בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט אייל דורון) מיום 10.08.2014 בו חוייב המבקש לשלם למשיב סך של 2,136,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק כהחזר כספים ששילם המשיב למבקש עבור עסק משותף שלא יצא אל הפועל; ריבית ודמי טיפול יחסיים בגין הלוואה שנטל המשיב לצורך תשלומים למבקש בסך של 121,221 ₪ ועוד 2,072 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה; פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרה+40,000 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 250,000 ₪.

עסקינן בפסק דין בו נדרש בית המשפט קמא להכריע בין גרסת המבקש לגרסת המשיב אשר הציגו, גרסאות קוטביות וסותרות. בעוד שהמשיב טען כי המבקש נטל ממנו כספים רבים בכדי להקנות לו שותפות בעסק בסיביר שברוסיה המצוי בהקמה וכן במקרקעין ששמשו את העסק אך המבקש, גזל את כספו והותיר אותו ללא הכסף וללא זכויות בעסק, הרי שלטענת מבקש הוא מעולם לא הבטיח למשיב שותפות בעסק אלא שהמשיב נעזר בו כדי להקים עסק עצמאי משלו והכספים שהעביר המשיב למבקש שימשו לצורך רכישת ציוד לעסקו של המבקש.

בית המשפט קמא, מצא לאחר שמיעת הראיות כי גרסת המשיב היא גרסת בדים (כך! ע"א), גרסה כוזבת מתחילתה ועד סופה ובענין זה אף אימץ את לשון ב"כ המשיב בסיכומיו בקובעו כי אותות ה- 'שקר' שנתגלו בגרסתו של המשיב "מהממים בעוצמתם".

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין , במעמד צד אחד, נענתה על ידי, בכפוף להפקדת סך של 1,750,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית בקופת בית המשפט. ערבות בנקאית בסכום כאמור אכן הופקדה.

המועד לשמיעת הערעור היה קבוע ליום 10.2.2014 ואולם לבקשת ב"כ המבקש נדחה למועד אחר. טרם נקבע מועד חדש אך יש להניח כי הדיון ידחה בחודשים ספורים, בהתאם ליומנו של הרכב הערעור.

למען השלמת התמונה הנדרשת להכרעה בבקשה בפניי אציין כי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בחר בית המשפט קמא, בפסק דינו, לדחות את גרסת המבקש ועדיו, בשל חוסר אמינותה ולבכר על פניה את גרסת המשיב אף שדווקא המבקש יצא דובר אמת בגרסתו בבדיקת הפוליגרף שבוצעה בהסכמת הצדדים (ואינה מהווה ראייה מכרעת בתיק, אלא ראייה אחת מיני מכלול הראיות, עפ"י המוסכם ביניהם) ואלו המשיב יצא דובר שקר בגרסתו.

פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט, ומנומק היטב, ומתבסס בעיקרו על התרשמותו מן העדויות של העדים שהופיע בפניו, אלא שהמבקש טוען כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא משום שסבר כי נטל הבאת הראיות מונח על כתפו של המבקש, בשל הודאה והדחה, בעוד שלטענתו, הנטל מונח מתחילתו עוד סופו על כתפי המשיב.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בפסיקתו כאשר לא נתן משקל ראוי לראיות "חיצוניות", כך לדבריו, הסותרות את טענות המשיב ותומכות בגרסתו. המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר נתפס לראיות הפנימיות, היינו התרשמותו מן העדויות בתיק תוך העדפתן על פני הראיות האובייקטיביות התומכות בגרסתו ובכך מכוון המבקש, לפתק, הנושא את כתב ידו של המשיב התומך בגרסת המשיב, באשר למטרת העברת הכספים לידיו; ולבדיקת הפוליגרף בה כאמור יצא דווקא המבקש דובר אמת ואלו המשיב דובר שקר.

המבקש ער לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה הצליח להערים על מכשיר הפוליגרף, ואולם לדבריו איך בכך כדי להסביר מדוע יצא המשיב דובר שקר בבדיקת הפוליגרף.

