צד ג' (בהודעה מס' 1)

ובעניין:

זאב הרמן המודיע (בהודעה מס' 2 )

• נגד –

1. מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית צד ג' (בהודעה מס' 2 )

2. עווד זנגריה

<#2#>

1. הדיון בתיק זה פוצל, בין שאלת החבות לשאלת הנזק. הדיון בשאלת החבות התנהל בפני כבוד השופט א' גולדקורן. הנתבע 2 – לא התייצב לדיון ההוכחות בשאלת האחריות. ביום 10.11.2013 נתן השופט גולדקורן פסק דין "פסק דין (חלקי) בענין החבות", בו קבע כי הנתבע 2 נושא באחריות כלפי התובעת בגין התאונה מושא התביעה. בסוף "פסק הדין החלקי" נקבעה ישיבת קדם משפט להמשך בירור שאלת גובה הנזק ליום 7.1.2014. התיק עבר לטיפול מותב זה.

2. ביום 5.1.2014 הודיע ב"כ דאז של הנתבע 2 כי הגיש ערעור על "פסק הדין החלקי" (ע"א -57266-12-13 הרמן נ' זנגריה; בשולי הדברים – "פסק הדין החלקי" הטיל אחריות על הנתבע 2, אך לא סיים את ההליך נגדו ולא נתן שום סעד, וראו, בענין השאלה אם היה על הנתבע 2 להגיש בקשת רשות ערעור, החלטתו של כבוד השופט ס' דבור בערעור הנזכר מיום 24.1.2014). ב"כ דאז של הנתבע 2 הודיע כי נוכח הגשת הערעור הנתבע 2 רואה עצמו פטור מהגעה לדיון קדם המשפט. קבעתי בו ביום כי הנתבע 2, בעצמו או באמצעות בא כוחו, יתייצב לדיון. בלילה לפני הדיון בשעה 23:14 הגיש ב"כ דאז של הנתבע 2 בקשה לדחות את הדיון, בנימוק, בין היתר, שהגיש בקשה לעיכוב ביצוע "פסק הדין החלקי". כשעתיים לאחר מכן, בשעה 1:09, דחיתי את הבקשה לדחות את מועד הדיון. הנתבע 2 לא התייצב לדיון, ונפסקו נגדו הוצאות (לדחייה על הסף של בקשת רשות הערעור שהגיש על הטלת ההוצאות ראו רע"א 31476-02-14, החלטה מיום 18.2.2014). כן קבעתי ישיבה נוספת ליום 16.2.2014. ביום 2.2.2014 הודיע ב"כ דאז של הנתבע 2 כי האחרון פיטר אותו וביקש לדחות את מועד הישיבה הנוספת על מנת לאתר עורך דין. דחיתי את הבקשה, לאור תקופה בת שבועיים אשר עמדה לרשות הנתבע 2 באותה עת על מנת לאתר עורך דין חלופי. נוכח פיטורי ב"כ הנתבע 2 ועל מנת למנוע אי הבנות, הוריתי לתובעת למסור במסירה אישית לנתבע 2 את הזימון לישיבה ביום 16.2.2014. הנתבע 2 לא הגיע לאותה ישיבה והסתבר כי ההוראה בדבר מסירה אישית לא בוצעה. נקבע מועד נדחה לישיבה, אך בנו של הנתבע 2 פנה לבית המשפט בבקשה לדחות את הדיון, נוכח המחלה הקשה שבה לוקה הנתבע 2 וכן נוכח הצורך לאתר עורך דין חלופי. נעניתי לבקשה לאפשר לנתבע 2 לאתר עורך דין חלופי (אם כי לא קיבלתי את הטענה שנדרשים "מספר חודשים" לשם כך), וקבעתי את הדיון ליום 22.4.2014.

2. ביום 18.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הנתבע 2 לעיכוב ביצוע (ראו ההחלטה הנזכרת של כבוד השופט דבור).

3. ביום 16.4.2014 פנה בנו של הנתבע 2 שוב לבית המשפט בבקשה לדחות את הדיון, בטענה שטרם אותר עורך דין חלופי. קבעתי שלא אוכל לדחות את הדיון על בסיס טענה לפיה לא ניתן היה לאתר עורך דין חלופי במשך התקופה בת כחודשיים וחצי אשר עמדה לרשות הנתבע 2 ולמרות מספר התראות. הבהרתי בהחלטה כי הדיון יתקיים בין אם ימונה לנתבע 2 עורך דין בין אם לאו. למועד הנדחה של ישיבת קדם המשפט ביום 22.4.2014 הוזמן הנתבע 2 כדין במסירה אישית, אך הוא לא התייצב לדיון. קבעתי כי ישנה הצדקה ליתן נגד הנתבע 2 פסק דין בהעדר התייצבות, גם בתביעה נגדו וגם בהודעה שהוא שלח. בענין התביעה נגדו הוריתי לתובעת להגיש תצהיר עדות ראשית בענין הנזק וטיעון המפרט את עמדתה בענין הנזקים הכלליים שלה. את ההודעה ששלח הנתבע 2 לעווד זנגריה מחקתי בגין העדר התייצבות.

4. התובעת הגישה את תצהיר העדות ואת התחשיב מטעמה. כמצוות תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי בענייננו, נוכח אי התייצבות הנתבע 2 רשאית התובעת להוכיח את נזקיה, ואז תהא זכאית לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. בדיון ביום 10.6.2014 העידה בפני התובעת.

נכות רפואית צמיתה

5. חוות הדעת הרפואית היחידה בתיק היא זו מטעם התובעת, בה נחוותה הדעה לפיה לתובעת נכות קבועה בשיעור 10% (לפי תקנה 35(1)(ב)) ויש מקום להפעיל את תקנה 15, כך שהנכות עומדת על שיעור של 15%. חוות הדעת עומדת בדרישות סעיף 25 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, המקור הוגש לבית המשפט (18.6.2014) ועל כן חוות הדעת היא ראיה. אני קובע, על סמך מכלול הראיות בפני, כי נכותה התפקודית של התובעת אכן עומדת על שיעור של 15%.

עזרת הזולת לעבר

6. התאונה, שבה נפלה התובעת מסולם ושברה את ברכה, אירעה ביום 6.2.2009. במועד הגשת תחשיב הנזק, חלפו 50 חודשים מאז התאונה. התובעת טוענת לפיצוי בסך של 2000 ₪ לחודש בגין עזרת הזולת בשנה הראשונה, ולפיצוי בסך של 1000 ₪ לאחר מכן. מצד אחד, הצהירה התובעת כי ילדיה עוזרים לה מאד בבית (סעיף 11 לתצהירה; ראו גם סעיף 6, שם). כן מצהירה היא על כאבים ועל קשיים להרים משקלות כבדים, לעמוד לתקופה ארוכה או ללכת מרחקים ארוכים (שם, סעיפים 10-11). מצד שני, מצהירה היא כי היא חזרה לעבוד לאחר שנה וחצי בקיבוץ כפר בלום, ולא נאמר כי מדובר בעבודה שאינה פיזית וייתכן אפילו שמדובר בחזרה לעבודה בקטיף (עיינו סעיפים 9-10 בתצהיר הנזכר). יש מקום להכיר בפיצוי בסך 2000 ₪ בגין השנה הראשונה (12 * 2000 = 24,000 ₪), ואילו לגבי התקופה לאחר מכן יש להכיר רק ב-500 ₪ לחודש (38 * 500) = 19,000 ₪. 24,000 + 19,000 = 43,000 ₪.

הוצאות יתרות וניידות לעבר

7. התובעת לא הביאה ראיות לענין הוצאות יתרות או ניידות לעבר, למעט אסמכתאות לסך של 1,400 ₪, בו יש להכיר.

הפסד השתכרות לעבר

8. שכרה של התובעת ברוטו במועד התאונה עמד על 5532 ₪, והיא צירפה שיערוך הקובע כי נכון לחודש 3.2014 ערכו של סכום זה הוא 6027 ₪. בתחשיב נטען כי היא לא עבדה במשך שנתיים, אך בתצהירה מצהירה התובעת כי נעדרה מן העבודה במשך כשנה וחצי. על כן יש להכיר במכפלה של 18 חודשים * 6027 ₪ = 108,486 ₪.

כאב וסבל

9. התובעת היתה מאושפזת במשך 11 יום (ראו נספח א' לתצהירה). נוכח זאת, נוכח גילה של התובעת ונוכח עדותה על כאבה וסבלה, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת בגין כאב וסבל סך של 55,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד

10. 6027 (שכר ברוטו משוערך) * 15% (נכות) * 85.2 (מקדם היוון לתובעת ילידת 1955) = 77,025 ₪.

הפסדי פנסיה בעתיד

11. 12% * 77,025 = 9243 ₪ (לענין החישוב ראו ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27.1.2014), אשר מפנה ל-ת.א. (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (31.12.2013)).

עזרת הזולת לעתיד

12. התובעת הצהירה כי עד היום היא מקבלת עזרה רבה מילדיה בעבודות הבית (סעיף 11 לתצהיר). בעדותה בפני שאלתי אותה על היקף העזרה שהיא מקבלת מילדיה, והעידה כי מדובר בסיוע בהיקף של שש עד שמונה שעות ביום. היקף זה נראה לי מופרז, אולם הסכום החודשי שנתבע בגין עזרת הזולת בעתיד עומד על 500 ₪ לחודש בלבד. סכום זה משקף שעות אחדות בשבוע, ומקובל עלי שזהו היקף עזרת הזולת הנדרשת לתובעת. 500 * 197.46 = 98,730 ₪.

ניידות

13. התובעת העידה בפני כי היא מעריכה שהיא נדרשת לנסיעות פעם או פעמיים בשבוע. התובעת ביקשה פיצוי בגין ניידות על בסיס תוספת של 4 נסיעות חודשיות לערך, בסך כולל 200 ₪ לחודש. 200 * 197.46 = 39,492 ש"ח.

סך פיצויים (לפני ניכוי מל"ל)

14. 423,133 ₪

ניכוי מל"ל

15. 27,396 ₪.

16. הנתבע 2 ישלם לתובעת פיצוי בסך 395,737 ש"ח

17. כן יישא הנתבע בסכום האגרה ששילמה התובעת על סך 652 ₪, אשר יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום תשלום האגרה בידי התובעת ועד פרעון בידי הנתבע 2. כן ישלים הנתבע 2 את האגרה בהתאם לתקנות.

18. כן יישא הנתבע בשכר טרחת עורך דין של התובעת בסך 79,147 ₪.

19. תביעתה של התובעת נגד הנתבעת 1 נדחתה ב"פסק הדין החלקי", והנתבעת 1 ביקשה הוצאות על סך 25,000 ₪, הכולל בין היתר שכר טרחת עורך דין ושיפוי בגין תשלום למומחה ע"ס 2,000 ₪.

א. הנתבע 2 ישלם לנתבעת 1 סך של 2,000 ₪ בגין התשלום למומחה, אשר יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום תשלום הסכום בידי הנתבעת 1 ועד ועד פרעון בידי התובעת.

ב. התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין של הנתבעת 1 בסך 22,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ד, 25 יוני 2014, בהעדר הצדדים.