תמצית התביעה

1. התובעות והנתבעת חתמו ביום 18.1.05 על שני הסכמים, לפיהם רכשו התובעות מהנתבעת את זכויותיה בשני נכסי מקרקעין, האחד בנהריה והשני בקרית חיים (להלן – הנכסים).

התובעות שלמו לנתבעת חלק מהתמורה. יתרת התמורה לא שולמה, משום שלטענת התובעות, הנתבעת לא המציאה את המסמכים שנדרשו על פי שני ההסכמים לשם תשלום היתרה.

הנתבעת טוענת כי המציאה לתובעות את המסמכים שנדרשו, וכי התובעות נמנעות מלשלם את היתרה משום שהן לא הצליחו לגייס את ההון העצמי שנדרש לכך וכן לא הצליחו להשיג מימון בנקאי מתאים.

הצדדים חתמו מאוחר יותר על הסכמים נוספים, חלקם נחתמו רק על ידי חלק מהתובעות, וחלקם נעשו גם לאחר הגשת כתב התביעה המקורי ולפני הגשת כתב התביעה המתוקן, אך הסכמים אלה לא יושמו.

ביום 3.10.06 הודיעה הנתבעת לתובעות על ביטול ההסכמים.

ביום 17.6.09, לאחר הנסיונות הנוספים שכשלו, שב והודיע ב"כ הנתבעת לב"כ התובעות, כי הנתבעת "רואה עצמה פטורה מכל מחויבות ו/או התחייבות" בקשר לאותם הסכמים.

2. בתביעה זו עותרות התובעות לפסק דין, המצהיר כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין והיא משוללת תוקף וכי הנתבעת הפרה את ההסכמים, להורות על אכיפת ההסכמים ולמנות את ב"כ התובעות ככונס נכסים לשם ביצוע ההסכמים.

התובעות ביקשו גם היתר לפיצול סעדים, כך שהן תוכלנה לתבוע בעתיד את נזקיהן הכספיים.

הנתבעת ביקשה בכתב הגנתה לדחות את התביעה ואת כל הסעדים המבוקשים בה, כשלטענתה התובעות הן שהפרו את ההסכמים כאשר לא שילמו את התמורה שנקבעה בהם.

הנתבעת טוענת, כי נגרמו לה נזקים כספיים רבים עקב הפרת ההסכמים, והודיעה כי היא מקזזת את נזקיה מתוך הכספים שהתובעות שילמו על חשבון התמורה.

3. הצדדים ניהלו הליך גישור ארוך שלא צלח, על פי הודעתם האחרונה.

בינתיים השלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים ונותרה מחלוקת אחת להכרעה, נשוא בקשה זו.

תמצית הבקשה

4. התובעות עותרות בבקשה זו, לחייב את הנתבעת להשיב על סידרה של שאלות, שהנתבעת סירבה להשיב עליהן, מתוך השאלון שנשלח אליה.

להבנת המחלוקת נדרש רקע קצר.

הנכסים הנדונים שימשו כל העת לסופרמרקטים והושכרו על ידי הנתבעת, תחילה לקלאבמרקט ואחר כך לשופרסל.

הנתבעת מימנה חלק מרכישת הנכסים מאת בעלי הזכויות הקודמים באמצעות הלוואה בנקאית. בשל סיבות, שלא כאן המקום לפרטן, הוסכם בין הבנק ובין הנתבעת כי דמי השכירות המתקבלים מאותם נכסים יועברו לבנק וישמשו לפרעון ההלוואה.

באחד ההסכמים המאוחרים יותר שנעשו בין הצדדים הוסכם כי לאחר תשלום שיעור מסוים מהתמורה, התובעות יהיו זכאיות להיכנס בנעלי הנתבעת, לשם קבלת דמי השכירות ולענין ההסדר שלה עם הבנק.

הצדדים חלוקים בשאלה האם התקיים התנאי לכניסתן של התובעות בנעלי הנתבעת כאמור וכן בשאלת תוקפו של ההסכם הנזכר.

5. כל השאלות, שהנתבעת נדרשת להשיב עליהן במסגרת בקשה זו (למעט אחת, שתתואר נפרד בהמשך), נוגעות לעניין דמי השכירות האמורים, כאשר הנתבעת נדרשת לפרט מה הם דמי השכירות שהתקבלו בגין הנכסים, לפי חלוקה של תקופות, כמה מתוכם הועברו לבנק לשם פרעון ההלוואה, ושאלות נלוות נוספות.

התובעות טוענות, כי השאלות הללו רלבנטיות למחלוקת המתוארת בתביעה ולטענתן בדבר הפרת ההסכמים על ידי הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי השאלות הללו אינן רלבנטיות למחלוקת, שכן לא מתבקש כל סעד בקשר לדמי השכירות הללו, וכי מדובר בסודות מסחריים שלה.

