צדדי ג' 1.צדוק נאוי ת.ז 006506224

2.אלי קריב ת.ז 054526918

התובעים הגישו תביעה כספית נגד הנתבעים, לתשלום הסך של 150,000 ₪.

תמצית טענות התובעים

1. על פי הנטען בכתב התביעה, תביעת התובעים 1 ו-2 נוגעת לתשלום הוצאות והחזר של כספים שניתנו במועד הרלוונטי לתביעה לנתבעים ביחד ולחוד, מתוקף היותם בעלי המניות ומנהלים בנתבעות, כאשר תביעת התובע 3, אשר היה עו"ד במקצועו, נוגעת לתשלום שכ"ט עו"ד לו זכאי האחרון באשר הוא ומשרדו התבקשו לייצג את הנתבעים, ביחד ולחוד במשך שנים בהליכים שונים הנוגעים לפירוק שותפות בין הנתבעים וביצוע פעולות משפטיות שונות.

טענות התובעים 1 -2 (להלן: "נאווי ו-קריב בהתאמה")

1. לטענת נאווי וקריב, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, היו בעלי המניות ו/או המנהלים של הנתבעות ביחד עם הנתבע 4 (להלן: "אפללו"), אשר בזמנים הרלוונטיים היה בעל המניות הרשום והמנהל בפועל של הנתבעות.
2. במהלך השנים 1998 ו- 2000 ביצעו נאווי וקריב עם אפללו עסקים שונים, לרבות רכישת נכסי מקרקעין ומכירתם ו/או השכרתם וזאת באמצעות הנתבעות 1,2 3 ו-5, כאשר בשלב מסוים הוחלט על מכירת הנכסים והזכיות הכספיות ועל חלוקת הרווחים מהפעילות העסקית של הנתבעות שתהיה שווה באופן שנאווי וקריב ביחד עם אפללו, יהיו זכאים לחלקם במכירת נכסי החברות.
3. נאווי טען כי לצורך ניהול הפעילות העסקית של הנתבעות, עד לשלב מכירת הנכסים, השקיע כספים רבים מכספו הפרטי, לרבות כספי ערבות בנקאית בסך 205,400 ₪ (להלן: "הערבות הבנקאית"), אשר נדרשה לצורך המשך קיום עסקי הנתבעות וזאת נכון ליום 17.10.2000, אשר הוארכה מעת לעת והייתה בתקוף עד שנת 2004, כאשר אותה תקופה שילם נאווי הוצאות ערבות זו.
4. קריב טען כי במהלך ניהול הפעילות העסקית, השקיע מכספו הפרטי סך של 13,500 ₪ תשלום למס הכנסה בגין הנתבעת 1, תשלום הסך של 50,000 ₪ מיום 02.08.2002, לכיסוי ריבית בחשבון הנתבעת, תשלום על סך של 2,870 ₪ מיום 06.07.04, לכיסוי ריבית בחשבון, תשלום הסך של 30,000 ₪ מיום 11.05.03 לטובת חשבון בשיקים מעותדים, תשלום מיום 16.12.01 בסך של 11,000 ₪ לחשבון חברה וכן תשלום מיום 20.03.02 בסך 8,735 לחשבון חברה.
5. לטענת התובעים, בשנת 2000 התגלעו סכסוכים בין הצדדים, כאשר ביום 03.05.2000 התקיימה ישיבה לצורך פירוק השותפות העסקית, ומכירת הנכסים באופן שכל נכסי הנתבעות יימכרו תוך חלוקה שווה של זכויות המכירה. במסגרת אותה ישיבה נוסח הסכם, עליו חתמו כל הצדדים באופן אישי (להלן: "ההסכם").
6. במסגרת ההסכם הנ"ל סוכם על מכירת נכסי הנתבעות, כלהלן:
7. נכס ברח' ירושלים בעפולה בסך של 100,000 $ ארה"ב.
8. נכס בחלקה 9 באזור עפולה בסך של 150,000 $ ארה"ב.
9. תחנת דלק בצירוף זכויות בניה חנויות על הגג של המבנה בסך של 950,000 $ ארה"ב.
10. נכס בעפולה בסך של 481,250 $ ארה"ב.
11. כן סוכם במסגרת ההסכם הנ"ל כי כל הפרש כספי מעבר לתמורה הנ"ל יועברו לידי אפללו.
12. עוד הסכימו הצדדים כי מתוך התמורה שתתקבל בפועל ממכירת הנכסים, יהיו זכאים להחזר כספים ששילמו מחשבונם הפרטי הן במזומן והן באמצעות כספי ערבות, וזאת לאחר מכירת כל הנכסים וסילוק ההלוואות.
13. לטענת התובעים, בפועל נמכרו הנכסים שלהלן:

• נכס הידוע כגוש 16702 חלקה 1 (להלן: "נכס א"). בשווי של 950,000 $ כפי שהוצהר בהסכם נכון ליום 05.01.2000, אך לתובעים נודע, כי בנוסף לתשלום הנ"ל, שולם לנתבע 4 על ידי הרוכשת, דולר החברה הישראלית למשכנתאות בע"מ (להלן: "חב' דולר") סך של 200,000 $, כך שווי העסקה הינו בסך של 1,150,000 $.
• נכס הידוע כגוש 16702 חלקה 1 – זכויות בגג (להלן: "נכס ב") בשווי של 1,410,816 ₪ נכון ליום 31.08.2000.

1. נאווי וקריב טוענים כי, על אף שבוצעו עסקאות המכר של הנכסים א ו-ב הנ"ל, לא קיבלו לידם את החזר ההוצאות והכספים אותם שילמו ואף לא את חלקם בתמורה שהתקבלה בגן מכירת הנכסים שלעיל.
2. לטענת נאווי, הינו זכאי לקבל מהנתבעים את הוצאות הערבות הבנקאית בסך של 12,500 ₪ נכון לשנת 2004, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 03.08.2000 ועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף לזכאותו 66,000 $ (לשליש מהסך של 200,000 $), אשר שולמו לנתבע 4 במכירת נכס א', מעבר לסך של 950,000 $, ובשווים בסך של 244,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 05.01.2000.
3. קריב טוען כי הינו זכאי לקבל מהנתבעות הסך של 107,370 ₪, כמפורט בסעיף 5 שלעיל, בערכי שנת 2004, אך בשל המחלוקת לגבי טענת ההתיישנות, הינו זכאי להחזר בסך 32,870 ₪ שאין מחלוקת כי היו בשנת 2004.

