האם זכאית התובעת לקבל מהנתבעת בחזרה היטל ביוב ששילמה לה על מנת לקבל היתר בניה, וזאת לאחר שהחליטה שלא לבצע את הבניה מושא ההיתר? זו המחלוקת בין הצדדים בתביעה זו.

רקע עובדתי

1. בשנת 2000 הגישה התובעת (להלן: "המשטרה") בקשה להיתר בניה לצורך הקמת מבנה חדש (להלן: "המבנה"), הכולל מרכז לוגיסטי, מעבדות לזיהוי פלילי ומשרדים, במתחם קיים של המשטרה בגוש 6075, חלקה 130 (להלן: "מתחם המשטרה") המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת (להלן: "המועצה"), ולשם כך הגישה תכנית לשינוי מתאר ממ/2039 (להלן: "התב"ע"). התב"ע אושרה על ידי הוועדה המחוזית ביום 14.2.01.
2. כתנאי למתן היתר הבניה נדרשה המשטרה לשלם למועצה אגרת הנחת צינורות (665,508 ₪), היטל ביוב (2,960,607 ₪), ואגרה עבור התחברות לשפד"ן (1,505,171 ₪).
3. במסגרת הסדר ביניים שילמה המשטרה ביום 6.12.00, תחת מחאה סך של 3,200,000 על חשבון החיובים בגין אגרת הנחת צינורות והיטל ביוב (להלן: "היטלי הפיתוח"). באותו הסדר נקבע כי דרישת המועצה לתשלום אגרה עבור התחברות לשפד"ן בטלה. כן נקבע כי התשלום משולם תחת מחאה, וכי הצדדים יבואו בדברים ביניהם בניסיון להגיע להסכמה בעניין סכום היטלי הפיתוח.
4. ביום 15.11.01 ניתן למשטרה היתר בניה בו צוין כי הוא יפקע בתום שלוש שנים מיום נתינתו (להלן: "היתר הבניה").
5. ביום 18.8.03 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה בדבר החיוב בהיטלי הפיתוח (להלן: "הסכם הפשרה"). נקבע שם, בין היתר, כי לסילוק סופי ומלא של חיובי היטלי הפיתוח בגין היתר הבניה, תשיב המועצה למשטרה סך של 500,000 ₪ מתוך הסכום ששולם, וסכום זה הוחזר למשטרה.
6. בחודש נובמבר 2005 הודיעה המשטרה למועצה כי ביטלה את התוכנית להקמת המבנה עקב מגבלות תקציב. לאור ביטול התוכנית וכן לאור פקיעת היתר הבניה בשל היותו מוגבל בזמן, דרשה המשטרה מהמועצה להשיב לה את הכספים ששולמו לה עבור היטלי הפיתוח, אולם, המועצה סירבה להשיב את הכספים האמורים.
7. ניסיון גישור שהתקיים בפני סגן הממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים לא עלה יפה (נספח "ו" לכתב התביעה), והמשטרה הגישה את התביעה שבכותרת, בה עתרה לחייב את המועצה להשיב לה סך של 4,234,760 ₪ (הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).
8. בקשה למחיקת התביעה על הסף נדחתה בהחלטה מיום 7.9.14 ועל כך נעמוד עוד בהמשך.

טענות הצדדים

טענות התובעת

1. הסכום אותו שילמה המשטרה בסך 2,700,00 ₪, היה עבור היטל ביוב בלבד, ולא עבור אגרת הנחת צינורות, מאחר שאינה מחוברת למערכת המים העירונית אלא ישירות למקורות.
2. היטל הביוב נדרש ושולם על ידי המשטרה בגין תוספת בניה לנכס. התשלום הוא עבור בניין שאמור להיבנות, ולא בגין בניין שבסופו של יום לא נבנה. מכיוון שהמשטרה הודיעה מפורשות כי אינה מתכוונת לבנות את הבניין, ואכן לא נבנה מאום, פקעה עילת תשלום היטל הביוב, ועל המועצה להשיבו למשטרה.
3. חובת תשלום היטל הביוב קמה לפני הוצאת היתר הבניה רק כדי להקל על הגביה, אך החובה המהותית קמה רק אם מבוצעת בניה בפועל.

הדבר עולה מחוק הביוב וחוקי עזר עירוניים, מתוך ההחלטה שנתקבלה בתיק זה ביום 7.9.14 בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, ותמיכה לעמדה זו קיימת גם בחקיקה חדשה, סעיף 17 לכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), התשע"ה-2015 (להלן: "החקיקה החדשה"), לפיהם על תאגיד המים להשיב את דמי ההקמה ששולמו לו (חלף היטלי מים וביוב), במקרה שהתקופה להוצאת היתר הסתיימה או שההיתר פקע.

1. העבודות שבוצעו על ידי המועצה ואשר הוצגו על ידה כעבודות רלבנטיות לתובענה (להלן: "העבודות שבוצעו"), היו עבודות תשתית הכרחיות שהיו מבוצעות גם ללא קשר להיתר הבניה שניתן למועצה. עבודות אלה נבעו מהצורך בחיבור מערכת הביוב של המועצה לשפד"ן, ומגידול האוכלוסיה בבית דגן. הן לא בוצעו עבור המשטרה ולא נבעו מהיתר הבניה שניתן לה. כמו כן, בוצעו עבודות תחזוקה הכרחיות הנובעות מבלאי של הצינורות (למשל, החלפת צנרת ברחוב כצנלסון לצנרת באותו קוטר שהיה קיים קודם לכן), ואף הן אינן נובעות מהיתר הבניה. חלק מהעבודות בוצעו שנים רבות לאחר שהמשטרה הודיעה שלא תבצע את הבניה, ואף הן אינן קשורות להיתר הבניה.
2. המועצה אישרה כי כעניין שבמדיניות היא אינה משיבה כספי היטלים במקרה של העדר בניה לאחר הוצאת ההיתר, וללא קשר להוצאה זו או אחרת.
3. העבודות שבוצעו תוכננו בהתאם לתב"ע שבתוקף ופוטנציאל הבניה הנגזר ממנה, וללא קשר להיתר הבניה שניתן למשטרה.
4. המועצה הצביעה על 4 פרויקטים של עבודות ביוב שבוצעו על ידה, ואשר בגינם היא נמנעת מהשבת היטל הביוב ששולם על ידי המשטרה, אך לאף אחד מפרויקטים אלה אין קשר להיתר הבניה.
5. חובת ההוכחה כי בוצעו עבודות הקשורות קשר ישיר להיתר הבניה מוטלת על המועצה, אך היא צירפה רק מסמכים בנוגע לתשלומים ששולמו, ולא צירפה מסמכים מהותיים הקודמים לתשלומים, כגון מסמכי מכרז, כתב כמויות, חשבון סופי ועוד, שיש בהם להעיד על מהות העבודות שבוצעו.
6. הסכם הפשרה אינו מונע השבת היטל הביוב למשטרה, שכן המשטרה הסכימה שהסכום ששולם יישאר בידי המועצה, רק אם תבוצע הבניה על ידי המשטרה.
7. חוות דעתו של המומחה מטעם המועצה אינה מקצועית, והתגלו בה טעויות רבות.
8. לפי חוו"ד מומחה המשטרה, התוספת לנביעת הביוב שהייתה נגרמת אילו היו מוקמים המבנים הנוספים על ידי המשטרה הייתה 1.1%, והמועצה לא הייתה צריכה להשקיע כלל בתשתיות הקיימות של הביוב.
9. על המועצה להשיב למשטרה את היטל הביוב ששילמה, בהתאם לדיני עשיית עושר, החלים גם מקום בו עילת התשלום הייתה תקפה בעת התשלום אך התבטלה לאחר מכן. כן זכאית המשטרה להשבה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
10. המשטרה אינה תוקפת את תעריפי ההיטל ואת שיטת ההיטל, אלא אך ורק את יישום השיטה ההיטלית.
11. יש לדחות את טענת המועצה להגנת התקציב, אשר נטענה לראשונה בתצהירו המשלים של גזבר המועצה, שהוגש ערב דיוני ההוכחות.

