<#2#>

נוכחים:

בא כוח המבקש: עו"ד רם גורודסקי מתמחה גב' סטפני כהן והמבקש בעצמו.

בא כוח המשיבים: עו"ד עופר שפירא ועו"ד אביגיל בן ארויה והמשיב 1 בעצמו כן גב' נינה זיפצר.

פרוטוקול

הערת בית המשפט:

מתקיים דיון לא פורמלי שלא מתועד בפרוטוקול בניסיון להגיע להבנות שלא עלה יפה.

המבקש לאחר שהוזהר כדין משיב לשאלות ב"כ המשיבים:

ש. קראת את התצהיר שלך?

ת. כמובן.

ש. ברור לך?

ת. לחלוטין.

ש. מה זה בעל שליטה?

ת. בעל שליטה בחברה או למה אתה מתכוון?

ש. מפנה אותך לסעיף 5 לתצהירך. למה אתה מתכוון?

ת. אני קורא את הסעיף ושואל בעל שליטה בעסק?

ש. מה הכוונה בעל שליטה במשיבה 2?

ת. בעל שליטה בחברה, בכספים זה מורחב. אפשר להרחיב את זה להרבה דברים.

ש. מנהל שאיננו בעלים יכול להיות בעל שליטה?

ת. תלוי בהסכמים עם בעלי השליטה.

ש. את המינוח בעל שליטה הכרת לפני שכתבת את התצהיר הזה?

ת. כמובן.

ש. מאיפה?

ת. אני בעסקים מ – 1993.

ש. למדת משפטים?

ת. לא.

ש. אני אומר לך שבעל שליטה יכול להיות מנהל שאין לו שום מנייה בחברה, נכון?

ת. זו דעתך. אני לא חייב להגיב.

ש. אתה אומר שאיגור הוא בעל השליטה הבלעדי במשיבה 2?

ת. בעת הגשת התביעה הוא היה בעל השליטה הבלעדי במשיבה 2 לפי רשם החברות.

ש. מה היום?

ת. הסטטוס היום לפי רשם החברות לא נראה לי שהשתנה משהו.

ש. אז כל מה שאתה מסתמך זה רשם החברות?

ת. כן. זה גוף ממשלתי במדינת ישראל שקובע את העניין של החברות.

ש. אתה ואני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר. אתה מסתמך על מסמך שאתה מצרף לתצהיר. איפה כתוב במסמך הזה שהוא בעל השליטה הבלעדי במשיבה 2?

ת. אני צריך לעבור על החומר בשביל לענות על זה.

ש. אני מפנה אותך לעמוד האחרון של התצהיר. מי סימן לך את זה בצהוב?

ת. לא זכור לי אולי אני.

הערת בית המשפט:

החלק שמסומן בצהוב הוא החלק שמוקף בעיגול בנספח 2 לתצהיר בתיק בית המשפט.

ש. אתה מסכים איתי שלא כתוב בנספח הזה שאיגור הוא בעל השליטה הבלעדי במשיבה 2?

ת. אני חושב שבדיון הזה אנחנו לא מפרטים את הנוסח המשפטי של העניין בעל שליטה בלעדי או בעל שליטה בחברה או כל נוסח אחר. כרגע אנחנו נדונים על העניין של העיקול. אם יש לך שאלה נוספת אני מוכן לענות.

ש. אתה אמרת שאיגור הוא בעל השליטה הבלעדי?

ת. כתבתי.

ש. אתה הפנית לנספח הזה ואני אומר לך שלא כתוב שהוא בעל שליטה בלעדי אלא בעל שליטה ומפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר.

ת. בסדר.

ש. אבל היום אתה לא יודע אם הוא בעל שליטה בלעדי?

ת. לאחר הדברים שהתגלו וכפי שאני מכיר את איגור, הוא קומבינטור לא קטן ומה שהוא עשה בתקופה הזאת לא ידוע לי.

ש. אתה יודע מה ההבדל בין מנהל לדירקטור?

ת. דירקטור זה לא בשפה העברית. מבחינתי דירקטור זה מנהל וכמה שידוע לי בעברית זה אותו הדבר.

ש. יש מנהלים שהם לא דירקטורים?

ת. יש דירקטוריון של חברה שמורכב ממספר אנשים ויש מנהל בכיר אני לא יודע מבחינה משפטית אך כנראה גם יכול למלא תפקיד של דירקטור.

ש. מי הדירקטור בחברה במשיבה 2?

ת. לא זכור לי מה כתוב בפרוטוקול החברה.

ש. מי המנהלים של המשיבה 2?

ת. איגור וגם אשתו אוקסנה.

ש. יש עוד מנהלים?

ת. אני לא בקיא בהרכב חברת המשיבה 2. ההרכב הפנימי.

ש. אתה בתצהיר שלך מדבר על אותו כיס למשל בסעיף 6, אתה מדבר על צינור סעיף 7וגם סעיף 8 אתה מדבר על ערבוב נכסים. מאיפה לקחת את כל הדברים האלו?

ת. חלק אחד מכתב התביעה שלי. חלק 2 מפסק הדין של בית המשפט וחלק שלישי מהניסיון שלי.

ש. לא פירטת בתצהיר מאיפה אתה לוקח כל דבר?

ת. לא חושב שזה מחייב אותי מבחינת החוק.

ש. למעשה נתת רק מסקנות סופיות מבלי שאמרת על מה הן מתבססות?

ת. בעיקר התבססתי על פסק הדין של בית המשפט.

ש. אם אני אומר לך שהדברים האלו לא כתובים בפסק הדין, אז מה שכתוב בפסק הדין זה מה שנקבע?

ת. זכותך להגיד כל מה שאתה רוצה.

ש. התצהיר שלך שזור בהרבה טענות קשות כנגד המשיבה 2. למה לא תבעת את המשיבה 2?

ת. בעת העברת הכספים, חלק מהכספים הועברו ישירות לאיגור וחלק גדול מהכספים עברו דרך צינור שלו שהוא המשיבה 2. השיקול באותה עת לא לתבוע את המשיבה 2 התבסס על חוסר אינפורמציה באותה עת לגבי הפעילות של המשיבה 2. היה ידוע לי שהמשיבה 2 היא חברת כיס של איגור. לא ראיתי צורך לתבוע גם את המשיבה 2. ידוע לי שהמשיבה 2 היא חברה שלו והוא הבעלים. היו בעלים קודמים שפרשו מהחברה ובסופו של דבר אני רואה את המשיבה 2 ככיס פרטי של איגור. המשיבה 2 היא לא חברה בורסאית ולא ציבורית.

ש. ממתי זה כיס פרטי של איגור?

ת. לא עקבתי אחרי כל השינויים שהתבצעו ברשם החברות אך עד תאריך הגשת התביעה בבית המשפט.

ש. כלומר סברת בעת הגשת כתב התביעה שהמשיבה 2 היא כיס פרטי של איגור?

ת. גם היום אני בטוח בזה. בכל התקופה של פרשת מאמה מרי קרסנויארסק ופרשה עם איגור, אני חוזר בי הרבה כספים עברו דרך המשיבה 2 בע"מ בישראל והמשיבה 2 השתמשה כצינור, חשבון או כל דבר אחר שקשור לתיק הנ"ל ככיס הפרטי של איגור.

ש. אני קראתי את פסק הדין וראיתי שאתה לא העברת כספים ישירות למשיבה 2. אתה לא העברת כספים ישירות?

ת. המשיבה 2 קיבלה בצורת ציוד, בצורה כלשהי אחרת כספים שהיו אמורים להגיע לאיגור ועל כך ניתן לראות גם בתצהירים שלי שהגשתי לבית המשפט וגם בהוכחות שהגשתי לבית המשפט בצורה של חשבוניות שנרשמו על שם המשיבה 2.

לאחר שבית המשפט הסביר לי את השאלה אני משיב שאני העברתי כספים למשיבה 2 בצורת ציוד שאני רואה את זה כהעברת כספים.

ש. הציוד היה שלך והעברת למשיבה 2?

ת. אני רכשתי ציוד בכסף שלי והציוד הזה עבר למשיבה 2 כולל חשבוניות מס.

ש. אתה העברת אותו למשיבה 2?

ת. תלוי מה. לדוגמא קונטנרים שרכשתי עבור עסקה בחו"ל ומסרתי למשיבה 2 כולל חשבונית מס וציוד אחר שנרכש על שם המשיבה 2 בע"מ בכסף שלי. הקונטנרים עברו למחסן בונדד בחיפה בשם גב ים והתמלאו בציוד שהיה בבעלות של המשיבה 2. בנוסף היו עוד ציודים שנרכשו על ידי ולאחר הרבה שנים קשה לי לחזור על כל אחד במדויק.

ש. יבגני קיבל חשבונית מהמשיבה 2 או קבלה. יש חשבונית של של המשיבה 2 אליך?

ת. לא.

ש. אתה עוסק בעסקים דומים של המשיבה 2 בתחום הייבוא והייצוא של מזון?

ת. לי ידוע שאיגור עוסק בייצור. שאר הפעילויות שלו לא כל כך ידועות לי. שמעתי שהוא עוסק גם בייבוא. אני מתעסק אך ורק בייבוא ושיווק.

ש. האם עיקול על חלק גדול מהלקוחות של המשיבה 2 הוא דבר לא פשוט מבחינתה?

ת. אני לא מסכים. יש לאיגור מספיק כסף. איגור שהוא מנהל במשיבה 2 שיש לו מספיק כסף כדי להמשיך פעילות. הוא לא מוכן להמשיך לשלם את מה שהוא חייב.

ש. האם עיקולים כאלו על חלק גדול מהלקוחות של המשיבה 2 הוא דבר שמפריע בעסק?

ב"כ המבקש:

אני מתנגד להנחה הגלומה בשאלה לפיה העיקולים הוטלו על חלק גדול מהלקוחות. זה עניין של

הוכחה.

ב"כ המשיבים:

זאת ההנחה שלנו וגם טענו את זה בבקשה לביטול וזו זכותי לשאול.

<#5#>

החלטה

אין כל פגם בשאלה שכוללת הנחה עובדתית. למען הסר ספק הנשאל יכול להתייחס לנכונות או אי הנכונות של אותה הנחה במסגרת תשובתו.

על כן, אני מתיר את השאלה.

בהזדמנות זו כיוון שהזמן שהוקצה לחקירה עבר, אאפשר לב"כ המשיבים, לשאול לכל היותר עוד שלוש שאלות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ת. קודם כל לדעתי זה לא חלק ניכר של קהל הלקוחות של המשיבה 2. אני עוסק בפעילות דומה בשיווק וידוע לי שעם הרבה לקוחות אנחנו עובדים במקביל והלקוחות שביקשתי לעקל את הכספים של המשיבה 2 זה לא החלק העיקרי של פעילות של המשיבה 2 כי החלק העיקרי בענף זה השוק הפרטי שזה הרבה מאוד חנויות ברחבי הארץ והמשיבה 2 משווקת באותן נקודות איפה שאני משווק מקרית שמונה ועד אילת. הרוב זה תשלומים במזומן ובשיקים בלי שם המוטב.

ש. אבל היטלתם עיקולים בכל הבנקים?

ת. כן. כדי לתפוס כספים שהוא חייב לי. כולל המשיבה 2 שהיא ואיגור זה יד אחת.

ש. כמה שנים קיימת המשיבה 2 כי אמרת בעדותך בבית המשפט שזו חברה ותיקה מאוד?

ת. החברה ותיקה איני זוכר אם הוספתי את המילה מאוד. אני מכיר את חברת המשיבה 2 עוד לפני שנכנסה לבעלות איגור ויש שותף נוסף שהיה אז.

ש. כמה שנים בבעלות איגור?

ת. לא יכול להגיד בוודאות. מעל 10 שנים.

ש. האם אתה יודע שלמשיבה 2 יש עשרות עובדים?

ת. לא ספרתי. לדעתי פחות. הוא לא הצהיר לבית המשפט את דו"ח הניכויים. הוא סתם כתב את המספר. זה עובדים שהתגלגלו במשך שנה בחברה ולא עובדים בנקודת זמן אחת.

חקירה חוזרת:

אין שאלות.

ב"כ המשיבים:

אני רוצה לציין שהגב' נינה זיפצר היא אימא של אוקסנה אישתו של איגור.

הבקשה לביטול נכתבה בחופזה ואתמול ראיתי שזה לא מופיע ולכן מצאתי לנכון לציין זאת כעת.

הערת בית המשפט:

בהעדר מתורגמן מוסמך באולם ולאחר שגב' זיפצר אמרה שהיא אינה דוברת עברית, הסכימה

הקלדנית המתלמדת שנמצאת באולם גב' ילנה קוגן לסייע בתרגום.