טענות התובע 3 (להלן: "קדוש")

1. קדוש טוען כי את ההסכם מיום 03.05.2000 בין נאווי, קריב ואפללו ערך בעצמו, תוך מתן ייעוץ משפטי בנוגע לקיומו, כאשר בהסכם נרשם בפירוש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי כל העסקאות יתבצעו באמצעות משרד עורכי הדין של התובע, וכי הצדדים ישלמו את שכר טרחת עורכי הדין לתובע.
2. הוסיף קדוש וטען כי לאחר חתימת ההסכם העבירו לו נאווי, קריב ואפללו ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע ההסכם, כאשר בין השנים 2000 עד 2004 טיפל קדוש בכל העסקאות שביצעו הנתבעות עם צדדים שלישיים.
3. לטענת קדוש, תקופת הטיפול המשפטי שהעניק לנתבעים ביחד ולחוד, ארך ממועד החתימה על ההסכם ועד לפחות חודש 12/2004, כאשר בתקופה זו טיפל בכל העסקאות החל משלב מקדמי של הכנת מסמכים ועד לרישום העסקאות ברשויות המוסמכות.
4. הוסיף קדוש וטען כי לא קיבל מהנתבעים כל סכום בגין שכר טרחה, על אף האמור בהסכם שנחתם. הוסיף כי, על פי החישוב שערך, ועל פי כללי שכר טרחת עורך דין ראוי ביחס לערך כללי של כל העסקאות שנעשו על ידו, ועל פי חישוב אחוזים מערך העסקאות הרי הוא זכאי לקבלת תשלום שכ"ט עוד" בסך של 140,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

1. קדוש טוען כי לאור היכרותו עם נאווי, קריב ואפללו, נמסר לו מפורשות במיוחד על ידי אפללו כי הנתבעות ישלמו לו מלוא שכר הטרחה המגיע לו, וזאת בערבותו של אפללו.
2. עוד טען קדוש כי, הנתבעות מעולם לא טענו כנגד אופי ואופן ביצוע העבודה, נשוא ההסכם, כאשר בפגישה שקיים קדוש עם אפללו בשנת 2004 במשרדו של האחרון, הובטח לו כי מלוא שכר הטרחה ישולם לו, וזאת לאחר שהבהיר קדוש כי שותפתו דאז, עו"ד איילת דגן, שמונתה לשופטת בית משפט, קיבלה את חלקה בשכר הטרחה מכיסו הפרטי. בעקבות אותה פגישה ועל פי בקשת הנתבעים הוציא חשבון שכ"ט שהועבר לכל הצדדים.
3. כן טען קדוש כי הובטח לו אישית על ידי אפללו לתשלום שכר הטרחה, כאשר לאור העובדה כי עמד בכל התחייבויותיו כלפי הנתבעים, על פי הסכם העבודה ביניהם, הרי אי תשלום שכר טרחתו מהווה הפרה להסכם זה, כאשר אין באי חתימה על הסכם שכר טרחה, כדי להוות משום סיבה לאי תשלום שכ"ט או כי השירות המשפטי יינתן בחינם.

התובעת 4

1. בכתב התביעה נטען כי התובעת 4 הינה חברה בע"מ, אשר הינה בעלת כתב המחאת חוב כלפי הנתבעים ביחד ולחוד, לגבי זכויות וכספים שיגיעו לתובע 3 מאת הנתבעים, כאמור בהסכם בינהם.
2. התובעים מבקשים להורות על קבלת התביעה, וחיוב הנתבעים במלוא סכום התביעה, אשר לצורכי אגרה, הועמד על סך של 150,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעים

1. מנגד, טענו הנתבעים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, כאשר על פי כללי ההתיישנות הקבועים בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2007, וזאת לאור העובדה כי העסקאות המהוות בסיס התביעה נכרתו לפני 9-10 שנים מהגשת התביעה וכך גם ההסכם הנטען מכוחו מבקשים התובעים לתבוע.
2. הוסיפו הנתבעים וטענו כי התובעים 1 ו-2 פעלו באופן פסול עת בחרו לכלול בכתב התביעה המתוקן טענות שנדחו מחמת התיישנות, בהתאם להחלטת כב' השופטת מרדכי מיום 21.09.10, ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.03.11, בערעור שהוגש על החלטה זו.
3. לחילופין טענו הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה בשל השיהוי הניכר בהגשתה, כאשר התובעים בחרו להגיש את התביעה בחלוף 10 שנים ויותר ממועד ביצוע העסקאות, דבר המהווה חוסר תום לב וניצול לרעה להליך השיפוטי.
4. כן טענו הנתבעים כי יש להורות על סילוק התביעה כנגד הנתבע 4, אפללו, מחמת העדר עילה והעדר יריבות, כאשר לא ברור מהו מקור חיובו האישי של הנתבע 4, ככל ולטענת התובעים 1 ו-2 ההוצאות הנתבעות על ידם הוצאו כביכול עבור הנתבעות האחרות, כאשר אף קדוש, התובע מס' 3, טוען כי שכר הטרחה הנתבע הינו בגין טיפול בעסקאות של מכירת נכסי הנתבעות, כאשר אפללו איננו הבעלים של נכסים אלו.
5. באשר לסעיפי התביעה, אשר לא ניתנה לגביהם החלטה כי התיישנו, טענו הנתבעים, העובדה כי הסכסוך בין הצדדים כטענת התובעים החל בשנת 2000, מחזק את המסקנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ככל ועילת התביעה נולדה שנה זו.
6. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים באשר לתוכן הישיבה מיום 03.05.2000 בינם לבין הנתבע ולשם כך הפנו לפרוטוקול ישיבה זו מהתאריך הנ"ל.
7. לעניין דרישת התובע 3, קדוש, לתשלום שכר טרחה טענו הנתבעים כי העסקאות המפורטות בכתב התביעה לא טופלו על ידי האחרון אם כי על ידי עו"ד מאיר פוקס (להלן: "עו"ד פוקס"), כאשר אף תביעתו של קדוש בעניין זה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי ניכר.
8. הנתבעים הכחישו כי התחייבו לשלם לקדוש שכ"ט עו"ד שכן עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 03.05.2000 מעלה כי הוא אינו כולל כל התחייבות כזו, כאשר אף לא הועבר לקדוש כל ייפוי כוח בלתי חוזר מהצדדים לצורך טיפול בעניינם, כנטען, ולראיה לא הוצג ייפוי כוח כזה, מה גם שלא נערך כל הסכם שכ"ט בין קדוש לנתבעים. הוסיפו הנתבעים וציינו כי קדוש לא צירף כל מסמך המלמד על הטיפול מצדו בעסקאות הנטענות.
9. עוד טענו הנתבעים כי טענתו של קדוש לפיה חישוב שכר טרחתו נעשה על פי חישוב אחוזים מערך עסקאות, מחזקת את המסקנה כי עילת תביעתו התיישנה, שכן שכר הטרחה יש לגבות מיד, ולא להמתין 10 שנים. בעניין זה טענו הנתבעים כי לא ברור על סמך מה תובע קדוש שכ"ט עו"ד בשיעור 140,000 ₪, בתוספת מע"מ, מששכר הטרחה הראוי בעסקאות מקרקעין הינו 0.5% משווי העסקה כך שלאור העסקאות שפורטו בכתב התביעה מדובר לכל היותר בסך של 4,750 $ בתוספת מע"מ עבור העסקה נשוא נכס א וסך של 7,054 ₪ בתוספת מע"מ עבור העסקה נשוא נכס ב'.
10. עוד טענו הנתבעים כי לא ברור מדוע בחר קדוש לתבוע את אפללו בלבד בעניין שכ"ט, על אף שלטענתו הנתבעות 1,2,3 ו-4 , שהתובעים 1 ו-2 הם חלק מבעלי המניות שלהם, התחייבו, לשלם לו שכר טרחה, כאשר אפללו מכחיש מכל וכל כי הינו ערב בצורה כלשהי לתשלום שכר הטרחה לקדוש.
11. לטענת הנתבעים, למיטב ידיעתם השופטת דגן מונתה לשפיטה בשנת 2003, דבר המחזק טענתם כי תביעה זו התיישנה זה מכבר.
12. הנתבעים טענו כי מעולם לא קיבלו כל חשבון שכ"ט מקדוש, מה גם שחשבונות כאלו לא צורפו לכתב התביעה.
13. הנתבעים דוחים טענת קדוש להפרת הסכם עימם, שמכוחו יש לשלם שכ"ט עו"ד, שכן לא ברור כיצד בוצעה הפרה של הסכם, אשר אינו קיים.
14. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

