(בבקשה לתוספת שכר טרחה מיום 28.10.2013 – בקשה מס' 18 ובקשה מס' 19)

מבוא

1. בתיק 13184-12-12 ניתן פסק דין ביום 17.7.2013, (להלן: "פסק דין").

פסק הדין ניתן בתביעה שהוגשה על ידי גב' חנה כרסנטי כנגד שבעה נתבעים (להלן: "התביעה"), שניים מהם (נתבעים 2 ו- 3) נמצאים בהליכי פשיטת רגל והוכרזו פושטי רגל בתיקי פש"ר 16868-06-09 ופש"ר 12810-08-09 (להלן: "פושטי הרגל").

בתביעה יוצגה גב' כרסנטי על ידי עו"ד שי דנה על פי מינוי שקיבל אותו עורך דין מן הלשכה לסיוע משפטי כאמור בסעיף 4 (3) לתקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג- 1973 (להלן: "תקנות הסיוע").

2. גב' כרסנטי, הגישה, בנוסף לתביעה, גם בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל בתיקים הנ"ל בטענה כי פושטי הרגל יצרו חובותיהם שלא בתום לב. הבקשה הוגשה לאחר שפושטי הרגל הוכרזו, לבקשתם, פושטי רגל, והליך פשיטת הרגל בעניינם מתנהל משנת 2009, ובמסגרתו מונה נאמן. בהליך פשיטת הרגל ביקשו פושטי הרגל לממש נכס שהוא בית מגורים חד משפחתי בשטח 265 מ"ר ברוטו המונה 6 חדרים ובנוי במגרש ששטחו 986 מ"ר ומצוי בקרית אתא (להלן:"הנכס").

בתביעה עתרה גב' כרסנטי למתן סעד הצהרתי, לפיו:

I היא בעלת זכויות בנכס. לחילופין, נתבקש סעד המצהיר כי לגב' כרסנטי זכאות למחצית הזכויות בנכס ולא ניתן למכרו אלא כתפוס.

II חוזים שנכרתו בנוגע לנכס והעבירו זכויות בנכס בתחילה לבנה של גב' כרסנטי, מר יובל כרסנטי, ולאחר מכן לפושטי הרגל בטלים.

III גב' כרסנטי היא דייר מוגן בנכס.

IV לגב' כרסנטי זכאות לפיצוי בשווי מחצית התמורה שתתקבל ממימוש הנכס.

V לגב' כרסנטי זכאות לדיור חלופי מכוח סעיף 86 א' לפקודת פשיטת הרגל.

3. בפסק הדין נדחתה תביעת גב' כרסנטי וגם נדחתה בקשתה לבטל הליכי פשיטת הרגל שמנוהלים על ידי פושטי הרגל. בפסק הדין חויבה גב' כרסנטי בתשלום הוצאות. מעבר לכך לא הושתו הוצאות אישיות נוספות על מאן דהוא.

4. במסגרת פסק הדין נדונה בקשה לחייב את מיצגיה של גב' כרסנטי, בתביעה, בהוצאות אישיות. בהתאמה נכללו בפסק הדין הערות לעניין אופן ניהול ההליך ולעניין הצורך בפיקוח האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (להלן: "הלשכה לסיוע"). כן אוזכר בפסק הדין כי לא ניתנה תגובה עניינית מצד הלשכה לסיוע לפניית בית המשפט בעניינים אלו.

בסעיף 6 בעמוד 30 לפסק הדין נקבע, לאחר דיון מנומק, כי אין מקום להשית הוצאות אישיות על ב"כ גב' כרסנטי, עו"ד דנה בין השאר משום שפסק הדין הועבר לעיון מחדש ולבדיקה על ידי הלשכה לסיוע ויש להסתפק בהערות בית המשפט בפסק הדין.

5. למיטב ידיעתי על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, הדיון בערעור טרם התקיים.

