לפניי בקשת הנתבעים למתן היתר להגשת ראיה נוספת מטעמם, לאחר סיום שמיעת הראיות.

כללי

1. המדובר בתובענה המתנהלת משנת 2009 (!!).

תחילה נדונה התובענה בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר בחודש ינואר 2019 הועבר הדיון בה לבית משפט השלום, לאחר מיצוי סעד כספי שהיה כרוך בה, והותרת המחלוקת לעניין של שימוש וחזקה במקרקעין.

1. בתמצית נציין כי מדובר בתובענה בה מבקשת התובעת לסלק את ידם של הנתבעים מנכס הידוע כקולנוע מוריה בחיפה.

העובדות הנוגעות למחלוקת זו סבוכות למדי, ותחילתן במחצית השניה של המאה הקודמת, כאשר אין צורך כאן להיכנס לעובי הקורה הנדון.

נסתפק בלציין כי מדובר בנכס שהיה בעבר בבעלות גוף הקרוי "אגודה הדדית להספקת מים על הר הכרמל"; בהמשך עבר לבעלות התובעת; אשר בתורה הרשתה (בקונסטלציה משפטית שאין צורך במסגרת החלטה זו לקבוע מסמרות אודות מהותה המדויקת) לגוף בשם "ועד הר הכרמל" לעשות בו שימוש; אשר בתורו הרשה (שוב, ללא צורך לקבוע כעת את האופי המדוייק של ההרשאה) לגוף בשם "קול הכרמל" לעשות בו שימוש.

אחת מטענות ההגנה של הנתבעים היתה שקול הכרמל היא בבחינת דיירת מוגנת בנכס, ולמצער היא חכרה מועד הל הכרמל את זכויותיה בנכס, והכל בידיעת התובעת ובהסכמתה.

1. ביום 6.7.20 התקיימה ישיבת בה נשמעו הראיות בתובענה.

במסגרת זו נחקרו מצהירים מטעם הצדדים, ובנוסף נחקר אדם שהיה בעבר מנהל אגף הנכסים בעירייה (וזאת לבקשת הנתבעים, אף שלא נתן תצהיר).

בתום הישיבה ניתנה הוראה בדבר הגשת סיכומים, ובד בבד העלה בית המשפט בפני הצדדים מספר הערות, שמא ישמש אותם הדבר להגיע לעמק השווה ללא צורך בהכרעה בתובענה.

1. בבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 5.8.20, עותרים הנתבעים לאפשר להם להגיש מסמך שצורף לבקשה, בתור ראיה נוספת מטעמם.

בבקשה נטען כי בעקבות דין ודברים שהיה בין הצדדים לאחר הישיבה האחרונה, פשפש ב"כ הנתבעים במסמכים שברשותו, ומצא מסמך שעסק בעיקרו בנכס אחר של ועד הר הכרמל, ואשר היתה בו התייחסות גם לנכס מושא התביעה, אשר נעלמה עד כה מעיניו של ב"כ הנתבעים.

נטען כי מדובר בפרוטוקול ישיבה של עיריית חיפה מיום 14.9.97, בה ציין אדם בשם שלמה תבורי, אשר על פי הנטען יו"ר ועדת הר הכרמל ומאז הלך לבית עולמו, כי הנכס מושא התביעה הוחכר לקול הכרמל.

לשיטת הנתבעים, מדובר במסמך מהותי, המוכיח את מעמדם בנכס, והוא חיוני לבירור המחלוקת בין הצדדים.

נטען כי מדובר במסמך של התובעת, אשר היה ברשותה והועלם על ידה במסגרת הליך זה.

לשיטת הנתבעת, הגשת המסמך נחוצה לבירור האמת.

1. התובעת התנגדה לבקשה.

נטען כי המסמך היה מצוי כל העת ברשות הנתבעים, ולא היתה כל מניעה מהגשתו טרם סיום שמיעת הראיות.

עוד נטען כי מדובר במסמך שעל פניו נחזה להיות קטוע ולא שלם.

בנוסף, כך נטען, המסמך אינו קביל שכן הוא מוגש שלא באמצעות עורכו, וכן כי הנתבעים מבקשים להוכיח באמצעותו אימרה של אדם שלא ברור מה תפקידו, ואשר כאמור הלך לעולמו.

1. הנתבעים הגישו תשובה לתגובה.

דיון והכרעה

1. לאחר שקילת הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
2. כלל הוא שבעל דין יגיש את ראיותיו במקשה אחת, ולא טיפין טיפין.

במקרה הנדון היה על הנתבעים להגיש את ראיותיהם במועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, ולכל המאוחר במהלך ישיבת שמיעת הראיות.

1. הגשת ראיה לאחר סיום שמיעת הראיות היא בבחינת חריג לכלל.

לצורך בחינת היתר להגשת ראיה לאחר סיום שמיעת הראיות יש לבחון את הסיבה בעטיה נמנע בעל הדין מהגשת הראיה מראש; את התוצאה שיכולה להיות כרוכה במתן היתר (לרבות מבחינת סרבול ההליך); והכל אל מול מהות הראיה, נחיצותה, ומידת תרומתה לבירור המחלוקת שבין הצדדים באופן הצודק, הנכון והיעיל ביותר.

1. הראיה שהנתבעים מבקשים להגיש כעת היתה מצויה ברשותם מזה זמן, ובכל מקרה עוד לפני המועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

משכך, לא היתה מניעה מכך שהנתבעים יגישו את הראיה מבעוד מועד, ככל שחפצו בכך, ומסקנה זו בעינה עומדת גם בהנחה שהראיה היתה מצויה גם ברשות התובעת (ונציין כאן כי עובדת הימצאות מסמך מסויים בידי בעל דין לחוד, וידיעת אותו בעל דין על כך שצד שכנגד מבקש לעשות שימוש במסמך כראיה לחוד).

