1. החלטה זו ניתנת לאחר שיקול דעת רב ובחינת כל ההיבטים הקשורים לדבר, ולאחר שכל בעלי הדין (למעט אחד) הסכימו בדיון האחרון, מיום 13.11.17, כי יש להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי מחמת העדר סמכות עניינית, נוכח המחלוקות הקנייניות הקוטביות בין הצדדים, בהן אין חולק כי בית משפט השלום איננו מוסמך להכריע.
2. התובענה דנן, שהסעד המבוקש בה הינו מינוי פרקליט ככונס נכסים לשם רישום בית משותף בשטח של עשרות אלפי מ"ר, התבררה בפני מותב ראשון (כב' השופט ד"ר שאול אבינור) עד לשנת 2012, או אז עברה לידון בפני מותב שני (כב' השופטת לימור ביבי), ובשנת 2016 עברה לידון בפני מותב שלישי (כב' השופט גלעד הס). בסמוך לסוף שנת 2016 הועברה התובענה אלי, לאחר שכב' השופט הס פסל את עצמו מלדון בתובענה.
3. בדיון הראשון שקבעתי לפני בתיק, ביום 20.12.16, ציינתי בפרוטוקול כי התיק הועבר אלי לפני כשבועיים וכי הבחנתי שהסעד המבוקש הוא מינוי כונס נכסים לרישום בית משותף, כאשר יש מחלוקת בין חלק מהצדדים לגבי זכויות קנייניות וכי לפחות משיבה אחת העלתה טענת חוסר סמכות עניינית בתגובתה לתובענה, דבר שלא הוכרע.
4. במהלך דיון זה, על אף הספקות בעניין הסמכות העניינית, ניסיתי ככל יכולתי להביא את הצדדים להסכמות שייתרו את הצורך בהכרעה, והצעה מפורטת להסדר פורטה בהחלטה באותו דיון, המדברת בעד עצמה. ההסדר כלל גם קציבת מועדים לפנייה לבית המשפט המחוזי בכל הקשור למחלוקות הקנייניות ורישום הבית המשותף טרם ההכרעה באותן מחלוקות, בטכניקה שהוצעה בהסדר האמור. בסוף ההחלטה האמורה נקבע דיון נוסף תוך שאני מציין שהטיעון בעניין הסמכות העניינית יישמע בו, אם לא יושג הסדר.
5. מאז דיון זה התקיימו עוד מספר דיונים, במהלכם ניסיתי להביא את הצדדים להסכמות, לשווא. בדיון מיום 17.7.17, אליו זומנו רק חלק מבעלי הדין, שביניהם יש מחלוקות קנייניות (בהסכמת הצדדים כולם), דווח כי יש הסכמה עקרונית בעניין מסוים, הזכויות בגג הבניין, אך נותרה מחלוקת בדבר שטחים שנגרעו מהרכוש המשותף.

באותו דיון קצבתי מועד להגשת תשריט ותקנון מוצעים על ידי כונסת הנכסים שמונתה על ידי מותב קודם וכן מועדים להגשת התנגדויות למסמכים אלו.

באותה החלטה גם ציינתי, כפי שציינו מותבים קודמים בהחלטות קודמות (ראו למשל החלטה מיום 23.11.15 והחלטה מיום 24.2.13), כי בית משפט זה איננו מוסמך לדון במחלוקות הקנייניות (דבר עליו אין מי מהצדדים חולק), ואם לא יושג הסדר בעניין זה אשקול רישום הערות מתאימות בתקנון הבית המשותף בדבר מחלוקות אלו.

1. ביום 13.11.17 התקיים דיון, לאחר הגשת ההתנגדויות לתקנון ולתשריט המוצעים. עיון באותן התנגדויות, בשילוב הסעד המבוקש בתובענה והדין הקיים, הביא אותי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהכרעה בשאלת הסמכות העניינית, והעברת התיק לבית המשפט המחוזי, למרות חלוף זמן רב מאז הגשת התביעה.