באי כוח הצדדים:

אנחנו מתנגדים לכל עדות שאינה קבילה והחקירה אינה הסכמה לנכונות ולחריגה מסייגי הקבילות

ודיני הראיות.

גב' נינה זיפצר לאחר שהוזהרה כדין משיבה לשאלות ב"כ המבקש:

ש. את התצהיר מיום 25/8/14 שחתמת עליו את מכירה?

ת. כן.

ש. התצהיר כתוב בעברית איך את מבינה מה כתוב בו?

ת. הבת שלי ואיגור תרגמו לי ואני יודעת שאני צריכה להגיד רק אמת.

ש. את לא אזרחית ישראלית?

ת. לא.

ש. את יכולה להראות לנו תעודת זהות שלך כי אני לא רואה אותה בתצהיר?

ת. אני מראה לך תעודת זהות כחולה שבה כתוב שיש לי רישיון לישיבת קבע. התעודה הזאת הופקה ביום 30/6/14 היא בתוקף עד 30/6/24 והמס' זהות שלי הוא 336059183. בתעודת הזהות מופיעים גם פרטיה של בתי אוקסנה זיפצר.

ש. בתך היחידה?

ת. כן.

ש. בת כמה את?

ת. 65.

ש. כמה זמן את בארץ?

ת. 7 שנים באופן קבוע.

ש. ולא קבוע?

ת. 21.

ש. איפה את גרה?

ת. גבעת טל קרית אתא – רנה מגריט 16.

ש. שם מתגורר גם איגור, באותו בית?

ת. כן.

ש. ממה את מתפרנסת?

ת. עבדתי תקופה קצרה במשיבה 2 והיום אני בבית.

ש. מטפלת בילדים של איגור?

ת. כן.

ש. יש לך מניות במשיבה 2?

ת. כן.

ש. מה זה מניות?

ת. המשיבה 2 בבעלותי גם ואני שותפה במשיבה 2.

ש. מה עשית כדי להיות שותפה?

ת. הפרשתי כספים.

ש. איזה כספים, כמה?

ת. כמעט 5 מיליון.

ש. מאיפה הבאת את הכסף הזה?

ת. תכשיטים.

ש. מתי זה היה?

ת. לא מבינה את השאלה.

ש. מתי לקחת את התכשיטים והמרת אותם לכספים?

ת. כאשר באתי לישראל כל פעם הייתי מביאה תכשיטים.

ש. ו?

ת. מכרנו כאן תכשיטים.

ש. מי זה מכרנו?

ת. אני ביקשתי מאיגור שימכור לי את התכשיטים.

ש. איפה הוא מכר אותם?

ת. בתל-אביב.

ש. רק הוא מכר. את לא?

ת. אני סמכתי עליו. רק הוא מכר.

ש. באיזה שנה זה היה?

ת. התחלנו בשנת 2007.

ש. מתי סיימתם.

ת. כאשר נולדה נכדה רביעית החלטתי לעבור לגור כאן בישראל. בשנת 2007. הילדה בת 7 היום.

ש. את התחלת את המרת הכספים מתכשיטים למזומן בשנת 2007. מתי סיימת?

ת. סיימנו והמשכנו גם בשנת 2007, 2010, 2011.

ש. מתי בפעם האחרונה מכרת תכשיטים והעברת כסף?

ת. בשנת 2011 מכרתי פעם אחרונה את התכשיטים. יש לי עוד תכשיטים.

ש. איזה סכום זה היה בשנת 2011?

ת. 600 אלף ₪ העברתי וקיבלתי.

ש. קיבלת את זה במזומן?

ת. העבירו לי לחשבון.

ש. מי העביר לך לחשבון?

ת. אני לא יודעת מי העביר. מי שקנה את התכשיטים נתתי לו פרטים והוא העביר לי לחשבון.

ש. נתת פרטים וחשבון בנק שלך למי שאת לא מכירה?

ב"כ המשיבים:

מתנגד להמשך קו החקירה. יש כאן מסע דיג מתמשך, חפירה בזכויות אישיות פרטיות של גב' נינה.

הבעלות במשיבה 2 לא היתה עניין במשפט. יש לנו תיק חריג ביותר, הוגשה בקשה שהיום בדיעבד מנסים להצדיק את הגשתה מלכתחילה והניסיון לחדור לענייניה הפרטיים של הגב' שאינה מעורבת כאן והיא הציגה מכתב שחתום על ידה ועל ידי רואה חשבון לגבי העברה הוא מדבר בעד עצמו. השאלות לגבי החשבון הבנק הפרטי שלה עם כל הכבוד זה לא בהליך הזה. את ההליך הזה אם רצו יכלו לנהל במסגרת המשפט הזה. הפסיקה אומרת שהבירור המשפטי צריך להיעשות בהליך המשפטי.

<#7#>

החלטה

להבנתי קו החקירה הוא פועל יוצא של העובדה שהתצהיר והמסמכים הנוספים שהציגה הנחקרת לא חשפו עובדות רלבנטיות שלכאורה היו בידיעתה דוגמת היותה האימא של אשתו של איגור והאופן שבו היא הפכה לבעלת מחצית מהמניות של המשיבה 2 המוחזקות בנאמנות על ידי איגור.

על כן אני דוחה את ההתנגדות לקו החקירה. עם זאת, לאור היקף החקירה עד כה ומגבלות ההליך, אתיר לב"כ המבקש לשאול את גב' זיקצר לכל היותר עוד 5 שאלות.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

המשך:

ב"כ המבקש:

לאחר שבית המשפט מקריא לי את התשובות לשתי השאלות התשובות אני מוותר על השאלה.

ש. את אמרת ששילמת עבור המניות 5 מיליון ₪?

ת. כן.

ש. מאיפה היה לך כסף?

ב"כ המשיבים:

אני מתנגד לשאלה. השאלה הזאת נשאלה ונענתה באריכות.

ב"כ המבקש:

אני מוותר על השאלה.

ש. מה היה בשנת 2007 שדווקא אז החלטת לקבל 50 אחוז מהמניות?

המבקש:

אני שמעתי את נינה אומרת ברוסית בתשובה לשאלה שהמשיבה 2 היתה חייבת לה כסף.

המשיב 1:

אני לא שמעתי תשובה שכזו.

גב' קוגן:

אני לא שמעתי את התשובה כלל.

ב"כ המשיבים:

אני מתנגד לשאלה. במענה להערת בית המשפט לפיה השאלה כבר נשאלה ונענתה אני משיב שהשאלה לא נשאלה באופן שבו היא נשאלה כעת פעם נוספת באמצעות בית המשפט והמתורגמנית.

השאלה החדשה נוסחה עם הנחה שיש לה כביכול 50% מהמניות החל משנת 2007. אני לא יודע מה תשובתה ומה עמדתה. היא את העובדה הזאת, הנחה עובדתית מובנית היא לא אמרה עד כה וזה לא הופיע בחלק הראשון של השאלה. יכול להיות השאלה הזאת גם נכונה אבל אני לא יודע.

מנסים להכשיל אישה שמעידה פעם ראשונה בחייה.

ב"כ המבקש:

אני מתנגד בשלב הזה להמשך החקירה ללא נוכחות מתורגמן מוסמך. ניסינו ולא הצלחנו ולכן אני מבקש להפסיק את החקירה. שמעתי הערת בית המשפט לפיה אין צורך להשיב להתנגדות לשאלה.

<#9#>

החלטה

כפי שציינתי קודם לכן, בהחלטה שניתנה בהתנגדות קודמת, אין כל מניעה לשלב הנחות עובדתיות בשאלה, כאשר מי שמשיב יכול להתייחס בתשובתו לנכונות או אי הנכונות של מתן הנחות. על כן, אני דוחה את ההתנגדות.

באשר לבקשת ב"כ המבקש להפסיק את החקירה בשלב הזה בשל העדר נוכחות של מתורגמן מוסמך, אני דוחה את הבקשה מטעמים פרקטים ובשל השלב המתקדם מאוד בו מצויה החקירה וכן בשל הדחיפות שבמתן החלטה בבקשה לגופה.

כפי שעולה מהפרוטוקול, בית המשפט עושה כל שביכולתו כדי למזער את הקושי הטמון בהעדרותו של מתורגמן מוסמך.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ת. לא קיבלתי מניות בשנת 2007.

ש. אז נתת כסף מבלי לקבל מניות?

ת. לא.

ש. אבל אמרת שהתחלת להעביר כסף בשנת 2007?

ת. לא. בשנת 2008.

ש. אז מה קרה בשנת 2008 שהחלטת לקבל מניות בשנת 2008?

ת. בשנת 2008 לא קיבלתי מניות אלא רק העברתי כספים למשיבה 2.

ש. אז על סמך מה העברת כסף. לא היה שום מסמך?

ת. במשיבה 2 המצב לא היה טוב והיו שיפוצים וביקשו ממני להעביר כסף.

ש. אמרת קודם שבשנים האחרונות את נמצאת בבית אז את לא מבקרת בחברה, לא משתתפת בישיבות?

ת. בישיבות לא השתתפתי.

ש. יש לך קשר לחברה ביום יום?

ת. ביום יום באים ומספרים זה הרי משפחה שלי.

ש. אנחנו ראינו מסמך שבשנת 2012 הרווח הנקי של החברה היה 200 אלף ₪. את ביקשת לקבל כסף מהחברה מהרווחים?

ת. לא ביקשתי דיבדנד.

ב"כ המשיבים:

יבגני העלה הערות במהלך כל העדות. בשאלה האחרונה אחרי שעורך הדין מחק את המילה דיבדנד יבגני הוסיף את המילה דיבדנד ובכך הטעה את העדה. ברור לנו שהמילה דיבדנד זה לא משהו שזכאים לו אלא אם החברה מחליטה.

ת. לאחר שבית המשפט חוזר על השאלה ומבקש לקבל תשובה מלאה אני משיבה שאני עבדתי שם אבל לא ביקשתי רווחים.

הערת בית המשפט:

בית המשפט מודה לגב' קוגן ומשחרר אותה לדרכה.

ב"כ המבקש:

ההסבר או הפרשנות של איגור בשאלה שנשאלה נאמרה בקול רם לגב' קוגן בשפה הרוסית ונשמעה

על ידי גב' נינה.

ב"כ המשיבים:

אני סבור אחרת. כדי לא להקשות על הפרוטוקול לא ארחיב.

ב"כ המבקש:

יש לי עוד שאלה לעדה ואני מתחייב שהיא אחרונה.

<#11#>

החלטה

היקף החקירה הסתיים עוד לפני השאלה האחרונה. המתורגמנית המתנדבת שוחררה לדרכה. אשר על כן, איני מתיר שאלה נוספת חשובה ככל שתהייה.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

חקירה חוזרת:

אין שאלות.

המשיב 1 לאחר שהוזהר כדין משיב לשאלות ב"כ המבקש:

ש. מה רצית לומר בכתב הנאמנות שצירפת?

ת. חשבתי שיהיה נכון להגיד לבית המשפט שיש עוד אדם שאני מחזיק עבורו מניות.

ש. למה זה חשוב?

ת. כי לא חשבתי שצריך להסתיר מידע כזה. למה להסתיר?

ש. כאשר לא רוצים להסתיר רושמים ברשם החברות. אז למה לא רשמת את זה ברשם החברות?

ת. כי היא משפחה שלי. משנת 2011 רשום כתב הנאמנות וזה לא מפריע.

ש. אמרת שאתה לא רוצה להסתיר אז למה לא לרשום?

ת. אם אני לא רושם זה לא נקרא שאני מסתיר.

ש. מי עוד ידע על הנאמנות הזאת חוץ ממך?

ת. רואה חשבון בספרים של החברה משנת 2008 רושם זאת במאזנים.

ש. יש עוד מישהו מחוץ לחברה שידע על כתב הנאמנות?

ת. לא חשבתי לנכון לפרסם את זה.

ש. יש או אין?

ת. אשתי, רואה חשבון של החברה, עורך הדין של החברה – נדב כהן.

ש. כל האנשים האלו מטעם החברה אז אני מבין שהתשובה שלך שלילית?

ת. כן.

ש. למה לא כתבת בתצהיר שנינה היא חמותך?

ת. ברגע שכתבתי זה לא עלה לי לראש ואחר כך אמרתי את זה לעו"ד שפירא כי זה היה בלחץ הזמן.

ש. מה לא עלה לך בראש?

ת. להגיד את זה. הבאתי ניירות ולי זה היה ברור כי זה זיפצר כי זה אותו שם וגם אשתי נושאת את השם זיפצר ולכן לא היה מה להסתיר. בשבילי זה היה ברור.