טענות הנתבעת

1. התביעה התיישנה, שכן הבסיס ההסכמי להתקשרות בין הצדדים היה בשנת 2000.
2. למועצה עומדת חזקת התקינות ביחס למעשיה, חזקה אשר לא הופרכה.
3. החיוב בהיטל לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב"), שהיה בתוקף בעת דרישת התשלום, אינו חל רק על בניה בפועל, והוא יכול להידרש גם בגין כל מ"ר של המקרקעין ובגין כל מ"ר או קוב של מה שניתן לבניה.
4. ההסכם בין הצדדים לא היה תלוי בבניה בפועל, אלא היה מחייב, סופי ובלתי מותנה.

למערך ההסכמות בין הצדדים נוסף הסדר הפשרה מיום 18.8.03 והיווה התחייבות לסילוק סופי ומוחלט של חיובי המשטרה. אין ברצונה המשתנה של המשטרה, בכדי להשפיע על מה שהוסכם במפורש בין הצדדים, ועל העבודות שנעשו וההוצאות שהוצאו, וכן על ההתחייבויות שנתנה המועצה לוועדה המחוזית, הכול בשל רצונה של המשטרה מלכתחילה. נוכח הסכם הפשרה, מנועה המשטרה מלתבוע השבת היטל הביוב.

1. אישור התב"ע שהוגשה על ידי המשטרה והייתה הכרחית לצורך ביצוע פרויקט הבניה על ידה הותנה על ידי הוועדה המחוזית בחתימת חוזה בין המועצה לשפד"ן, שמשמעותו ביצוע עבודות פיתוח חדשות ונרחבות במערך הביוב בישוב, לרבות בתשתיות המיועדות למתקן המשטרה המתוכנן.
2. אין להפריד באופן מלאכותי בין קטעי העבודות בשטח הסמוך למקרקעי המשטרה ובין יתרת העבודות הכלליות של מערך הביוב, שנדרשו כפועל יוצא מהרחבת הבניה המסיבית בישוב עקב אישור תכנית המשטרה, והשתלבותו במערך הביוב, על פי הקיבולת המורחבת שנדרשה.
3. לפי הדין לא נדרשת בהכרח זיקת מימון ישירה בין הטלתו ותשלומו של ההיטל, לבין ביצועם של שירות או עבודה מסוימים על ידי הרשות המקומית תמורת החיוב הנגבה על ידה.
4. העלות הכוללת ששילמה המועצה עבור עבודות הביוב הייתה 15.5 מיליון ₪, כאשר האומדן שיוחס לחלק העבודות המיועד לפרויקט המשטרה נאמד בכ-3.8 מיליון ₪, והוכח כי עבודות אלה, הקשורות לפרויקט המשטרה, בוצעו בפועל.
5. בשנים 2000-2005 שקדמו להודעת המשטרה על כך שביטלה את תכניתה לבנות את המבנים החדשים במתחם המשטרה בישוב, הוציאה המועצה סך של כ-4.3 מיליון ₪ לביצוע עבודות של מערכת הביוב, וכן נטלה על עצמה הוצאות לביצוע עבודות נדרשות נוספות בהיקף של כ-11.5 מיליון ₪.
6. כ-35 אחוזים מתוך 2.7 מיליון השקלים ששולמו, הינם חיוב בגין מרכיב הקרקע, סך של 957,960 ₪. סכום זה אינו שנוי במחלוקת.
7. רצונה המשתנה של המשטרה, והחלטתה שלא לבצע בשלב זה את עבודות הבניה, אינן יכולות להשפיע על ההסכמות המפורשות של הצדדים, במיוחד כשהודעת המשטרה בעניין זה ניתנת 6 שנים לאחר שהמועצה פועלת ומבצעת עבודות הקשורות לפרויקט המשטרה, וכדי לקיים את ההתחייבויות שניתנו לגורמים שונים, על מנת לאשר את התב"ע בעבור המשטרה.
8. המסמכים שהוגשו מעידים על ביצוע העבודות, ואין שחר לטענת המשטרה כי המועצה לא הוכיחה את ביצוען.
9. אין מקום להשבה לפי דיני החוזים, שכן ההסכם בין הצדדים לא בוטל.
10. בדרישת ההחזר פועלת המשטרה בחוסר תום לב.
11. אין מקום להשבה לפי דיני עשיית עושר, שכן התשלום נועד להיטיב עם המשטרה, והמועצה שינתה את מצבה לרעה. התקיימו נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת.
12. למועצה עומד גם פטור מהשבה מטעמי "הגנת התקציב", שכן הוראה על השבה תגרום לפגיעה כלכלית חמורה בתקציב המועצה ובתפקודה.

טענות התובעת בתשובתה לסיכומי הנתבעת

1. ביחס לטענה לפיה יש להפריד בין מרכיב הקרקע למרכיב הבניה, כך שסכום 957,960 ₪ אינו שנוי במחלוקת, הרי שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית.

אין לכך משמעות, שכן הסכום כולו נדרש רק בגין היתר הבניה, ואלמלא בקשת היתר הבניה לא הייתה נשלחת כל דרישה מטעם המועצה, וממילא לפי חוק עזר לא ניתן לחייב ברכיב קרקע במקרה בו מתבקש היתר לתוספת בניה.

