הבקשה ותמצית טענות הצדדים

1. לתיאור התביעה אני מפנה להחלטתי מיום 25.3.14.

בקצרה אומר, כי התובעות מבקשות בתביעה זו לאכוף שני הסכמים משנת 2005, לפיהם הן רכשו מהנתבעת את זכויותיה בשני נכסי מקרקעין בצפון, ולהצהיר כי הודעת הנתבעת משנת 2009 על ביטול ההסכמים אין לה תוקף.

לטענתן, ההסכמים הופרו על ידי הנתבעת בכך שהיא לא סיפקה להן סידרה של מסמכים ואישורים שנדרשו לשם השלמת הרכישה והעברת הזכויות.

התובעות גם ביקשו היתר לפיצול סעדים, על מנת שיוכלו לתבוע את נזקיהן הכספיים מהפרת ההסכמים הנטענת.

הנתבעת טוענת, מאידך, כי התובעות הן שהפרו את ההסכמים בכך שנמנעו מלשלם את מלוא התמורה המוסכמת, וכי היא סיפקה להן את כל המסמכים והאישורים שנדרשו.

הנתבעת התנגדה לפיצול סעדים.

2. יצוין, כי התביעה המקורית הוגשה בשנת 2007, ובהסכמת הנתבעת (בכפוף לתשלום הוצאות) הגישו התובעות ביום 21.7.07 כתב תביעה מתוקן.

גם לפני הגשת כתב התביעה המתוקן וגם לאחריה התנהלו הליכי גישור ארוכים בין הצדדים, ואלה הסתיימו רק לפני מספר חודשים.

ביום 25.3.14 הוריתי על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.

התצהירים טרם הוגשו.

בבקשה זו מבקשות התובעות לתקן שנית את כתב התביעה בשני תיקונים שיפורטו להלן.

3. התיקון הראשון המבוקש הוא על ידי הוספת נתבעת נוספת: "אדריאל ישראל נכסים בע"מ".

הנימוק לכך הוא, שהנתבעת העבירה את כל זכויותיה בנכסים נשוא התביעה לחברה זו, וזאת בהתאם להצהרתה בפני הרשות לניירות ערך שניתנה עוד בשנת 2006.

לטענת התובעות, דבר זה נודע להן רק לפני מספר חודשים, בדיון בבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה במסגרת תובענה זו, ובמהלכו הצהיר ב"כ הנתבעת על העברת הזכויות כאמור.

התיקון השני המבוקש הוא על ידי הוספת סעדים כספיים, במקום פיצול הסעדים שהתבקש, כאשר אלה מתייחסים לשני נושאים עיקריים: האחד – חיוב הנתבעת להעביר להן את דמי השכירות שגבתה משוכרי הנכסים במהלך כל תקופת ההפרה, השני – תשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכמים.

לחילופין, שבות ומבקשות התובעות להתיר להן פיצול סעדים, באופן שיתאפשר להן לתבוע את הסעדים הכספיים בתביעה נפרדת.

4. הנתבעת מתנגדת לתיקון המבוקש.

לטענתה, הוספתה של החברה הנוספת לרשימת הנתבעות היא בבחינת עילת תביעה חדשה, ובכך מבקשות הנתבעות לחמוק מהגנת ההתיישנות העומדת לאותה חברה.

ובאשר לסעדים הכספיים, התובעות יכלו מלכתחילה לכלול אותם בכתב התביעה המקורי, או לכל הפחות בכתב התביעה המתוקן.

הנתבעת מתנגדת גם לפיצול הסעדים.

דיון והכרעה

5. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"רשות לתקן

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקבית, המלמדת כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, להלן – גורן, עמ' 349).

גורם חשוב שיש להתחשב בו בהקשר לבקשה כזו הוא השלב שבו הוגשה הבקשה (גורן, עמ' 350).

