מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. באישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירות של הסגת גבול פלילית, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, עבירה לפי סעיף 338(6) לחוק ותקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק. האישום השני מייחס לנאשם עבירת איומים, עבירה על פי סעיף 192 לחוק.

האישום הראשון

1. על פי עובדות האישום הראשון, ביום 25.5.08 בשעה 17:00 לערך ברחוב בן יהודה 32 בהרצליה הסיג הנאשם גבול ברכבו של פקח העירייה, דוד סלם (להלן: "עובד הציבור" או "המתלונן") אשר מילא תפקידו ברישום דו"חות תנועה באותה העת, בכך שהכניס ידו לתוך הרכב ונטל את מפתחות הרכב מתוך המתנע, הכל בכדי להפחיד את המחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה.
2. באותן הנסיבות כמתואר לעיל, הנאשם לא נקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בכלבה שבהחזקתו והכלבה שהחזיק שרטה את עובד הציבור בפניו.
3. בהמשך למתואר לעיל, בשעה 17:45 לערך, הגיע הנאשם לבניין עיריית הרצליה, השתולל במקום, חטף את מכשיר המירס של המאבטח, טל סייחונוב וסרב להשיבו על אף דרישת המאבטח. בהמשך, לכשניסה סייר הביטחון יגאל ביטון (להלן: "הסייר") להשתלט על הנאשם ולהוציא מידיו את מכשיר המירס, תקף הנאשם שלא כדין את הסייר, שהינו עובד ציבור, בכך שירק על פניו מספר פעמים.

האישום השני

1. על פי האישום השני, בשעה 20:55 לערך בתחנת משטרת גלילות, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין על קצין המשטרה, פקד שרון מלכה, באומרו לו: "כל אחד יקבל את הכדור המגיע לו" והכל בכוונה להפחידו ולהקניטו.

פתח דבר

1. בתיק זה החלו להישמע ראיות לפני כב' השופטת גיליה רביד וביום 2.7.12 המשך שמיעת הראיות הועבר למותב זה. לכך תהא התייחסות כמפורט להלן.

פרשת התביעה

1. פקח העירייה ע/ת1 דוד סלם מסר בהודעתו במשטרה מיום 25.5.08 כי הגיע למקום האירוע על מנת לרשום דוחות לבעלי כלי רכב החונים במקומות המסומנים באדום לבן ומפריעים לתנועה. לאחר שרשם את הדוחות הניע את רכבו ושמע את הנאשם – שהיה באותה עת עם כלבתו - קורא לו ומבקש ממנו לצאת מהרכב. הנאשם שאל את המתלונן האם רשם לו דו"ח חניה והמתלונן השיב לו בחיוב. באותה העת המתלונן ישב במושב של הנהג כשהדלת פתוחה ורגל אחת מחוץ לרכב. הנאשם פתח את הדלת של המושב ליד הנהג, הכניס חצי פלג גופו העליון אל תוך הרכב, שלח את ידו לעבר המפתחות שהיו בסוויץ, כיבה את הרכב ולקח את המפתחות תוך כדי התנגדות המתלונן. הכלבה שהחזיק הנאשם ניסתה להתנפל על המתלונן ושרטה אותו בפניו בלחיו השמאלית. הכלבה הייתה ללא מחסום-פה אך קשורה לרצועה. כאשר הכלבה ניסתה לתקוף את המתלונן, יצא המתלונן מחוץ לרכב והזמין סיוע. לאחר מכן נאמר למתלונן כי הנאשם התקשר ומסר שהמפתחות בידו. המתלונן נשאל מה עשה הנאשם כשהכלבה ניסתה לתקוף אותו וזה השיב כי הנאשם ראה את הכלבה תוקפת אותו אך לא עצר את הכלבה. לדבריו, הכלבה ניסתה לנשוך אותו אך לא הצליחה כי הוא נרתע לאחור אבל הצליחה לשרוט אותו עם רגליה.

(ראה הודעתו במשטרה מיום 25.5.08 (נ/2))

1. ע/ת 1 – סלם דוד מסר עדותו לפני כב' השופטת גיליה רביד ביום 10.3.10. בעדותו תאר המתלונן את השתלשלות האירוע נשוא כתב האישום. לדבריו, לאחר שרשם דו"ח חניה לנאשם על שהחנה את רכבו לצד המדרכה המסומנת באדום לבן, הגיע הנאשם עם כלבתו לעבר המתלונן נכנס לרכבו ושאלו מדוע רק לו רושמים דוחות. תוך כדי אמירת הדברים שלח הנאשם את ידו למפתחות הרכב כשהמתלונן באותה עת יושב במושב הנהג, החלו צעקות ביניהם וכלבתו של הנאשם התחילה להשתולל בתוך הרכב וניסתה לתקוף את המתלונן אך המתלונן הצליח לזוז לאחור, אולם נגרמו לו שריטות בפנים. לדברי המתלונן הכלבה הייתה קשורה ברצועה אך יכולה לזוז בחופשיות בתוך הרכב ולא היה לה מחסום בפיה. המתלונן התקשר והזמין סיוע משטרתי. הנאשם לקח את מפתחות הרכב ועזב את המקום. מאוחר יותר הגיע הנאשם למשרדי המשטרה והשיב את המפתחות.

(ראה פרוטוקול מיום 10.3.10 עמ' 3).

1. בחקירתו הנגדית נשאל לעניין נוכחות הפקח יצחק ירושלמי בזירת האירוע ומסר כי אולי היה נוכח בחלק מהאירוע אך לא בכולו. הסניגור הטיח במתלונן כי ירושלמי הגיע למקום להביא לו פנקס דוחות וכי הוא היה נוכח באירוע והמתלונן השיב כי יכול להיות שירושלמי הגיע בסוף האירוע. בהמשך מאשר כי ירושלמי אכן הגיע בסוף האירוע וכי הבין שהוא ניסה לגשת לנאשם ולעצור אותו.

(ראה פרוטוקול מיום 10.3.10 עמ' 8 שורות 9-110, עמ' 9 שורות 1-2, עמ' 16 שורות 4-5).

1. בחקירתו הנגדית מסר המתלונן כי הנאשם נכנס מהדלת אשר לצדו של הנהג ולקח את המפתחות מהסוויץ.

(ראה פרוטוקול מיום 10.3.10 עמ' 13 שורות 24-29).

1. עם העברת התיק לפני מותב זה, ניתנה החלטה על ידי, לפיה העד סלם יישמע בשנית וזאת לנוכח חשיבות שמיעתו של עד זה והצורך בהתרשמות ממהימנותו.
2. ביום 2.7.12 המתלונן מסר עדותו בשנית בבית המשפט. המתלונן חזר על דבריו כפי שמסר בעדותו הראשונה. שעת רישום הדו"ח של הנאשם הינה 16:20. בחקירתו הנגדית חזר המתלונן על דבריו כי היה לבד באירוע וכי יכול להיות שהשוטר ירושלמי רק עבר במקום אך הוא לא היה נוכח ברישום הדו"ח ובמקרה התקיפה.

(ראה פרוטוקול מיום 2.7.12 עמ' 23 שורות 22-26).

1. לשאלה מדוע המתלונן לא דיווח שכלבתו של הנאשם התנפלה עליו ושרטה אותו השיב כי אינו זוכר את הדיווח והוא חושב שהדיווח היה על תקיפה ויכול להיות שהבחין בשריטה מאוחר יותר. המתלונן מסר כי לא היה בטוח שהנאשם לקח איתו את מפתחות הרכב וכי שם לב לכך רק מספר דקות לאחר האירוע מאחר וחשב כי הנאשם מנסה למנוע ממנו לנסוע. המתלונן נשאל מדוע לא הזכיר תקיפת כלב בטופס הצהרת נפגע וזה השיב כי התכוון לכך שהנאשם תקף אותו בכך שנתן למצב לקרות.

(עמ' 25 שורות 27-28, עמ' 26 שורה 1, עמ' 28 שורה 32, עמ' 29 שורה 3, ו-8 עמ' 30 שורות 14-16).

1. המתלונן נשאל כיצד יתכן שרשם דו"ח לנאשם בשעה 16:20 ודו"ח נוסף בשעה 16:25 (ראה פלט רישום דו"חות נ/6) וזה השיב: "לא בטוח שאני רשמתי. צריך לבדוק את זה. יש אפשרות. זה לא היה משהו שמונע ממני לרשום דו"ח. אנחנו כל הזמן במצבים קשים ברישום דו"חות. מקללים אותנו ותוקפים אותנו וזה לא מעכב את העבודה שלנו. עלי לבדוק אם אכן מדובר בדו"ח שלי. אולי מישהו אחר רשם". בהמשך מסר כי אם זה דו"ח עוקב זה רק הוא רשם.

(עמ' 31 שורות 13-16, 20).

1. ע/ת 2, טל סייחונוב, (להלן: "המאבטח") מסר עדותו בבית המשפט ביום 4.2.13. לדבריו ביום האירוע שימש כמאבטח לשכה בעיריית הרצליה. התקבל דיווח במוקד העירוני על אדם שתקף פקח עם כלב וחטף לו את מפתחות הרכב. בחלוף חצי שעה הגיע אליו הנאשם וביקש למסור לידיו את המפתחות. העד סרב לקבל את המפתחות והפנה אותו למוקד העירוני. במקביל נמסר לנאשם מהמוקד העירוני כי המשטרה מחפשת אותו בעקבות תקיפת פקח. הנאשם החל להשתולל, לצעוק ולקלל. הנאשם ניסה לצאת מהדלת הימנית וכשלא הצליח מאחר וזו הייתה נעולה הוא לקח את מכשיר המירס השייך למאבטח, העד ביקש מהנאשם להשיב לו את המכשיר והנאשם סרב. בהמשך ניסה להוציא את המירס מידו של הנאשם ולא הצליח, הנאשם נפל על הרצפה וניסה למשוך אותו אליו לתגרה. לאחר מכן הנאשם קם והמשיך לצעוק או אז הגיעו שוטרי סיור ביטחון והשתלטו עליו. הנאשם המשיך לקלל, תקף ודחף את הפקח ומאוחר יותר הגיעה משטרה. לדברי העד, הנאשם ניסה לעורר פרובוקציות שכביכול הותקף על ידי העד.

(ראה פרוטוקול מיום 4.2.13 עמ' 39, עמ' 40 שורות 1-4). (לעניין שבירת האנטנה של מכשיר המירס ראה מזכר ת/9 מיום 25.5.08)

1. בחקירתו הנגדית אישר העד כי לפני שהנאשם הגיע לעירייה הוא התקשר למוקד והודיע כי הוא מתכוון להגיע למסור את המפתחות. העד אישר כי הוא מכיר את הנאשם מאירועים קודמים. כמו כן שלל את הטענה כי ניסה ללכוד את הנאשם מחוץ לבניין העירייה. לעניין הימלטות הנאשם מבניין העירייה מסר העד כי אם הנאשם היה מנסה לפתוח את הדלת השמאלית היה יכול לצאת מהמקום. לדבריו, הדלת הימנית נעולה תמיד ואילו הדלת השמאלית הייתה פתוחה. העד נשאל האם הפעיל על הנאשם מעצר אזרחי ועיכב אותו והוא השיב בשלילה והוסיף כי הנאשם היה חופשי לגמרי. בהקלטה העד מזהה את הקול שלו אך לדבריו אין לו סמכות להפעיל עיכוב. העד נשאל שוב אם הוא עיכב את הנאשם וזה השיב: "יכול להיות שאני ויכול להיות שמישהו אחר". העד הכחיש כי כלא את הנאשם שלא כדין והוסיף כי אין לו סמכות לנעול אותו. לעניין זה יצוינו דברי ע"ת/3, אתי אוחיון, לפיהם הנאשם לא אמר שהעד כלא אותו אלא עצר אותו מעצר אזרחי. לעניין העובדה כי הנאשם לקח מידו את המירס הסביר כי הוא ביקש מהנאשם שיחזיר לו את מכשיר המירס והנאשם אמר לו שלא יגע בו. לדבריו, הנאשם צעק בלי שום סיבה ולא היה ביניהם מגע.