ש. אם זה ברור לך מהיכן זה ברור לכל האחרים שמסתכלים בתצהיר שלך ולא רואים את זה?

ת. דיברנו עם עו"ד שפירא על זה לפני והוא אמר.. פספסנו את זה.

ש. מפנה אותך לתצהירך סעיף 33 לתצהיר. אתה מציין שם את הסיבה לנאמנות.

ב"כ המשיבים (ללא רשות):

אני מסביר לאיגור את הערת הרשם לפיה לא צריך להתייחס לכל מה שנאמר בשאלה כאמת ויש צורך לקרוא את התצהיר.

המשך שאלה:

וזאת במסגרת יחסים עסקיים שהתקיימו ביני לבין הנהנת. איזה יחסים עסקיים התקיימו בינך לבין חמותך?

ת. העברת כסף למשיבה 2 אני קורא לזה יחסים עסקיים.

ש. איזה עסק יש פה?

ת. שאני מעביר לה בנאמנות מניות. זה מבחינתי פעילות עסקית.

ש. זו התוצאה. אני שאלתי אותך לגבי הסיבה להעברה. בסיפא סעיף 33 אתה מדבר על התוצאה ואני מדבר על הסיבה. מה היו היחסים העסקיים בינך לבין חברך שהיו הסיבה להעברת המניות?

ת. הכוונה כאן היא העברת כספים לחברת המשיבה 2.

ש. נוסח הנאמנות שצירפת הוא מתורגם מרוסית?

ת. עד כמה שאני יודע זה טופס סטנדרטי. היה את זה לנינה מתורגם לרוסית. המקור היה בעברית.

ש. היא חתמה גם על הנוסח ברוסית?

ת. לא.

ש. זה שמור אצל רואה החשבון שלך הנוסח ברוסית?

ת. לא.

ש. הנוסח בעברית שמור אצל רואה החשבון שלך?

ת. כן.

ש. מפנה אותך לפסקה השנייה בהואיל הראשון. בתצהיר שלך אתה מדבר על היחסים העסקיים שהיו אבל בהואיל הראשון אתה מדבר על כך שיהיה לה חצי מכל פעילות נוספת בתחום המזון. מה פתאום גם בפעילות עתידית?

ת. קודם כל זה הגיוני עם המשיבה 2 היא ילידת תינוק למשל זה הגיוני. באמת בשנת 2011 זה היה טופס סטנדרטי ולא ראיתי בזה משהו שיכול לפגוע בי. אם המשיבה 2 מתרחבת ויש אדם שהוא שותף והשקיע זה הגיוני שהוא יקבל גם מההרחבה הזאת.

ש. אמרה נינה שהיא נתנה את הכסף. עבור מה היא נתנה את הכסף?

ת. לפעילות עסקית של המשיבה 2, צרכים של קניית מכונות, ציוד, שיפוצים.

ש. איפה החשבוניות על הכספים האלו?

ב"כ המשיבים:

אני לא הבנתי את השאלה. לא ברור חשבוניות בין מי למי. מנסים להכשיל אנשים ששפת האם

שלהם לא עברית.

ב"כ המבקש:

אם חברי מבקש להתנגד הוא יכול להתנגד. חברי הביע דעה. זה שהשאלה לא ברורה לחברי זו לא

עילה להתנגדות. הדבר הנכון לנהוג שהעד יגיד האם השאלה לא ברורה לו. ייתכן וזה כן ברור לעד

ואין מקום להתנגדות, להפרעה ולבזבוז הזמן.

המשיב 1:

אני יכול לענות. זו שאלה פשוטה.

ת. מה שאתה מתכוון זו צורת רישום. זה נרשם כשנת 2008 שהיא החלה להזרים כספים ומאזנים מבוקרים של חברה ופקודות יומן של החברה, העברת בנקים וכל התהליך הזה הוא שקוף ומדווח. במקרה ספציפי עד כמה שאני יודע אין צורך להוציא חשבונית עבור העסקה הזאת. זו לא מכירה.

ש. חשבוניות על הציוד והשיפוץ יש?

ת. כן. שיפוץ ייבוא כל מה שהיה צריך המשיבה 2 השתמשה בכספים.

ש. לא אתה ולא היא לא צירפתם שום אסמכתא להעברות כספים, רישום בדוחות מבוקרים שאתה אומר, שום כלום, יש סיבה?

ת. אין סיבה. הכל רשום. אין בעיה להציג את זה.

ש. יותר משלא צירפת לא אתה ולא נינה אפילו לא כתבתם זאת בתצהיר, את כל הסיפור על השיפוץ של ציוד, תכשיטים והעברות כספים?

ב"כ המשיבים:

אני מתנגד לשאלה ולקו השאלות הזה. מדובר בשאלות מתחכמות. מדובר בבקשת ביטול עיקול ולא

בהליך של הרמת מסך לפי חוק החברות המסור לבית המשפט במסגרת הליך משפטי מלא.

<#14#>

החלטה

אני דוחה את ההתנגדות.

<#15#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ת. אתה נוגע בדברים אחרים. תכשיטים זה איפה מקור הכסף של נינה. לגבי העניינים האחרים כל המסמכים קיימים בהנהלת החשבונות ואפשר לשלוח אותם אפילו בפקס.

ש. הצהרת הנאמן הזה שהחתמת בעברית וטרחת להסביר אותה ולהחתים על הנוסח בעברית כולנו זוכרים את ההליך העיקרי שהייתם צריכים לעשות התקשרות עסקית כתבתם ברוסית. למה דווקא לנינה שלא דוברת עברית טרחת והכנת מסמך כזה בעברית?

ת. לא אני הכנתי את המסמך. את המסמך מכין בעל מקצוע שהוא רואה חשבון וסבר שראוי שיהיה נוסח בעברית.

ש. מר אלי רואש, רואה חשבון החליט שיהיה בעברית?

ת. כן.

ש. אני מציע לך לאחר שאני קורא את הנוסח של הצהרת נאמן שמדבר על כל מה שקשור בעסקי המזון לעבר ולעתיד. אני מסתכל על זה שזה אימא של אשתך שהיא בתה היחידה. אני עשיתי כמה הסכמים כאלו וזה נראה לי יותר דומה להסכם ממון. זה כמו הסדר רכושי בינך לבין אשתך בעצם, נכון?

ת. את האמת אני לא משפטן.

ש. לא עשית הסדר רכושי עם אשתך?

ת. לא.

ש. זה לא משהו שאשתך ביקשה לעשות או שאתה רצית לתת את זה לאו דווקא לנינה אלא לאשתך?

ת. לא.

הערת בית המשפט:

הזמן שהוקצב לחקירה הסתיים. בהתחשב במגבלות ההליך אאפשר לשאול לכל היותר עוד שלוש

שאלות.

ש. למה לא שילמת לנינה את חלקה ברווחים?

ת. זו היתה החלטה משותפת.

ש. אתה בטח היית לפני רבע שעה והיא אמרה שהיא לא דרשה בכלל?

ת. החלטה משותפת. היא לא דרשה.

ש. היא לא אמרה דיברנו שוחחנו והחלטנו. מדובר בגרסה שונה?

ת. אני לא רואה שהגרסה שלה שונה.

ש. אז זו היתה החלטה מודעת. ישבת ודנת איתה והחלטת שלא לחלק את הרווחים?

ת. כן.

ב"כ המבקש:

אבקש להתיר לי לשאול עוד 4 שאלות.

ש. הסתכלנו בשומה של הנכס המקרקעין והשומה נערכה שלא להגשה לבית משפט אלא לצורך בטוחות בנקאיות. אנחנו יותר משלושה שבועות מאז מתן פסק הדין והטלת העיקול. למה לא לקחת הלוואה מהבנק על סמך השומה הזאת?

ת. הנזק שעשיתם למשיבה 2 עם העיקולים בכל הבנקים. אני לא חושב שבנק לפני הסרת העיקולים יידבר על משהו נוסף שהוא ירצה לתת לי.

ש. בדקת, ניסית את זה?

ת. כן.

ש. מפנה אותך לכתב הנאמנות לעמוד השני סעיף 16. כלומר יש עוד מסמך שכל מה שכתוב פה כפוף לו, איפה המסמך, ההסכם?

ת. אולי התכוונו לעשות באותו רגע אבל אין הסכם. אמרנו את זה לרואה החשבון והוא הוסיף את זה.

חקירה חוזרת:

אין שאלות.

ב"כ המבקש:

יש לי עוד שאלה אחת.

<#16#>

החלטה

איני מתיר שאלה אחת נוספת חשובה ככל שתהייה.

<#17#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקש מסכם:

אני חוזר על האמור בבקשת העיקולים.

אין ספק ממשי בדבר תקפות ונכונות צו העיקול בכל הנוגע למשיב 1 ולכן לא ארחיב על זה. השאלה העיקרית שאנחנו דנים בה היא העיקולים על החברה. כאשר בחברה עסקינן עיקר הדברים הוא בשאלה האם מתקיימים המבחנים לזכות של החברה לנתבע – משיב 1. אם התשובה לכך תהייה בחיוב דהיינו שיש לייחס זכויות של החברה גם לאיגור גם מוצדק להטיל צו עיקול וגם לפטור מערובה וערבון ומוצדק לדחות את הבקשה לביטול.

סעיף 6ב לחוק החברות הוא הבסיס המשפטי בכל הקשור לייחוס זכות של תאגיד לבעל מניות בו. בעניין ת.א. ירושלים 9628-07 לוי נ' ששון אנה בע"מ מיום 13/5/10 פורסם בנבו הובהר מפי כב' השופט כי בניגוד למבחנים מחמירים אחרים של פקודת החברות בכל הקשור להרמת המסמך המבחן של סעיף 6.ב. אינו חמור.

מה שהוברר בפסק הדין וקיבל משנה תוקף גם היום שאיגור והחברה הם אחד. מהבחינה הראשונית, המצג הוא שאיגור הוא בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של החברה וכך הוא מציג עצמו כלפי צדדי ג'. צירפנו את נספח 2 לבקשת העיקולים. היום נפתח פרק חדש בעלילותיו של איגור. לפרק קוראים נינה. המתכונת של הפרק היא כפי כל הסיפור. גרסה עמומה, דלה בעובדות שמפורטת בתצהיר ושלאחר ובמהלך החקירה מתגלים ניסים ונפלאות. כתב הנאמנות על פניו לא ניתן לתת בו כל אמון. ראשית המסמך שחתומה עליו נינה שיש עליו אישור הוא רק העמוד האחרון. אין מחלוקת שנינה אינה מבינה עברית ועל המסמך שלכאורה מלא בשפה העברית אין אישור שהוסבר לה בשפה הרוסית. הנוסח הרוסי שנאמר שהיה לא צורף. מה שעוד התגלה וזה רק בחקירה הראשית שכל כולו כפוף להסדר והסכם שלא גולה בפני בית המשפט. גם מהבחינה המהותית הנאמן והנהנית הלכאורים על פי כתב הנאמנות לא נהגו על פיו ולא ראו אותו כבר תוקף. נינה לא באמת התנהגה מנהג בעלים בחברה. כפי שהעידה היא היתה שכירה תקופה קצרה ולאחר מכן היא ישבה בבית וטיפלה בילדיו של איגור. אין שום זיקה ושום קשר לחברה והיא אינה יודעת מה תוצאותיה העסקיות אינה מתעניינת בכספים שמגיעים או לא מגיעים לה. מה שראינו ומה שהוכח שאין לה כל מאפיין בעלות בחברה. נהפוך הוא המאפיינים שלה הם מאפיינים של חמות ולא של בעלת מניות בחברה. על פני הדברים נראה מנוסח הנאמנות ומהעובדה שמדובר בחמותו ושהוא נשוי לבתה היחידה שזה סוג של הסדר רכושי בין איגור לאשתו. גם אם נניח ויש שם משהו בעל תוקף בנאמנות לכל היותר המסקנה היא שמדובר בחברה משפחתית שהמניות שלה מוחזקים בידי קרובי משפחה שהקשר ביניהם הדוק ביותר וגם זה כידוע נימוק בפסיקה להרמת המסך. בנוסף לכך מאפיין נוסף שמצדיק את הרמת המסך בין החברה לאיגור הוא עירוב נכסים. משמעות העובדה של עירבוב נכסים הוא שמעיד על כך שלעיקרון האחריות הנפרדת של התאגיד אין משמעות בחיי המעש ועל כן ההפרדה היא תיאורטית בלבד. ת"א ירושלים 4502/06 דדש נ' דהן 1993 בע"מ, פורסם בנבו 9/2/09. יש בו אלמנטים דומים. הסיפור שם היה שאדם שרכש דירה הלך לעולמו והרוכשים תבעו את נזקי הליקויים מהחברה. בית המשפט מתייחס ואומר שמסמכים רבים הנושאים את שמה של הנתבעת...

