א. מבוא

1. במסגרת ההליכים בתיקים המאוחדים 12810-08-05, 16868-06-09 (להלן: "תיקי הפש"ר") ו – 13184-12-12 (להלן: "התביעה") הגישה גב' חנה כרסנטי (להלן: "גב' כרסנטי") בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל בתיקים 12810-08-05 ו – 16868-06-09. מדובר בבקשות שהוגשו על ידי פושטי הרגל אורית ומשה פחימה (להלן: "הבקשות"). גב' כרסנטי אינה נושה בתיקים אלו. הבקשה הסתמכה על הטענה כי החייבים יצרו חובותיהם שלא בתום לב. זאת בעיקר לנוכח האמור בפסק דינו של כב' השופט סוקול מיום 16.10.08 בת"א 864/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: "פסק דין סוקול").

בנוסף הוגשה בפני תביעה, במסגרת תיקי הפש"ר הנ"ל על ידי גב' כרסנטי, בתיק 13184-12-12 (להלן: "התביעה").

פסק דין זה יעסוק בשני עניינים אלו.

2. הן התביעה והן הבקשה הוגשו על ידי גב' כרסנטי חנה שהיא אמה של פושטת הרגל גב' אורית פחימה וחמותו של פושט הרגל משה פחימה, בעלה של גב' אורית פחימה (להלן:"פושטי הרגל").

גב' כרסנטי הינה אלמנה בת 78, אם שכולה ולה שישה צאצאים נוספים אחד מהם יובל כרסנטי מתגורר בארצות הברית.

גב' כרסנטי מתגוררת היום ביחד עם בת נוספת שלה בשם לילך כרסנטי ושני ילדיה של לילך בנכס המצוי ברחוב שפרינצק 16 בקרית אתא הידוע גם כחלקה 24 גוש 11033 (להלן: "הנכס").

מדובר בבית מגורים חד משפחתי בשטח 265 מ"ר הבנוי על מגרש ששטחו 986 מ"ר.

אין מחלוקת כי הזכויות בנכס נרשמו עוד במועד רכישת הזכויות בנכס, בשנות ה – 60 של המאה הקודמת, רק על שם בעלה המנוח של גב' כרסנטי. זאת למרות שבמועד רכישת הזכויות היו שני בני הזוג נשואים זה לזה.

עוד אין מחלוקת כי בשנת 1994 העביר בעלה המנוח של גב' כרסנטי את זכויותיו בנכס, לבנם של בני הזוג, מר יובל כרסנטי. העברת הזכויות נרשמה כדין ונכון למועד כתיבת פסק דין זה יובל כרסנטי הינו הבעלים הרשום של הזכויות בנכס.

3. לאחר העברת הזכויות בנכס נטל מר יובל כרסנטי הלוואה מבנק משכן ולהבטחת פרעון ההלוואה שעבד זכויותיו בנכס.

בשנת 98' נעשתה עיסקה נוספת בזכויות בנכס, שעל טיבה ותוקפה חלוקים הצדדים. במסגרת העסקה מכר מר יובל כרסנטי זכויותיו בנכס לפושטי הרגל. לצורך ביצוע אותה עיסקה העניק בנק משכן הלוואה לפושטי הרגל. להבטחת פרעונה של ההלוואה נרשמה על זכויות מר יובל כרסנטי בנכס הערת אזהרה לטובת פושטי הרגל ולטובת בנק משכן.

4. מאחר והלוואות שניתנו על ידי בנק משכן לא נפרעו נפתחו הליכי הוצאה לפועל במסגרתם פעל ופועל הבנק באמצעות באי כוחו למימוש זכויותיו בנכס בדרך של פינוי המתגוררים בנכס ומכירתו.

במסגרת זו הגיש מר יובל כרסנטי, הבעלים הרשום של הזכויות בנכס תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיה העסקה במסגרתה הועברו זכויותיו לפושטי הרגל בטלה. תביעה זו נדונה ונדחתה על ידי כב' השופט סוקול בת.א. 864/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה, פסק דין מיום 16.10.2008 (להלן: "פסק דין סוקול").

5. בשנת 2010 הוכרזו משה ואורית פחימה, פושטי רגל בפסק דין מיום 3.5.2010 אשר ניתן על ידי כב' הרשמת (כתוארה דאז) רבקה פוקס.

לפני ההכרזה הגיש המנהל המיוחד, עו"ד כהנא, אשר מונה אחר כך כנאמן בפסק הדין, חוות דעת מיום 17.5.2010. בסוף חוות דעתו המליץ הנאמן לאחר בדיקת עניינם של פושטי הרגל על הכרזתם. ההמלצה ניתנה לאחר בדיקת כל הנסיבות הרלוונטיות לעניין לרבות אלו המוזכרות עתה בבקשת גב' כרסנטי להורות על ביטול הליכי פשיטת רגל, בגין התנהגות שלא בתום לב, לדעתה, של החייבים במועד יצירת החובות.

גם ב"כ הכונ"ר בתגובתו מיום 29.11.2010 הצטרף לעמדת עו"ד כהנא וסבר כי יש מקום לתת פסק דין המכריז על החייבים פושטי רגל. זאת גם משום שלדעתו פושטי הרגל זכאים להרשם כבעלי זכויות בנכס, בו הם אינם מתגוררים, וניתן לממש זכויות אלו במסגרת הליכי פשיטת הרגל ובכך תצמח תועלת לנושים.

גם ב"כ הכונ"ר היה מודע לכל הנסיבות הרלוונטיות לעניין לרבות אלו המועלות כעת על ידי גב' כרסנטי בבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל ובתביעה, וסבר לאחר ביצוע איזון נדרש בין הנסיבות כי יש מקום להכריז על החייבים פושטי רגל.

6. יצוין כי עובר למתן פסק הדין המכריז על החייבים פושטי רגל התקיים דיון במעמד כל הצדדים הרלוונטים לרבות נושים.

במהלך הדיון הבהיר החייב מר משה פחימה כי בנכס מתגוררים גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי וכי הושג הסדר חוב לפרעון החוב לבנק משכן. זאת על סמך בקשה שהגישה גב' אורית פחימה לועדה המיוחדת במשרד השיכון להתיר לה פריסת הלוואה. נטען כי גב' פחימה עשתה כן בהיותה בעלת זכויות בנכס.

זכויות החייבים בנכס, העובדה כי בנכס מתגוררים גב' כרסנטי חנה וגב' לילך כרסנטי וקיומו של פסק דין סוקול על כל שנאמר בו נדונו בבית המשפט שדן בהליכי הפש"ר עובר למתן פסק דין שהכריז על החייבים פושטי רגל ולאחר שמיעת כל הטיעונים החליט בית המשפט להכריז על מר משה פחימה ועל גב' אורית פחימה פושטי רגל.

7. לאחר מתן פסק דין סוקול נוהלו הליכים משפטים נוספים בקשר לנכס כפי שיתוארו להלן. ההליכים האחרונים הינם הליכים נשוא פסק דין זה קרי תביעה עיקרית ובקשה לביטול הליכי פש"ר. מטרתם לעכב מימוש זכויות הנושה המבוטח בנכס וביטול אפשרות מימוש זכויות פושטי הרגל בנכס לטובת כלל הנושים. לחלופין מבוקש להתיר לגב' כרסנטי ולבתה ומשפחתה להשאר להתגורר בנכס.

ב. מסקנה בבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל

בכל האמור לעיל עד עתה די כדי לדחות בקשת גב' כרסנטי להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל. מדובר בבקשה שהוגשה באיחור רב רק לצורך השגת המטרה של ביטול הליכי הפינוי המתנהלים על ידי כונסי הנכסים, במטרה לממש זכויות פושטי הרגל או זכויות הצדדים השלישים בנכס.

לאור תוצאת פסק דין זה כאמור להלן לא יהיה צורך לדון בבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל. אולם למען הסר ספק לו היה צורך לעשות כן, לטעמי דין הבקשה להדחות. זאת מכל האמור לעיל ומן העובדה כי אכן תצמח תועלת לנושים מניהול הליכי פשיטת רגל. כמו כן בנסיבות העניין גם אם היה ממש בטענה שחובות פושטי הרגל נוצרו בחוסר תום לב, מכלול הנסיבות לרבות התנהלות פושטי הרגל בהליך והתאמתם להליך מחייבת הקביעה כי עסקינן בחייבים המתאימים להליך פשיטת רגל ולגביהם יש להעדיף התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל.

שהרי קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייבים ובין נכונות בית המשפט להכריז בכל זאת במקרים מסוימים על חייבים פושטי רגל. כלל הוא כי ככל שחוסר תום הלב ביצירת החובות נמצא במדרג נמוך וחלף זמן רב ממועד ההתנהלות הפגומה עד ניהול הליך פש"ר, במסגרתו מתגלה כי מדובר בחייבים שיכולים ונכונים להשתקם נטיית בית המשפט תהיה בנסיבות מתאימות לבוא לקראת החייבים. המקרה דנן הינו מקרה כזה.

אשר על כן אני מורה כי דין הבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל שהוגשה גב' כרסנטי להדחות.

ג. רקע עובדתי רלוונטי לתביעה

1. כדי לפסוק בתביעה דנן יש גם לבדוק התנהלות כל הצדדים בתיק זה. כמו כן יש מקום להרחיב ולפרט העובדות הרלוונטיות להתנהלות כל הצדדים להליכים שבפני , העובדות הרלוונטיות לנכס נשוא התביעה ולזכויות בו, והשפעת ההליכים שננקטו בנוגע לנכס זה והליכים נוספים על זכויות ורצונות הצדדים.

2. הטיב לתאר המצב כב' השופט רון סוקול בפסק הדין סוקול הנ"ל כשקבע כי:

"מדובר באחד מיני הליכים שננקטו בין חלק מהצדדים להליך שבפני, שהם כולם גם בני משפחה, והכל למען שמירת הזכויות בנכס במשפחה".

כב' השופט סוקול הבהיר בפסק דינו (סעיף 12 ובמקומות נוספים) כי מדובר בנכס שאינו רגיל אלא בבית פרטי בו התגוררה המשפחה שנים ונעשו העברות זכויות בנכס בין בני המשפחה השונים ללא כל כוונה להוציא את הנכס מידי המשפחה.

3. הנכס נשוא ההליכים הינו בית מגורים חד משפחתי בשטח בנוי של כ – 265 מ"ר ברוטו המונה כ – 6 חדרים והוא בנוי במגרש ששטחו כ – 986 מ"ר.

4. מדובר בנכס שנבנה בשנות ה- 60 של המאה הקודמת וגב' כרסנטי ומשפחתה החלו גרים בנכס בשנת 1962.

עוד אין מחלוקת כי לגב' כרסנטי מעולם לא היו זכויות רשומות בנכס ומלכתחילה הזכויות בנכס נרשמו על שם בעלה המנוח בלבד. זאת לאחר נישואי בני הזוג ומבלי שנשמעה טרוניה כלשהי בעניין ותוך סטיה מוסכמת וברורה מהלכות שיתוף הנכסים בין בני זוג.

עוד אין מחלוקת כי גב' כרסנטי לא עבדה מעולם מחוץ לביתה, הייתה עקרת בית וגידלה ילדים ולטענתה הותירה ניהול העניינים הפיננסים לבעלה ומשפחתה. הגב' כרסנטי הייתה מודעת לעניין זה אשר היה לגיטימי בעיניה.

