1. התובע, מר מוחמד מחלוף, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע וגם המוסד), להכיר באירוע שאירע לטענתו ביום 16/12/2006 כ"תאונת עבודה". (מוצג נ/1)
2. התביעה נדחתה על ידי הנתבע ביום 7/12/2008, מן הטעם שלתובע לא אירע כל אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. משכך, הגיש התובע לבית הדין את התביעה שבפנינו, במסגרתה ביקש להכיר באירוע מיום 16/12/2006 כב"תאונת עבודה".
3. כמו כן הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין "נזקים בעמוד השדרה". התביעה נדחתה על ידי הנתבע (ר' מכתב הדחייה מיום 17/6/2009).

בעניין החלטה זו של הנתבע, הגיש התובע תביעה לבית הדין (בתיק בל 09– 07–3942). תביעה זו אוחדה יחד עם תביעתו של התובע להכרה באירוע מיום 16/12/2006 כאירוע תאונתי.

מובהר בזאת כי פסק דין זה ידון בנושא האירוע התאונתי הנטען, והתביעה לפי עילת המיקרוטראומה תידון בהחלטה נפרדת.

אלה העובדות החשובות לענייננו:

1. התובע, יליד 1954.
2. החל מחודש מרץ 2003 ועד לחודש מרץ 2007 הועסק התובע בחנות למכירת מוצרי חשמל ביתיים בתפקיד סבל, נהג ועובד כללי.
3. בתקופה שמ - 3/2003 ועד 9/2006 עבד התובע כ- 4 שעות ליום 6 ימים בשבוע. החל מ-10/2006 ועד 3/2007 עבד התובע משרה מלאה בין השעות 08:00 – 20:00 כאשר לעתים הייתה לתובע הפסקה בין השעות 13:00 – 16:00.
4. עבודת התובע כללה עבודות סבלות והובלה, של מוצרי חשמל קטנים וגדולים לבתי הלקוחות. כמו כן כללה עבודתו סידור מוצרי החשמל בחנות ובמחסן, הובלה של מוצרי החשמל מהמחסן לחנות, כאשר המחסן נמצא במקלט מתחת לחנות. פעולות אלו בוצעו בהתאם לצרכי המעסיק. רוב הזמן עבד התובע יחד עם עובד נוסף, אך לעתים ביצע התובע את ההובלות בכוחות עצמו.
5. התובע ביצע בין 3-10 הובלות ביום.
6. החל מ- 12/2008 אין התובע עובד כלל.

האם הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 16/12/2006?

1. על מנת להיכנס בדלת אמותיה של "פגיעה בעבודה" על המבוטח להביא ראשית ראיה כי אכן קרה לו אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה. "על מנת שפגיעה בגב תוכר כתאונת עבודה חייב להיות קשר כלשהו בין העבודה לתפיסת הגב... הכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח או שפקדוהו לפתע כאבים חדים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד" (ר' דב"ע נא/218-0 המוסד ביטוח לאומי – משה דרור, פד"ע כד 545). עוד נפסק, כי על המבוטח "להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה" (ר' דב"ע נה/181-0 המוסד לביטוח לאומי- נפתלי לפידות, ניתן ביום 14.12.95).
2. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים, לא שוכנענו כי ביום 16/12/2006 אירע לתובע אירוע תאונתי במהלך עבודתו. טעמינו יובאו להלן.
3. בטופס התביעה למוסד (מוצג נ/1) ציין התובע כי "בתאריך 16/12/06 נערך מבצע מכירות גדול והייתי צריך לחלק במהירות מקררים ותנורים בעיקר, כאשר אני מעמיס אותם על הרכב, פורק אותם מהרכב ומספק לבתי הלקוחות. תוך כדי הרמת מקרר ששוקל כ – 120 ק"ג חשתי כאבים עזים בגב וברגל שמאל כשהייתי אצל לקוח ברח' התורן 3 בחיפה".

בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 2/9/2008 ציין התובע, כי בחנות בה עבד עשו מבצע מכירות בימים 15/12/2006 – 16/12/2006 ולכן "עבדנו יומיים במשך שעות רבות. ביום שבת חילקתי כרגיל סחורה וביומיים האלה התאמצתי הרבה וחילקתי סחורה לקליינטים ביום שבת עם כאבים חזקים בגב תחתון. באותה תקופה בגלל המאמץ בעבודה התחלתי להרגיש כאבים בגב תחתון... כאשר הגעתי למישיל והתחלתי להוריד סחורה בעזרת עוזר ששמו ענאן מטר (סטודנט) התחלתי להרגיש יותר ויותר כאבים בגב תחתון". כאשר נשאל התובע מתי לראשונה החל להרגיש כאבים בגב, השיב: "כל העבודה שלנו במשך כל הזמן יש בה מאמץ פיזי קשה וכאבים בגב. אבל ביומיים האלה הכאבים החמירו בגלל המאמץ הרב" (ר' מוצג נ/1).

