רקע

1. לפני תביעה שהוגשה ע"י בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף לב דיזינגוף (להלן: "הבנק" או "הסניף", לפי העניין) נגד מר גד ורקשטל (להלן:"גד") ואמו, גב' פרידה ורקשטל (להלן:"פרידה") (שניהם יחד יכונו להלן: "ורקשטל"), שבמסגרתה עתר הבנק לחייב את גד לשלם לו סך של 1,394,933.42 ₪ בצירוף ריבית בגין יתרת חובה דביטורית שהצטברה בחשבונותיו אצלו ואת פרידה לשלם לו סך של 1,061,694 ₪ בצירוף ריבית מכוח חתימתה על כתב ערבות מתמדת מוגבל לסך של 1,000,000 ₪ שבמסגרתו, לטענת הבנק, ערבה לחובות גד עד לסכום האמור.
2. גד הגיש נגד הבנק תביעה שכנגד לתשלום סך של 14,740,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בין היתר כתוצאה מהפרת התחייבויות הבנק כלפיו למתן אשראי. פרידה הגישה נגד הבנק תביעה שכנגד לתשלום סך של 2,342,988 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מאובדן שווין של מניות אשר הבנק סירב למכור אותן למרות הוראתה המפורשת, וכן פיצוי בגין נזק שנגרם לה בשל הוצאת לשון הרע ועגמת נפש.
3. מדובר בתיק שעבר לא מעט תהפוכות. התביעה המקורית הוגשה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 15.2.2001 (ת.א. 1278/01).

גד ופרידה הגישו בקשת רשות להתגונן. בית המשפט נעתר לבקשת גד בטענה אחת בלבד ולבקשת פרידה במלואה.

הבנק וגד ערערו על ההחלטה.

בפסק דין מיום 2.6.2005 דחה בית המשפט את בקשת הרשות להתגונן של גד, קיבל את ערעור הבנק ובהמשך נתן פסק דין נגד גד על מלוא סכום התביעה.

בפסק דין מיום 13.11.2006 קיבל בית המשפט העליון את הערעור שהגיש גד (ע"א 6380/05), ונתן לו רשות להתגונן במספר טענות. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון בכפוף להפקדת ערבון.

העירבון לא הופקד ולפיכך ניתן שוב פסק דין נגד גד.

פעם נוספת הגיש גד ערעור לבית המשפט העליון. בהסכמת הצדדים בוטל פסק הדין ופעם נוספת הוחזר התיק לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בשנת 2007 הועבר התיק לבית משפט מחוזי מרכז.

ביום 26.10.2011 הורה בית המשפט (כבוד השופט אברהם יעקב) על מחיקת כתבי הטענות של גד ופרידה בשל אי ציות לצווי גילוי מסמכים ומתן תשובה לפרטים נוספים וביום 26.11.2011 נתן פסק דין נגד גד ופרידה על פי התביעה.

בעקבות ערעור שהגישו גד ופרידה לבית המשפט העליון הוחזר התיק לדיון לבית משפט זה ובהמשך הועבר לטיפולי.

בהליך לפני הושלמו הליכים מקדמיים, הוגשו תצהירי עדויות ראשיות, נשמעו הוכחות והוגשו סיכומים ועתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

כתב ההגנה של גד

1. בכתב ההגנה ביקש גד לדחות את התביעה.

לטענתו, בינו לבין הבנק נכרת הסכם שהופר ע"י הבנק אשר פעל שלא כדין בין היתר בהעמידו את יתרת החובה לפירעון.

1. בשנת 1997 פתח וניהל גד חשבונות עו"ש בסניף עד למועד סגירתו בפברואר 2001. במקביל ניהלה פרידה חשבון עו"ש על שמה שבו הפקידה מניות חברת טכנופלסט שהיו בבעלותה.
2. בתקופה האמורה ניהל גד ברישיון שלוש חנויות למשחקי וידאו שהיו בהן עשרות מכונות משחק אשר פעלו על פי תוכנה ושיטה ייחודיות שפיתח. בשלב מסוים הואשם גד ע"י משטרת ישראל בניהול עסקים הכוללים משחקים אסורים. גד כפר בכך בטענה כי תוצאות הזכייה במשחקים לא היו תלויות במזל. בהתאם לדרישתו הזמינה המשטרה מומחה מארה"ב לבדיקת טענתו. גד טען כי חרף העובדה שאותו מומחה לא גילה כי המשחקים אסורים, החרימה משטרת ישראל את כל מכונות המשחק בכל עסקיו והגישה נגדו כתב אישום בגין הפעלת משחקים אסורים.
3. כדי לא לאבד את רישיונות העסק ואת השקעתו בחנויות ביקש גד להמשיך להפעיל את העסק ולהמתין עד לסיום ההליך המשפטי. לצורך כך פנה גד לבנק וביקש מימון בנקאי הדרוש להמשך הפעילות והחזקת העסק.
4. לטענתו, מנהל הסניף וסגנו בדקו את פוטנציאל עסקו והסכימו לממן את הוצאות העסק.
5. בנסיבות האמורות בחר גד לא למכור את העסק אלא להמשיך לנהלו באמצעות אשראי שקיבל מהבנק. לאחר 3 שנים הגיע האשראי לסך של 1,200,000 ₪ ללא בטחונות.
6. המשפט התנהל כשלוש שנים ובסיומו הורשע גד בין היתר בעבירה של קבלת דבר במרמה. בעקבות הרשעתו החל בביצוע השקעה לצורך שינוי הוראות ההפעלה של מכונות המשחק כדי להכשיר את אופי פעולתן וקיבל את אישור המשטרה להפעילן.
7. בחודש אוקטובר 2000 הגיע גד להסדר בעל פה עם מר צבי פרל (להלן: "פרל"), שכיהן אז בתפקיד מנהל האשראי המסחרי בהנהלת החטיבה הבנקאית בבנק, שלפיו, ימשיך הבנק להעניק לו אשראי עד יום 31.3.2001, עד אותו מועד יחייב את גד בריבית מינימאלית ולא יגבה את הריבית ברבעון שלאחר הפגישה הנ"ל עד שיסתיימו כל ההליכים המשפטיים הנוגעים לכתב האישום. בנוסף סוכם כי הבנק ירכוש חזרה את מניות פרידה שאותן מכר ללא אישור.
8. בסיומה של הפגישה סוכם להיפגש שנית לאחר סיום ההליכים המשפטיים, בתאריך 31.3.2001, ובהתאם לתוצאותיהם, יכלכלו הצדדים את צעדיהם.

לטענת גד, הפגישה תועדה בפרוטוקול שרשמה מזכירתו של פרל בכתב ידה אשר לא נמסר לו.