6. ביום 28.10.2013 הגיש עו"ד דנה בקשה לאשר לו תשלום שכר טרחה בשיעור 100% מעבר לשכר הטרחה הקבוע בטבלה שבסעיף 1 (ב) לתוספת השנייה של תקנות הסיוע המשפטי תשל"ג – 1973 (להלן: "תקנות הסיוע"). לבקשה צורפו כמשיבים כל הנתבעים בתביעה.

לבקשה לא צורפה כמשיבה לשכת הסיוע. בבקשה התבקש בית המשפט להורות על צירוף הלשכה כמשיב. לבקשה לא צורף תצהיר, הבקשה נוסחה באופן לקוני ונכתב (בסעיף 3) כי ראוי לאשרה משום ש:

"בנסיבות תיק זה ובהתחשב בהיקף העבודה המרובה שהושקעה לרבות הכנת כתבי טענות, הגשת ראיות, דיונים, חקירות בקשת תגובות וסיכומים מבוקש לאשר שכ"ט כאמור".

7. ביום 20.11.2013 ניתנה החלטה המבקשת הבהרות לבקשה, התבקש צירוף תצהיר והסברים בתמיכה לנטען בסעיף 3 לבקשה.

8. ביום 3.12.2013 הוגשה הודעה ותגובה מטעם לשכת הסיוע המשפטי. ההודעה והתגובה לא כללו התייחסות לפסק הדין שניתן בתיק זה ולהערות שבו. בהודעת הלשכה לסיוע נטען באופן כללי בלבד, כי היה מעקב צמוד של הלשכה על עבודת עורך הדין בתיק. כן נטען בהודעה כי העבודה שהושקעה בתיק בוצעה בהנחיית הלשכה במשך שנים.

עוד נטען כי התביעה הייתה בעניין מורכב וקשה ללשכה היה למצוא עורך דין מתאים שיתמחה הן בדיני פשיטת רגל והן בהליכי פירוק שיתוף כנדרש בתביעה.

עוד נטען כי לבקשה שמגיש עורך דין, להגדלת שכר טרחה, לא צריך לצרף תצהיר, גם לא לצורך הוכחת טענות עובדתיות הכלולות בבקשה.

9. הנאמן בהליכי פשיטת הרגל, התנגד לבקשה, בתגובה מיום 4.12.2013 הבהיר הנאמן כי מדובר בבקשה המתייחסת להליך שהסתיים בפסק דין בו ניתנה התייחסות ספציפית ביקורתית מאוד לייצוג המשפטי.

כן נטען כי ההליך שנוהל בתביעה היום מיותר, גרם לביזבוז זמן שיפוטי יקר והיה צורך במהלכו לדון בבקשות סרק ובבקשות סותרות.

נטען עוד כי לשכת הסיוע נמנעה גם מלהגיש תגובה עניינית לבקשה המבהירה באיזה אופן נבחן על ידה מתי יש לתת סיוע משפטי ובאילו נסיבות, נטען עוד כי לא ניתן הסבר ענייני כיצד לא נבחנה ופוקחה העובדה שההליכים שננקטים, בתביעה הינם הליכי נפל חסרי סיכוי.

10. ביום 9.12.2013 הגיש עו"ד דנה, הבהרה כנדרש בהחלטה מיום 20.11.2013, בהבהרה נטען כי לשכת הסיוע המשפטי לא צורפה כמשיב לבקשתו משום שכך מורות תקנות סדר הדין האזרחי. עוד נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר משום שהוא אינו בעל דין בתיק ואין זה נהוג לצרף תצהיר לבקשות מסוג זה לתשלום שכר טרחה מוגדל.

עו"ד דנה ציין בהבהרתו כי הוא סומך על תגובת לשכת הסיוע לעניין מידת ההשקעה בתיק.

עו"ד דנה צרף תצהיר להבהרתו ואולם התצהיר הינו חזרה בלבד על הנטען בהודעת ההבהרה.