בהודעתו לחוקר המוסד מיום 4/3/2009 ציין התובע כי "בחודש דצמבר 2006 היה הרבה עומס עבודה בגלל המעבר לחנות השנייה שלו ולכן התחלתי להרגיש כאבים חזקים בגב שירדו לרגל וזה היה ביום שבת כאשר עבדנו עד הערב וחילקנו הרבה מוצרים" (ר' מוצג נ/2).

בעדותו בבית הדין תיאר התובע את האירוע הנטען באופן הבא:

"ב- 16.12.06 שזה היה יום שבת שהיה מאוד קשה.

המעסיק היה מתקשר למעביד כדי להביא להם את הסחורה והיה מודיע ללקוחות שאת המוצר הם אמורים לקבל יום ראשון ושאל אם הם רוצים לקבל אותו ביום שבת.

רצתי לרח' התורן 3 לאדם בשם מישל והיינו צריכים ללכת ברגל כי לא היה אפשר לעבור שם והיינו צריכים ללכת 100 – 150 מ' ברגל והיה מקרר ענק סמסונג. ברגע שהתחלתי להוריד את המקרר מהאוטו חיפשתי מקום יותר נוח על הרמה והיה איתי עובד שלא הכיר את העבודה ואת המקרר התחלתי להוריד בצורה שתהיה לי יותר קלה החלקתי אותו מהאוטו כלפי המדרכה ועצרתי לרגע כי ראיתי שיש לי כאבים חזקים בגב וכאבים ברגל שמאל למעלה. חשבתי שאולי זה יעבור.

התחלתי לקחת את המוצרים הקטנים יותר כדי שיהיה לי יותר קל אבל לא יכולתי והתיישבתי לנוח קצת.

בעל הבית מישל ניגש אליי ושאל אותי מה קרה אמרתי לו שאני מבקש עזרה.

בא מישל ועוד אנשים שהיו אצלו ועזרו לי להעביר את המוצרים למישל. "

(ר' עמ' 4 לפרוטוקול מש' 25 ועד עמ' 5 לפרוטוקול ש' 6).

בהמשך ציין: "כל השבוע הזה היה לי כאבים כי זה היה שבוע של העברות העמסנו ולא היתה לנו כמעט מנוחה" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 10-11).

התובע העיד כי בימים שלאחר האירוע הנטען המשיך בעבודתו כרגיל למרות הכאבים.

הנה כי כן, על פי גרסה זו של התובע, כפי שמסר לחוקר המוסד וכפי שהעיד בפנינו, לא התרחש כלל אירוע תאונתי ביום 16/12/2006, אלא מדובר בכאבים הנובעים מעבודתו המאומצת. על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה, שניתן לקשור להופעת כאבי הגב (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו 213).

1. אמנם, מהעדויות שבפנינו עולה כי במהלך 16/12/2006 התקיים מבצע מכירות בחנות בה עבד התובע ולכן היה עומס עבודה רב יותר, אך לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו, כי מבחינת התובע היה מדובר במאמץ בלתי רגיל. לא הוכח בפנינו כי התובע עבד יותר שעות באותם ימים, או כי ביצע מספר רב יותר של הובלות והרמת משאות.

בנוסף, לעניין זה העיד בפנינו מטעם הנתבע, מר סוהיל דמוני, בעל החנות ומעסיקו של התובע: "באותה תקופה אנחנו באמת עשינו מבצע אבל המכירות היו שואבי אבק, כיריים, מגהצים" (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 1-2). גם בהודעתו לחוקר המוסד, מיום 4/11/2008 מסר מר דמוני לחוקר כי: "היה לנו מבצע בתאריכים 15/12/2006 – 16/12/2006 מבצע בחנות אך האספקה לא מיידית. ... עפ"י מה שרשום לי בתאריכים 15/12/2006 לא סיפקנו סחורה ואני מציג לך את יומן האספקה ועבודות החוץ. בתאריך 15/12/2006 סיפקנו רק שני מוצרים בלבד לשתי כתובות. בתאריך 16/12/2006 סיפקנו ל- 7 כתובות. אציין כי האספקות בשני ימים אלה הם פחות מהמקובל בדר"כ. זה פחות מחצי ממה שמספקים בדר"כ ביום." (ר' מוצג נ/3 ומוצגים נ/6 ו-נ/7).