כך בעדותה בפרוטוקול בעמוד 18 טענה כב' כרסנטי:

"ש. האם אי פעם עזבת את הדירה?

ת. אף פעם. רק ללידות.

ש. על שם מי נרשמה הדירה?

ת. על שם בעלי. היינו זוג, הוא אהב אותי, הוא היה נאיבי והוא לא חשב שצריך לרשום על שם האישה, אני לא חקרתי, הוא אמר טוב לך ואת לא צריכה לדעת דברים אחרים".

5. לטענת גב' כרסנטי היא ובעלה המנוח וילדיהם התגוררו בנכס ברציפות, בעלה המנוח התגורר בנכס עד מותו, ילדיהם, עד שהקימו משפחות משל עצמם. נטען עוד כי לפרקים שבו ילדי בני הזוג להתגורר בבית לפרקי זמן. גב' לילך כרסנטי, בתה הצעירה, מתגוררת בבית עד היום עם שני ילדיה.

לצורך הסדרת מגורי הילדים ומשפחותיהם בנכס נערכו שינויים ופיצולים בנכס כפי שעוד יובהר להלן כאשר המשפחה התייחסה לנכס כאל רכוש שניתן להפיק ממנו תועלת בדרך של משכון הזכויות בו לצורך קבלת הלוואות שונות ממוסדות פיננסים. הלוואות אלו לא הוחזרו על ידי הלווים ובגין כך ננקטו וננקטים הליכים למימוש הזכויות בנכס.

6. גב' כרסנטי טענה בפני כי מעולם לא הפסיקה להתגורר בנכס. טענה זו אינה מדויקת.

בעדותה בחקירה נגדית הודתה גב' כרסנטי כי עזבה את מגוריה בנכס והתגוררה מספר שנים בארצות הברית אצל בנה יובל כרסנטי.

בעמוד 23 לחקירתה אומרת גב' כרסנטי:

"ש. אני מבין שמצבו הכלכלי בארצות הברית היה טוב?

ת. אז. לפני שהוא הגיע לארץ כן.

ש. כשנסעת אליו בפעם הראשונה כמה זמן הייתם שם?

ת. היינו פעמיים. פעם אחת היינו חצי שנה ואורית התחתנה וחזרו ואחר כך עוד פעם חזרנו אליו והיינו אצלו שנתיים, שנה וחצי".

7. בשנת 1994 הועברו הזכויות הרשומות בנכס ללא תמורה עם שם בנה של גב' כרסנטי, מר יובל כרסנטי. רישום העברת הזכויות נעשה ביום 1.11.94. עניין זה נעשה בשל רצון הוריו של מר יובל כרסנטי לעודד את בנם לשוב להתגורר בישראל ולנהל בהם עסקיו וכדי לאפשר לו לקחת הלוואות לצורך מימון עסקיו בישראל.

ראה לעניין זה עדות גב' כרסנטי בעמוד 20 לפרוטוקול.

מר יובל כרסנטי מצידו טען בהליכים שהתקיימו בפני כב' השופט סוקול כי רכש זכויותיו בנכס בתמורה וכי שילם עבור העברת הזכויות. מר כרסנטי יובל טען שם כי חלק מהכספים שהתקבלו מהבנק כהלוואה לרכישת הזכויות בנכס הועברו לאביו.

בכתב התביעה שבפני נטען כי העברת הזכויות בנכס ליובל כרסנטי נעשה ללא ידיעת והסכמת גב' כרסנטי.

מאידך בעדותה בעמ' 23 לפרוטוקול מעידה גב' כרסנטי בפני כי הייתה מודעת לרצון בעלה להחזיר את בנם יובל להתגורר בארץ. כמו כן מודה גב' כרסנטי כי הייתה מעורבת בשיחות שנוהלו בעניין מכירת הנכס והאפשרות כי גב' כרסנטי ובעלה יעברו להתגורר בארצות הברית בסמוך לבנם יובל כאשר גב' כרסנטי התנגדה למעבר כזה.

מעדות גב' כרסנטי גם עולה כי היא הייתה מודעת לכך שבנה יובל עשה עסקים נאים בארצות הברית, עסקיו פרחו, והוא אף אירח את הוריו בביתו בארצות הברית לתקופה ממושכת. גב' כרסנטי גם הייתה מודעת לכך כי לאחר מכן עסקיו של מר יובל כרסנטי לא עלו יפה, וזאת בסמוך לשובו של יובל כרסנטי להתגורר בישראל ובסמוך להעברת הזכויות בנכס על שמו ללא תמורה.

וכך אומרת גב' כרסנטי בעמוד 23 לפרוטוקול:

"ש. אני מבין שמצבו הכלכלי בארצות הברית היה טוב?

ת. אז. לפני שהוא הגיע לארץ כן.

ש. כשנסעת אליו בפעם הראשונה כמה זמן הייתם שם?

ת. היינו פעמיים. פעם אחת היינו חצי שעה ואורית התחתנה וחזרו ואחר כך עוד פעם חזרנו אליו והיינו אצלו שנתיים, שנה וחצי.

ש. אם מצבו הכלכלי היה טוב אני מבין שהוא חזר לארץ בשנת 94' הוא בא עם כסף.

ת. הוא לא בא עם כלום, המוסך התקלקל והוא בא עם כמה דברים שלו, שם אין פשיטת רגל אבל המוסך לא שגשג כמו פעם.

ש. מאיפה את יודעת את הדברים האלה?

ת. דיברו בבית ושמעתי, זה לפני 18-20 שנה היה עוד כוח".

8. מן האמור לעיל ניתן לקבוע כבר עתה כי טענת גב' כרסנטי כי לא ידעה על העברת הזכות בנכס לבנה ללא תמורה משנת 94' לא הוכחה. גם לא הוכחה אי ידיעתה והסכמתה לכך כי מלכתחילה היא אינה בעלת זכות בנכס. לא הוכח כנדרש כי גב' כרסנטי לא ידעה ולא הסכימה שבעלה בכוונה ובמודע ירשום הזכויות בנכס רק על שמו, דבר הסותר הפעלת הלכת שיתוף בין בני זוג לגבי הזכות בנכס. לא נטען ולא הוכח כי גב' כרסנטי מחתה על נישולה מזכויותיה או כי לא היה ביכולתה לעשות כן בשל לחץ או איומים שהופעלו עליה.

סביר יותר להניח כי גב' כרסנטי ידעה והסכינה עם מצב בו אבי המשפחה המנוח הוא המחליט בענייני הבית והזכויות בנכס.

9. לאחר רישום הזכויות בנכס על שם יובל כרסנטי נטל יובל מבנק הפועלים בע"מ, משכן בנק הפועלים משכנתאות (להלן: "בנק משכן") הלוואה אשר הובטחה במשכנתא מדרגה ראשונה על זכויות מר יובל כרסנטי בנכס עד לסכום של 210,000 ₪. המשכנתא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 8.11.94.

10. מר יובל כרסנטי לא עמד בתשלומי המשכנתא ונפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל ומונה כונס נכסים לצורך מימוש הנכס בדרך של מכירה.

11. ביום 29.11.98 נערך ונחתם בין מר יובל כרסנטי ובין פושטי הרגל הסכם לפיהם רכשו פושטי הרגל זכויות מר יובל כרסנטי בנכס.

בסעיף 16 לכתב התביעה שהוגש בתיק זה נטען כי מדובר ברכישה "כביכול" וכי כך נקבע בפסק הדין של כב' השופט סוקול.

יאמר כבר עתה כי עיינתי עיין היטב בפסק דינו של כב' השופט סוקול והנאמר שם שונה מפרשנות ב"כ התובעת בכתב התביעה שבפני לנאמר בפסק הדין. בפסק דינו של כב' השופט סוקול נקבע כי ההסכם שנחתם בנוגע להעברת הזכויות בנכס לפושטי הרגל שריר וקיים לא בוטל על ידי מר יובל כרסנטי, ויש לפעול על פיו. יתר על כן לא נקבע בפסק הדין כי מדובר בעסקה פיקטיבית.

בסעיף 13 לפסק הדין סוקול נקבע רק כי מדובר היה בעסקת מכר לא רגילה ובפועל בהסכם פנימי בתוך המשפחה מתוך רצון כלל בני המשפחה לשמור הזכויות בנכס בתוך המשפחה. לא נקבע כי מדובר בעסקה בטלה או פיקטיבית.

יתר על כן בסעיף 17 לפסק הדין, שהנאמר בו נאמר בהערת אגב בלבד, נקבעה הנחה, שלא הוכחה, כי פושטי הרגל ביחד עם מר כרסנטי ביקשו להטעות את בנק משכן. בפסק הדין לא נקבע כי כך היה.

12. ביום 24.12.98 חתמו פושטי הרגל על חוזה הלוואה עם הבנק לפיו קיבלו מהבנק הלוואה בסך 564,800 ₪ לשם סיוע ברכישת הזכויות בנכס ולשם הבטחת פרעון ההלוואה נרשם משכון מדרגה ראשונה על זכויות פושטי הרגל בלשכת רשם המשכונות. כן נרשמה ביום 22.12.98 הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות פושטי הרגל בנכס.

סכום ההלוואה ששילם הבנק לפושטי הרגל שימש לכיסוי חוב מר יובל כרסנטי לבנק ולהסרת המשכנתא שרבצה על זכויות מר יובל כרסנטי בנכס. בנוסף הוצא שיק על סך 136,551 ₪ אשר שולם לפקודת מר כרסנטי. שיק נוסף על סך של 236,800 ₪ הועבר לפי הוראות מר כרסנטי ופושטי הרגל לעו"ד וינברג עזרא, ב"כ מר יובל כרסנטי באותה עת.

אין מחלוקת כי עובר לקבלת ההלוואה הציגו פושטי הרגל לבנק ביחד עם מר כרסנטי אישור כי פושטי הרגל שילמו למר כרסנטי בנוסף סך של 149,000 ₪. סכום זה לא שולם בפועל למר יובל כרסנטי משום שלטענת פושטי הרגל הם נאלצו להשקיע כספים רבים (כ -120,000 ₪ בשיפוץ הבית), והכל בהסכמת כל בני המשפחה הרלוונטים.

13. לטענת ב"כ גב' כרסנטי ההלוואה לפושטי הרגל ניתנה על ידי הבנק מבלי שנערכה שומה לנכס ומבלי שנבדק האם מדובר בנכס פנוי או תפוס.

יאמר כבר עתה כי לעניין זה אין רלוונטיות לתביעה שבפני. התביעה דנן אינה תביעה לפיצויים בגין מעשה או מחדל מצד הבנק שגרמו לנזק לגב' כרסנטי.

14. בשנת 98' לאחר רכישת זכויות מר יובל כרסנטי בנכס עברו פושטי הרגל להתגורר בנכס קודם לכן נערכו בנכס שיפוצים נרחבים במסגרתם פוצל הנכס לשתי דירות שאינן שוות.

לא נשמעה מחאה כלשהי מצד המתגוררים בבית לרבות ובמיוחד מצד גב' כרסנטי חנה לשינויים שנערכו, אשר העבירו חלקים נרחבים יותר לחלק בנכס שיוחד לדירה עבור פושטי הרגל.

