בפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת מרים סוקולוב

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ - עו"ד גיא פלנטר

ב"כ המשיבה – עו"ד יעל הראל
מערער 1 - נאשם רונן יהושע מקובר

פרוטוקול

עו"ד פלנטר: אני חוזר על הודעת הערעור ומוסיף:

אנחנו נגענו בתחילת הערעור בנקודה שהיה מקום לזכות את המערער זיכוי מוחלט ביחס לאירוע ברח' בן יהודה. אמרנו בהודעת הערעור שאנחנו ערים לכך שלא ניתן לערער על הזיכוי מחמת הספק, אבל על הקביעות וההשלכות ביחס לכל הפרשה כולה בוודאי שצריך לדבר.

אנחנו טרחנו להתעסק באירוע ברח' בן יהודה כיוון שיש חשיבות לשאלה, האם באירוע הזה נפל המערער קורבן, לטענתו, לתלונה כוזבת במסגרת מסכת התנכלות של פקחים וכל מה שקרה בהמשך זה פועל יוצא של אותה התנכלות ותלונה כוזבת, ולכן עסקנו בסוגיה הזאת וביקשנו להראות שהיתה צריך להינתן כאן קביעה פוזיטיבית.

המערער לא היה זוכה לדו"ח באותו יום אלמלא ההתנכלות של הפקחים. העיד ירושלמי בנושא זה בהרחבה ואמר שדידי הזמין אותו כיוון שהם עמדו ללמד את המערער לקח. לולא זה המפגש לא היה קורה. אלמלא המערער לא היה לוקח את מפתחות הרכב שהפקח הפקיר במקום בזמן, הרכב שהיה מונע יכול היה לסכן את העוברים ושבים. על כך היו ראיות. המערער העיד על זה.

לשאלת בית המשפט, מה מנע ממנו לכבות את הרכב ולהשאיר את המפתחות, אני משיב שאז לא היתה נחשפת הרשלנות של הפקח.

אין לי אלא את עדותו של ירושלמי שהעיד, שפעם אחר פעם הם היו סופגים ביקורת שלילית מצד המערער ולכן החליטו ביניהם העובדים שילמדו אותו לקח. אני מסכים שלפי עדותו של ירושלמי, שנזהר בדבריו מבחינת הפללה עצמית, לא המציא דברים, למעט אותו דו"ח על הכלבה שאחרי שדידי הפקח נתן למערער את הדו"ח על הרכב, הוא עמד לתת לו דו"ח על זה שלטענתו הכלבה של המערער עשתה צרכים, דבר שלא היה.

גם אם נצא מהבסיס הזה, היתה פה הפליה והתנכלות מהבחינה הזו שבאופן שיטתי הרכב של המערער היה מקבל דו"ח ורכבים אחרים לא. הוא לקח את המפתחות כי דידי התנכל לו. בין לקיחת המפתחות ועד שהוא ניגש לעירייה הוא פגש את ירושלמי ודידי. המערער הבין שהמדובר ברכב של הפיקוח ושאם הוא ימסור לדידי את המפתחות הוא יכחיש ולכן הוא החליט ללכת לעירייה ולמסור את המפתחות בעירייה.

לשאלת בית המשפט, כשהמערער דיבר עם דידי על הכלבה הוא ידע שהמפתחות שייכים לרכב של דידי, אני משיב שכאשר הוא הלך לעירייה הוא ידע.

המערער הגיע לעירייה וכל מבוקשו היה להפקיד את המפתחות. הוא בא למאבטח טל, שם את המפתחות בידיו של טל ואפילו נכנס פנימה לבקשת טל. טל נועל את הדלתות וכולא את המערער בתוך בנין העירייה.

לשאלת בית המשפט, איך טל נעל את הדלתות, אני משיב שגם טל אומר שהמערער ניסה לפתוח את הדלתות הנעולות. מישהו נעל את הדלתות ואין חולק שמישהו נעל וכלא.

