1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעניין בקשת האישור שהגישה התובעת, גב' תמר טורג'מן, כנגד הנתבעת, בזק בינלאומי בע"מ, לאחר שביום 14.7.15 אישרתי את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה.
2. יצוין, למען הסדר הטוב, כי הסדרי פשרה קודמים בין המבקשים האחרים ליתר המשיבות, שהוגשו בתובענה זו, אושרו על ידי זה מכבר:

ביום 5.6.2014 ניתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה שבין מבקש 2 למשיבה 5 (אקספון 018 בע"מ).

ביום 11.4.2018 ניתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה שבין מבקש 1 למשיבה 1 (012 טלקום).

ביום 28.6.2018 ניתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה שבין מבקש 2 למשיבה 2 (012 סמייל תקשורת בע"מ)

ביום 28.6.2018 ניתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה שבין מבקשת 3 למשיבה 3 (013 נטוויז'ן בע"מ).

תמצית בקשת האישור כנגד המשיבה

1. המשיבה היא חברה המספקת, בין היתר, שירותי תקשורת בינלאומית ועד יום 1.8.09 סיפקה גם שירותי אינטרנט מכוח הרישיון שנתן לה משרד התקשורת.
2. המשיבה לא קיימה את חובתה החוקית לספק שירות טלפוני בחינם למתן מענה לפניות לקוחותיה, הקשורות בתקלות בקבלת השירותים הניתנים על ידה, בהתאם לקבוע בסעיף 54.1 ברישיון. סעיף זה קובע: "בעל רישיון יקיים שירות קבוע לטיפול בפניות מקבלי שירותיו, לעניין תקלות בקבלת שירותיו, ולשם כך יפעיל מוקד מאויש לקבלת הודעות ותלונות כאמור...לרבות באמצעות טלפון ופקסימיליה, וכמפורט בנספח ג'. בעל הרישיון ישא בעלות של פנייה טלפונית למוקד" (הדגשות שלי – מ' נ').
3. המשיבה מגבילה את האפשרות להתקשר בחינם למוקד המטפל בתקשורת בינלאומית רק למינויים המתקשרים מקו טלפון נייח של "בזק". היא גם אינה מאפשרת כלל להתקשר חינם למוקד השירות והתקלות בנושא אינטרנט, הגם שהיא מספקת שירות זה מכוח הרישיון. השירות הטלפוני בחינם אמור להינתן לכל מי שמתקשר מכל טלפון.
4. כאשר מדובר בתקלה בקו טלפון אין לצרכן ברירה אלא להתקשר למוקד הפניות ממכשיר טלפון זמין אחר, לרוב נייד, על מנת לטפל בתקלה.

תכלית ההוראה ברישיון היא שלקוח שנאלץ לפנות עקב תקלה לא יישא בעלות השיחה בנוסף לאי הנוחות הנגרמת לו מהתקלה, וכן על מנת ליצור תמריץ למשיבה ליתן ללקוח שירות יעיל ומהיר. תכליות אלה עמדו בבסיס הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 18) (מתן שירות טלפוני חינם) תשס"ו – 2005.

1. המשיבה הודתה כי "רק בזק בינלאומי חויבה – בשונה ממתחרותיה – להעמיד ללקוחותיה את האפשרות לבצע שיחות חינם למוקד התקלות של שירותי האינטרנט, וזאת מפני ששני השירותים ניתנו מתוקף אותו רישיון..." (תגובת המשיבה סעיף 60).

כל עוד היה רישיון אחד לשירותי טלפוניה בינלאומית ואינטרנט הרי שחלה הוראת הרישיון שעל בעל הרישיון לקיים שירות קבוע לטיפול בפניות מקבלי שירותיו ולשאת בעלות הפנייה הטלפונית. מדובר באותו רישיון ובאותה חובה. על כן הקבוצה היא כל מי שספג נזק עקב התקשרות למוקד הטלפוני שאמור היה להיות חינם מכוח אותו רישיון.

