1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 24.7.17, במסגרתו קבעתי, בין היתר, כי החלקה נשוא התביעה לא ניתנת לחלוקה בעין וכי יש למכור אותה למרבה במחיר.
2. הרקע למתן פסק הדין ואשר רלוונטי בחלקו גם לבקשה דנא, מפורט בהרחבה בפסק הדין ועל כן איני מוצא מקום לחזור על כך כאן.
3. אסתפק בכך שאציין כי לאחר שהבית המשותף, שהיה בנוי על החלקה נשוא התביעה, נהרס כליל בשנת 2003 עקב שריפה, הפכה החלקה ל"חלקת מריבה משותקת" ונותרה למעשה כ"אבן שאין לה הופכין", וזאת במשך שנים ארוכות ועד היום (רק לאחרונה השכילו הצדדים להשכיר את החלקה לצרכי חניה עד להכרעה בתביעה דנא).
4. הסיבה העיקרית לסטגנציה הנ"ל, הנה מחלוקות שנוצרו, לאחר שנהרס הבית המשותף לפני שנים ארוכות, בין התובעות, שהנן בעלות כ-85% מהחלקה ולבין חלק משאר הבעלים של החלקה, ובהם המבקשים ונתבעים נוספים בתביעה דנא, ששיעור הבעלות שלהם בחלקה נע מעת לעת בין 3.6% ולבין כ-7% - להלן "המתנגדים".
5. תחילה פעלו המתנגדים לנסות ולאכוף את שיקומו מחדש של הבית המשותף, חרף העובדה שמבחינה חוקית, לא עמד למתנגדים הרב הדרוש לצורך כך. המתנגדים השיגו לערכאות הערעור על כל החלטה שניתנה בעניין זה (על ידי המפקחת על המקרקעין, על ידי הממונה על המרשם, על ידי בית המשפט המחוזי) עד לבית המשפט העליון, גם שם נדחו טענותיהם.