לטענתו, נסיונו של בית המשפט קמא להסביר את תוצאות הבדיקה של המשיב בהנמקה שהמומחה לקה בהטיית "אישוש" היא בגדר השערה גרידא ומבוססת על הנחה שלא הוכחה בפני בית המשפט קמא לפיה המומחה פענח בין בדיקה לבדיקה את התוצאות בעוד שלא פחות סביר שהמומחה פענח את תוצאות הבדיקות רק לאחר שסיים לבדוק את שני הנבדקים. בענין זה מוסיף וטוען ב"כ המבקש כי הנבדק הראשון היה דווקא המשיב ואם כך לא יכול היה בית המשפט קמא לקבוע כי קיימת הטיית אישוש שהרי בזמן שנבדק המשיב טרם פגש המומחה את המבקש ולא היה לו מה לאושש.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי שגה בית המשפט קמא כשקבל, כך לדבריו, את 'תאוריית' ביטול העסקה ע"י המשיב, וזאת כאשר לא הוכחה הפרה של החוזה הנטען, לא כל שכן הפרה יסודית, וקיומה של הודעת ביטול תוך זמן סביר לאחר ההפרה הנטענת.

המבקש טוען כי זהו המקרה בו על בית המשפט של ערעור לצלול לראיות ולהתערב בממצאים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא במיוחד לאור הראיות החיצוניות להן לא ניתן משקל ראוי.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר בקביעת סכום ההשבה לא לקח בחשבון את ירידת ערכם של הכספים שהשקיע המשיב בחברה המשותפת, כך לפי גרסתו. נטען כי השבת הכספים במלואם, והטלת מלוא האחריות לכישלונה של החברה על המבקש אינו מוצדק ויש בה משום התעשרות של המשיב על חשבון המבקש.

דיון:

הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינו כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. ואולם, בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין לעמוד בנטל כפול: עליו להראות כי לערעור יש סיכוי וכן עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני, פיסקה 7, החלטה מיום 10.12.06, השופט ד' חשין).

שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות", היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 6616/13 נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) [פורסם בנבו] (17.10.2013); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי [פורסם בנבו] (4.6.2013); ע"א 3258/13 הד ארצי בע"מ נ' דוכין [פורסם בנבו] (23.5.2013)).

עוד ראוי להזכיר, כי בית המשפט העליון העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר נדרש המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (7.7.2013); ע"א 3326/13 חב' מעון פאר הר ציון (בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט) נ' שמואלי [פורסם בנבו] (13.6.2013))." [ראו: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 להחלטתו של כב' השופט א' שהם (פורסם בנבו, 18.2.2014)].

יחד עם זאת, ככל שסיכויי הערעור נחזים לגבוהים יותר יוקל הנטל המונח על כתפי מבקש העיכוב בעניין מאזן הנוחות. ראו: רע"א 8317/06 ישי טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה בע"מ (ניתן ביום 21.1.07)

הכלל הוא כי פסק דין לתשלום כסף איננו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. זאת, בהתחשב בכך שאין מדובר בפסק דין שמטבעו אינו הפיך – שהרי את אשר שולם ניתן להשיב (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נ (1) 178, 182). יחד עם זאת, במקרים ההולמים – יעוכב הביצוע, כאשר המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי מציג תשתית ראייתית מספקת לכך שאם ישולם פסק הדין יתקשה להשיב את המצב לקדמותו (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 572).

"כפי שכבר נקבע בפסיקה, גובה הסכום שנפסק מהווה שיקול בהערכת הקושי בהשבתו וכאשר מדובר בסכומי כסף גבוהים מאד, מתעורר חשש שמא לא יוכל האדם הרגיל להחזיר את הסכומים במלואם, במידה שיפסיד בערעור (עיינו: ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל [פורסם בנבו] (18.1.2007); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (13.11.2006))" ראו: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (הפול) נ' רמי מור (ניתן ביום 24.10.2014) הנזכר בתגובת המשיב.

ומן הכלל אל הפרט.

סיכויי הערעור:

בעת בחינת סיכויי הערעור אין בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע נכנס לעובי הקורה וכאמור די בכך שישתכנע כי הערעור אינו משולל יסוד. בתיק זה, בוודאי שלא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים או טובים. עסקינן בערעור על פסק דין שנסוב על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, המבוססות על התרשמותו של בית המשפט מן העדים שהופיעו בפניו וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, בפרט כאלו המבוססים על התרשמות בית המשפט קמא מן העדים שהופיעו בפניו.

פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק היטב ומבהיר מדוע יש לדחות מכל וכל את גרסת המבקש, ואף לדחות בנסיבות הענין את תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לו, למרות שיצא דובר אמת בגרסתו לאחר שהצליח הערים על בדיקת הפוליגרף.

ובכל זאת, אני סבורה כי סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד לחלוטין מכמה נימוקים: הראשון, העובדה שבית המשפט קמא סבר שנטל השכנוע מונח לפתחו של המבקש בשל "הודאה והדחה", קביעה שקיים סיכוי ניכר שלא תעמוד תחת שבט בקורתה של ערכאת הערעור. ככל שנטל הראייה מונח לפתחו של המשיב דווקא, מתחילתו ועד סופו, הרי שאין בעובדה שנדחתה גרסת המשיב כדי ללמד בהכרח שדווקא גרסת המבקש היא הנכונה.

לא נעלם מעיניי שבסעיף 286 לפסק דינו, קבע בית המשפט קמא, פוזיטיבית, שיש להעדיף את גרסת התובע (המשיב) על פני גרסת הנתבע (המבקש), ומכאן, שאין משמעות לקביעתו של בית המשפט קמא בענין נטל ההוכחה, ואולם לטעמי, יש לאפשר למבקש לטעון בפני בית המשפט קמא כי החלטתו של בית המשפט קמא בענין זה 'הקלה' על בית המשפט קמא להגיע למסקנה לפיה יש להעדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המבקש וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר.

שנית, בעוד שהנמקתו של בית המשפט קמא מדוע יש לדחות את גרסת הפוליגרף שנערכה למבקש מנומקת ומבוססת היטב ומעוגנת גם בחומר הראיות שהיה בפניו הרי שהחלטתו לדחות את בדיקת הפוליגרף של המשיב אינה חפה מבעיות, וניתנת לתקיפה ע"י ערכאת הערעור.

העובדה שהמשיב יצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף, בין יחד עם ה- 'פתק' ובין בלעדיו, יש בה לכאורה לתמוך גם באפשרות שבין הראיות טמונה וחבויה לה, גרסה שלישית, אשר שני הצדדים בחרו שלא לחשוף אותה בפני בית המשפט קמא, מטעמים טקטיים, שיכול וערכאת הערעור תצליח, לאחר שתצלול לחומר הראיות, לחלץ אותה מתוך חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא, ואם לא, יכול ועשוייה להיות לה השלכה על תוצאות ההליך, בשים לב לנטלי הראייה.

אכן, לא מן הנמנע שכזביו של המשיב ועדיו כפי שנקבעו ע"י בית המשפט קמא, די בהם לספק את החיזוק הנדרש לגרסת המבקש. ואולם, כאמור הדיון שערכתי לעיל לא נועד לשכנע כי סיכויי הערעור טובים אלא אך ורק כדי לבסס את עמדתי שלא מדובר בערעור שהינו חסר סיכוי לחלוטין באופן שדי בבחינת סיכויי הערעור כדי להביא לדחיית הבקשה. כל שמבקשת אני לומר כי יש לעבור לשלב הבא ולבחון את מאזן הנוחות, כאשר לסיכוייו הלא גבוהים של הערעור ינתן ביטוי גם בערבויות שידרשו מן המבקש.

מאזן הנוחות:

באשר למאזן הנוחות, אמנם מדובר בפסק דין כספי, וההלכות בענין עיכוב ביצוע פסק פסק דין כספי מוכרות וידועות, ואוזכרו לעיל ואולם, אין ספק כי הסכומים בהם חוייב המשיב ניכרים ונכבדים מאוד באופן שמקים חשש מובנה שהמבקש יתקשה להחזיר את המצב לקדמותו, אם יזכה בערעור.