1. לביסוס טענתו בדבר ההסדר האמור הפנה גד לטיוטת הסכם שבה הוצע להפוך את ההסדר להלוואת בולט שתיפרע ביום 31.3.2001. לטענתו בפגישה עם מנהל הסניף וסגנו הוא הציע מגרש בנתניה בבעלותו כבטחון נוסף אם בסופו של דבר הוא לא ישלם את החוב.
2. ביום 16.1.2001 הוא זומן לפגישה במשרדו של מנהל האזור של הבנק שהסתיימה ללא סיכום וללא תוצאות.
3. למרות ההסכם שנכרת בין הצדדים בפגישה עם פרל, שבועות מספר לאחר מכן, העמיד הבנק את החוב לפירעון ולא כיבד התחייבויותיו של גד בחשבון.
4. עקב הפסקת האשראי נאלץ גד לסגור את העסק ולהשיב את החנויות לבעליהן ואיבד את רישיונות העסק הייחודיים שהיו ברשותו.
5. גד טען בנוסף כי הבנק הפר את התחייבויותיו בהחתמת פרידה על ערבות לחובותיו.
6. לטענתו, ביום 2.4.2000 הוא שלח לבנק פקס שבמסגרתו ביקש למכור את המניות בחשבונה של פרידה. הבנק השיב כי עליו לכסות את יתרת החובה בחשבונו תוך 7 ימים, שאם לא כן ימכור את מניות פרידה לכיסוי יתרת החוב. משפנה גד לסניף ושאל מדוע לא מילא אחר הוראתו, הודע לו כי הבנק לא ימכור את המניות עד לכיסוי יתרת החוב.
7. בשיחה שקיים גד עם שמואל ניסים (להלן: "ניסים"), סגן מנהל הסניף, הסביר גד כי המניות אינן מהוות בטוחה לחשבונו והתריע כי אם הבנק לא ימכור את המניות תוגש נגדו תביעה.
8. לאחר שגד ניצל את מלוא מסגרת האשראי, פנה אליו הבנק בבקשה שיחתים את פרידה על שעבוד מניות בסכום של מיליון ₪ כתנאי להמשך קיומו של ההסדר.

בשל הנזקים הכבדים שנגרמו עקב סירובו של הבנק למכור את המניות וירידת ערכן, סירבה תחילה פרידה לשעבד את המניות. לאחר שגד הבטיח לה כי הנזקים יתבעו מהבנק בשלב מאוחר יותר, הסכימה לשעבד את המניות עד לסך של מיליון ₪, לצורך הקצאת אשראי נוסף לגד, שלא ניתן.

1. לטענת גד הוא הודיע לניסים כי השעבוד יהיה כנגד המשך מתן האשראי ולא כנגד כיסוי החוב.
2. בשל מחלתה של פרידה באותו זמן סוכם כי פקידת הסניף אור שחר (להלן: "אור") תחתים אותה על מסמכי השעבוד בביתה. בהתאם, הגיעה אור לביתה של פרידה.
3. מספר ימים לאחר מכן הודיע ניסים לגד כי הערבות שעליה חתמה פרידה ניתנה לכיסוי החוב וכי עליו לשלם החוב שאם לא כן יעוקל ביתה של פרידה ותוגש תביעה.

לטענת גד, לאחר שעיין בכתב הערבות נודע לו לתדהמתו כי בניגוד להסכמת הצדדים הוחתמה פרידה על כתב ערבות במקום שטר משכון מניות. בנוסף, הסב גד את תשומת לבו של ניסים כי בכתב הערבות לא צוין סכום שעבוד המניות כפי שסוכם בין הצדדים.

1. ניסים הודיע לגד כי המסמך יועבר לבדיקת המחלקה המשפטית וכעבור מספר ימים הודיע לו כי הכיתוב שלפיו ערבה פרידה לחוב הסניף כלפי הבנק הוא טעות סופר וכי פקיד הבנק תיקן את כתב הערבות בכתב ידו כך שהערבות הוגבלה לסכום של 1,000,000 ₪.

כתב ההגנה של פרידה

1. בכתב הגנתה, טענה פרידה כי ביום 19.9.2000 בהיותה חולה, הגיע אליה גד יחד עם בחורה שלא הכירה אשר הוצגה בפניה כפקידת הבנק. הפקיד הגישה לה מסמך לחתימה. לשאלתה השיבה הפקידה כי היא חותמת על שעבוד ניירות ערך. פרידה חתמה על הטופס במקומות בהתאם לדרישת הפקידה ולאחר מכן עזבו גד והפקידה את הבית. הפגישה נמשכה דקות ספורות. הפקידה לא הסבירה לפרידה דבר. פרידה אישה מבוגרת היא לא קראה את המסמך שעליו חתמה וסמכה על הפקידה שהונתה אותה לחשוב כי מדובר בטופס שעבוד מניות בלבד. לאחר החתימה הוסיף גורם בבנק את סכום הערבות בכתב ידו. פרידה לא הסכימה לכך. בהתאם לכתב הערבות שעליו הוחתמה היא ערבה לחובות הסניף כלפי הבנק ולא לחובות גד. הבנק הפר את חובתו כלפי פרידה לגילוי נאות. בהתנהלותו עובר להחתמתה על כתב הערבות הפר חובות המוטלות עליו בהתאם לדיני הבנקאות והחוזים, עשק אותה, ביצע כלפיה עוולות נזיקיות ועוד. לנוכח פעולותיו הפסולות של הבנק יש לדחות את התביעה נגדה.

התביעות שכנגד

1. כאמור, גד הגיש תביעה שכנגד שבה עתר לחייב את הבנק לשלם לו סך של 14,740,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מקסימליים. במקור הוגשה התביעה גם בשם פרידה. בשלב מאוחר יותר הגישה פרידה תביעה שכנגד בשם עצמה.
2. לטענת גד, כתוצאה מהפרת הסדר העמדת האשראי על ידי הבנק אבד לו המימון הנדרש להשלמה ושינוי של משחק שפיתח ובשל כך הוא נאלץ להעביר את זכותו בפטנט למשחק לחברת גבריאל משחקי חשיבה בע"מ שבבעלות אביו ללא תמורה, שכן אביו מימן את מחייתו, את המשך הוצאות הפיתוח ובנית התוכנות והוצאות רישום הפטנט.

גד העמיד את הנזק בגין איבוד הפטנט על סך של 10,000,000 ₪.

בנוסף ביקש גד לחייב את הבנק לשלם לו את שווי רכב המרצדס שמומש בגין חובותיו (170,000 ₪).

עוד טען כי בשל הסתמכותו על מימון הבנק, לא מכר את שלוש החנויות שהפעיל.

לו ידע שהבנק יפר את התחייבותו היה מוכר את עסקיו בסכום שהעריכו בסך של 750,000 ₪.

לטענתו, בעקבות עיקולים שהוטלו על ביתה של פרידה ועל רכבו חששה בת זוגו דאז מעיקול דירתה ולכן דרשה ממנו לפנותה.

בשל כך נגרמו לו נזקים בגין הוצאות שכירות בסך של 32,000$ ואבדן השקעתו בשיפוץ דירת בת זוגו סך של 65,000$.