לשאלת בית המשפט, מי אומר שאין חולק שמישהו נעל וכלא, אני משיב שאין חולק שהמערער מנסה לצאת מהעירייה ומנער דלת נעולה. זו טענה כבושה שעלתה לראשונה במשפט. נטען שהמערער העיד בחקירתו רק על דלת אחת ואז הלכנו להקלטה וראינו שהמערער אמר ששתי הדלתות היו נעולות. הגרסה שדלת אחת פתוחה ודלת שניה סגורה והוא מנסה לצאת החוצה דרך הדלת הסגורה, זו טענה כבושה. הזהות של המערער היתה ידועה, הוא בא להפקיד את המפתחות ואפשר היה לזמן אותו לחקירה, אבל כלאו אותו שם. הדבר היחיד שהמערער מבקש לעשות זה להשתחרר מאותה כליאה. הוא לוקח את מכשיר המירס כ"בן ערובה" ודורש פעם אחר פעם שיממשו לו את הזכות לחירות.

בגיליון 1 שורות 6-7: "משך את דלת הכניסה של הבנין, ניער אותה... ניסה לפתוח דלת נעולה".

לשאלת בית המשפט, האם מישהו אמר שהמערער לא יכול היה לצאת משם, אני משיב שהמאבטח אמר שהדלת היתה נעולה. המאבטח טל מסר עדות מאוד מפורטת במשטרה ומה שהוא מסר זה שהמערער ניער את הדלת הנעולה. לבית משפט הוא בא עם הגרסה המתחכמת והכבושה שאחת הדלתות היתה פתוחה. בית משפט קמא לא עסק בכך בכלל. מהראיות זה זועק שכלאו את המערער בתך בנין העירייה, כך זה נאמר בעדויות במשטרה וכך המערער טען.

לשאלת בית המשפט, כשרוצים להוכיח שזו גרסה כבושה הדבר המינימלי זה להגיש את ההודעה במשטרה ולהציג את הסתירה, אני משיב שהצגתי למאבטח את הסתירה על דוכן העדים. מפנה לעמ' 43 שורה 5 ואילך: "...לא היתה לי שום כוונה לנעול אותו. אין לי שום סמכות לנעול אותו...". המאבטח גם מכחיש שהוא אמר שהוא עיכב אותו.

מי שמקשיב להקלטה שומע שהמערער מנער את הדלתות ומנסה לצאת. העובדה שהמערער הקליט מלמד על זה שעשויות להיות שם בעיות, כיון שכשהוא התקשר אמרו לו שהוא יבלה במעצר בלילה. הוא חשב שאם תהיה לו הקלטה יהיה לו מגן וישמעו מה קרה שם. שומעים בצורה מאוד ברורה שלא נתנו לו לצאת. בענין של לצאת לא לצאת יש ראיות חותכות שמנעו ממנו את חופש התנועה ועשו זאת שלא כדין.

המערער לקח את המירס "כבן ערובה", כצעד באמת פתטי כשהוא היה בפאניקה מוחלטת. שנה ומשהו לפני כן הוא הותקף במסגרת תפקידו כפקח ויש חוו"ד איזה צלקות יש בנפשו. הוא היה כמו חיה כלואה שלא נותנים לה לצאת.

בחקירה נגדית של המערער נאמר לו שבעדותו במשטרה הוא לא מדבר על שתי דלתות. כשפנינו לתמליל של ההקלטה ומשם עלה שהוא דיבר על שתי דלתות. כאשר המערער נחקר לראשונה הוא אמר ששתי הדלתות היו נעולות ולכן הגשנו גם את התמליל. יש לנו הוכחה מטעם המערער מיד אחרי האירוע שהוא מדבר על זה שכלאו אותו, שומעים את הכליאה, הוא גם אומר ששתי הדלתות היו נעולות. סיפור שתי הקלטות נולד בגלל שמישהו ראה שהוא מדבר על דלת אחת בעדות, אבל בתמליל התברר שהוא דיבר על שתי דלתות. המכלול של כל הדברים, במיוחד ההתנהגות בהקלטה, רואים אדם שנכלא. מי ששומע את ההקלטה שומע חיה כלואה בפאניקה מוחלטת.