הודעה לצדיים שלישיים מטעם אפללו

1. עם הגשת כתב הגנה של הנתבעים, הוגשה הודעת צד ג' מטעם הנתבע 4, אפללו, כנגד התובעים 1 ו-2, נאווי וקריב, לפיצויו, שיפויו ו/או השתתפות עמו, בגין כל סכום בו יחויב האחרון.
2. הצדדים השלישיים, שהם התובעים 1 ו-2 , לא הגישו כתב הגנה להודעה לצד השלישי, ודי בכך על מנת לקבלת את ההודעה נגדם ולחייבם לשפות את הנתבע 4 בכל סכום שבו יחוייב בתביעה העקירית, ככל שיחוייב.

הראיות

1. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של נאווי, קריב וקדוש. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות רשאית של אפללו וכן של עו"ד פוקס.

בישיבת ההוכחות אשר התקיימה בפניי נחקרו כל המצהירים הנ"ל על תצהירים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

החלטת כב' השופטת מרדכי מיום 21.09.10, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה זו

1. ביום 21.09.10 ניתנה החלטת כב' השופטת מרדכי, בבקשה שהוגשה לדחיית התביעה, בין היתר, מחמת התיישנותה. בסעיף 19 להחלטה הנ"ל נקבע כך:

"לסיכום, מרבית העילות המגוונות שפורטו בכתב התביעה, אכן התיישנו, וזאת על פי הנטען בכתב התביעה, גופה. כך באשר לתביעת התובעים 1 ו-2 לשכר טרחת עורך דין, וכך גם לגבי מרבית טענות התובעים 3 ו-4, כמפורט לעיל".

כן נקבע בסעיף 24 לאותה החלטה:

"התוצאה הינה כי העילה הנטענת בגין שכר טרחת עורך דין, עבור ייצוג/טיפול בעסקאות המכר הנטענות משנת 2000 ו-2001 , נדחית מחמת התיישנות. כך הדבר לגבי טענות התובעים 3 ו-4, פרט להוצאות שלגביהן הם טוענים לזכות השבה/החזר, אשר שולמו פחות מ-7 שנים לפני מועד הגשת כתב התביעה המתוקן (23/05/10)."

1. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר בפסק דינו מיום 14.03.11 קבע כדלקמן:

"בהסכמת הצדדים, שקיבלו את המלצתי, הערעור מתקבל חלקית, באופן שחלק ההחלטה של בית המשפט קמא, שעניינו התיישנות התביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד- יבוטל, וחלק ההחלטה הנוגע להחזר תשלומים שנעשו מעבר לשבע שנות ההתיישנות – יוותר על כנו".

המחלוקת

1. לאור החלטתה של כב' השופטת מרדכי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחלוקת שנשארה לדיון בעניינו, אותה אף הגדרתי במסגרת החלטתי מיום 01.09.13, נוגעת לתשלום שכ"ט עו"ד לתובע 3, קדוש. " במסגרת תיק זה ניתנו החלטות של בית משפט המחוזי בנצרת אשר דנו בטענת התיישנות חלק מעילות התביעה ונקבע כי רק באשר לעילת התביעה הדנה בשכ"ט של התובע מס' 3 לא ניתן לקבוע אם קיימת התיישנות בשלב המקדמי כטענה מקדמית, ויש לדון בה במסגרת שמיעת הראיות ומתן פסק דין." (עמ' 9 ש' 1-5).
2. על כן, השאלה שנותרה בפנינו, האם התיישנה עילת תביעתו של התובע מס' 3, באשר לתשלום שכ"ט בגין השירות המשפטי הנטען, לכאורה, שניתן על ידו לנתבעים. (להלן: "השירות המשפטי"). ובאם התשובה לכך הינה שלילית, האם עמד התובע 3 בנטל להוכיח מתן שירות משפטי זה לנתבעים?