(ראה פרוטוקול מיום 4.2.13 עמ' 40 שורות 18-22, 24, עמ' 41 שורות 6-7, 22-26, עמ' 42 שורה 14-15, 24, עמ' 43 שורות 3-4, 19-20, 30-31 וכן פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 66 שורה 15).

1. הוגשו תמלילי שיחות על ידי ההגנה. בתמליל שסומן נ/7 המאבטח טל סייחונוב אומר לנאשם כי הוא מעוכב עד הגעת המשטרה. עוד עולה מהתמליל כי המאבטח ביקש מהנאשם כמה פעמים שיחזיר אליו את מכשיר המירס. בהמשך צויין כי הנאשם אמר למאבטח באיזה סמכות הוא נוגע בו והמאבטח בתגובה אמר כי הוא לא נוגע בו וכי הוא משקר. הנאשם קילל את המאבטח ואיים עליו כדברים הבאים: "אתה תאכל ממני חתיכת..."

בתמליל נרשם כי דובר לא מזוהה אמר לנאשם כי אף אחד לא התייחס אליו בכוח, הנאשם אמר כי הוא שוכב ברצפה "עם בומבות" והדובר הלא מזוהה השיב כי אף אחד לא נתן לו "בומבה". בתמליל נרשם כי הנאשם אמר שלקח את המפתחות מתוך רכב מונע שלא היה בו אף אחד.

(ראה תמליל הקלטה עמ' 9 שורה, עמ' 14 שורה 15 נ/7).

1. בעדותו בבית המשפט, מסר ע"ת/7 יגאל ביטון כי שימש בעת האירוע כשוטר בשיטור המשולב בעיריית הרצליה וביום האירוע היה בסיירת ביטחון. העד העיד כי שמע שיש אי סדר במוקד העירוני וזאת באמצעות מכשיר הקשר. לפיכך הגיע למוקד העירוני והבחין בנאשם מחזיק במכשיר מירס. העד ביקש מהנאשם שימסור לידיו את מכשיר המירס וזה סרב, או אז לקח ממנו את המכשיר בכח. לדבריו הפעיל כוח סביר והנאשם התנגד, השתולל וירק עליו. לכן הסיט את פניו של הנאשם בעודו שוכב על הרצפה עד הגעת המשטרה. בחקירתו הנגדית אישר כי הכיר את הנאשם וידע על הטרדות שביצע כלפי פקחים בעירייה. בחקירתו הנגדית מסר כי יש לו סמכות לעכב אדם במידת הצורך והפעיל כוח סביר על מנת לקחת את מכשיר המירס מידי הנאשם.

(ראה פרוטוקול מיום 26.6.13 עמ' 47, עמ' 48 שורה 29, עמ' 49 שורות 22-23).

1. ביום 13.5.14 מסרה מיכל זמיר ע"ת/8, שוטרת בתחנת זבולון, עדותה בבית המשפט. העדה מסרה כי לאחר חקירת הנאשם קראה לקצין הממונה, שרון מלכה (ע"ת/4) כדי לחקור את הנאשם. הנאשם טען לפני שרון כי הוא "טעון הגנה". בחקירתה הנגדית נשאלה העדה לעניין פירוש המילה "כדור" וזו השיבה כי הכוונה לקליע. העדה נשאלה האם ראתה בדבריו של הנאשם איום לירות וזו השיבה בחיוב. בהמשך הסבירה כי הנאשם היה מאוד נסער ובאותו רגע זה היה בהחלט איום. העדה נשאלה האם הנאשם התכוון בדבריו לפיהם הוא מחזיר לידי שרון את הכדור והכוונה על פי ביטוי רגיל בו משתמשים והיא בתגובה השיבה כי הנאשם באופן ברור אמר כי הוא מאחל לכל אחד את הכדור המתאים לו.

(ראה פרוטוקול מיום 13.5.14 עמ' 52 שורות 11-14, 16-17, עמ' 53 שורות 6-7).

1. רפ"ק שרון מלכה (ע"ת/4), קצין פשעים בתחנת גלילות ערך מזכר נ/10, שם ציין כי הנאשם אמר ש"כל אחד יקבל את הכדור המגיע לו". בעדותו בבית המשפט מסר מלכה כי באותו רגע חש מאוים ואף הבהיר במזכר שערך כי הדברים חמורים ובבחינת איום כלפי איש משטרה. בחקירתו הנגדית הטיח בו הסניגור כי דבריו של הנאשם לעניין הכדור היו בתגובה לאמרה שלו, "אנחנו מחזירים את הכדור אליך" וזה השיב שדי באינטונציה כדי להבין שמדובר באיום מצד הנאשם וכי כל אחד היה מבין או יכול לפרש זאת כאיום. העד נשאל האם כשאמר את המשפט "צודק כל אחד יקבל את הכדור שמגיע לו" התכוון שכל אחד יצטרך להתמודד עם הבעיה שלו וזה השיב כי הוא השתמש במשפט של הנאשם ופשוט חזר עליו. בהמשך הוסיף כי היו לנאשם מספר הזדמנויות להסביר למה הוא התכוון בדבריו אך הוא בחר כדרכו להמשיך באופן פתלתל.