בעדותה הראשית מתארת גב' כרסנטי את העניין כדלקמן:

"ש. האם את זוכרת באיזה שנה חילקו את הדירה לשתיים?

ת. בעלי עוד היה בחיים, אני לא זוכרת באיזה שנה, הוא נפטר ב – 2002?

ש. איך הולכת החלוקה בדירה, חצי חצי?

ת. כן.

ש. למה פיצלו את הדירה?

ת. כל הזמן גרו שם הילדים, פעם הראלה והילדים, פעם יפתח גר, גם אורית באה לגור עם הילדים שלה ובעלי אמר שיש לה שני ילדים קטנים ואז עוד היא לקחה ממני חלק, במקום שהיא תסגור היא לקחה את החדר כביסה וגם עוד איזה חדר כדי שיהיה לה לכל ילד חדר. כשפיצלו את הדירה לשניים עם דלת זה היה אחרי שאורית באה לגור, אני תמיד אמרתי שגרו ולא פיצלו אבל בעלי אמר לי שהם רוצים פרטיות. זאת הבת שלי, בת מגרשת אמא מהבית".

וראה לעניין זה גם עדות הבת לילך כרסנטי בעמוד 27 לפרוטוקול.

עולה אפוא כי גב' כרסנטי הייתה מודעת לשינויים המתחוללים בבית בו היא מתגוררת לשיפוצים הנעשים בו ולזהות מבצעי השינויים ומטרתם ונוהגם בנכס מנהג בעלים.

15. גם פושטי הרגל לא עמדו בפרעון ההלוואה שניתנה להם וביום 17.11.04 נפתח תיק הוצל"פ לשם מימוש השעבוד שנרשם על זכות פושטי הרגל בנכס לטובת בנק משכן ומונה כונס נכסים לנכס.

במסגרת הליכי מימוש הנכס ננקטו הליכים שונים ונוהל משא ומתן עם בני משפחת גב' כרסנטי כדי להגיע להסדר. לצורך כך שכרה משפחת כרסנטי שירותיו של עו"ד גלסברג ובמסגרת שירותים אלו הועברו לבנק תשלומים שונים כאמור בנ/6.

עו"ד גלסברג יצג לעניין זה גם את גב' כרסנטי וזו הייתה גם על פי עדותה מעורבת במגעים שנוהלו ובמסגרתם שלח בנה יובל כרסנטי כספים לתשלום חובות בגין המשכנתא.

ממועד זה ברור כי גב' כרסנטי מודעת לפעולות המשפטיות שנעשו ביחד לנכס ולעובדה כי לבנה יובל כרסנטי זכויות בנכס.

ראה לעניין זה עדות גב' כרסנטי בעמוד 22 לפרוטוקול ועמוד 26 לפרוטוקול.

16. ביום 6.9.04 עתר מר יובל כרסנטי הבעלים הרשום של הזכות בנכס כשהוא מיוצג על ידי אותו עו"ד גלסברג לבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה אשר הוגשה בת.א. 864/04 הנ"ל וביקש לקבוע כי הסכם המכר מיום 29.11.98 במסגרתו הועברו זכויותיו לפושטי הרגל הופר וניתן לבטלו.

17. לאחר שמיעת עדויות בתיק זה לרבות עדות גב' לילך כרסנטי ומר משה פחימה אשר העידו גם בפני נתן כב' השופט סוקול פסק דינו ביום 16.10.08. בפסק הדין קבע כב' השופט סוקול כי ההסכם לפיו הועברו זכויות מר יובל כרסנטי בנכס לפושטי הרגל שריר וקיים.

בסעיף 18 לפסק הדין קבע כב' השופט סוקול כי גרסת מר יובל כרסנטי וגרסת בני משפחתו אינה אמינה ונועדה רק להגן על נכסי המשפחה על חשבון נושים אחרים.

במפורש נכתב בסעיף 18 לפסק הדין כי מר יובל כרסנטי שהוא נתבע בתיק זה, מנוע מלכפור בהצהרתו לבנק כי קיבל מלוא התמורה עבור מכירת הזכות בנכס לפושטי הרגל.

לא מובן לי כיצד נטען בפני וברצינות על ידי ב"כ גב' כרסנטי כי הנתבע דנן יובל כרסנטי הסכים בהליכים כאן כי יינתן פסק דין כמבוקש בתביעה דנן. שהרי קביעות כב' השופט סוקול בפסק דינו לו, היה מר יובל כרסנטי צד, משתיקות אותו מלטעון טענה זו.

18. יובהר כי במהלך ההליך שנוהל בפני כב' השופט סוקול לא נטען ולו ברמז כי למר יובל כרסנטי אין זכויות בנכס וכי העברת הזכויות אליו מאביו המנוח הייתה שלא כדין, משום שלא הייתה מוסכמת על גב' כרסנטי. עניין זה נטען בפני רק עתה בתביעה דנן. באופן מפתיע כעת מסכים מר כרסנטי יובל, כעולה מהצהרות שניתנו בשמו, גם על ידי ב"כ גב' כרסנטי, לטענה זו.

19. בחודש מרץ 2005 עזבו פושטי הרגל את הנכס ועברו להתגורר במקום אחר. במקומם נכנסו לגור בחלק הנכס שפונה גב' לילך כרסנטי וילדיה. אין טענה כי גב' לילך כרסנטי רכשה זכויות כלשהם בנכס או שילמה תשלום כלשהו עבור מגורים בנכס. גב' לילך כרסנטי טענה כי בשלב מסוים שילמה במקום פושטי הרגל התשלום עבור פרעון ההלוואה לבנק, ואולם עשתה כן בשמם. גב' לילך כרסנטי אינה מכחישה עוד את העובדה כי כעת לא משולמים תשלומים עבור פרעון ההלוואה.

גב' לילך כרסנטי אשר ליוותה את אמה לכל הדיונים בפני לא יוצגה על ידי בא כוחה של אמה גב' כרסנטי והופיעה לדיונים ללא יצוג. למרות זאת נטלה גב' לילך כרסנטי חלק פעיל בהליכים לרבות בדיונים הלא פורמלים שנערכו בהסכמת הצדדים. ניתן לאמר כעת כי העובדה שגב' לילך כרסנטי התעקשה לדאוג לזכויותיה שטענה כי קיימות לה בנכס כיורשת ולשמר עצם מגוריה בנכס מנעו גם הם השגת הסדר בתיק זה, המעורר כאמור בעיות אנושיות בהתחשב במיהות התובעת שבפני.

20. מאחר ולאור פסק דינו של כב' השופט סוקול לא נותרה מניעה כלשהי בפני הבנק מהמשך הליכי מימוש הנכס עתרו גב' לילך כרסנטי ביחד עם אמה גב' חנה כרסנטי ופושטי הרגל למתן צו דחוף המבטל צו פינוי שהיה קבוע לנכס ביום 7.7.09. זאת בתיק הוצל"פ 02-35686-04-0.

בעתירה שהוגשה בפני כמוצג (נ/6) התבקש רשם ההוצל"פ ליתן צו כמבוקש כדי לאפשר לעותרים לפנות לועדה מיוחדת לדון בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים מכוח חוק הלוואות לדייר תשנ"ב – 2002 וכדי לאפשר לגב' חנה כרסנטי וגב' לילך כרסנטי לדרוש דיור חלופי סביר ולזכות ביצוג משפטי.

בעתירה נטען כי פושטת הרגל פחימה אורית הראתה לגב' כרסנטי ולגב' לילך כרסנטי את צו הפינוי. מכאן שלפחות מחודש יולי 2009 היו מודעות התובעת דנן ובתה להליכים המנוהלים על ידי הבנק לפינוי הנכס זאת בניגוד לנטען בתביעה ובעדות התובעת בפני.

מכאן יש ממש בטענות הנתבעים שבפני באשר לשיהוי בהגשת התביעה דנן וכן בנוגע להעדר אמינות טענות גב' כרסנטי ולילך כרסנטי בעדותן בפני, באשר למועד הראשון בו נודע להם על הליכי הפינוי המתנהלים ביחס לנכס.

בעתירה אשר הוגשה כאמור גם על ידי גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי לא נטען כי לפושטי הרגל או למר יובל כרסנטי אין זכויות בנכס. התובעת ובתה לילך טענו דווקא כי קיימת להן זכאות לקבל דיור חלופי מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 המעניק זכאות לחייב ולבני המשפחה הגרים עמו מקום מגורים סביר וזאת משום שהתגוררו בנכס ביחד עם פושטי הרגל.

21. ביום 24.4.2011 הגישה גב' כרסנטי לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה למתן צו מניעה האוסר על בנק הפועלים משכן בע"מ להמשיך בהליכי פינוי של הנכס אשר נטען כי נקבע ליום 3.5.2011. בבקשה נטען כי הבעלים הרשום בנכס הינו מר יובל כרסנטי וכי על הנכס רשומות מספר הערות אזהרה לרבות אחת לטובת פושטי הרגל. נטען כי הבקשה מוגשת משום שפושטי הרגל הביעו נכונות למכור זכויותיהם בנכס בתיק פשיטת הרגל ובעקבות כך חידש כונס הנכסים מטעם הבנק עו"ד פינקלשטיין ההליכים למימוש הנכס, למרות שהמשכנתא משולמת כסדרה.

בבקשה לא הוכחשה הטענה כי לגב' כרסנטי אין זכויות בנכס ולא הוכחשה שרשרת העסקאות שבוצעו בזכויות בנכס לפיהם הועברו הזכויות בנכס מבעלה המנוח של התובעת דנן לבנם מר יובל כרסנטי ואחר כך מיובל כרסנטי לפושטי הרגל. נטען כי אין מקום להמשיך הליכי הפינוי משום שההלוואה משולמת כסדרה לבנק משכן על ידי גב' לילך כרסנטי במקום פושטי הרגל וכי אין סיבה לבצע פינוי הנכס.

נטען כי פעולת הבנק אינה בתום לב וכי בפועל מחצית הזכויות בנכס שייכות לגב' כרסנטי.

22. זה המקום להבהיר כי במסגרת ההליכים שבפני טען הבנק וטענתו לא נסתרה כי תשלומים שוטפים של המשכנתא אינם משולמים גם לא על ידי גב' לילך כרסנטי ובפועל בשל מחדלים אלו אין מנוס מלהמשיך הליכי המימוש.

23. בתצהיר שתמך בבקשה שתוארה לעיל בסעיף 21, ואשר נדונה על ידי כב' השופט גרשון, והוגש מטעם גב' לילך כרסנטי הוצהר כי:

א. הזכויות בנכס נרשמו על שם אביה המנוח בידיעה ולמרות שבני הזוג היו נשואים והיו להם חמישה ילדים עת נבנה הנכס והמשפחה עברה להתגורר בו.

ב. בשנת 94' הועברו הזכויות בנכס ליובל כרסנטי.

ג. משנת 2005 פושטי הרגל אינם מתגוררים בנכס ואינם מתגוררים עם גב' כרסנטי ועם גב' לילך כרסנטי.

ד. אין מקום להמשיך בהליכי מימוש כי הלוואה משולמת כסדרה על ידי גב' לילך כרסנטי. כן נטען כי לגב' כרסנטי זכויות בעלות במחצית הנכס או לחילופין זכות דיירות מוגנת בנכס.