במקרה שבפנינו, דווקא משום שלמשיב עסקים חובקי עולם, כך טען המבקש בפני בית המשפט קמא, והמשיב לא חולק על כך בתגובתו, קיים חשש ממשי שהכספים, לאחר שישולמו ע"י המבקש, ישמשו לעסקיו של המשיב בארץ או בעולם ו/או יועברו למדינות זרות, באופן שהמבקש יתקשה לשים עליהם יד. לא נסתרה טענת המבקש כי למשיב אין נכסים בארץ וכי הוא מתגורר בדירה שכורה, בגפו (הגם שמתגובת המשיב עולה כי לו עסקים בישראל וגם אם וילדה בת 7 המתגוררת בארץ). המשיב גם לא הצביע על נכסי מקרקעין או נכסים אחרים ברי קיימא מלבד חשבון בנק הכולל סכומים נמוכים לאין שיעור ביחס לסכומים שנפסקו בפסק הדין: חשבון עו"ש בסכום של 85,641 ₪; עו"ש מט"ח בסכום של 27,982 ₪ וכן פקדון מטבע חוץ בסך של 37,123 ₪.

המשיב הוא בעלים של מחצית הזכויות בחברת שטרן י.א. מוצרי מזון בע"מ (להלן- "חברת שטרן") ומתדפיס חשבונה עולה כי בחשבונה יתרות נזילות בסכום ניכר של 2,792,122 ₪ נכון ליום 30.10.2014, ואולם, כפי שציין המבקש בתגובתו, המשיב אינו הבעלים היחידי של חברה זו אלא בעלים משותף יחד עם אחר, בחלקים שוים כך שלכאורה נדרשת הסכמת השותף להוצאת הכספים מן החשבון; יתר על כן, אל מול הזכויות של חברת שטרן אין בפנינו מידע כלשהו באשר לשווי החבויות של אותה החברה ומוסר התשלומים שלה, בפרט כאשר מדובר בחוב שאינו שלה.

המבקש הראה כי לחברה שבבעלותו, שטרזמן מזון בע"מ יתרות נזילות בסכום של 617,188 ₪ (לא כולל שיקים למשמרת בסך של 401,908 ₪) שלא ברור מה שוויים כבטחון) ואולם סכומים אלו כאמור לא די בהם כדי לסלק את מלוא הסכום הפסוק; לא נפרס בפנינו מידע בדבר חבויותיה של חברה זו; ועל פני הדברים, ולאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, יתקשה המבקש לשים יד על כספים המצויים בידי החברה הזו, לא כל שכן בחברת שטרן, אם בעקבות תוצאות הערעור, יהא על המשיב להחזיר לו את הכספים ששילם מכח פסק הדין, כולם או מקצתם.

יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מכך שאין בידי המבקש לשכנעני כי סיכוי הערעור גבוהים או טובים וכל שאני מוכנה לומר ביחס לערעור זה שאינו חסר כל סיכוי או משולל יסוד. לכך יש ליתן ביטוי גם בקביעת סכום הערבון שיופקד.

מלכתחילה, בעת מתן הצו הארעי, לא עמדה בפניי תגובת המשיב ואף לא היו בידי נתונים מספקים באשר ליכולותיו הכלכליות של המבקש, ואף היה בליבי חשש שלא יעלה בידו של המבקש, להפקיד, באיבחה אחת, ותוך הזמן הקצר שהוקצב, את מלוא הסכום הראוי בנסיבות הענין, דבר שיהא בו לסכל את מתן הצו הארעי, עד ההחלטה בבקשה. ואולם עתה, לאחר שהוגשה תגובת המשיב, ומשהתודעתי ליכולותיו הכספיות של המבקש, יש ליתן את מלוא התוקף והמשמעות לקביעתי בענין סיכויי הערעור, גם בעת קציבת הערבויות. לפיכך, אני קובעת כדלקמן:

סך של 1,750,000 ש"ח מתוך סכום פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור, משום שסכום זה מובטח בערבות בנקאית המופקדת בקופת בית המשפט.

יתרת סכום פסק הדין תעוכב רק בכפוף להפקדת סך נוסף במזומן או ערבות בנקאית, צמודה, ובלתי מוגבלת בזמן, של 500,000 וזאת תוך 14 יום מהיום. בקביעת סכום נוסף זה נתתי דעתי, כאמור, לסיכויי הערעור, לזמן שיחלוף עד לשמיעת הערעור, וגם לטענות המבקש בערעורו לענין שיעור ההשבה, כפי שפורטו בערעור.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

החלטתי זו ניתנה בפועלי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ה, 21 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.