(ראה פרוטוקול מיום 13.5.14 עמ' 56 שורות 18-21, עמ' 58 שורות 7-14, עמ' 60 שורות 12-15 וכן מזכר מיום 25.5.08 נ/10).

1. ע"ת/3, אתי אוחיון, גבתה את הודעת הנאשם ומסרה עדותה בבית המשפט ביום 05.06.14. לדבריה מהתבטאויותיו של הנאשם עלה אלמנט של איום. עוד מסרה כי היא מפרשת את המילה "כדור" כקליע. לאורך עדותה חזרה העדה וציינה כי פירשה את דבריו של הנאשם כאיום, העדה אף הוסיפה כי התגובה שלה לדבריו הייתה "ואוו".

(ראה פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 65 שורות 24-32, עמ' 69 שורות 3-5).

פרשת הגנה

1. בהודעתו הראשונה במשטרה, הנאשם מסר כי טייל עם כלבתו ברח' בן יהודה 32 בהרצליה כשהכלבה מחוברת לרצועה. הנאשם הודה כי כיבה את הסוויץ של רכבו של הפקח ולקח את המפתחות אך זאת כאשר הרכב של הפקח עמד בצד כשהוא מונע ואף אחד לא נמצא ברכב. הדלת הימנית של הרכב הייתה פתוחה במקצת. הנאשם נשאל מדוע עשה כן וזה השיב כי אסור להשאיר רכב מונע והתכוון להמתין בפינת הרחוב לבעל הרכב ולהסב את תשומת ליבו. הנאשם הכחיש כי כלבתו תקפה את הפקח. כמו כן הנאשם הכחיש כי כאשר הגיע לעירייה חטף מהמאבטח את מכשיר המירס, לדבריו כשרצה לצאת מבניין העירייה, עצר אותו המאבטח ואמר לו כי הוא עוצר אותו מעצר אזרחי. הנאשם תפס בידו מכשיר מירס שחור שהיה מונח על הכיסא ולא רצה להשיב את מכשיר המירס לידי המאבטח לאפשרות כי יחפוץ להתקשר. הנאשם הודה כי ירק על שוטר הסיור שתפס אותו ואף הודה שכנראה התנגד למעצר.

(ראה הודעתו המשטרה מיום 25.5.08 עמ' 1 שורות 8-14, 18-24, עמ' 2 שורות 35-46, עמ' 3 שורות 8-10, 47, 50 ת/2).

1. בהודעתו השנייה (ת/3) נחקר הנאשם בחשד לאיומים. הנאשם הכחיש כי איים על הקצין שרון מלכה ומסר כי אמר את הדברים בתגובה לדברי הקצין שאמר לו שהוא זורק את הכדור אליו. לדבריו, כשאמר את הדברים התכוון לכך שכל אחד "סוחב את תיבת הפנדורה שלו".

(ראה הודעתו במשטרה מיום 25.5.08 ת/3).

1. בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם כי ביום האירוע, בשעה 16:00 לערך החנה את רכבו בזירת האירוע, אז הבחין ברכב של הפיקוח העירוני המשולב עומד בחנייה כפולה ובאופן מפריע. בתוך הרכב פקח אחד ופקח נוסף עומד בחזית הרכב ורושם דו"ח לרכב שלו שהחנה בחנייה "אדום לבן". הדו"ח הוגש וסומן נ/4. הפקח שהיה בתוך הרכב שמו ירושלמי. לדברי הנאשם הוא צילם את רכב הפיקוח אשר עמד באמצע הכביש ואחר כך הבחין בפקח ירושלמי מחנה רכבו. מאוחר יותר הבחין ברכב מסוג סיטרואן שעמד עם מנוע פועל ואין איש בתוך הרכב שהדלת הייתה פתוחה. לדברי הנאשם לא חשב כי מדובר ברכב השייך לעירייה. הנאשם לקח את מפתחות הרכב וסגר את הדלת. בתמונה שהוגשה לבית המשפט וסומנה נ/5 מופיע רכבו של המתלונן כשהוא לא משולט. כשחלף על פני המתלונן, המתלונן והפקח ירושלמי רצו לעברו, אחד מהם נתן לו דחיפה קלה, וביקשו ממנו שיציג תעודת זהות כי כלבתו עשתה את צרכיה ברחוב. היה ויכוח ביניהם ולפיכך הוא עזב את המקום על מנת לנתק מגע. לפתע הבחין הנאשם כי במפתחות יש סמל של עיריית הרצליה לפיכך התקשר לעירייה במטרה להשיב את המפתחות. המוקדנית של העירייה, מסרה לו כי המשטרה מחפשת אחריו ושאת הלילה יעבור במעצר. בחקירתו הנגדית נשאל מדוע כשהבחין ברכב המונע לא פנה לפקח וזה השיב כי המתלונן הזמין לו משטרה לפני שלושה חודשים כאשר כלבתו הייתה ללא מחסום פה והוא נמנע מכל קשר ומגע איתו והסביר שפעל מתוך חובה אזרחית. בהמשך מסר כי המתלונן מתנכל לו.

(ראה פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 73 שורות 1-4, 10-13, 15-17, 20-26, עמ' 77 שורות 30-31, עמ' 78 שורות 1-2, 7, 14-18).