1. בכתב תביעה שכנגד מתוקן שהגישה פרידה ביום 30.3.2006 תבעה היא פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב סירוב הבנק למכור את מניותיה בסך של 1,800,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 2.4.2000 וכן פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ועוגמת נפש בסך של 50,000 ₪. פרידה טענה כי דין הערבות שעליה חתמה להתבטל שכן היא לא הסכימה לחתום על ערבות אישית להבטחת האשראי שנטל גד מהבנק ולנוכח הוספת סכום הערבות וזיופים שבוצעו בכתב הערבות לאחר שחתמה עליו.

טענות ההגנה שכנגד של הבנק

1. לטענת הבנק העמדת האשראי בחשבונותיו של גד אושרה לאחר שגד הציג בפניו כי תהליך האשרור החוקי שבו נמצא עסקו עומד לפני סיום ולאחר שגד הבטיח כי בתום השנה יסלק את כל חובותיו לבנק או באמצעות מכירת פיקדון ניירות הערך או ממקור חיצוני אחר. גד לא קיים את הבטחותיו והתחייבויותיו לבנק. לא רק שהוא לא פעל לסילוק חובותיו בחשבונותיו אלא שביצע פעולות שהביאו להגדלת האובליגו והעמקת פער הביטחונות.
2. לנוכח האמור, הבהיר הבנק לגד כי לא יכבד משיכות נוספות אלא כנגד הפקדות שאם לא כן ימכור את ניירות הערך המשועבדים לטובתו. בתשובה הבהיר גד כי אין ביכולתו לפרוע את האשראי ממקורות חיצוניים אך ביכולתו להעמיד ביטחונות נוספים להבטחת מסגרת האשראי.
3. לפיכך, הסכים הבנק לפנים משורת הדין להאריך לגד את מסגרת האשראי בכפוף לחתימת פרידה על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסך מיליון ₪, ובכפוף לסילוק מידי של יתרת ריבית הפיגורים ויתרת הריבית החריגה שבהן חויבו חשבונותיו ממקורות חיצוניים או ממימוש חלק יחסי של פיקדון ניירות הערך.
4. בעקבות זאת הוחתמה פרידה על כתב הערבות בספטמבר 2000 לא לפני שנוסח כתב הערבות הועבר לאישורו של גד ואושר על ידיו.
5. למרות הבטחותיו והתחייבויותיו גד לא פעל לסילוק יתרת ריבית הפיגורים ויתרת הריבית החריגה. בינתיים ירד גם שווים של ניירות הערך שהועמדו לטובת הבנק להבטחת הארכת מסגרת האשראי בחשבונות גד. דרישת הבנק שגד ימנע מלהגדיל את יתרת החוב ויסלק לאלתר את חיובי הריבית לא נענתה, גד הודיע לבנק כי הוא אינו יכול לכסות את הוצאות הריבית ממקורות חיצוניים והתנגד בכל תוקף למימוש ניירות הערך ע"ש פרידה.
6. בנסיבות האמורות, החל מחודש אוקטובר 2000, התקיימו בין הצדדים מגעים רבים במטרה להסדיר את המצב שנוצר בחשבונותיו. כל ניסיונות הבנק להגיע להסדר נדחו על ידי גד, ולכן העמיד הבנק את החוב לפירעון. הבנק הכחיש את טענת גד כי הוסכם בין הצדדים בע"פ שהבנק ימשיך להעמיד את האשראי לתקופה נוספת וכן הכחיש קיומו של פרוטוקול. הבנק טען כי לא מצוי בידיו כל פרוטוקול.
7. לטענת הבנק, הוא לא קיבל הוראה בכתב או בעל פה למכור את המניות של פרידה. הבנק פנה לורקשטל בבקשה לממש המניות לכיסוי חובו של גד אך לא נענה.
8. פרידה חתמה על כתב הערבות לאחר שתוכנו הוסבר לה, לאחר שהבינה היטב את משמעותו.

הכרעה

השתלשלות הדברים- נסיבות יצירת וגידול החוב והערבויות לו

1. חשבונותיהם של ורקשטל נפתחו בבנק בשנת 1997. על שמו של גד נפתחו חשבון אחד עסקי וחשבון שני פרטי. על שמה של פרידה נוהל חשבון עו"ש שבמסגרתו נוהל תיק ני"ע מניות טכנופלסט. החל מיום 4.9.1997 היה גד מיופה כוח בחשבונה של פרידה. גד היה היחיד שביצע פעולות בחשבונה של פרידה וניהל את תיק ניירות הערך.
2. ביום 28.9.1997 חתמה פרידה על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (צמוד למדד) שלפיו ערבה לחובותיו והתחייבויות של גד עד לסך של 450,000 ₪ בתוספת ריבית (נספח 13 לתצהיר ניסים). יש לציין כי בהליך זה טען גד להטעיה גם לגבי ההחתמה על מסמך זה.
3. במקביל לכתב הערבות חתמה פרידה ביום 28.9.1997 על שטר משכון של ניירות ערך ללא הגבלת סכום (נספח 14 לתצהיר ניסים). מדובר במשכון של כל ניירות הערך שלה בחשבון המונע מכירתם בהתאם לתנאי המשכון.
4. בכתב הערבות הוספה הערה בכתב יד של גד שלפיה, למרות האמור בכתב הערבות, יוכל הבנק להיפרע מהערבה ע"י מימוש זכותו על פי שטר משכון ני"ע שנחתם ע"י פרידה כאמור לעייל.
5. ניסים הצהיר בתצהירו כי כתב הערבות יוחד לשעבוד ניירות הערך (סעיף 118). כלומר לגבי כתב הערבות האמור אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה של מימוש הערבות רשאי היה הבנק להיפרע מניירות הערך של פרידה בלבד ועד למלוא סכום הערבות, במובחן מנכסים אחרים.
6. ביום 22.3.1999 חתמה פרידה על כתב קיזוז מיוחד, המונע ביצוע דיספוזיציה בפיקדון בחשבונה שפרטיו מפורטים בכתב הקיזוז (נספח 15 לתצהיר ניסים).
7. לאורך זמן חרג גד ממסגרות האשראי המאושרות בחשבונות שחויבו בריבית רבעונית שגד לא כיסה. כתוצאה מכך במשך תקופה ארוכה התנהלו החשבונות ביתרות חובה תוך חריגה ממסגרות האשראי ללא אישור והסכמת בנק (סעיפים 51-43 לתצהיר ניסים).
8. ניסים הצהיר כי בתחילת שנת 2000 הציע לגד למכור ניירות ערך בחשבונה של פרידה לכיסוי החריגות והריבית בחשבון אך הוא סירב לכך (סעיף 52).
9. ביום 4.4.2000 שלח הבנק לגד מכתב התראה בגין יתרת חובה בסך של 1,216,949 ₪ (נספח 21 לתצהיר ניסים), שבו דרש ממנו לסלק את יתרת החובה באופן מידי שאם לא כן יאלץ הבנק לנקוט הליכים משפטיים. הבנק הודיע כי אם גד לא יסלק את הסכום האמור במלואו תוך 7 ימים הוא יממש את זכותו על פי כתבי הקיזוז לגבי הפיקדון הכספי וני"ע באמצעות מכירתם בבורסה.
10. ביום 19.4.2000 הועברו כספי פיקדון בסך של 177,000 ש"ח מחשבונה של פרידה לחשבונו הפרטי של גד לכיסוי חלקי של החריגה בחשבון.
11. בפגישה שהתקיימה ביום 8.5.2000 בנוכחות גד, ניסים ויובל גביש, מנהל הסניף, מסר גד כי בחודשים הקרובים יזדקק לסכום נוסף של 50,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דינו, שכר דירה ומשיכות שוטפות בכרטיס אשראי.

