1. בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 12.11.2014 (להלן: "פסק הדין") על-ידי כב' השופטת חנה לפין-הראל. יצוין כי פסק הדין ניתן לאחר שלא הוגשו סיכומים מטעם המבקשים, הם הנתבעים מספר 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים"). טוענים הנתבעים כי רק לאחרונה נודע להם תוכנו של פסק הדין. עוד טוענים הנתבעים כי מן הצדק לבטל את פסק הדין, שכן לא היה להם יומם בבית המשפט. יצוין כי עיקר טענות הנתבעים בנקודה אחרונה זו מופנות כנגד בא כוחם הקודם, אשר פעל, לטענתם, ברשלנות רבתי, ניגוד עניינים ומרמה במהלך עריכת העסקה וההליך המשפטי שהתנהל בעניינה.

הבקשה כוללת טענות קשות כנגד בא כוחם הקודם של הנתבעים. מאחר ובא כוחם הקודם של הנתבעים לא צורף לבקשה ולא ניתנה לו אפשרות להתייחס לטענות הנתבעים, לא אנקוב בשמו במסגרת החלטה זו.

ההליך

2. ביום 20.2.2003 נכרת הסכם מכר בין התובע לבין הנתבעים בקשר לרכישת זכויות התובע בחלקה 57 בגוש 17390 באדמות כפר כנא (להלן: "החלקה"). בהסכם המכר נקבע כי המיסים ישולמו על-ידי הצדדים לעסקה בהתאם להוראות הדין (סעיף 7.1 להסכם). עוד נקבע כי ככל ותחויב העסקה בתשלום היטל השבחה, ישולם היטל זה על-ידי התובע (סעיף 7.2 להסכם).

3. ביום 16.1.2006 נכרת בין הצדדים "נספח להסכם". הצורך בכריתתו, כאמור במבוא לנספח, נבע ממחדל הנתבעים לעמוד בתשלום התמורה המוסכמת וטענת הנתבעים, מנגד, כי התובע לא שילם את היטל ההשבחה החל על העסקה, מחדל שאילצם לשלמו במקומו. לפיכך, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ידאגו "לתשלום ו/או לכיסוי מלוא תשלומי המיסים החלים על עסקת המכר מיום 20.2.2003, הכל כמוסכם בין הצדדים בהסכם, לרבות היטל השבחה". כן התחייבו הנתבעים לדאוג להסרת העיקולים שהוטלו על מטלטלי התובע, לרבות רכבו, על-ידי רשויות המס, בשל חובות מס בהם חויב בגין העסקה.

כעולה מהנספח להסכם מסר התובע לב"כ הנתבעים עשרה שקים עוקבים, בלתי סחירים ועל תנאי, על סך של 1,500 ₪ כל אחד, אשר פירעונם הותנה בכך שיומצא אישור רשויות המס על הסרת העיקולים שהוטלו על רכב התובע.

4. משלא עמדו הנתבעים בחובתם על פי הנספח להסכם, הגיש התובע ביום 20.4.2010 תביעתו לבית המשפט. ביום 15.11.2012 תיקן התובע תביעתו על-ידי הוספת הנתבעים מספר 3 ו-4.

לטענת התובע לא שילמו הנתבעים את המיסים, בניגוד להתחייבותם, ואף לא את היטל ההשבחה אשר טענו כי שילמו טרם כריתת הנספח להסכם. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעים אף חדלו להסיר את העיקול שהוטל על רכבו של התובע, ולמרות זאת הציגו לפירעון שתיים מההמחאות שנמסרו להם, בנגוד להוראות ההסכם.

כנטען בכתב התביעה, חובות המיסים בגין העסקה (נכון ל-14.2.2009) עמדו על הסכומים הבאים:

א. חוב למס שבח – 269,392 ₪;

ב. חוב למס מכירה – 17,830 ₪;

ג. חוב בגין היטל השבחה – 104,581.61 ₪.

אשר על כן עתר התובע כי יינתן פסק דין המצהיר כי ההסכם הופר על ידי הנתבעים וכי על הנתבעים לשלם את חובות המיסים בגין העסקה. עוד עתר התובע כי יינתן צו האוסר על הנתבעים מספר 3 ו-4 לנקוט בהליכי גביה נגד התובע.