1. אין בסיס לטענת המועצה הנסמכת על חוק הביוב, שכן בחוק העזר החליטה המועצה כי החיוב בהיטל ביוב יהיה לפי הבניה שנוספה בפועל.
2. לעניין טענות הנתבעת במישור החוזי כנגד התובעת הרי שהחיוב בהיטל בניה איננו נובע מהסכם אלא מכוח חוק עזר.
3. משמעות הסכם הפשרה היא שבהנחה שהמשטרה תבנה את הפרויקט, סכום היטל הביוב הוא סופי, ואיש מהצדדים לא יעלה טענות להפחתתו או להעלאתו.
4. המקרה איננו מצדיק מתן פטור מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

דיון והכרעה

אגרת הנחת צינורות

1. ראשית, יש להסיר מעל הפרק את נושא אגרת הנחת הצינורות.
2. מהמסמכים השונים ניתן היה להבין כי התשלום של 3.2 מיליון ₪ ששולם על ידי המשטרה למועצה, כלל הן תשלום בגין היטל ביוב, והן תשלום בשל אגרת הנחת צינורות. כך, למשל, בהסכם הפשרה נכתב כי "לסילוק סופי של חיובי היטל הביוב ואגרת הנחת צנרת המים....ואשר בגינם שולם על חשבון סך של 3,200,000 ₪, תשיב המועצה למשטרת ישראל סך כולל של 500,000 ₪".
3. בהחלטה מיום 7.9.14 בבקשה למחיקת התביעה על הסף ציינתי, כי לא מצאתי טענה של המועצה כי ביצעה עבודות הנחת צינורות עבור המשטרה ובשל היתר הבניה שהוצא למשטרה, כי הצדדים התמקדו בטיעוניהם בנושא היטל הביוב, וזנחו את הדיון בנושא אגרת הנחת הצינורות, וכי גם חוות הדעת של הצדדים התייחסו לעבודות הביוב בלבד, ולא לעבודות הנחת צינורות מים.
4. המשטרה טענה כי המועצה הסכימה מראש שהמשטרה תשלם לה רק על מרכיב הביוב, מאחר שמקרקעי המשטרה מחוברים ישירות לצנרת של "מקורות", ולא לתשתית העירונית, ולכן אין מקום לחיוב בגין אגרת הנחת צינורות.

גזבר המועצה אישר שהמשטרה מחוברת למקורות באופן ישיר (עמ' 95 ש' 4-5).

ב"כ המועצה ציין בדיון מיום 8.12.14 כך: "לגבי אגרת הנחת צינורות – לא הייתה גביה....לכן גם אין מה להשיב" (עמ' 8 ש' 10-11).

1. על טענות המשטרה בעניין אגרת הנחת צינורות לא השיבה המועצה בסיכומיה, ומכך ניתן להבין כי מקובלת עליה טענת המשטרה, כי התשלום ששולם למשטרה (2,700,000 ₪ בסופו של דבר), היה בגין היטל ביוב בלבד. לפיכך, פסק דין זה יעסוק בשאלת היטל הביוב בלבד.

מה דינו של היטל ביוב ששולם לצורך קבלת היתר בניה, ולאחר מכן לא בוצעה הבניה

1. השאלה שבכותרת נדונה בהחלטתי מיום 7.9.14 בבקשה לסילוק התביעה על הסף.
2. באותה בקשה טענה המועצה כי בדין הישראלי חלה "שיטת ההיטל" בעניין היטלי הפיתוח הנגבים על ידי הרשויות המקומיות. לפיכך, לטענתה, אין כל זיקת מימון ישירה בין הטלת התשלום עבור היטלי הפיתוח עובר להענקת היתר בניה לבין ביצוע בפועל של הבניה. כלומר, מתן היתר הבניה הוא שחייב את המשטרה בתשלום היטלי הפיתוח ולא הבניה בפועל. התוצאה מכך, לטענת המועצה, היא כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה, שכן גם אם העובדות שנטענו על ידי המשטרה בכתב התביעה, לפיהן שולמו היטלי הפיתוח למרות שלא בוצעו בפועל עבודות על פי היתר הבניה, היו נכונות, הן עדיין אינן מקימות למשטרה זכות להשבת כספי ההיטל.
3. בהחלטה שניתנה ביום 7.9.14 באותה בקשה (אשר יש לראותה, על האסמכתאות הנזכרות בה, כחלק מפסק דין זה), נקבע, בין היתר, כי "שיטת ההיטל" מבוססת על חישוב כלל העלויות של הרשות המקומית, לרבות אלה העתידיות, לגבי סוג התשתית הספציפי בתחומיה, והשתת העלויות על בעלי הנכסים ברשות המקומית לפי תעריפים המחושבים בהתאם לשטח או לנפח של הנכס שבבעלותם. החיוב לפי שיטת ההיטל מנתק את זיקת המימון בין התשלום המשולם על ידי החייב לבין עלותה הריאלית של התשתית הספציפית המשמשת אותו או גובלת בנכסו.

כן נקבע, כי שיטת ההיטל מתבטאת בעניין היטל ביוב, בכך שאין מקום ואין צורך לחשב את העלויות של העבודה הספציפית של התקנת ביוב המשמש את הנכס, וכאשר מדובר בתוספת בניה, אין צורך אף להוכיח הקמת תשתיות נוספות, והחיוב המשני בהיטל אינו אלא המשכו והשלמתו של החיוב הראשוני.

כל זאת נקבע לגבי התעריף שנקבע לצורך חישוב סכום ההיטל, ולכן נפסק לא אחת כי אין לבחון את סבירותו של תעריף ההיטל על פי נתוני אמת הנבדקים בדיעבד, שכן שיטה זו נוגדת את השיטה ואת המתכונת שעליהן מבוסס חישובו של תשלום חובה מסוג היטל, באשר אחת מהתכליות העומדות בבסיסה של "שיטת ההיטל" היא ליצור ודאות ויעילות בתהליך חיוב ההיטלים.

1. בהמשך נקבע באותה החלטה כי באשר למועצה המקומית בית דגן, החיוב בהיטל ביוב עבור בניה נוספת (וזה המקרה בענייננו), הוא בשל בניה נוספת שהתווספה בפועל.

קביעה זו התבססה על הוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") וחוק עזר לבית דגן (היטל ביוב), התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק העזר ביוב"), כפי נוסחם במועדים הרלבנטיים.

סעיף 18 לחוק הביוב קבע כי שיעורי ההיטל ייקבעו לפי כל מ"ר של קרקע וכל מ"ר או מ"ק של בניה, וכי מ"ר ומ"ק של בניה יחושבו לפי הבנוי למעשה, ולפי הניתן לבניה בנכס לפי כל תכנית בנין עיר, אך רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר כי החישוב ייעשה לפי הבנוי למעשה, ובמקרה זה, יחויבו בעלי הנכס בתשלום עבור כל מ"ר או מ"ק של בניה שתתווסף לנכס לאחר מסירת הודעה לפי סעיף 16 לחוק הביוב, לפי השיעור המחייב בשעת גמר בניית התוספת.

