שכ"ט מומחה בטיחות 18,000 ₪

שכ"ט עו"ד 66,572 ₪

=======

97,411 ₪

1. הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.