עוד נטען בהודעת ההבהרה כי חזקה על משרד המשפטים שלא יוציא כספים שאין זה נכון להוציאם ואם משרד המשפטים המליץ להגדיל שכר הטרחה לעו"ד דנה אין סיבה שלא לאשר הבקשה.

בהבהרה נטען כי שיקול דעת בית המשפט בבקשה להגדלת שכר טרחה מצטמצם למקרים בהם קיימת מחלוקת בין לשכת הסיוע ועורך הדין המטפל.

11. ביום 9.12.2013 ניתנה החלטה נוספת המסבה תשומת לב כל הצדדים לעובדה כי בתגובת לשכת הסיוע שהגישה בתיק זה, אין כל התייחסות להערות בפסק הדין בנוגע לאופן ניהול ההליכים בתיק זה ובנוגע לבקשה שהוגשה במסגרת התביעה לחייב עורכי הדין המייצגים מטעם לשכת הסיוע בהוצאות אישיות.

בהחלטה ניתנה הוראה על צירוף לשכת הסיוע כמשיב וכן נקבע דיון במעמד הצדדים, ובמהלכו נשמעו טענות מפורטות מטעם כל הצדדים הרלוונטיים.

הדיון

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. זאת משום שלא הוכחו התנאים הקבועים בסעיף 1(ג) לתקנות הסיוע, במידה הנדרשת, המאפשרת לבית משפט זה לקבוע זכאות לשכר טרחה מוגדל וגובה זכאות כזו.

2. יש לזכור כי במקרה דנן מדובר בבקשה המבקשת מבית המשפט לאשר תשלום שכר טרחה חריג אשר ישולם מכספי ציבור המממנים, מתן סיוע משפטי לנזקקים שאין ידם משגת תשלום עבור שירות משפטי נדרש.

מדובר בכספים שאינם בבחינת משאבים בלתי מוגבלים. אישור תשלום שכר טרחה מוגדל לגורם כלשהו יבוא על חשבון יכולת לשכת הסיוע להגיש עזרה לנזקקים אחרים.

3. לא בכדי סבר המחוקק כי אישור שכר טרחה מוגדל מעבר לקבוע בחוק ובתקנות צריך להיעשות על ידי בית משפט. זאת רק לאחר עריכת ביקורת שיפוטית מדוקדקת על פעילות עורך הדין המבקש שכר טרחה מוגדל ולשכת הסיוע שמינתה אותו.

4. משכך איני שותפה לדעת עו"ד דנה כי יש מקום להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולסרב לבקשה לאשר שכר טרחה מוגדל רק מקום בו קיימת מחלוקת בעניין זה בין עורך הדין המבקש שכר טרחה מוגדל ובין לשכת הסיוע המסרבת לכך.

לטעמי יש מקום להעביר החלטות לשכת הסיוע המשפטי המאשרות תשלום שכר טרחה מוגדל תחת שבט ביקורת שיפוטית. אחרת לא היה עניין זה מועבר, כאמור בסעיף 1 (ג) לתקנות הסיוע לבדיקת בית המשפט. משכך גם אין ממש בטענה שנשמעה מפי נציגי לשכת הסיוע של לשכת הסיוע בדיון מיום 28.1.2014 לפיה על בית המשפט לכבד עמדת הלשכה ובאם זו סבורה כי יש מקום לאשר שכר טרחה מוגדל, אין מקום לפקפק בתקפות ההחלטה.

5. סעיף 1 (ג) לתקנות הסיוע מעביר לשיקול דעת בית המשפט ההחלטה האם לאשר תשלום שכר טרחה מוגדל לעורך דין, המייצג לקוח על פי מינויו מכוח תקנה 4(א) (3) לתקנות הסיוע.

