לפניי בקשת התובע 1 (להלן: התובע) להעברת התיק לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית, בטענה כי בשלב מסוים של ניהול התיק התברר שסכום הפיצוי הנתבע גבוה מתקרת סמכות בית משפט השלום.

תמצית ההליכים הרלוונטיים

1. עסקינן בתביעה לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנדונה עד לאחרונה בפני כב' השופט מ' דאוד, ולאחר מעברו של כב' השופט דאוד לכהונה בבית המשפט המחוזי הועבר התיק להמשך טיפולי. יצוין כי התביעה ביחס לתובעים 2ו-3 הסתיימה בפשרה וההליכים נמשכו לגבי התובע 1 בלבד.

1. מדובר בתאונת דרכים שארעה ביום 30.4.2009 ובה היו מעורבים שני כלי רכב. הרכב הראשון בבעלות התובע, ובו נהג התובע שעה שלא היה מבוטח בביטוח חובה; ברכב השני נהג נתבע 1. הואיל והרכב בו נהג התובע לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח, התביעה מתנהלת לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).
2. במהלך ניהול התיק התקיימו מספר ישיבות בהן הובאו ראיות הצדדים בשאלת החבות. ביום 31.3.2016 ניתן פסק דין חלקי לגבי שאלת האחריות. נקבע כי על התובע חל סעיף 7(5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) ולכן הוא "משולל זכאות" לפי החוק, וכן נקבע שלא חל לגביו האמור בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד. לפיכך, נקבע כי התובע אינו זכאי לפיצוי מאת קרנית מכוח חוק הפלת"ד, וכי קמה לו עילת תביעה נגד הנתבעים מכוח פקודת הנזיקין. יצוין כי על פסק הדין החלקי הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה בפסק דין שניתן ביום 30.11.2016.
3. ביום 21.2.2017 הודיעו הנתבעים כי הם מוותרים על הגשת חוות דעת מומחה מטעמם וכי הם מסכימים לקביעות שבחוות הדעת שהוגשה מטעם מומחה התובע, אשר העמידה את שיעור נכותו האורתופדית על שיעור של 54.6%. לאור כך, הורה בית המשפט על הגשת תחשיבי נזק. ואכן בהמשך הדרך הגיש התובע את תחשיביו, אך לאור מחלוקות בין הצדדים באשר לשומות מס ההכנסה אותן צירף התובע לתחשיביו, שמשליכה על בסיס השכר לפיו יש לערוך את חישוב הנזק, החליט בית המשפט כי אין עוד טעם בהליך של תחשיבי נזק, והורה לתובע להגיש תצהיר עדות ראשית.
4. לאחר מתן החלטה זו ולאור מעברו של כב' השופט דאוד לכהונה בבית המשפט המחוזי, עבר התיק לטיפולי. בהחלטתי מיום 24.8.2017 זימנתי את הצדדים לישיבה לשמיעת ראיות וסיכומים בעל פה בכל השאלות שנותרו שנויות במחלוקת ליום 5.12.2017. אלא שסמוך למתן החלטתי, ביום 4.9.2017 הוגשה הבקשה דנן להעברת התיק לבית המשפט המחוזי. כבר עתה יצוין כי ההליך הנכון בו היה על התובע לנקוט הוא בקשה לתיקון כתב תביעה אשר משמעות קבלתה היא העברת הדיון לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט (רע"א 2992/98 ספקטור נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נב(3) 673 (1998) (להלן: עניין ספקטור)).