1. בהמשך עדותו מסר הנאשם כי שנה לאחר האירוע ניגש אליו הפקח ירושלמי אליו הצטרף המתלונן והוא הקליט שיחה שהתקיימה איתם. (ראה תמליל נ/16).
2. בהמשך דבריו מסר הנאשם כי בטרם נכנס לבניין העירייה על מנת להשיב את המפתחות הפעיל את ההקלטה במכשירו הסלולארי ושם את המכשיר בכיסו וזאת משום התחושה שהייתה לו שהעניין לא יסתיים בצורה רגועה. כשנכנס לבניין העירייה פגש במאבטח טל, ע"ת/2 וביקש למסור לידיו את המפתחות. הוא הפנה אותו לחדר של המוקד העירוני ושם מסר את המפתחות. מיד לאחר מכן ניסה לצאת מהבניין והדלתות היו סגורות, אלא שהמאבטח הודיע לו שהוא מעוכב מאחר והוא דרוש לחקירה. לדבריו ניסה בשנית לצאת מהבניין והמאבטח דחף אותו מספר פעמים ואמר לו שהוא "יקפל אותו" תוך שהוא מכה אותו בבעיטות ודחיפות. הנאשם הודה כי משלא הצליח לפתוח את הדלתות לקח את מכשיר המירס והסביר כי עשה כן כי הרגיש כמו חיה לכודה ולא הבין מדוע מחזיקים אותו. הנאשם המשיך והעיד כי הוא ביקש לצאת וניסה לפתוח את שתי הדלתות ואילו המאבטח ע"ת/2 חזר ואמר כי הוא מעכב אותו ודחף אותו מהדלת בטענה שזהו מעצר אזרחי. לאחר מספר דקות הגיעו סיירי ביטחון ומיד התנפלו עליו, לקחו מידיו את מכשיר המירס., הפילו אותו לרצפה, החזיקו את ידיו ולרגליו, הטיחו את ראשו ברצפה ולחצו על חזה לכן ירק אך אינו יודע אם פגע באחד מהסיירים. הנאשם מסר כי הותקף ללא כל הצדקה. כשהגיע לתחנת המשטרה ביקש הנאשם כי חקירתו תוקלט בצורה מסודרת והחוקרת סירבה לבקשתו. הנאשם העיד כי מכשירו הסלולארי הקליט את החקירה אך הוא לא היה מודע לכך וציין בעדותו כי הדברים בחקירה לא תמיד נרשמים כפי שהם נאמרים, והוא היה צריך לתקן את החוקרת. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם האם הקליט בזמן שנכנס לבניין העירייה וזה השיב כי שם את מכשירו הסלולארי במצב הקלטה כי חש שהולך להיות "סרט" ובשל התייחסות העירייה כלפיו לפני האירוע הזה. עוד נשאל הנאשם מדוע הוא מקליט כל העת כל שיחה וזה השיב: "יש שתי הקלטות. אחד משהגעתי לעירייה ברצף אחרי שהטלפון היה בביתי. הקלטה נוספת כשפנה לירושלמי כשנה אחרי. יש הקלטה גדולה ויש קטעים של אירועים". הנאשם חזר על הודאתו לפיה ירק לכיוון השוטר יגאל ביטון ע"ת/7 וציין כי עשה זאת כדי להרחיק אותו ממנו.

(ראה פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 75 שורות 10-12, 15-21, 25, 27-31, עמ' 76 שורות 2-6, 9-10, 25-27, עמ' 79 שורות 26-31, עמ' 80 שורות 1-5, עמ' 80 שורות 18-19).

1. לעניין האיומים, מסר הנאשם כי קצין המשטרה ע"ת/4 שרון מלכה זלזל בו כשטען בפניו שהוא טעון הגנה. שרון מלכה אמר לנאשם כי הוא זורק אליו את הכדור ולכן באותה מטבע לשון של המילה כדור "כבעיה", אמר לשרון "אני מחזיר אליכם". הנאשם הסביר כי התכוון שכל אחד יהיה עם הבעיה שלו ולא במובן של קליע.

(ראה פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 75 שורות 30-32).

1. הנאשם הקליט את הדברים בבניין העירייה באופן מכוון ואת זה ניתן ללמוד מעדותו בבית המשפט שם מסר כי בטרם נכנס לבניין העירייה על מנת להשיב את המפתחות, שם את מכשירו הסלולארי בכיסו במצב הקלטה וזאת לדבריו "מתוך הלך הרוח של התקופה האחרונה הפקח דידי וירושלמי, הייתה לי תחושה שרגוע זה לא יעבור".

(ראה פרוטוקול מיום 5.6.14 עמ' 75 שורות 10-12)

1. עד ההגנה ירושלמי יצחק שימש כפקח ועבד ביחד עם המתלונן, דוד סלם, בעיריית הרצליה. העד שלל היכרות מוקדמת עם הנאשם וציין כי שמע עליו מהפקחים שעבד איתם כי הוא "מחפש אחר הפקחים" של עיריית הרצליה בדרך של צילום הפקחים והגשת תלונות לעיתונות. בתגובה החליטו הפקחים ללמד אותו לקח. העד נשאל מה הכוונה "ללמד אותו לקח" וזה השיב את הדברים הבאים:

"לחפש אותו בחניות אדום לבן, או אם יש לו כלב שאנחנו נעקוב אחריו מדי פעם. ונרשום לו דוחות – רק אם צריך. אני בחיים לא רשמתי דו"ח למי שלא היה מגיע". העד ציין כי החיפוש אחר הנאשם נמשך שבועיים וכי לא היה שותף לאחרים בהחלטה זו. העד הדגיש כי רישום דוחו"ת לנאשם היה "רק כשצריך" לעשות זאת.