24. הבקשה והתביעה העיקרית הועברו כאמור לטיפול כב' השופט גרשון אשר סירב לתת צו מניעה במעמד צד אחד וקבע דיון במעמד כל הצדדים. במסגרת ההליכים בפני כב' השופט גרשון טען עו"ד רון כהנא הנאמן על נכסי פושטי הרגל כי התביעה הוגשה מבלי לקבל היתר מבית המשפט המוסמך הוא בית משפט הדן בהליך פשיטת הרגל של חייבים. כן נטען כי מטרת התביעה היא להוציא נכס ממסת נכסי פושט הרגל ובית המשפט המוסמך לדון בעניין זה הוא בית משפט הדן בהליך פשיטת הרגל.

25. ביום 9.6.2011 נתן כב' השופט גרשון פסק דין ובו נדחתה התביעה מטעמים מקדמיים שנטענו על ידי הנתבעים ובמיוחד על ידי הנאמן עו"ד כהנא.

כב' השופט גרשון קבע כי:

I התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט של פשיטת הרגל.

II התביעה הוגשה גם נגד תושב זר מבלי לקבל היתר המצאת כתב בי – דין אל מחוץ לתחום.

III התביעה הוגשה גם כנגד פושטי הרגל מבלי שניתן היתר לעשות כן על ידי בית המשפט המוסמך הדן בהליך פשיטת הרגל.

IV התובעים בתביעה הסתירו ההליך שנוהל בפני כב' השופט סוקול שתואר לעיל במסגרתו ניתן פסק דין הקובע ממצאים רלוונטים גם לתביעה שהוגשה בפניו הסותרים הנטען בתביעה והסתרה זו מהווה חוסר תום לב הפוגע בהליך כולו.

אשר על כן דחה כב' השופט גרשון התביעה מכוח סעיף 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 מבלי לדון בתביעה לגופה.

26. גב' כרסנטי ערערה על פסק דינו של כב' השופט גרשון שתואר לעיל וביום 22.11.2011 בדיון אשר התקיים בפני כב' השופט עמית בבית המשפט העליון הגיעו הצדדים לכלל הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה ולפיה:

I פסק דינו של כב' השופט גרשון לא יצר מעשה בי – דין בתביעה גופה.

II התובעת תפנה בבקשה מתאימה לבית משפט של פשיטת רגל וזה יקבע האם לשמוע הבקשה בפניו או להתיר לתובעת לנהל הליך נפרד.

27. יובהר הסכמת הצדדים שתוארה לעיל בסעיף 26, לה ניתנה תוקף של החלטה על ידי כב' השופט עמית התייחסה לתביעה שהגישה התובעת בפני כב' השופט גרשון ואשר נדחתה על הסף. בתביעה זו ביקשה התובעת רק לתת פסק דין הצהרתי הקובע כי לתובעת מחצית הזכויות בנכס וניתן למכור הנכס כתפוס. לחילופין ביקשה התובעת להצהיר כי אין לפנות הנכס מבלי להקצות לכל הדרים בו דיור חלופי.

מכאן צודקים הנתבעים בתביעה שבפני כי בהגשת התביעה נשוא פסק דין זה חרגה התובעת מההסכמות אשר הושגו בין הצדדים וקיבלו תוקף של החלטה על ידי כב' השופט עמית בתביעה החדשה שהוגשה בפני נתבעו סעדים שונים וחדשים כדוגמת:

I סעד הצהרתי לפיו החוזה בין המנוח, בעלה של התובעת ומר יובל כרסנטי בטל, זאת בניגוד לטענות התובעת ומשפחתה שהושמעו בהליכים אחרים שתוארו לעיל.

II סעד הצהרתי לפיו התובעת הינה דייר מוגן בנכס.

III סעד לפיו לתובעת זכות לפיצוי בשווי מחצית התמורה שתתקבל ממימוש הנכס. יצוין כי מדובר בעתירה לסעד כספי מבלי ששולמה אגרה נדרשת.

IV סעד לזכאות לדיור חלופי מכוח סעיף 86 א' לפקודת פשיטת הרגל.

28. ביום 27.2.2012 בחלוף שלושה חודשים מן המועד בו הושגה הסכמה בין הצדדים בבית המשפט העליון, כמתואר לעיל, הגישה גב' כרסנטי בקשה לבית משפט זה להתיר לה להגיש תובענה בנוגע לנכס במסגרת הליך נפרד מהליך פשיטת הרגל שמנהלים החייבים. לחילופין ביקשה התובעת להתיר לה להגיש תובענה בבית המשפט של פשיטת רגל.

בנוסף התבקש בית המשפט ליתן סעד זמני שימנע מהמשיבים לפעול לפינוי הנכס ומימוש הזכויות שבו.

29. בו ביום הגישה התובעת גם בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל, בו כבר הוכרזו החייבים פושטי רגל, בטענה כי פושטי הרגל יצרו חובותיהם בחוסר תום לב או התנהלו בחוסר תום לב בהליך.

הבקשה הסתמכה על קביעות כב' השופט סוקול בפסק הדין שתואר לעיל.

שוב יצוין, מדובר בהגשת בקשה, בניגוד להסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה על ידי כב' השופט עמית.

מדובר גם בבקשה שהוגשה באיחור לאחר שהתובעת ניהלה הליך בפני כב' השופט גרשון ובו נטען כי ההליך מוגש לאור רצון פושטי הרגל למכור זכויותיהם בנכס במסגרת הליך פשיטת הרגל . מדובר בבקשה שהוגשה רק בשנת 2012 כאשר התובעת הייתה מודעת הן לקיומו של פסק דינו של כב' השופט סוקול והן להליך פשיטת הרגל שמנהלים החייבים ובמסגרתו הוכרזו פושטי רגל כבר מספר שנים.

עוד יובהר כי מדובר בתובעת המיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי. בא כוחה מטעם הסיוע המשפטי לא הסס להגיש בפני שתי בקשות סותרות והכל בניגוד להסכמות אליהם הגיעה קודם לכן גב' כרסנטי ואשר קיבלו תוקף של החלטה על ידי כב' השופט עמית.

התנהלות זו של התובעת גב' כרסנטי ושל בא כוחה תמוהים ביותר. בוודאי שהתנהלות זו גורמת לבזבוז זמן והטרדה מיותרת של מערכת המשפט.

30. בקשת התובעת לבטל הליכי פשיטת הרגל, לאחר מתן הכרזה לחייבים, מינוי נאמן, והשלמת הליכים שונים ויקרים בעניינם, לטובת כלל הנושים, נתקלה בהתנגדות המשיבים לה.

אשר לבקשה השנייה לנהל התביעה שמבקשת גב' כרסנטי לנהל בנוגע לזכויותיה בנכס הסכימו המשיבים להתיר לתובעת לברר טענותיה, כפי שהוגדרו בתביעה שהוגשה לכב' השופט גרשון בנוגע לנכס. המשיבים דרשו כי הליך שיתקיים ינוהל בפני בית המשפט של פשיטת רגל תוך קציבת מועדים. המשיבים או חלקם הפנו תשומת הלב לחלוף הזמן הרב מתחילת מאמציהם להביא למימוש זכויות הנושה המובטח בנכס וזכויות החייבים בנכס באופן שבו נותרו התובעת וגב' לילך כרסנטי וילדיה להתגורר בנכס לא להם מבלי שיחוייבו בתשלום עבור מגורים אלו ומבלי שיתאפשר לנושים לממש זכויותיהם. המשיבים הפנו את תשומת הלב לסחבת הנגרמת בעטין של התובעת ובתה גב' לילך כרסנטי הנוקטות הליכי סרק משפטים וביקשו לשים לעניין קץ.

31. בהחלטתי המפורטת מיום 26.7.2012 ניתנו לצדדים הוראות כיצד לפעול ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים ליום 16.10.2012. לקראת הדיון, ביום 29.10.2012, הגיש ב"כ התובעת הודעת הבהרה בכל הנוגע לבקשת התובעת לבטל הליך פש"ר בעניינם של החייבים וטען כי למרות שהתובעת אינה נושה של החייבים היא זכאית להגיש בקשתה מכוח סעיף 55 א' לפקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 בהיות התובעת בעל עניין.

ב"כ התובעת לא הסביר מדוע לא טרחה החייבת להגיש בקשה במועד מוקדם יותר ולא טענה טענותיה בעניין זה בפני כב' השופט גרשון או בפני כב' השופט עמית.

32. בדיון ביום 16.10.2012, לאחר שלא נסתרה טענת ב"כ הנושה המובטח עו"ד פינקלשטיין כי לא משולמים תשלומים שוטפים לצורך פרעון ההלוואה המובטחת במשכנתא, ולאחר שהתוודעתי לתקופה הארוכה שחלפה מתחילת ההליכים למימוש הזכות בנכס ועד הדיון בפני, ולכל ההליכים שנוהלו בעניין, דחיתי בקשת ב"כ התובעת לדון קודם בבקשתה לביטול הליכי הפש"ר. כמו כן התרתי לתובעת להגיש תביעה כמבוקש על ידה במועדים קצובים והוריתי כי בירור התביעה ייעשה בפני בהליך מזורז.

בהחלטה נקבעו מועדים להגשת כתבי טענות ולישיבה נוספת לאחר הגשתם.

33. ביום 6.12.2012 הגישה התובעת כתב תביעה וביום 30.12.2012 התקיימה ישיבה. במהלך הדיון התקיים דיון לא פורמלי בהסכמת הצדדים ואלו ביקשו הפסקה לשקול הצעות שהועלו בדיון הלא פורמלי.

כאמור לעיל גב' לילך כרסנטי נטלה חלק פעיל בדיון הלא פורמלי ושטחה רצונותיה וטענותיה אשר לעיתים לא עלו בקנה אחד עם אינטרסי אמה. גב' לילך כרסנטי עשתה כן למרות שלא הייתה מיוצגת בפני וב"כ גב' כרסנטי לא הבחין או לא טען להעדר זהות אינטרסים בינה ובין שולחתו.

משלא הושגה הסכמה בין הצדדים והיה צורך בהמשך ניהול ההליכים ניתנו ארכות להגשת כתבי הגנה נדרשים ונקבע מועד לישיבת קדם משפט אחרון בתיק זה וכן מועדים לשמיעת ראיות.

34. ביום 13.1.2012 נוהל דיון נוסף בתיק זה שגם במהלכו נשקלו הצעות שונות בדיון לא פורמלי שהתקיים בהסכמת הצדדים למציאת פיתרון אשר ייתר הצורך בניהול ההליכים בתיק תוך התחשבות בגילה ובנסיבותיה האישיות של התובעת.

יצוין כי לדיון זה כמו גם לכל הדיונים שהתקיימו בתיק זה הופיעה גב' לילך כרסנטי אשר אינה צד להליך בתביעה ואינה מיוצגת על ידי ב"כ הגב' כרסנטי.

לא הייתה מחלוקת בדיון כי פושטי הרגל או מי מטעמם חדלו מלשלם תשלומים עבור פרעון ההלוואה.

אציין שוב כי במהלך כל הדיונים נטלה גב' כרסנטי חלק פעיל בדיונים הלא פורמלים והביעה דעתה לא אחת כי יש להבטיח גם זכויותיה להמשיך ולהתגורר בנכס.