בנושא של האיומים הכרעת הדין לא יכולה לעמוד כיוון שהוא הורשע במשפט שהוא לא אמר. בבית משפט קמא טענו שלושת השוטרים שהמערער אמר שהיא: "כל אחד יקבל את הכדור המגיע לו", בשעה שהתמליל מדבר נחרצות אחרת. גרסת השוטרים במזכרים הופרכה.

בית משפט קמא טעה בכך שהתעלם מתיאום הגרסאות ביחס לאמרה של שלושת השוטרים, הכוונה ששלושת השוטרים משמיטים את מה שאמר הפקח מלכה שאמר "אנחנו מחזירים את הכדור אליך". שלושתם יודעים לא לרשום את הקונטקסט הזה בפועל מה שקורה שהפקח מלכה מכניס למערער ביטוי לפה, המערער עושה משחק מילים על ביטוי מוכר, דבר ששלושת השוטרים השמידו במהלך האירוע ובענין זה אני מפנה לעמ' 14 ש' 12 ואילך לתמליל נ/9, שם הפקד מלכה מכתיב להם מה לרשום ואז בשורה 17 מתערב המערער ואומר: "לאחר שאתה אמרת..."

פקד מלכה מדבר איתו על הטענה שלו שהוא טעון הגנה ובשורה 12 שורה 21 המערער מספר לו שהותקף בעבר ומבקש ממנו לפנות למודיעין ולברר עליו. בשלב זה פקד מלכה לועג לו ואומר לו: "כאילו אם אתה טעון הגנה...", הדבר הזה מוביל את המערער לסרט הנורא ביותר שהוא צפה בו. אני מפנה לעמ' 13 למעלה שם אומר פקד מלכה: "אם היית טעון הגנה כי היית סוכן מוסד...".

ובהמשך פקד מלכה אומר למערער בשורה 25: "לא, אנחנו לא, אנחנו מחזירים את הכדור אליך". איזה כדור הם מחזירים? את האחריות לבטחונו האישי. על אותו מטבע לשון אומר המערער: "בסדר, תחזיר את הכדור למי שאתה רוצה...".

לשאלת בית המשפט, הנושא היה אם כן או לא הוא טעון הגנה ואז אומר לו מלכה, בנושא הזה אנחנו מחזירים את הכדור אליך לענין היותך או אי היותך טעון הגנה ואז המערער אומר: "בסדר, תחזיר את הכדור למי שאתה רוצה", זה מתייחס לאמירה של אדון מלכה שהם מחזירים את הכדור למערער כי הוא טעון הגנה. אבל אחרי הנקודה של המשפט הזה בא משפט נוסף: "אני מאחל לכל אחד מכם לקבל הכדור המתאים לו" ואז השוטר לא מבין ושוב המערער חוזר על משפט זה ואז באה התגובה וואו ואני נשאל איך אפשר להבין זאת אחרת, אני משיב שהמערער מאחל שכל אחד ישא באחריות על מעשיו. פקד מלכה הבין טוב מאוד על מה המערער מדבר ועושה בכך שימוש בעצמו בעמ' 14 שורות 18-19: "אין שום דבר, אתה צודק, כל אחד יקבל את הכדור שלו. זה אחרי שהוא פותח לו תיק איומים. אפשר לראות איך כל השוטרים משמיטים כל פרט שיש בו להעיד על חפות. שלושת השוטרים טענו שבתגובה לאיום של המערער שאל אותו פקד מלכה למה הוא מתכוון, ואז המערער אמר שהוא לא מעונין לדבר יותר. זה לא מה שהיה בפועל, המערער אמר מיוזמתו: "גם אני מוסר לך את הכדור בחזרה". קליעים לא מוסרים. המערער מבהיר לו בצורה מפורשת שהוא מדבר על העברת אחריות. הדבר הזה גם כן הושמט מהמזכרים של השוטרים, התגובה הספונטנית של מרשי.

כל הקונטקסט של הדברים והעובדה שהמערער אומר זאת בתגובה למה שאמר פקד מלכה, הושמט. גם מייחסים לו כאילו הוא לא משיב לשאלות ושומר על זכות השתיקה, כי הוא אמר לו מיד: "אני מוסר לך את הכדור בחזרה".