בסעיפים 186-187 עמ' 53-54 נקבע כי המשיב העביר לחברה כספים ששולמו לו באופן פרטי בתמורה להחזקותיו במשיבה 2. כספים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו הפרטי. גם מההודעה של העיקולים של בנק לאומי. רואים שהמשיב 1 איגור העביר כספים לטובת הפעילות ייבוא של החברה.

בנוסף נקבע בפסק הדין פסקאות 109-110 שציוד ושירותים שאמורים היו לשמש עבור התאגיד נרכשו ונצרכו על ידי המשיבה 2 בישראל. אני מצטט מפסקה 110.

מכאן ניתן להסיק את עירוב הנכסים במבנה הקונצרני שהקים או התיימר להקים איגור בכך שהוא העביר נכסים מחברה לחברה. כספים שאמורים להגיע מחברה אחת מגיעים לחברה אחרת.

מרמה

בתי המשפט גילו נכונות כמעט מוחלטת להרים את מסך ההתאגדות בכל המקרים בהם אורגן ביצעה פעולות הגובלות בתרמית לאמור פעילות קלוקלת שהתלוותה אליה מרמה בדרגה כזו או אחרת של חומרה. ע"א מחוזי תל-אביב 4786-11-12.

במקרים האלו ניתן להטיל אחריות לא רק כבעל מניות אלא כפי שציין בית המשפט כאורגן כדירקטור. כאן ציין בית המשפט שהרמת המסך ניתן לעשות אותה מכוח בסיס משפטי כפול הן סעיף 54 לחוק החברות שעניינו אחריות דירקטור והן מכוח סעיף 6ב לחוק.

בפסק הדין בית המשפט קבע במפורש את יסוד התרמית שהיה שזור בפעולות המשיב. בפסקה 98 ניתן לקבוע כי הנתבע ביצע לתובע תרגיל עוקץ. פסקה 188 הדברים תומכים בטענות התובע שמדובר בטענות של ממש והגדרתו תרגיל עוקץ. פסקה 192 הקמת מסך בין התובע לבין הכספים. כאן המקום להזכיר שחלק מהכספים מצא את דרכו לחשבון הבנק של החברה.

המשיבה החליפה את רצונה ברצונו של המשיב ושימשה כצינור לפעולותיו.

אחד מנדבכי היסוד בהגנתו של המשיב בהליך העיקרי היה שנעשה שימוש במשיבה 2 ישראל לצורך חיסכון במע"מ וזאת כי היה צורך להסביר כיצד ישנן חשבוניות של המשיבה 2 עבור ציוד שרכש התובע. זו היתה טענה של המשיב ובמהותה מדובר למעשה בסוג של טענת חשבוניות פקטיביות כיוון שאין חולק כי הכספים מטרתם מצידו של התובע היתה אחרת ולפחות על פי גרסת איגור הציוד ברוסיה ולא אצל המשיבה 2 כלומר היא הזדכתה על מס תשומות בגין רכוש שלא שלה כך לפחות על פי טענת הנתבע. אין להעלות על הדעת תאגיד בעל דעת שיסכים לשימוש כזה. הסיבה היחידה שתאגיד מוכן שיעשו בו שימוש כזה הוא הכפפתו לבעל שליטה בו ואם נוסיף לכך את העובדה שהשימוש הזה נעשה לצרכיו הפרטיים של המשיב הקמת עסק אחר. אז ברור שהמשיבה 2 ברור שלאישיות המשפטית הנפרדת של המשיבה 2 אין לה כל משמעות מבחינת המשיב ואין לה משמעות במציאות. בפסקאות 187 ו – 188 לפסק הדין נקבע ואני מקריא. בציטוט הזה ניתן היה להתחיל ואולי לסיים את הטיעון.

הכבדה:

אין צורך להוכיח הכבדה בשלב הזה. שמעתי הערת בית המשפט לפיה ההחלטות אליהן הפנו שני הצדדים מורות בכיוונים שונים לעניין זה ואני מבקש לטעון בנוגע להגיונם של הדברים וגם לגבי ההכבדה לגופה.

דרישת ההכבדה יש לה מקום טעם והיגיון טרם שהתברר ההליך העיקרי. כיוון שההלכה קובעת מהו טעמו של העיקול. האחד לייחד נכסים שמתוכם ניתן יהיה לפרוע את הסכום הפסוק אם וכאשר ייפסק ובתנאי שהתביעה נסמכת על ראיות מהימנות ובכך לא די ובכך אין הכרעה ועל כן אומרים נוסיף לכך את יסוד ההכבדה. בשלב הזה שטרם התקבלה אנו נדרוש יסוד נוסף שגם אם וכאשר יתקבל תהייה הכבדה על מימוש פסק הדין. ההיגיון הזה משתנה כאשר התיק הוכרע כבר. כאשר התיק הוכרע מתקיים רק הטעם הראשון. ייחוד נכסים למימוש פסק הדין. אין טעם אמיתי לדרוש הכבדה או מאזן אינטרסים. את החוב הפסוק צריך לשלם. במהנה להערות בית המשפט לפיהם נגד המשיבה 2 לא הוגשה תביעה ולא ניתן פסק דין אני משיב שמשמעות הטיעון כנגד הסמכות להרים מסמך בבקשת העיקולים. אם יש לטיעונים האלו מקום המסקנה שאין מקום להרמת מסך כנגד מי שלא הורם מסך. ניתן להרים מסך בבקשה לעיקולים.

במענה להערת בית המשפט לפיה יש קושי בעיקר בגלל השלב שבו הוטל העיקול שהוא לכאורה קרוב יותר להוצאה לפועל מלבית המשפט, בפרט לאור צימצום הסמכות של רשם ההוצאה לפועל להרים מסך לנכס ספציפי כאמור בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 3542/10. אני משיב לאחר עיון קצר בפסק הדין שפסק הדין לא עוסק במישרין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל אלא בסמכות של גובה מס לפי פקודת המיסים גבייה.

גם בפסק הדין הזה בית המשפט העליון קובע שלהבדיל מראש ההוצאה לפועל לבית המשפט קיימת הסמכות להרים את המסך ולקבוע שיש לייחס זכויות. ייתכן ואנחנו נמצאים באזור הדמדומים שבין בית המשפט לבין ההוצאה לפועל אך הסמכות עדיין נתונה ואפשרית וזה נובע מפסיקת בית המשפט העליון כאשר הוא מאבחן בין פסיקת ראש ההוצאה לפועל לבין סמכותו של בית המשפט.

אני רוצה להדגיש שאנחנו לא מדברים על צד ג' שהיא זרה להליך שהיא אף פעם לא נזכרה בו. המשיבה 2 היתה חלק מרכזי מההליך העיקרי לא כבעלת דין אבל כשחקנית ראשית באירועים. הוכח ונקבע שהכספים חלק ניכר מהם הגיעו אליה. אז סתם לצורך העניין דובר בפסק הדין של בית המשפט העליון על נכס ספציפי. הכספים הם נכס ספציפי. אנחנו מדברים לצורך העניין על תביעה ספציפית וסכום כסף ספציפי שהתיאור שלו מתואר בפסק הדין. מדובר בהצצה אל מעבר למסך ההתאגדות על מנת לייחס סכום כלשהו לבעל המניות. מדובר בזכות של המשיבה 2 לקבל כספים שעוקלה ולכן מדובר בייחוס זכות ולא ייחוס חובה. בפסק הדין שציטטתי של כב' השופט סולברג מירושלים אין הבחנה בין זכות לחובה בכל הנוגע להצצה מעבר למסך ההתאגדות.

המבחנים שניתנו בסעיף 6.א. של הרמת מסך בדרך כלל מתבצע בכיוון ההפוך מהחברה אל בעלת המניות. סעיף 6.ב. מדבר על הכיוון ההפוך ועל כך אמרו בפסיקה שהמבחנים גם לא חמורים וזה מבחנים של צדק ונכונות ונכון לראות את זה כך.

יש כמה דברים שהם בגדר הכבדה וניתן לראות אותם – חוסר תום לב שנקבע בפסק הדין וראינו את זה כאן. הוא לא גילה גילוי מלא מידע רלבנטי. מסמכים שהיו אמורים להיות מצורפים לא צורפו. גרסאות שהיו אמורות להיות בתצהיר לא הועלו. הברחת נכסים, ההליך העיקרי כל כולו הוא תביעת השבה של נכסים שהוברחו והועלמו. כידוע התקבלה במלואה. חלקם מצאו את עצמם בחשבונה של המשיבה 2. גם מה שראינו היום בכתב הנאמנות על פניו נראה ניסיון להברחת נכסים. אם נשתמש במינוח ששאול מדיני חדלות הפרעון, מדובר במעשה שבנסיבות המתאימות ניתן יהיה לקרוא לו העברת מרמה שיש לבטל אותה. ממילא וגם זה שייך להכבדה המשיב עצמו איגור לא הראה שום כושר פרעון שניתן להסתמך עליו.

המרת עיקול

אני מפנה לבש"א (חיפה) 1642/08 עיריית חדרה נ' משאבי מים חדרה בע"מ. בית המשפט מציין כי ההלכה הקובעת שלמעקל אין זכות קנויה לעקל נכס מסוים דווקא אינה חלה כאשר מבקשים להחליף עיקול כספים נזילים בנכס מקרקעין שממימושו מסורבל ומכביד. בית משפט מחוזי באר שבע בש"א 5720/09 בנק מזרחי טפחות נ' לקסן ישראל. עיקולים שניתנו לאחר פסק הדין בהתאם לתקנות 363(ב) ובקשה לביטול או להמירם בנכס מקרקעין. בית המשפט דוחה את הבקשה וכותב ואפילו היה המלון מציע חלופה...

פסק דין אחרון מחוזי תל-אביב ע"א 862/79 קובע כי מקום שהברירה היא בין עיקול מזומנים לבין עיקול נכסים שיש לרדת אליהם ולממשם על דרך של מכירה, יש לבעל החוב זכות לעקל ממון דווקא. נבקש לדחות את הבקשה לביטול ולהותיר על כנם את העיקולים ולחייב בהוצאות ושכר טרחה.

ב"כ המשיבים מסכם:

אני חוזר על האמור בבקשה לביטול. אינני מסכים כמעט עם כל מה שנטען על ידי חברי ובמיוחד עם הטענות העובדתיות שלדעתי בחלק גדול מהמקרים הן לא תואמות את העובדות שהיו בפני כב' הרשם בבקשה זו. אני חייב לפתוח במילה כללית, בעיניי ההליך הזה, הבקשה הזאת מפחידה. זה אפילו ברמה קפקאית. יום אחרי פסק הדין אני לא ייצגתי באותו שלב. אני לא יודע האם פסק הדין התקבל, לא יצא מכתב דרישה. מוגשת בקשת עיקולים כנגד איגור וכנגד המשיבה 2. על כל הבנקים, הלקוחות העיקריים של המשיבה 2 שיתוק פעולה מוחלט. זה מפחיד וקפקאי. בעניין העיקול על נכסי המשיבה 2 אני לא מצאתי תקדים במדינת ישראל עד היום שבמסגרת הליכים לפי 363(ב) הטילו עיקול על תאגיד נפרד מנתבע שהוא בעל מניות או מקרה דומה. הביא בית המשפט החלטה של כב' השופט גרוניס שלא היכרתי אותה ושם רב הנסתר על הגלוי.

במסגרת 363(ב) הוטל עיקול על נכסים של מי שלא היה נתבע. אני לא מצאתי תקדים במדינת ישראל מאז הקמתה לדבר כזה. אני חושב שחברי שגה בבסיסו מבחינת המטריה שבה אנחנו נמצאים.

לגבי איגור – אני מקווה שבית המשפט מסכים איתי לגבי אופן השימוש של 363(ב) כי לשיטתו של חברי בכל פסק דין שייצא אי פעם אנחנו, ההוראה של חוק ההוצאה לפועל שמדברת על 30 יום או הוראות פסק הדין שמדברות על כמה זמן צריך לשלם. גם פסק הדין אומר תשלום תוך 30 יום. לא נותנים לבנאדם מה זה 30 יום. לא נותנים לו יום לנשום? יש כאן סכום נכבד. אני רוצה לראות מה היה קורה אם לפני שקיבלנו פסק דין היו מעקלים לנו את כל החשבונות. זה הליך לא הוגן כי לכאורה לשיטתו של חברי יכולים לעשות את זה בכל פסק דין.