למרות שב"כ גב' כרסנטי שב וטען שאינו מייצג את גב' לילך כרסנטי בדיון מיום 13.1.2013 לאחר שמיעת דבריה ביקש ארכת מועד לשקול להגיש תביעת חוב בתיק החייבים כנראה בשם גב' כרסנטי לילך. זאת משום שגב' כרסנטי, מרשתו טענה במהלך ההליכים הרבים שניהלה כמתואר לעיל כי אינה נושה של החייבים.

גם בעניין זה פעל ב"כ גב' כרסנטי תוך שהוא קשוב לצרכיה ולדרישותיה של גב' לילך כרסנטי אשר לטעמי לא היו בהכרח זהים לאינטרסי גב' כרסנטי.

ד. ניהול ההליך

1. ביום 15.1.2013 החלה שמיעת הראיות בתיק זה. מטעם התובעת שמעתי עדות התובעת גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי. במהלך שמיעת עדותן הוגשו מוצגים שונים לרבות תצהירים ופרוטוקולי עדות שניתנו במסגרת ההליכים הרבים שנוהלו בין הצדדים כמפורט לעיל.

2. מטעם פושטי הרגל שאף הם נתבעים שמעתי עדות מר משה פחימה ואילו הנתבעים האחרים בחרו שלא להביא עדים.

3. יצוין כי נתבע מס' 4, מר יובל כרסנטי לא התייצב לדיונים בעניינו ואולם הודיע כי הוא מסכים למתן פסק דין כמבוקש בתביעה. מהודעתו השתמע כי מר יובל כרסנטי אף מסכים לסעד לפיו העסקה מכוחה הועברו לו הזכויות בנכס מאביו המנוח ונרשמו על שמו בטלה.

4. לאחר סיום שמיעת הראיות ניתנה הסכמת הצדדים לקיום דיון לא פורמלי. בית המשפט הודיע לצדדים כי יש מקום לקיים דיון כזה רק באם תנתן הסכמתם לעניין זה ויש תועלת בו לאור הנסיבות האישיות של התובעת והעניין ההומני המתעורר לאור גילה של התובעת ומצבה הממריץ למצות כל אפשרות למצוא פיתרון יצירתי, אשר לא יחייב מתן פסק דין בתיק זה ויאפשר להעתר לבקשת התובעת להתגורר בחלק מהנכס.

בית המשפט הודיע לצדדים כי הוא מקיים הדיון בהסכמתם לאחר שנשמעו כל ראיות הצדדים במועד בו הוא רשאי לגבש עמדתו, לאחר שמיעת העדויות.

5. במהלך הדיון הלא פורמלי שהתארך בשל הצורך לשמוע את טענות כל הצדדים הרלוונטים וטענות גב' לילך כרסנטי, נבחנו אפשרויות שונות לסיום ההליך ללא צורך במתן פסק דין. נבחנו אפשרויות להשבת ההלוואה לנושה המובטח, האפשרות להשקיע כספים לרכישת זכויות בנכס והאפשרות להותיר לגב' כרסנטי להתגורר בחלק מהנכס ולמכור יתרת הנכס לטובת הפקת תועלת לכלל הנושים. משכשלו המאמצים להשגת הסכמה נקבע מועד לשמיעת סיכומים בעל פה. זאת חרף התנגדות ב"כ גב' כרסנטי אשר סבר כי יש מקום להגיש סיכומי טענות בכתב. החלטה לעניין סיכומים בעל פה ניתנה בשל יעילות הדיון והעובדה כי וקביעת מועדים לסיכומים בכתב בתיק מרובה צדדים מעלה חשש להמשכות הליכים באם יוגשו בקשות למתן ארכות.

6. ביום 27.2.2013 שמעתי סיכום טענות הצדדים בעל פה לאחר שמיעת סיכום טענות הצדדים ולאור טיב הטענות שהועלו ודרישות הנתבעים לחייב הגב' כרסנטי ובא כוחה בהוצאות לרבות הוצאות אישיות נגד עורך דינה של גב' כרסנטי גם בגין אופן ניהול ההליך וגם בהתחשב בעובדה כי גב' כרסנטי יוצגה על ידי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי דבר אשר חסך ממנה מימון ההליכים המשפטיים ואפשר והביא, לפחות לטענת ב"כ הנתבעים, לריבוי הליכים והגשת בקשות סרק הוריתי על המצאת פרוטוקול הדיון מיום 27.2.2013 ללשכת הסיוע המשפטי. זאת לצורך מתן תגובה נוספת לעניין הדרישה לחייב ב"כ הגב' כרסנטי ולשכת הסיוע המשפטי בהוצאות אישיות.

7. ביום 24.3.2013 הוגשה תגובת לשכת הסיוע המשפטי בתגובה שהייתה קצרה ולקונית ולא התייחסה לכל העניינים להם נדרשה התייחסות נטען על ידי ראש הלשכה לסיוע משפטי במחוז חיפה כי הלשכה פעלה על פי דין ולא חרגה מהוראות החוק משאישרה מתן סיוע משפטי לגב' כרסנטי.

לא הייתה בתגובה כל התייחסות ספציפית לנסיבות המקרה דנן להתנהלות ב"כ הגב' כרסנטי אשר פעל על פי מינוי מטעם לשכת הסיוע, לפיקוח שבוצע על תפקודו ולכמות ההליכים ובקשות שהוגשו בתיק ואשר חלקן לטענת ב"כ הנתבעים היו הליכי סרק בגינם מין הדין לחייב בהוצאות את התובעת ובהוצאות אישיות את בא כוחה.

8. עד מועד כתיבת פסק דין זה לא הוגשה תגובה נוספת מטעם ב"כ הגב' כרסנטי, עו"ד שי דנה לבקשה להטיל עליו הוצאות אישיות. כמו כן לא התקבלה כל הודעה מטעם מי מהצדדים האחרים בעניין.

ה. המסקנה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לאחר שהאזנתי לעדויות שנשמעו בפני והתרשמתי מהם אני סבורה כי דין התביעה להדחות.

אני גם סבורה כפי שנקבע לעיל גם כי דין הבקשה להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל להדחות וכי לא היה מקום להגישה.

2. אני סבורה כי במקרה דנן לא הוכח שלגב' כרסנטי זכויות כלשהם בנכס. לטעמי גם לא הוכח כי התקיימו בנסיבות העניין נסיבות מיוחדות המחייבות קביעה כי למרות רישום הזכויות בנכס על שם המנוח אליהו כרסנטי ז"ל בלבד, וזאת כאשר המנוח והגב' כרסנטי היו כבר נשואים והורים לילדים, הצדדים התכוננו להעניק לגב' כרסנטי מחצית מהזכויות בנכס.

עוד לא הוכח כי גב' כרסנטי מימנה בצורה כלשהי רכישת הזכויות בנכס בהתחשב בעובדה כי זו טענה שהייתה עקרת בית ולא הוכח כי ירשה רכוש כלשהו אשר שימש לרכישת הזכויות בנכס או קיבלה במתנה רכוש כזה. הטענה היחידה שנטענה הייתה כי גב' כרסנטי מימנה רכישת הזכויות בנכס בהיותה חלק מהתא המשפחתי שרכש אותו. לטעמי תא זה החליט לרשום הזכויות בנכס רק על שם מר אליהו כרסנטי ז"ל במודע ובמשך שנים הסכימה והסכינה גב' כרסנטי עם מצב זה.

3. לטעמי לא הוכח כי העסקה מכוחה הועברו הזכויות בנכס למר יובל כרסנטי הינה עסקה בטלה. עניין זה כבר נקבע על ידי כב' השופט סוקול בפסק דינו וקביעותיו מקובלות עליי והינן תקפות גם לאחר ששמעתי ראיות בתיק זה וראוי שיחולו גם על הצדדים לתיק זה. לטעמי לא הרימה התובעת נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על העסקה המבוצעת בין בעלה המנוח בעל הזכויות בנכס ובין בנה וכי אי ידיעתה רלוונטית לתקפות העסקה בהתחשב בעובדה שלחייבת אין זכויות בנכס.

לעניין זה אציין כי התקשתי לאור העדויות ששמעתי והמוצגים שהוצגו לי ובמיוחד טענות סותרות שנשמעו במסגרת הליכים אחרים על ידי העדים שבפני לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות יחידה של גב' כרסנטי ושל גב' לילך כרסנטי. מדובר בעדויות של בעלות דין או בעלות עניין אשר לא הססו לתת בפני עדות הסותרת טענות שהעלו במסגרת הליכים אחרים או טענות שנטענו בתצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט.

4. לטעמי הגב' כרסנטי אינה דיירת מוגנת בנכס וגם אינה זכאית לדיור חלוף מכוח סעיף 86 א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם – 1980, או לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967.

לא מדובר בדיירים המתגוררים ביחד עם הלווה בנכס לגביו ננקטים הליכי מימוש. משהוכח כי החייבים כלל אינם מתגוררים בנכס מאז שנת 2005 לא קמה לתובעת ולגב' לילך כרסנטי הזכות לדיור חלוף מכוח זכאות החייבים שהם הלווים לזכות כזו.

משויתרו הלווים על זכות זו ומששוב אין הם מתגוררים בנכס אין מקום לזכות הגב' כרסנטי ובתה גב' לילך כרסנטי שכלל לא ברור מניין זכאותה להתגורר בנכס, בזכות לדיור חלוף.

5. גב' כרסנטי גם אינה זכאית להיות דיירת מוגנת בנכס מכוח סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר משום שבמועד בו מבוקש לממש זכויות בנכס לא הייתה לגב' כרסנטי או לבתה גב' לילך כרסנטי כל זכות בנכס.

כמו כן בעלי הזכויות בנכס שהם פושטי הרגל, כעולה מקביעות כב' השופט סוקול, שוב אינם מתגוררים בנכס ואינם מחזיקים בו.

אציין שוב כי לא הוכח בפני שלגב' כרסנטי היו או קיימות זכויות בנכס. בוודאי אין זכויות בנכס לגב' לילך כרסנטי המתגוררת בנכס ללא זכות אלא מכוח הרשאה בלבד אשר ניתנה לה על ידי גב' כרסנטי שאינה בעלת זכויות בנכס.

לפיכך תמוהה התנהלותה של גב' לילך כרסנטי בהליכים שבפני אשר בהתנגדותה סיכלה לטעמי אפשרות להשגת כל הסדר אשר היה מאפשר מציאת פיתרון מגורים הולם לאמה לאור נסיבותיה האישיות המיוחדות בחלק מהנכס או במקום אחר.

6. לאור מסקנותיי הנ"ל דין התביעה להדחות וזאת מבלי שיקום צורך להתייחס לטענות נוספות שהושמעו לרבות בשאלה האם עסקינן בנכס שהינו מקרקעין מוסדרים אם לאו, שאלת ההתיישנות בהגשת התביעה, שאלת אופן התנהלות הבנק אשר הסכים לחתום עם פושטי הרגל על הסכם הלוואה בטרם נבדק הנכס על ידי שמאי ושאלת אופן רישום זכויות פושטי הרגל והאם רישום זה מקנה זכאות למימוש הנכס.

למעלה מן הדרוש אני סבורה כי צודקים בעלי התפקיד וכונס הנכסים בכל טענותיהם בכתב הטענות ובסיכומיהם בפני וגם מנימוקיהם הנוספים דין טענות ב"כ הגב' כרסנטי להדחות.

