בקשה לעניין שכר טרחת עורך דין

על פי החלטתו של כב' השופט רניאל מיום 6.2.14 הוחזר אליי הדיון בנושא שכ"ט עו"ד בו חוייב התובע לשלם לנתבעים. בהתאמה, כל אחד מן הצדדים הגיש טענותיו. ב"כ הנתבעים עמד על העבודה הרבה שהושקעה בניהול התיק אשר מותב זה היה מטבע הדברים ער לה.

ב"כ התובע הצביע על כך כי נקבע בפסק הדין כי אכן הזכוכית ממנה נפגע התובע לא היתה בטיחותית, ולא קיבל את חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים מר אסבן.

ב"כ התובע הצביע על מספר פסקי דין של מותב זה בהם נפסק שכ"ט עו"ד בשיעור נמוך בהרבה, או כלל לא, כאשר נדחו תביעות הקשורות לנזקי גוף.

הנתבעים הגיבו לטענות התובע ובסיכומו של דבר הפנו להחלטת הרשם לעניין זה.

אכן, ניהול המשפט היה כרוך בעבודה רבה הן מצד ב"כ התובע והן מצד ב"כ הנתבעים.

עבודה משפטית לא שגרתית בהיקפה נדרשה כאן, ועל כך עמדתי במהלך התקופה לאור בקשות שונות שהוגשו על ידי הצדדים, חדשות לבקרים, הפיכת סדרי ראיות וכו', נושאים אליהם התייחסתי בפסק הדין.

הנתבעים הם אלו שהובאו לבית המשפט והיה עליהם להתגונן בפני תביעה מורכבת, אשר לו התקבלה ,היו נושאים בנטל לא קל..

הנסיבות בתיקים אליהם הפנה ב"כ התובע שונות מן הנסיבות בתיק זה (דחיית תביעה אינה מהווה קריטריון יחיד לפסיקה כי לא ישולם שכר טרחת עו"ד לצד הזוכה, היות והתביעה נדחתה).

אני מסכימה עם כב' הרשם הבכיר צ'יזיק כי סכום של כ- 50,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד בתיק כגון זה הוא סכום סביר.

יש להביא בחשבון כי חלק מההתנהלות שהצריכה עבודה משפטית "מיותרת" היתה מנת חלקם של הנתבעים כמו גם התובע ולכאורה היה כאן "ייצור עבודה" שלא לצורך.

יש גם להביא בחשבון כי בסופו של דבר ההליך קוצר מבחינה משפטית ולא היה דיון בשאלת גובה הנזק, וכי אכן עו"ד לביא עצמה לא נכחה בדיונים (מבלי חו"ח להמעיט מתרומתם של עוה"ד

אפרת וגודיס). ככל שעצם התחייבותה של עו"ד לביא להשתתף במשפט היתה גורם בקביעת שכר הטרחה, הרי זה לא קרה.

האם יש להביא בחשבון, את מצבו הכלכלי של התובע?

ישנן נסיבות שאכן יש להביאן בחשבון אך כאן, לא הובאו כל נתונים מכל סוג שהוא לגבי מצבו הכלכלי של התובע, ומעמדו האישי אינו בהכרח קריטריון למצב כלכלי.

יתר על כן, כאשר תובע מגיש תביעה מכל סוג שהוא ,אחד הסיכונים שהוא לוקח על עצמו הוא כי ייתכן והתביעה תדחה והוא יחויב בהוצאות ובשכ"ט עורך הדין של הצד שכנגד.

כב' השופט רניאל הורה להחזיר את נושא שכר טרחת עו"ד לבית משפט זה, משום שקבע כי לא היה זה בסמכותי לכרוך את ההוצאות ושכר הטרחה בכריכה אחת ולהעבירם להחלטתו של כב' הרשם.

כב' השופט רניאל לא הביע דעתו לעניין הסכום, אך לעניין גובה ההוצאות אכן התערב בקביעתו של כב' הרשם הבכיר.

בהתחשב בכל האמור לעיל, נכון בעיניי להפחית במידת מה את הסכום בו חויב התובע.

לא למותר לציין את תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הקובעת כי שכר הטרחה יכלול בתוכו את המע"מ והוא לא יצורף לסכום.

תקנה 512:

512. (א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.מיום 9.6.1990תק' תש"ן-1990

קביעת

ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598

החלפת תקנת משנה 512(א)

הנוסח הקודם:

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין, הן לענין הוצאות המשפט והן לענין שניהם, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום ההוצאות מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן- התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן יותר מהסכום האמור.

מיום 29.6.1996

תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996

ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן- התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

מיום 26.10.1997

תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997

ק"ת תשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997 עמ' 1262

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן- התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור. (ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

(ג) בית המשפט או הרשם יכלול בתוך הסכום האמור בתקנת משנה (א) לעניין שכר טרחת עורך דין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם ראה בית המשפט או הרשם כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.

על כן הנני קובעת כי שכר טרחת עו"ד אותו על התובע לשלם לנתבעים בתיק זה יעמוד על 50,000 ₪ בלבד.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.