(ראה פרוטוקול מיום 27.10.14 עמ' 83 שורות 22-23, 26-28, עמ' 84 שורות 1, 8-9, 12-14, 16)

1. בחקירתו הנגדית הושמעה לעד הקלטה (שעל בסיסה נערך תמליל נ/16) אותה הקליט הנאשם כשנה לאחר האירוע. בהתחלה מסר העד כי אינו זוכר שהוא נכח באירוע אך ולאחר מכן ציין כי הוא מבין מההקלטה שהמתלונן, הפקח דוד סלם, רשם לנאשם את הדוחות והמתלונן ביקש ממנו להביא לו את הדוחות אך הוא לא רשם את הדוחות אלא המתלונן. לדבריו, המתלונן סיפר לו כי הנאשם גנב ממנו את מפתחות הרכב אך הוא לא ראה זאת. העד נשאל האם הבחין במגע פיזי בין המתלונן לבין הנאשם וזה השיב: "לא היה מגע פיזי. אני רק חושב, נדמה לי שדידי, נדמה לי ואני לא בטוח, אמר לו – עכשיו תפסנו אותך באדום לבן". העד הוסיף כי המתלונן ביקש מהנאשם שיציג בפניו תעודת זהות והנאשם התנגד וסרב, אך לא ראה תקיפות או מכות ביניהם. העד מסר כי אינו זוכר אם המתלונן רשם לנאשם דו"ח בגין הכלבה. בהמשך נזכר והוסיף כי הנאשם דחף את המתלונן אך לא היכה אותו. לעניין תקיפת הכלבה, השיב העד כי כלבתו של הנאשם לא נגעה במתלונן. בהמשך הוצגה לעד גרסתו של המתלונן וזה בתגובה מסר כי כשהיה נוכח במקום האירוע לא ראה את הנאשם נכנס לתוך רכבו של המתלונן ותוקף אותו, כפי שתיאר המתלונן, וכי לאחר שהמתלונן רשם את הדו"ח לנאשם, הוא עזב את המקום. ואינו יודע מה הנאשם עשה למתלונן לאחר שזה רשם לו את הדו"ח מאחר ולא נכח במקום.

(ראה פרוטוקול מיום 27.10.14 עמ' 86 שורות 9-16, עמ' 87 שורות 2-4, 14-15, 24, 30, עמ' 88 שורה 1, 6-8 ).

דיון והכרעה

1. לצורך דיון והכרעה, יחולקו האירועים נשוא כתב האישום לשלוש חטיבות. האחת ברחוב בן יהודה, השנייה במוקד העירוני והשלישית בתחנת המשטרה עת נחקר הנאשם על ידי המשטרה.

האירוע ברחוב בן יהודה

1. יש לנהוג במשנה זהירות בכל הקשור לבחינת הראיות המתייחסות לאירוע זה בו היו מעורבים המתלונן, דוד סלם, שהינו פקח בעיריית הרצליה והנאשם. שכן, ניתן להתרשם מהראיות שהוצגו בבית המשפט שהייתה מערכת יחסים עכורה וטעונה בין הנאשם לבין עובדים בעיריית הרצליה.

הדברים מבוססים בעיקר על דברי פקח העירייה לשעבר, עד ההגנה יצחק ירושלמי. לדברי עד זה, הנאשם נהג לבקר את הפקחים בעיריית הרצליה בדרך של הגשת תלונות לעיתונות וצילום פקחים שלשיטתו לא נהגו כשורה. אשר על כן, החליטו פקחי העירייה ללמד את הנאשם לקח וכוונת הדברים הייתה, כי יתנהל מעקב אחר הנאשם ובאם יימצא כי עבר עבירה כגון חניה אסורה, יירשמו לו דוחו"ת. עם זאת, יש להדגיש כי עד ההגנה ירושלמי ציין כי רישום הדוחו"ת ייעשה רק אם אכן יש מקום לכך וניתן להבין מדבריו כי לא מדובר בהגשת דוחו"ת שקריים.

1. לגרסת המתלונן, לאחר שרשם דו"ח לרכבו של הנאשם תקף אותו הנאשם בכך שנכנס עם כלבתו לתוך הרכב, כשהוא יושב במושב הנהג, ולקח את מפתחות הרכב. כתוצאה מתקיפת הנאשם נגרמה למתלונן שריטה על ידי הכלבה של הנאשם שכן הנאשם לא מנע ממנה לתקוף את המתלונן. מנגד, עומדת גרסת הנאשם לפיה לקח את המפתחות מהרכב של המתלונן אשר עמד בצד כשהוא מונע והמתלונן לא היה בתוך הרכב, לשיטתו עשה כן כי אסור להשאיר רכב מונע והתכוון להמתין בפינת הרחוב לבעל הרכב ולהעיר את תשומת ליבו.
2. אין מחלוקת כי הנאשם לקח את מפתחות הרכב של המתלונן והוא אף מודה בזאת. הנה כי כן, המחלוקת הינה לעניין הימצאות המתלונן בתוך הרכב בעת האירוע, תקיפתו על ידי כלבתו של הנאשם ונוכחותו של הפקח ירושלמי במועד האירוע.
3. לעניין תקיפת הנאשם על ידי כלבתו של המתלונן והימצאות המתלונן בתוך הרכב בעת אירוע התקיפה, עומדת גרסת המתלונן למול גרסת הנאשם, כאשר הנאשם עומד על גרסתו לפיה כלבתו לא תקפה את המתלונן וכי בעת שלקח את מפתחות הרכב, המתלונן כלל לא היה בתוך הרכב.
4. לעניין נוכחות הפקח ירושלמי במקום האירוע בעת האירוע, מסר המתלונן בעדותו לפני כב' השופטת גיליה רביד כי אולי היה נוכח בחלק מהאירוע אך לא בכולו וכי יכול להיות שירושלמי הגיע בסוף האירוע. המתלונן נשאל האם בשלב רישום הדו"ח הפקח ירושלמי היה נוכח וזה השיב כי הוא רק חלף עם רכבו מאחר ולא היה לו מקום להחנות את רכבו ושוב מסר כי באירוע התקיפה הפקח ירושלמי לא היה נוכח אלא הגיע מס' דקות לאחר מכן. בהמשך אישר כי ירושלמי אכן הגיע בסוף האירוע וכי הבין שהוא ניסה לגשת לנאשם ולעצור אותו. ביום 2.7.12 מסר המתלונן עדותו בשנית בבית המשפט. בחקירתו הנגדית חזר המתלונן על דבריו כי היה לבד באירוע וכי יכול להיות שהשוטר ירושלמי רק עבר במקום אך הוא לא היה נוכח ברישום הדו"ח ובמקרה התקיפה.