1. תכלית הרישיון זהה לתכלית הוראת סעיף 18ב. בחוק הגנת הצרכן, על כן פסיקת בית המשפט בעניין זה יפה גם לענייננו.
2. הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כנגד המשיבה היא: "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של 014, אשר התקשרו למוקד השירות הטלפוני של 014 במספר 188 ו/או למוקד האינטרנט במספר 3014* ו/או לכל מספר אחר כפי שהשתנה במהלך השנים, שהוביל ליעד זה... וחוייבו בגין כך בתשלום בשבע השנים האחרונות, ועד למועד בו תקים 014 קו חינם כנדרש ברישיון".
3. המבקשת מציינת בבקשה כי ביום 4.8.09 הופרד הרישיון בגין שירותי האינטרנט ועל פיו אין חובה להעניק שירות טלפוני חינם. על כן הקבוצה לעניין שירותי האינטרנט כוללת לקוחות שהתקשרו בשבע השנים שקדמו לבקשה ועד 4.8.09 (ס' 56.3 בבקשה).
4. העילות שנטענו בבקשת האישור כלפי המשיבה –

הפרת החובה המוטלת על המשיבה לספק שירות טלפוני חינם בהתאם לסעיף 54.1 ברישיון;

הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 11(א) בחוק התקשורת הקובע: "בעל רישיון יבצע פעולות בזק ויתן שירותי בזק באורח תקין וסדיר על פי הרישיון שהוענק לו ועל פי התקנות והכללים שנקבעו לפי חוק זה". הפרת החובה מהווה עוולה נזיקית;

הוראת הרישיון מהווה תנאי מכללא המצוי בהסכמי ההתקשרות של המשיבה עם ציבור לקוחותיה והפרת הוראות הרישיון מהווה הפרת חוזה. חובת המשיבה לקיים את הוראות הרישיון מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם ההתקשרות של המשיבה עם מנוייה.

הוראות הרישיון בקשר למערכת היחסים בין המשיבה ללקוחותיה, מהוות חוזה לטובת צד שלישי;

לאור תנאי הרישיון מוטעה הציבור לחשוב שהקו אליו הוא מתקשר הוא קו חינם. התנהגות זו של המשיבה היא הטעייה צרכנית בהתאם לסעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") וסעיף 15 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