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי תביעתו הוגשה מלכתחילה בשתי עילות חלופיות: לפי פקודת הנזיקין ולפי חוק הפלת"ד. לטענתו, אומדן נזקיו מושפע מחוות דעת רפואית בה נקבע שיעור נכותו, וכן מהכרעה בשאלת החבות, שכן שני המסלולים החלופיים לתביעתו מציבים אומדן שונה לפיצוי שצפוי להיפסק לו. לפיכך, לטענת התובע, ההכרעה בשאלת החבות, כפי שמצאה ביטויה בפסק דינו החלקי של בית המשפט, הגדילה את הפיצוי הצפוי לו ועל כן כעת מוגשת הבקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי. התובע הוסיף כי לאור העובדה שהנתבעים לא הגישו תחשיבי נזק, ואין חוות דעת אקטוארית בה ניתן היה לאמוד את גובה הפיצוי הצפוי בתיק, יש מקום להיעתר לבקשתו עתה ולהעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.
2. מאידך, טוענים הנתבעים כי אין להיעתר לבקשה, וזאת ממספר נימוקים: ראשית, נטען כי מן היום בו הודיעו כי הם מסכימים לחוות דעת המומחה מטעם התובע, ביום 21.2.2017, ועד היום, חלף זמן רב. שנית, נטען כי העיתוי להגשת הבקשה מלמד כי אין בה ממש. שלישית, נטען כי הסבירות שייפסק לטובת התובע סכום העולה על הסכום שבסמכותו של בית משפט השלום, היא נמוכה, וזאת בשים לב לנתוניו של התובע וניכוי תגמולי המל"ל. לטענת הנתבעים, התיק נמצא בשלב מתקדם, התנהלו בפני בית המשפט הוכחות בשאלת החבות, נערכו שתי ישיבות קדם משפט בעניין הנזק, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
3. ביום 31.10.2017 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים מתוך ניסיון להביא את הצדדים להסכמות דיוניות כלשהן. באותה ישיבה הוצע למחוק את התביעה תוך שימור הקביעות והמצב הדיוני נכון להיום, או לחילופין להפניית התיק להליך גישור. בהעדר הסכמה לשני המתווים שהוצעו – לא נותר אלא ליתן החלטה זו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין החלטתי כי יהא זה נכון להיעתר לבקשת התובע ולהורות על העברת התיק לבית המשפט המחוזי. אפרט להלן את הנימוקים שבבסיס החלטתי.

המסגרת הנורמטיבית

1. ככלל, הפררוגטיבה לבחירת הערכאה בה תידון תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף נתונה לתובע. הוא רשאי לבחור באיזה בית משפט יגיש תביעתו בהתאם להערכת גובה הפיצוי לו הוא זכאי. יפים לעניינו הדברים אשר נאמרו ברע"א 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח שריך עומר אלפהום (פורסם בנבו, 14.1.2015) (הדברים נאמרו בהקשר לבקשה להפסקת תובענה אך יפים הם גם לענייננו):

"כפועל יוצא משיטת המשפט האדברסרית הנוהגת במקומותינו, הכלל הרגיל הוא כי התובע, כמבקש הסעד, הוא אדון לתביעתו, בחינת "עבד לווה לאיש מלווה" (משלי כב, ז) למן הגשת כתב התביעה, התובע הוא המגדיר את יריעת המחלוקת, את הסעד הנתבע, וכיוצא באלה".