דיון והכרעה

1. האם קמה לקדוש עילת תביעה, בגין מתן שירות משפטי נטען לנתבעים, או שמא עילת תביעתו התיישנה?

טענת ההתיישנות - המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 5 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע את הכלל לפיו "תביעה שלא הוגשה עליה תובענה והיא אינה במקרקעין, מתיישנת לאחר חלוף שבע שנים". סעיף 6 בחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התביעה". מכוחם המצטבר של שני הסעיפים האלה נקבע אפוא הכלל בדבר התיישנותה של תביעה לאחר חלוף שבע שנים מהיום בו נולדה עילת התביעה (להלן: "כלל ההתיישנות"). בחינת טענת התיישנות מחייבת אפוא לדעת מהי עילת התביעה אשר לגביה נטענת טענת ההתיישנות.
2. ככלל, נטל ההוכחה הנדרש לשם ביסוסה של טענת התיישנות מוטל על הטוען טענה זו. לפיכך, במקרה הנוכחי, על הנתבעים להוכיח את טענתם כי התביעה הוגשה לאחר חלוף למעלה מ- 7 שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה. מאידך, על הטוען לקיומו של חריג כלשהו לכלל ההתיישנות מוטלת החובה להוכיח כי התקיימו הנסיבות המצדיקות סטייה מכלל ההתיישנות, וזאת – בהתחשב במהות החריג הנטען: "משהועלתה על ידי הנתבע טענת התיישנות, והתובע מבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות, המצדיקות חריגה כאמור" [ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (פורסם בנבו).

מועד היווצרות עילת התביעה

1. בין הצדדים לתובענה קיימת מחלוקת ביחס לשאלה מהו המועד בו נולדה עילת התביעה המהווה, ככל שלא חל אחד החריגים לכלל ההתיישנות בנסיבותיה של התובענה דנן, את נקודת ההתחלה של מרוץ ההתיישנות. לטענת הנתבעים, עילת התביעה נולדה במועד בו נטען לביצוע העסקאות א' ו-ב' בשנת 2000. מאידך, לטענת קדוש, עילת התביעה נולדה עד לפחות חודש 12/2004, מועד שבו עוד העניק לנתבעים שירות משפטי, כטענתו.

מתי נולדת עילת תביעה

1. בע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד (1) 529, 541 (2000) סיכם כב' השופט ת' אור את ההלכה הפסוקה בעניין זה באופן הבא:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). "עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז). היום שבו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית-המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין (ע"א 115/52 ולירו נ' ליפשיץ. ראה גם ד"נ 32/84 עיזבון וויליאמס נ' Israel British Bank) [פורסם בנבו] ).

1. כן ראו את פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 21.7.2003) הקובעת באופן דומה את הדברים הבאים:

"המושג 'עילת תובענה' אינו בעל משמעות מונוליטית, תוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי במסגרתו הוא עולה. זהו מונח מסגרת שמהותו משתנה על פי המטרה לה נזקקים לצורך הגדרתו ... לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. מבחינה זו, עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות היה זוכה בפסק דין, שהרי ברי כי אין למנות תקופת התיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד"