כמבואר להלן, העברת התיק לבית המשפט המחוזי, לא רק שמחויבת בהתאם לדיני הסמכות העניינית אלא גם תשרת את בירור המחלוקות בין הצדדים, תאפשר את רישום הבית המשותף סוף סוף, וכן תביא להכרעה במחלוקות הקנייניות, שכמפורט להלן מונעות את רישום הבית המשותף.

1. כאמור, בדיון האחרון שהתקיים ביום 13.11.17 הסכימו כל הפרקליטים להעברת התיק לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית, בהינתן המחלוקת הקניינית בין יתר הצדדים, כפי שפורטה בהתנגדויות האמורות (עמ' 145 לפרוטוקול ש' 2-3), למעט בא כוח התובעת עו"ד ניסן, כאשר עו"ד נוה הותירה את הדבר לשיקול דעת ביהמ"ש. להלן הכרעתי בעניין הסמכות העניינית.
2. כאמור לעיל, הסעד שהתבקש בהמרצת הפתיחה הינו מינוי פרקליט ככונס נכסים ורישום הבניין מושא התביעה כבית משותף, וכן סעדים טכניים נוספים שישרתו את פעולות הכונס. המדובר בבניין משרדים רחב ממדים המשתרע על מספר חלקות, המצוי ברחוב הנדיב 71 הרצליה. המבקשת רכשה בשנת 1999 משרדים, מחסנים וחניות בבניין. המשיבה 1 שימשה כיזם לבניית הבניין ויתר המשיבים, ברובם, הינם מוטבי הערות אזהרה בגין רכישת חלקים בבניין, כל אחד חלק אחר וכן בנקים שמהם נטלו הרוכשים הלוואות (ראו התיאור העובדתי בסעיפים 1-19 לתביעה).

בתביעה נטען כי המשיבה 1 הפרה התחייבותה לרשום את הבית המשותף ומכאן התביעה. בשנת 2004, לאחר סיום בניית הבניין מונה עו"ד גיל הירשמן על ידי בית המשפט המחוזי לשמש ככונס מטעמו של בנק, בשל כך שהמשיבה 1 נקלעה לחדלות פירעון והוברר כי רישום הבית המשותף לא קודם.

1. בסמוך לפתיחת ההליך, ביום 23.9.09, הועלתה טענת חוסר סמכות עניינית, במסגרת תשובת המשיבה 1 לתובענה, וזו בפסקה הראשונה לתשובה. פירוט לטענה ניתן בסעיפים 6-9 לתשובה זו. זאת ועוד, 42 בעלי דין, הגישו ביום 3.9.09, על ידי עו"ד דוד רום, בקשה לדחות את התובענה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, המבקשת הגיבה לבקשה זו, ואף הוגשה תשובה לתגובה, אך למיטב בדיקתי בתיק, הבקשה לא הוכרעה.
2. כאשר העליתי את ספקותיי בעניין הסמכות העניינית, בדיון הראשון שהתקיים בפני, ביום 20.12.16, ציין ב"כ המשיבה 1 כי זו טענה להיעדר סמכות עניינית מלכתחילה ולכן יש להכריע בה (עמ' 119 לפרוטוקול ש' 23-30). כאמור, נמנעתי מהכרעה בעניין זה בשל תקוותי כי הסדר שהוצע על ידי יתקבל, לשווא. לאחר שעיינתי בהתנגדויות לתשריט ולתקנון שהוצעו על ידי כונסת הנכסים, התחזקה דעתי שאין מנוס מהכרעה בעניין זה והעברת התיק לבית המשפט המחוזי.
3. סעיף 51 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 קובע כי בית משפט שלום מוסמך לדון בתביעות כספיות עד ל-2.5 מיליון ₪ וכן ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם...אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

להשקפתי, תביעה שהסעד המבוקש בה הינו רישום בית משותף על ידי כונס נכסים איננה באה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, שכן אין המדובר בתביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או השימוש בהם.