בתצהירו (מוצג ת/1) ציין התובע כי "בזמן שהרמתי מקרר והובלתי אל לקוח של הנתבע, שמו מישל, המתגורר ברחוב התורן בחיפה, הרגשתי כאב חזק ביותר וחד בגבי. .... הכאב הופיע בפתאומיות תוך כדי הורדת המקרר מהרכב למדרכה ואז נעמדתי והחזקתי בגב מספר דקות..." (ר' סעיף 4 לתצהיר). ברם, גרסה זו אינה מופיעה בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע, ואף באותו הסעיף בתצהירו מציין התובע: "בתאריך 16/12/2006 או סמוך לכך במהלך מבצע מכירות גדול של הנתבע, עבדתי במשך שעות רבות בהובלה והספקה של מוצרי חשמל ללקוחות הנתבע לפי הוראות הנתבע והתחלתי בשל כך להרגיש כאבים חזקים ברגל שמאל ובגב תחתון." משכך אנו מעדיפים את גרסתו של התובע כפי שנמסרה לחוקר המוסד. בית הדין הארצי חזר ופסק כי במקרים רבים ההודעה לחוקר עדיפה, על פני העדות בפני בית הדין, מן הטעם שיש לתת עדיפות לגרסה הקודמת של המבוטח, בטרם ידע מה השיקולים לדחיית תביעתו וקיבל ייעוץ (ר' דב"ע נה/0-193 אברהם ברנט – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 97 בעמ' 103; דב"ע נב/0-13 מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 87,82; דב"ע מח/0-42 ורטנסקי –המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט, 471, בעמוד 473).

1. גם המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו של התובע, בדבר התרחשותו של אירוע תאונתי ביום 16/12/2006. התובע ביקר אצל ד"ר קרצלי אלכסנדר, מומחה ברפואה אורטופדית במרכז הרפואי לין, ביום 17/12/2006 בשעה 19:10. בסעיף התלונות/סיבת הפנייה, נרשם: "כאבים ברגל שמאל במשך שבוע. כאבים מתחיל ממפסעה שמאלית" (כך במקור; ההדגשה אינה במקור- מ.א.ח.). הביקור סווג כביקור רגיל. התובע חזר וביקר אצל ד"ר קרצלי ביום 24/12/2006. הביקור נרשם כביקור חוזר מתאריך 17/12/2006 והתובע הופנה לבדיקת CT. ביום 25/12/2006 ביקר התובע אצל ד"ר אנטול אוגניה, רופאת משפחה, ובתלונות נרשם: "כאבי גב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל צד לטרלי שמאל הרגשה של נמלים עד לכף הרגל שמאל קושי בהליכה עם רגל שמאל בקצע אצבעות". אין כל אזכור באשר לאירוע תאונתי במסגרת העבודה. רק בביקורו אצל ד"ר אלכסנדרובסקי, ביום 19/1/2007 ציין התובע לראשונה, כי הוא סובל מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל במשך חודש לאחר מאמץ פיזי בעבודתו. העדר תיעוד רפואי לאירוע בעבודה, בזמן אמת, יש בו כדי לחזק את המסקנה בדבר העדר קיומו של אירוע תאונתי.

ההלכה הפסוקה קובעת לעניין זה כי:

"בבוא ביה"ד להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע, זאת בהתבסס על ההנחה שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו."

(ר' עב"ל 507/07 אפרוני – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.3.08).

הפסיקה מחמירה יותר לגבי רמת ההוכחה במקרה של פגיעות בגב. בענין זה נפסק כי:

"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה."

(ר' דב"ע נד/0-111 איתן בן משה – המוסד לביטוח לאומי).

עוד יצויין כי התובע הגיש את התביעה לנתבע על פגיעה בעבודה בגין אירוע זה, רק יום 24/7/2008. עובדה זו יש בה כדי להחליש את גרסתו של התובע, זאת בעיקר נוכח העובדה שהתובע נפגע בתאונת עבודה ביום 14/3/2007 בגינה הגיש תביעה למוסד במועד.

1. נוכח האמור לעיל, לא שוכנענו כי אכן אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 16/12/2006 כנטען על ידו. גרסת התובע עצמה בהודעותיו לחוקר המוסד מלמדת, כי לא התרחש אירוע תאונתי ביום 16/12/2006. המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו באשר להתרחשות אירוע תאונתי ביום 16/12/2006 וכך גם יתר העדויות שהובאו בפנינו.
2. משהתובע לא השכיל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו ביום 16/12/2006 - התביעה נדחית.
3. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
4. הדיון התנהל במותב חסר, משנציג ציבור הוזמן ולא התייצב.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 9 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.