מן הכלל אל הפרט

1. לאור האמור, היום בו נולדה עילת התביעה בתובענה דנן הינו המועד אשר אילו הגישו בו התובעים תביעה לבית המשפט כנגד הנתבעים והיו מוכיחים את כל העובדות המהותיות הכלולות בה – הם היו זוכים בפסק דין לטובתם. משכך, נשאלת השאלה: מהו המועד בו נולדה עילת התביעה לגבי עילת התביעה, של תשלום שכ"ט קדוש?
2. בתצהיר עדותו הראשית העיד קדוש כי הנתבעים חבים ביחד ולחוד בתשלום שכ"ט עוד בגין השירות המשפטי שניתן להם, כאשר הנתבע 4, אפללו, התחייב באופן אישי לתשלום שכ"ט (סעיף 3 לתצהיר). הוסיף קדוש והצהיר כי ביום 03.05.2000 התקיימה במשרדו פגישה בינו לבין, נאווי קריב ואפללו, שעניינה פירוק שותפות עסקית אשר הייתה בין נאווי, קריב אפללו, מכירת נכסיהם וחלוקת זכויות המכירה, כאשר באותה פגישה נערך הסכם בכתב ידו, עליו חתמו כל הצדדים, בו צוין, בין היתר, כי כל העסקאות יבוצעו באמצעות משרדו ושכר הטרחה ישולם לו באמצעות הנתבעות כאשר אפללו התחייב בפניו באופן אישי לתשלום שכר הטרחה (סעיפים 12, 14, 15 ו-21 לתצהיר), כאשר אף באותה ישיבה חתמו לו הצדדים על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, לצורך ביצועו של ההסכם (סעיף 19 לתצהיר).
3. קדוש הוסיף והצהיר כי במהלך השנים 2000 עד 2004 טיפל בכל העסקאות שבוצעו עם צדדים שלישיים (סעיף 23 לתצהיר) כאשר הטיפול שהעניק לנתבעים ארך מיום חתימת ההסכם בשנת 2000 ועד לחודש 12/2004 (סעיף 24 לתצהיר).
4. עוד הצהיר קדוש כי על פי חישוב שנעשה על ידו שכר טרחתו עומד על סך של 140,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר מתוך סכום זה לא שולם לו מאומה על ידי הנתבעים (סעיפים 25-26 לתצהיר), כאשר בפגישה מחודש 07/2004 הובטח לו על ידי אפללו בנוכחות קריב כי מלוא שכר הטרחה ישולם לו, בהקדם (סעיף 32 לתצהיר), ובעקבות פגישה זו הציג לנתבעים חשבון שכר טרחה (סעיף 33 לתצהיר).
5. ממקרא כתב התביעה ותצהירי עדותו הראשית של קדוש, עולה כי הנכסים, נשוא כתב התביעה, לאמור נכסים א' ו-ב', נמכרו בתאריכים 05.01.2000 ו- 31.08.2000 (ראה סעיף 23 לתצהיר קדוש). יחד עם זאת, ובניגוד לאמור בתצהירו, בחקירתו הנגדית השיב צדוק כי ההסכם נחתם לפני שנת 2004, אך לא ידע לנקוב בתאריך מדויק בו נחתם (עמ' 20 ש' 5-7). בנוסף, על אף עדותו לפיה אפללו התחייב אישית לתשלום שכר הטרחה הנטען, אלא שלא ידע לומר מתי ניתנה לו התחייבות כזו, ולא הציג כל מסמך עם תאריך התחייבותו של אפללו לתשלום הנטען. תשובתו של קדוש בחקירתו הנגדית בדבר התחייבותו של אפללו לתשלום שכר הטרחה, לאחר סיום הטיפול המשפטי (עמ' 20 ש' 16-17) אשר לטענתו נמשך עד שנת 2004 (סעיף 23 לתצהיר), אין לה על מה לסמוך, ונטענה באופן סתמי ללא תימוכין.
6. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית לא ידע קדוש להצביע על מקור טענתו לפיה סוכם בינו לבין אפללו כי שכר טרחתו ישולם לו על ידי האחרון לאחר סיום הפעולות המשפטיות, ובכך למעשה ניסה קדוש להוכיח טענתו כי מרוץ תחילת ההתיישנות אינו מתחיל מיום חתימת ההסכם, אלא במועד מאחור יותר, ניסיון שכאמור לא צלח, ככל ולא הציג האחרון ולו מסמך בודד אחד על כך.
7. הסבריו של קדוש כי אין ברשותו מסמכים, וכי ההסכמה בינו לבין אפללו בוצעה בעל פה (עמ' 20 ש' 4ׂ) לא רק הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, אלא שאף לא גובתה בראיה כלשהי, כאשר אף תוכנה הוכחש על ידי אפללו הן בתצהירו (סעיף 19 רישא לתצהיר אפללו), והן בחקירתו הנגדית של האחרון, אשר מלמדת כי קדוש לא סיפק לאפללו שירות משפטי בעניין נשוא התובענה, בוודאי ובוודאי להתחייבות לתשלום סכום כשלהו בגין שכ"ט, ככל ולאורך כל עדותו, אשר לא נסתרה, טען אפללו כי עו"ד פוקס הוא אשר ייצג אותו במכירת העסקאות נשוא התביעה (עמ' 38 ש' 19-26 , עמ' 39 ש' 11 וש' 31).
8. לא זו בלבד, הגם שקדוש טען בתצהירו כי, לאחר פגישה עם הנתבעים מחודש 07/2004 שלח להם חשבון לתשלום שכ"ט, ממנו ניתן ללמוד על תאריך עריכתו (סעיף 33 לתצהיר), אלא שחשבון כזה לא הוגש בפניי, ואף לא הוגש כל חשבון לשכ"ט עובר לתאריך זה. קדוש אף מאשר עניין זה בפניי, לפיה לא צירף לראיותיו את ההסכם הנטען, ואף לא חשבון שכ"ט (עמ' 10 ש' 17-20).
9. לאור האמור לעיל, במצב דברים זה, בהעדר הצגת הסכם לו טוען קדוש כי ערך עם הנתבעים לטיפול בעסקאות, ממנו ניתן ללמוד על תאריך השירות המשפטי הנטען, וכן בהעדרה של דרישה לתשלום שכ"ט ו/או חשבון כלשהו שהופנה על ידי התובע לנתבעים, אני קובעת , וזאת - מבלי לקבוע מסמרות, בשלב זה, בשאלה באם קדוש אכן סיפק שירות משפטי לנתבעים - כי טענתו של קדוש למתן שירות כזה, נולדה לכל המאוחר בשנת 2000, השנה בה בוצעו העסקאות בנכסים א' ו- ב'.
10. תכלית מוסד ההתיישנות היא לאזן בין האינטרס הלגיטימי של תובע שיהיה לו די זמן להכין את תביעתו ובין אינטרס של נתבע שלא יהיה חשוף לתביעה ללא הגבלת זמן ויידרש לשמור על ראיותיו לאורך זמן ובנוסף, האינטרס הציבורי שבתי המשפט יתעסקו בבעיות השעה ולא בעניינים שעבר זמנם (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444 ).
11. אין בידי לקבל את טענות קדוש המאיינות את הוראות חוק ההתיישנות ואת תכלית החוק, לפיהן עילת התביעה של עו"ד בעסקאות מקרקעין היא לאחר סיום הפעולות המשפטיות (עמ' 21 ש' 6-8), ככל ומחד טענה זו נטענה בעלמא, ולא התבססה על סיכום כלשהו בין קדוש למי מהנתבעים, ומאידך, עניין זה מרוקן מתוכן את תכלית הוראות החוק, שעה שטענתו של קדוש לשכ"ט בגין פעולות אותם עשה לכאורה עבור הנתבעים, נולדה עוד בשנת 2000, השנה בה אין חולק כי בוצעה מכירת הנכסים, במיוחד וקדוש לא ידע להצביע על תאריך אחר (עמ' 20 ש' 6-7) כאשר בשנה זו היה ידוע לצדדים ערכם של הנכסים הנמכרים, כך ששכ"ט של קדוש, ככל וסוכם שישולם לו, היה ידוע לו עוד במעמד מכירת הנכסים.
12. מכאן עולה כי עילת התביעה נולדה עוד בשנת 2000, מועד בו נמכרו הנכסים, וככל והיו לקדוש טענות כלשהן באשר לתשלום שכ"ט לו הינו זכאי, לכאורה, בשל טיפול נטען שביצע עבור הנתבעים, היה עליו להגיש את תביעתו לכל המאוחר עד לשנת 2007. משלא עשה כן כאשר התביעה הוגשה מספר שנים לאחר שנת 2007, אזי המסקנה הינה כי דין התביעה באשר לרכיב שכר הטרחה הנטען של קדוש, להידחות מחמת התיישנות.

על אף התוצאה אליה הגעתי, בדבר דחיית התביעה לתשלום שכ"ט, מחמת התיישנותה, אומר כי אף דין התביעה הנ"ל להידחות לגופה, ולהלן אנמק.

כאן נשאלת השאלה, האם קדוש נתן שירות משפטי לנתבעים, וטיפל בעסקאות המכר?

1. על אף טענותיו של קדוש הן בכתב התביעה והן בתצהירו, בדבר חבותם של הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 4, לשלם לו שכ"ט בגין מתן שירות משפטי נטען, אלא שלא ידע לומר מהו מקור חובה זו.
2. כאמור בחקירתו הנגדית השיב קדוש כי ההסכם הנטען, בו צוין לכאורה, כי העסקאות יבוצעו באמצעות משרד עורכי הדין שבבעלותו וכי הצדדים ישלמו את שכר הטרחה באמצעות הנתבעות כאשר אפללו התחייב במפורש לשלם את שכר הטרחה, לא צורף, ואף לא צורפה כל חשבונית אותה שלח לכאורה קדוש לנתבעים לתשלום שכר הטרחה (עמ' 10 ש' 17-20). בכך נשמט הבסיס לטענתו של קדוש בדבר תשלום שכר טרחה נטען, על ידי מי מהנתבעים. למותר לציין כי כל אשר צורף על ידי התובעים, הינו פרוטוקול ישיבה בה השתתפו התובעים ואפללו, אשר בחלקו אינו קריא ולא ברור מתי נערך, אשר התייחס לתשלום שכ"ט עו"ד בעמ' 7 בזו הלשון: " שכ"ט עו"ד מחברת אלי את אלי בע"מ". (להלן: "הפרוטוקול").
3. חשוב לומר כי בחקירתו הנגדית מאשר קדוש ומציין כי האמור בסעיף 21 לתצהירו, בדבר מחויבותם, לכאורה, של הנתבעים לשלם לו שכר טרחה אינו מדויק, ככל ומה שנרשם בסעיף זה לתצהיר הינו פרשנות שלו עצמו, כאשר הכוונה הייתה לצטט את מה שהיה בפועל בפגישה (עמ' 18 ש' 5-9) לציין כי לפרשנות זו לא היה כל גיבוי בחומר הראיות. באותו עניין השיב קדוש כלהלן:

"ש: האם בהסכם יש התייחסות לשכ"ט כלפיך?

ת: לא רשום בהסכם. כתוב ששכ"ט ישולם לעו"ד. אני לעמ' 7 לסכם שורה אחרונה לפני החתימות "שכ"ט עו"ד מחברת אלי את אלי בע"מ.." בשיחה שהתקיימה לפני ואחרי החתימה והיות וזה שאני ערכתי את המסמך הכתוב הזה וניתנו בידיי יפויי כוח בלתי חוזרים של הצדדים ונעשו פעולות משפטיות על מנת לבצע כל מה שאמור בנספח ב', שכ"ט עו"ד במשמעות שכתובה בהסכם הינו ששכ"ט מגיע למשרד שלי בגין פעולות שייעשו מרגע חתימת ההסכם ואילך.

ש: אתה לכאורה היית זכאי לתבוע את חברת אלי את אלי?

ת: תבעתי גם את שאר החברות מבחינה משפטית כדי שלא לאבד את מי מהנתבעות כי ביצעתי פעולות משפטיות.

ש: תסביר לי באיזה עילה אתה תובע את יתר החברות?

ת: חוזית.

ש: אבל אין חוזה?

ת: אין הסכם שכ"ט..." (עמ' 17 ש' 4-16).

1. לציין כי בנוסף לכך שהתובע אישר כי לא קיים הסכם שכ"ט, הוא גם לא המציא העתק מייפויי כוח בלתי חוזרים, להם טען, שניתנו לו לכאורה, על ידי מי מהנתבעים, ותירץ כי מסמכים אלו נמצאים אצל רואה החשבון. הסבר זה לא ניתן לקבל.
2. משנשאל קדוש היכן שמו מוזכר כמי שמבצע את הפעולות המשפטיות, וכי הכוונה ברשום בפרוטוקול היא לו ולא לעו"ד אחר, לא ידע קדוש לתת תשובה (עמ' 18 ש' 10-13).
3. בחקירתו הנגדית לא ידע קדוש להצביע על כל דרישת תשלום או חשבון שכ"ט שנשלח למי מהנתבעים עבור הטיפול בעסקאות (עמ' 14 ש' 23-30), כאשר אף, מלבד טענה כללית לפיה עשה פעולות משפטיות, לא ידע לומר על סמך מה דרש מהנתבעים תשלום הסכום של 140,000 ₪ בגין שכ"ט, ולא צירף כל תיעוד על כך (עמ' 15 ש' 19-28). הטענה כי מסמכים כאלו מצויים אצל רואה החשבון שטיפל בעניינו, אינה יכולה לסייע לו. הגם שהבקשה לזימונו של רואה החשבון נדחתה על ידי בית המשפט, אך אין בכך כדי למנוע מקדוש לבקש צו מבית המשפט להמצאת מסמכים כאלו ואחרים הנמצאים אצל אותו רואה חשבון. הימנעותו של קדוש להמצאת מסמכים אלו, פועלת לחובתו.
4. לא זו אף זו, הגם שלטענת קדוש טיפל בעסקאות, אלא שלא השכיל לצרף לתצהירו כל מסמך המעיד על טיפול כזה, ותירץ הסיבה לכך כי הינו מושעה ממקצועו בעריכת הדין. לשאלה מדוע לא ביקש צו מבית המשפט להמצאת המסמכים להם הוא טוען, שיש בהם להוכיח טענתו כי טיפל בעסקאות נשוא התביעה, לא נתן קדוש הסבר מניח את הדעת, כאשר כאמור, אין בהפניה לרואה החשבון, שככל הנראה נועדה על מנת לחמוק מהתשובה האמיתית, הלא היא כי אין ברשותו מסמכים כאלו, כדי לרפא פגם זה. (עמ' 21 ש' 9-15).

עדותו של אפללו

1. בתצהירו, העיד אפללו כי, קדוש לא טיפל בעסקאות נשוא התביעה, ולא ברור מכוח מה תובע תשלום בגין שכ"ט, מה גם שמעולם לא התחייב באופן אישי בתשלום שכר טרחתו הנטען של האחרון (סעיף 19 לתצהיר). הוסיף אפללו והעיד כי, אין בינו לבין קדוש כל הסכם שכ"ט נטען, ומעולם לא קיבל מהאחרון כל דרישה לתשלום שכ"ט (סעיפים 32.1 ו- 32.2 לתצהיר).
2. חקירתו הנגדית של אפללו לא הצליחה למוטט את גרסתו בעדותו הראשית. בחקירתו חזר אפללו וציין כי עו"ד פוקס הוא זה שייצג אותו בעסקה נשוא נכס א', מול חב' דולר (עמ' 38 ש' 19-26 , עמ' 39 ש' 10-11). כן השיב אפללו כי אינו זוכר באם נתן ייפוי כוח לקדוש (עמ' 39 ש' 25-26), כאשר כאמור, ייפוי כוח שכזה לא הוצג בפניי.
3. אפללו חזר לאורך חקירתו הנגדית והשיב כי קדוש לא ייצג אותו בעסקאות, אם כי יכול כי שימש כנאמן (עמ, 39 ש' 31), כאשר אפללו חזר וציין כי קדוש לא פנה אליו אי פעם בדרישה לקבלת שכ"ט (עמ' 43 ש' 18-19).

עדותו של עו"ד פוקס

1. בתצהירו העיד עו"ד פוקס כי בניגוד לטענותיו של קדוש, הוא זה אשר טיפל בעסקה נשוא נכס א', טיפל בעריכת ההסכמים הקשורים לעסקה מטעם שני הצדדים, שכר הטרחה שולם למשרד בו עבד, כאשר קדוש לא היה מעורב כלל בעריכת ההסכמים או ברישום כלשהו בלשכת רישום המקרקעין (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר).
2. בחקירתו הנגדית השיב עו"ד פוקס כי קדוש לא טיפל בעסקה נשוא נכס א' (עמ' 34 ש' 14-15). לשאלת ב"כ התובעים לפשר שליחת פקסים נשוא העסקה לקדוש הסביר עו"ד פוקס כי המונח טיפול בעסקה זה מי שניסח את ההסכם, ומי שקיבל שכ"ט עבור ההסכם, כמי שטיפל במשא ומתן בין הצדדים, כאשר הוא זה אשר ערך את ההסכם. (עמ' 35 ש' 3-4). את תשובתו תמך עו"ד פוקס בין היתר במסמכים הבאים : א. הסכמתן של חב' א.א.א.ק בע"מ ושל חב' דולר – החברה הישראלית למשכנתאות בע"מ, לייצגן בעסקה, ב. עותק מהסכם המכר אותו ערך, ג. חשבונית מס, אשר הוצאה לאפללו עבור שכר הטרחה בגין העסקה (ראו נספח 1 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעים).
3. מבלי לגרוע מהאמור לעיל אומר כי, הגם שניסה ב"כ התובעים להוכיח כי קדוש הוא זה אשר טיפל בעסקת המכר של נכס א' - וזאת באמצעות הגשת המסמכים נ/1 עד נ/4 – אך אני סבורה, כי בהעדר הוראה מפורשת בכתב, לרבות הסכם כלשהו ו/או ייפו כוח ו/או כתב מינוי המסמיך את קדוש לטפל בעסקה הנ"ל, אין בחומר האחרון להראות כי הוא זה שטיפל בעסקה, במיוחד ועו"ד פוקס הגיש את המסמכים הרלוונטיים מהם ניתן ללמוד על טיפולו בעסקה הנ"ל.
4. אין לומר כי קדוש לא היה מעורה בפרטים אודות העסקה הנ"ל, במיוחד לאור הקשר החברי והעסקי, אשר היה אותה תקופה בינו לבין אפללו, וכן ההתכתבות בינו לבין עו"ד פוקס (נ/1 עד נ/4), אותה הגדיר האחרון כ "אינטראקציה מסוימת", אך מכאן ועד למסקנה כי קדוש הוא זה אשר טיפל בעסקה, לרבות עריכת ההסכם עד לשלביה האחרונים, כפי שטען, המרחק הוא רב. מה גם, שאין במסמכים נ/2 עד נ/4 כדי להצביע על טיפול בעסקה, אם כי בעניין ספציפי הנוגע לאישורי עירייה ואישורי מסים, אשר באשר להם העיד עו"ד פוקס כי לא טיפל בענייני מסים (עמ' 34 ש' 29).

סיכום ביניים

1. לאור כלל האמור לעיל במצטבר, מסקנתי היא, כי לא הוכח בפניי כי קדוש טיפל בעסקאות נשוא התביעה, כטענתו, ועל כן, אף יש מקום, מעבר לדחיית התביעה מחמת התיישנותה, להורות על דחיית התביעה, בעניין שכ"ט, לגופה.
2. טרם אחתום פסק דיני זה, בנוסף לעובדה כי בהתאם להחלטת כב' השופטת מרדכי אשר אושררה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה מרכיבי התביעה המתייחסים לתביעתם של התובעים 1 ו-2 התיישנו, אומר כי לאחר שמיעת עדותם של נאווי וקריב בפניי, עולה המסקנה הברורה כי תביעתם להחזר הוצאות נטענות, התיישנה ואף לא הוכחו ההוצאות להם טענו האחרונים.

תביעת התובעים 1 ו-2 בגין החזר הוצאות נטענות הוגשה מעבר לשבע שנות ההתיישנות ולא הוכחה

טענותיו של נאוי

1. בתצהיר עדותו הראשית העיד נאווי כי במהלך הפעילות העסקית של הנתבעות עד למכירת נכסיהן, השקיע כספים מכיסו הפרטי, לרבות כספי ערבות בנקאית מיום 17.10.2000, אשר הוארכה לטענתו מעת עד לשנת 2004, לצורך מתן בטחון לעסקת המכר של נכס א', כאשר הוצאות ערבות זו עמדו על סך 12,500 ₪, אשר לא הוחזרו לו (סעיפים 20 , 35 ו-36). כן העיד נאווי כי לא קיבל חלקו בתמורה אשר התקבל ממכירת הנכסים של הנתבעות (סעיפים 30 , 31 ו-36 לתצהירו).

1. ראשית אומר כי מהחלטתה של כב' השופטת מרדכי, אין חולק שהסעדים אותם מבקש נאווי, התיישנו ביום הגשת התביעה, ככל שעילתם נולדה בשנת 2000 (הן הערבות הבנקאית שניטלה בשנת 2000 והן העסקאות של מכירת שני הנכסים שבוצעו בשנת 2000). טענתו של נאווי כי הערבות הוארכה עד שנת 2004 הינה ניסיון מלאכותי, על מנת לעמוד תחת מטריית תקופת ההתיישנות, אם כי ניסיון זה לא צלח, ככל וטענותיו בגין ההארכה הנטענת נטענה בעלמא. לא זו אף זו, אף לעניין התמורה מהנכסים, הרי ככל והיו לנאווי טענות כלשהן, היה עליו לתבוע מתקופת הזמן של 7 שנים מיום ביצוע העסקאות (שנת 2000) ככל ואף כאן, לא הוצגה כל ראיה אחרת כי העסקאות בוצעו בתאריך מאוחר יותר. למותר לציין כי טענותיו של נאווי כי זכאותו להחזר כספים אמורה הייתה להתבצע לאחר קבלת התמורה בפועל של עסקאות המכר (סעיף 27.5 לתצהירו) אין לה על מה לסמוך ודינה להידחות.
2. אף לגופו של עניין תביעתו של נאווי דינה להידחות, ככל ולא הציג האחרון כל אסמכתא על ההוצאות להן טען. נאווי לא צירף אישור על ההוצאות להן טען בקשר להלוואה הנטענת, כאשר בחקירתו הנגדית, לא ידע להסביר מהי הלוואה זו ומדוע לא צירף אסמכתא בגינה (עמ' 31 ש' 23-32).

בנוסף, על אף האמור בתצהירו, לגבי חלקו הנטען ממכירת הנכסים, שכאמור חלה עליהם תקופת ההתיישנות, ככל שהעסקאות בוצעו בשנת 2000, לא ידע נאווי לומר אילו כספים להם הוא זכאי, מעבר לכספי הערבות הנטענים, כאשר הסכומים בהם נקב בחקירתו הנגדית נגעו לשנת 1998, שבוודאי חלה על תביעתם התיישנות.

טענותיו של קריב

1. בתצהיר עדותו הראשית העיד קריב כי ביצע מספר תשלומים עבור הנתבעות, אותם מבקש מהאחרונות להחזיר לו (סעיף 23 לתצהיר). אף כאן אומר כי, מבלי לגרוע מהחלטת כב' השופטת מרדכי, כי טענותיו של קריב התיישנו, הרי מחקירתו הנגדית של האחרון בפניי, אף מתחזקת מסקנה זו.
2. לגופם של דברים, הרי בניגוד לאמור בתצהירו (סעיף 23.1) קריב לא ידע מתי קיבל כל פניה ממס הכנסה לתשלום חוב כלשהו, כך שטענתו בעניין זה נותרה ללא תימוכין. אין בעובדה כי פניה כזו נמצאת ברשותו של רו"ח פדרו, כדי למנוע מקריב לפעול להמצאתה, במיוחד והאחרון אישר כי לא פנה לרו"ח פדרו בעניין, וגם לא הצביע על כל סיבה המונעת ממנו גישה למשרדי מס הכנסה להמצאתה (עמ' 25 ש' 4-19) אי המצאת מסמך זה, פועלת לחובתו של קריב.
3. בנוסף, מחקירתו הנגדית עולה כי טענתו שביצע העברה בנקאית בסך 50,000 ₪ לחשבון הנתבעת 1 (סעיף 23.2 לתצהיר) בשנת 2004 התבררה כטענה לא נכונה, ככל ובחקירתו זו אישר קריב כי העברה זו הינה משנת 2002, וחלה עליה טענת התיישנות.
4. כך גם הדבר לגבי ההעברה הנטענת מיום 13.05.03 (סעיף 23.3 לתצהיר) ככל והתביעה הוגשה ביום 23.05.10, משמע, לאחר תקופת ההתיישנות. לא זו אף זו, קריב לא המציא אסמכתא על ההעברה הנטענת, ותירץ אי המצאתה בכך שהמסמכים נמצאים ברשות רואה החשבון. כאמור, טיעון כזה אינו מהווה סיבה לאי המצאת מסמכים אלו, ככל וקריב יכל להמציא מהבנק, ולא עשה כן. אף לגבי טענתו של קריב להוצאה בסך 3,000 ₪, סכום אשר לטענתו הופקד לחשבון אחת הנתבעות (סעיף 23.4 לתצהיר), שלכאורה לא חלה עליהם טענת ההתיישנות, אלא שלא ידע קריב לצרף אסמכתא בעניין הוצאה זו, וטענתו בעניין הוצאה זו לא הוכחה. (עמ' 28 ש' 15-18).

צירוף התובעת 4

1. לטענת התובעים, צירופה של תובעת זו נעשה מכוח כתב המחאת חוב, כלפי הנתבעים ביחד ולחוד, לגבי כספים שיגיעו לתובע 3, קדוש, מאת הנתבעים . אלא מאי, המחאת חוב כזו לא הוגשה כחלק מחומר הראיות של התובעים, ובכך, נשמט הבסיס לזכותה של תובעת זו, בתביעה דנן.
2. גם תשובותיו של קדוש, בעניין זה, בחקירתו הנגדית, אין בהם כדי להכשיר זכותה של התובעת 4, במיוחד משלא הוצגה על ידו כל המחאה כזו.
3. אף בעליה של תובעת זו, לא התייצב לעדות בדבר זכותה על פי אותה המחאה, ומכוח מה ניתנה לו (עמ' 13 ש' 19-27 , עמ' 14 ש' 1-20).
4. בהעדר כל ראיה לגבי מקור המחאת החוב הנטענת או כי היא נוגעת לכספים, שלכאורה מגיעים לתובע 3, קדוש, מהנתבעים, כאשר תוכן המסמכים ת/1 ו-ת/2 אשר הוגשו בפניי, מחזקים עניין זה, לא הצליחה התובעת 4 להצביע על מקור זכותה, לכאורה, לכספים כלשהם מהנתבעים.

סיכומם של דברים

1. מכל האמור לעיל, עולה מסקנה אחת וברורה, כי דין תביעתם של קריב ונאווי - בכל הקשור להחזר תשלומים ו/או הוצאות להם טענו אם כי באופן ישיר או באמצעות המחאת זכות נטענת, – להידחות מחמת התיישנות ואף לגופה.
2. משהגעתי למסקנה הנ"ל מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעים באשר לשיהוי בהגשת התביעה ו/או לטענת ההפטר מכוח סעיף 55 לחוק החוזים, אותה העלו בסיכומיהם.

ההודעה לצד ג'

1. כאמור, הנתבע 4 הגיש הודעת צד ג' כנגד התובעים 1 ו-2. לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה כנגד הנתבעים, לרבות נתבע 4, אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג' של נתבע 4.

סוף דבר

1. התוצאה הינה אפוא, כי דין התביעה להידחות.

אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 8,500 ₪, לרבות הוצאות העד עו"ד פוקס על סך של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ש"ח.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי התובעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

כן, אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג' וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ה, 18 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.