ודוק, אין בידי לקבל את טענת המבקשת, שהגישה טיעון מפורט בדבר הסמכות העניינית, כי בית משפט זה מוסמך להעניק את הסעד המבוקש שכן המדובר בתביעה לפירוק שיתוף על ידי רישום בית משותף. אין המדובר בתביעה לפירוק שיתוף, ולא רק בגלל ניסוחו של הסעד שאיננו מזכיר פירוק שיתוף, אלא בשל מהותו של העניין, שאינה מאפשרת אף את תיקון התביעה כפי שביקשה התובעת בטיעון מטעמה.

תביעה לפירוק שיתוף מוגשת כאשר ישנם מספר בעלים במקרקעין, בחלקים בלתי מסויימים, המבקשים להביא את השותפות לידי סיום, באופן כזה או אחר המותווה בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

בענייננו, המשיבים בחלקם הארי (זולת בנקים שהעניקו הלוואות) רכשו זכויות ביחידות נפרדות ונבדלות זו מזו, מסויימות, בבניין המצוי על המקרקעין, ואינם שותפים ביחידות אלו עם יתר בעלי הדין. הדבר עולה הן מכתב התביעה והן מהנסח נספח א' שצורף לו.

אין צורך איפוא לפרק את השיתוף במקרקעין והדבר גם לא נתבקש, שכן המשיבים כלל לא שותפים באותן יחידות, שנרכשו כל אחת בנפרד, בהסכם נפרד ותוך מתן חזקה ייחודית מלכתחילה לכל רוכש ורוכש ביחידתו.

ודוק, בכתב התביעה לא נטען כי יש להביא שותפות במקרקעין לידי סיום מסיבה מסוימת וכל שנטען הוא שהמשיבה 1 ועו"ד צבי גרינגליק הפרו את התחייבותם לרשום בית משותף (ראו למשל סעיף 76). פירוק שיתוף על דרך רישום בית משותף אינו הולם איפוא את המצב העובדתי שלפניי.

1. עתירה שהסעד המבוקש בה הינו רישום בית משותף מצויה בסמכותו העניינית של המפקח על המקרקעין או של בית המשפט המחוזי, והדבר תלוי בשאלה האם קיימת מחלוקת קניינית אם לאו.

אם לא קיימת מחלוקת קניינית, אזי תביעה מעין זו מצויה בסמכות המפקח על רישום מקרקעין (ראו גם סימן ט' לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב -2011). בהתקיים מחלוקת קניינית, הסמכות העניינית הינה של בית המשפט המחוזי.

ראו לענין זה, הקביעה המפורשת בת.א. (מחוזי חיפה) 778/07 גל נ' קצובשוילי (11.8.09).

כן ראו ע"א 5639/13 סגל נ' ורמז (14.8.14), ממנו עולה, כי ברור לבית המשפט העליון שתביעה לרישום בית משותף אמורה להתברר בבית משפט המחוזי, אם כי הדיון באותו עניין היה לגבי הסעד הכספי, בשאלה האם הינו בגדר טפל או עיקר, והאם סעד זה ידון בבית משפט השלום.

1. אף אם הייתי סבור כי תביעה לרישום בית משותף, בהיעדר מחלוקת קניינית, מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, הרי שנוכח המחלוקת הקניינית הניכרת, שהתחדדה וגברה במסגרת ההתנגדויות שהוגשו רק לאחרונה, וכעת משתרעת על כלל זכויות הבנייה וכלל הרכוש המשותף, אין מנוס מקביעה שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.
2. אסקור בתמצית בלבד, בלי שיהיה בכך בכדי למצות את המחלוקות הקנייניות כפי שעולות מההתנגדויות שהוגשו לאחרונה ומתגובת כונסת הנכסים לאותן התנגדויות.

המשיבה 8 טענה כי יש להצמיד מחסן ליחידה שרכשה, דבר שאיננו מוסכם (סעיף 2 ה' לתגובת כונסת הנכסים).

המשיבה 1 טוענת כי במסגרת הסכם הקומבינציה משנת 1998 חולקו זכויות הבנייה העתידיות, השוות ממון רב ו-60% מהן שייכות לה. כונסת הנכסים הביעה דעתה כי הדבר אינו כך, כי המשיבה 1 איננה זכאית לזכויות בנייה כלל וכן ציינה כי בית משפט זה אינו אמור להכריע בדבר.

