בקשת התובעת למינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה. נגרם לה שבר מרוסק בצוואר הזרוע וקרע בגיד של כתף שמאל.

וועדה רפואית ליד המל"ל העמידה את נכותה הרפואית על 15%. זו הנכות על פי דין כמפורט בסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975. המל"ל הפעיל חלקית את תקנה 15 ובכך העמיד את נכותה הכוללת של התובעת על 19%.

התובעת עבדה עובר לתאונה כמטפלת בקשישים ושכרה נמוך, כ – 2,400 ₪ לחודש. לאחר התאונה לא הייתה מסוגלת לטענתה להמשיך לעבוד בעבודה זו, פנתה לשיקום במל"ל אך לא נמצאה לה עבודה מתאימה במגבלותיה.

במהלך ההוכחות העידו נציגת מעבידתה [מט"ב] וכן פקידת השיקום במל"ל. מבלי לקבוע מסמרות, עדויותיהן מעלות שאלות לגבי כושר התעסוקה של התובעת במגבלותיה. אכן צודקת התובעת כי אין לה דרך אחרת להוכיח את מגבלותיה ואת הפגיעה בכושרה, אלא באמצעות מומחה בית המשפט, שכן לא ניתן לברר כל אלה על ידי זימון הוועדה הרפואית ליד המל"ל - לעדות. זאת בנבדל ממקרה בו ממונה מומחה מטעם בית המשפט ולעיתים ניתן לדלות מתשובותיו השלכות על כושר התעסוקה של התובע.

זאת ועוד, התובעת תהיה זכאית בכל מקרה לפיצוי בגין התאונה. יוצא ששכר המומחה התעסוקתי ניתן יהיה לניכוי מהפיצוי אם ובמידה שיקבע כי התובעת לא איבדה את כושר עבודתה בעקבות התאונה או כי לא נגרע ממנו כאמור.

החלטתי להיעתר לבקשת התובעת ולמנות מומחה בתחום התעסוקתי.

כתב מינוי יוצא בנפרד.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ג, 06 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.