לכן מה השיקולים שבית המשפט צריך להחליט כי קיימת תקנה כזאת. סעיף 363 קיימת ויש להפעילה במקרים מסוימים. המקרים הם למשל סוגיית ההכבדה. למשל סוגיית מאזן נוחות לגבי העובדה שצריך להפעיל הכבדה. אני מפנה להחלטה של בית המשפט המחוזי של כב' השופטת חיימוביץ בש"א 5720/09. בנק מזרחי נ' לקסן ואח'. שם אומרת כב' השופטת לבקשת ביטול שהיא נתנה היא בודקת בסוגיה של הכבדה. אני מדבר על איגור, אני מסתכל על התצהיר, תצהיר של המבקש גם אם אומרים למישהו שהוא רימה. האם עצם העובדה שאני אומר אתה רימית יש לי לגבך הכבדה. סוגיית ההכבדה היא סוגיה שואלת אותנו את השאלה האם במועד שצריך לשלם את פסק הדין וזה עכשיו, שלושים יום מהיום יוכל לשלם כן או לא. זו סוגיה שעוד לא נפתרה. בכל תיק שיבוא פסק דין בית המשפט ייתן עיקול כי יש עורך דין אגרסיבי וכוחני. בתצהיר אין מילה על הכבדה כנגד איגור. אני שאלתי בחקירה נגדית היום את המבקש מיהו איגור לדעתו והוא אומר בעמ' 83 שורות 25-26 יש לאיגור מספיק כסף. הוא המנהל והוא לא מוכן להמשיך לשלם את מה שהוא חייב. אנחנו יודעים שיש לו מספיק כסף. אנחנו כוחניים ויכולים לעקל לו הכל. יש פסק דין שהוא לא קל כלפינו. אני את דעתי על פסק הדין לא אגיד כאן. גם אם ארצה להגיש בקשות לעיכוב ביצוע זה לא כאן. יש לי קושי גדול עם הלוגיקה של פסק הדין אך זה לא לכאן. גם פסק הדין לא יעזור למתן עיקולים לא כלפי איגור ולא כלפי החברה. אין מקום להטיל עיקול כלפי איגור יום אחרי מתן פסק הדין ולפני ששילמתי וניתנה לי ההזדמנות לשלם. כאשר הצד השני אומר שיש לו מספיק כסף. מה שעשו לאיגור זה חיסול אישי, מקצועי וחברתי. את כל זה בלי להפקיד התחייבות וערובה. כל הבנקים שלי מעוקלים ולקוחות הכי גדולים מקבלים עיקולים.

לגבי המשיבה 2:

אני חושב שהעיקול צריך להתבטל מעיקרו. הצעה להמרת העיקול ולחילופין ומטעמי זהירות כי הנזקים עצומים לנו. מבחינתו אנחנו מבקשים את ביטול העיקולים כנגד המשיבה 2. במיוחד לאחר ששמענו היום את הטיעונים אנחנו חושבים שלא היה מקום לעיקולים כאלו. ניהלו תיק במשך שנים, העובדות נמצאות, המשיבה 2 קיבלה או לא קיבלה כסף הכל מוזכר. הם יושבים ומחכים לרגע ובאותו רגע שניתן פסק הדין יום אחרי נתנו את המכה למשיבה 2.

במענה להערת בית המשפט לפיה מבחינת רשם בית המשפט בפסק הדין עשה שינוי משמעותי בכל הנוגע לשאלת העיקול אני משיב שלגבי החלק של איגור – אני עדיין לא חושב שגם כאשר אומרים לגבי כל אחד שהוא "עקץ" גם אם הוא עקץ זה לא אומר שהוא לא הולך לשלם פסק דין. בית המשפט לא יודע את זה. בית המשפט יודע רק מה שנאמר בפניו ובבקשה. בתצהיר הדברים האלו לא נאמרו. היום בחקירה הנגדית אמרו להיפך שיש לו מספיק כסף. גם אם אקח אדם הכי גדול במדינת ישראל ואעקל לו אני לא יודע איך הוא יוכל. מדובר בשני דברים שונים לגמרי. בית המשפט יושב כאן בכובע מסוים בכובע של 363(ב) הטיעון המשפטי שלי שמחייב הכבדה הוא ברור. אני הבאתי פסק דין של כב' השופטת מבאר שבע שכן אמרה שצריך הכבדה. יש שופט אחר, פסק דין נוסף בלוזון שהוא לא קורא לזה הכבדה אלא מאזן נוחות. ת.א. 1353/06. סעיף 11 להחלטה מיום 15/12/11.

במקרה שבבקשה לא כתוב כלום בעניין ההכבדה. התצהיר הוא שקובע.

לגבי המשיבה 2 – אני לא מכיר פסק דין במדינת ישראל או החלטה שהשאירה עיקול כזה על כנו. למשל אומר איגור, מבחינתי החברה המשיבה 2 ואיגור זה אותו כיס. הוא יודע את זה כל הזמן. עם כל הכבוד סוגיית פוליגרף או לא פוליגרף היא לא קיימת. יש לו עמדה עובדתית לגבי איגור ולגבי המשיבה 2. אם הוא חשב שיש עילה אמיתית כנגד המשיבה 2 הוא היה צריך להגיש תביעה, לתת לה את יומה בבית המשפט וככה זה הולך. זה לא במסגרת 363(ב). בית המשפט אמר שאנחנו טרום הליכי הוצאה לפועל. אין תביעה ולא תהייה תביעה, איך יממשו אותו. יממשו אותו רק בהליכי הוצאה לפועל. המטריה המשפטית שבה צריכים לדון לגבי נתבע, בשדה לא זרוע אז השדה צריך להיזרע. מה היה עושה ראש ההוצאה לפועל. יש פסק דין רשף, פסק דין חדש. יש פסיקה ויודעים מה המבחנים בפני ראש ההוצאה לפועל. זה לא המקרה שלפנינו. אני שומע את חברי ולא ברור לו. הוא לא הביא אף אחד מפסקי הדין האלו. הוא הביא פסקי דין לא רלבנטיים בכלל. הם עוסקים בניתוח הרמת מסך לפי סעיף 6 לרשום החברות. מדובר בהליך אזרחי רגיל. מדובר בפסק דין שלבעל החברה היתה את יומה והביאה את הטענות ובעל המניות הביא את יומו. זה לא כאן. פסקי הדין האלו לא רלבנטיים לחלוטין. אני קראתי את הבקשה של חברי וחברי ואני נמצאים במטריה שונות. פסק הדין של ההסתדרות הכללית שתיהן היו נתבעות שם. זו הפסיקה שהביאו לבית המשפט. לא הביאו לבית המשפט את רשף ולא את בנותיו של רשף ובוודאי שלא לפסק הדין של העליון של כב' השופט עמית. הביאו לבית המשפט פסקי דין לא רלבנטיים. היום מדברים על פסק הדין ואת מי זה מעניין בכלל. זה לא רלבנטי לדיון כאן היום. אנחנו בעיקול לפי 363(ב) הסמכות ומסגרת שיקול הדעת מצומצמים ביותר כלפי מי שלא היה נתבע בתביעה לכל היותר זה הלכת רשף ובנותיה.

מה אמרו ברשף – אמירות קשות מאוד. חברות שלא היה להם רציונאל כללי אמיתי. מדובר באמירות קשות ברשף. יש עוד שני פסקי דין שלא הזכרנו בבקשה. ע"א 1046/05 מחוזי נצרת.

פסק דין של כב' השופט סובל שהיה שלום וכעת הוא מחוזי, רע"צ 10688/11/12 ניר חן יזמות נ' פלדמר. אומר השופט מה זה מישהו בא אליי באשר לעיקולים. אני לא הסמכות. זו לא סמכות שלי בכלל. יש עוד פסקי דין שאומרים את זה ואני אציג אותם. אני מפנה להלכת רשף רע"א 510/00 ולפרשת גל יעד בר"ע 2417/05.

אומר בהערת אגב שמדובר בשתי חבורת ולא בין בעל מניות לנתבע לחברה שאיננה נתבעת.

כל פסקי הדין שהביא חברי הם לא רלבנטיים. חברי לא הביא אף פסק דין רלבנטי. מדברים על סעיף 6 לחוק החברות. הוא זנח בטיעונים שלו, טענה שהוא זנח אותה.

אני מפנה לסעיף 14 לבקשה. מוצדק להטיל עיקול... זה מבקשים בהליך טרום הוצאה לפועל. מדובר בטענות סופר מהותיות עוד יותר מסעיף 6 לחוק החברות. כתוב במפורש שרק בית המשפט יכול לעשות שימוש. אני נמצא בתיק שאותי מפחיד.

לגבי החברה – המבקש שואל מי זאת החברה. אני מפנה לפסקה 240 של פסק הדין ולקטע המודגש.

אדם סופר כוחני שלפני שיש לי אפשרות להגיב מטילים לו עיקולים על כל מה שזז למרות שלא תבעתי אותה. אנחנו לא הולכים לוותר פה. אני יודע שלחברה יש עשרות עובדים. אני אומר שלחברה יש 60 עובדים. עסק של עשרות שנים שעובד. זה רשף? מישהו שמקים חברות. חברה שפעילה עשרות שנים עם מחזור פעילות של עשרות אלפי שקלים. אני שאלתי למה לא תבעת. הוא אמר לי שהוא לא תבע את המשיבה 2 כי הוא יודע מהיום הראשון שהמשיבה 2 היא הכיס הפרטי של איגור. מדוע יבגני לא תבע את המשיבה 2 מהיום הראשון.

מה הוא טוען על החברה – הוא יודע רק מרשם החברות. טוען ומטעה את בית המשפט איגור בעל השליטה הבלעדי. הטעה את בית המשפט ושם כתוב בעל שליטה. בית המשפט לא צריך להיות חפרן וחקרן של כל מסמך ומסמך. זה התפקיד שלי. אם אומרים בתצהיר בעל שליטה בלעדי ומפנים למסמך ובמסך זה לא כתוב זו הטעייה. כל הטענות שלי של כיס עמוק וכו' אני שאלתי אותו מאיפה הוא יודע ובהתחלה אמר גם מהניסיון ולבסוף אמר שבעיקר הוא לומד את זה מפסק הדין.

לגבי נינה – אנחנו מדברים על חברה פרטית שבהחלט לא בלתי סביר עם כל הכבוד לבית המשפט אנחנו לא במשפט על דיני הרמת המסך. יש נאמנות של חתן לאימא של אשתו וזה לא בלתי סביר.

יושב ומסביר הנה רואה החשבון, מדובר בשני אנשים והם חתמו על מסמך. מה לא בסדר. חברי במלוא עוזו שואל שאלות שפוגעות בפרטיות ואין להן בסיס.

אני מבקש מבית המשפט לשים לב שנעשה חוסר הגינות בסיסי דיוני בעניין הזה, גב' נינה לא נשאלה בעניין הזה ובכלל לגבי מסמך הנאמנות דבר. טענה על הסכם ממון ניתן היה לוותר עליה.

אני חושב שהשופט שנתן את פסק הדין לא עשה חסד עם האנשים שהיו בפניו.

איך שופט בארה"ב היה מסתכל ליהודים חרדים שבאים להתדיין בפניו. יש לנו קשיים אבל בגלל זה אנחנו אנשי מקצוע. אני לא קראתי פסק דין כזה.

אני מצפה מבית המשפט ומאיתנו לדעת להפעיל את שיקול המקצועי. הגב' נינה עשתה עליי רושם טוב. מדובר באישה עשירה ונותנת כסף לחתן שלה. בשביל רשף הייתי צריך לעצור עוד קודם.

איגור בעלים ב – 100 אחוז.

במענה להערת בית המשפט לפיה קשה להאמין לגרסתה של נינה לפיה היא הביאה תכשיטים בשווי של 5 מיליון ₪ אני משיב שמה שבית המשפט אומר נובע מפער תרבות.

איגור אומר לי עכשיו שהבעל של נינה נהרג במכרה והיא קיבלה פיצויים בסכום גדול.

התביעות הן תביעות של פערי תרבות. מקומם לא בהליך הזה. מקומם אם היה זה במסגרת סעיף 6. למה אני צריך לתת את מקור הכסף? זה בדיוק מה שהמחוקק והפסיקה לא רצו שבית המשפט יעשה. המחוקק לא שם את בית המשפט במסגרת של סמכות בדיקה לפי סעיף 6 לחוק החברות. הליכי עיקול טרום הוצאה לפועל זה הלכת רשף ובנותיה. אני חושב שחברי לא בונה על רשף בכלל.