7. אשוב ואציין כי כל נסיונות בית משפט זה להגיע לידי הסדר פשרה אשר יאפשר המשך מגורי גב' כרסנטי לאור גילה ומצבה המשפחתי בחלק מהנכס או יסדיר לה מקום מגורים הולם בד בבד עם מימוש הזכויות בנכס עלו בתוהו וחבל.

בבוא בית המשפט זה לכתוב פסק דין שוב אין הוא יכול לפתור הסכסוך בדרכי פשרה ועליו לתת הכרעה על פי הדין.

ו. דיון

I. התרשמות מן העדים

1. גב' כרסנטי ביססה תביעתה על טענותיה כי למרות רישום שונה של הזכויות בנכס היא זכאית להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בו והיא נותרה כזו גם לאחר שבוצעו עסקאות בנכס זאת בשל העדר ידיעתה והסכמתה לעסקאות אלו.

2. כדי להוכיח תביעתה הביאה גב' כרסנטי בפני שני עדים ששניהם בעלי עניין. התובעת העידה בפני וכך עשתה גם בתה גב' לילך כרסנטי המתגוררת כיום בנכס עם שני ילדיה.

3. מלבד זאת לא יכולה הייתה גב' כרסנטי להוכיח גירסתה במסמכים ומשכך להתרשמותי מהעדות שנשמעו בפני חשיבות רבה.

4. על סמך התרשמותי מהעדויות שנשמעו בפני, אני קובעת בצער כי אי אפשר לקבוע שהגב' כרסנטי הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה על סמך עדויות אלו. בוודאי כאשר הגב' כרסנטי טוענת לבטלות עסקאות בטענות תרמית או פעולות שלא בתום לב.

לטעמי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותם היחידה של גב' חנה כרסנטי וגב' לילך כרסנטי ודי בכך כדי לקבוע שדין התביעה להדחות.

5. גב' לילך כרסנטי העובדת כחוקרת פרטית על פי עדותה בפני ומודעת לחשיבות חתימה על תצהיר ומתן עדות בבית המשפט העידה בפני. במהלך עדותה התברר כי בהליכים שונים נתנה עדויות סותרות ואף חתמה על תצהירים שסתרו עדותה בפני.

כך בעדותה בחקירה ראשית מבקשת גב' לילך כרסנטי להציג מצג בו היא כלל לא הייתה מודעת לעסקאות השונות שנעשו בזכויות בנכס. בעמוד 27 לפרוטוקול בעדותה טוענת גב' לילך כרסנטי בשל גילה הצעיר כי לא ידעה או התעניינה בעסקאות השונות שבוצעו בזכויות בנכס.

ובחקירתה הנגדית לעו"ד כהנא בעמוד 30 לפרוטוקול היא שבה ומספרת כי נודע לה על העסקאות ביחס לנכס רק במשפט בו העידה שנוהל בפני כב' השופט סוקול.

גב' כרסנטי שבה על דברים אלו בחקירה הנגדית בתשובות לעו"ד פינקלשטיין.

כך בעמוד 32 לפרוטוקול בתשובותיה לעו"ד פינקלשטיין היא קובעת:

"ש. את ידעת בזמן אמת על אותה עסקה שהייתה ב – 94' בין אבא לבין יובל?

ת. לא.

ש. ועל העסקה שבין יובל לבין אורית ומשה?

ת. בוודאי שלא.

ש. מתי זה נודע לך לראשונה?

ת. רק במהלך המשפט שיובל תבע את אורית התחלתי להבין את הדברים. עד אותה העת לא ידעתי. אני הכי קטנה בבית והכי הרפתקנית, הייתי יוצאת וחוזרת אחרי יום, הייתי עובדת בלילות, לא הייתי בקיאה.

6. מאידך אותה גב' לילך כרסנטי הגישה תצהיר, שהוגש בפני וסומן נ/3, וזאת בהליך שנוהל בפני כב' השופט סוקול. בתצהיר כתבה גב' לילך כרסנטי בסעיפים 9 ו – 10 כי:

"9. בשנת 1998 לערך, כשיובל נקלע לפיגורים בתשלום המשכנתא החליטו אורית ומשה לקנות ממנו את הדירה.

10. בעת שההסכם נערך הייתי די מעורה בנושא, וידעתי ממקור ראשון מה סוכם בין יובל לאורית ומשה. הדברים ידועים לי מידיעה אישית, מדברים שסיפרו לי יובל או אורית, בסמוך להתרחשותם".

משהבינה גב' לילך כרסנטי את עומק הסתירות שנתגלו בעדותה בפני בהשוואה לאמור בנ/3 לפרוטוקול ומשמעות עניין זה טענה בעמוד 33 לפרוטוקול כי דבריה בנ/3 הושמו בפיה על ידי עו"ד גלסברג. מאידך עסקינן באותו עורך דין שגב' לילך כרסנטי העידה בעמוד 33 לפרוטוקול הדיון בפני כי נודע לה עליו רק במהלך המשפט שנוהל בפני כב' השופט סוקול וכי היא כלל: "לא ידעה על המשפטים של יובל עם אורית על הבית".

ומשכך טוענת גב' כרסנטי בעמוד 33 לפרוטוקול:

"ש. מה שכתוב בתצהיר שחתמת עליו בפני עו"ד גלסברג לא נכון?

ת. כשיובל היה בחו"ל אני החלפתי אותו בהתנהלות מול גלסברג גם לא בהתחלה, הראלה אחותי הייתה יותר מעורבת והבן שלה חלה ואני החלפתי אותה. נכון שאני חתמתי על נ/3 זו החתימה שלי וייתכן שעו"ד גלסברג הדריך אותי עם התצהיר הזה מאחר ויובל לא היה פה. אני חתומה על התצהיר אני לא יודעת אם זה היה ב – 98 ידעתי אבל אני אומרת שבמהלך המשפט נודעו לי הדברים.

ש. מפנה לפרוטוקול הדיון בתיק 864-04 מיום 13.2.07, עמוד 12. אז ידעת בזמן אמת או לא ידעת בזמן אמת על המכירה של יובל לאחותך את הבית?

ת. לא ידעתי".

7. בפני עדה אשר מודה אפוא כי נתנה עדות שאינה נכונה בפני כב' השופט סוקול או עדות שאינה נכונה בפני.

8. זאת ועוד בעמוד 31 לפרוטוקול מעידה העדה גב' לילך כרסנטי כי פנתה לועדה הבינמשרדית לצורך השגת הסכם המתיר פריסת תשלומים של המשכנתא כאשר היא החתימה את פושטת הרגל אורית פחימה על הפניה והסתירה בפניה זו טענותיה הנטענות כעת בתביעה בפני כי לאחותה אורית, פושטת רגל ובעלה אין זכויות בנכס. העדה מסכימה כי פנייתה זו הייתה שקרית ואולם מתרצת זאת בעובדה כי לא הייתה לה ברירה.

9. בנוסף גב' לילך כרסנטי טענה במספר מקומות בעדותה בפני כי היא זו אשר שילמה במקום פושטי הרגל תשלומים לפרעון החוב המובטח במשכנתא ומשכך קמה לה הזכות לדרוש זכויות בנכס.

כך העידה בעמוד 28 לפרוטוקול ובעמוד 29 לפרוטוקול, בהמשך עדותה בפני בעמוד 33-34 מסכימה גב' לילך כרסנטי למרות עדותה הקודמת לא היא שילמה תשלומים לסילוק החוב המובטח במשכנתא אלא אחיה יובל אשר שלח כספים מחו"ל לצורך העניין והיא שימשה רק צינור להעברת הכספים.

כך מעידה גב' לילך כרסנטי גם בפני כב' השופט סוקול בעמוד 15 לפרוטוקול שהוצג כמוצג בפני נ/4.

10. סתירות נוספות קיימות בין עדויות גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי באשר לידיעותיה של האם, התובעת בפני גב' כרסנטי על העסקאות השונות שנעשו בנוגע לנכס.

כאמור ידיעות התובעת בדבר הזכויות והעסקאות בנכס חשובות לצורך הוכחת טענתה של גב' חנה כרסנטי כי כל העסקאות נעשו שלא בידיעתה ובהסכמתה ולכן אינן תקפות כלפיה.

11. בעמוד 18 לפרוטוקול טוענת גב' חנה כרסנטי בעדותה הראשונה כי לא ידעה על העסקאות שנעשו בנכס ולא ידעה דבר על עסקי בנה, על העובדה שבתה פשטה את הרגל וכי אך לפני שנתיים (קרי בשנת 2011) כשקיבלה צו פינוי התוודעה לעובדה כי מבקשים למכור הזכויות בנכס.

בעדותה בחקירה ראשית ביקשה הגב' כרסנטי ליצור הרושם כי לא ידעה דבר, לא הייתה מעורה בדבר ולא סיפרו לה דבר.

כך טענה בעמוד 20 לפרוטוקול:

"ש. זה אחרי שהוא לקח את ההלוואה מהבנק?

ת. כנראה שהוא לקח את הלוואה עם בעלי משהו, אני לא יודעת לי לא סיפרו. אני עקרת בית, עובדת קשה, מגדלת ילדים, מבשלת".

מאידך בחקירתה הנגדית לעו"ד פינקלשטיין מעידה גב' כרסנטי כי הייתה מעורה בעניינים ושמעה את שדובר בבית.

כך מעידה גב' כרסנטי כי:

"ש. אם מצבו הכלכלי היה טוב אני מבין שהוא חזר לארץ בשנת 94' הוא בא עם כסף.

ת. הוא לא בא עם כלום, המוסך התקלקל והוא בא עם כמה דברים שלו, שם אין פשיטת רגל אבל המוסך לא שגשג כמו פעם

ש. מאיפה את יודעת את הדברים האלה?

ת. דיברו בבית ושמעתי, זה לפני 18-20 שנה היה עוד כוח".

12. בהמשך מעידה גב' כרסנטי בניגוד לנאמר בחקירתה הראשית כי כן הייתה מודעת עוד לפני תחילת ההליכים בפני כב' השופט סוקול על העסקה שנעשתה בקשר לנכס עם בנה ועל קיומה של משכנתא והצורך להעביר כספים לחו"ל.

כך בעמוד 24 לפרוטוקול היא מעידה:

"ש. איך את יודעת שהוא העביר את הכסף לעו"ד. מי סיפר לך?

ת. סיפרו בבית. יובל, לילך סיפרו, דיברו.

ש. יובל היה בפעם השנייה בחו"ל. הוא צלצל ואמר לך?

ת. הוא כל הזמן מצלצל. יכול להיות שהוא אמר לי בטלפון שהוא מעביר כסף לעו"ד. מצבו לא טוב עכשיו, אם היה לו כסף הוא היה שולח והיינו גומרים עם הבית וגומרים איתך גם".

"ת. הוא מסר את הבית לאורית, היא לקחה משכנתא, היא קנתה דברים, זה אמרו לי כששאלתי למה צריך להעביר כסף לעו"ד".