1. לאחר מכן, ובמסגרת תביעת פירוק השיתוף דנא, שהגישו התובעות בשנת 2009, התנגדו המתנגדים לחלוקת התמורה או לחלוקה בעין, לפי חלקם בחלקה כרשום בפנקס הזכויות רגילות, בטענה כי חלקם בנכס, לצרכי פירוק השיתוף, צריך להיקבע לפי מדד שווי היח' בבית המשותף ולא לפי הרשום בפנקס הזכויות הנ"ל (אשר לפי חוק, נרשם באופן שבו כל בעל יח' בבית המשותף, קיבל חלק מהחלקה, לפי היחס שבין שטח הרצפה של היח' שלו בבית המשותף שנהרס, לכלל שטחי הרצפה של כל היח' בבית הנ"ל).
2. גם מחלוקת זו הוכרעה לטובת התובעות במסגרת החלטתי מיום 9.3.15. ערעור המתנגדים על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, נדחה ביום 21.6.16 (ברב דעות). ערעור בגלגול שלישי תלוי ועומד בבית המשפט העליון. לטענת המבקשים, עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה זו, שהוגשה לאחרונה לבית המשפט העליון במסגרת הליך הערעור, תומכת בעמדתם וכי אם הערעור יתקבל, חלקם בקרקע של כל שאר בעלי הקרקע, שאינם המשיבות, אף יגדל כתוצאה מכך לכדי כ-20%.
3. לפני כחודשיים ניתן פסק דיני בתיק דנא, אשר הכריע במחלוקת נוספת שבין הצדדים והיא - כיצד יש לפרק את השיתוף בחלקה, בעין או על ידי מכר. גם כאן המחלוקת הוכרעה לטובת התובעות, עת דחיתי את טענת המתנגדים, שלפיה ניתן לפרק את השיתוף בחלקה בעין וכן דחיתי טענות נוספות שלהם, כגון שיש להמתין עם המכר עד ששווי הקרקע יעלה וכן טענות נוספות.
4. כעת, עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דיני הנ"ל. טענתם העיקרית הנה כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך, אם לא יינתן צו העיכוב, שכן החלקה כבר תימכר. התובעות מנגד טוענות כי לא ייגרם נזק בלתי הפיך, שכן המניע העיקרי להתנגדות המבקשים לפירוק השיתוף במכר, היה ההפסד הכספי שייגרם להם עקב כך (תשלום מס שבח ומיסים אחרים כמו גם חוסר יכולת ליהנות מהשבחת הקרקע בתכנית התלויה ועומדת ועוד).
5. לפיכך, כך טוענות התובעות, גם אם החלקה תימכר ולא ניתן יהיה עוד לפרק אותה בעין בין הצדדים, כאשר הערעור יתקבל, אם יתקבל, ניתן יהיה לפצות את המבקשים על הנזק הכספי שייגרם להם עקב כך, ככל שייגרם.
6. בקיצור, כל צד טוען דבר והיפוכו, המבקשים, כי כאשר עסקינן בפסק דין שמשמעותו פינוי או מכירת מקרקעין, יש להורות על עיכוב ביצוע באופן אוטומטי, שכן אחרת ייגרם נזק בלתי הפיך, התובעות, כי לא כך פני הדברים בכלל ובפרט לא שעה שמדובר במקרקעין שלא לשימוש למגורים, המבקשים, כי סיכויי הערעור גבוהים ולכל הפחות קיימים, התובעות, כי סיכויי הערעור נמוכים, אם לא אפסיים. כל צד מצרף לטיעוניו פסיקה של בית המשפט העליון התומכת לכאורה בעמדתו.
7. לאחר עיון בפסיקה שהביאו הצדדים ובטענות הצדדים, סבורני כי ניתן לסכם מספר כללים רלוונטיים לעניינינו, שמוזכרים בפסיקה או שלעניות דעתי עולים ממנה: ככלל, עיכוב ביצוע של פסק דין המחייב פינוי או מכירת מקרקעין, אמנם, אינו כעיכוב ביצוע פסק דין כספי. עם זאת, לא מדובר בעיכוב אוטומטי. כך למשל, נבחין בין נכס ששימש למגורים ולבין נכס ששימש לצרכי עסק. נבחין בין נכס שהנו פנוי לבין נכס תפוס. נבחין בין נכס שלנתבע קשר מיוחד אליו ולבין נכס שאין לנתבע סנטימנטים מיוחדים אליו ונבחין בין מקרה למקרה לפי שאר נסיבות העניין.
8. ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנא, היח' בבית המשותף לא שימשו את המבקשים לצרכי מגורים, אלא לצרכי עסקים. זאת ועוד – משנהרס הבית המשותף כליל לפני לא פחות מ-14 שנים, ברי כי המבקשים לא שקטו על שמריהם ומצאו פרנסה במקומות אחרים. גם אם לא כך נהגו – הרי שמכוח העובדה שהבית המשותף נהרס ומכוח השנים הרבות שחלפו, נותק הקשר בין המבנה ששימש לעסק בזמנו ולבין המבקשים, אשר נותרו עם חלקת קרקע וקשה לומר שכיום ניתן עוד לייחס קשר מיוחד בין המבקשים לאותם העסקים או למבנה שבו שכנו שאינו קיים עוד.
9. לא יהיה זה בלתי סביר להניח, כי אותם המבקשים אשר המשיכו את העסק הקיים במקום אחר, כבר צברו באותו מקום מוניטין וכו'. האם לאחר קבלת יח' חלופית בקרקע נשוא התביעה, יחליטו המבקשים לסגור מיד את העסק במיקום שבו הוא נמצא ובו הוא מנוהל (באותו מועד כבר למעלה מ-14 שנים ויותר) , רק כדי לחזור לקרקע נשוא התביעה? יתכן, אולם ההיגיון הבריא מוביל למסקנה כי יש להטיל בכך ספק רב והעיקר - גם לא שמענו טענה מסוג זה מפי המבקשים. להפך, המבקשים הזכירו בטיעוניהם במהלך ההליך את האפשרות של קבלת בניין למגורים, אשר יחידותיו יחולקו ביניהם, כמפורט בתגובה לבקשה.
10. בקיצור, לאחר שניים כה רבות ושעה שמדובר בעסקים שנוהלו בקרקע נשוא התביעה וכעת מנוהלים, אם בכלל, שנים ארוכות במקום אחר, לא מדובר בנסיבות שהן ניתן לומר כי לקרקע נשוא התביעה יש ערך מיוחד עבור המבקשים. בנסיבות של התיק דנא, גם אם היה ערך כזה בזמנו, סביר להניח כי הוא כבר נמוג מזמן כתוצאה מהעברת העסק למקום אחר ובמובן זה, פסק הדין נשוא הבקשה אינו כפסק דין הקובע מכירת נכס שאחד הצדדים עודנו מחזיק בו.
11. המבקשים אמנם טענו בתשובה לתגובה כי הקרקע הנה בעלת ערך מיוחד עבורם, אולם לכל אורכו של ההליך, הנימוק המרכזי היה תמיד העניין הכספי, היינו, ההפסד הכספי כתוצאה מפירוק שיתוף במכר וטענת הערך המיוחד של העסק בבניין שנהרס לא נשמעה, מה גם שברגע שהבניין נהרס, ממילא גם אם השיתוף יפורק בעין, לא יוכלו המבקשים לחזור לאותו העסק וגם לא לאותו בניין ויתרה מכך – כתוצאה מהתכנית שתאושר, פני האזור כולו עומדים להשתנות.
12. ככל שייגרם למבקשים נזק עקב מכירת חלקם בקרקע תחת חלוקת הקרקע בעין, הנזק הנו אם כן כספי גרידא. הפסד כספי ניתן לפיצוי כספי והפסיקה כבר קבעה כי אין לעכב פסק דין למכירת מקרקעין, אם אין ערך מיוחד לקרקע הספציפית עבור מבקש עיכוב הביצוע והתרופה במקרה כזה הנו פיצוי כספי. זאת ועוד - המבקשים לא טענו כי אם הקרקע תימכר והערעור יתקבל, לא יהיה באפשרותם להיפרע מאת המשיבות את הנזק הכספי שנגרם להם לטענתם.
13. ראה הפסיקה שהובאה בתגובת המשיבות כמפורט להלן ואשר רובה ככולה יפה באופן עקרוני גם לנסיבות הספציפיות בתיק דנא:

