1. בגדרה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, ולאחר שהוגשה חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט, עותר התובע בבקשה זו להתיר לו להגיש כראיה חוות דעת רפואית נוספת מטעמו.

רקע

2. התובע, יליד 1985 (כיום כמעט בן 30), הגיש את תביעתו בתיק זה, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי בניטור מצבו טרום הלידה ובמהלך הלידה. לטענתו, בשל העיכוב בניטור המצוקה העוברית ממנה סבל, לא בוצע לאמו ניתוח קיסרי במועד. בשל העיכוב בניתוח והמצוקה העוברית בה שהה, נותר התובע, כך לטענתו, סובל מליקויים נוירולוגיים ופסיכולוגיים שונים הפוגעים בתפקודו. בין היתר נטען כי התובע סובל מפגיעה מוטורית, מפגיעה קוגניטיבית, מקשיים בדיבור ומבעיות פסיכולוגיות.

3. בכתב תביעתו טען התובע כי קיים קשר סיבתי בין המצוקה שבה היה שרוי עובר ללידתו לבין מצבו הרפואי. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של המומחה בתחום המיילדות, ד"ר א' פוקס ז"ל, אשר העריך כי "[...] קיימת אפשרות שמדובר בנזק סב-לידתי[...]". לאחר מכן הגיש חוות דעת של מומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר בני-עדני, אשר ציינה כי בשל נסיבות הלידה "[...] ובהיעדרות סיבה אחרת ברקע לתמונה קלינית של שיתוק מוחין, איני יכולה לשלול את האפשרות שמדובר בהפרעה נוירולוגית הקשורה למהלך הפרונטלי".

עם פטירתו של ד"ר פוקס צירף התובע חוות דעת נוספת בתחום המיילדות של פרופ' שנקר, אשר הבהיר כי נדרשת חוות דעת רפואית נפרדת לעניין הקשר הסיבתי בין תהליך הלידה למצבו של התובע.

4. הנתבעת כפרה בטענות בעניין התרשלות הצוות הרפואי וכן כפרה בטענה כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין אירועי הלידה למצבו של התובע. הנתבעת צירפה את חוות דעתו של פרופ' דרוגן, אשר העריך כי לא קיים כל קשר בין אירועי הלידה למצבו של התובע. לדבריו "[...] דבר אחד ברור – אין קשר סיבתי בין אירועי לידתו לבין מחלתו אשר התבטאה חודשים רבים מאוחר יותר באיחור התפתחותי".

גם פרופ' קוינט, שחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבעת, ציין כי לא מצא כל קשר סיבתי בין אירועי הלידה למצבו של התובע. לדבריו "[...] הניסיון לטעון שניתוח קיסרי היה מונע פגיעה נוירולוגית זו או אחרת תלוש לחלוטין מהמציאות ואינו מתבסס על עובדות כלשהן".

5. בעקבות כל אלו ועל פי הסכמת הצדדים, הוריתי על מינויו של פרופ' א' שטיינברג כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין אירועי לידת התובע למצבו הרפואי. המומחה הגיש חוות דעתו מיום 9.6.2013 ובה שלל קיומו של קשר סיבתי כנטען. המומחה הדגיש כי כדי לקבוע קשר סיבתי יש לשכנע כי התקיימו קריטריונים מקובלים התואמים מצב המכונה אנציפולפתיה היפוקסית איסכמית. במקרה הנוכחי לא התקיים אף אחד מהקריטריונים המוכרים.

6. בא כוח התובע שלח למומחה שאלות הבהרה בהן הפנה, בין היתר, לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור. פרופ' שטיינברג השיב על השאלות בתשובותיו (סומנו ת/2- ככל הנראה התאריך המופיע עליהן מוטעה) וחזר וציין כי לא קיים כל קשר סיבתי בין אירועי הלידה למצבו של התובע. המומחה שלל את ההנחה כי התובע סובל משיתוק מוחין (CP) ואף שלל את האפשרות כי התובע סובל מאפילפסיה. המומחה הדגיש כי בשום מסמך רפואי לא צוין כי התובע אובחן כחולה באפילפסיה וכי אם מחלה זו התפתחה לאחרונה הדבר אינו נובע ואינו יכול לנבוע מאירועי הלידה.

7. פרופ' שטיינברג זומן על ידי התובע להיחקר על חוות דעתו. בחקירתו מיום 18.3.2014 שב המומחה וחזר על עמדתו לפיה לא קיים כל קשר סיבתי. המומחה הדגיש שוב כי התובע אינו סובל משיתוק מוחין.