סעיף 3(א) לחוק העזר ביוב עסק בבניה ובתוספת בניה וקבע כי בעל נכס שאין עליו בניין ישלם היטל ביוב לכל מ"ר של קרקע בנכס, ואם נבנה בניין על הנכס אחרי מסירת הודעה כאמור בסעיף 2 לאותו חוק, ישלם הבעלים היטל בניה לכל מ"ר בניה שנבנתה בשיעורים שנקבעו בתוספת. סעיף 3(ב) לחוק העזר ביוב קובע כי אם נוספה בניה לנכס, ישלם בעל הנכס היטל ביוב לכל מ"ר של בניה שנוספה.

לכן נקבע, כי לפי לשונם המפורשת, הן של חוק הביוב והן של חוק העזר ביוב, החיוב בהיטל ביוב עבור בניה נוספת הוא בשל בניה נוספת שהתווספה בפועל. אין די בהגשת בקשה להיתר בניה ובהוצאת היתר בניה על מנת להקים חבות מהותית בתשלום היטל הביוב בגין תוספת הבניה שהתבקשה. גם אם ייתכן שמבחינת מנגנוני גבית היטל הביוב, מבוצעת הגביה כבר בשלב הגשת הבקשה להיתר בניה, ברי כי אין בכך כדי לשנות ממהותה של החקיקה שנזכרה לעיל, הקובעת כי החיוב בגין תוספת בניה הוא עבור בניה שנבנתה בפועל, ולא עבור הוצאת היתר הבניה.

בעקבות כך נקבע כי אין למחוק את התביעה על הסף.

1. בד בבד נקבע באותה החלטה כי משמעות הקביעות הקודמות אינה בהכרח כי על המועצה להשיב מיניה וביה למשטרה את הסכום שנגבה על ידה בגין היטל הביוב, שכן המועצה טוענת שבשל הוצאת היתר הבניה, ביצעה היא לאחר הוצאת ההיתר עבודות תשתית מתחייבות בהיקפים גדולים ובסכום של מיליוני שקלים לצורך הקמת מערכת ביוב עבור המשטרה. לפיכך, גם אם ייקבע כי קיימת חובת השבה של היטל הביוב ששולם, יכול ויתקיים האמור בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), לפיו "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
2. מכאן, יש להתקדם ולבחון את סוגיית ההשבה, אך קודם לכן, נדון במספר טענות נוספות שעל הפרק.

הסכם הפשרה

1. איני מקבל את טענות כל אחד מהצדדים, כאילו יש בהסכם הפשרה כדי לתמוך בעמדתו.

הסכם הפשרה נחתם ב-18.8.03, למעלה משנתיים לפני שנמסרה הודעת המשטרה מחודש נובמבר 2005 כי ביטלה את התוכנית להקמת המבנה עקב מגבלות התקציב.

לא הוכח כי מי מהצדדים צפה אז מצב בו המשטרה תחליט שלא לבצע את הפרויקט.

לכן, אין לקבל את טענת המשטרה כי הסכימה שהסכום ששולם יישאר בידי המועצה, רק אם תבוצע הבניה על ידי המשטרה, ואין לקבל גם את טענת המועצה כי נוכח הסכם הפשרה, מנועה המשטרה מלתבוע השבת היטל הביוב.

הסכם הפשרה נועד לסילוק סופי ומוחלט של חיובי היטל הביוב (ואגרת הנחת צנרת מים) בגין היתרי הבניה, ואכן, הוא נועד לקבע, ולהפוך לסופי ומוסכם את הסכום שעל המשטרה לשלם למועצה בגין היטל הביוב עקב הוצאת היתר הבניה.

אילו הייתה מתבצעת הבניה לפי היתר הבניה, ברי כי איש מהצדדים לא יכול היה עוד להעלות טענה כלשהי לגבי סכום הפשרה, אך משהתבטלה הבניה, בבחינת נתון חדש שהסכם הפשרה לא התייחס אליו, אמורות לחול הוראות הדין בשאלה אם יש או אין להשיב למשטרה את היטל הביוב ששולם על ידה, והסכם הפשרה אינו מונע דיון בשאלה זו.

התיישנות ושיהוי

1. איני מקבל את טענת ההתיישנות שנטענה, שכן הסך של 3.2 מיליון ₪ שולם אמנם בשנת 2000, אבל עילת ההשבה לא קמה בעת התשלום, אלא שעה שהמשטרה קיבלה החלטה בשנת 2005 שלא לבצע את הבניה מושא היתר הבניה והודיעה על כך בנובמבר 2005 למועצה (התביעה הוגשה בחודש ינואר 2010). ר' לעניין זה ת"א (מחוזי ת"א) 1187/05 משקו שיווק (1995) בע"מ נ' עיריית פתח תקווה סעיף 41 לפסק הדין (2.12.12) (להלן: "פסק הדין בעניין משקו").
2. אף שיהוי אין כאן, שכן הצדדים ניהלו הליך גישור בפני הממונה על המחוז, ובתקופה זו ברי כי אין מצופה שתוגש תביעה, מה גם שמדובר בשתי רשויות שלטוניות ששומה עליהן לעשות כל מאמץ על מנת ליישב בהסכמה את חילוקי הדעות ביניהן. איני מוצא נוכח כך צורך להידרש לטענת השיהוי ולמקרים הנדירים בהם תשמש היא עילה לדחיית התביעה, עילה שאינה מתקיימת בענייננו.

העילה החוזית

1. המשטרה טענה כי קיימת לה עילת השבה חוזית לפי סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)"), הניתן להחלה לשיטתה באמצעות הוראת סעיף 61(ב) לאותו חוק. וכך קובע סעיף 21 הנ"ל:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

1. טענה זו נטענה בלקוניות יתרה בסיכומי המשטרה (משפט אחד שהובא ברישא של סעיף זה בסוף הפרק העוסק בעילת ההשבה מכוח דיני עשיית העושר).

אין מקום לקבל את הטענה כיוון שלא נטען על ידי המשטרה כי ההסכם בין הצדדים בוטל [וב"כ המשטרה אף הודיעה כי אין המשטרה תוקפת את ההסכם (עמ' 98 ש' 28-29].

לבד מכך, סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) מצוי בפרק העוסק ב"ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו", ולא נטען לפגם בכריתה, וסעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), המחיל את הוראות החוק (בשינויים המחויבים) גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה, אינו נראה ישים לענייננו.

עילת עשיית עושר

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט

1. סעיף 1 לחוק עשיית עושר קובע כך:

"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה...".

1. השאלה הראשונה המתעוררת, אפוא, בנוגע לעילה שבכותרת האם קיימת תחולה לסעיף 1 לחוק עשיית עושר בענייננו, לאור הדרישה כי הזכיה התקבלה אצל הזוכה "שלא על פי זכות שבדין".

בענייננו, אין מחלוקת כי גביית תשלום היטל הביוב על ידי המועצה הייתה כדין, ורק נסיבות שהתרחשו לאחר הגביה שמטו את הקרקע מתחת לחובת התשלום.

1. בעניין זה מקובלת הדעה שהובעה בספרו של דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב 622-623 (מהדורה שניה, 1998):

"פעמים אין פגם בעילה שעה שנוצרה, אלא שהיא הייתה מושתתת על הנחת יסוד בדבר מאורע שצריך להתרחש בעתיד. אם בסופו של דבר, אין המאורע מתרחש, ניתן לומר שהעילה נכשלה וקמה הזכות להשבת מה שניתן מכוחה...

...מה דין עילה, שהייתה תקפה בעת התשלום, אך נכשלה לאחר מכן? למרות שס' 1 לחוק איננו מתייחס לכך במפורש, ראוי לפרשו על דרך ההרחבה, ככולל גם אפשרות זו".

1. הדעה האמורה אומצה גם בפסיקה, תחילה בת"א (מחוזי י-ם) 9224/07 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לירושלים (9.2.09) מפי כב' השופט זילברטל, ולאחר מכן בערעור על פסק הדין הנ"ל, ע"א 2761/09 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים (27.8.12), בסעיף 38 לפסק הדין (להלן: "פסקי הדין בעניין הפטריארך").

ר' גם פסק הדין בעניין משקו מפי כב' השופטת רונן בו סקרה את פסקי הדין בעניין הפטריארך.

הן בפסקי הדין בעניין הפטריארך והן בפסק הדין בעניין משקו, נדונו תביעות להשבת היטל השבחה ששולם. בעניין הפטריארך, פקעה תכנית מתאר בה היה סעיף שהגביל את משך תוקפה, מבלי שהוצא היתר בניה ומבלי שבוצעו עבודות בניה בקרקע לפני פקיעת התוקף. בעניין משקו, שולמו היטל השבחה ואגרות בניה, וניתן לתובעת היתר בניה, אלא שהתובעת לא ביצעה בניה על פיו.

כב' השופטת רונן קובעת בפסק הדין בעניין משקו כי:

"מפסק הדין בערעור הפטריארך עולה כאמור כי כל אימת שלא היתה התעשרות בפועל, זכאי הנישום להשבה, ללא קשר לשאלה מדוע נמנע הנישום מלנצל את ההשבחה" (ההדגשה במקור – י.ק.).

השופטת רונן מוסיפה כי גם מקום בו התנהלות התובע, ואפילו אשמו, הביאו לכך שאינו יכול ליהנות מההשבחה, אין בהתנהלות זו, כשלעצמה, כדי לשלול את זכותו להשבה.

1. הקביעות בפסקי הדין בעניין הפטריארך ובעניין משקו, יפות גם לענייננו. כשם שהיטל ההשבחה היה תקף בעת תשלומו, כך גם היטל הביוב היה תקף בעת תשלומו. כתוצאה מהתנהלות של התובעים שם, והתנהלות המשטרה בענייננו, לא יכלו הם ליהנות מההשבחה שם, ומעבודות הביוב בענייננו, ואיש מהם לא "התעשר" כתוצאה מהיטלי ההשבחה והביוב.^[1]

בנסיבות אלה, וכשם שנקבע בפסקי הדין בעניין הפטריארך ובעניין משקו, כי קיימת תחולה באותן נסיבות לסעיף 1 לחוק עשיית עושר, וכי קמה זכות ההשבה על פיו, כך יש לקבוע כי קמה זכות ההשבה למשטרה בענייננו.

פסק הדין בעניין כוכבי

1. בסיכומי תשובה משלימים טענה המועצה כי בפסק דין שניתן בת"א (מחוזי ת"א) 17307-11-10 כוכבי נ' עיריית תל אביב יפו (31.12.15) יש משום תמיכה בטענותיה לכך שהמשטרה אינה זכאית להשבה.

המועצה הפנתה לפיסקה מפסק הדין שהוספה "בשולי ההחלטה" ובה נכתב כך:

"הלכת ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עריית יבנה [פורסם בנבו] תקדין עליון 2011(2), 3716, על פיה אין בהסכמה חוזית כדי לרפא פגם בדבר אי חוקיות בגביה [גביה החורגת מהסמכות], ניתנה ב-27.6.11, במאוחר לאירועים נשוא הדיון, וספק אם ניתן להחיל הלכה חדשה זו רטרואקטיבית. קודם להלכה זו נפסק, שהסכמה לשלם תשלום לרשות ללא הסמכה חוקית מרפא את פגם אי החוקיות [ראו ע"א 7664/00 רובינשטיין ושות' נ' עיריית חולון, פ"ד נו(4) 117, רע"א 2911/95 אברהם נ' עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218 ,232-234]".

והמועצה הוסיפה: "קל וחומר במקרה שלנו, כאשר לא באי חוקיות עסקינן".

1. איני סבור שכך הם פני הדברים.

ראשית, בפסק הדין בעניין כוכבי עסקינן בתובעים שטענו שניתן להם פטור מתשלום היטלי פיתוח לפי הסכם משנת 1971, אך נקבע כי הצטרפו לאחר מכן, בשנת 1984, למתווה שהעניק להם מחד זכויות בניה מוגדלות לרבות פטור מהיטל השבחה על ההפרש בזכויות הבניה שנוספו, ומאידך קבע שיחויבו בתשלום היטלי פיתוח לפי חוקי העזר התקפים. עקב כך נקבע שהשבה של היטלי פיתוח ששולמו בשנת 2010 תהיה בלתי צודקת בנסיבות העניין. התביעה בעניין זה נדחתה גם מסיבות נוספות.

שנית, הפיסקה שהובאה לעיל מפסק הדין בעניין כוכבי, נכתבה בשולי ההחלטה, כלומר, בלא שנדרשה לצורך ההכרעה במחלוקות, ופסקי הדין הנזכרים בה עוסקים במקרים בהם נחתמו הסכמים בלתי חוקיים עם הרשות המקומית. באותם מקרים הייתה גם מודעות של המתקשר בהסכם לאי החוקיות, ובעקבות כך קבעה הפסיקה את אשר קבעה.

לבד מכך, שאשאיר בצריך את עיון את האמירה שצוטטה לעיל מפסק דין כוכבי בעניין התחולה הרטרואקטיבית, ולפיה ספק אם ניתן להחיל את ההלכה בעניין דירות יוקרה בע"מ על הסכמים שנעשו לפני שניתן פסק הדין בעניין דירות יוקרה בע"מ, אין עניינם של אותם פסקי דין דומה לענייננו, שכן כאן, אין כל טענה לאי חוקיות הסכם הפשרה ולאי חוקיות גביית היטל הביוב, אלא מדובר באירוע שהתרחש מאוחר יותר, ולמעשה שמט את הבסיס לגביית ההיטל.

סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט

1. להבדיל מעניין היטל ההשבחה שנדון בפסקי הדין בעניין הפטריארך ומשקו, ההיטל שנדון בענייננו הוא היטל ביוב, והמועצה טוענת כי לאור התב"ע שיזמה המשטרה, והיתר הבניה שנתבקש על ידה וניתן לה, ביצעה המועצה עבודות ביוב בהיקף נרחב, הן בשל תנאים שהותנו על ידי הוועדה המחוזית באשרה את התב"ע, והן עבודות שנועדו לשרת את המשטרה ואת המבנים שהתכוונה היא להקים לפי היתר הבניה שניתן לה. לפיכך, טוענת היא כי התקיימו בענייננו נסיבות העושות את ההשבה לבלתי צודקת, כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר:

"בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת"

1. בפסיקה נקבע כי חובת ההשבה היא הכלל, והפטור ממנה הוא בבחינת חריג שיופעל במקרים מועטים. כן נקבע כי מאחר שסעיף 2 לחוק עשיית עושר אינו מבאר מהן הנסיבות שבעטיין תהא תהא ההשבה בלתי צודקת, אלא מקים הגנה כללית מפני השבה המושתתת על טעמי צדק ויושר, אזי במסגרת זו מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר לשקול שיקולים שונים במטרה להביא לתוצאה המשקפת צדק יחסי בין הצדדים. בין שיקולים אלה נמנים, בין היתר, תום ליבם של הצדדים, שינוי נסיבות שחל בינתיים במצבו של הזוכה, שבגינו תהיה ההשבה בלתי צודקת, ומאזן הנזק, כלומר האם הנזק שבחיוב הזוכה בהשבת הזכייה עולה על הנזק שייגרם למזכה אם לא תושב לו זכייתו [לסקירת המצב המשפטי הנזכר לעיל, ר' ע"א 4708/14 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' המועצה המקומית גן יבנה (24.8.15)].
2. בענייננו, כפי שהוסבר לעיל, נכשלה עילתה של המועצה לעניין חיוב המשטרה בהיטל הביוב, רק כאשר הודיעה המשטרה, כ-5 שנים לאחר תשלום ההיטל, כי בחרה שלא לבצע את הבניה בגינה הוצא לה היתר בניה.

אילו בחלוף הזמן בלבד עסקינן, סביר להניח כי שיקולי הצדק לא היו נוטים לטובת מתן פטור מהשבת היטל הביוב למשטרה.

1. אלא שפרק הזמן שחלף מאז תשלום היטל הביוב ועד הודעת המשטרה הנזכרת לעיל הוא בעל משמעות רבה יותר. בפרק זמן זה אושרה על ידי הוועדה המחוזית התב"ע שהוגשה על ידי המשטרה, ואשר עניינה הוא פרויקט הבניה שביקשה המשטרה לבצע במתחם המשטרה בבית דגן, ולאחר אישור התב"ע ניתנו היתרי הבניה למשטרה. תקנון התב"ע קבע, בין היתר, כי "חלה חובת חיבור למערכת העירונית ולמתקן טיפול שפכים שפד"ן". מכאן, התחייב טיפול יסודי של המועצה במערכת הביוב העירונית, ותוכננו עבודות ביוב נרחבות ביישוב, בהשקעה מרובה, של למעלה מ-15 מיליון ₪, כאשר חלקן בוצע בטרם הודיעה המשטרה על נסיגתה מפרויקט הבניה, וחלקן לאחר מכן.
2. האם ניתן לומר כי ביצוע עבודות ביוב אלה פוטר את המועצה מהשבת היטל הביוב ששולם על ידי המשטרה?
3. אין ספק כי היישוב בית דגן סבל מבעיית ביוב שחייבה פתרון והסדרה, עוד לפני שהוכנה התב"ע לעניין פרויקט הבינוי במתחם המשטרה.

כך, במכתבה של הגב' קופטש, מנהלת מחוז המרכז במשרד איכות הסביבה מיום 5.4.00 (נספח 8 לחוו"ד המומחה שוסט), נכתב כי ביוב גולמי של בית דגן זורם באופן קבוע לנחל אילון, כי הוכן תיק תביעה נגד המועצה, כי כיום מונחת תכנית המשטרה ומשרד איכות הסביבה מתבקש להקל בתנאים ולאפשר הוצאת היתרי בניה בטרם חיבור בפועל לטיפול במתקן אזורי בשפכים, אך "על פי נסיון העבר, ועל אף שמדובר במבנה של משטרת ישראל, אנו מתנגדים למתן כל אישור/הקלה שעלול להיות תקדים לתכניות אחרות".

בישיבה בוועדה המחוזית מיום 25.6.00 בעניין התב"ע והתנאי הקשור לביוב (נספח 2 לחוו"ד המומחה שוסט) שבה הגב' קופטש על דבריה שבמכתב הנ"ל.

הדברים מלמדים על נחישותו של המשרד לאיכות הסביבה לנצל את הפרויקט המתוכנן של המשטרה, כמנוף לטיפול יסודי בשפכים של בית דגן, בדרך של חיבור הישוב לשפד"ן.

1. ואכן, בסופו של דבר, ולאור העמדה האמורה, ועל מנת שתאושר התב"ע הנדונה, וניתן יהיה לבצע את הבינוי במתחם המשטרה, חתמה המועצה על חוזה להתחברות לשפד"ן, והחלה לבצע עבודות ביוב נרחבות ברחבי המועצה, שכללו חיבור המשטרה למערכת העירונית, אך גם עבודות רבות נוספות כגון החלפת והוספת קווי ביוב, הקמת מכון שאיבה חדש במקום הקיים, והקמת קו סניקה שיאפשר את החיבור לשפד"ן.
2. מקובל עלי כי שעה שהמועצה תמכה בתב"ע האמורה והסכימה לתנאי שמשמעותו ביצוע עבודות הביוב הנרחבות, ראתה היא לנגד עיניה גם את התשלום של היטל הביוב שישולם על ידי המשטרה, עבור חלקה היחסי בכלל העבודות, שישמש כחלק מהמקור התקציבי לביצוע העבודות. בתצהירו המשלים של גזבר המועצה, מר אביטן (להלן: "אביטן"), מיום 7.5.15, נכתב כך:

"האפשרות התקציבית נוצרה כתוצאה מההסכם שנחתם על ידי המשטרה. אילולי זאת – לא הייתה המועצה תומכת באישור התכנית, וממילא לא הייתה לוקחת על עצמה את ביצוען של העבודות – בהעדר תקציב".

אביטן לא נחקר בעניין זה, ודבריו אלה מתאימים לתמונת המצב המצטיירת ומתקבלים במלואם (ר' בעניין זה גם סעיף 23 לתצהירו המשלים של אביטן).

1. אמנם, במוקדם או במאוחר הייתה המועצה נאלצת להתחבר לשפד"ן, ולבצע את העבודות האמורות או חלקן, וזאת לאור בעיות הביוב והשפכים בתחומה, ועמדת משרד איכות הסביבה כפי שהוצגה לעיל (ור' עדות המהנדס גבירצמן עמ' 47 ש' 4-5), אך פרויקט הבינוי שתוכנן על ידי המשטרה היווה את ה"טריגר" ליישום האמור לעיל, שכן מדובר בפרויקט בניה נרחב, הכולל תכנון לבניה של כ-44,000 מ"ר של מבנים, חלף 10,000-15,000 מ"ר של מבנים קיימים, והיה בו כדי להזניק את תכניות עבודות הביוב הנדרשות של המועצה קדימה, ליישום ולביצוע, תוך התחשבות בבניה העתידית הצפויה, הן במתחם המשטרה והן בשאר חלקי הישוב.
2. המהנדס שאול גבירצמן (לעיל ולהלן: "גבירצמן") עומד בראש משרד מהנדסים אשר הכין עבור המועצה תכניות למערכת ביוב בבית דגן והתאמתה לצרכי הבניה שתוכננה להתבצע ברחבי היישוב על פי תכניות, לרבות הבניה במתחם המשטרה.
3. במכתב גבירצמן לראש המועצה מיום 26.6.11 העריך הוא את השתתפות המשטרה במערכת הביוב של בית דגן בסך של כ-3.81 מיליון ₪.

חישובו של גבירצמן כלל שני רכיבים:

הרכיב האחד הוא ההשתתפות במערכת ההולכה הראשית שעלותה כ-15.5 מיליון ₪. תחשיב ההשתתפות נעשה על בסיס תוספת שטח הבינוי העתידי במשטרה של כ-25,000 מ"ר, ועל תוספת של כ-1,100 מ"ר יחידות דיור בשטח ממוצע של 100 מ"ר כל אחת, דהיינו כ-110,000 מ"ר. חלקה של המשטרה בתוספת הבניה הצפויה של 135,000 מ"ר הוא 18.5% (25,000/135,000), כך שאומדן חלקה במערכת ההולכה הראשית הוא כ-2.87 מיליון ₪.

הרכיב השני הוא עבודות הביוב באזור רח' כצנלסון במסגרתן בוצע חיבור המשטרה שעלותן הסתכמה בכ-1.94 מיליון ₪. חישובו של גבירצמן התבסס על השטחים של המבנים הקיימים (משטרה – כ-15,000 מ"ר, בינוי באזור כצנלסון – כ-15,900 מ"ר) לפיו חלקה של המשטרה הוא כ-48.4%, ואומדן חלקה בעבודות באזור כצנלסון הוא כ-0.94 מיליון ₪.

סך כל אומדן חלקה של המשטרה בשני הרכיבים הנ"ל מסתכם בכ-3.81 מיליון ₪, סכום העולה בהרבה על היטל הביוב בסך של 2.7 מיליון ₪ אותו שילמה המשטרה.

1. שיטת חישוב זו של גבירצמן מקובלת עלי, לאור האמור בסעיפים 74-75 לעיל, והיא אולי אף ממעיטה בחלקה של המשטרה, שכן את החישוב של העבודות באזור כצנלסון ניתן היה לבצע על פי השטחים המבונים לאחר תוספות הבינוי, באופן שחלקה של המשטרה היה גדול יותר מזה שחושב. בנוסף, אף תוספת הבינוי המתוכננת של המשטרה שקבע גבירצמן בסך 25,000 מ"ר נראית ממעיטה, שכן בחקירתו של המהנדס שוסט, מומחה התובעת, הוברר כי תוספת הבינוי במתחם המשטרה לפי התב"ע, היא כ-34,000 מ"ר (עמ' 27 ש' 14-24).
2. בנסיבות אלה, בהן תכנית הבינוי שהגישה המשטרה, והיתר הבניה שביקשה וקיבלה, חייבו את המועצה לבצע עבודות תשתית נרחבות של מערכות הביוב ביישוב, הן בשל התנאי שהותנה לאישור התכנית, כפי שנזכר לעיל, והן לצרכי המשטרה, כאשר המועצה הביאה בחשבון בחישוביה גם את סכום היטל הביוב שיתקבל מהמשטרה וסמכה עליו, וכאשר עלות עבודות הביוב לצרכי המשטרה, על פי תכניותיה שלה, עלתה בהרבה על סכום היטל הביוב ששולם על ידי המשטרה, נראה בעליל כי המועצה שינתה את מצבה לרעה, ולא יהא זה צודק להורות על השבת היטל הביוב למשטרה.

יש לזכור גם כי תוקפו של היתר הבניה אמנם פג, אבל התב"ע שרירה וקיימת, וככל שתחליט המשטרה לבצע בניה נוספת במתחם המשטרה, כפי שמאפשרת לה התב"ע, עומד לזכותה הסכום אותו שילמה כהיטל ביוב, ומכאן כי הנזק שייגרם למועצה אם יושב ההיטל, עולה על הנזק שייגרם למשטרה אם לא יושב הוא.

לכך יש להוסיף (במשקל מופחת, כפי שנזכר לעיל), כי המשטרה היא שהחליטה, מבחירתה ומשיקוליה היא, לבטל את פרויקט הבניה במתחם המשטרה, וזאת שנים ארוכות לאחר שהוכנו תכניות תוספת הבניה במתחם המשטרה, שולם היטל הביוב, הוכנה ואושרה תב"ע, ניתנו היתרי בניה, והפרויקטים של ביצוע עבודות הביוב יצאו לדרך. לא היה בבחירה זו שמץ מעורבות של המועצה, ואף לא נסיבות התלויות בצדדי ג' כלשהם.

1. כל אלה מביאים למסקנה שבענייננו התקיימו אותן נסיבות אחרות נדרשות לעניין סעיף 2 לחוק עשיית עושר, העושות את ההשבה בלתי צודקת, וכי לפיכך יש לפטור את המועצה מחובת ההשבה.
2. למען הסר ספק, אציין כי מצאתי שכל 4 הפרויקטים של עבודות הביוב שבוצעו על ידי המועצה (תב"ר 410 – חיבור הביוב לשפד"ן; תב"ר 371 – עיבוי מערכת ביוב כצנלסון - שבזי; תב"ר 429 – ביצוע קו ביוב משדרות מנחם בגין ועד לתחנת השאיבה, והפרויקט הרביעי של הקמת תחנת שאיבה) מביאים בחשבון גם את פוטנציאל הבניה שתוכננה במתחם המשטרה, ומשרתים בניה מתוכננת זו.