(ראה פרוטוקול מיום 2.7.12 עמ' 23 שורות 22-26).

1. ישנה סתירה בין גרסת המתלונן לבין גרסת עד ההגנה, הפקח ירושלמי יצחק, באשר להימצאותו בזירת האירוע. המתלונן לא מסר תשובה ברורה לשאלה באיזה שלב באירוע נכח הפקח ירושלמי, תחילה מסר המתלונן כי אולי הפקח ירושלמי היה נוכח בחלק מהאירוע ויכול שהגיע בסוף האירוע. בהמשך מסר כי כאשר רשם את הדו"ח לנאשם, הפקח ירושלמי חלף עם רכבו ולאחר מכן שוב מסר כי ירושלמי הגיע בסוף האירוע. יחד עם זאת, מסר המתלונן כי בעת התקיפה היה במקום האירוע לבדו. הנה כי כן, גרסת המתלונן באשר לנוכחות הפקח ירושלמי אינה עקבית ולא ברור ממנה האם ירושלמי הגיע בתחילת האירוע או בסופו. מנגד, עומדת גרסת הפקח ירושלמי לפיה הגיע למקום האירוע, לאחר שנקרא על ידי המתלונן להביא לו פנקס דוחות ולאחר שהמתלונן רשם לנאשם דו"ח על שהחנה את רכבו באזור המסומן אדום לבן, עזב את המקום. הפקח ירושלמי מסר כי לא ראה את תקיפת המתלונן.
2. יתרה מכך, בדו"ח הפעולה (ת/4) שערך השוטר אדם אשכנזי אשר הגיע ראשון למקום האירוע, לא מצויין כי כלבתו של הנאשם תקפה את המתלונן אלא כי הנאשם איים על המתלונן עם כלבתו וכי הנאשם גנב את מפתחות הרכב.

(ראה דו"ח פעולה מיום 25.5.08 ת/4)

1. לצד כל אלה, אי אפשר להתעלם מדבריו של הפקח ירושלמי כפי שהעיד בפני בית המשפט, לפיהם הפקחים החליטו "ללמד את הנאשם לקח" על שהוא מתלונן נגדם לעיתונות, בכך שיעקבו אחריו על מנת לרשום לו דוחות חניה או דוחות לכלבה שלו.
2. במצב דברים זה, בו עומדות שתי גרסאות של הנאשם והמתלונן זו מול זו ובהעדר חיזוקים נוספים לדברי המתלונן, מצאתי מקום לקבוע כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבירות שעניינן הסגת גבול פלילית ואי נקיטת צעדי זהירות בחיה. כמו כן, דברים אלה יפים גם באשר לעבירה של תקיפת עובד ציבור בכל הקשור לפקח העירייה, דוד סלם.

האירוע במוקד העירוני

1. הנאשם כאמור הודה כי נטל את מפתחות רכבו של המתלונן וזאת משום שלטענתו יש בכך חובה אזרחית למנוע סכנה כאשר רכב מונע ובעליו לא נמצאים בתוכו. לדבריו, הבחין באקראי כי במפתחות יש סמל של עיריית הרצליה ולפיכך התקשר לעירייה על מנת להשיב את המפתחות. הנאשם אף הוסיף כי בשל תחושתו לפיה העניין לא יסתיים בצורה רגועה, בחר להפעיל את ההקלטה במכשירו הסלולארי וזאת בטרם נכנס לבניין העירייה.
2. הנה כי כן, הנאשם בחר באופן מודע לדבריו, להגיע לבניין העירייה ולמסור את מפתחות הרכב כשלדבריו יש אפשרות שההתרחשות בבניין העירייה עלולה להוביל למחוזות לא רצויים. התנהגותו זו של הנאשם תמוהה, שכן יכול היה לכבות את הסוויץ ולהותיר את המפתחות בתוך הרכב וכך הייתה נמנעת הגעתו לבניין העירייה, מקום שמהווה עבורו סדין אדום.
3. ניתן להתרשם באופן ברור מההקלטה היזומה שנעשתה על ידי הנאשם, כי הנאשם נהג באופן פרובוקטיבי ומעורר מדנים כלפי עובדי העירייה המעורבים. קריאת תמליל נ/7 מעלה כי המאבטח, טל סייחונוב, ביקש לקבל לידיו את מכשיר המירס אותו נטל הנאשם שלא ברשות והנאשם סרב לתתו לו. טענת הנאשם לפיה אחז במכשיר המירס שכן רצה להשתמש בו עקב כליאת שווא על ידי גורמי העירייה, אין בה כל הגיון שכן ברשותו היה מכשירו הסלולארי ממנו יכול היה להתקשר. אין זאת אלא שהנאשם נקט בפרובוקציה תוך שהוא צועק "אל תיגע בי" והמאבטח משיב דברים מפורשים לפיהם אין הוא נוגע בו וכי הוא משקר.

(ראה נ/7 עמ' 9 שורה 23).

1. יצוין כי המאבטח, טל סייחונוב, אומר דברים אלה כשהוא אינו יודע כלל וכלל שהנאשם מקליט אותו.
2. זאת ועוד, על פי התמליל עולה כי קיים דובר אחר בזירת האירוע שאינו מזוהה, האומר לנאשם "כי אף לא אחד התייחס אליו בכח" גם דברי הנאשם כי הוא שוכב על הרצפה עם "בומבות" זוכים להתייחסות מאותו דובר כי "אף אחד לא נתן לו בומבה".

גם באשר לדובר זה, ניתן לקבוע כי מדובר באדם שנכח במקום אשר אינו יודע על הקלטת האירוע על ידי הנאשם ודחה מכל וכל את טענת הנאשם בזמן אמת על תקיפתו בידיי המאבטח או אחרים.