טענת הנתבעים לפיה הם (או ליתר דיוק בא כוחם), לא שמו לב לתוכן הראיה בכל הנוגע לנכס מושא התביעה (ונניח שכך הם פני הדברים, אף שנקודה זו לא נתמכה בתצהיר מתאים), אינה משנה מכך שהנתבעים יכולים וצריכים היו להיות מודעים למסמך ולנגיעה שלו להליך עוד לפני תחילת שמיעת הראיות.

אוסיף בנדון כי טענת הנתבעים לפיה התובע העלימה, בחוסר תום לב, את המסמך במסגרת בירור התובענה נותרה חסרת כל בסיס ממשי.

1. זאת ועוד. מתן אפשרות כעת להגשת המסמך כראיה, עלולה לפתוח מחדש את הליך שמיעת הראיות, לפחות באופן חלקי.

שכן, מתן היתר להבאת המסמך כראיה יכול להקים לתובעת זכויות שונות, החל מהבאת ראיות להבהרת תוכן המסמך (בשים לב לכך שעד היום לא ידעה התובעת שבכוונת הנתבעים להסתמך על המסמך כראיה, ומשכך היא כלכלה את צעדיה בהתאם), וכלה בהשלמת עדות של העדה מטעמה או חקירה נוספת של עדים שכבר העידו.

אין צורך להכביר מילים על הסרבול והעיכוב הכרוכים בכך מבחינת בירור ההליך, קל וחומר בשים לב לכך שהוא מתנהל משנת 2009.

1. אשר לתוכן הראיה, אינני סבור שתוכנה מצדיק, כלל ועיקר, את מתן ההיתר המבוקש תוך סטיה מהכללים שפורטו לעיל.

המדובר במסמך בן עמוד אחד, הנחזה להיות קשור בצורה כלשהי לעיריית חיפה, אשר מנוסח כמכתב לעו"ד אבי גולדסובול, ונושא את הכותרת "נכסי וועד הר הכרמל".

המסמך, מתאריך 14.9.97, מתייחס לדיון שנערך ביום 6.9.97 (לא ברור באיזה מסגרת), כאשר בסעיף 3 שבו מופיעים הדברים הבאים, המיוחסים למר שלמה תבורי: "הנכס במוריה הוחכר ע"י וועד הר הכרמל לגוף פרטי".

הנתבעים סבורים שמסמך זה, המכיל את המשפט המצוטט, מוכיח שהנכס מושא התביעה הוחכר מועדת הר הכרמל לחברת קול הכרמל, והכל בידיעת התובעת.

ברם, טענה זו מעוררת כמה וכמה קשיים.

ראשית, קיים קושי בהכשרת המסמך כראיה לאור דיני הקבילות, שכן לא ברור מי ערך את המסמך ולא ברור כיצד בכוונת הנתבעים להגישו (וזאת לצד שאלות ביחס לשלמותו).

שנית, גם בהנחה שהנתבעים יתגברו על המכשול הנ"ל, כוונתם להוכיח באמצעות המסמך הנדון אמרה של אדם בשם שלמה תבורי, אשר הלך לבית עולמו, ואשר לטענת הנתבעים היה יו"ר ועדת הר הכרמל.

בכך טמונים מספר קשיים:

• יש להוכיח את תפקידו של מר שלמה תבורי ז"ל;
• יש להוכיח את עצם האמירה, לרבות ההקשר בו היא נאמרה;
• יש להראות שעצם האמירה קביל כראיה, בשים לב לכך שהיא נאמרה ע"י אדם שנפטר, אשר אינו בעל דין בהליך, כאשר האמירה עצמה אינה בגדר הודאת בעל דין;
• לא ברור כיצד עצם אמירת המשפט, גם אם הדבר היה באוזני נציגים של התובעת, מבסס כראוי את טיב ומערכת היחסים שבין ועד הר הכרמל לבין קול הכרמל ביחס לנכס, באופן המקנה לנתבעים זכויות שימוש בנכס אל מול התובעת.

בנדון נראה כי מדובר, במקרה הטוב, בקונסטרוקציה משפטית רעועה למדי, הבנויה על מסמך אשר כשלעצמו מעורר קשיים מבחינה דיני הקבילות ודיני המשקל הראייתיים.

1. אם נסכם ביחס לתוכן הראיה המבוקשת, הרי שהיא רחוקה מלהיות אותה "ראיית זהב", אשר ביחס אליה מוצדק לאפשר את קבלתה חרף עיתוי הבקשה; המחדל שבאי הגשתה עד כה; והקשיים הראייתיים שהיא מעוררת.
2. זאת ועוד. ככל שסברו הנתבעים כי התקיימו יחסי חכירה בין ועד הר הכרמל לחברת קול הכרמל, וכי העירייה היתה מודעת לכך, היתה פתוחה בפניהם הדרך להביא ראיות בנדון ללא שום קשר למסמך הנדון.

עוד נציין כי הנתבעים התייחסו בראיותיהם, כמו גם במהלך שמיעת הראיות, לטענות במישור זה, לרבות לראיות המבססות לשיטתם את הסטטוס של קול הכרמל בנכס ואת ידיעת התובעת (כך לשיטת הנתבעים) אודות סטטוס זה.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
2. הוצאות הבקשה תישקלנה בעת מתן פסק דין.
3. התובעת תגיש את סיכומי טענותיה עד ליום 29.10.20.
4. תזכורת פנימית ליום 30.10.20.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.