13. מכאן שטענות גב' כרסנטי כי לא ידעה דבר אינן עולות בקנה אחד עם עדותה בחקירה נגדית. מחקירתה הנגדית עולה כי כבר לפני תחילת ההליכים בפני כב' השופט סוקול ידעה גב' כרסנטי על קיומה של הלוואה מובטחת במשכנתא שנרשמה על הנכס במועד בו רכש יובל זכויות בנכס. כן ידעה על הצורך להעביר כספים לצורך פרעון אותו חוב מובטח במשכנתא.

14. האמור לעיל נתמך גם בעדות גב' לילך כרסנטי בעמוד 30 לפרוטוקול שם העידה גב' לילך כרסנטי שאמה ידעה על הרצון לממש זכויות בנכס, בשל קיומה של משכנתא, משנת 2009 לפחות ובעדותה בעמוד 30 לפרוטוקול היא שבה ומאשרת עניין זה.

15. זאת ועוד גב' כרסנטי העידה כי ידעה על קיומה של המשכנתא וההליכים לפינוי הנכס מהמועד בו שכר בנה יובל כרסנטי את שירותי עו"ד גלסברג והחל מעביר כספים לצורך פרעון חובות ההלוואה שהובטחה במשכנתא כעולה מנ/6. מאמצים אלו החלו עוד בשנת 2005 בסמוך למועד עזיבת פושטי הרגל את הנכס ובמועד בו הומצא צו פינוי לנכס בעקבותיו החלו בני משפחת כרסנטי נזקקים ליעוץ משפטי והחלו יוזמים הליכים משפטים.

16. לאור האמור לעיל טענות גב' כרסנטי בדבר אי מעורבותה וחוסר ידיעתה על הנעשה בנכס, העסקאות שנעשו בו, וכד' לא הוכחו ונסתרו בעדויות שנטענו בפני.

17. לאמור לעיל יש להוסיף הנטען על ידי גב' לילך כרסנטי בעדותה בפני כב' השופט סוקול בעמוד 10 לפרוטוקול (נ/4) כי שני הוריו של יובל כרסנטי רצו לגרום לו לשוב לישראל והדרך לעשות כן הייתה להעביר לו כספים באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא, אותה לא יכול היה האב לקחת מפאת גילו ולכן הזכויות בנכס הועברו לבן יובל כרסנטי.

18. אי דיוקים נוספים אני מוצאת בעובדה כי בעדותה הראשונה בעמוד 18 לפרוטוקול טענה גב' כרסנטי כי פרט ליציאה מהנכס לצורכי לידות לא עזבה את ביתה והמשיכה להתגורר בנכס ולאחר מכן בחקירה נגדית בעמוד 23 לפרוטוקול הודתה כי נסעה להתגורר עם בנה בארצות הברית למשך כשנה וחצי.

19. בנוסף עדות האם כי לא ידעה דבר על עסקת המכירה של הזכויות בנכס מיובל כרסנטי לפושטי הרגל נסתרה בעדות בנה מר יובל כרסנטי שאף הוא נתבע בתיק זה בעמוד 21 לפרוטוקול הדיון בפני כב' השופט סוקול שם אמר כי העסקה יצאה לפועל כרעיון שנהגה בישיבה משפחתית. לא נאמר שהאם לא לקחה חלק בישיבה זו.

20. זאת ועוד גב' כרסנטי מעידה כי יובל סיפר לה על הצורך להעביר כספים כדי לפרוע הלוואות מובטחות במשכנתא.

באם לא נעשתה עסקה בנכס ומעולם לא הועברו זכויות מדוע יש צורך בהעברת כספים למימוש משכנתא?

21. כמו כן גב' כרסנטי העידה כי התגוררה בנכס והייתה מודעת לשינויים שנעשו בו, לפיצולים שהעבירו שני חדרים ממנו לחזקה בלעדית של פושטי הרגל, לשיפוצים המבוצעים בו ולעובדה כי שולמו כספים שאפשרו הוצאת בנה יובל מקשיו הכלכלים ועזיבתו לארצות הברית.

כלום סביר כי גב' כרסנטי אשר גרה בנכס לטענתה כל חייה והייתה עקרת בית השוהה בביתה כל הזמן לא ידעה על העסקאות הכלכליות שנעשו בנוגע לזכויות בבית והמאפשר קבלת הלוואות וכספים המאפשרים עריכת שיפוצים בבית?

22. טענות גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי בפני גם אינן עולות בקנה אחד עם נקיטת ההליכים המשפטים על ידם באמצעות עמותת ידיד. גב' כרסנטי ובתה לילך פנו ביחד עם פושטי הרגל בבקשה לאפשר פריסת תשלומים של ההלוואה. בבקשות אלו לא הכחישו גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי זכויות פושטי הרגל בנכס והעסקה שבוצעה בזכויות בנכס, בגינה זכו פושטי הרגל בהלוואה.

23. אי דיוקים נוספים התורמים להתרשמות מעדות גב' כרסנטי בפני נובעים מהכחשתה הגורפת כי קיבלה צו כינוס לידיה בעודה גרה בנכס, והרמיזות כי מי שקיבל צו הכינוס הינה אמו של פושט הרגל אשר כלל לא התגוררה בנכס והגיעה אליו רק לביקורים.

כמו כן קשייה להזכר בשמו של בן זוגה של גב' לילך כרסנטי אבי שני ילדיה המתגוררים עם גב' כרסנטי אינו מעורר אמון.

כמו כן לא התרשמתי מאמינות עדות גב' כרסנטי כאשר זו תיארה את עבודת בעלה, התקשתה להזכר אם עבד כעצמאי או כשכיר והתקשתה לדון בתיאור מצבו הכלכלי או בעובדה כי עבד גם כעצמאי.

24. מכל האמור לעיל אני סבורה כי העדות שנשמעו בפני אינן מספיקות לקבוע כי הגב' כרסנטי הוכיחה תביעתה וכי אכן מדובר בתובעת אשר לא הייתה מודעת לעובדה שאין היא בעלת הזכויות הרשומות בנכס ואינה מודעת לעסקאות המבוצעות בזכויות בנכס המאפשרות קבלת כספי הלוואות המשמשים לחילוץ בני המשפחה מקשיים כלכלים ועריכת שיפוצים בנכס.

25. אני סבורה כפי שקבע גם השופט סוקול בפסק הדין שתואר לעיל כי מדובר במשפחה אשר בחרה להתייחס לנכס כמשאב כלכלי המאפשר לקיחת הלוואות למטרות שונות ואשר תעשה הכל כדי למנוע הוצאתו מחזקת המשפחה, אפילו לאחר שמתגלים קשיים בהשבת ההלוואות הנ"ל.

26. אני סבורה כי לא הוכח שגב' כרסנטי לא ידעה ולא הסכימה לשינוי הלכת השיתוף בעניינה ורישום זכויות בנכס רק על שם בעלה. לא הוכח כי גב' כרסנטי לא ידעה ולא הסכימה כי הזכויות בנכס יועברו לילדיה (כל אחד בתורו) כדי שזה יוכל ללוות כספים כנגד משכון זכויות בנכס לעיתים גם משום שאבי המשפחה היה מבוגר מדי מללוות כספים בעצמו. לא הוכח כי גב' כרסנטי לא ידעה ולא הסכימה לעסקה לפיה הועברו הזכויות בנכס למר יובל כרסנטי ואחר כך לפושטי הרגל.

הוכח כי הגב' כרסנטי שיתפה פעולה עם מאמצים להותרת הנכס בחיק המשפחה ולצורך כך נקטה ביחד עם אחרים הליכים משפטים שונים בהם נטענו טענות סותרות לנטען בפני בהליכים קודמים אלו והייתה הסכמה גם של גב' כרסנטי כי פושטי הרגל וקודם לכן מר יובל כרסנטי הם בעלי הזכויות בנכס ולא גב' כרסנטי.

27. בשולי הדברים אציין כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שגב' לילך כרסנטי המשמשת חוקרת פרטית נטלה לעצמה החירות להעיד בפני עדות הסותרת תצהיר חתום קודם שהגישה במסגרת הליכים משפטים והפגינה אדישות וזלזול ואי הבנה של חומרת מעשיה קרי מתן עדות שאינה נכונה בבית משפט.

II. דיור חלופי

1. טוענת גב' כרסנטי כי היא זכאית להמשיך ולהתגורר בנכס משום זכאותה לדיור חלופי או מכוח היותה דייר מוגן על פי סעיפים 33 א' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972, על פי סעיף 38 א' לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967, או סעיף 86 א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש} תש"ם – 1980.

בטענה זו אין ממש.

2. לפני שאדון בטענות לגופן אציין כי נעשו מאמצים כבירים במסגרת דיונים לא פורמלים שהתקיימו בתיק זה להבטיח מדור לגב' כרסנטי עד סוף ימיה בחלק מהנכס או בדיור אחר ואולם אילו נכשלו מטעמים שאינם עניינים לטעמי אשר הביאו בחשבון אינטרסים שונים מאינטרסים של התובעת שבפני. הכל נעשה כנראה מתוך הרצון להמנע מהוצאת הנכס מידי המשפחה.

3. במהלך כל ההליכים בפני לא הוברר מדוע זכאית גב' כרסנטי להמשיך ולהתגורר מכוח הזכויות שיש לה לבדה לטענתה בנכס כולו המשתרע על פני כמעט דונם והכולל דירת מגורים בשטח של 265 מ"ר ברוטו והמונה כשישה חדרים.

לא הובהרה התנגדות הגב' כרסנטי ובתה לכל הצעה לרבות פיצול הנכס, מכירת חלקו או הבטחת זכויות מדור לגב' כרסנטי במקום אחר.

4. עוד אציין כי לאור תיאור השתלשלות ההליכים בין הצדדים והעובדה כי מאמצי הבנק המלווה למימוש זכויותיו בנכס נתקלו בקשיים עוד מלפני שנת 2005 צודק עו"ד פינקלשטיין בטענתו כי בפועל זכו גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי, מבלי שיהיו זכאיות לכך, לזכות מדור למשך כשמונה שנים מבלי ששולם דבר בגין כך.

5. לגוף העניין דין טענת ב"כ גב' כרסנטי להדחות.

אין מחלוקת כי החייבים בהלוואה בגינה מבוקש כעת לממש הזכויות בנכס אינם גרים בנכס מאז שנת 2005 לפיכך הוראות החוק הדנות בהגנה על בית מגורים בחוק ההוצאה לפועל או בפקודת פשיטת הרגל אינן רלוונטיות לענייננו.

אין עסקינן בנכס המשמש למגורי פושטי רגל ואלו אף אינם מתגוררים בנכס ביחד עם גב' כרסנטי וגב' לילך כרסנטי ולפיכך אין בפנינו מצב בו יש להבטיח דיור חלוף לגב' כרסנטי או לגב' לילך כרסנטי.

כך או כך גם אין עסקינן במקרקעין המשמשים דירת מגורים לחייב בהוצאה לפועל ולפיכך אין תחולה לסעיפים הרלוונטים שתוארו לעיל.

6. בהתאמה גם אין תחולה לסעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר משום שכבר קבעתי לעיל שלגב' כרסנטי אין זכויות בנכס במועד בו התבקשה מכירתו בהוצאה לפועל ולפיכך זכויותיה בנכס לא פקעו בשל הצורך במכירתו. לפיכך אין מקום לקבוע כי גב' כרסנטי תהפוך לדייר מוגן של צד ג' שירכוש זכויות בנכס.