מה נאמר בפסק הדין אני מדבר על המשיבה 2. הקביעה לגבי המשיבה 2 בשם המשיבה 2 ולא איגור, החברה רכשה ציוד ורשמה אותו על שמה. אין קביעה ואין טענה שהתובע העביר כסף למשיבה 2. התובע טוען אני נתתי לאיגור ואיגור השתמש בו להעביר את זה למשיבה 2. יותר מזה, אני שאלתי אותו אם יש לו חשבונית אם הוא נתן ישירות למשיבה 2 הוא אמר שלא. אין שום קביעה שהתובע קשור לחברה או לעסק שלה. הקביעה היחידה היא שהחברה קיבלה מאיגור כסף וקנתה איתו ציוד. לכאורה לפי פסק הדין התובע נתן כסף לאיגור ואיגור אומר. התובע אומר אני הייתי שותף בעסק ולא קיבלתי את חלקי שם. כלומר טענתו של יבגני שהמשיבה 2 לא בתמונה. היא קיבלה כסף מאיגור. מדובר בסוגיות שלא כתובות שם. המשיבה 2 קיבלה כסף וקנתה איתו ציוד. הטענות נטענות במסגרת טענות של איגור. הטענות כנגד איגור ולא כנגד המשיבה 2. אין שום קביעה ערכית שהמשיבה 2 עשתה עוולה כלפי התובע. איגור עשה ולא המשיבה 2. למה היא הופיעה פסק הדין.

כאן לא המקום לדון בזה.

אסיים בכך שטענת ההכבדה צריכה להיות לגבי החברה ומאזן הנוחיות. אין בבקשה מילה על הכבדה לגבי החברה. בית המשפט נתן החלטה על בסיס תצהיר שאין בו מילה לגבי הכבדה. היום בחקירה הנגדית אני הפניתי קודם שהוא אמר שיש לו הרבה כסף.

גם עכשיו אין בפני בית המשפט שום בסיס לקבוע שיש הכבדה. עם כל הכבוד בוחנים את העניין במועד הגשת הבקשה ולא היום. לחילופין בוודאי שלגבי המשיבה 2 יש לתת ערובה והתחייבות בסכומים מתאימים. לכך שהיא לא צד למשפט. לגבי המרת עיקול – יש היום פסיקה חדשה בסוגיה של הרמת עיקול. חברי הפנה לפסקות הישנות יותר של שאלות מול כסף מול מקרקעין.

אני מפנה לבש"א 2291/05 ראשון לציון שם הוא מפנה למאמרו של המלומד דודי שוורץ שהוא מתמחה בסדר דין אזרחי. הוא אומר שבגלל זכות הקניין כערך והעיקול פוגע בזכות הקניין בצורה מהותית ההלכות ההיסטוריות שלא אפשרו להמיר עיקול בכסף בעיקול מקרקעין יש לצרוף בכור ההיתוך החוקתי. אני מפנה לפסק דין נוסף שאומר אותו הדבר. השופט עמית טרם היותו בבית המשפט העליון בשלום עכו ת.א. 2384/00 אומר השופט עמית דברים דומים לגבי המרת עיקול. אני מפנה לסעיף 23 לאותה החלטה וכן סעיף 25. אני חוזר ואומר שהעיקולים האלו לגבי המשיבה 2 צריכים להתבטל לחלוטין. אם בית המשפט ישאיר את העיקול או ימיר אותו, מה זה משנה. ראש ההוצאה לפועל יממש נכס של המשיבה 2 בגין חוב של איגור. יש להגיד האם יש מקרה של חברה ברשף חברה לא אמיתית והיא קמה כדי לעשות הטעיות משפטיות.

ב"כ המבקש:

איפה אותם נזקי ענק, לא ראינו שום ראיה או הוכחה לזה. מתשובות המחזיקים אנחנו רואים שהכספים שנתפסו ושייכים למשיבה 2 הם בסכומים נמוכים. כאשר ההצהרה היא על מחזור של 20 מיליון ₪ בשנה אז הסכומים נמוכים. בחברה מה שתפסנו זה עשרות אלפי שקלים פה ושם.

מי שהיה בהליך העיקרי לא היה פוחד לרגע. מי שבאמת קורא את פסק הדין וראה את מה שהתרחש באולם בית המשפט הדברים ברורים כשמש ופשוטים. מהבחינה הזאת כפי שאמרתי בתחילת דבריי הדברים. החברה היתה נוכחת בהליך העיקרי. החברה היתה שחקן מרכזי בכל שרשרת האירועים. חברי שם דגש ניכר וייתכן שזה בגלל הערתו של בית המשפט. אני לא חושב שגדר הסמכות והשיקולים הם דומים לרשם ההוצאה לפועל ועיקולים בהוצאה לפועל. זה ברור שסמכויות ההוצאה לפועל היא יותר מצומצמות מבית המשפט. ההליך הזה יותר דומה לעיקול זמני מאשר לעיקול בהוצאה לפועל.

הערת בית המשפט:

לאחר שהערות שלא נכתבו בפרוטוקול שלא לדבר בזמן דברי הצד שכנגד לא הועילו, מודיע בית המשפט לב"כ המשיבים שבפעם הבאה שיידבר במהלך סיכומי חברו, יחויב באופן אישי לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

ב"כ המבקש ממשיך:

על דרך של קל וחומר. לטענתנו הגמישות, הסמכות היכולת להעניק את הסעדים שנכונים וצודקים לתת היא רחבה יותר לאחר מתן פסק הדין מאשר לפניו. לגבי הדיון היום, הוא נדבך נוסף בהתנהגות חסרת תום הלב של המשיב. המסכת שנפרסה של הנאמנות היא דוגמא נוספת מאותו דבר. אני מרחם עליה שהיא התפתלה ולא ידעה מה לומר וחזרה בה ושינתה את הגרסה. איך אפשר להשקיע 5 מיליון ₪ בחברה שרואה החשבון כותב שההון העצמי שלה הוא 4.3 מיליון. בכל מקרה אני חושב שהדברים ברורים. אם וככל בית המשפט יסבור שיש סיבה מדוע ישתנה צו העיקולים עד ביטולו, אנחנו נבקש שיתלה את תוקף ההחלטה עד שנוכל להגיש את ההליך המתאים. מה שברור שאת האפשרות למצות את מלוא הזכויות גם כלפי החברה צריך להשאיר לה.

ב"כ המשיבים:

אני חושב שאין מקום לדברים שחברי אמר במסגרת סיכומי תשובה כי אין לי אפשרות להשיב להם.

<#18#>

החלטה

1. בחודש נובמבר 2008 הגיש המבקש תביעה נגד המשיב 1 (להלן: "המשיב") ונגד חברת אלברקום בע"מ (להלן: "אלברקום") על סך כ – 2.3 מיליון ₪. המשיב הגיש תביעה שכנגד על סך 318,000 ₪. עילת התביעות הינה מערכת יחסים עסקית בין המבקש לבין המשיב בקשר עם הקמת עסק בתחום המזון בסיביר.

2. ביום 10/8/14 ניתן פסק דין מקיף שבמסגרתו התקבלה תביעתו של המבקש ונדחתה התביעה שכנגד. התביעה המקורית הוגשה גם כנגד אלברקום בטענה שהיא שימשה צינור להעברת כספים למשיב. עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לעיקול זמני כנגד המשיב ואלברקום אשר נדחתה בשל אי הוכחת קיומו של יסוד ההכבדה. ביום 27/8/09 התקבלה בקשת אלברקום והתביעה כנגדה נמחקה.

3. במסגרת פסק הדין נקבע כי לבקשת המשיב הוצאו חשבוניות בגין רכישות שביצע המבקש עבור העסק המשותף בישראל על שם המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") שהיא חברה בבעלותו הרשומה של המשיב (סעיף 25 לפסק הדין).

במסגרת הפרק הסוקר את טענותיו של המשיב נכתב כי המשיבה היא חברה בשליטתו של המשיב העוסקת בייבוא פירות יער (סעיף 61). עוד טען המשיב כי המבקש השתמש במשיבה לצורך רכישת ציוד עבור עסק משלו אותו הקים (סעיף 64).

4. במסגרת פרק ההכרעה שבפסק הדין דחה בית המשפט את גרסתו של המשיב כגרסת בדים כוזבת לחלוטין (סעיף 91). בית המשפט מצא כי המשיב הוא עד מתוחכם (סעיף 94) אשר ביצע למבקש תרגיל עוקץ (סעיף 98). נקבע בפסק הדין כי כל הציוד נכנס באמצעות חברות בשליטתו של המשיב, לרבות המשיבה ונרשם על שמן (סעיף 108). נקבע כי כל הטבה בגין קיזוז מע"מ, ככל שהיתה כזו, נותרה בכיסו של המשיב והחברות בשליטתו (סעיף 106). נקבע כי ניתנה למשיב ההזדמנות לסתור את בעלותן של החברות בשליטתו בציוד על ידי גילוי רשימת הרכוש הקבוע שלהן, אולם המשיב עשה כמיטב יכולתו להימנע מכך (סעיף 111). נקבע כי נרכשו קונטיינרים על שם המשיבה, כאשר חשבונית המס ורשימון הייצוא הם על שם המשיבה (סעיף 198). עוד נקבע כי נרכשו גנרטורים תוך הנפקת חשבוניות מס על שם המשיבה (סעיף 209).

5. בית המשפט הגיע לתוצאה אליה הגיע, למרות תוצאת בדיקת פוליגרף התומכת בגרסתו של המשיב.

6. ביום 11/8/14 הוגשה בקשה להטלת עיקולים על זכויות המשיבים וכן להוצאת צו הגבלת שימוש בנכס ביחס לזכויות של המשיב בחו"ל.

7. בכל הנוגע להצדקה להטלת עיקול על נכסי המשיבה, נטען כי התקיימו דרישות הפסיקה להטלת עיקול שכזה מהטעמים הבאים. ראשית, המשיב הוא בעל המניות והמנהל היחיד של המשיבה כאמור בתדפיס רשם החברות אשר צורף לבקשה. שנית, המשיב הוא בעל השליטה הבלעדי במשיבה. טענה זו נתמכה במסמך בו הציג עצמו המשיב כבעל שליטה במשיבה לפני אלברקום. שלישית, המשיב מנהל את המשיבה כאילו מדובר בכיסו הפרטי, כאשר העביר אליה כספים שנועדו לשמש כתמורה להחזקתו בעסק המשותף לצדדים בקרסנויארסק. רביעית, מהעברות הכספים שהוכחו בפסק הדין ברור שהמשיבה משמשת את המשיב כצינור למטרותיו האישיות לרבות למטרת החברה הנוספת שבשליטתו. חמישית, המשיב מערבב בין נכסיו הפרטים לבין נכסי תאגידים שבבעלותו במידה המצדיקה לראותם ככיס אחד. שישית, בית המשפט קבע כי יסוד התרמית שזור בפעולותיו של המשיב. שביעית, בית המשפט קבע כי חלק ניכר מהסכום הפסוק הגיע לחשבון הבנק של המשיבה ו/או נרכשו באמצעותו ציוד ונכסים של המשיבה ומכאן ההצדקה לעקל את נכסי המשיבה מכוח דוקטרינות העקיבה והאיתור של הכסף שנגזל מהמבקש.

8. בהחלטתי מיום 12/8/14 נעתרתי לבקשה בעיקרה תוך הטלת הגבלות על היקף הצווים, שתכליתן למנוע הכבדה מיותרת על פעילות המשיבים ולמנוע פגיעה בפעולות שגרתיות הדרושות לשם ניהול עסקיו של המשיב בחו"ל. נימקתי את החלטתי בקצרה בכך שמצאתי בפסק הדין קביעה לפיה המשיב עקץ את המבקש תוך שימוש במשיבה, שהיא חברה בשליטתו של המשיב.

9. לפי תשובות המחזיקים שהתקבלו עד כה בתיק בית המשפט, אשר הינן תשובות של חלק מהמחזיקים, העיקולים על זכויותיו של המשיב "תפסו" נכס מקרקעין בגבעת טל אשר לפי הדיון היום הינו בית המגורים של המשיב, וניירות ערך בבל"ל ששווים כ- 400,000 ₪ לאחר שהועברו מתוכם כ- 56,000 ₪ לתשלום עבור יבוא מחו"ל. העיקולים על זכויותיה של המשיבה תפסו זכות לקבלת כספים ממגה קמעונאות וכן 55,431 ₪ המגיעים למשיבים מכלבו חצי חינם בע"מ בגין מוצרים שסופקו.

10. מתשובות המחזיקים ומהדיון שהתקיים היום נראה לכאורה כי המשיבה היא חברה פעילה ולמשיב יש בישראל בית מגורים בגבעת טל וניירות ערך בסכום נכבד בבל"ל.

11. ביום 15.8.14 ביקשו המשיבים לבטל את העיקולים בשל חוסר סמכות עניינית של רשם בית המשפט. הבקשה נדחתה לאחר קבלת טיעוני הצדדים בהחלטה מיום 21.8.14. בימים אלו הוגשה בר"ע על ההחלטה שטרם הוכרעה.