תמצית תגובת המשיבה

1. בסעיף 54.1 ברישיון מצוין כי על המשיבה לשאת בעלות הפנייה הטלפונית, וברי שמדובר בפנייה מטלפון, ולא מטלפון נייד.
2. החובה לאפשר שיחת חינם למוקד תקלות מצויה רק ברישיון למתן שירותי תקשורת בין לאומיים ולא ברישיון למתן שירותי אינטרנט.
3. בתקופה הרלבנטית לתובענה סיפקה המשיבה את שירותי האינטרנט מכוח תוספת שהוספה לרישיון שניתן לה למתן שירותי תקשורת בינלאומיים ולא מכוח רישיון נפרד. על כן העמידה לרשות הלקוחות המנויים על שירותי האינטרנט את האפשרות לבצע שיחת חינם במקרה של תקלה בשירות. לקוח בזק בינלאומי יכול היה לבצע שיחת חינם מטלפון נייח למספר 1848 ולקוח שאירעה לו תקלה בשירותי האינטרנט יכול היה לבצע התקשרות חינם מטלפון נייח למספר 1-800 ללא עלות.
4. סעיף 54.1 ברישיון מצוי בפרק ה' שעניינו "אספקת שירותי בזק בין-לאומיים" ולא, אספקת שירותי אינטרנט. הוראה זו לא חלה על שירותי אינטרנט רק מכוח כך שהוספה שורה ברישיון שהמשיבה רשאית לספק שירותי אינטרנט. היועמ"ש הבהיר בתשובתו לתגובות להסדרי הפשרה כי "עובר לשנת 2012, לרבות כאשר הוגשה התובענה הייצוגית, אכן לא חלה חובה על ספק אינטרנט לתת שירות שיחה בחינם" (סעיף 14 בתשובה מיום 12.2.14). סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן מטיל חובה לספק שירות טלפוני חינם למענה לפניות בנושאי תקלות על עוסקים המנויים בתוספת השנייה בחוק. ספקיות האינטרנט הוספו לתוספת רק בצו הגנת הצרכן (שינוי התוספת השנייה לחוק) תשע"ב- 2012 רק החל מ-7.5.13. המשיבה אפשרה פניה חינמית מטלפון נייח למוקד האינטרנט למרות שלא הייתה עליה חובה.
5. מיום 4.8.09 שונה רישיון המשיבה וניתן לה רישיון נפרד למתן שירותי אינטרנט. ברישיון זה לא הייתה חובה לאפשר שיחת חינם והשירות בוטל.
6. העמדת האפשרות לשיחת חינם מטלפון נייח יש בה כדי לעמוד בתנאי הרישיון.
7. סה"כ העלות הכוללת של שיחות למוקד הבינלאומי בחמש השנים שעד לתשובה (משנת 2006) שעניינן תקלה בשירות, מסתכמת בכ-4,736 ש"ח.
8. בעת הרלבנטית שילם יוזם השיחה שני תעריפים נפרדים. תעריף עבור שימוש ברשת ממנה בוצעה השיחה (שנשאר בידי החברה בה נוצרה השיחה) ותעריף עבור השלמת השיחה ברשת אחרת שמועבר למפעיל האחר.
9. שירות שיחת חינם מוגדר ברישיון בזק: "שירות שיחת חינם (1-800): יוזם שיחה מטלפון נייח למספר קידומת 1-800 אינו חייב בעלות השיחה; מקבל השיחה מחויב בעלות השיחה. יוזם השיחה מטלפון נייד יחויב בזמן אויר מופחת בהתאם לקבוע ברישיונות מפעילי הרט"ן". המשיבה נשאה במלוא עלות פנייתו הטלפונית של המתקשר וגם מי שהתקשר מטלפון נייד זכה בהנחה במחיר השיחה על חשבון המשיבה. הרישיון לא חייב את המשיבה לשאת בעלות הפניה הסלולרית להבדיל מהפניה הטלפונית.
10. המשיבה הקימה שני מספרי חינם למוקד התקלות באינטרנט ולמוקד הבינלאומי. את חובתה לספק את חובתה על פי הרישיון יכלה המשיבה למלא רק באמצעות רכישת שירות חיוג חינם למתקשר. נוכח הגדרת שירות שיחת החינם ברור כי משרד התקשורת קבע כי בעת חיוג למספר חינם מקבל השיחה ישא רק בעלות השיחה מטלפון נייח ולא ישא בעלות זמן אוויר. מהרישיון שניתן לחברות הסלולאר עולה שבעל רישיון רשאי לגבות ממנוי שיוזם שיחה באמצעות קוד 1-800 שיעדה ברשת של בעל רישיון אחר, תעריף מופחת. העובדה שמשרד התקשורת קבע כי בעת ביצוע שיחה למספר חינם רשאית החברה לגבות תשלום מיוחד גם מיוזם השיחה וגם ממקבלה מלמדת כי אין ממש בטענה שעל המשיבה לשאת בעלות זמן אויר בעת חיוג למוקדים התקלות.
11. החובה לשאת בעלות הפניה הטלפונית למוקד נקבע לראשונה ברישיון המשיבה בשנת 1996, שאז מכשירי הסלולאר לא היו כלל נפוצים. אי אפשר על כן ליחס למשרד התקשורת כוונה לחייב את המשיבה לשאת בעלויות זמן אוויר הנגבות על ידי החברות הסלולר למוקדי השירות. מטעם זה אין להקיש מת"צ 11284-11-09 לענייננו שכן ההנמקה שם הייתה שבעת חקיקת סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן היה השימוש בטלפונים ניידים נפוץ ביותר.
12. לפי רישיון חברות הסלולאר, שמשלים את רישיון בזק, הותר לחברות הסלולאר לגבות תשלום מיוחד מיוזם השיחה בעת ביצע שיחה ממכשיר נייד למספר חינם, בנוסף לתשלום שחברת הסלולאר רשאית לגבות ממקבל השיחה שמחויב לשאת בעלותה המלאה. כלומר כשלקוח מתקשר למספר חינם ממכשיר נייד, גובה בזק תשלום בגין העברת השיחה אל מספר החינם ותשלום נוסף של 22 ₪ המועבר לחברת הסלולאר בגין העברת השיחה מהרשת שלה לרשת בזק.
13. לא קיימת קבוצת נפגעים. אין סיבה להניח שלקוחות המשיבה מתקשרים מטלפון נייד אל מוקדי התמיכה. אפילו התקשר לקוח מטלפון נייד לא הוכח שחויב בגין כך על ידי חברת הסלולר. לחברות הסלולאר מסלולי חיוב שונים הכוללים דקות חינם על כן יש לקוחות שכלל לא חויבו על ידי חברות הסלולאר בעת חיוג למוקדי השירות של המשיבה. המבקשת לא הציעה מנגנון שיאפשר בירור השאלה מי חויב ומי לא.
14. ביום 24.11.09 קבע משרד התקשורת כי הדין הקיים ישונה וכי החל מיום 28.3.10 ישונו הוראות הרישיון באופן שמקבל השיחה למספר 1-800 ,שבוצעה ממכשיר נייד, יחויב לשאת גם בעלות הפניה הטלפונית וגם בעלות זמן אוויר שעד אז נגבתה מיוזם השיחה. רק לאחר השינוי האמור ניתן היה לדרוש מהמשיבה לשאת בעלות זמן אוויר בגין שיחה ממכשיר נייד.

הבקשה היא תאורטית, נוכח השינוי במצב הנורמטיבי.