לדבריו "ההגדרה של CP הוא שיתוק של אחד או יותר מהגפיים בדרגות שונות ובטונוס שונה. אני לא מצאתי שום שיתוק בשום אחד מארבעת הגפיים ולכן בהגדרה לפי ההגדרה שאני מכיר זה לא שיתוק מוחין". (עמ' 25).

המומחה הוסיף והפנה את תשומת הלב כי גם ד"ר בני-עדני לא מצאה כי התובע סובל משיתוק מוחין.

8. המומחה נשאל גם על האפשרות שהתובע סובל מאפילפסיה, תוך שבא כוח התובע מפנה לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור (עמ' 26). על כך השיב:

כמה דברים, ראשית, אם אכן יש לתובע אפילפסיה כנראה זה היה מאד מאוחר, עד לבדיקה של ד"ר אינספקטור אין שום רמז שהוא מאפילפסיה, הוא נבדק ע"י הרבה רופאים במהלך חייו ואף אחד לא ציין אפילפסיה. בהנחה שיש לו עכשיו אפילפסיה בוודאי שאי אפשר לקשור את זה לתשניק סב לידתי אלא זה כנראה נובע מאירוע יותר מאוחר. אם אין לנו בסיס של CP האפילפסיה לא קשורה ל- CP אלא היא אפילפסיה העומדת בפני עצמה.

9. המומחה הוסיף בסיום חקירתו כי ישנן כ- 5,000 תסמונות גנטיות היכולות להתבטא בצורות שונות. העובדה כי לא נמצאה אטיולוגיה ברורה המסבירה את מגבלותיו של אדם אינה מחזקת את המסקנה כי המצב נובע מהלידה, "[...] הקשר צריך להיות חיובי ולא שלילי" (עמ' 27). על כן קבע שוב ושוב כי אין לקשור בין מצבו של התובע לאירועי הלידה.

הבקשה

10. בבקשה הנוכחית שהוגשה לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה פרופ' שטיינברג ולפני חקירתו, עותר התובע לאפשר לו לצרף את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור.

מדברי בא כוח התובע בדיונים מתברר כי מדובר בחוות דעת שהוכנה על ידי המומחה ד"ר אינספקטור, מומחה לנוירולוגיה, במסגרת הליכים שנוקט התובע להכרה של המוסד לביטוח לאומי בנכותו במסגרת הפרק העוסק בנכות כללית. חוות דעתו הוכנה ביום 26.12.13.

11. בחוות הדעת דן ד"ר אינספקטור בהרחבה במצבו הרפואי של התובע ומתאר גם את הסיבות למצבו זה. המומחה מציין כי נמצאו אצל התובע שלושה תסמינים ששילובם יכול להעיד על קשר בין אירועי הלידה למצבו. תסמינים אלו הינם סימנים מוטוריים קלים של Diplegic Cerbral Pasly – שמתבטאים בתחושת נוקשות ברגליים, קשיים בהליכה ובריצה; אפילפסיה; וקשיים קוגניטיביים. המומחה ד"ר אינספקטור מדגיש כי "שלושת התסמונות הנ"ל ידועות כמופיעות באסוציאציה זו לזו בהקשר של מצוקה עוברית" (עמ' 18 לחוות הדעת).

12. הבקשה לא לוותה בתצהיר כלשהו ואין בה כל הסבר מתי התגלתה לראשונה מחלת האפילפסיה הנטענת. לבקשה לא צורפו מסמכים רפואיים לאותה אפילפסיה ואין בה כל הסבר מדוע טענות בדבר אפילפסיה לא נזכרו בחוות דעת המומחים האחרים מטעם התובע.

בטיעוניו בבית המשפט הבהיר בא כוח התובע כי התובע אינו מעוניין לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף טענה בדבר אפילפסיה (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 29.10.2014) וכל מבוקשו הינו כי חוות הדעת תוגש כראיה. בא כוח התובע הבהיר כי חוות הדעת נשלחה לפרופ' שטיינברג – המומחה מטעם בית המשפט – ודי בכך כדי להצדיק את הגשתה.

13. הנתבעת מתנגדת להגשת חוות הדעת ומבהירה כי אם תוגש חוות הדעת יהיה צורך בהגשת חוות דעת נגדית מטעמה ויתכן שיהיה צורך בחקירה נוספת וחוזרת של פרופ' שטיינברג. עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן כל הסבר המצדיק הגשת חוות דעת חדשה לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט שנתן חוות דעתו.

