לפניי בקשת התובע למינוי נוירולוג, להוספת ראיה בתחום הנוירולוגיה ולחילופין למתן ארכה לתיקון כתב התביעה לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א").

1. תיק זה עניינו תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש). בראשיתה, התייחסה התביעה לאירוע בודד מתאריך 6.5.07 עת נטען כי במהלך עבודתו של התובע כשרברב ורתך אצל הנתבעת, חברה לאינסטלציה וייצור צינורות כיבוי אש, הוא נשלח לאתר בנייה שם נדרש להרים צינור כבד במשקל של 90 ק"ג. פעולה זו גרמה לפגיעה בגבו התחתון (להלן: "התאונה"). הנתבעת מצידה שלחה הודעת צד שלישי לצד ג(1) – חברת הבניה אשר שימשה קבלן ראשי ומבצעת פרויקט הבניה שם לכאורה נפגע התובע, ולצד ג(2) המבטחת לכאורה את חבותה של הנתבעת כקבלן משנה בפרויקט הבניה הספציפי.

בהמשך, תיקן התובע את תביעתו והוסיף עליה טענות ביחס לנזק בגב תחתון, לנזק במפרקי הידיים ולנזק שמיעתי – הכל כתוצאה מעבודתו בת 9 השנים אצל הנתבעת (פגיעה על פי מנגנון מיקרוטראומה). לכתב התביעה המתוקן צרף התובע חוות דעת בתחום האורתופדיה, והערכת נכות בתחום הנוירולוגיה (ד"ר טייטלר). התובע ויתר על הגשת חוות דעת בתחום א.א.ג (ראו הודעתו מיום 12.9.13).

2. לאחר הגשת חוות דעת אורתופדית על ידי הנתבעת, הסכימו הצדדים על מינויו של פרופ' סלעי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. לא אדרש לכל ההליכים שלאחר מכן, אלא אציין רק זאת - בחוות דעתו האחרונה, המשלימה (מתאריך 8.2.15), חיווה פרופ' סלעי דעתו כי לתובע נכות משוקללת בשיעור של 44% - 30% בגין הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני ו – 20% בגין שיתוק בצורה קשה של העצב הפרונאלי. נכות זו נובעת משילובם של שלושה גורמים, שתרומתם לנכותו שווה: התאונה, מיקרוטראומה וגורמים אישיים (כפגם מבני, עודף משקל וסכרת) (ראו חוות הדעת מיום 4.3.14 וחוות הדעת המשלימה מתאריך 8.2.15).

3. בתאריך 24.9.15 ביקש התובע לשקול הגשת חוות דעת בתחום הנוירולוגיה, חלף הערכת נכות של ד"ר טייטלר שצרף לכתב תביעתו, וזאת לאור התייחסותו של פרופ' סלעי לנושא הסכרת, נושא אשר מצוי בתחום התמחותו של נוירולוג. בפועל, התובע הגיש את חוות הדעת בתחום הנוירולוגיה רק בתאריך 11.1.16, ואת הבקשה הנלווית לכך, זו שעתה לפניי – "למינוי נוירולוג, להוספת ראיה בתחום הנוירולוגי ולחילופין למתן ארכה לתיקון כתב תביעה על פי תקנה 136" חודש לאחר מכן.

חוות הדעת של ד"ר טייטלר שהתובע מבקש את צירופה, מתייחסת הן לפגיעה העצבית בידיים (חלקה נובעת מאופי עבודתו של התובע וחלקה נובעת מסכרת), הן לנכות בגפה התחתונה אותה יש לייחס במלואה לפגיעה בעמ"ש מותני כתוצאה מעבודתו של התובע, בין אם מדובר בתאונה ספציפית בין אם מדובר במחלת מקצוע. כן חיווה דעתו לפיה קיימת פגיעה בעצב השמיעה השמאלי הגורמת לטנטון ולירידה בשמיעה (להלן: "חוות הדעת של ד"ר טייטלר").

4. התובע עותר אפוא לתמוך את טענותיו בגין הפגיעה הנוירולוגית בחוות הדעת האמורה. הוא מציין בבקשתו שלפניי כי טענותיו באו לידי ביטוי בכתב תביעתו, כך שאין בחוות הדעת של ד"ר טייטלר כדי להוסיף עילה או כדי להוות הרחבת חזית. לכל היותר עסקינן בהוספת ראיה התומכת בטענותיו דאז, ולכל היותר חוות הדעת מתייחסת לקביעות בתחום הנוירולוגיה אשר הועלו על ידי מומחה בית המשפט, פרופ' סלעי.

הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע על כל ראשיה. לטענתה, חלפו תשע שנים מאז האירוע בעטיו הגיש התובע את תביעתו המקורית, ושבע שנים מאז הוגשה התביעה המקורית. את חוות הדעת יכול היה התובע לצרף לתיק מלכתחילה. במשך השנים שחלפו היתה לו אפשרות לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת, ואין בתצהירו כל נימוק או הסבר לשיהוי העצום שבהגשת הבקשה וצירוף חוות הדעת, או כל אסמכתא לטענה כי לא היה יכול לממן חוות דעת מעין זו. המשמעות של הענות לבקשה היא פתיחת התיק הרפואי מחדש, איסוף חומר רפואי עדכני, פניה למומחה מטעם הנתבעת להגשת חוות דעת ויתכן שלאחר מכן גם מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

דין הבקשה להתקבל.

5. בקשתו של התובע להוספת חוות דעת היא למעשה בקשה לתיקון כתב תביעה, שכן בהתאם לתקנה 127 לתקסד"א שומה היה עליו לצרפה מלכתחילה. תקנה 92 לתקסד"א מתירה תיקון כתב טענות "בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". הגישה כלפי התיקון היא גישה ליברלית (רע"א 2317/14 טי או יו מילניום אלקטריק בע"מ נ' Sollux SPA תאגיד איטלקי (2014) בפסקה 3).

6. מחד גיסא, אין בתיקון כדי לשנות את מערכת העובדות הבסיסית או לחרוג ממנה, וכל העובדות המקימות את עילת התביעה קיימות כבר בכתב התביעה המתוקן. מקובל לראות בחוות דעת תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה, כך שבדרך כלל לא יהא בתיקון משום שינוי או תיקון של עילת התביעה (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (2009) בפסקה 5).

מאידך גיסא, לליבראליות המאפיינת את הפסיקה לעניין תיקון כתב תביעה קיימים חריגים: אם התנהגות בעל הדין המבקש תיקון אינה מצדיקה להיעתר לבקשתו, אם הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר או בחוסר תום לב, או כאשר בתיקון כתב התביעה מבקש תובע להוסיף עילה שלו היה מגיש בגינה תביעה חדשה היתה תביעתו נדחית מחמת התיישנות (רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו-עודה (2009) בפסקה 7); רע"א 558/14 מדינת ישראל נ' סכאי (2014) פסקה יג). ובמקרה דנן הנתבעת טוענת, ובמידה רבה של צדק, כי מתקיים שיהוי בן שבע שנים בהגשת חוות הדעת הנוירולוגית. יודגש כי עוד בתאריך 14.11.14 הובהר לתובע בהחלטת בית-משפט, כי אם הוא טוען לנכות בתחום הנוירולוגיה, עליו לבקש לתקן את כתב תביעתו ולצרף חוות דעת מתאימה. בפרוטוקול הדיון מיום 24.9.15 הובהר הנושא פעם נוספת וכך בהחלטה מתאריך 24.1.15. והנה, חוות הדעת הוגשה רק בתאריך 11.1.16 והבקשה שלפני חודש לאחר מכן. בהתנהלותו זו מכביד התובע על ניהול ההליך המשפטי, ולצד רצונו למצות זכויותיו, גם לנתבעת יש זכות כי ההליכים בעניינה יגיעו לכלל סיום, ביעילות ובפרק זמן סביר.

7. בשקלול כל האמור, אתיר את התיקון, שכן יהא בו – כך יש לקוות – כדי להכריע בכל המחלוקות בין הצדדים, בעוד שעל השיהוי בהגשת חוות הדעת –שלכאורה נובע ממצב של חסרון כיס עליו לא באה כל אסמכתא (למעט תצהיר שבית המשפט הורה על הגשתו בהחלטה מיום 13.2.16) - ניתן לפצות בהוצאות לצד שכנגד.

8. לפיכך, אני מתירה את התיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת הרפואית של ד"ר טייטלר. התיקון כרוך בתשלום הוצאות לנתבעת בסכום של 4,000 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.

9. הנתבעת וצדדי ג' יגישו חוות דעת מטעמם בתוך 90 ימים.

10. בשלב זה, וכל עוד הנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה, אין מקום למינוי נוירולוג על ידי בית המשפט.

11. נקבע לתזכורת פנימית ביומני לקבלת חוות הדעת מטעם הנתבעת וצדדי ג' לתאריך 1.1.17.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ו, 29 יולי 2016, בהעדר הצדדים.