החלטת האישור

1. ביום 14.7.2015 אישרתי את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד הנתבעת (להלן: "החלטת האישור").
2. בכל הנוגע להתנהלותה של הנתבעת כספקית שירותי בזק בין-לאומיים, קבעתי כדלקמן:

"אינני מקבלת את טענת המשיבה כי אין ליחס למשרד התקשורת כוונה לחייב את המשיבה לשאת בעלויות זמן אוויר הנגבות על ידי החברות הסלולר למוקדי השירות מאחר שהחובה לשאת בעלות הפניה הטלפונית למוקד נקבע לראשונה ברישיון המשיבה בשנת 1996, שאז מכשירי הסלולאר לא היו נפוצים. הרישיון שצירפה המשיבה לתגובתה נספח א', כמו גם הרישיון שצורף לבקשה נספח ד', הוא "רשיון כללי – בזק בינלאומי בע"מ למתן שירותי בזק בין-לאומיים נוסח משולב נכון לתאריך 04 באוגוסט 2009". על כן הדברים שכתבתי בעניין ת"צ 11284-11-09 כהן נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (11.8.13) (להלן: "עניין כהן") יפים גם לענייננו. שם נדרשתי לפרשנותו של סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 שנכנס לתוקף ביום 15.3.06 הקובע:

"(א) עוסק המנוי בתוספת השניה –

1. יספק שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין שמכר או בשירותים שאותם הוא נותן מכוח דין או הסכם (בסעיף זה – שירות טלפוני); השירות הטלפוני יכלול גם מענה אנושי;

גם שם נדונה השאלה האם המשיבה שם מחויבת לספק "שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין שמכר או בשירותים שאותם הוא נותן...", גם כשההתקשרות היא מטלפון נייד או די במתן אפשרות להתקשר אליה בחינם מטלפון נייח. בעניין כהן קבעתי: "החוק מטיל על המשיבה חובה לספק "שירות טלפוני חינם". החוק עניינו ב"שירות טלפוני" והוא אינו מבחין בין סוגי הטלפונים שמהם נעשית הפנייה לשירות. על כן ניתן לומר כי החוק כפשוטו חל על כל סוגי הטלפונים והמשיבה לכאורה מחויבת לספק שירות טלפוני בחינם לכל פנייה טלפונית באופן שעלות השיחה תחול עליה – בין אם מדובר בטלפון נייח בין בטלפון נייד". אני סבורה שאין הבדל מהותי במינוח המצוי בחוק לעומת זה שברישיון הנדון ועל כן גם הפרשנות המתבקשת היא דומה." (סעיף 8 להחלטת האישור).

1. קבעתי שיש בעמדת היועמ"ש, התומכת בפרשנות התובעת ביחס להוראות הרישיון, להוות נדבך נוסף לעניין הפרשנות הראויה וסיכוייה.
2. עוד קבעתי כי לא נמצא ממש בטענת הנתבעת לעניין הגדרתה של שיחת 1-800. קיבלתי את טענת התובעת כי ברישיון לא מדובר בשיחה כאמור אלא בכך שהעלות היא על הנתבעת, וכן את הטענה שמקום שמצא משרד התקשורת לעשות כן נקב במפורש במונח "שירותי 1-800", ברישיון חברת פרטנר (סעיפים 10-9 בהחלטת האישור).
3. ביחס לחובת הנתבעת לשאת בעלות פנייה טלפונית למוקד ספק האינטרנט – קבעתי כי אין אפשרות סבירה ששאלה זו תוכרע לטובת הקבוצה (סעיפים 13-12 בהחלטת האישור).
4. הקבוצה הוגדרה בהחלטת האישור כדלקמן: "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של 014, אשר התקשרו למוקד השירות הטלפוני של 014 במספר 188 וו/או לכל מספר אחר כפי שהשתנה במהלך השנים, שהוביל ליעד זה... וחוייבו בגין כך בתשלום החל משנת 2005, ועד יום הגשת התובענה".
5. עילות התובענה שאושרו: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין והפרת חוזה לפי סעיף 10 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970.

השתלשלות ההליך

1. ביום 14.10.2015 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן.
2. בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.12.2015 הסכימו הצדדים לפנות לרו"ח שלום פרץ, לשם מתן חוות דעת ראשונית בשאלת היקף הבדיקה שתידרש לשם כימות נזקי הקבוצה לאור מצגי הנתבעת באשר להיקף הנזק המקסימאלי.

ביום 10.7.2016 הודיע רו"ח פרץ כי נדרשת בדיקה מעמיקה יותר לשם כימות נזקי הקבוצה (הודעת התובעת הייצוגית מיום 27.10.2016).

בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס למתכונת הבדיקה ואופן מימונה.

ביום 28.6.2018 הודיעו הצדדים על הסכמתם למנות את רו"ח אהוד רצאבי כמומחה לשם ביצוע בדיקת היקף הנזק המוערך של חברי הקבוצה (להלן: "המומחה").

1. ביום 16.5.2019 הגיש המומחה את חוות דעתו.

נמצא כי סכום גביית היתר מחברי הקבוצה, על פני תקופת התביעה (2010-2005), עומד על סך של 1,176,705 ₪ (בערכים נומינאליים).

המומחה הוסיף והדגיש בחוות דעתו כי החישובים נעשו בהיעדר נתונים במערכות הנתבעת, לדבריה (עמ' 3, 6 ו-9 בחוות הדעת).

1. ביום 22.5.2019 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין לאור האמור בחוות דעת המומחה. התובעת ביקשה כי המומחה ישלים את חוות דעתו וייקבע את גובה הנזק גם בערכים ריאליים.
2. ביום 4.6.2019 הגישה הנתבעת כתב הגנה.

ביום 13.6.2019 הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשה למתן פסק דין.

1. בדיון שהתקיים ביום 5.1.2020 ניתנה לצדדים אפשרות להגשת שאלות הבהרה למומחה. עוד נקבעו בדיון הוראות ביחס להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
2. ביום 20.5.2020 הגיש המומחה חוות דעת משלימה, המציגה את הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה גם בערכים ריאליים, לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המומחה מצא כי סכום גביית היתר, בצירוף ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ליום 19.5.2020 (יום עריכת חוות הדעת המשלימה), עומד על סך של 1,677,521 ₪.

1. ביום 11.8.2020 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ביום 13.9.2020.
2. ביום 22.2.2021 הגישו הצדדים בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה.
3. ביום 24.2.2021 הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה ב-2 עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה. כן הוריתי על משלוח העתק ההודעה, בצירוף העתק מהבקשה לאישור הסדר פשרה והעתק מהתובענה ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולממונה על הרשות להגנת הצרכן.

ההודעה פורסמה בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" ביום 7.3.2021 (ראו הודעת הצדדים מיום 9.3.2021).

1. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מן הקבוצה.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות:

"המועד הקובע" – מועד מתן פסק הדין המאשר את הסדר פשרה זה.

"הקבוצה" – כל ציבור הלקוחות והצרכנים של שירותי השיחות הבין-לאומיות של בזק בינלאומי, אשר התקשרו למוקד השירות הטלפוני של בזק בינלאומי במספר 188 ו/או לכל מספר אחר כפי שהשתנה במהלך השנים, שהוביל ליעד זה וחויבו בגין כך בתשלום החל משנת 2005, ועד יום הגשת התובענה ביום 19.1.2010.

"חבילת שיחות לחו"ל" – חבילת שיחות חינם, בת תוקף ל-6 חודשים, המאפשרת 120 דקות שיחה מישראל, בחיוב מטלפון נייד ו/או נייח לטלפון נייד ו/או נייח לכל אחת מהמדינות הבאות: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, אירלנד, ארגנטינה, ארה"ב, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הונגריה, הולנד, יוון, ניו זילנד, נורבגיה, סין, ספרד, פולין, פורטוגל, צ'כיה, צרפת, קנדה, רוסיה, שוודיה, שוויץ. מובהר כי החבילה כוללת גם דמי קישור לחברת הסלולר, כאשר הלקוח לא יחויב בתשלום כלשהו בגין השיחה.

התחייבויות הנתבעת

1. הנתבעת תעניק לעולים חדשים בעת הגיעם לארץ וכן לעולים שעלו לפני כן (עד 10 שנים בארץ), באמצעות נציגי הסוכנות היהודית ובהתאם לשיקול דעת הסוכנות וככל הניתן בתוך שנה מהמועד הקובע, 7,622 חבילות לשיחות לחו"ל בשווי מצטבר של 750,000 ₪ (98.4 ₪ כפול 7,622). מדובר בחבילה הכוללת 120 דקות שיחה ל-25 מדינות המנויות לעיל. תוקף החבילה יהיה ל-6 חודשים ממועד מסירת החבילה לעולה חדש וביצוע אקטיבציה שלה כאשר בתום 6 חדשים אלה, תפקע החבילה.

החלוקה לעולים חדשים באמצעות הסוכנות היהודית נעשית לאור העובדה שלא ניתן לאתר חברי קבוצה שנפגעו בתקופה הרלוונטית ממכלול של גורמים, ובכללם: הזמן שחלף מאז ועד היום, והקושי לאחזר כיום נתונים לגבי החיובים בהם חויבו הלקוחות, כאשר סוג ההטבות של חבילות שיחות לחו"ל קשור בטבורו לעניינה של תובענה זו, ומשרת גם מטרה ציבורית של סיוע לעולים חדשים שזה עתה הגיעו ארצה.

1. חבילות השיחות לחו"ל תחולקנה באמצעות נציגי הסוכנות לעולים חדשים בעת הגיעם לארץ וכן לעולים שעלו לפני כן (עד 10 שנים בארץ) עד לחלוקת כל 7,622 החבילות. לפי הערכת הסוכנות היהודית, יעלה בידיה לחלק את 7622 חבילות השיחה בתוך פרק זמן קצר של שנה מהמועד הקובע.
2. הנתבעת תצרף לכל חבילת שיחות עלון הדרכה בעברית, אנגלית וספרדית, המסביר את אופן השימוש בשובר ההטבה. על גבי השובר יצוין כי הוא ניתן כהטבה על פי פסק דין שניתן במסגרת התובענה הייצוגית דנן.
3. בחלוף 13 חודשים מהמועד הקובע, יוגש על ידי הנתבעת לבית המשפט דו"ח מאומת בתצהיר רו"ח פנימי של הנתבעת, בו יפורטו כמות החבילות שנוצלו במלואן או בחלקן עד לאותו מועד (להלן "מועד הדיווח הראשון").

במידה ועד למועד הדיווח הראשון לא ינוצלו החבילות במלואן, תנפיק בזק בינלאומי חבילות שיחות חדשות, זהות לחבילות השיחות לעיל, בשווי של היתרה הבלתי מנוצלת, אשר יחולקו על ידי הסוכנות היהודית לעולים חדשים אחרים, עד למיצוי מלוא ההטבה בשווי מצטבר של 750,000 ₪.

1. בחלוף 18 חודשים מהמועד הקובע יוגש על ידי הנתבעת דו"ח סופי מאומת בתצהיר רו"ח פנימי של הנתבעת, בו תפורט חלוקת מלוא ההטבות על פי ההסדר. במידה וגם בתום מועד זה לא תנוצלנה מלוא ההטבות, תועבר יתרת דקות השיחה לחו"ל הבלתי מנוצלות כתרומה לסוכנות היהודית שתנצלה למטרותיה הציבוריות. כמפורט במכתב הסוכנות מיום 3.5.2021, נספח 2, בהתחשב בכמות השיחות לחו"ל שמבצעת הסוכנות, ברי כי יתרת דקות כזו ככל שתיוותר, תנוצל על ידי הסוכנות במהירות. על אף זאת, ככל שהסוכנות לא תנצל את מלוא יתרת הדקות הבלתי מנוצלות שיועברו אליה בתוך 3 חודשים מעת ההעברה, אזי במקרה זה, שווי יתרת הדקות שיוותרו יועבר על ידי המשיבה בכסף כתרומה לסוכנות.
2. לאור הערות בית המשפט לעניין היעדר ההסדרה לעתיד, הצהירה המשיבה בהודעה מיום 27.5.21 כי המשיבה העמידה סמוך להגשת התובענה ומעמידה גם כיום ותמשיך להעמיד מוקדי תמיכה בתקלות לשיחות חינם, הן לשירותי אינטרנט הן לשירותי המב"ל, שהמחייג אליהם מכל מכשיר טלפוני, נייח או נייד, לא נושא בעלות כלשהי, לרבות זמן אויר. המשיבה הודיעה כי היא מסכימה כי הצהרתה תהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה.
3. מעשה בית דין, ויתור וסילוק

עם אישור בית המשפט את הסדר הפשרה, ומתן תוקף של פסק דין, יתגבש מעשה בית דין וויתור וסילוק של חברי הקבוצה שלא נתנו הודעת פרישה כדין, ביחס לכל הטענות שהועלו בגדר התובענה.

מבלי לגרוע בכלליות האמור לעיל, עם אישורו של הסדר הפשרה על ידי בית המשפט, מוותרים התובעת וחברי הקבוצה כלפי הנתבעת, לרבות ומבלי לגרוע, נגד נושאי משרה, בעלי מניות, נושאי משרה בבעלי המניות או מי מטעמם, בוויתור סופי, מלא ומוחלט על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מין וסוג, המפורטות או העולות מן הנטען במסגרת התובענה.

1. גמול ושכ"ט

הצדדים ממליצים על תשלום שכ"ט לב"כ התובעת המייצגת על סך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן גמול לתובעת המייצגת בסך של 37,500 ₪ בתוספת מע"מ.

מוסכם על הצדדים כי מלוא הגמול לתובעת המייצגת ישולם בתוך 30 ימים מהמועד הקובע, וכי 80% משכ"ט באי הכוח המייצגים ישולם בתוך 30 ימים מהמועד הקובע, בעוד יתרת 20% משכ"ט ישולמו לאחר הגשת הדו"ח הסופי, ולאחר קבלת אישורו של בית המשפט אודות השלמת ביצוע ההסדר.

מובהר כי תשלום שכ"ט והגמול הוא בנוסף על ההטבות בשווי של 750,000 ₪ כמפורט לעיל.

עמדת ב"כ היועמ"ש

1. ביום 18.4.2021 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסדר פשרה, לחיוב או לשלילה.
2. יחד עם זאת, ב"כ היועמ"ש ביקשה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט כי במסגרת ההסדרים הקודמים שאושרו ביחס למשיבות 1 ו-2, הוסכם כי תינתן תרומה כספית לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, אשר הוקמה בסעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות, בסכום של מחצית מסכום הנזק שהוערך על ידי המומחה.

מינוי הבודק

1. הצדדים סבורים כי הסדר הפשרה בענייננו אינו מצריך מינוי בודק, מן הטעמים הבאים:

בחינת הסדר הפשרה אינה דורשת מומחיות מיוחדת מלבד זו של בית המשפט, שכבר נכנס לעובי הקורה במסגרת החלטת האישור. הסדר הפשרה מבוסס בעיקרו על הערכת סיכון וסיכוי המבטאות את המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בין הצדדים. בחינת סבירותו של הסדר הפשרה, והיותו הוגן וראוי, היא עניין משפטי הנתון לבחינתו של בית המשפט.

גובה ההטבה משקף את הערכת הצדדים באשר לסיכויים והסיכונים של הצדדים בניהול ההליך, בשים לב לסכום הנזק המקסימאלי שהוערך בחוות דעת המומחה, בהעדר נתונים באשר לכמות השיחות שבוצעו למוקד התקלות מזה, ובהעדר נתונים וראיות אודות לקוחות שחויבו בפועל בתקופה הרלוונטית בעלות זמן אויר עת התקשרו למוקד שירות התקלות של השיחות הבין-לאומיות של הנתבעת, מזה.

מינויו של בודק עשוי להאריך באופן משמעותי את הליך האישור של הסדר הפשרה וכתוצאה מכך לעכב את תשלום סכום הפשרה ולהטיל עלויות מהותיות נוספות.

1. סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".

בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות:

"מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".

1. מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.
2. ולענייננו. בנסיבות העניין שלפניי לא מצאתי למנות בודק. סכום גביית היתר שעליו מבוסס סכום ההטבה שבהסדר הפשרה, נבדק על ידי מומחה. סכום ההטבה הכולל משקף את הערכת הצדדים ביחס לסיכויים ולסיכונים של שני הצדדים בהמשך ניהול ההליך וקבלת פסק דין בעניינה של תובענה זו. השאלה אם ההסדר ראוי והוגן בענייננו היא אם כן עניין לבית המשפט לענות בו ולא למומחה.

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה: כל ציבור הלקוחות והצרכנים של שירותי השיחות הבין-לאומיות של בזק בינלאומי, אשר התקשרו למוקד השירות הטלפוני של בזק בינלאומי במספר 188 ו/או לכל מספר אחר כפי שהשתנה במהלך השנים, שהוביל ליעד זה וחויבו בגין כך בתשלום החל משנת 2005, ועד יום הגשת התובענה ביום 19.1.2010.
2. עילות התובענה שאושרו בהחלטת האישור: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין והפרת חוזה לפי סעיף 10 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970.
3. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: השבה של הסכומים שנגבו מהקבוצה בגין הפנייה הטלפונית נושא התובענה.
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
5. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על מטרות החוק והוא ראוי וסביר והוגן ואלה טעמיי:

המשיבה הצהירה בהודעה מיום 27.5.21 כי היא העמידה סמוך להגשת התובענה ומעמידה גם כיום ותמשיך להעמיד מוקדי תמיכה בתקלות לשיחות חינם, הן לשירותי אינטרנט הן לשירותי המב"ל, שהמחייג אליהם מכל מכשיר טלפוני, נייח או נייד, לא נושא בעלות כלשהי, לרבות זמן אוויר. המשיבה הודיעה כי היא מסכימה כי הצהרתה תהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה.