בוודאי נכון הדבר לגבי גב' לילך כרסנטי המתגוררת בנכס ללא זכות ומכוח הרשאה נטענת של גב' כרסנטי אשר כאמור קבעתי כי אין לה זכויות בנכס.

משהבהירו פושטי הרגל, בעלי הזכויות בנכס כי ברצונם לממש זכויותיהם פקעה, אם ניתנה בכלל הרשאה כלשהי כדין לגב' לילך כרסנטי, להוסיף ולהתגורר בנכס, ולפיכך אין לה זכות כלשהי להוסיף ולהתגורר בנכס.

III. סמכות

1. טוען ב"כ גב' כרסנטי כי הסכמות להורות על מימוש הזכויות בנכס שמורה לרשם ההוצאה לפועל.

בטענה זו אין ממש. כבר קבעתי לעיל כי דין טענות ב"כ גב' כרסנטי להורות על בטלות עסקאות העברת הזכויות בנכס למר יובל כרסנטי ולפושטי הרגל להדחות משום שאלו לא הוכחו. עוד קבעתי כי במקרה דנן לא חלה הלכת השיתוף וכי גב' כרסנטי ידעה והסכימה לכוונת בעלה לרשום רק על שמו הזכויות בנכס שנרכש במהלך חיי הנישואין ואחר כך לא הוכח שלא ידעה או הסכימה להעברת הזכויות על שם מי מילדיה שנזקק ללוות כספים כנגד משכון הזכויות בנכס.

2. משכך כיום מדובר בנכס שלפושטי הרגל זכויות בו. הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו כנגד פושטי הרגל עוכבו וב"כ הנושה המובטח מבקש כעת לממש זכויותיו בנכס במסגרת מינוייו ככונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל ובמסגרת היותו נושה מובטח הרשאי להמשיך הליכים אלו בפיקוח בית המשפט הדן בהליך הפש"ר.

3. יתר על כן במסגרת ההסכמות שהושגו וקיבלו תוקף של החלטה בפני כב' השופט עמית לא נטען כי בית משפט זה חסר סמכות לדון בעניין.

הוסכם כי לבית משפט זה תנתן הזכות להחליט האם לדון במחלוקת בנוגע לזכות בנכס לצורך הבקשה למימוש זכויות בנכס תדון בפניו או שהוא יעביר המחלוקת לדיון בבית משפט אחר.

ד. זכאות למחצית התמורה ממכירת הנכס

1. גם טענות ב"כ הגב' כרסנטי לעניין זה לא הוכחו. משנקבע לעיל כי לגב' חנה כרסנטי אין זכויות בנכס וכי זו ידעה והסכימה לעסקאות השונות שבוצעו ובמסגרתם הועברו לחלק מילדיה זכויות בנכס ואלו משכנו זכויות אלו להבטחת פרעון ההלוואה שנלקחה על ידם שוב אין לגב' כרסנטי זכויות כלשהם בנכס בוודאי אין לה זכאות לחלק מהתמורה שתתקבל עבור מכירת הזכויות בנכס.

2. אציין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התנהגות גב' כרסנטי לאורך השנים. גב' כרסנטי עצמה תיארה כיצד ילדיה שבו להתגורר בנכס כל אחד בתורו וביצעו בנכס שינויים ושיפוצים אשר העבירו לחזקתם היחודית חלקי נכס והותירו בידיה חזקה חלקית ההולכת וקטנה מן הנכס והכל בהסכמה.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל שוב אין צורך להמשיך ולדון בטענות נוספות של הצדדים לרבות התיישנות, היות והמקרקעין מוסדרים וכד'.

למעלה מן הצורך אציין כי מצאתי לעניין זה ממש בטענות עו"ד פינקלשטיין והנאמן עו"ד כהנא ואני מקבלת טיעוניהם כאמור בסיכומים.

2. לא מצאתי בטענות הנוספות שהועלו על ידי ב"כ התובעת דבר המאפשר שינוי מסקנתי לעיל.

3. ברצוני להבהיר כי מלאכת כתיבת פסק דין זה לא הייתה קלה. סברתי ואני סבורה כי היה מקום למצוא בתיק זה פיתרון אשר היה מאפשר לפנים משורת הדין להתחשב בנסיבות האישיות של התובעת ומאפשר לה גם בהעדר זכויות לכך דיור חלופי לשארית חייה.

לטעמי אינטרסים אחרים, וכן חשיבה כי מדובר בנכס משפחתי אשר יש לעשות הכל כדי להותירו בידי המשפחה סיכלו מציאת פיתרון זה ושוב נמצאת אם המשפחה משלמת עבור שגיאות ילדיה.

גם הרצון כי "יקוב ההר את הדין" בבחינת הכל או לא כלום מנע השגות פיתרון אחר בנסיבות המקרה דנן.

4. בשל האמור לעיל בשל הקושי במתן פסק דין אשר אינו מאפשר מציאת פיתרון של פשרה לפנים משורת הדין ובשל הצורך להעניק לצדדים זמן נוסף במסגרתו יוכלו להתעשת ולהשכיל למצוא פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט התעכבה מלאכת כתיבת פסק דין זה ועם הצדדים סליחה.

הוצאות

1. כפי שתואר לעיל ביקשו הנתבעים בתיק זה להשית הוצאות לדוגמא בשל השימוש לרעה בהליכי משפט והסחבת שנוצרה עקב נקיטת הליכים מרובה, ולעיתים נוגדת הסכמות אחרות שהושגו מצד התובעת.

עוד התבקש בית משפט זה להשית הוצאות אישיות על בא כוח התובעת לאור התנהלותו, בחירתו לנקוט הליכים סותרים בניגוד למוסכם בן הצדדים והתנהלותו בהליך.

הצדדים הסבו תשומת הלב לעובדה כי עסקינן בתובעת אשר זוכה ליצוג משפטי מטעם מדינת ישראל ואינה נושאת אחריות אישית כלשהי בגין התנהלות ההליכים בעניינה אשר גורמת הוצאות מרובות לצדדים האחרים ולסחבת משמעותית המונעת מיצוי הליכי המימוש.

2. לצורך קבלת החלטה ניתנה ללשכת הסיוע המשפטי שהיא הגורם האמור לפקח על התנהלות עורכי דין המתמנים מטעמה, על חשבון מדינת ישראל לסייע לבעלי דין הנזקקים לכך, הזדמנות לבדוק נסיבות העניין ולהגיש תגובה עניינית לנטען גם כנגד התנהלות בא כוח התובעת בתיק זה.

למרות ההזדמנות וכאמור לעיל לא ניתנה תגובה עניינית ממנה ניתן היה ללמוד כי התנהלות בא כוח התובעת נבדקה ונמצאה ראויה ואין מקום לטענה כי יש להשית עליו הוצאות אישית.

כל שנטען בתגובה הוא כי לשכת הסיוע המשפטי פעלה כדין.

3. לאחר ששקל בעניין אני סבורה כי אכן התנהלות ב"כ התובעת הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.

מחד נתן ב"כ התובעת ידו והסכים לקיים דיונים לא פורמלים שנועדו לקדם מציאת פיתרון מחוץ לכותלי בית משפט.

מנגד שמר לעצמו ב"כ התובעת הזכות להעלות תרעומת כאשר טיעוניו, גם בדיונים הלא פורמלים, לא התקבלו.

עוד איפשר ב"כ התובעת לבתה של החייבת גב' לילך כרסנטי להשמיע דעתה והתחשב בדעה זו גם כשלא הייתה ברורה זהות האינטרסים בין התובעת ובתה והכל כשב"כ התובעת מדגיש שאינו מייצג את גב' לילך כרסנטי.

4. ב"כ החייבת בהתנהלותו עשה מאמצים לעכב ולהשהות בירור ההליכים בתיק זה תוך נקיטת הליכים מיותרים, התנהלות לא ראויה גם באולם בית המשפט והעלאת טענות והטחת אשמות לא ראויות בפני בית משפט זה.

5. כמו כן אכן ניהול ההליכים בפני היה באופן אשר חייב בזבוז זמן שיפוטי וצורך בדיון בבקשות סרק, טיעונים סותרים והתמודדות עם טענות שחרגו מגדר המוסכם בין הצדדים.

התובעת ובתה התגלו כבעלות דין אשר אינן מהססות לנקוט כל הליך ולטעון כל טענה אשר יסייעו לעיכוב אפשרות מימוש הזכויות בנכס תוך מתן עדויות סותרות ובכך הרבו הוצאות וגרמו לבזבוז זמן שיפוטי ולבזבוז זמן לצדדים האחרים.

6. לאחר ששקלתי בעניין אני סבורה שיש להתחשב גם במצוקת ב"כ התובעת אשר הזדהה עם נסיבותיה האישיות המיוחדות וביקש בכל מאודו להצליח במשימה בעבורה למרות שפרשנותו את המונח "הצלחה" בעבור מרשתו אינה נקיה מספקות.

חבל רק שעיניו של ב"כ התובעת טחו מלהכיר בעובדה כי גם למרשתו כשלים בהתנהלות והצעות המוצעות לה והשגת פשרה עדיפות על עמידה דווקנית על זכויות וטענות.

עוד חבל שב"כ התובעת לא הסכין להמנע כליל מהתחשבות בטיעונים של גב' לילך כרסנטי ולא בחן ניגודי אינטרסים בין מרשתו ובתה.

אני סבורה כי די בהערות שהושמעו בפסק דין זה ובאי הנחת שמשמיע בית המשפט מהתנהלותו ואין מקום לחייב בהוצאות אישיות.

די באמור בהעברת פסק דין זה לעיון מחדש ובדיקה בלשכת הסיוע המשפטי כדי להביא להפקת לקחים ראויה ואני תקווה כי התנהלות ב"כ החייבת לא תשנה.

7. שונים פני הדברים באשר לשאלת הטלת הוצאות על בעלי דין. לטעמי התנהלות התובעת בהליכים, נקיטת הליכי סרק, העלאת טענות סותרות ומתן עדות שאינה מתיישבת עם טענות קודמות מחייבת בית משפט זה לאמר דברו זאת גם משהתחשבתי בנסיבות האישיות המיוחדות של התובעת.

צודקים הנתבעים בטענה כי במקרה דנן הרהיבו התובעת ובתה עוז להתנהג כפי שהתנהגו גם משום שלא נשאו בעלויות ההוצאות המשפטיות של ההליכים שנוהלו.

8. אשר על כן בשוקלי כל האמור לעיל אני מורה כי דין התביעה והבקשה לביטול הליכי פש"ר להדחות.

התובעת תשלם הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪ אשר יתחלקו שווה בשווה בין כל המשיבים בתיק זה.

9. כל צו המעכב המשך הליכי מימוש הזכויות בנכס מבוטל בזאת ואולם לצורך הערכות מתאימה ימנעו הצדדים מעשיית פעולה כלשהי לצורך פינוי דיירי הנכס עד יום 1.8.2013.

כל פעולה אחרת שאינה כרוכה בפינוי הנכס עד מועד זה תותר ותתאפשר.

10. כספים שהופקדו בקופת בית המשפט לרבות ערבויות על ידי התובעת יועברו לנתבעים באמצעות באי כוחם ובמקרה של פושטי הרגל לקופת הכינוס.

כספים שהפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט לרבות ערבויות יושבו לידיהם.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.