ע"א 1612/11 עזבון המנוחה איטה ברנהולף מנהלי העזבון נ' יעקב אוחנה (פורסם בנבו, 8.5.11):

"אכן כפי שכבר נקבע 'יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי (ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (טרם פורסם, 7.1.2007)'".

ע"א 1237/13 דוד קונין נ' חיים גפני (פורסם בנבו, 7.4.13):

"איני מוצא לנכון להרחיב בשאלת סיכויי הערעור, מכיוון שבלאו הכי איני סבור שמאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. מהבקשה ומהתגובה שלפני עולה כי הדירה נשוא המחלוקת אינה דירת המגורים של המבקש, ולפיכך דינה כדין נכס שנרכש לצרכי מסחר או השקעה, אשר ככל שימומש בטרם יינתן פסק דין בערעור (וככל שהערעור יתקבל) ניתן יהיה לפצות את המבקש בגינו בפיצוי כספי. ודוק, טענת המבקש כי הדירה לא שימשה בשום שלב כדירת המגורים של המשיב אינה מעלה או מורידה לצורך הבקשה שלפני, בשים לב לעובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא שינה את מצבת הזכויות בדירה והותיר את הבעלות בה בידי המשיב. למותר לציין כי זכות הבעלות טומנת בחובה גם את הזכות לממש את הנכס. ככל שבסופו של יום יתקבל הערעור וייקבע שהסכם המכר בטל ושהבעלות בדירה חוזרת לידי המבקש, וככל שעד למועד זה הדירה תימכר לצד שלישי, יהיה על המשיב להשיב למבקש את שווייה הכספי של הדירה שנמכרה".

ע"א 2938/12 חאתם פאיז פארס נ' ראיק פארס (פורסם בנבו, 10.6.12)

"הגעתי למסקנה כי אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. לא מקובלת עלי הטענה הגורפת של המבקשים לפיה בעניין של מכירת מקרקעין בית המשפט בדרך כלל מקבל את עצם הגשת הערעור כחזקה כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו במידה ופסק הדין יקוים...

חשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין אינו קם באופן "אוטומטי" (ראו גם דברי השופט א' ריבלין ב-רע"א 764/03 עתמי נ' מעברי ([פורסם בנבו], 27.5.2003): "המשיבה 1 טועה לסבור כי לעניין פסקי דין העוסקים במקרקעין ניתן צו עיכוב הביצוע כמעשה יום ביומו. לא כך הם פני הדברים"). השאלה אם קיים חשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין תלויה בנסיבות הענין. כך, לדוגמה, העדר אפשרות להשיב בעין קרקע המשמשת למטרות מסחר והשקעה כספית גרידא אינו, כשלעצמו, בגדר נזק בלתי הפיך...

כך, המבקשים לא טענו טענות בבקשה לערך מיוחד של הקרקע עבורם או לאיכויות מיוחדות של הקרקע, שיש בהן כדי להצביע על נזק החורג מעבר לנזק שהוא למעשה נזק כספי. המבקשים אף לא טענו לחשש לחוסר יכולת להיפרע כספית אם ערעורם יתקבל. כך, גם בהתעלם מהטענות העובדתיות של הקונה בענין מאזן הנוחות אשר לא בוססו בתצהיר, המבקשים לא הרימו את הנטל הרובץ עליהם להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין...

העקרון המנחה הוא שעם מתן פסק הדין, אנו כבר לא נמצאים במישור ה"לכאורה", בו עומדות טענות מתנגשות שטרם הוכרעו. בית המשפט קבע בפסק דין שהקונה הוא הזכאי לרישום הזכויות על שמו (בתנאים שפורטו בפסק הדין). אמנם תמיד קיימת אפשרות שקביעה בפסק דין תיהפך בערעור, אך עד שזה יקרה – אם יקרה – המצב הוא שלקונה יש זכות לרישום הזכויות על שמו כאמור."

ע"א 556/17 פרחה מחול נ' סמעאן נעים דאוד (פורסם בנבו, 26.6.17):

"כמו כן, לא שוכנעתי כי ייגרם למערערים נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא. אמנם, יש נטייה מסויימת לעכב פסקי דין המכריעים בזכויות במקרקעין בשל החשש שמא יעביר הצד הזוכה את זכויותיו בקרקע לצדדים שלישיים ולא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי, בפסקה 24 (‏11.2.2014)). ואולם, פסיקה זו מכוונת עצמה בעיקר למצבים שבהם מדובר במקרקעין המשמשים את המערער למגורים או לצורך אחר, ואילו מקום שמדובר במקרקעין שהאינטרס של המערער בהם הוא כלכלי גרידא תיטה הכף שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (שם, עוד ראו: ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בפסקה 5 (1.4.2009)). במקרה דנן לא פירטו המערערים מה מהות האינטרס שיש להם בחלקה ואולם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי אין מדובר בקרקע המשמשת אותם למגורים או לצורך אחר. לפיכך, נראה כי גם אם תימכר הקרקע לצדדים שלישיים טרם ההכרעה בערעור לא ייגרם למערערים נזק שאינו ניתן לפיצוי בכסף ובנסיבות אלו אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין נושא הערעור".