ההכרעה

14. כפי שאפרט להלן דין הבקשה לצירוף חוות דעתו של ד"ר אינספקטור להידחות. למסקנה זו הגעתי הן בשל העיתוי של הגשת חוות דעתו, הן בשל פגמים דיוניים בהגשת הבקשה והן מהטעם כי הגשת חוות הדעת בשלב זה לא תוכל לסייע לבירור השאלות שבמחלוקת.

15. כידוע על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מוטלת על בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה חובה לצרף חוות דעת של מומחה רפואי לכתב טענותיו. בעל דין שלא עושה כן חייב לקבל את אישורו של בית המשפט לתיקון כתב הטענות ולצירוף חוות הדעת (ראו ע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651, 654 (1993); רע"א 7704/14 סוארה נ' חברת מפעלי מיחזור שרונים בע"מ (04.12.2014)).

16. לעתים לאחר הגשת כתבי הטענות וחוות הדעת מטעם הצדדים ממנה בית המשפט מומחה מטעמו (תקנה 130). מינויו של מומחה מטעם בית המשפט נועד, בין היתר, לשים סוף פסוק להגשת חוות דעת מטעם הצדדים ולצמצם את הדיון בחוות הדעת מטעם הצדדים.

על פי תקנה 130(ב) לתקנות, מינוי מומחה מטעם בית המשפט פועל גם כמחסום מפני חקירת מומחי הצדדים, אלא אם הוחלט אחרת. על פי תקנה 130(ג) לתקנות, אם הושגה הסכמת הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט כוללת ההסכמה למינוי גם הסכמה כי לא יוגשו חוות הדעת מטעם הצדדים וכי חוות הדעת שהגישו בעלי הדין קודם למינוי ייחשבו כאילו לא נתקבלו כראיה.

17. יוצא שבסדר הדברים הרגיל מינוי מומחה על ידי בית המשפט, בין על פי תקנה 130(ב) לתקנות – מומחה מטעם בית המשפט שלא בהסכמה, ובין על פי תקנה 130(ג) – מומחה בהסכמה, תבוא חוות דעת המומחה במקומן של חוות הדעת מטעם הצדדים. כך בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (5.12.2006), אומר השופט עמית:

"משהגישו הצדדים חוות דעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הם, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחה מטעם הצדדים ולא להיפך [...]".

דברים אלו צוטטו בהסכמה על ידי השופט זילברטל ברע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.12) (ראו גם ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש (24.11.2010)).

18. מכאן, הסכמת הצדדים למינויו של פרופ' שטיינברג כמומחה מטעם בית המשפט, כאמור בהודעתם מיום 17.3.13, חוסמת את דרכם מהגשת חוות דעת רפואיות נוספות.

מוכן אני להסכים כי לעתים, על אף קיומו של המחסום הדיוני האמור, תינתן לבעל דין אפשרות להגיש חוות דעת מטעמו גם לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. הדבר ייעשה באותם מצבים שבהם התגלו עובדות חדשות, השתנה המצב הרפואי וכדומה (ראו רע"א 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ (28.8.2013); בר"ע (חי') 731/06 הנ"ל פסקה 14).

19. במקרה הנוכחי לא השכיל התובע להצביע על כל הסבר מדוע יש מקום לצירוף חוות דעת רפואית בשלב זה של ההליך. אין טענה כי התגלו עובדות חדשות, התגלה חומר רפואי שלא היה ידוע, או שהשתנה המצב הרפואי באופן המצדיק הגשת חוות דעת חדשה. כל שאירע הינו כי במסגרת הליך אחר, בפני המוסד לביטוח לאומי, הוגשה על ידי התובע לבקשתו של עורך דין אחר, חוות דעת נוספת בעניין מצבו הנוירולוגי שכוללת גם התייחסות קצרה לשאלת הקשר הסיבתי.

זאת ועוד, ככל שבעל דין מגלה מסמכים רפואיים חדשים או עובדות רלבנטיות חדשות, רשאי הוא להפנות את תשומת לבו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לעובדות אלו ולשמוע את עמדתו. התובע אף עשה כן, והעביר למומחה פרופ' שטיינברג את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור, אף כי זו לא הוגשה לתיק ואף כי לא התקבל אישור להגשתה. למרות התנהגות בלתי ראויה זו, התייחס המומחה לחוות הדעת של ד"ר אינספקטור, הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בחקירתו ושלל את מסקנותיו בדבר הקשר הסיבתי. ברי שבנסיבות שכאלו אין מקום לאפשר לבעל הדין להגיש את חוות הדעת הנוספת כראיה מטעמו.