6. בעניננו אני סבור שיש להתיר את התיקון ביחס להוספת החברה האמורה כנתבעת נוספת. הנתבעת לא הכחישה את העברת זכויותיה בנכסים הנדונים בתביעה זו לאותה חברה, ובא-כוחה אף הצהיר על כך מפורשות, כאמור.

משכך, ברור הדבר שחברה זו צריכה ליטול חלק בדיון, כאשר הסעד העיקרי המבוקש לאכיפת ההסכמים, אם יינתן, ייושם הלכה למעשה כלפיה.

בניגוד לטענת הנתבעת, אין מדובר בעילת תביעה חדשה. זו נשארת כפי שהיתה, אלא שהיא מופנית כלפי נתבעת נוספת, הרלבנטית לאותו ענין.

גם הטענה, שבכך התובעות מבקשות לחמוק מטענת ההתיישנות העומדת לחברה הנוספת איננה מובנת, שהרי זו נטלה את זכויותיה של הנתבעת כמות שהן.

מכל מקום, הנתבעת הנוספת תוכל להעלות טענה זו בכתב הגנתה, אם תמצא זאת לנכון, והטענה תידון לגופה אם יהיה צורך בכך.

אני גם מוצא צדק בטענת התובעות, כי היה על הנתבעת לציין את העברת הזכויות האמורה עוד בכתב הגנתה המקורי, וכי לא היה שיהוי בהגשת הבקשה לתיקון זה, משהדבר הוברר רק במהלך הדיון שהתקיים כאמור לפני מספר חודשים.

ולבסוף, גם שלב הגשת הבקשה מצדיק היעתרות לבקשה.

אמנם, המדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2007, כאשר עקב הליכי הגישור שהתקיימו נדחה בירורה עד כה, והתיקון המבוקש יגרום לדחייה נוספת, אך אנו מצויים עדיין בשלב ההליכים המקדמיים ואף תצהירי העדות הראשית טרם הוגשו.

7. באשר לתיקון המבוקש ביחס לסעדים הכספיים, צודקת הנתבעת בטענתה כי אלה יכלו להיכלל עוד בכתב התביעה המקורי, או לכל המאוחר בכתב התביעה המתוקן שכבר הוגש, אך התובעות בחרו שלא לכלול אותם ותחת זאת הן הסתפקו בבקשה לפיצול הסעדים.

אילו הבקשה לתיקון זה היתה עומדת לבדה, יתכן שהיה בטענה זו, בהתחשב בכך שהתביעה המקורית הוגשה כאמור עוד בשנת 2007 וטרם הוחל בבירורה, וכן בהתחשב בכך שהתובעות לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להן לבצע תיקון זה בכתב התביעה המתוקן שהוגש, כדי לדחות את הבקשה.

אולם, מאחר שבין כה התרתי כאמור את התיקון המבוקש ביחס להוספת נתבעת נוספת, וכן בהתחשב בגישה הליברלית הננקטת בסוג זה של בקשה לתיקון (ראו: גורן, עמ' 357), במיוחד כאשר בין כה שמורה לתובעות הזכות להגיש תביעה נוספת לקבלת הסעדים הכספיים אם הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו בתביעה זו יינתנו להן, הרי שדווקא ריכוז הדיון בסעדים ההצהרתיים ובסעדים הכספיים תחת מטריה דיונית אחת הוא הדבר הנכון לעשותו (השוו: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427).

יחד עם זאת, בנסיבות שתוארו לעיל, צודק יהיה לחייב את התובעות בתשלום הוצאות בהקשר לתיקון זה.

תוצאה

8. הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

כתב התביעה המתוקן יוגש עד יום 15.9.14. כתבי ההגנה לכתב התביעה המתוקן יוגשו עד יום 20.10.14. ההליכים המקדמיים יושלמו עד יום 30.11.14.

נקבע לקדם משפט ליום 14.12.14 שעה 08:30 (מועד קדם המשפט הקבוע ליום 2.9.14 – מבוטל).

התובעות תשלמנה לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪.

ב"כ התובעות ימציאו לנתבעת הנוספת גם עותק החלטה זו.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.