1. אני קובע באופן חד משמעי כי הנאשם הגיע באופן יזום לעירייה ומטרתו הייתה לעורר מדנים וכל התנהגותו האלימה בזירת האירוע נועדה לעורר פרובוקציה ומהומות על מנת שאלה יתועדו כביכול באמצעות מכשירו הסלולארי. דווקא התמלילים מעידים באופן ברור על התנהגותו של הנאשם בניסיונו להפליל את המעורבים בזירת האירוע.
2. טענותיו של הסניגור בדבר העדר סמכות לבצע מעצר אזרחי, נשללות לנוכח התנהלות הנאשם כלפי המאבטח.
3. אף אם נקבל את טענת הסניגוריה כי מדובר בעיכוב שלא כחוק, המקנה לנעכב זכות התנגדות, עדיין קיים סייג לפיו הנעכב לא יעשה יותר מאשר ראוי לעשות בעניין זה באורח סביר. התנהלות הנאשם, השתוללותו, נטילת מכשיר מירס שלא כדין מבססים את ההנחה לפיה הנאשם עשה הרבה יותר מאשר ראוי לעשות בעניין זה ובוודאי שלא נהג באורח סביר.
4. לכך נוסיף את התנהלות הנאשם כלפי עובד הציבור, יגאל ביטון, ע"ת/7. כבר עתה יודגש כי הנאשם הודה כי ירק על סייר הביטחון ביטון. עד זה ציין כי הגיע לזירת האירוע לאחר ששמע באמצעות רשת הקשר על השתוללות ומהומה במוקד העירוני. עם הגעתו למקום, הבחין בנאשם מחזיק במכשיר מירס. העד ביקש מהנאשם למסור לידיו את מכשיר המירס וזה סרב ולפיכך הפעיל כוח סביר על מנת להוציא מידיו את המכשיר. לדבריו הנאשם התנגד, השתולל וירק עליו. בנסיבות אלא אחז בו עד הגעת המשטרה. אני קובע כי העד פעל באופן סביר בנסיבות האירוע מה גם שכאמור התרשמתי הן מהעדים והן מהתמליל כי הנאשם נהג בפרובוקציה והשתולל ואני דוחה מכל וכל כי ירק על ביטון רק משום שהופעל עליו כוח שלא כדין ותוך כליאת שווא.
5. גרסת הנאשם לפיה סבל מפריצת דיסק וכאבים עזים בעת האירוע אינם מתיישבים כלל וכלל עם התנהלותו אשר כללה התנגדות בכוח, השתוללות ויריקות.
6. אשר על כן, אני קובע כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בהתייחס לעבירה של תקיפת עובד ציבור (תקיפתו של הסייר יגאל ביטון).

האירוע בתחנת המשטרה

1. גם כאן, נקט הנאשם בדרכו העקבית והיא ביצוע הקלטות שונות כלפי אנשים שונים. הנאשם טען כי חקירתו במשטרה הוקלטה על ידו שלא באופן מכוון אלא כהמשך להקלטה שנעשתה בידיעתו במוקד העירוני. אני דוחה את גרסת הנאשם בעניין זה וקובע כי הינה שקרית ואינה מבוססת. הנאשם ידע גם ידע על ההקלטה שנעשתה על ידו ואין המדובר בהקלטה שאינה מכוונת. לעניין זה ראוי לציין את דברי הנאשם עצמו בחקירתו במשטרה שם ביקש מהחוקרת כי תקליט את חקירתו.
2. מנקודת מוצא זו, תיבחנה ההתרחשויות במהלך חקירתו.
3. רפ"ק שרון מלכה, ע"ת/4, ערך מזכר נ/10 שם פרט את דברי הנאשם ותחושתו כי אוים על ידו. טוען הנאשם כי דבריו היו תגובה לדברי רפ"ק מלכה, שעניינו ביטוי רגיל ושגור אצל הבריות. לדבריו, כאשר נאמר לו על ידי קצין המשטרה מלכה כי הכדור נמצא בידיו, השיב באותה מטבע לשון רגילה שאין בה כל סממן פלילי.
4. אני דוחה מכל וכל את גרסת הנאשם. תשובתו לרפ"ק שרון מלכה לא הייתה בנוסח כגון "ואני מחזיר לך את הכדור" אלא נאמר משפט שונה לחלוטין לפיו "כל אחד יקבל את הכדור המגיע לו". אין מדובר כאן בתגובה על דברי רפ"ק מלכה אלא שימוש במילים של "חלוקת כדורים" איש איש את החלק המגיע לו.
5. זאת ועוד, על פי התמליל נ/7 שהוגש על ידי ההגנה עולה באופן ברור כי התגובה המידית והספונטנית של רפ"ק מלכה והחוקרת מיכל זמיר ע"ת/8 הייתה "וואוו". על פי התמליל עצמו עולה כי שניהם גם יחד הגיבו את אותה תגובה.
6. לכך נוסיף את דברי רפ"ק מלכה לפיהם האינטונציה בה נאמרו הדברים הייתה תקיפה ומאיימת. דווקא התמליל שהוגש על ידי ההגנה מחזק את דברי העדים מלכה, מיכל זמיר והשוטרת אתי אוחיון.
7. ניתן להתרשם מהפתעת אנשי המשטרה מהדיבור על "כדור" במובן קליע ואכן רפ"ק מלכה אמר לנאשם כי עליו להיזהר בדבריו.

סוף דבר

1. אני קובע כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבירות שעניינן השגת גבול פלילית ואי נקיטת צעדי זהירות בחיה וכן כל הקשור לתקיפת עובד הציבור דוד סלם. מעבירות אלה מזוכה הנאשם מחמת הספק. הנני מרשיע את הנאשם מעבירות של תקיפת עובד ציבור, יגאל ביטון, ובעבירת האיומים נשוא האישום השני.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ה , 13 נובמבר 2014, במעמד הצדדים