1. בפניי מונחת בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לזמן לעדות את פרופ' אריה הרמן ואת ד"ר אריה דרוגן, אשר נתנו חוות דעת ותצהיר עדות ראשית (בהתאמה) מטעם הנתבעת 1, כעדים מטעמה. בקשה זו הוגשה לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אליו הגיעו התובעות (להלן: "המשיבות") עם הנתבעת 1, בגינו ניתן פסק דין חלקי במערכת היחסים שבין המשיבות לנתבעת 1 עוד ביום 17/11/13.

2. המבקשת טוענת, כי חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הנתבעת 1 משרתות גם את האינטרסים של המבקשת ועל כן, מלכתחילה הסתמכה האחרונה עליהן, לצורך ביסוס טענותיה בשאלת האחריות. המבקשת מציינת, כי פרופ' אריה הרמן וד"ר אריה דרוגן נתנו הסכמתם לשמש עדים מטעמה.

עוד טוענת המבקשת, כי אם הייתה יודעת היא כי הנתבעת 1 תתפשר עם המשיבות, הייתה מודיעה היא קודם לכן כי היא מבקשת להעיד עדים אלו מטעמה.

מוסיפה המבקשת וטוענת, כי בבקשה זו אין משום שינוי בטענותיה של המבקשת, כי חוות הדעת והתצהיר מצויים בתיק מזה זמן רב וכי חקירתם של פרופ' אריה הרמן וד"ר אריה דרוגן ממילא הייתה צריכה להתקיים בדיון הבא הקבוע לשמיעת הוכחות. לאור כל האמור, סבורה המבקשת, כי אין סיבה להתנגדות לבקשה.

3. המשיבות מצדן אינן מתנגדות להעדת ד"ר אריה דרוגן, שכן מדובר בעד עובדתי, אשר נתן תצהיר ואין מחלוקת, כי המבקשת יכולה להעיד עדים עובדתיים, אשר תצהיריהם הוגשו במועד. ואולם, לא כך הדבר, לעמדתן, באשר לבקשה לזמן את פרופ' אריה הרמן לחקירה.

ראשית, טוענות המשיבות, כי מן הראוי היה במקרה הנדון להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה, על ידי הוספת חוות דעת רפואית בצירוף תצהיר.

שנית, טוענות המשיבות, כי אין לקבל את בקשת המבקשת משני טעמים: האחד, כי המועד להגשת ראיות כבר חלף והצדדים מצויים בעיצומו של הליך ההוכחות, והשני, כי אין כל עניין חדש בחוות הדעת של פרופ' אריה הרמן, אשר לא נדון על ידי פרופ' יצחק בליקשטיין, המומחה מטעם המבקשת, בחוות דעתו הראשונית והמשלימה. המשיבות טוענות, כי פרופ' יצחק בליקשטיין התייחס בחוות הדעת שנתן בדיוק לאותם עניינים שנדונים על ידי פרופ' אריה הרמן בחוות דעתו וכי כל מטרת בקשה זו הינה להביא "שחקן חיזוק" נוסף, על מנת לתגבר את "תחמושת" המבקשת. לאור האמור, טוענות המשיבות, כי דחיית הבקשה לא תביא לפגיעה בזכות מהותית של המבקשת או ביכולתה להתגונן ואין להתיר הגשת חוות דעת רפואיות נוספות בעיצומו של הליך ההוכחות, כאשר אין כל טעם מיוחד או חריג, עליו הצביעה המבקשת בבקשתה.

המשיבות מפנות לפסק הדין בת"א (חיפה) 1351/99 (בש"א 1820/03), נ.ל. (חסויה) נ' קופ"ח כללית ואח' (פרסום נבו), 31/03/03 (להלן: "פסק דין נ.ל"), שם ביקש התובע לצרף חוות דעת נוספת בתחום בו כבר הוגשו חוות דעת אחרות מטעמו. הנתבעות שם, ביניהן הייתה המבקשת בהליך כאן, התנגדו לצירוף וטענו, כי אין בחוות הדעת, אותה מבקש התובע לצרף, כל טענה חדשה מבחינה רפואית ועל כן אין צורך במומחה רפואי נוסף. בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעות ולא התיר את הגשת חוות הדעת המבוקשת. המשיבות טוענות, כי אין להתיר כעת לנתבעת 2 לסטות מגישתה ומנימוקיה, כפי שבאו לידי ביטוי בפסק דין נ.ל.

לבסוף טוענות המשיבות, כי אין לקבל את טענת המבקשת, לפיה הסתמכה היא על חוות הדעת של פרופ' אריה הרמן, זאת משום שאין נתבע אמור לסמוך על מהלכיו של נתבע אחר ועליו לנהל את הגנתו למיטב הבנתו המשפטית.

4. בתאריך 08/12/13 הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיבות. לטעמה, חוות הדעת מצויה בתיק ועל כן לא היה מקום לעתור לתיקון כתב ההגנה. עוד טוענת המבקשת, כי ההפניה לפסק דין נ.ל אינה נכונה, שכן שם ביקשו התובעים לצרף חוות דעת נוספות בתום הליך ההוכחות, כאשר בסופו של יום, התיר בית המשפט הגשת חוות דעת נוספות.

כן הפנתה המבקשת להחלטת כב' השופטת תמר נאות פרי מבית משפט השלום בחיפה, בת"א (חיפה) 52331-05-10, לימור נאור נ' מדינת ישראל (פרסום נבו), 10/05/11, שם התיר בית המשפט, בנסיבות מעין אלה, לאחת הנתבעות להסתמך על חוות דעת שהוגשה על ידי אחד הנתבעים, טרם הגיע להסכם פשרה עם התובעים.

5. מעיון בתגובת המשיבות עולה, כי ישנה הסכמה לזימון ד"ר אריה דרוגן לעדות וכי גדר המחלוקת הצטמצמה לשאלת זימונו של פרופ' אריה הרמן. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני, כי יש לקבל את בקשת המבקשת ולהתיר לה לזמן לעדות, הן את פרופ' אריה הרמן והן את ד"ר אריה דרוגן.

6. השאלה העומדת לדיון הינה, האם יש לאפשר לבעל דין לזמן לעדות מטעמו מומחה, שחוות דעתו מצויה בתיק ואשר הוגשה מטעם בעל דין שאיננו עוד צד להליך. סבורה אני, כי במקרה הנדון כאן יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אמנם, נכון הדבר, כי בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קבוע הכלל, לפיו בעל דין, המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, נדרש לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. ואולם, במקרה הנדון, אין המדובר בבקשה להגשת חוות דעת חדשה שאיננה מצויה בתיק בית המשפט. חוות הדעת מצויה בתיק בית המשפט, שכן הוגשה על ידי הנתבעת 1 והמומחה, פרופ' אריה הרמן, כבר זומן לחקירה למועד ההוכחות הבא. סבורה אני, כי מקום בו כבר מצויה חוות הדעת בתיק בית המשפט, אין חשיבות לשאלה מי הזמין אותה, בייחוד כאשר לא נטען וממילא לא הוכח, כי ייגרם למשיבות נזק מן האמור, שכן חוות דעת זו מצויה בתיק זה זמן רב ולמשיבות הייתה ההזדמנות להתמודד עם האמור בה, באמצעות הגשת חוות דעת מטעמם.

האמור עולה אף מפסק הדין של בית המשפט העליון, ברע"א 2237/12, שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פרסום נבו), 14/06/12 (להלן: "פסק דין טוויל"), שם קבע בית המשפט העליון, כי מקום בו מבקש נתבע להגיש הודעה לצד ג', רשאי הוא להישען על חוות דעת שהוגשה באותו תיק על ידי התובעים ועל חוות דעת שהוגשה על ידו לכתב הגנתו. באשר לשימוש בחוות דעת שהוגשה על ידי צד אחר בתיק, קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"אי צירוף חוות דעת להודעה אינו אלא ענין פורמלי שאין לו משמעות מעשית ושניתן לפתור אותו בנקל (ככל שתידרש החלטה פורמלית) על-ידי קביעה שמדובר במקרה המצדיק מתן פטור מצירוף חוות דעת כאמור בתקנה 127 לתקנות. הפטור מוצדק, כיוון שטענות כללית נתמכות בחוות דעת שמצויות בתיק, והשאלה מי הזמינן היא שאלה שולית בהקשר זה".

בפסק הדין טוויל מדובר היה, כאמור, בשימוש שעשתה הנתבעת בחוות דעת, שהוגשה על ידי התובע, כלפי צד חדש בהליך, נגדו הוגשה הודעה לצד ג'. אם במקרה כגון זה סבר בית המשפט העליון, כי רשאי הנתבע להישען על חוות דעת שהוגשה על ידי התובע והוא איננו חייב לצרף חוות דעת נוספת להודעת צד ג', קל וחומר כי ניתן לעשות זאת כלפי מי שהיה צד להליך המקורי, כמו במקרה שבפניי.

7. לאור האמור ומשום שאין המדובר בבקשה להגשת חוות דעת רפואית חדשה, אלא לחקור מומחה על חוות דעת הקיימת בתיק, אין מקום ללמוד גזירה שווה מפסק דין נ.ל, אליו הפנו המשיבות, שכן באותו מקרה מדובר היה בהגשת חוות דעת חדשה נוספת ולא בחוות דעת הקיימת בתיק. עוד יצוין, כי בהחלטה מאוחרת יותר באותו עניין, אליה לא הפנו המשיבות, הותר למבקשת להגיש חלקים מחוות הדעת החדשה, וזאת לאור גישת בית המשפט המחוזי, כי יש לאפשר תיקון תביעה והשלמת חוות דעת בנושא שברפואה גם בשלבים מתקדמים, על מנת להביא לבירור מלא של השאלות השנויות במחלוקת. ראו: ת"א 1351/99 (בש"א 14156/03) נ.ל. (חסויה) נ' קופ"ח כללית ואח' (פרסום נבו), 23/12/03.

8. כאמור לעיל, המשיבות לא העלו כל נימוק ענייני, המהווה סיבה לדחיית הבקשה, ולא הצביעו על נזק אפשרי, שעלול להיגרם להן מקבלתה, ולא בכדי, שכן חוות הדעת של פרופ' אריה הרמן הוגשה על ידי הנתבעת 1 לפני זמן רב ולמשיבות הייתה ההזדמנות להגיש חוות דעת נוגדת ו/או להיערך לחקירת פרופ' אריה הרמן על חוות דעתו.

9. לאור כל האמור לעיל, הנני מתירה זימונם של פרופ' אריה הרמן וד"ר אריה דרוגן לדיון ההוכחות, הקבוע ליום 22/01/14. המבקשת תיידע את פרופ' אריה הרמן ואת ד"ר אריה דרוגן בדבר החלטה זו.

10. במאמר מוסגר אציין, כי מן הראוי היה, שבקשה זו הייתה מוגשת מיד לאחר שניתן פסק הדין החלקי וטרם דיון ההוכחות הראשון, במסגרתו העידו המומחים מטעם המשיבות, ובאופן שהיה בידי המשיבות להיערך מבעוד מועד להוספת העדים למסכת עדויות המבקשת.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

12. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.