לבית המשפט שיקול דעת להחליט האם לאשר שכר טרחה מוגדל ואם כן באיזה שיעור, כאשר שיעור זה נע בין 50% ל – 100% משכר הטרחה הקבוע בטבלה, בסעיף קטן (ב) לתקנות הסיוע.

בבוא בית המשפט לבחון האם לאשר בקשה לתשלום שכר טרחה מוגדל על בית המשפט לבחון בעצמו על סמך ראיות המובאות בפניו האם מדובר בתיק שההכנה בו חייבה עבודה מרובה במיוחד וכי הטיפול בו היה קשה במיוחד.

6. נטל הראיה להוכיח הנדרש בסעיף 1 (ג) לתקנות הסיוע על מבקש הגדלת שכר הטרחה.

על המבקש להעמיד בפני בית המשפט נתונים מספיקים שיסייעו לו להגיע למסקנה המבוקשת.

לצורך כך רשאי המבקש ורשאית לשכת הסיוע, אם היא תומכת בבקשה להביא נתונים התומכים בבקשה. מדובר בנתונים שאינם חסויים והכוללים למשל הסבר מה כללה העבודה בתיק זה ומדוע מדובר בעבודה חריגה בהשוואה לייצוג בעניינים אחרים.

יש מקום להבהיר במקרה דנן מדוע מדובר היה בהליך שהיה בו צורך ומדוע הוא חייב עבודה מרובה במיוחד ומדוע הטיפול בהליך היה קשה במיוחד.

החוק והתקנות מדגישים כי על בית המשפט להשתכנע שמדובר בבקשה המתייחסת להליך מיוחד וחריג ולצורך כך על המבקש להמציא נתונים וראיות שיסייעו בכך.

מדובר כאמור בבקשה לאשר הוצאת כספים שהם כספי ציבור והוצאתם תבוא על חשבון היכולת לתת סיוע לנזקק אחר. יש לנקוט משנה זהירות בעניינים שכאלה ולאשר הוצאת כספים חריגה רק מקום בו היא הכרחית ונדרשת.

7. במקרה דנן לא הובאו נתונים מספיקים כדי לתמוך בהנחה כי עסקינן במקרה מיוחד וחריג או כי במקרה דנן קמה זכאות לתשלום חריג של שכר טרחה בשיעור 100%, ולא פחות מכך.

זאת למרות מספר הזדמנויות שניתנו הן לעו"ד דנה והן ללשכת הסיוע בהחלטות ביניים שניתנו בבקשה זו, לעשות כן. במספר החלטות שב בית המשפט והבהיר לאלו נתונים זקוק הוא כדי לבסס החלטתו. פעם אחר פעם נמנעו הן עו"ד דנה והן לשכת הסיוע ממתן נתונים מספיקים לתמוך בבקשה.

8. בהתאמה אין ממש לטעמי בטענה כי בבקשה מסוג זה המוגשת על ידי עו"ד אין מקום להגיש תצהיר. לטעמי גם עו"ד התובע תשלום שכר טרחה מוגדל חייב להוכיח תביעתו.

אין ממש גם בטענה כי על בית המשפט היה להסתפק בממצאי בדיקה של לשכת הסיוע. בית המשפט אינו חותמת גומי ועליו לבדוק מכוח המוטל עליו על פי חוק החלטות לשכת הסיוע בכל הנוגע לדרישה לתשלום שכר טרחה חריג.

9. אציין כי גם בדיון שאותו קבעתי במעמד הצדדים, לאחר שלא נמסרו לי מידע וראיות מספיקים, לתמיכה, לא השכילו המבקש ולשכת הסיוע להמציא לבית המשפט מידע ונתונים נדרשים כדי לאפשר דיון מעמיק בבקשה.

10. בדיון טען נציג לשכת הסיוע כי מורכבות ההליך נלמדת מהערות בימ"ש זה בפסק דינו כי התקשה במלאכת כתיבת פסק הדין. בטענה זו אין ממש. מלאכת כתיבת פסק הדין בתיק זה אכן לא הייתה קלה, אולם זאת לא בשל מורכבות ההליך או ייחודיותו אלא בשל הצורך להתמודד עם טענות בנוגע לאופן ההתנהלות המיוחדת של הליך זה. בגין כך נכללו בפסק הדין הערות ובקשה כי פסק הדין יובא לבחינת לשכת הסיוע לצורך הפקת לקחים לעתיד.

אין ללמוד מהערות בפסק הדין כי היה קושי בניהול ההליך או כי בית משפט זה סובר כי מדובר בתיק מורכב המחייב אישור זכאות לתשלום שכר טרחה מוגדל.

11. שותפה אני לתמיהות ב"כ הצדדים המשיבים האחרים בתגובתם לבקשה כי לא ניתנה כל הודעה או התייחסות במסגרת תשובת הלשכה לבקשה דנן במסגרתה פורט מה נבדק ומה נעשה

בעקבות ההערות שנכללו בפסק הדין.

התנהלות זו המתעלמת כליל מהערות בפסק הדין מחד ומאשרת ללא הסבר ממשי תשלום שכר טרחה מקסימלי מלא אינה מאפשרת לי להסתפק רק בממצאי בדיקת לשכת הסיוע ולקבוע כי אלו מספיקים כדי לקבל הבקשה.

אני סבורה כי הבדיקה שקוימה בלשכת הסיוע אינה מספיקה כדי לאפשר לי לקבוע ממצאים עובדתיים וממצאים בנוגע לזכאות לתשלום שכר טרחה מקסימלי רק על סמך טענות בעלמא של נציגי הלשכה לסיוע.

12. כך למשל בדיון בפני טען נציג הלשכה לסיוע כי זו תומכת בבקשת עו"ד דנה מהטעמים המשפטיים שפורטו בבקשתו.

ראה פרוטוקול ישיבת יום 28.1.2014 שורה 21.

דא עקא עו"ד דנה לא נימק בקשתו בטעמים משפטיים כלשהם והטעמים העובדתיים (סעיף 3 לבקשה) לא נומקו, לא פורטו ולא צורף תצהיר המבהיר טעמים אלו.

מאידך בהודעת ההבהרה מטעם עו"ד דנה שהוגשה ביום 9.12.2013 ביקש עו"ד דנה להסתמך בכל הנוגע למידת השקעתו בתיק על האמור בתגובת לשכת הסיוע.

נמצאנו למדים כי האגף מחד ועו"ד דנה מנגד תומכים כל אחד בבקשה שבפני מנימוקי האחר מבלי שנימוקים אלו פורטו או הובהרו, ואיש מהם לא פירט באמת בפני בית המשפט זה מה נעשה באופן חריג בתיק זה המצדיק תשלום שכר הטרחה המבוקש.

13. עוד טען נציג לשכת הסיוע בדיון כי היקף כתבי הטענות והזמן שהושקע בכתיבה מלמד על החריגות של תיק זה.

דא עקא לא ניתנו פרטים ממשיים בנוגע להיקף הזמן שהושקע.

בנוסף, היקף כתבי הטענות בהליך אינו המדד היחיד למידת ההשקעה בו. גם תוכנם של כתבי הטענות חשוב. כמו כן יש גם צורך בבדיקת השאלה האם היה צורך בהגשת כתבי הטענות במתכונתם לאור ההתדיינויות הקודמות בין הצדדים ופסקי דין שניתנו בעניין על ידי כב' השופט גרשון על ידי כב' השופט סוקול. כך למשל היה מקום להתייחס בבקשה ובהבהרות לה, למשל לאמור בסעיף בסעיף 27 לפסק הדין אשר קבע כי בהגשת התביעה חרגה גב' כרסנטי מהסכמות שהושגו בבית המשפט העליון בעניינה, ותבעה סעדים שונים וחדשים. כן היה מקום להתייחס לאמור בסעיף 29 לפסק הדין שם דובר על הגשת בקשות סותרות, בעניינה של הגב' כרסנטי.