6. שאלה נוספת שנכללה בשאלון (שאלה מס' 95) נוגעת לאחד ההסכמים שנעשו בין הצדדים בתקופה שבין הגשתה של התביעה המקורית ובין הגשת התביעה המתוקנת.

בהסכם זה נכללו שלוש חלופות לרכישת הנכסים, כשהנתבעת נדרשה להודיע לתובעות באיזו מהן היא בוחרת, ובהעדר הודעה תכנס לתוקפה אחת מהחלופות.

התובעות טוענות שהנתבעת לא הודיעה להן באיזו חלופה היא בוחרת, ולכן נכנסה לתוקפה החלופה שנקבעה כברירת מחדל.

הנתבעת טוענת כי הודיעה לתובעות על בחירתה, אך הן לא היו מסוגלות לעמוד במימון המתאים.

בשאלה האמורה נדרשה הנתבעת להשיב, מתי היא הודיעה להן על החלופה שנבחרה על ידה ולצרף מכתב מתאים.

הנתבעת לא השיבה כלל על שאלה זו.

בבקשה זו עותרות התובעות לחייב את הנתבעת להשיב עליה.

בתגובתה לבקשה, טוענת הנתבעת כי היא לא השיבה לשאלה זו מתוך היסח דעת ולא בכוונה, כי לא הצליחה לברר את התשובה בלוחות הזמנים שעמדו בפניה, וכי "ככל שהנתבעת תמצא אסמכתא רלוונטית בנוגע לנ"ל, היא תמציא אותה לתובעות.".

דיון

7. באשר לשאלות הנוגעות לדמי השכירות אני סבור, כי הדין עם הנתבעת.

הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את זכאותן של התובעות לקבלת דמי השכירות (סעיפים 4.52-4.55 לכתב ההגנה המתוקן).

מחלוקת זו איננה יכולה להיות מוכרעת במסגרת בקשה זו, אלא במסגרת ההוכחות עצמן.

כל עוד לא הוכרעה המחלוקת בדבר זכותן של התובעות לקבלת דמי השכירות זכאית הנתבעת לסודיות מסחרית בדבר דמי השכירות שהתקבלו ומתקבלים על ידה בגין הנכסים האמורים, כולל מתן תשובה לשאלה כמה מתוכם הועברו לבנק לשם פרעון ההלוואה, יתרת ההלוואה וכיו"ב.

8. עוד צודקת הנתבעת גם בטענתה, כי לא התבקש כל סעד ישיר הקשור לדמי השכירות, במיוחד כאשר התובעות ביקשו לפצל את סעדיהן באופן שנזקיהן הכספיים ייתבעו בנפרד, גם אם השאלה הנוגעת לזכותן או חוסר זכותן של התובעות לקבל את דמי השכירות רלבנטית במידה מסוימת לשאלת הפרת ההסכמים.

9. באשר לשאלה 95 הנזכרת, הדין עם התובעות.

גם אם, כדברי הנתבעת, אי מתן תשובה עליה נעשה בהיסח הדעת, מוטל עליה להשיב עליה כעת בשקידה ובכובד ראש ולא להיתלות בלוחות הזמנים.

הנתבעת גם אינה רשאית לשייר לעצמה את הזכות להמציא את האסמכתא המתאימה בזמן שתחפוץ. במיוחד אמורים הדברים, כאשר הנתבעת אף לא טרחה לצרף לתגובתה תצהיר כדין.

לפיכך על הנתבעת להשיב – בתצהיר כדין – על שאלה זו, ולצרף אסמכתא מתאימה.

תוצאה והחלטה להמשך ההליכים

10. הבקשה להשיב על השאלות הנוגעות לדמי השכירות, והשאלות הנלוות לכך, נדחות.

הבקשה להשיב על שאלה 95 מתקבלת והתשובה תינתן עד יום 10.4.14.

אין צו להוצאות בקשר לבקשה זו.

11. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית:

התובעות – עד יום 29.5.14,

הנתבעת – עד יום 15.7.14.

לתצהירים יצורפו כל המסמכים שבדעת הצדדים להסתמך עליהם.

גם חוות דעת מומחים, אם בדעת הצדדים להגיש, יוגשו במועדים האמורים.

על הצדדים להגיש לבית המשפט גם עותקים כרוכים ומסומנים של התצהירים.

לא תורשה העדת עד שלא הוגש תצהיר מטעמו, אלא אם היתה פניה לאותו עד לתת תצהיר וזה סירב. בקשה להעדת עד כזה תהא נתמכת בתצהיר ותוגש בתוך המועדים שנקבעו להגשת תצהירי עדות ראשית.

נקבע לקדם משפט אחרון ליום 2.9.14 שעה 08:30.

למועד זה יתייצבו גם נציגים מוסמכים מטעם הצדדים (נוסף לב"כ).

ניתנה היום, כ"ג אדר ב תשע"ד, 25 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.