בשורה 16 ש' 23 פקד מלכה מלמד את החוקרת שהאיומים גם היו כלפיה והיא מצטרפת.

אנחנו סברנו שאי אפשר לנתק את הקונטקסט של הדברים שמרשי אמר ביחס למשפט של פקד מלכה, וגם אתה אמרה הספונטנית שלו בה הוא מבהיר שהוא לא מדבר על קליעים, אלא על העברת אחריות. אני מפנה לע"פ 47473-10-14 שם בית משפט זה זיכה מערער כאשר באותו מקרה לא היתה מחלוקת שהוא אמר למתלוננת: "שיראה את הילדים על גופתה המתה של המתלוננת" וכבודכם חשב שזו לא אמרה ברורה וקונקרטית מספיק שעולה כדי הרשעה וגם הוכח שהדברים שאמר המערער באו בעקבות דברי המתלוננת. גם כאן מדובר בתגובה ספונטנית למה שפקד מלכה אמר.

אני מפנה לפרשת יהודה צבי משיח, זה אומנם בית משפט שלום, כאן הנאשם אמר לאיזשהו פקד משטרה: "אני עוד אראה לך מה זה...". בית משפט קמא אומר שיש כאן שתי אפשרויות לפרשות של המשפט הזה, אחת שאולי הוא יפנה למח"ש והשניה שאולי הוא לא יוכל ללכת ברחובות ירושלים כי הוא לא יוכל לעשות את זה. אומר בית משפט ש"באין ראיה ברורה וחותכת לאחד המסלולים, הרי שיש להעדיף את המסלול הנוטה לטובתו של הנאשם" והמערער זוכה.

אני מבקש ללכת גם כאן כי יש שתי פרשנויות ויש את הפרשנות שהיא לא מופרכת בעליל שהנאשם דיבר על העברת אחריות וזה מספיק בשביל לזכות אותו מהאישום הזה.

לגבי העונש טענו בהרחבה, לשיטתנו, טעה בית משפט קמא שלא קיבל תסקיר. בהחלטה לא לקבל תסקיר נטען שהוא לא הודה ולא לקח אחריות, אבל דווקא בגזר הדין אומר בית המשפט: "המערער ניהל הליך הוכחות בדרך שהיה בו...". בגזר הדין אנו שומעים את השקפת בית משפט קמא בכך שכל מה שהיה מיוחס למערער באירוע בבן יהודה לא נכון והוא לא עבר את העבירות שם והפרשה הזאת ריסקה לחלוטין את המערער. ירושלמי מדבר על זה שהמערער היה קורבן להתנכלות שיטתית של הפקחים בגלל שרצו להשתיק אותו ולא רק ששיתקו אותו, הוא מרוסק לחלוטין, הוא איבד את עבודתו כפקח בעירייה. בהתחשב בכל הנסיבות ובעובדה שקצת לפני למעלה משנה הוא הותקף בצורה אכזרית והדבר הותיר צלקות בנפשו. כל הדברים האלה היו צריכים לקבל תסקיר.

אני עותר, אם לא לזכות את המערער, לקבל תסקיר שיבחן את ביטול הרשעתו. התקיפה היא כאשר הוא עם הפנים כלפי קרקע ויושב עליו סייר הבטחון וכל מה שהמערער עושה זה יורק ואת האיום כבודכם מכירים. את זה אומר אדם שהוא כבול ידיים רגליים, שאין לו נשק, שהוא בעצמו איש אכיפת חוק ושהוא נמצא ביום בלהות. אנחנו מבקשים לקבל תסקיר ולבחון את סוגיית ביטול ההרשעה.

למצער אומר, שיש לו התחייבויות מבחינת מזונות והוא נמצא במצב כלכלי קשה. הוא כרגע עובד בחברת הסעות כסדרן. היה והוא יעשה עבודות שירות גם את עבודתו זו הוא יאבד. אפשר להסתכל על העשייה של המערער במשך שנים, התרומה שלו, סיכת הזהב, ולכן ביום מתן הדין יש להתחשב בדברים אלה.