נציגי הבנק הודיעו לגד כי לא יכבדו כל חיוב בחשבון ללא הפקדה מקבילה כנגד המשיכה. בנוסף נדרש גד לפרוע את חיוב הריבית הרבעונית כפי שיחויבו בחשבונות בסוף הרבעון השני (30.6.2000).

בהתאם לפרוטוקול הפגישה שנכתב ע"י גביש (נספח 22 לתצהיר ניסים), התחייב גד כי כנגד המשיכות תתבצע שמירת בטחונות מסניף אחר(או ערבות בנקאית).

1. למרות האמור המשיך גד לחרוג ממסגרות האשראי ללא בטחונות מספקים.

בנוסף, גד לא כיסה את סכומי הריבית הרבעונית שחויבו בחשבונות העסקי והפרטי ביום 30.6.2000 (סעיף 62 לתצהיר ניסים).

1. בעקבות זאת ביקש ניסים מגד לממש מניות בחשבונה של פרידה כדי להקטין את יתרת החובה בחשבונו, אך גד סירב (סעיף 66 לתצהירו).
2. לפיכך הוצע כי פרידה תגדיל את ערבותה לסך של 1,000,000 ₪ וגד נתן הסכמתו לכך (סעיף 67 לתצהיר ניסים).
3. ביום 19.9.2000 חתמה פרידה על כתב ערבות נוסף בסך של מיליון ₪ (נספחים 6 – 7 לתצהיר ניסים). נסיבות החתימה ומשמעותה יידונו בהמשך.
4. ניסים הצהיר כי כתב הערבות האמור החליף את כתב הערבות הקודם (סעיף 121).
5. יתרות החובה בחשבונות המשיכו לגדול תוך חריגות חוזרות ונשנות. דרישות הבנק מגד לכיסוי החריגות והריבית הרבעונית לא נענו.
6. גם חיובי הריבית בגין הרבעון השלישי בשנת 2000 (29.9.2000) לא כוסו (סעיפים 71 – 72 לתצהיר ניסים).
7. ביום 5.10.2000 שלח הבנק לגד מכתב התראה עם העתק לפרידה שבו צוין כי יתרת החובה עומדת על סך של 1,282,161 ש"ח סכום החורג ב-282,161 ₪ ממסגרת האשראי שאושרה (נספח 23 לתצהיר ניסים).

גד נדרש לסלק מיד את יתרת החריגה וכי אם לא יעשה כן ינקטו צעדים משפטיים.

בנוסף ציין הבנק כי אם לא יסולק הסכום האמור תוך 7 ימים "נממש את זכויותינו על פי כתב הערבות אשר נחתם ביום 19/09/2000, מסוג ני"ע המתנהל אצלנו על ידי קיזוז חובך הנ"ל ע"י מכירת ניירות הערך בבורסה".

במכתב התראה נוסף מיום 12.10.2000 הבהיר הבנק כי כפי שציין בפניו גד, בכתב הערבות שחתמה פרידה לטובת הבנק נפלה טעות סופר ובמקום המילים "בנק לאומי לב דיזנגוף", שנרשמו בכתב יד צריך היה להירשם "גד ורקשטל" (נספח 23 לתצהיר ניסים).

1. ביום 5.10.2000, לאחר שהחשבונות חויבו בריבית רבעונית שלא כוסתה, מכר הבנק מניות מחשבונה של פרידה בסכום הריבית הרבעונית בסך של 39,331 ₪ (סעיף 76 לתצהיר ניסים).
2. ניסים הצהיר כי גד התנגד למכירת המניות ודרש שהבנק יפעל לרכישתן חזרה אך דרישתו לא נענתה מכיוון שהחוב לא הוסדר.
3. גד התלונן בפני הנהלת הבנק על מכירת המניות. בעקבות כך נקבעה פגישה בינו לבין פרל ביום 18.10.2000. בעקבות הפגישה, ניסו הצדדים להגיע להסכמה בדבר הסדרת החוב ואף הוחלפו מספר טיוטות הסכם שבסופו של דבר לא התגבש להסכם מחייב ולא נחתם (חמש טיוטות צורפו כנספח 24 לתצהיר ניסים).
4. ביום 5.12.2000 שלח הבנק לגד מכתב התראה עם העתק לפרידה שבו צוין כי יתרת החובה עומדת על סך של 1,318,887 ₪, יתרה החורגת ב- 318,887 ₪ ממסגרת האשראי שאושרה.

ורקשטל נדרש לסלק מיד את יתרת החריגה והותרה כי אם לא יעשה כן, יממש הבנק את זכויותיו בהתאם לכתב הערבות שנחתם בספטמבר ע"י קיזוז החוב באמצעות מכירת ניירות הערך בבורסה. בנוסף הודיע הבנק כי הכספים בפיקדון ני"ע מעוכבים על ידיו עד לסילוק מלוא החוב וכי הוא שומר על זכותו לנקוט נגד ורקשטל בצעדים משפטיים. הבנק חזר והסב את תשומת הלב לטעות הסופר שנפלה בכתב הערבות (נספח 25 לתצהיר ניסים).

1. בעקבות זאת, ביום 7.12.2000 התקיימה פגישה נוספת בין גד לבין נציגי הבנק ניסים וגביש. מסיכום הפגישה שצורף כנספח 26 לתצהירו של ניסים עולה כי נדון הסדר שלפיו ימציא גד לבנק מגרש בנתניה כבטחון נוסף לביטחונות הקיימים, תיק ני"ע בשווי 650,000 ₪ ורכב בשווי 300,000 ש"ח. עד יום 31.3.2000 לא תגדל יתרת החוב בחשבונות. כנגד כל חיוב נוסף בחשבונות יפקיד גד כספים בסכום החיוב. אם ביום 31.3.2001 יעלה שווי תיק ניירות הערך לסך של 900,000 ₪ לפחות, ישוחרר המגרש מהשעבוד. אם לאחר מכן ירד שווי תיק ניירות הערך ב-10% לפחות, ישועבד המגרש שנית או יינתנו בטחונות אחרים. אם ב-30.3.2001 סך כל שווי הביטחונות יהיה גבוה מסכום החוב, יוארך ההסדר עד ליום 30.6.2001. אם שווי הביטחונות יהיה נמוך מסכום החוב, תינתנה בטוחות נוספות להנחת דעת הבנק ובכפוף לכך תוארך תקופת ההסדר כאמור. ב-30.6.2001 יפוג תוקף ההסדר וייבחן הסדר חדש.
2. גד לא העמיד בטחונות נוספים, ולא כיסה את חיובי הריבית הרבעונית. יתרת החוב בחשבון עלתה ושווי תיק ני"ע ירד באופן משמעותי.
3. ניסים הצהיר (סעיפים 103 – 104) כי גד מסר שאין לו אפשרות להסדיר את החוב עד ליום 30.6.2001 וכי הוא לא הסכים שייווצר מצב שבו הבנק יהיה רשאי לממש את ניירות הערך במסגרת הסדר עם הבנק.
4. ביום 18.1.2001 נמסר לגד מכתב התראה נוסף בגין חובו בסך 1,374,755 ₪ (נספח 27 לתצהיר ניסים). גד נדרש לסלק החוב באופן מידי.
5. בתשובת ב"כ פרידה מיום 30.1.2001 לבנק (נספח 31 לתצהיר ניסים), טען הוא כי לא נפלה טעות סופר בכתב הערבות, כי המניות מהוות ביטחון לחוב וזאת בלבד. כתב הערבות אינו מאפשר לבנק למכור את המניות לכיסוי החוב, אלא לכל היותר מונע מפרידה לממש או למשוך אותן מהחשבון עד לסילוק החוב.
6. התביעה הוגשה כחודש לאחר מכן.