14. לטעמי במקרה דנן לא נוהל תיק חריג. מדובר בהליך רגיל של תביעה לא מסובכת. גם הטענה כי במקרה דנן היה צורך בהשקעת זמן נכבדה בשל הצורך לבדוק מספר חוקים רלוונטיים כדוגמת חוק המקרקעין, חוק יחסי ממון ולהתמודד עם טענת התיישנות אינה טענה.

לטעמי הצורך בבדיקת חוקים ופסיקה קיים בכל הליך ואיני סבורה כי במקרה דנן דרשה ההתדיינות בפני התמודדות מיוחדת בהתחשב בטענות המשפטיות שנטענו. מה גם שעל פי הטבלה האמורה בסעיף 1(ב) לתקנות קיימת ממילא זכאות לתשלום בעבור לימוד עניינו של המיוצג על ידי לשכת הסיוע וזכאות לשכר עבור כל ישיבת בית משפט לרבות ישיבה לצרכי סיכומים.

15. עוד אציין כי תמוהות היו גם טענות נציגה נוספת של לשכת הסיוע, עו"ד גב' פלד – פלפל מנהלת לשכת הסיוע במחוז חיפה, בפני. זו טענה בדיון מיום 28.1.2014 כי לראשונה במשך 31 שנות עבודתה נתקלת בדיון שקיים בית המשפט בבקשה לאשר שכר טרחה מוגדל על פי סעיף 1 (ג) לתקנות הסיוע.

נדמה כי בנסיבות המקרה אין לתמוה על הצורך בקיום הדיון. זה נועד לתת הזדמנות נוספת למבקש, להביא בפני בית המשפט נתונים ועובדות, להבדיל מטענות בעלמא באשר לשעות שהושקעו בהכנת התיק ומורכבותו בהשוואה לתיקים אחרים. הזדמנות זו ניתנה משום שלא הוגש הנדרש גם לאחר שניתנו החלטות בעניין.

חבל רק שהזדמנות זו נוצלה להבעת תרעומת ופליאה במהלך הדיון ולא להבאת עובדות, נתונים וראיות שהיו מאפשרים לבית המשפט למלא חובתו ולבחון האם אכן מדובר בהליך בו ההכנה לקראת ניהולו חייבה עבודה מרובה במיוחד וכי הטיפול בו היה קשה במיוחד.

16. ההימנעות מהבאת נתונים נדרשים תמוהה גם בהתחשב בעובדה כי בידי המבקש ולשכת הסיוע יש או צריכים להיות הנתונים הנדרשים להצגה לצורך הדיון בבקשה. שהרי בהתאם להוראות סעיף 10 (ב) לתקנות היה על המבקש להעביר לראש הלשכה אחת לשלושה חודשים או במועד אחר שיקבע ראש הלשכה דין וחשבון על המשך טיפולו בתיק שנמסר לטיפולו.

17. עוד יש להוסיף כי לא הובא בפני כל נתון אשר יבהיר מדוע יש מקום לאשר במקרה דנן תשלום מוגדל מלא של שכר טרחה בשיעור 100% ומדוע לא ישולם, אם בכלל, שכר טרחה אחר בשיעור 50%, 60%, 70% וכדומה משכר הטרחה הרגיל.

סיכום

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. זאת כיוון שהמבקש, לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי במקרה דנן נוהל הליך מיוחד במורכבותו אשר חייב עבודה מרובה במיוחד לצורך הכנתו וכי הטיפול בו היה קשה במיוחד.

אני סבורה כי לא הובאו בפני ראיות מספיקות המחייבות הקביעה כי בשלו התנאים לאשר תשלום שכר טרחה כמבוקש.

אשר על כן הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.