פרויקט כצנלסון – שבזי כולל גם את חיבור מתחם המשטרה למערכת העירונית, וחלק מפרויקט זה מוקדש לחיבור זה ולקו המשרת את מתחם המשטרה בלבד (ועוד עמדה של הוועד למען החייל שבצד בצד כביש 412 שלאורכו עובר קו הביוב, אשר בה תא שירותים אחד – עדות שוסט עמ' 33 ש' 25-26). המשך הקו מביא בחשבון בקוטרו ומבחינת תאי האיסוף את היקף פרויקט הבניה שהיה צפוי להתבצע במתחם המשטרה, ולפרויקט בניה זה גם חשיבות מבחינת הקווים שבוצעו בתוך אזור בתי המגורים בשכונת כצנלסון, על פי הסברו של המהנדס ורון מטעם המועצה (עמ' 73-74).

כל הפרויקטים האחרים נדרשו בשל התנאי שבתב"ע שאושרה, בוצעו תוך התחשבות בבניה המתוכננת במתחם המשטרה, ותרמו את תרומתם למתחם המשטרה ולבניה שתוכננה להתבצע עליו.

טענות נוספות של המשטרה

1. המשטרה טענה עוד טענות שונות, אך לא מצאתי מקום לקבלן.
2. כך, לגבי הטענה שנזכרה בחוו"ד המהנדס שוסט מטעם המשטרה, כי נוכח כמויות הכלים הסניטריים שהייתה אמורה תוספת הבניה הפוטנציאלית במתחם המשטרה לכלול, לעומת הכלים הסניטריים הקיימים, נגזרת תוספת שולית של נביעת ביוב, המוערכת על ידו כתוספת המתאימה ל-12 יח"ד, כ-1.1%, וכי לפיכך אין לראות את עבודות הביוב כעבודות שנעשו עבור המשטרה.

לבד מכך, שכפי שנקבע לעיל, השאלה מהי עלותן של עבודות הביוב שבוצעו ישירות עבור המשטרה, אינה השאלה היחידה הנדונה, וקיימים נתונים נוספים המכריעים את הכף נגד השבת ההיטל, קיימים שני טעמים בשלהם יש לדחות טענה זו.

הטעם הראשון הוא כי חישוב זה אינו החישוב המקובל לצורך קביעת היטל הביוב וקביעת עבודות הביוב הנדרשות, ואלה נסמכים על שטח הקרקע, ושטח ונפח הבניה המתוכננת.

הטעם השני הוא כי הוברר שלפחות חלק מהביוב של המשטרה זרם קודם לכן לבורות ספיגה במתחם המשטרה (עדות שוסט, עמ' 29 ש' 22-25; עדות גבירצמן, עמ' 47 ש' 1), ולכן ברי כי היה צורך בביצוע עבודות ביוב שיביאו בחשבון את השטחים הרבים שאמורים להיבנות במתחם המשטרה לפי היתרי הבניה שניתנו, ולא היה מקום לחישוב של שוסט, אשר יצא מנקודת הנחה כי נביעת הביוב מכלל הכלים הסניטריים הקיימים במתחם המשטרה, זרמה גם קודם לכן למערכת הביוב העירונית.

1. איני מקבל גם את טענת המשטרה כי המועצה לא הוכיחה את עבודות הביוב שבוצעו.

אמת, המועצה לא הגישה את המכרזים שפרסמה לצורך ביצוע עבודות הביוב, וגם לא את ההסכמים שנחתמו עם הקבלנים הזוכים במכרז ואת החשבון הסופי המאושר של כל אחד מהפרויקטים של עבודות הביוב, אך הוגשו מסמכי תב"רים שאושרו, כרטסות הנהלת חשבונות, קבלות וחשבוניות רבות, וכן תכניות As made של העבודות שבוצעו, וזאת בנוסף לעדויותיהם של גזבר המועצה ושל מר גבירצמן שטיפלו (כל אחד בתחומו) בתכנון, בביצוע ובתשלום עבור הפרויקטים הנ"ל. די באלה על מנת להוכיח במידת ההוכחה הדרושה את ביצוע העבודות ואת עלויותיהן.

1. עוד איני מקבל את טענת המשטרה כי בשל העובדה שחלק מעבודות הביוב בוצעו לאחר שהמשטרה הודיעה על ביטול פרויקט הבניה, אין להביאן בחשבון במסגרת העלויות.

פרויקט ביצוע עבודות התשתית של הביוב היה גדול מאד, עם עלויות גבוהות ובוצע בשלבים. משיצאה רכבת הפרויקט לדרכה, לאחר תשלום היטל הביוב על ידי המשטרה, אישור התב"ע, ומתן היתרי הבניה, לא ניתן עוד לעוצרה באמצע דרכה ולשנות את התכניות בהתחשב בכך שהמשטרה החליטה שלא לבצע את הבניה, מה גם שהתב"ע המאושרת נותרה בתוקפה, והמועצה חייבת להביא בחשבון כי ייתכן ותבוצע על פיה בניה בעתיד.

טענת הגנת התקציב

1. למעלה מהצורך, אציין כי טענת "הגנת התקציב" לא נטענה על ידי המועצה בכתב ההגנה, אלא רק בתצהירו המשלים של גזבר המועצה ולפיכך מהווה הרחבת חזית, וכבר מטעם זה אין לקבלה.
2. לבד מכך, המועצה לא הביאה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענת הגנה זו, כנדרש על פי הפסיקה [ר' דנ"א 3798/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14.4.15)].

סיכום

1. נקבע בפסק דין זה כי למרות שהמועצה חייבת עקרונית להשיב למשטרה את היטל הביוב ששילמה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר, הרי בנסיבות המתקיימות בענייננו, פטורה היא מהשבה זו, בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר, בשל היותה בלתי צודקת בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל.
2. התביעה נדחית, אפוא.
3. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. מצאתי מקום לקבוע סכום זה, הנמוך ביחס להיקף התביעה, בשל אופן ניהול הגנת הנתבעת בישיבות ההוכחות שהתקיימו, ובעיקר בישיבות בהן נחקרו עדי הנתבעת. התנהלות זו כללה תוקפנות יתר, שלא הייתה במקומה, והתנגדויות רבות מספור שהועלו שם, ברובן המכריע שלא לצורך (אפנה, כדוגמא בלבד, לפרוטוקול, עמ' 57 ש' 13-14, החלטה בעמ' 62, החלטה בעמ' 71, החלטה בעמ' 113 ועוד).

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

1. ייתכן כי ניתן לטעון בכל זאת להתעשרות של המשטרה, שכן עבודות הביוב שבוצעו על ידי המועצה כללו גם חיבור הביוב של מתחם המשטרה למערכת הביוב העירונית, ומכך "נהנו" המבנים הקיימים במתחם. עם זאת, נראה כי עלות חיבור זה זניחה לעומת סכום היטל הביוב שעומד על הפרק, ומאחר שקביעה כי אין תחולה בענייננו לסעיף 1 לחוק עשיית עושר לא תשנה את התוצאה הסופית, נותיר את האמור לעיל בצריך עיון. ↑