החוב לבנק

1. אין מחלוקת בדבר קיומה של יתרת חובה של גד שלא נפרעה כפי שפורט בכתב התביעה.
2. בכתב ההגנה לא הכחיש גד את החוב אלא שלטענתו אין חובה לשלמו בשל הנימוקים שפירט בכתב ההגנה ובעיקר טענתו כי הבנק הפר את התחייבותו כלפיו לא להעמיד את האשראי לפירעון. במצב דברים זה, הנטל להוכיח כי מתקיים סייג לתשלום החוב מוטל על גד.

האם הוסכם כי החוב לא יועמד לפירעון עד ליום 31.3.2001?

1. לא שוכנעתי כי התגבש בין גד לבין הבנק הסכם מחייב שלפיו הבנק לא יעמיד את החוב לפירעון לפני יום 31.3.2001. גם אם הושגה הסכמה עקרונית בעניין זה היא הותנתה במספר תנאים אשר היה על גד לקיימם אך הוא לא עשה כן ולפיכך, רשאי היה הבנק להעמיד את החוב לפירעון מידי.
2. כאמור, ביום 18.10.2000 התקיימה פגישה בין גד לבין פרל.

גד הצהיר כי סוכם בפגישה שימשיך לקבל אשראי לפחות עד ליום 31.3.2001 וכי לאחר מועד זה תתקיים פגישה שבה תיבחן המשך התנהלות הצדדים (סעיף 20 לתצהירו).

1. בעדותו הרחיב כי הבנק התחייב בעל פה למתן מסגרת אשראי פתוחה עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו:

"ש. מה שאתה אומר, שהיה לך קו אשראי פתוח מול הבנק ויכולת למשוך כספים לפי צרכי העסק שלך עד סוף ההליך הפלילי, נכון?

ת. כן.

ש. על זה היה לך הסכם בעל פה עם הבנק?

ת. כן, שמואל אישר זה במשטרה. האישור הזה בעדות שלו.

מפנה את בית המשפט לנ/6, שורה 10, ההודאה של שמואל ניסים".

(עמ' 118)

1. בהמשך הודה כי מאפריל 2000 ועד ינואר 2001 יתרות החובה הלכו וגדלו ועוד אמר כי היה לו אשראי לכיסוי הוצאות העסק ללא הגבלת סכום וללא הגבלת תקופה (עמ' 138).
2. פרל הצהיר כי לא סיכם עם גד ולא נתן לו להאמין שהבנק יאפשר מצב שבו ימשיך לחרוג ממסגרות האשראי בחשבונות ללא הגבלה והבנק ימשיך לכבד חיובים ללא כיסוי מספיק וכי אף בנקאי סביר לא היה מגיע להסכמה כזו (סעיפים 18-16 לתצהירו).
3. גרסתו של גד אינה סבירה בעיני. בנקים אינם נוהגים לתת אשראי בלתי מוגבל, בעל פה, במיוחד כשלקוח לא רק שאינו מכסה את החריגות ממסגרת האשראי אלא שחובותיו הולכים וגדלים מרבעון לרבעון.
4. הצהרת פרל, שכיום אינו עובד של הבנק ואף מנהל נגדו הליך משפטי, כך שאין לו עניין בתוצאות ההליך, מקובלת עלי, היא עולה בקנה אחד עם פרקטיקה ידועה ומקובלת בבנקים ויש בה היגיון עסקי.
5. פרל הצהיר כי בפגישה האמורה ביום 18.10.2000 שוחחו הוא וגד על הסדר לפירעון החוב ולובנו עקרונות שעל בסיסם ניתן יהיה להגיע להסכם כדלקמן:

הכרת גד ופרידה בחוב והעדר טענות נגד הבנק, תיקון טעות הסופר שנפלה בכתב הערבות מספטמבר, מיסוד החוב בהלוואת "בלון" שמועד פירעון הקרן והריבית בגינה 31.3.2001 התחייבות ורקשטל לא לחרוג ממסגרת האשראי בחשבונות ולהפקיד כספים כנגד כל משיכה מהחשבונות, אם תהיה הפחתה של יותר מ-10% בשווי ניירות הערך, ישלים גד בטחונות חלופיים או יפקיד מזומן ואם לא יעשה כן, יהיה הבנק זכאי לממש את ניירות הערך. גד הציע להוסיף בטחונות וציין פרטים של נכס בנתניה. כאות רצון טוב ירכוש הבנק ני"ע כנגד ני"ע שנמכרו על ידי הבנק ביום 5.10.2010 (סעיף 12).

1. לנוכח פרק הזמן של כ- 15 שנים שחלף ממועד הפגישה למועד עריכת התצהיר וחקירתו, ספק בעיני אם פרל יכול היה לזכור את פרטי הפגישה במדויק. פרל נשאל על כך והשיב, ותשובתו הייתה נאמנה עלי כי זכר את התוכן העיקרי לאחר שהבנק הציג לו מסמך שהוא כתב לעורך הדין של הבנק מספר חודשים לאחר הפגישה ורענן את זכרונו (עמ' 30).
2. בחקירתו אמר פרל כי את מתווה עקרונות ההסדר צריך היה לגבש במסמכי אשראי חדשים הכוללים את פירוט ההסכמות לרבות מסמכי שעבודים וערבויות והיה על גד לפנות לסניף ולחתום על הסכמים שהכינה המחלקה המשפטית בהתאם (עמ' 31 ש' 22 – 30, עמ' 33 ש' 1 – 3, עמ' 38 ש' 15 – 17). גרסתו נאמנה עלי.

הנוהג המקובל הוא כי הסדר אשראי עם בנק נעשה בכתב, לא במתווה כללי בעל פה.