1. לפיכך, אם הגיש תובע תביעתו בבית משפט שלום, אך לאחר מכן הוא טוען שטעה בהערכת נזקיו והיא גבוהה מתקרת הסכום שבית משפט השלום רשאי לפסוק, רשאי בית משפט השלום על פי שיקול דעתו לתקן את כתב התביעה לבקשת התובע, וכפועל יוצא מכך להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.
2. בין רשימת השיקולים אליהם יש להידרש בבקשה מהסוג בו עסקינן: קיצור ההליכים; מניעת אובדן זמן שיפוטי וחיסכון בהוצאות ככל שימחק ההליך בבית משפט השלום ויפתח הליך מחדש בבית המשפט המחוזי, על כל הזמן הנוסף והאגרה הנוספת הכרוכים בכך (עניין ספקטור; ת"א (מחוזי חיפה) 41217-12-11 קובלנקט נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.1.2014); ת"א (שלום ראשל"צ) 14250-12-09 מריאכין נ' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו, 14.6.2014)).
3. עם זאת, במקרים מסוימים לא ייעתר בית המשפט לבקשת תיקון כתבי הטענות בהקשר הנדון. ברע"א (מחוזי י-ם) 42983-01-15 פלונית נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו, 21.4.2015) (להלן: עניין פלונית) ניתנו שתי דוגמאות למקרים כאלו: האחת, כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה נובעת מטעמים לא ענייניים, למשל לאחר שבית המשפט מציע הצעת פשרה שאינה לרוחו של התובע והתיקון נעשה באופן מלאכותי כדי לאפשר את העברת הדיון לערכאה אחרת ובכך להחליף את המותב (חשש ל-forum" shopping" בין שופטים וערכאות (ראו רע"א 8341/13 רבאח חאלד נ' אחים בעראר בע"מ והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 15.6.2014). כן ראו: ע"א 1562/14 ווי'ר עבד אלכרים נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (פורסם בנבו, 16.11.2014)). השנייה, כאשר מדובר בשלב מתקדם יחסית של ההליך, למשל כאשר בית המשפט כבר שמע חלק מהראיות ויכול היה להתרשם מעדויות שנשמעו, ואילו התיקון המבוקש אשר יוביל למעבר התיק לערכאה אחרת, נועד לעקוף את ההתרשמות האמורה. בעניין פלונית נקבע כי אין המדובר ברשימת מקרים סגורה, וכי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יאפשר את תיקון כתב התביעה ויורה על העברת הדיון. עם זאת, נקבע כי גם במקרים המעוררים ספקות לגבי השאלה אם להעביר את הדיון אם לאו, יש להעביר את הדיון מקום שבית המשפט סבור שיש טענה אמיתית, שנטענה בתום לב, ולפיה סכום הפיצוי עולה על תקרת הסמכות של בית משפט השלום (דוגמא נוספת למקרה בו לא הותרה העברת התיק מבית משפט השלום למחוזי: ת"א (שלום) 16886-02-10 פימיאנטה נ' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו, 19.3.2015): שם נדחתה הבקשה להעברת התיק בשלב הסיכומים, לאחר שלב שמיעת הראיות).