המשיבות 40 ו-50 טוענות לזכויות במספר יחידות בבניין שלא נכללו בתשריט שהוגש על ידי כונסת הנכסים, וביניהן יחידה F4 בקומת מרתף, חדר שנאים, חניות מסוימות, זכות להצבת שילוט, סעיף אי תחרות במרכול מסוים, סעיף בדבר איסור התקנת אנטנות סלולריות, 15 מ' שטחי משרדים ועוד.

המשיבות 61-62 טוענות כי אין להצמיד דבר מהרכוש המשותף ליחידה כלשהי, וזאת בניגוד לעמדת רוב בעלי הדין, ובניגוד לעמדת כונסת הנכסים. בדיון האחרון הבהיר בא כוחן עו"ד בן יעקב כי כלל זכויות הבנייה וכלל הרכוש המשותף שייכים, לשיטת מרשותיו, לכלל בעלי הזכויות בהתאם לשטח הרצפות של כל יחידה ויחידה (עמ' 144 לפרוטוקול ש' 16-18).

1. במצב דברים זה, כאשר קיימת מחלוקת קניינית כה קוטבית ביחס ליחידות בבניין, לכל הרכוש המשותף, לזכויות הבנייה ולזכויות נוספות, ברור כי רישום בית משותף אינו בסמכות עניינית של בית משפט השלום או של המפקח על המקרקעין, אלא של בית משפט מחוזי. מעבר לכך, למרבה הצער, הצעתי הדיונית כאמור פרוטוקול מיום 20.12.16 כי הבית המשותף יירשם בכפוף לרשימת הסתייגויות קנייניות לא התקבלה על ידי כל הצדדים.
2. בית המשפט מודע לכך שמותב קודם קבע בהחלטה מיום 24.2.13 כי מחלוקות קנייניות לא יוכרעו והיחידה במחלוקת תירשם על ידי הבעלים המקורי והטוענים לזכויות בה יירשמו כבעלי הערות, כאשר הבעלות תוכרע בסופו של יום, על ידי בית משפט מוסמך (ראו החלטה מיום 24.2.13). בית המשפט גם מודע לכך שבהחלטה מיום 23.11.15 ציין מותב קודם כי מונחת בפניו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

המדובר בהחלטות ביניים, ובכל מקרה טענת הסמכות העניינית והבקשה הספציפית שהוגשו בעניין זה לא הוכרעו עד עתה.

מעבר לכך, במצב דברים של מחלוקות קנייניות כה בסיסיות, ובהינתן שכאמור להשקפתי אין המדובר בתביעה לפירוק שיתוף, נוכח לשון הסעד בכתב התביעה, ניסוחה של התביעה וחשוב מכל, מהותה, הרי שלמרות החלטות אלו, ונוכח המחלוקת הקוטבית שנתגלעה בשיא חריפותה במסגרת ההתנגדויות לתשריט ולתקנון שהוגשו רק לאחרונה, כמו גם עמדת הצדדים כולם למעט עו"ד ניסן, החלטתי להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי.

זאת ועוד, עמדת המשיבות 61-62 שהובאה לעיל תגרום לכך שלא ניתן להצמיד חלק כלשהו מהרכוש המשותף לאיזו מהיחידות שנרכשו, זולת ייחוס חלק יחסי בהתאם לדין הכללי (התקנון המצוי), בהתאם לשטח היחידות, דבר שעלול לפגוע באופן קשה בבעלי יחידות הזכאים להצמדה ליחידות שרכשו.

1. מובן כי העברת התובענה לבית המשפט המחוזי אין פירושה בהכרח עיכוב בבירורה. נהפוך הוא, העברת התיק תאפשר הכרעה בטענות הנוגעות למחלוקות הקנייניות ורישום הבית המשותף בהתאם לזכויות הצדדים על פי מסכת ההסכמים. ממילא, ולמען הבהר, כל ההחלטות שהתקבלו עד כה, לרבות מינוי כונסת הנכסים, שרירות וקיימות.
2. התובענה תועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המזכירות תפעל בהתאם. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.