5. לטענת הנתבעים בכתב הגנתם החבות בתשלום היטל השבחה על פי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 חלה על בעל המקרקעין, הוא התובע. עוד טוענים הנתבעים כי סוכם בין הצדדים כי מס שבח יקוזז מהחזרי מס הכנסה. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי גובה היטל ההשבחה, כפי שנמסר להם על-ידי התובע, עמד על 30,000 ₪ ויתרת החוב בגין מס שבח, לו נפרס כמוסכם, הייתה 20,000 ₪ בלבד. טוענים הנתבעים כי הוטעו על-ידי התובע וכי מעולם לא נמסר להם כי יידרשו לשלם מיסים בסכומים העולים על שווי העסקה. עוד טוענים הנתבעים כי התובע ידע את גובהו האמתי של החוב לרשויות המס ופעל בחוסר תום לב ומרמה.

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

ביום 25.11.2013 נשמעו עו"ד סאמיה ג'ובראן, התובע והנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"). ביום 10.4.2014 נשמעה עדותו של ב"כ הנתבעים ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים.

ביום 6.8.2014 הוגשו סיכומי התובע.

ביום 10.10.2014 ניתנה התראה המורה לנתבעים להגיש סיכומיהם.

משלא הוגשו הסיכומים ואף לא בקשה להארכת מועד להגשתם ניתן ביום 12.11.2014 פסק הדין.

יצוין כי למרות שלא הוגשו סיכומי הנתבעים, פסק הדין מנומק, משתרע על פני 14 עמודים, מבוסס על הראיות ודן בטענות הצדדים.

הבקשה

7. ביום 25.10.2017 הגיש התובע בקשה דחופה למינוי בא כוחו ככונס נכסים על החלקה לשם מכירתה ותשלום יתרת חובות המיסים בגין העסקה.

המשיבים הגישו מספר בקשות למתן ארכה להגשת תגובתם לבקשת התובע. ביום 6.12.2017 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין. כן ביקשו הנתבעים כי המועד להגשת תגובתם לבקשת התובע תוארך עד לאחר מתן החלטה בבקשתם לביטול פסק דין.

8. ואלה טענות הנתבעים בבקשתם:

א. רישיונו של בא כוח הנתבעים נשלל החל מיום 14.4.2013 ועד יום 2.10.2019. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לא מן הנמנע כי רישיונו של ב"כ הנתבעים נשלל עוד לפני יום 14.4.2013, ואף הגישו בקשה למתן צו המורה ללשכת עורכי הדין להמציא להם את כל ההחלטות בעניינו.

הנתבעים מודים כי חתמו על ייפוי כוח המייפה אף את שותפו של בא כוחם הקודם, אולם לטענתם לא הסכימו מעולם כי ייצגם ו"מבחינתם", הוא לא היה בא כוחם.

ב. עוד טוענים הנתבעים כי לא קיבלו את פסק הדין.

הנתבעים מודים כי בפברואר 2015 קיבלו מכתב אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בשל אי תשלום הוצאות משפט בהן חויבו בסך 25,000 ₪, ולפיכך ידעו על קיומו של פסק הדין. דא עקא, טוענים הנתבעים כי פנו לבא כוחם הקודם עשרות פעמים ללא הועיל. בסופו של דבר העביר להם את תיקם, אולם פסק הדין לא היה בו. עוד טוענים הנתבעים כי חיפשו עורך דין אחר שיסייע להם לקבל את פסק הדין ולהבינו, אולם עורכי הדין אליהם פנו, עד לבא כוחם הנוכחי, סירבו לסייע להם בשל היכרותם עם בא כוחם הקודם. רק ביום 27.10.2017 נפגשו הנתבעים, לטענתם, עם עורך דין בנצרת אשר הוציא להם את פסק הדין ורק בחודש נובמבר 2017 הגיעו הנתבעים לבא כוחם הנוכחי, שישב עמם והסביר להם את קביעותיו.