מן הכלל אל הפרט

1. בשוקלי את מכלול השיקולים בתיק זה, סבורני שאין מנוס מהעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.
2. אכן, המדובר בתיק ישן. התביעה בתיק הוגשה עוד בשנת 2009, ובתיק התקיימו לא מעט הליכים. בין היתר התקיימו מספר קדמי משפט; נשמעו ראיות וניתן פסק דין חלקי בחלק משאלות הקשורות לחבות; והוגש ערעור על הקביעה בעניין החבות. ברם במישור הנזק לא התקיימו עד כה הליכים מלבד הגשת תחשיב נזק מטעם התובע ושני קדמי משפט. בהחלטתי מיום 24.8.2017 הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשות בשאלת הנזקף אך תצהירים טרם הוגשו. גם אם ניתן לסבור כי השלב בו מצוי ההליך תומך בהשארת בירור התביעה בבית משפט השלום, קיימים מספר שיקולים מנגד המטים את הכף להעברת התיק לבית המשפט המחוזי אותן אפרט להלן.
3. לטענת הנתבעים הסבירות שייפסק לטובת התובע סכום העולה על הסכום שבסמכותו של בית משפט השלום, היא נמוכה, וזאת בשים לב לנתוניו של התובע וניכוי תגמולי המל"ל. אינני סבור שבמסגרת בקשה זו יש לנהל "הליך זוטא" ולקבוע את גבולות הפיצוי הריאלי לו זכאי התובע. עם זאת, יצוין בזהירות המתבקשת שאין לשלול מראש את האפשרות כי התובע יצליח להוכיח כי הוא זכאי לפיצוי מעבר לתקרת סמכותו של בית משפט השלום. מבלי שמהדברים תשתמע הערכה כלשהי – המדובר בתביעה לפי פקודת הנזיקין שלא חלות לגביה התקרות הקבועות בחוק הפלת"ד; לתובע נקבעה נכות משוקללת אורתופדית בשיעור של 54.6% בגין קיצור רגל ימין, הגבלת תנועות מפרק ירך שמאל, קריסת הברך לצדדים, מטטרזלגיה כתוצאה משבר עצמות המסרק; ולטענת התובע נתוני שכרו עובר לתאונה גבוהים: לפי הנטען בתחשיב הנזק שהגיש התובע שהתבסס על תקצירי שומה, שכרו הממוצע לפני התאונה בעיסוקו כעצמאי בתחום המיזוג הסתכם בסך 22,000 ₪). זאת ועוד, אין המדובר בתאונת עבודה ועל פני הדברים הניכויים הצפויים מהפיצוי שיפסק התובע אינם גבוהים ומורכבים מקצבת ניידות (מוערכת בסך 250,000 ₪) וניכוי רעיוני אפשרי בגין קצבת נכות כללית.
4. שעה שהתובע סבור כי הנתונים האמורים עשויים להוביל לפסיקת פיצוי מעבר לסמכות הנתונה לבית משפט זה, ומשלא מצאתי כי סברתו חסרת סיכוי, יש לאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט במובן בחירת בית המשפט שהוא סבור כי מתאים יותר לניהול תביעתו. בהקשר זה יצוין כי ככל שהערכתו של התובע תימצא בלתי סבירה, וסכום הפיצוי שייפסק בסופו של דבר בבית המשפט המחוזי יהיה נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, הרי תחול הסנקציה הקבועה בתקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
5. זאת ועוד, איני סבור כי בבסיס בקשתו של התובע טעמים לא ענייניים או חוסר תום לב, כגון ניסיון מסווה להחליף את מותב בית המשפט. אכן, בקשה זו הזדמנה עם החלפת המותב הדן בתיק, אולם מנגד יש לציין כי פסק הדין בבית המשפט המחוזי בעניין החבות ניתן בשלהי שנת 2016 וההסכמה בדבר גובה הנכות הושגה בחודש פברואר השנה. זאת ועוד, יצוין בהקשר זה כי בפני התובע עמדה האפשרות להגיש בקשה למחיקת התובענה בבית משפט השלום וככל שמבוקשו היה ניתן לו, להגיש מחדש את התביעה בבית המשפט המחוזי.
6. אשר לעיתוי בו הוגשה הבקשה, מסכים אני עם טענת הנתבעים כי מן היום בו הם הודיעו כי הם מסכימים לחוות דעת המומחה מטעם התובע – 21.2.2017 – ועד היום, חלף זמן רב, וכי התובע יכול היה בנקודת זמן זו, או סמוך לאחריה לכלכל את צעדיו בהתאם ולבקש להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי. עם זאת, התוצאה של דחיית הבקשה היא העמידה בפני סיכון שמא התובע יוכיח כי נזקיו הם מעבר לסמכות בית משפט השלום, והתוצאות שיכולות לנבוע ממצב דברים תהיינה קשות.
7. נקודה נוספת שראוי להתייחס אליה למרות שהצדדים לא עוררו אותה, היא קיומה של הכרעה שיפוטית לגבי חלק משאלות האחריות שניתנה על ידי בית משפט השלום. העברת התיק לבית המשפט המחוזי יכולה לעורר שאלות לגבי הערכאה שיש להשיג בפניה על קביעה זו בסוף ההליך. ואולם, לנוכח העובדה כי בפועל התקיימו הליכי ערעור על קביעת בית המשפט במישור החבות, לשיקול זה נפקות מועטה מאד, אם בכלל.
8. כאמור, ההילוך הנכון שהיה על התובע לנקוט הוא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ואם בקשתו הייתה מתקבלת – המסקנה המתבקשת היא העברת הדיון לבית המשפט המחוזי. הואיל ולאמיתו של דבר, השיקולים שהיו נשקלים לגבי בקשה שכזו דומים לשיקולים שהובאו בהחלטתי זו אינני רואה להאריך את ההליכים יותר, שכן ממילא הייתי מאפשר לתובע לתקן את תביעתו. לפיכך על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 7 ימים ובהמשך לכך להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.
9. אשר על כן, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.