לא התעלמתי מטענת גד כי בפגישה נכחה פקידה שרשמה פרוטוקול שלא נמסר לו וכי בקשותיו בשלב מאוחר יותר לקבלו לא נענו. פרל הצהיר כי נפגש עם גד לבד ולא נערך פרוטוקול.

גם אם נרשם פרוטוקול והדבר לא הוכח, אין בכך כדי לסייע לורקשטל.

1. הבנק הציג 5 טיוטות הסכם שנערכו בסמוך לאחר הפגישה ובחודשים שלאחר מכן. ניסים הצהיר כי במסגרת פגישות שקיים עם גד הוא רשם על הטיוטות הערות מפיו של גד (נספח 24 לתצהירו). יש לשים לב כי אין בהערות טענה כלשהי כי הטיוטה סותרת את המתווה שהוסכם. ורקשטל לא הציג ראיה בדבר מחאה או טענה כלשהי של גד נגד הבנק בעניין זה בזמן אמת.
2. לא התעלמתי מהעובדה שעדות פרל לגבי הטיפול בטיוטות לא עלתה בקנה אחד עם עדות ניסים. בעוד שפרל אמר כי טיפולו בעניין הסתיים בפגישה עם גד, ניסים אמר כי הטיוטות הועברו לאישורו של פרל.

נראה כי השוני בעדויותיהם נובע מכך שהם לא עבדו באופן ישיר אחד מול השני. ניסים העביר את הטיוטות למטה הבנק (המחלקה המשפטית) וסבר כי ההערות כפופות גם לאישורו של פרל, בעוד שבפועל לא כך היה.

1. אין מחלוקת כי בסופו של דבר לא הבשילו הטיוטות האמורות להסכם חתום.

אני סבורה כי הטיוטות משקפות את עיקרי ההסדר שנדון בין הצדדים ובכל מקרה לא חרגו מהם באופן מהותי. גד סירב למתווה שפורט בהן.

במצב דברים זה נותרה יתרת החובה ללא הסדר בין ורקשטל לבין הבנק.

עקרונות ההסכם לא מומשו; טעות הסופר בכתב הערבות לא תוקנה, גד לא הפקיד כספים נוספים, האשראי לא הומר להלוואת בולט ומועד פירעון החוב לא נדחה עד יום 31.3.2001.

הבנק לא היה מחויב למתווה עקרונות שלא התגבש להסכם מחייב.

1. בהעדר הסכמה של גד לכל תנאי ההסדר, הבנק לא היה מחויב להסכמתו העקרונית לדחות את מועד הפירעון עד יום 31.3.2001 שהותנתה בהסדרת כל הסוגיות שפורטו בטיוטות ההסכם.
2. מעבר לדרוש אציין כי גם אם הייתי מקבלת את טענת גד כי סוכם בין הצדדים שהחוב לא יועמד לפירעון עד יום 31.3.2000, לא היה בכך כדי לסייע לורקשטל, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי החוב לא נפרע גם במועד האמור ועד היום (למעט כ-175,000 ₪ שהתקבלו לאחר הגשת התביעה כמפורט בסעיף 21 לתצהיר ניסים).
3. גם אם הייתי מקבלת את טענת גד כי הבנק הפר התחייבות כלפיו למתן אשראי (כאמור איני סבורה כך), לא היה בכך כדי לסייע לו שכן לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזקים הנטענים ע"י ורקשטל שבכל מקרה, לא הוכחו.
4. לנוכח כל האמור לעייל, יש לקבל את תביעת הבנק נגד ורקשטל ולדחות תביעתו של ורקשטל.

האם הבנק לא קיים הוראה למכור מניותיה של פרידה ביום 2.4.2000?

1. איני מקבלת את טענת ורקשטל כי הבנק לא קיים הוראה למכור את מניות פרידה.
2. גד הצהיר כי ביום 2.4.2000 שלח לבנק פקס ובקש למכור את המניות בחשבונה של אמו (סעיף 10 לתצהירו).
3. ורקשטל הציג ראשית ראיה כי הפקס נשלח (העתק הבקשה שמוענה לגביש ואישור שיגור הפקס צורפו כנספח א לתצהירו). לא הוכח כי הפקס התקבל ע"י הבנק.
4. בחקירתו אמר גד כי את כל הפעולות ביצע באופן אישי בסניף למעט פעולה זו (עמ' 125 ש' 27 - 32). גרסה זו מעוררת תמיהה שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת.
5. ניסים הצהיר כי הודעת הפקס האמורה לא התקבלה על ידיו או ע"י מי מעובדי מחלקתו, שניהלה את חשבונותיהם של ורקשטל (סעיף 127 לתצהירו). עוד הצהיר כי גד ידע שעליו לפנות אליו לגבי כל פעולה בניירות הערך. אם היה מעוניין לבצע פעולה כאמור היה פונה אליו ישירות ולא בפקס (סעיף 129).
6. הצדדים חלוקים בשאלה אם גד הגיע לבנק בתדירות גבוהה, כמעט מידי יום, או, פעם פעמיים בחודש (עמ' 115, סעיף 137 לתצהיר ניסים, סעיפים 5, 31 לתצהיר אור). לעיתים מסר גד הוראה בטלפון (עדות ניסים, עמ' 75 ש' 15-12), לא הוצגו דוגמאות לשליחת הוראות נוספות באמצעות פקס.
7. ראינו כי הבנק פנה לורקשטל בהתראה כי אם לא יפרע את החוב הוא יממש את המניות. אם אכן היה מבקש למכור את המניות, הוא היה מגיב על מכתב הבנק מ-4.4.2000 ונענה להתראת הבנק בדבר מימוש המניות.
8. מהראיות עלה כי בכל ההתכתבות והמגעים בין הצדדים הבנק ביקש לממש את המניות וגד הוא שסירב. יתירה מכך, ביום 20.6.2000 רכש גד 25,000 מניות טכנופלסט נוספות.

לאחר שביום 5.10.2000 מכר הבנק 7,500 מניות ניהל גד מגעים לרכישתן חזרה על ידי הבנק. ניסים אמר בחקירתו כי בעקבות המכירה הקים גד "מהומת אלוהים"(עמ' 66).

ביום 4.1.2001 רכש גד בסניף (לא באמצעות פקס) 21,544 מניות נוספות (נספח 29 לתצהיר ניסים). אחת מההתנגדויות של גד לחתימת הסכם עם הבנק הייתה התנגדותו לאפשר לבנק לממש את המניות.

שוכנעתי כי בכל פרק הזמן הרלוונטי היה זה הבנק שרצה לממש את המניות לכיסוי החוב ומנגד היה זה גד שרצה להימנע מכך.

1. ביום 19.9.2000 בחר ורקשטל לשעבד את המניות להבטחת תשלום החוב ולא למכור אותן לכיסויו.

יש לשים לב, כי עובר למועד זה, ורקשטל לא מחה ולא נקט כל פעולה נגד הבנק בטענה כי סירב למלא אחר הוראתו הנטענת למכירת המניות. ההיפך, ורקשטל פעל למנוע את מכירתן באמצעות שעבודן, ככל הנראה, מתוך תקווה ששווין יעלה.

1. מהראיות שהוצגו לי ומהתנהלותו של ורקשטל במגעיו עם הבנק התרשמתי כי אם אכן היה מבקש מהבנק למכור את המניות בהודעת הפקס האמורה, היה מוודא את ביצועה בפועל באופן אישי בסניף או לפחות בטלפון, וככל שהבנק לא היה מבצע זאת, היה שב ופונה אליו בדרישה לעשות כן בנחישות ובהתמדה. בכל מקרה, גד לא היה מסתפק בשיגור הודעת פקס יחידה. גד עקב אחר התנהלות החשבון והיה מודע לפעולות שבוצעו או לא בוצעו בו (סעיף 6 לתצהיר אור)
2. אני סבורה כי הבנק לא התרשל באי ביצוע ההוראה ולא סירב לבצעה, אלא שהוראה כאמור לא התקבלה ע"י הבנק.
3. בכל מקרה, גם אם ההוראה הייתה מתקבלת ע"י הבנק, הוא היה רשאי לסרב לבצעה ללא הסדרה מקבילה של תשלום חובותיו של גד שכן כזכור המניות היו ממושכנות. לא שוכנעתי כי הושג הסדר במועד האמור.
4. לנוכח מסקנתי זו יש לדחות את התביעה שכנגד של פרידה.

נסיבות ההחתמה של פרידה על כתב הערבות

1. שוכנעתי כי עובר להחתמת פרידה על כתב הערבות המתוקן אור לא הסבירה לה כי מדובר בערבות כללית אלא אישרה בפניה כי היא משעבדת את מניותיה עד לסך של מיליון ₪ חלף השעבוד הקודם על סך 450,000 ש"ח.
2. ראינו כבר לעיל כי הערבות הראשונה שעליה חתמה פרידה, הוגבלה באופן שהבנק היה רשאי להיפרע אך ורק מתיק ניירות הערך שלה שמושכן לזכותו להבטחת ערבותה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 19.9.2000 הסיע גד את אור לביתה של פרידה וכי אור היא שהחתימה את פרידה על כתב הערבות השני.
4. אור הצהירה כי פרטי כתב הערבות מולאו בכתב יד בפגישה בינה לבין ניסים לפני שפרידה הוחתמה עליו (סעיף 14), וכי נוסח הערבות היה ידוע לגד לפני החתימה ורק לאחר אישורו תואם מועד ההחתמה (סעיף 16 לתצהירה).
5. בחקירתה התברר כי היא אינה יודעת אם כל הפרטים בטופס מולאו (עמ' 49-48) ואינה יודעת אם הראו לגד את הטופס לפני החתמת פרידה (עמ' 48 ו-50).
6. ניסים הצהיר כי מלא את כתב הערבות יחד עם אור וכי רק לאחר שגד אישר את נוסח כתב הערבות תואמה הגעת אור לביתה של פרידה (סעיפים 171 – 174 לתצהירו).
7. בחקירתו אמר כי ראה שאור ממלאת את הטופס וכי גד קרא את כתב הערבות במשרדו לפני שפרידה הוחתמה עליו, כנראה, יום קודם לכן (עמ' 68-67).
8. יש לתמוה על טעות הסופר שנפלה בטופס בכך שצוין בו בכתב יד כי הערבות ניתנת להבטחת חובות הסניף לבנק במיוחד בשים לב לכך שאור מילאה אותו תחת פיקוחו של ניסים. יש בכך כדי להעיד כי הדברים נעשו בחיפזון ללא הקפדה כנדרש בנסיבות העניין. נראה כי ככל שנוסח כתב הערבות נמסר לגד לעיון טרם החתימה לא היה זה נוסח סופי אשר כל הפרטים צוינו בו.
9. בעדותה לפני ביום 24.1.2016 הייתה פרידה בת 94 שנים. היא לא זכרה את החתימה על התצהיר ואת פרטי האירועים. מעדותה היה ברור כי היא לא הייתה בקשר ישיר עם הבנק וכי חתמה על מסמכי הערבות כיוון שרצתה לעזור לגד. למרות שידוע כי גד הוא היחיד שביצע פעולות בחשבון (אין על כך מחלוקת), מדבריה עלה כי בעלה הוא שנהל את החשבון והכספים.
10. פרידה הצהירה כי פקידת הבנק הגיעה לביתה יחד עם בנה. היא שאלה את פקידת הבנק (שאותה לא הכירה) על מה היא מתבקשת לחתום וזו השיבה כי מדובר בחתימה על שעבוד ניירות ערך. הפקידה לא הסבירה לה כי מדובר בערבות כללית (סעיפים 9 – 10). מאחר שהייתה מאוד חולה ומאחר שהיא אישה מבוגרת היא לא קראה את המסמך, סמכה על תשובת הפקידה, וחתמה על המסמך כפי שהתבקשה (סעיף 11). הפגישה נמשכה פחות מחמש דקות (סעיף 17).
11. גד הצהיר כי במעמד החתימה אור לא הסבירה לפרידה דבר (סעיף 16). מאחר שהוא לא הביא עמו משקפי קריאה לא יכול היה לקרוא את הכתוב וסמך על מה שסוכם בינו לבין ניסים, דהיינו, שפרידה תחתום על שעבוד מניותיה לחשבון העסקי שלו עד לסכום של מיליון ש"ח עבור כסף עתידי שהוא אמור לקבל (סעיף 40).
12. מחקירתה של אור התברר כי היא לא הסבירה לפרידה את המהות והמשמעות של חתימתה על כתב הערבות וודאי שלא הסבר כדבעי (עמ' 48-46).
13. בהתאם לתכתוב שיחה של גד עם אור שצורף לתצהירי ורקשטל (נספח ד) אמרה אור כך:

"גדי: את זוכרת שהיינו אצלה? כמה זמן היינו אצלה בערך?

אור: כמה דקות.

גדי: כמה דקות. היא לא קראה את החומר, שאלה אותנו למה אנחנו מחתימים אותה.

אור: אמרת לה במקום ארבע מאות חמישים אלף שהיית חתומה את חותמת על מליון.

גדי: שמה, מה היא משעבדת.

אור: את הניירות ערך שלה.

גדי: בדיוק. לא, לא, לא שעבדנו, לא את הפנסיה שלה, לא את הפיצויים שלה מגרמניה, לא את האוטו...

אור: לא, מה שצריך הסברתי את ניירות ערך שיש לה בחשבון..

גדי: טכנופלאט, תעשיות או טכנולוגיות.

אור: גם וגם."

ובהמשך הדברים:

"אור: מה שאמרת לה במקום הארבע מאות חמישים שהיא חתומה היא חותמת על המליון שקל שיש לה.

גדי: אבל מה היא משעבדת, משעבדת, רק את ה...?

אור: את הניירות ערך.

גדי: זה הכל. שום דבר אחר לא. היא מפחדת את האוטו שלה שיעקלו לה, או פיצויים שלה מגרמניה וכל...

אור: (לא נשמע) הפיצויים שלה גם כן לא.