20. אעיר כי הטענה כי בין כה וכה חוות הדעת כבר עמדה בפני פרופ' שטיינברג מוטב היה שלא תיטען, שהרי לא ניתן להכשיר הגשת חוות דעת בשלב זה של ההליך, רק מאחר ובא כוח התובע עשה דין לעצמו וללא היתר מבית המשפט, שלח את חוות הדעת לפרופ' שטיינברג.

21. הגשת חוות הדעת בשלב זה לוקה גם בפגמים דיוניים. הבקשה הוגשה באופן סתמי ללא כל הסבר וללא כל נימוק. ככל שהבקשה נסמכת על עובדות חדשות שהתגלו (וניתן היה לטעון אולי כי האפילפסיה הינה עובדה חדשה) היה צריך להגיש תצהיר על עובדות אלו, מתי התגלו וכדומה. טענה חדשה בעניין ליקוי שלא נמצא לו זכר קודם, מחלת אפילפסיה, מחייבת גם צירוף מסמכים רפואיים המעידים על השינוי במצב הרפואי. התובע לא עשה מאום, לא הגיש תצהיר ולא צירף כל מסמך רפואי לתמוך בשינוי העובדתי. גם בכך די כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

22. לבסוף אציין כי לכאורה לא צפויה לצמוח כל תועלת בהגשת חוות הדעת. ד"ר אינספקטור מבסס את מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי על שילובם של שלושה תסמינים שיכול ויוסברו בקיומה של מצוקה עוברית. המומחה מדגיש כי מצוקה עוברית הינה סיבה סבירה לאפילפסיה וכי לא נמצאו גורמים אחרים לאפילפסיה.

23. על מסקנה זו השיב פרופ' שטיינברג בצורה ברורה. בתשובותיו ציין כי במשך כל השנים מיום לידתו של התובע ועד להגשת חוות הדעת (28 שנים) לא אובחן כל מקרה של אפילפסיה, למרות שהתובע נבדק על ידי רופאים רבים (עמ' 26, 27). כן ציין כי סוג האפילפסיה שאובחן על ידי ד"ר אינספקטור אינו תואם נזק כתוצאה מאירוע סב-לידתי אלא דווקא תואם למצב גנטי (עמ' 26 שורות 24-22). המומחה שב והדגיש כי לא אובחן אצל התובע מצב של שיתוק מוחין (CP). הוא מפנה לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור אשר גם הוא עצמו אינו מציין מצב של שיתוק מוחין ומציין כי "סימן בבינסקי שונה שזה שולל CP" (עמ' 26 שורה 6).

24. משניתנו תשובות ברורות של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אין צורך בהגשת חוות הדעת של ד"ר אינספקטור. התשובות לטענותיו של ד"ר אינספקטור עומדות בפני בית המשפט ופרופ' שטיינברג נתן הסברים ברורים מדוע אין בחוות הדעת להביא לשינוי המסקנה בדבר העדר קשר סיבתי. בנסיבות אלו, אין צורך בהגשת חוות הדעת הנוספת.

25. לבסוף אזכיר כי בתי המשפט אימצו במקרים רבים את הערכות המומחים, שקבעו כי לפי הפרקטיקה הנוהגת ברפואה הוכחת קשר סיבתי בין מצב נוירולוגי לאירועים סב לידתיים תעשה על פי הקריטריונים כפי שנקבעו על ידי קונצנזוס מומחים בינלאומי (ראו למשל, ע"א 9622/07 ע' ה' נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב (30.5.2010); ע"א 4484/11 פלוני נ' משרד הבריאות (18.02.2013)).

גם אם ניתן לקבוע קשר במצבים שבהם לא התקיימו כל הקריטריונים (שיתוק מוחין, חמצת מטבולית, אנצפלופתיה בדרגה 2 לפחות, העדר הסבר אחר), הרי לא יתכן שייקבע קשר סיבתי כאשר אף אחד מהקריטריונים לא הוכח וזהו המקרה שבפנינו.

ד"ר אינספקטור אינו מתייחס כלל לקריטריונים, אינו מסביר מדוע ניתן להתעלם מהם ומדוע די בהעדר הסבר אחר כדי לקשור את מצבו של התובע לאירועי הלידה.

סוף דבר

26. בשים לב לכל האמור, אני דוחה את הבקשה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.