ע"א 8582/08 אבנר בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ סניף הגדוד העברי רעננה (פורסם בנבו, 20.11.08):

"מכל מקום יהיו סיכויי הערעור אשר יהיו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערער. לא ייגרם לו נזק בלתי הפיך ואי מתן הסעד לא ייתר את שמיעת הערעור. בכך די כדי לדחות את בקשתו. כזכור, ענייננו בנכס מסחרי והרי "אין דומה פינויו של בעל דין מדירת מגורים לפינוי בית עסק" (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי. שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ([פורסם בנבו], 24.1.2008) (להלן: עניין פרוספריטי))...

בענייננו גם אם בסופו של יום יתקבל הערעור יוכל המערער להיפרע מהבנק את נזקיו כך שלא מדובר בנזק בלתי הפיך. כפי שנקבע בפרשה אחרת: 'הנכס שלגביו ניתנה המשכנתא הינו נכס מקרקעין עסקי, להבדיל מדירת מגורים, ומשום כך הנזקים הפוטנציאליים העלולים להיגרם למבקשים, באם לא יעוכבו הליכי מימוש המשכנתא, הינם בסופו של דבר נזקים כספיים, אשר ניתנים לפיצוי.' (ע"א 1418/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ ([פורסם בנבו], 10.3.2004)).

אכן "ברגיל, כאשר מדובר במימוש זכות קניין במקרקעין, ניטה לומר כי הנזק אינו ניתן לפיצוי בקלות. דא עקא, יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי" (ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון, פסקה 3 ([פורסם בנבו], 7.1.2007))".

ע"א 1922/08 ראש מרקט בע"מ נ' רונן מנור, עו"ד מפרק חברת גבירול 76 (פורסם בנבו, 28.7.08)

"כן יצויין כי המרכול הינו נכס עסקי אשר אינו משמש את המבקש 2 לצרכי מגורים, כך שהנזק אשר ייגרם מתפיסת חזקה בו הינו כלכלי גרידא. אף בכך יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המשיבים  (ראו והשוו: רע"א 1811/07 אלבז נ' נשר (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 11.3.2007))".

ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת (פורסם בנבו, 5.3.12):

"טרם סיום אבקש להתייחס לטענת המבקשת כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע תשלול את זכותה לתבוע סעד של אכיפה ככל שהערעור יתקבל ותותיר אותה אך ורק עם סעד הפיצויים. המבקשת טוענת שבמסגרת מכלול השיקולים שנשקלים במסגרת בקשת עיכוב ביצוע, יש לתת משקל נכבד גם לאינטרס שלה לאכוף את ההסכם שנחתם עימה. בנסיבות העניין אין בידי לקבל טענה זו. אכן, אין מחלוקת שתרופת האכיפה הינה בעלת מעמד בכורה בדיני החוזים במשפט הישראלי [ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' 104-111 (2011)], ולכן במבט ראשון יש לכאורה טעם בדברי המבקשת כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע פירושה הותרת המבקשת רק עם תרופת הפיצויים ככל שהמקרקעין יימכרו לצד שלישי וככל שהערעור יתקבל בסופו של יום. אולם במבט נוסף טענה זו דינה להידחות, בשים לב למקום ולזמן בו היא נטענת. כוונתי לכך שמצויים אנו במסגרת בקשת עיכוב ביצוע ובמסגרת הליך ערעור על פסק דין בו נקבע שההסכם בטל. דהיינו, איננו מצויים בסיטואציה של "לוח חלק" בטרם נדונה והוכרעה המחלוקת בין הצדדים. כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי קובע שההסכם דינו בטלות וכאשר הכלל הוא שהגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, הרי שבלאו הכי לא עומדת למבקשת בשלב זה האפשרות לתבוע תרופת אכיפה."