12. ביום 26.8.14 הוגשה בקשת המשיבים לביטול העיקולים וצו הגבלת השימוש ולחילופין להמרתם בעיקול על נכס מסחרי שהמשיבה קרובה להשלמת רכישתו ושוויו כ- 4.2 מיליון ₪ לפי חוות דעת שמאי שהוכנה שלא לצורך הליך זה. סעד חילופי נוסף הינו התנייה המשך תוקפם של העיקולים על זכויות המשיבה בהתחייבות עצמית וערבות בנקאית בסך של 500,000 ₪ לפחות.

13. המשיבים העלו במסגרת הבקשה לביטול את הטענות שיפורטו להלן. ראשית, נטען כי ההחלטה שניתנה על ידי היא חריגה ותקדימית ולא נמצאה דומה לה במאגרים המשפטיים. כבר בשלב זה אציין כי גם אני לא מצאתי החלטה דומה לפיה הוטל עיקול מכוח הרמת מסך לאחר מתן פסק הדין ובתכוף לאחר מכן. עם זאת יצויין כי עיון בהחלטת בית המשפט העליון ב- רע"א 288/05 מלמד לכאורה כי ניתן סעד שכזה כנגד מי שלא היה נתבע , אולם הסעד בוטל לאחר הגשת בקשה מסיבה שאינה רלוונטית להליכים בתיק זה.

שנית, נטען כי המבקש יכול היה להעלות את טענותיו כנגד המשיבה במסגרת ההליך העיקרי. נטען כי אין לאפשר למבקש לקבל במחטף את שלא ניסה לקבל בדרך המלך. בנוגע לטענה זו ראוי לציין כי ישנה פסיקה המאפשרת הטלת עיקול אצל מי שאינו צד להליך השיפוטי מבלי לצרפו לתביעה. כך למשל כאשר הנתבע מבריח את רכושו ומעבירו לגוף שאיננו הנתבע בכוונת תרמית והברחת רכוש מהנושים.

בש"א (שלום תל-אביב) 150754/08 דורנקסט אלקטרוניקה בע"מ נ' אלבס, החלטה מיום 27.2.08.

14. שלישית, נטען כי המשיבה היא חברה ותיקה ופעילה שאין לזהותה כיחידה אחת עם בעלי מניותיה. לעניין זה יש טעם בהפניה שביצע ב"כ המשיבים בשלב הסיכומים לסעיף 240 לפסק הדין שם צוטט המבקש כאומר שהמשיבה היא חברה ותיקה שהוא מכר לבעליה הקודמים עוד בשנות ה- 90 והייתה אז וגם היום עסק רווחי.

15 רביעית, נטען כי לא הונחה תשתית מספקת להתקיימות התנאים שנקבעו בפסיקה להרמת מסך במסגרת עיקול זמני. לעניין זה יש לציין כבר בשלב הזה כי הייחודיות של המקרה שבפניי מורה לכיוונים מנוגדים. מחד , קל יותר לקבל סעד של עיקול זמני לאחר מתן פסק הדין מאשר לפני מתן פסק הדין. מאידך, מבחינה עיונית מקובלת עליי ההגדרה של ב"כ המשיבים לפיה השלב בו אנו מצויים הוא שלב של טרום הוצאה לפועל , במובן זה שהעיקול בתכוף לאחר מתן פסק הדין נועד לגשר על פער הזמנים הקצר שבין מועד מתן פסק הדין לבין המועד בו ניתן לבקש להטיל עיקולים במסגרת הליכי הוצאה לפועל. הגדרה זו מורה על זהירות רבה במתן סעד של עיקול הכולל הרמת מסך בשל עמדת הפסיקה המצמצמת את סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להטיל עיקול שכזה לעיקול המוטל על נכס ספציפי. לעניין זה ישנה חשיבות לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3542/10 מדינת ישראל נ' זיתון תעשיות שמנים בע"מ ואח', סעיפים 29-28 לפסק דינו של כב' השופט עמית.

16. חמישית, נטען כי הפסיקה דחתה את האפשרות להטיל עיקול בהוצאה לפועל על נכסי חברה לשם גביית חוב אישי של בעל השליטה בחברה. טענה זו אינה מדויקת. מוכר לי לפחות מקרה אחד בו ניתנה החלטה מרחיקת לכת עוד יותר של רשם ההוצאה לפועל במסגרתה הוטל עיקול על חשבון בנק של חברה שבבעלות אשתו של החייב. כוונתי להחלטה שניתנה בתיק הוצאה לפועל 01-39478-07-1 ביום 15.12.08. מבדיקה שערכתי לגבי החלטה זו עלה כי נעשתה פנייה לערכאת הערעור אשר נמחקה בהמלצת בית המשפט. דוגמה נוספת להחלטה דומה אשר עמדה גם במבחן ערכאת הערעור הוא פסק הדין של בית משפט השלום בכפר סבא ב-ע"ר 35964-04-10 לוחות יובל נ' י.ש. חשמל, פורסם במאגרים. באותו מקרה הכיר בית המשפט במפורש בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להטיל עיקול על נכסים העסקיים של בעלים של חברה המעביר לאחר פסק הדין את פעילות החברה החייבת לחברה חדשה ובכך מרוקן אותה מתוכן. עם זאת יש לומר כי לאור עמדת בית המשפט העליון ב-רע"א 3542/10 שהוזכר לעיל, ספק רב אם הטלת עיקול שכזה בהוצאה לפועל מתיישבת עם עמדתו העדכנית של בית המשפט העליון בכל הנוגע לזהירות שבהטלת עיקול מכוח "מעין הרמת מסך" בהוצאה לפועל.

17. שישית, טוענים המשיבים כי פסק הדין במקרה דנן לא קבע שהמשיב עקץ את המבקש באמצעות המשיבה. לעניין זה הבאתי בהחלטתי זו מובאות מתוך פסק הדין אשר הובילו אותי להנמקת ההחלטה המקורית. לאחר שבחנתי הנמקה זו מחדש כעת כפי שמצווה הדין, אני קובע כי על פי פסק הדין היה למשיבה תפקיד פעיל במעשה העוקץ המיוחס למשיב כלפי המבקש.

18. שביעית, נטען כי לא התקיימה זהות מוחלטת בין בעלי המניות במשיבה לבין המשיב כיוון שהמשיב מחזיק במחצית המניות בנאמנות עבור גב' נינה זיפצר (להלן – "נינה") בהתאם לכתב נאמנות מיום 17.5.11. עוד לפני תחילת החקירות הנגדיות הודיע ב"כ המשיבים כי מהבקשה לביטול על מצורפיה נשמטה בשל סד הזמנים האמירה לפיה נינה היא אמה של אשתו של המשיב. ברור לי כי אמירה מפורשת בעניין זה הייתה צריכה למצוא את ביטויה בתצהיר הקצר של נינה. בעקבות הדיון היום ובמהלך חקירתה הנגדית מסרה נינה גרסה לפיה רכשה מחצית מהמניות באמצעות הבאה לישראל תכשיטים בשווי של כ- 5,000,000 ₪, שהם חלק מהתכשיטים שברשותה, אשר נמכרו באמצעות המשיב במהלך השנים 2007 עד 2011. עוד עלה מחקירתו של המשיב כי ניתן ביטוי בספרי המשיבה להשקעות של נינה במשיבה עוד בשנת 2008. בכל הנוגע לכתב הנאמנות עצמו יש ממש בטענת ב"כ המבקש לפיה ההואיל השני של כתב הנאמנות מעורר תמיהה שכן במסגרתו מעוגנת זכאותה של נינה לקבל לא רק מחצית מהמשיבה אלא גם מחצית מכל פעילות נוספת של המשיב בתחום המזון או בתחומים אחרים, בין אם באמצעות המשיבה ובין אם באמצעות חברה נוספת שתוקם מהידע, מוניטין, לוגיסטיקה ו/או מימון של המשיבה. כמו כן, יש ממש בהפניה של ב"כ המבקש בסעיף 16 לכתב הנאמנות מיום 17.5.11 בו נאמר כי אין באמור באותו מסמך כדי לגרוע מהוראות החוזה בין המשיב לבין נינה אשר נחתם בשעת עריכת כתב הנאמנות. יש טעם לפגם בכך שחוזה זה לא צורף לבקשה לביטול ולא הוצג גם היום כדי לשפוך אור על מהות ההסכמות בעקבותיהם הפכה נינה לבעלת מחצית המניות של המשיבה, מבלי שיהיה לכך ביטוי ברישומי רשם החברות. לצורך ההליך שבפניי, התמיהות שהתעוררו לגבי הגרסה של המשיב ואופן הצגתה מוליכים אותי למסקנה הלכאורית לפיה לצורך ההליך שבפניי אין בעובדה כי מחצית מהמניות למשיבה שייכות לנינה בהתאם לכתב הנאמנות , כדי לגרוע משליטתו של המשיב במשיבה ובפעולותיה. לעניין זה ראוי להפנות לדברים של נינה עצמה בדיון היום לפיהם אין לה מעורבות בפעילות היומיומית של המשיבה והיא מעולם לא ביקשה לקבל חלק מרווחי המשיבה.

19. שמינית, נטען כי לצורך הטלת עיקול לפי תקנה 363(ב) יש צורך להראות כי מאזן הנוחות מורה לטובת הטלת עיקול שכזה וכי יסוד ההכבדה התקיים. לעניין זה הפנו הצדדים לפסיקה סותרת של בתי המשפט המחוזיים. לשיטתי יש מקום לבחון את מאזן הנוחות וההכבדה גם כאשר מדובר בעיקול שניתן עם מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו. ראוי לציין לעניין זה כי סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי העיקרון המשפטי הכללי של מידתיות חל גם בהליכי ההוצאה לפועל. קל וחומר , שבשלב בו אנו מצויים כעת של טרום הוצאה לפועל ראוי לבחון האם הנזק שייגרם למשיבים מקיומם של העיקולים וצו הגבלת השימוש עולה על הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתנו צווים שכאלה בשלב זה.

20. הטענה התשיעית הינה כי היא ככל הנוגע במשיבה מדובר בבקשת עיקול רגילה, לגביה יש לדרוש קיום כל התנאים להטלת עיקול הכוללים התחייבות, ערבון, ראיות נאמנות לכאורה, קיומה של תביעה עיקרית, הכבדה ותום לב. לטעמי טענה זו נכונה. יוער כי בדיון היום לא נטען אחרת על ידי ב"כ המבקש. כל שנטען הוא שבנסיבות המקרה שבפנינו אין הצדקה לעמוד על קיומן של כל הדרישות שפורטו לעיל.

21. יש להבחין במסגרת החלטתי זו בין המשיב לבין המשיבה. לגבי המשיב ניתן נגדו פסק דין הכולל אמירות נוקבות ולא שגרתיות לגבי אופן התנהלותו במערכת היחסים העסקית בינו לבין המבקש. לגבי המשיבה, לא ניתן נגדה פסק דין ולא הוגשה נגדה תביעה ולכן כל הדרישות להטלת עיקול זמני מתקיימות לגביה ובמלוא עוצמתן.

22. בכל הנוגע למשיב , ברי כי אין מקום לבחון האם יש ראיות נאמנות לכאורה כיוון שכבר ניתן פסק דין.

23. באשר לייסוד ההכבדה אני סבור כי יסוד זה התקיים. העובדה כי ניתן פסק דין המחייב את המשיב לשלם סכום גבוה מאוד של כ- 3,200,000 ₪ מחזקת את המסקנה על פיה ישנה הכבדה. כך גם האמירות הנוקבות של בית המשפט בפסק הדין בכל הנוגע להתנהלותו של המשיב כלפי המבקש. גם אם אקבל את טענת ב"כ המשיבים לפיה לא כל מי שנקבע כי עקץ את חברו יתחמק מתשלום פסק הדין , ברי כי יש בקביעה שכזו כדי לחזק את האפשרות לפיה כך יקרה.

24. באשר למאזן הנוחות, על פי החומר שבפניי נראה כי הנזק שייגרם למבקש עם העיקול וצו הגבלת השימוש יבוטלו והמשיב יבריח את נכסיו עד להטלת עיקולים בהוצאה לפועל, עולה על הנזק שייגרם למשיב מהותרת הסעדים הזמניים על כנם. כזכור, שני העיקולים היחידים שתפסו בנוגע לזכויות המשיב הם עיקול על בית המגורים, אשר על פניו אינו עיקול מכביד ועיקול על ניירות הערך בבנק לאומי. לגבי ניירות הערך הוכח במבחן המעשה כי הבנק המחזיק הבין נכונה את החלטתי מיום 12.8.14 כהחלטה שתכליתה לאזן בין הצדדים ולא לשתק את פעילותו השגרתית של המשיב בחו"ל. בהתאם העביר בנק לאומי כ- 56,000 ₪ מסכום העיקול לטובת המשך פעילות שוטפת של עסקיו של המשיב בחו"ל.