ג. הנתבעים טוענים כי בא כוחם הקודם התרשל בניהול התיק, פעל תוך ניגוד עניינים ומרמה. לעניין זה מפנים הנתבעים, בין השאר, לכך שבא כוחם הקודם לא הגיש תצהיר מטעם הנתבעת מספר 2, החתים את הנתבע על תצהיר בלא להסביר לו את תוכנו, כטענתם, לא הגיש סיכומים ועוד.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בא כוחם הקודם התרשל אף בכך שלא בירר את גובה המיסים בהן תחויב העסקה.

ד. הנתבעים טוענים כי בא כוחם הקודם חתם על הנספח להסכם ללא ידיעתם וללא הסכמתם. לטענתם, רק לאחרונה, משפנו לבא כוחם הנוכחי, נודע להם תוכנו של פסק הדין והוראות הנספח להסכם מיום 16.1.2006.

הנתבעים מודים כי הנתבע התייחס בחקירתו הנגדית לנספח, אולם לטענתם לא הבין על מה נשאל וחשב שמדובר בהסכם המכר.

עוד טוענים הנתבעים כי הנספח להסכם אינו עומד בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין.

ה. כתוצאה מהתנהלותו של בא כוחם הקודם, לא היה לנתבעים יומם בבית המשפט ויש להתייחס לפסק הדין כאל פסק דין שניתן במעמד צד אחד. לחלופין יש לראות את פסק הדין כפסק דין שניתן במעמד צד אחד משום שהנתבעים לא הגישו סיכומים.

ו. לסיכום, טוענים הנתבעים, כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ולחילופין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. לעניין זה מטעימים הנתבעים כי יש להם נימוקי הגנה טובים וכי אין להטיל עליהם את האחריות למחדלי בא כוחם הקודם ורשלנותו.

9. טענות התובע:

א. לטענת התובע מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית שיש לסלק על הסף. עוד טוען התובע כי הבקשה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי בית המשפט תוך העלאת טענות שקריות במטרה להטעות את בית המשפט.

ב. טוען התובע כי פסק הדין ניתן לאחר הליך משפטי כדין, לרבות הליך גישור ושמיעת ראיות. אמנם הנתבעים לא הגישו סיכומיהם, אולם בית המשפט נתן פסק דין מנומק המעוגן כדבעי בחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט. משכך, אין עילה לביטול פסק הדין ועל הנתבעים, ככל שסברו כי נפלה טעות בפסק הדין, היה להגיש ערעור.

ג. טוען התובע כי כב' השופטת חנה לפין הראל, אשר נתנה את פסק הדין, יצאה לגמלאות ולפיכך אין ביכולתה ליתן החלטה בבקשה.

ד. עוד טוען התובע כי הבקשה הוגשה בשיהוי המצדיק דחייתה על הסף.

ה. התובע טוען כי בניגוד לטענתם יוצגו הנתבעים על-ידי שותפו של בא כוחם הקודם, לפיכך אין בכך שנשלל רישיונו של בא כוחם הקודם בכדי להעלות או להוריד. עוד טוענים הנתבעים כי עניין השעייתו של בא כוחם הקודם של הנתבעים מלשכת עורכי הדין התגלה במהלך חקירתו הנגדית. לפיכך, חזקה על הנתבעים כי ידעו על כך, לכל היותר, במועד זה.

ו. עוד טוען התובע כי במסגרת תצהירו ועדותו התייחס הנתבע לנספח להסכם, ולפיכך יש לדחות על הסף את טענתו כי לא ידע על קיומו. בהקשר זה מפנה התובע לחזקה לפיה אדם יודע את תוכנו של מסמך עליו חתם.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

10. הגם שהבקשה הוכתרה בכותרת של "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין", מעיון בבקשה עולה כי לא רק את פסק הדין מבקשים הנתבעים לבטל. לטענת הנתבעים הטענות שהועלו בשמם, הן בכתב ההגנה והן בתצהיריהם, אינם טענותיהם, והטענות שהן טענותיהם, כנטען על-ידי בא כוחם הנוכחי, לא נשמעו. משכך, ברי כי לא די בביטול פסק הדין, והבקשה האמתית של הנתבעים הנה כי ההליך יבוטל מדעיקרא ויישמע מחדש – שמונה שנים לאחר הגשת התביעה ולמעלה משלוש שנים ממועד מתן פסק הדין.

מעבר לקושי הלוגי בקבלת התכחשות הנתבעים לטענותיהם, שהרי מי לידינו יתקע כי לו תתקבל הבקשה ויחל ההליך מחדש, לא תוגש עוד שמונה שנים בקשה דומה, דין הבקשה דחייה ולו מהטעם כי בא כוחם הקודם של הנתבעים, אשר התנהלותו מהווה את העילה לבקשה, לא צורף כמשיב לה, ובלעדיו לא ניתן לדון ולהכריע בטענות הנתבעים.

יתר על כן, לא זו בלבד שהבקשה מתעלמת מזכותו של התובע כי יהיה קץ להליך ומאינטרסים של סופיות ההליך ויעילות דיונית, לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי למתן הסעד הקיצוני המבוקש.

התוצאה אינה שונה גם אם אתייחס לבקשה כאל בקשה לביטול פסק דין בלבד.

11. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מסמיכה את בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה למבקש.

בהתאם להלכה הפסוקה, במסגרת הדיון בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יש לשקול שני שיקולים עיקריים: האחד, סיבת היעדר התייצבותו של בעל הדין והשני, סיכויי ההצלחה של המבקש לו יבוטל פסק הדין. ככל שהיעדר ההתייצבות נובע מהיעדר הזמנה, יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. אם הומצאה הזמנה לדין, עדיין יכול בית המשפט לבטל את פסק הדין מקום בו הציג המבקש הסבר המניח את דעתו של בית המשפט. בין שני השיקולים קיימת מקבילית כוחות. עוד נקבע כי הזכות לביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד נכללת "במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית". יחד עם זאת, על המבקש הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את פסק הדין, כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה לו ינוהל הדיון וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והתעלם במכוון מקיומו של ההליך (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (27.2.2001)).

12. פסק הדין ניתן ביום 12.11.2014. מכאן כי הבקשה לביטולו הוגשה לאחר למעלה משלוש שנים ממועד מתן פסק הדין. משהוגשה הבקשה למעלה משלוש שנים ממועד מתן פסק הדין, על הנתבעים הנטל להוכיח, בנוסף לתנאים הקבועים בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד הקבוע בתקנה 201, ובענייננו מדובר בהארכת מועד משמעותית מאד (תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, לעניין הטעמים ר' רעא (חי') 30737-05-15 דוד אלפסי נ' אחים מזרחי סוכ' מזון (20.12.2015)).

ודוק: גם אם לא קיבלו התובעים את פסק הדין שהומצא לבא כוחם, אין מחלוקת כי ידעו על קיומו של פסק הדין בחודש פברואר 2015, לפני כשלוש שנים, עת קיבלו מכתב התראה מלשכת ההוצאה לפועל על הליכים לגביית הוצאות המשפט בהם חויבו במסגרת פסק הדין. אני דוחה את הטענה כי נדרשו לנתבעים שלוש שנים למצוא עורך דין אשר יוכל להוציא עבורם את פסק הדין ולהסבירו להם, ומכל מקום חיפוש עורך דין אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (רעא 1273/15 ‏ ‏ מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (10.8.2016)).

13. כאמור, עיקר טענות הנתבעים מופנות כנגד ייצוגם על-ידי בא כוחם הקודם. ייצוג כושל ורשלני אינו עילה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, וממילא אינו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשה כאמור. ככל והנתבעים סבורים כי כשל בא כוחם באופן ייצוגם קמה להם עילה כנגדו. ואולם, מדובר בעילה נפרדת ושונה מעילת התובע, אשר נדונה והוכרעה במסגרת פסק הדין. אמנם במסגרת אותה עילה יהיה על הנתבעים להראות כי התרשלות בא כוחם הקודם, לטענתם, גרמה להם נזק, שמצא ביטויו בפסק הדין, ואולם אין בכך בכדי לכרוך בין שתי העילות או להפוך את התובע לבן ערובה של הנתבעים עד לבירור טענותיהם כנגד בא כוחם הקודם. לעניין זה ראו והשוו החלטת בית המשפט ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נגד אחים רזקאללה בע"מ ואח' (7.2.2012):

" ... אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו, בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008. מבחינת המשיבים ההליך נסתיים שלוש שנים לפני הגשתה של בקשת הביטול. המשיבים רשאים היו להניח שההליך האזרחי שהוגש על ידי המבקשת בשנת 2002 סגור וחתום ולא ניתן לפותחו מחדש בחלוף תקופה כה ארוכה. זאת ועוד, פתיחה מחדש של ההליך בשלב הנוכחי תפגע במתדיינים אחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט המחוזי. ברור, כי אם יתאפשר למבקשת להגיש את סיכומיה בשלב זה יידרשו אף המשיבים להגיש סיכומים. כמו כן, השופט שדן בתובענה ייאלץ לחזור מחדש להליך והדבר יבוא, מבחינת הזמן השיפוטי, על חשבונם של מתדיינים אחרים שהשופט המסוים מטפל בתיקיהם. וכל זאת כאשר איננו יודעים מתי נודע למבקשת על דבר מתן פסק הדין וכמה זמן חלף מאותו מועד עד להגשת בקשת הביטול. כאמור, המבקשת יכולה אף לנקוט הליך אזרחי נגד פרקליטה הקודם.

14. התובע זכאי כי יבוא סוף לתביעה שניהל ובה ניתן פסק דין לפני למעלה משלוש שנים. לא מן המותר לציין כי במהלך תקופה זו בנו הנתבעים את ביתם על הקרקע אותה רכשו מהתובע, בעוד התובע סובל מחסרון כיס, עיקולים וחובות לרשויות המס. לעניין זה ר' סעיף 34 לפסק דינה של כב' השופטת חנה לפין-הראל:

"התובע ביקש למכור את הקרקע והתמורה אותה היה אמור לקבל היתה 331,568 ₪ ...

אין זה סכום של מה בכך, ואף על פי כן כשנתיים לאחר מכן מצא עצמו התובע במצב כלכלי קשה, מסובך בחובות, מוגדר כמוגבל באמצעים, כמתואר בתצהירו אשר צורף גם למכתבה של עו"ד ג'ובראן, וגם לתצהיר הנתבעים - גרסה אשר לא נסתרה."

15. בבקשה נטען שוב ושוב כי הנתבעים אנשים פשוטים, כי לא הבינו את ההליך או את פסק הדין, כי הנתבע לא הבין את השאלות שנשאל בחקירה נגדית ועוד. ואולם, לטעמי, כאשר לאדם קושי בתחום מסוים, מן הראוי כי ייטול אחריות על קשייו ולא יחצין אותם על סביבתו. כאשר מעורב בעניין אדם אחר, שומה עליו להבטיח כי אותו אחר, ובענייננו התובע, לא ייפגע בשל מחדליו. ויודגם, אין מחלוקת כי הנתבעים ידעו על פסק הדין בפברואר 2015, לפני שלוש שנים. מאחר ולטענתם לא ידעו כיצד להשיג את פסק הדין והיו זקוקים לעזרה בהבנתו, היה עליהם לפנות לאלתר לקבלת סיוע ולא להמתין שלוש שנים בהן המתין התובע, לשווא, לקיום פסק הדין.

16. למעלה מן הדרוש אציין כי אף לא מצאתי כי טענות הנתבעים מבוססות. אף אם אתעלם מכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים ומחתימת בא כוחם על הנספח להסכם, בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע על הנספח להסכם (אשר כעת נטען כי לא ידע על קיומו עד לאחרונה). כעולה מפרוטוקול הדיון, הנספח להסכם הוצג לו ואף הוקרא לו (ע' 27, ש' 17-33) והנתבע לא התכחש לו. בנסיבות אלה, טענת הנתבעים בבקשתם עומדת בסתירה לדברים מפורשים שנאמרו על-ידי הנתבע (ולא בא כוחו) במסגרת ההליך המשפטי, ולפיכך מנועים הנתבעים מהעלותה מכוח השתק שיפוטי ותום הלב.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 4,000 ₪.

הנתבעים יגישו תגובתם לבקשת התובע למינוי בא כוחו ככונס נכסים למימוש פסק הדין עד יום 4.3.2018.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ח, 10 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.