1. המבקשים מנסים לאבחן חלק מפסקי הדין שהביאו התובעות, כגון ע"א 1237/13 הנ"ל, מהטעם שלא מדובר בפסקי דין לפירוק שיתוף, אולם לדידי, ביחס להקשר הרלוונטי לבקשה שלפני (שאלת עיכוב הביצוע), אין כל הבדל בין פסק דין הקובע מכירת נכס שבבעלות הצדדים במסגרת תביעת פירוק שיתוף במקרקעין ולבין פסק דין אשר מכריע כי הסכם מכר מקרקעין שבין שני צדדים בטל וכתוצאה מכך מותיר את הבעלות בו בידי אחד הצדדים שעשוי למכור את הנכס, אם פסק הדין לא יעוכב.
2. זאת ועוד – גם בפסקי הדין שהביאו המבקשים בתשובתם ואשר קובעים עיכוב ביצוע למניעת דיספוזיציה בנכס (כגון ע"א 1755/12 יולנדה אורה-בר שפירא נ' ישראל בודה (נאמן) – פורסם בנבו), צוין כי לצרכי עיכוב ביצוע בנכס שלא למגורים, יש צורך בקיומו של ערך מיוחד לקרקע עבור מבקש עיכוב הביצוע כדי שצו העיכוב יינתן, דבר שלדידי לא קיים במקרה דנא, כפי שפורט.
3. לעניין סיכויי הערעור, כאשר מדובר בפסק דין שלי, אני בדרך כלל מעדיף, לצרכי הבקשה לעיכוב ביצוע בלבד, לצאת מתוך נקודת מוצא כי קיימים סיכויים לערעור, למעט במקרים חריגים שבהם לעניות דעתי מדובר באופן ברור בערעור סרק. עם זאת, בנסיבות שבהן לא מדובר בנזק בלתי הפיך, אלא בנזק הניתן לפיצוי כספי, הכלל הנו כי אין לעכב את הביצוע בכל מקרה, שכן כאמור, אנו נמצאים בשלב שלאחר מתן פסק הדין ולא בבקשה לצו מניעה שקודמת להכרעה.
4. הטענה שלפיה לא ייגרם כל נזק עקב עיכוב הביצוע, אם יינתן, דינה להידחות. עיכוב הביצוע משמעותו תהא עיכוב הליך המכר למספר שנים טובות, שכן אם ללמד מהתנהלות המבקשים עד היום, גם אם בית המשפט המחוזי ידחה חו"ח את הערעור, יוגש ערעור לבית המשפט העליון.
5. בסופו של דבר, יש לזכור – מדובר בחלקה שהנה בבעלות מעל 100 בעלים שונים ולא ניתן לחלק את החלקה בעין באופן שכל אחד מהבעלים יקבל חלקה נפרדת והפתרון המוצע על ידי המבקשים (הותרת חלק מהבעלים בשיתוף), מנוגד בצורה מפורשת לחוק המקרקעין, כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין.
6. לפיכך, ובכל הכבוד, איני רואה איזו תכלית תהא לעיכוב הביצוע, לבד מגרימת נזק לתובעות כתוצאה מעיכוב הליך פירוק השיתוף ואולי ביתר שאת, גרימת נזק לאותם הנתבעים שיכולתם הכלכלית אינה כשל המשיבות ושאינם מעוניינים וממילא אינם ברי יכולת כספית, לרכוש את החלקה במסגרת פירוק השיתוף ואשר בין אם במפורש ובין אם על דרך אי הגשת כתב הגנה בתביעה או בדרך אחרת, מצדדים במכר, כפי שפורט בפסק הדין, ואשר אם יעוכב הביצוע, ימשיכו להיות מנועים מלממש את הקרקע שלהם, כאשר לכאורה, מבחינתם, כל דקה נוספת שעוברת ללא אפשרות למכור את הקרקע גורמת להם נזק וזאת בפרט לאחר שנים כה רבות של חוסר יכולת למכור אותה בשל המחלוקות שנוצרו לגבי החלקה מאז שהבית המשותף נהרס בשנת 2003.
7. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. עם זאת, בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו ביחס לבקשה דנא.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017, בלשכתי.