25. באשר לתום הלב אני סבור כי בכל הנוגע למשיב, לא נפל כל פגם באופן הגשת הבקשה. העדר התייחסות נרחבת לשאלת ההכבדה במסגרת הבקשה התבססה על פסיקה מחוזית קיימת לפיה אין צורך בהוכחת קיומו של יסוד זה בשלב זה. בכל הנוגע לטענות שהועלו בסיכומים ובבקשה לביטול בעניין עיתוי הגשת הבקשה והיקף העיקולים שהוטלו, ראוי לציין כי במבחן התוצאה למרות שחלפו כ- 20 יום ממועד הפקת העיקולים לא התקבלו תשובות מחזיקים לפיהן נתפס מלוא סכום העיקול. עובדה זו מלמדת לכאורה על הצדקה בהטלת עיקולים נרחבים. עוד ראוי לציין קיומה של פסיקה עקבית של בית המשפט העליון לפיה כאשר בקשה להטלת עיקולים בתכוף לאחר מתן פסק הדין מוגשת בחלוף למעלה מ – 15 יום ממועד מתן פסק הדין, הבקשה נדחית על הסף תוך הפניית המבקש ללשכת ההוצאה לפועל.

26. אשר על כן, אני מותיר על כנם את העיקולים ואת צו הגבלת השימוש שהוטלו במעמד צד אחד על זכויותיו של המשיב.

27. באשר למשיבה, יש קושי בסיסי בבחינת השאלה האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה, כאשר אין כתב תביעה כנגד המשיבה ולא נאמר כי תוגש תביעה שכזו תוך 7 ימים ממועד מתן צו העיקול. כפי שעולה מהחלטה אליה הפניתי קודם לכן, ישנה אפשרות עקרונית להטיל עיקול על נכסי המשיבה למרות שאינה נתבעת , כאשר בית המשפט מתרשם כי הנתבע מבריח את רכושו ומעבירו לגוף שאיננו הנתבע בכוונת תרמית ולשם הברחת רכוש מנושים . כמו-כן יש לבחון האם הוכח קיומן של אותות מרמה ברמה הלכאורית.

28. במקרה דנן, ישנו קושי נוסף הנובע מהשלב בו נתבקשו הסעדים הזמניים. בשלב זה, לאחר מתן פסק הדין , בית המשפט סיים למעשה את הטיפול בתיק ולא ניתן לשנות את פסק הדין אלא על ידי פנייה לערכאת הערעור. עובדה זו והיותו של השלב הדיוני שלב טרום הוצל"פ, מצדיקה לטעמי, בחינת עמדת הפסיקה בכל הנוגע לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לתת סעדים שכאלו. יש לזכור כי ברמה המעשית, המבקש יכול היה להגיש את אותה בקשה שהוגשה לבית המשפט גם ללשכת ההוצאה לפועל וזאת בהתאם לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל , כחריג לכלל לפיו יוגש פסק הדין לביצוע רק בחלוף 30 ימים מיום מתן פסק הדין. כפי שציינתי קודם לכן, אני סבור כי עמדת בית המשפט נכון להיום כפי שבאה לידי ביטוי ברע"א 3542/10 , אינה מאפשרת הטלת עיקולים נרחבים על זכויותיה של המשיבה כפי שהוטלו בתיק זה, גם כאשר מתברר כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה שבשליטתו כדי להונות את התובע. הקושי נעוץ הן בסמכותו המוגבלת של רשם ההוצאה לפועל לבצע מעין הרמת מסך בהליך מעין שיפוטי והן בשל הקושי לברר באופן ממצה את התקיימות התנאים להרמת מסך בהליך משפטי מוגבל בהיקפו.

29. בעניין זה, יש לתת משקל לעובדה לפיה לא הוצג לעיוני על ידי באי כוח הצדדים ולא מצאתי בעצמי כל החלטה מפורשת ומנומקת לפיה ניתן עיקול שכזה על נכסי משיבה שלא היתה צד להליך העיקרי במסגרת עיקול המוטל בתכוף לאחר מתן פסק הדין והעיקול נותר על כנו לאחר שמיעת עמדת שני הצדדים .

30. נכונה טענת ב"כ המבקש לפיה הליך זה מתנהל בבית המשפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל. עם זאת, לאור עמדתי בדבר השלב בו אנו מצויים במהלך חייו של ההליך המשפטי, לפני תחילת הליכי הוצאה לפועל, מצדיק לטעמי לצמצם את היקף הסמכות ואת המקרים בהם ראוי להפעילה , בזיקה לצמצום שנעשה בכל הנוגע לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל.

31. המקרה שלפניי מורכב במיוחד לאור קיומן של קביעות בפסק הדין בכל הנוגע לתפקיד הפעיל שמילאה המשיבה כחברה בשליטתו של המשיב במעשה העוקץ שביצע המשיב כלפי המבקש כאמור בפסק הדין. יש ממש בטענת ב"כ המבקש לפיה אי הטלת העיקולים משמעותה תוצאה קשה לפיה המשיב עשה שימוש בכספו של המבקש כדי לרכוש ציוד בגינו הוצאו חשבוניות על ידי המשיבה ולמרות זאת לא ניתן יהיה להבטיח באמצעות עיקולים על נכסי המשיבה את החזרת הכסף למבקש. חרף מורכבות זו, אני סבור כי המקרה דנן אינו קיצוני במידה הנדרשת למתן סעד יוצא דופן שכזה. כוונתי לכך שאין כל בסיס לכאורי לקבוע כי פעילותה של המשיבה חסרת כל תוכן ממשי בעולם המעשה וכל כולה נועדה לשרת את צרכיו של המשיב. הוצגה לפניי תשתית עובדתית הנתמכת במסמך של רואה החשבון של החברה וגם בתשובות החלקיות של המחזיקים ובדבריו של המבקש עצמו, לפיה המשיבה היא חברה ותיקה, פעילה ורווחית. למרות הקביעות הרבות בפסק הדין בכל הנוגע לתפקיד הפעיל שמילאה המשיבה בעוקץ שהפעיל המשיב כלפי המבקש, אין בפסק הדין אמירות מפורשות לפיהם נעשה שימוש נסתר באישיות המשפטית הנפרדת של המשיבה כדי להונות את המבקש.

32. לאור האמור לעיל, אני קובע כי לאחר ששמעתי את שני הצדדים לא אוכל לומר כי התקיימו במקרה שלפניי המבחנים המכריעים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע להטלת עיקול בשלב זה על זכויות המשיבה.

33. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נראה לכאורה כי מאזן הנוחות מורה לטובת ביטול העיקולים על זכויות המשיבה. די בתשובות החלקיות של שני הלקוחות של המשיבה לפיהן ישנם כספים המגיעים למשיבה בשל מוצרים שהיא מכרה ואינם מועברים לה בשל העיקול, כדי להצביע על ממשות הטענה לפיה הותרת העיקולים על כנם עלולה להביא לקריסתה של המשיבה. לעניין זה, ראוי לציין כי המבקש אישר למעשה בחקירתו כי רשימת המחזיקים כוללת את כל החברות הגדולות עימן עובדת המשיבה. המבקש הוסיף ואמר כי היקף ההתקשרות עם חברות גדולות אלו קטן בהשוואה להיקף ההתקשרות עם עסקים פרטיים שאינם בהכרח חברות בע"מ , דוגמת חנויות מכולת ומינימרקטים קטנים. טענה זו של המבקש לא ניתן לקבל בשלב הזה הן משום שלא הוכחה ולא לכאורה והן בשל עיתוי העלאתה. אם הטענה הזאת היתה מועלת במסגרת הבקשה להטלת עיקולים, יכולים היו המשיבים להמציא נתונים בעניין זה המזימים את הטענה. העלאת הטענה במהלך החקירה הנגדית, אינה מאפשרת לעשות כן.

34. החלק השני של מאזן הנוחות נוגע לנזק שייגרם למבקש אם יבוטלו כל העיקולים על זכויות המשיבה וזכויות המשיבה יוברחו בטרם יינקט הליך אחר מכוחו ניתן יהיה להטיל עיקולים אלו מחדש. בשלב זה לא נסתרה טענת הנגד של המשיבים לפיה ניתן להיפרע מנכסיו של המשיב בישראל הכוללים נכסי נדל"ן שונים, כלי רכב ובעלות על חברה פעילה בישראל, שהיא המשיבה. מסקנתי זו מבוססת במידה לא מבוטלת על דבריו של המבקש עצמו הן בדיון היום והן במסגרת סעיף 240 של פסק הדין. בדיון היום ציין המבקש כי הוא מעריך שחרף קיומם של העיקולים, המשיבה תוכל להסתדר בשל נכסיו הרבים של בעל השליטה בה, הוא המשיב. יש ממש בטענת ב"כ המשיבים לפיה אמירה זו פועלת גם בכיוון ההפוך ומלמדת על הערכת איתנות פיננסית של המשיב על ידי המבקש.

35. לאור האמור לעיל, אני מותיר על כנם את הסעדים הזמניים שניתנו כנגד המשיב 1 ומבטל את העיקולים שהוטלו על זכויות המשיבה 2.

לאור תוצאת ההחלטה ונימוקיה, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות במסגרת החלטה זו.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום מהיום.

<#19#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקש:

אבקש שהות קצרה של שלושה ימים במסגרתה יעוכב ביצוע ההחלטה המורה על ביטול העיקולים

על זכויות המשיבה כדי לאפשר לי להגיש בקשת רשות ערעור. אם בית המשפט יתנה את עיכוב

הביצוע בהפקדה במזומן בקופת בית המשפט, נפעל בהתאם.

ב"כ המשיבים:

הנזקים שנגרמים למשיבה הם עצומים וגדלים מיום ליום. אנחנו ביקשנו עוד להקדים את הדיון

מהיום ולפי יומן בית המשפט זה לא הסתדר. מבחינתנו העיקולים האלו גורמים לנו נזק עצום

מידי יום ביומו. הפיצוי הכספי הוא כאין וכאפס לעומת מה שנגרם לו. אני לא סוגר את החברה מחר.

יחליט המחוזי להטיל את העיקול אז יטילו את העיקול. שום דבר לא יקרה. הלקוחות שלי לא

מבריחים כספים וכך גם המשיב והמשיבה. אני מבקש להקטין את הנזקים האלו.

ב"כ המבקש:

אם המשיב יצהיר לפרוטוקול בתשובת מחזיק שהוא קיבל את צו העיקול על המניות שלו ויפעל

בהתאם לצו העיקול אני אוכל לחזור בי מהבקשה לעיכוב ביצוע בפני מותב זה.

למען הסר ספק אני טוען שכל המניות של המשיבה שייכות למשיב.

ב"כ המשיבים:

לאור דברי חברי הממקד את הסכמתו רק להליך עיכוב הביצוע בפני ערכאה זו, לא אוכל לתת את

ההצהרה המבוקשת.

<#20#>

החלטה

1. בפניי בקשה לעכב את ביצוע החלטתי שניתנה כעת בכל הנוגע לביטול העיקולים שניתנו במעמד צד אחד על זכויות המשיבה. במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע יש לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות.

2. לגבי סיכויי הערעור, ישנה זהירות מובנת של ערכאה דיונית להעריך את סיכויי הערעור על החלטתה שלה. לפיכך אסתפק בהפניה להחלטתי בה נזכרו שיקולים לכאן ולכאן והוחלט כפי שהוחלט, לא בלי התלבטות.

3. באשר למאזן הנוחות אני סבור כי זה נוטה במובהק לטובת ביטול העיקולים על זכויות המשיבה כעת, לאור הנזקים שנקבע כי מתקיימים לפעילותה של המשיבה, המעסיקה עשרות עובדים, בכל יום בו העיקולים נותרו על כנם. ההסתברות לפיה המשיבים ינצלו את פרק הזמן הקצר עד הפנייה של המבקש לערכאת הערעור, במסגרתה ניתן לבקש עיכוב ביצוע, כדי להבריח את נכסי המשיבה, אינה גבוהה לאור משך הפעילות של המשיבה, היקף הפעילות ואופי הפעילות כפי שתואר במסמכים שלפניי ובדברי המבקש עצמו.

4. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ומורה על ביצוע מידי של החלטתי בדבר ביטול העיקולים על זכויות המשיבה 2.

<#21#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סתוית אמסלם