עו"ד הראל: לטעמי התיק הזה לא נופל בגדר החריגים לענין התערבות ערכאת הערעור. נשמעו עדים, הוגשו תמלילים, קלטות ועל בסיסם קבע בית משפט ממצאי מהימנות. גרסת המערער נמצאה בלי מהימנה, מאוזנת. אני גם הקשבתי לקלטות ואני בהחלט מסכימה.

אני ראיתי אמירה של התובעת בבית משפט קמא שלא ברור אם הקלטות היו ערוכות או לא.

בניגוד לחברי, אני לא רואה את שני האירועים האחרים כתולדה של האירוע הראשון. האירועים היו באמת יזומים והמערער הוא שיזם אותם. יותר מזה, המערער גם הקליט אותם. כל ענין ההקלטה של האירועים, שעה שאחרים לא הוקלטו, זה תורם למהימנות העדים האחרים ולחוסר מהימנות בעניינו של המערער.

אני מפנה לסעיפים 41 ו- 49 להכרעת הדין, לעניינם של עדויות המאבטח וגם של השוטר שהגיע אח"כ. כולם העידו על התנהגות המערער.

אני מפנה ל-נ/7 שזה התמליל של ההקלטה בבנין העירייה. כל האמירות של המאבטח היו לאחר שהמערער בעצם נטל את מכשיר המירס, הן לא היו לפני כן. זו היתה העילה לעכב אותו ולאחר מכן כשהגיע יגאל ביטון, ע.ת.4, הוא גם אמר שהוא ניסה לקחת את מכשיר המירס, המערער לא נתן לו ולכן הוא תפס אותו עד להגעת המשטרה.

חברי הזמין את כבודכם לקרוא את התמלילים ולשמוע את ההקלטות ואני שמחה על כך, כי למקרא נ/7 וכל הדברים שיוצאים מפיו של המערער ניתן להתרשם בצורה בלתי אמצעית מההשתוללות שתקפה את המערער.

אני מפנה לעדותו של עידן ביטון עליו ירק המערער ואני לא מוצאת מקום להשיב לטענת חברי בענין זוטי דברים. זו טענה שראוי היה שלא תיטען, שיריקה עולה כדי זוטי דברים.

אני מפנה להכרעת הדין בענין הכח שהופעל על המערער על-ידי המאבטח והשוטר שנעשה בהמשך להתנהגותו של המערער ולא חרג מהסביר.

אני מפנה לעדות של אדם אשכנזי שהגיע לעירייה וגם הוא מספר ב-ת/5 שהמערער השתולל והוא נאלץ לאזוק אותו.

לענין האיומים, אני סבורה שהתמליל מדבר בעד עצמו. אני מתקשה להבין את הטיעון של חברי. קראתי, הקשבתי, הדברים מאוד ברורים. העידו שלושה שוטרים שהם שמעו את הדברים, איך הם קלטו את הדבר גם מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית ואינני רואה אופן לפרש זאת בצורה אחרת.

<#7#>

פסק דין

לאחר שעה ארוכה במיוחד שהקדשנו לשמיעתו של תיק זה, המלצנו בפני הצדדים כדלקמן:

המערער יחזור בו מהערעור ככל שהדבר אמור בהכרעת הדין.

המדינה תסכים לביטולן של עבודות השירות והותרתם בעינם של יתר רכיבי הענישה, כפי שנקבעו על-ידי בית משפט קמא.

שני הצדדים קיבלו את המלצתנו שאנחנו אומרים בפה מלא שהתבססה במידה רבה על השתלשלות חריגה של ההתנהלות בתיק זה שגררה אחריה גם התמשכות חריגה של ההליכים.

כאמור, הצדדים קיבלו את המלצתנו ולפיכך אנו קובעים כדלקמן:

א. הכרעת הדין תישאר בעינה.

ב. אנו מבטלים את עבודות השירות.

ג. יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.

<#3#>

ניתן והודע היום ט"ז סיוון תשע"ה, 03/06/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי