1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי שירותי בריאות כללית (להלן: "המבקשת"), לעיון חוזר בהחלטה לתיקון כתב תביעה, שניתנה על ידי ביום 23/08/12 ואשר התירה את תיקון כתב התביעה.

2. במסגרת הבקשה מגוללת המבקשת את התשתית העובדתית וטוענת, כי חזקה על הגב' עת'אמלה אמינה (להלן: "המשיבה 2") שהיא היחידה הזוכרת את פרטי מהלך הריונה עוד טרם הגשת כתב התביעה.

לטענת המבקשת, נטען על ידי המשיבות בכתב התביעה המקורי, כי המשיבה 2 לא הופנתה לביצוע בדיקות לסיכון עוברים במהלך הריונה על ידי מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 1") ואף לא בוצעו לה בדיקות אלה, לרבות בדיקת מי שפיר.

המבקשת מוסיפה ומציינת, כי המשיבות הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה ביום 17/12/11, כשנה וחצי לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, במסגרתו נטען, כי בוצעה למשיבה 2 בדיקת מי שפיר, וזאת בניגוד לתיעוד רפואי שהוצג על ידה, בו צוין כי בוצע למשיבה 2 רק צילום.

עוד טוענת המבקשת, כי עדותה של המשיבה 2 בחקירתה במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ביום 20/07/11 תואמת אף היא את התיעוד הרפואי האמור וכן כי בקשת המשיבות לתיקון כתב התביעה מיום 17/12/11 נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 14/09/11.

המבקשת טוענת, כי בית המשפט נעתר לבקשת תיקון נוספת של כתב התביעה, אשר הוגשה ביום 13/05/12, בחלוף 28 שנה ממועד היוולדה של המשיבה 1, שעה שהיא אינה זוכרת את הפרטים ולחילופין זיכרונה אינו תואם את התיעוד הרפואי.

לטענת המבקשת, בית המשפט נתן ידו לניסיון המשיבות למקצה שיפורים, שמהותו ניסיון להציג עובדות חדשות, שהיו אמורות להיות חרוטות בזיכרונה של המשיבה 2, לאחר שבא כוחה ביצע ריענון זיכרונה של המשיבה 2 והכל במטרה "המקדשת את האמצעים".

המבקשת עותרת לבית המשפט, "כי ישמור על זכויותיה וכי יעיין מחדש בהחלטתו מיום 30/08/12 בקבלו כתב תביעה מתוקן ומשודרג עובדתית. שינוי גרסה אינו טענה משפטית".

3. המשיבות מתנגדות לבקשה ועותרות לחיוב המבקשת בהוצאותיהן.

לטענת המשיבות, אין הבקשה מעלה נסיבה, שיש בה כדי להצדיק את שינוי החלטת בית המשפט, שכן אין המבקשת מצביעה או יכולה להצביע על שינוי נסיבות אמיתי ומהותי. לטענת המשיבות, הדרך הראויה לתקוף את החלטת בית המשפט מיום 23/08/12 הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, שעה שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

המשיבות טוענות, כי טענת המבקשת, לפיה נעשה לשינוי בגרסה בפרק העובדות, אינה נכונה והיא מבקשת להיבנות מטענות משפטיות חילופיות שהופיעו בכתב התביעה המקורי.

עוד מציינות המשיבות, כי בית המשפט בסעיף 11 להחלטתו קבע, כי המשיבה לא שינתה את גרסתה בכתב התביעה המתוקן וזו תואמת את הגרסה, שמצאה ביטויה בכתב התביעה המקורי.

4. בהחלטה שניתנה ביום 19/09/12 ניתנה למבקשת שהות להגיש תשובה לבקשה, ואולם מעיון בתיק עולה, כי תשובה כאמור טרם הוגשה.

5. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת המבקשת לעיון חוזר ובנימוקי בקשתה, באתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא הינה, כי החלטה שאינה בגדר פסק דין אינה יוצרת מעשה בית דין ולפיכך הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה.

עוד אין חולק, כי בקשה לעיון חוזר אינה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה וכי שינוי של החלטה שניתנה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה, שכן אין לפנות לבית משפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין, כאשר הטענות הן ערעוריות באופיין. ראה: רע"א 1574/11, שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (פרסום נבו), 14/07/11.

ככלל, מוטל על בעל דין, העותר לשינוי החלטה שיפוטית על ידי אותה ערכאה שנתנה את ההחלטה, נטל לשכנע כי השינוי בהחלטה השיפוטית מתחייב ובהקשר זה עליו להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת. ראה: ע"א 9396/00, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלי זנגי, פ"ד נה(3), 537.

העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית. ראה: יואל זיסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 774 (1995).

כאשר לא חל שינוי נסיבות, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא, כי הדבר ייעשה רק במקרים נדירים ביותר, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית ובייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד. ראה: ע"א 37/68, חנה גינז נ' יוסף (גינז) מאירי, פ"ד כב(1), 525; ע"א 3604/02, אילן אוקו נ' יחיאל שמי, פ"ד נו(4), 505; עמ"מ 4794/05, נריה אופן נ' שר הביטחון (פרסום נבו), 12/06/05.

עיון בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת מעלה, כי כלל לא נטענות במסגרתה נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה מיום 23/08/12.

הבסיס, עליו נשענת הבקשה לעיון חוזר, נעוץ בטענות שהעלו המבקשת והנתבעת 1 בתגובותיהן בבקשות המשיבות לתיקון כתב התביעה, אשר נדונו בהרחבה במסגרת ההחלטות בבקשת המשיבות לתיקון כתב התביעה, הן בהחלטה מיום 14/09/11 והן בהחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר.

יצוין, כי עוד בהחלטה שניתנה ביום 14/09/12 הובהר, כי במסגרת כתב התביעה המקורי ולצד טענות שהעלו המשיבות לעניין היעדר הפניית המשיבה 2 לביצוע בדיקות (בפרט בדיקת מי שפיר), פירטו המשיבות טענות חילופיות, לפיהן המבקשת והנתבעת 1 לא עקבו אחר תוצאות בדיקת מי השפיר שביצעה המשיבה ולא פענחו את תוצאות הבדיקה.

עוד הובהר בהחלטה מיום 14/09/11, כי הטענה, לפיה ביצעה המשיבה בדיקת מי שפיר אצל המבקשת, אינה מהווה כשלעצמה הרחבת חזית של כתב התביעה המקורי, שכן הטענות העובדתיות הסותרות מצאו ביטוין, הן בכתב התביעה המקורי והן בנוסחו של כתב התביעה המתוקן, אותו צירפו המשיבות לבקשתן מיום 17/02/11.

לשם שלמות התמונה יצוין, כי בקשת המשיבות לתיקון כתב התביעה נדחתה בהחלטה מיום 14/09/11, לא מהטעם כי הטענה העובדתית בדבר ביצוע בדיקת מי שפיר ואי פענוחה לא נמצא לה זכר בכתב התביעה המקורי או שהינה חורגת מחזית הנטען בכתב התביעה המקורי, אלא מהטעם כי אין מקום להתיר תיקון כתב תביעה, שמשמעותו המעשית הינה מתן לגיטימציה להעלאת טענות עובדתיות חילופיות וסותרות בכתב הטענות. ובלשון ההחלטה:

"בענייננו ברור, כי הפלוגתאות הסותרות הועלו כבר בכתב התביעה המקורי. בטיוטת כתב התביעה המתוקן אך נוספו טענות עובדתיות סותרות וטענות משפטיות, בהן נטענות טענות סותרות. לנוכח האמור, אין תועלת של ממש בתיקון המבוקש, שלא רק שאין בו כדי להקל על ההכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אלא שיש בו להכביר קשות ולהאריך שלא לצורך את הדיון באשר התובעות מבקשות לטעון מחד שהתובעת 2 לא הופנתה לביצוע בדיקת מי שפיר ומאידך שכן הופנתה לביצועה, והגם שמידע זה אמור היה להיות חרוט בזיכרונה של התובעת 2 ואף עמד לרשות התובעות פרק זמן של 25 שנה לבירור העובדות וניסוחן".

זאת ועוד, סוגיה זו זכתה להתייחסות רחבה וממצה, הן בטיעוני הצדדים והן בהחלטה מיום 23/08/12, אשר בה צוין מפורשות:

"לנוכח העובדה, כי הטענה, לפיה ביצעה התובעת בדיקת מי שפיר בבית חולים העמק וזו לא פוענחה, מצאה ביטויה אף בכתב התביעה המקורי, אם כי לצד טענות אחרות, הרי הגרסה המוצאת ביטויה בכתב התביעה המתוקן אינה גרסה עובדתית חדשה. יתר על כן, במקרה זה ברור, כי חבותן הנטענת של הנתבעות נובעת מהמעקב אחר הריונה של התובעת 2 ואירוע זה נשטח לאורכם ולרוחבם של כתבי הטענות מצד התובעת".

8. גם לאחר ששבתי ועיינתי בכתב התביעה המקורי ובהחלטות שניתנו, סבורני, כי טענות המשיבות, לעניין ביצוע בדיקת מי שפיר והיעדר פיענוחה, אינן חורגות מעילת התביעה המקורית, כפי שמצאה ביטויה בכתב התביעה המקורי. לפיכך, אינני סבורה שנפלה שגיאה בהחלטה מיום 23/08/12, ובכל מקרה בקשת המשיבה חוזרת על טענות שכבר נשמעו ונדחו. עם זאת, ככל שהמבקשת לא יכלה להשלים עם החלטותיי מיום 14/09/11 ומיום 23/08/12, עמדה בפני המבקשת הזכות להשיג אחר החלטות אלה בפני ערכאת הערעור תוך המועדים הקבועים בדין.

9. לאור כל האמור, הנני דוחה את הבקשה.

הנני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבות, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

10. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה