1. בפניי בקשה דחופה למינוי ב"כ התובע ככונס נכסים על זכויות הנתבעים בחלקה 57 בגוש 17390 באדמות כפר כנא (להלן: "החלקה") לשם מכירתה ותשלום יתרת חובות המיסים בהם חייבים הנתבעים בהתאם לפסק הדין מיום 12.12.2014.

ההליך וטענות הצדדים

2. התובע הנו בעל 687/2561 חלקים בחלקה.

ביום 20.2.2003 התקשרו הצדדים בהסכם מכוחו רכשו זכויותיו של התובע בחלקה. ביום 16.1.2006 נכרת נספח להסכם המכר.

ביום 27.2.2003 רשמו הנתבעים הערת אזהרה על זכויות התובע בחלקה מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר.

3. בעקבות הפרת הסכם המכר על-ידי הנתבעים, הגיש התובע תביעה במסגרתה עתר, בין השאר, כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם את המיסים בגינם חויבה העסקה על-ידי רשות המיסים והוועדה המקומית לתכנון ולבניה – מבוא עמקים (להלן: "הוועדה המקומית").

יצוין כי מלכתחילה צורפו לתביעה גם רשות המסים והוועדה המקומית. בישיבת יום 10.7.2013 הצהירו ב"כ הרשויות כי יכבדו כל פסק דין שיינתן.

4. בפסק דינו מיום 12.11.2014 קיבל בית המשפט את התביעה, הצהיר כי הנספח להסכם המכר הופר על ידי הנתבעים והורה לנתבעים לשלם לרשויות המס את יתרת החוב בגין מס שבח, מס מכירה וכל מס אחר החל על העסקה (סעיף 46 לפסק הדין).

5. לטענת התובע לא קיימו הנתבעים את פסק הדין. עוד טוען התובע כי לאחר מתן פסק הדין חזרו הרשויות לנקוט נגדו בהליכי גבייה וכי ממועד מתן פסק הדין עד מועד הגשת הבקשה גבו מהתובע, באמצעות עיקולים שהוטלו על משכורותיו, סכום של כ-35,000 ₪.

6. ביום 25.11.2015 פנה ב"כ התובע לרשות המיסים בבקשה כי תחדל מהליכי הגבייה כנגדו. בתשובתה מיום 7.12.2015 הודיעה ב"כ רשות המיסים כי חוק מיסוי מקרקעין מטיל את החבות במס שבח על המוכר, הוא התובע, ואף מסמיך את מנהל מיסוי מקרקעין לגבות את חוב המס רק מהמוכר, הוא התובע.

7. לפיכך, טוען התובע, הדרך היחידה לאכיפת חיוב הנתבעים לפי פסק הדין הנה מינוי כונס נכסים על זכויות הנתבעים בחלקה.

אשר על כן עותר התובע לסעד המבוקש: מינוי ב"כ התובע ככונס נכסים לשם מכירת החלקה ותשלום המיסים החלים על העסקה מן התמורה שתתקבל.

8. יצוין כי הבקשה הוגשה ביום 25.10.2017. לאחר הגשת הבקשה הגישו הנתבעים בקשה דחופה לעיכוב הליכים ולאחר מכן בקשה לביטול פסק הדין מטעמים שונים, כמפורט בבקשה.

בהחלטתי מיום 10.2.2018 דחיתי את הבקשה והוריתי על תגובת הנתבעים לבקשה.

9. בתגובתם התנגדו הנתבעים לסעד המבוקש, מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. אין יריבות בין התובע לבינם מכוח פסק הדין, באשר פסק הדין הורה לנתבעים לשלם את חובות המס לרשות המיסים ולוועדה המקומית. התובע אינו "זוכה" ומכאן כי אין לו זכות לעקל או לממש זכויות של הנתבעים. חובות הנתבעים אינם כלפי התובע אלא כלפי רשויות המיסים, ומכאן שאין התובע יכול לממש את פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.

ב. הבקשה מנסה לעקוף את הדין המגדיר את לשכות ההוצאה לפועל כרשות האכיפה והגבייה.

ג. ב"כ רשות המיסים והוועדה המקומית הצהירו בפני בית המשפט כי יכבדו כל פסק דין שיינתן. משכך, היה על הרשויות לפעול נגד הנתבעים בכל הנוגע לגביית חובות המיסים, בהתאם לפסק הדין. מנגד, היה על התובע לבקש במסגרת תביעתו צו מניעה קבוע נגד הרשויות, ואין לו אלא להלין על עצמו על כי לא עשה כן.

ד. לנתבעים אינם אחראים להתנהלות הרשויות.

ה. לתובע אפיקים אחרים לקבלת הסעד המבוקש - הפסקת הליכי הגבייה שנוקטות נגדו הרשויות.

ו. לא הוכח הקשר בין העיקולים שהוטלו על משכורתו של התובע לבין הליכי הגבייה.

ז. התובע מבקש למכור את החלקה, אולם על החלקה נבנה בית בו מתגוררים הנתבעים וילדיהם. לנתבעים אין קורת גג חליפית. ועוד, לנתבעים הגנת בית מגורים מכוח הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

ח. הבקשה חסרה מסמכים נדרשים לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

ט. התובע לא נקט בכל ההליכים הסבירים לגביית החוב בטרם הגשת הבקשה: התובע לא ניסה להקטין את נזקיו, לא פנה לנתבעים ועוד.

י. המימוש אינו כדאי נוכח הוצאות ההליך ומידת הפגיעה בנתבעים.

יא. הנתבעים למדו על פסק הדין רק לאחרונה. מכירת ביתם וחלקתם לצורך תשלום חובות מס הנה צעד קיצוני ביותר אותו יש ליתן במידתיות וסבירות, רק כאופציה אחרונה ובלית ברירה.

יב. הנתבעים שילמו מס שבח בשיעור 100,000 ₪ ומס מכירה בשיעור 10,000 ₪, ואף עתה פועלים לקבלת מידע ביחס ליתרת חובות המס. הנתבעים אף פנו למומחית לעניין מיסוי אשר תפעל מטעמם מול הרשויות במשא ומתן להקטנת החיוב והסדרת התשלומים.

דיון והכרעה

10. מלכתחילה קבעה הפסיקה כי מינוי כונס נכסים יוגבל לשלושה מקרים:

א. שמירת רכוש שבמחלוקת בעת הדיון בסכסוך התלוי ועומד בפני בית המשפט בעניינו;

ב. שמירת רכוש הנמצא בסכנת השמדה בידי אנשים להם נמסר הרכוש על-ידי החוק, או על-ידי אנשים להם זכות חלקית באותו רכוש;

ג. לשם ביצוע פסקי דין במקרים בהם דיני ההוצאה-לפועל אינם מאפשרים זאת ודיני היושר חייבו מינוי כונס נכסים ("הוצאה-לפועל מן היושר") (ע"א 224/47 טחורש נגד שצ'ופק, פ"ד ב 414).

11. כיום אומץ בפסיקה מבחן רחב יותר, המסמיך את בית המשפט למנות כונס נכסים בכל מקרה שבו הדבר "צודק ונוח". (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 12 (2015), בע' 965; ע"א 689/74‏ ‏ בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בע"מ נגד עירית אילת, פ''ד כט(2) 281).

בעניין בשמת נקבע כי: "יש להשאיר מרחב סביר לשיקול-דעתו של השופט, בהתחשב בהתפתחות הצורות המשפטיות של עסקי המסחר והכלכלה, והיקפן העצום". עוד נקבע כי ככלל, אין סעד של מינוי כונס נכסים מתאים לתביעות כספיות גרידא, וכי המינוי נועד לשמש כסעד עודף ועל-כן אין להשתמש בו כל אימת שהסעדים הרגילים, כגון עיקול או צו-מניעה, יעילים דיים.

(לעניין זה ר' והשוו: ע"א 132/77‏ ‏ שלום גניש נ' "פלמר" להשקעות בע"מ, פ''ד לב(2) 064; ע"א 846/75‏ ‏ עוניסון - חברה לבניין בע"מ נגד אלכסנדר דויטש, ואח'‏, פ''ד ל(2) 398)

12. אכן, מינוי כונס נכסים הנו הליך דרסטי. כונס הנכסים קונה, מכוח מינויו ובהתאם לו, סמכות לבצע פעולות המהוות "השתלטות" על נכסי הפרט וניהולם, תוך הפקעת שליטתו של הפרט בקניינו. משכך, "חובה על בית המשפט לכבד את זכויות הקניין על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכרה בצורך מיוחד כזה מחייבת איזון נורמטיבי בין זיקתו הבסיסית של הנתבע לקניינו וזכותו להליך ראוי לבין כבודו וזכותו הקניינית של הנושה המנסה בלא הצלחה לגבות את חובו" (א' גורן, שם, ע' 965).

13. ומכאן לענייננו.

הגם שערה אני למצוקתו של התובע, שחרף זכייתו בתביעה שהגיש נתון להליכי גבייה מצד רשויות המסים, איני יכולה לקבל את הבקשה.

הסעד המבוקש הנו סעד דרסטי וקיצוני עד מאד: מכירת החלקה עליה בנוי ביתם של הנתבעים ובו הם מתגוררים, לשם תשלום חובות מס שנוצרו עקב עסקת המכר. אכן, בהתאם לפסק הדין, על הנתבעים לשאת בתשלום חובות אלה. ואולם, הגם שחדלו הנתבעים לקיים חובתם, לא שוכנעתי כי נסיבות העניין מצדיקות היעתרות לבקשה לסעד כה קיצוני. בפני התובע פתוחות דרכים אחרות, שפגיעתן פחותה, בהן הוא יכול לנקוט לשם הפסקת הליכי הגבייה ו/או אכיפת פסק הדין. מנגד, הפגיעה בנתבעים, לו תתקבל הבקשה, תהא אנושה ואף בלתי הפיכה.

14. אכן, הנתבעים הפגינו חוסר אכפתיות ואף זלזול, הן בתובע והן בהליכי בית המשפט. דא עקא, התנהלות זו אינה מצדיקה נישולם מביתם ומכירת החלקה, מה עוד שצודקים הנתבעים כי לא ברור כלל כי הליך זה יהא יעיל או כדאי.

15. לכך יוסף כי אי קיום פסק הדין על-ידי הנתבעים נוגע לחיוב כספי וכי אין זיקה הכרחית בין זכויות הנתבעים בחלקה לבין החיוב הכספי. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להפקעת זכויותיהם של הנתבעים בחלקה, בוודאי לא בשלב ראשוני ובטרם ננקטו הליכים פחותים בחומרתם לשם אכיפת פסק הדין ו/או הפסקת הליכי הגבייה נגד התובע.

15. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.