בנוסף, הסדר הפשרה כולל פיצוי בסכום השווה ל- 750,000 ₪ בגין גביית היתר לעבר.

בנסיבות העניין נחה דעתי כי פיצוי אישי אינו יעיל מבחינה כלכלית נוכח הקושי באיתור הקבוצה, משך הזמן שחלף והפיצוי הפרטני הנמוך לו זכאי כל חבר קבוצה.

הפיצוי הוא בסכום של כ-45% מסכום גביית היתר בערכים ריאליים על פי חישוב המומחה רו"ח רצאבי. אני סבורה כי נוכח מהות העילה, משך הזמן שחלף והסיכויים והסיכונים בניהול התביעה, וגם נוכח היעדר נתונים במערכות הנתבעת, ההסדר הוא סביר והוגן בנסיבות העניין. מסקנתי נתמכת בעמדת היועמ"ש שמצא שלא להתערב בהסדר.

ההסדר הביא למימוש זכות הקבוצה נוכח עילת התביעה. חברי הקבוצה לא היו פונים לערכאות בעילה הנדונה לבדם. כמו כן נאכפו הוראות הרישיון שניתן לנתבעת והוראות חוק התקשורת שמכוחו הוצא הרישיון.

ההסדר המוצע בענייננו דומה להסדרים קודמים שנעשו בתובענה זו, הן לעניין התרומה לציבור הן לעניין שיעור הפיצוי ביחס לגובה גביית היתר (שיעור הפיצוי בהסדרים האחרים עומד על 50% מגובה גביית היתר).

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו על גמול ושכר טרחה כדלקמן:

הצדדים ממליצים לקבוע את הגמול למבקשת על סך של 37,500 ₪ בתוספת מע"מ.

הצדדים ממליצים לקבוע את שכר טרחת באי כוח המבקשת על סך 150,000 ₪ בתוספת מע"מ.

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה :

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד)

1. ולענייננו.

שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. התובענה הביאה לאכיפת הדין מסמוך לאחר הגשת התובענה ולעתיד. הסדר הפשרה הביא לפיצוי שנותנת הנתבעת בדמות הטבה לציבור העולים החדשים בשווי של 750,000 ₪ ויש בו משום הרתעה מפני הפרת הדין.

שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלה על עצמה התובעת. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן וכישורים בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך וכן בניהול וגיבוש הסדר הפשרה. התובענה התנהלה במשך 11 שנים. התובעת ובאי כוחה ניהלו את שלב בקשת האישור ואף הכינו תצהירים לקראת הבירור העיקרי של התובענה. התקיימו מספר דיונים בפני בית המשפט לרבות בעניין המומחה וחוות דעתו. לבסוף גם נדרשו לניהול מו"מ לפשרה ולגיבוש הפשרה.

אשר לסיכון – אני סבורה כי התובעת נשאה בסיכון כבכל תובענה ייצוגית אשר מוגשת, כי התובענה תידחה וכי תחויב בהוצאות.

שיקולי הכוונה ציבורית – חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית אשר העלתה סוגיה צרכנית ראויה. קרוב לוודאי כי כל אחד מחברי הקבוצה לא היה פועל בתביעה אישית כנגד הנתבעת.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת ולתועלת הקבוצה.

1. לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן:

הגמול, בסך 37,500 ₪ (בצירוף מע"מ ככל שחל) ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה.

שכר הטרחה, יעמוד על סך של 175,500 ₪ כולל מע"מ.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 60% מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ התובעת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. יתרת הסכום (40%) תשולם לאחר שהנתבעת תגיש את הדו"ח הסופי, בצירוף תצהיר רו"ח פנימי של הנתבעת ושל נציג הסוכנות, ולאחר אישור בית המשפט.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. הגמול בסך 37,500 ₪ (בצירוף מע"מ ככל שחל) ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה.

שכר הטרחה, יעמוד על סך של 175,500 ₪ כולל מע"מ.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 60% מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ התובעת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. יתרת הסכום (40%) תשולם לאחר שהנתבעת תגיש את הדו"ח הסופי, בצירוף תצהיר רו"ח פנימי של הנתבעת ושל נציג הסוכנות, ולאחר אישור בית המשפט.

1. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. הנתבעת תישא בעלויות הפרסום.
2. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים מיום אישור הסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. לאחר אישורו, תשלח הנתבעת עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק.
3. הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין בצירוף עותק מהסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראות סעיף 19(ה) בחוק לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות. וכן ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הרשות להגנת הצרכן בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

ת.פ. ליום 12.6.21.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.