גדי: לא, אבל אנחנו, היא ידעה שהיא חותמת רק על הניירות ערך, נכון?

אור: כן."

1. אור וגד היו היחידים שהיו נוכחים בהחתמת פרידה על כתב הערבות השני. מהשיחה האמורה עולה באופן ברור כי עובר להחתמתה נאמר לפרידה שהיא חותמת על מסמך שעבוד מניותיה עד לסך מיליון ₪ במקום השעבוד הקודם על סך 450,000 ₪.
2. הדברים מתיישבים גם עם עדותו של ניסים במשטרה בשנת 2002 (נ/6), שבמסגרתה אמר כך:
   "...טרם צאתה הונחתה אור לוודא כי האם יודעת על מה היא חותמת הכוונה להסביר לאם שזוהי אותה הפרוצדורה כפי שעשתה עם הערבות של 450000 ₪ רק הסכום גדל למליון ₪...".
3. כזכור, זכותו של הבנק בהתאם לכתב הערבות על סך 450,000 ₪ יוחדה למניות פרידה ששועבדו לשם כך לבנק. עדותו האמורה של ניסים במשטרה מלמדת כי זכותו של הבנק בהתאם לכתב הערבות על סך של מיליון ₪ הייתה כפופה לאותה מגבלה, דהיינו, שהבנק רשאי היה להיפרע אך ורק מהמניות עד לסך של מיליון ש"ח.
4. בחקירתה אמרה אור כי הייתה פקידה מיומנת (עמ' 43). היא אישרה כי החתמת ערבויות לא היה התפקיד המרכזי שלה באותו זמן (שם). היא התחמקה ממתן תשובות ענייניות באשר למהות וסוגי הערבות. בהמשך אמרה כי לא הייתה מיומנת בהחתמת ערבויות (עמ' 44). היא לא ידעה להסביר את טעות הסופר במילוי הטופס תחת פיקוחו של ניסים (שם). אור לא ידעה מה משמעות "ערב יחיד" (עמ' 46-45).
5. התרשמתי כי אור לא ידעה להסביר לפרידה את משמעות המסמך שעליו החתימה אותה. אור לא עסקה בהחתמת לקוחות על מסמכים מסוג זה כדבר שבשגרה. היא נשלחה ע"י ניסים לביתה של פרידה כדי לבצע פעולה טכנית של החתמת פרידה על המסמכים. ניסים הוא שניהל את המגעים עם גד לפני החתמת פרידה. ספק בעיני אם ניסים נתן לאור הנחיות מדויקות לגבי ההסברים שנדרשה לתת לפרידה טרם החתמתה ווידא שהיא עצמה מבינה את הדברים כדבעי.
   בכל מקרה, אור לא הסבירה לפרידה את מהות ומשמעות חתימתה על כתב הערבות השני, דהיינו כי היא חותמת על כתב ערבות כללית לחובות גד.
6. איני מקבלת את הסבריה של אור כי אין לתת משקל לדבריה בשיחותיה עם גד כיוון שיתכן כי נאמרו כדי לרצות את גד או לגרום לו להניח לה.
7. גביש שכיהן באותו זמן כמנהל הסניף זכר כי שועבדו מניות ורכב בלבד ולא זכר כי ניתנה ערבות כללית בחשבון (עמ' 98 – 99).
8. ככלל, קיימת חזקה כי מי שחתום על מסמך קרא אותו. בנסיבות מקרה זה, כאשר מהראיות התברר כי פרידה והבנק סברו כי מדובר בחתימה על מסמכים לעדכון סכום שעבוד המניות, דעתי היא כי הבנק אינו יכול להיבנות מהחזקה האמורה.
9. הצדדים חלוקים בשאלות נוספות לגבי כתב הערבות.

לנוכח מסקנתי האמורה איני נדרשת לדון בהן בפרוט. אציין רק את תמצית הדברים.

1. מועד מילוי פרטי הערבות - הצדדים חלוקים בשאלה האם סכום הערבות, מיליון ₪ מולא לפני החתמת פרידה או שהוסף על ידי הבנק לאחר מכן (סעיפים 19, 39 לתצהיר גד).

מטענת ורקשטל כי לא קראו את כתב הערבות טרם חתימתו עולה מניה וביה כי הם לא ידעו ואינם יודעים אם הסכום נכתב לפני חתימת פרידה או לאחר מכן. אם אכן נכתב הסכום לאחר חתימת פרידה עלול היה הדבר לעורר קושי. בנסיבות העניין דעתי היא כי אין מדובר בפגם היורד לשורש הערבות. כזכור, גד טען כי הוא שכנע את פרידה להסכים להעלאת סכום שעבוד המניות למיליון ₪. פרידה אישרה כי היא הסכימה לכך. ככל שיינתן תוקף להסכמת והתחייבות פרידה בהתאם לאמור לעייל היא לא תקופח וזכויותיה לא תיפגענה.

1. טעות סופר בערבות - בכתב הערבות נפלה טעות סופר שלפיה הערבות היא לתשלום חובות הסניף לבנק במקום לחובותיו של גד. כוונת הצדדים בעניין זה הייתה ברורה. אין לתת משקל לטעות הסופר. יש לתת תוקף לכתב הערבות בהתאם להסבר שניתן לפרידה, היינו, שניתן להיפרע ממנה כערבה לחובותיו של גד ממניותיה בלבד עד לסכום של מיליון ₪.
2. האם הוסבר לפרידה כי מדובר בערבות לחובות קיימים – מדובר היה בהגדלת ערבות קיימת לחובותיו של גד. התרשמתי כי פרידה הבינה שמדובר בערבות לחובות קיימים של גד, ולכן הסכימה לתת אותה.
3. לנוכח האמור לעיל, בשל הפרת חובת הגילוי וחובת הזהירות וההגינות כלפיה, הבנק אינו זכאי להיפרע מערבותה של פרידה מכלל נכסיה אלא מניירות הערך בלבד (לגבי חובות הבנק כלפי ערב, קל וחומר כשהערב הוא גם לקוח הבנק, ראו: סעיף 17א לחוק הבנקאות 1994, רע"א 4373/05 עמירם אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (2007), ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט (1) 369 (1995)).

לסיכום:

1. אני מקבלת את תביעת הבנק נגד גד.

אני מקבלת את תביעת הבנק נגד פרידה בכפוף לכך שחבותה היא ביחד ולחוד עם חבותו של גד עד למלוא סכום הערבות השני כמפורט בתביעה ובכפוף לכך שהבנק יהיה רשאי להיפרע מפרידה אך ורק מהמניות האמורות.

כל סכום שהבנק יגבה ממימוש מניות פרידה כאמור, יופחת מחובו של גד בהתאם לפסק דין זה.

1. אני דוחה את התביעות שכנגד.
2. גד ישלם לבנק הוצאות משפט בסך של 35,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 80,000 ש"ח.

בנסיבות העניין איני מחייבת את פרידה בהוצאות.

1. ב"כ הבנק יגיש פסיקתא לחתימה.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה