נוכחים:

ב"כ התובע – עו"ד נדב כנפו

ב"כ הנתבע – עו"ד דניאל דן גור

מעידים:

עו"ד אסף שפיר

יעקב דובנו

רו"ח לוי אטרי

פרוטוקול

עו"ד דן גור: רק איזו הודעה קטנה, גברתי?

ב' השופטת: כן, בבקשה.

עו"ד דן גור: גברתי, לאור בקשה של עו"ד שטיבי, שהיה נכון להגיע לכאן, אבל היו לו אלו שהם אילוצים, ואחרי שבחנתי שוב את מה שאני צריך בתיק הזה, אז מכלול שני הדברים האלה הביא אותי לכדי ויתור עליו. דיברתי אתו אתמול, יש לו איזה שהוא אילוץ. הוא היה מגיע, אבל הוא חבר, אז הבטחתי לו שאני אסתכל שוב על כמה אני באמת צריך אותו. אז הוא מבחינתי, קוראים לזה ביהדות, מכה בפטיש. אז אני, כך אני סבור, אז החלטתי לוותר עליו. עכשיו הודעתי על כך לחברי, רק הבוקר הודעתי את זה לעו"ד שטיבי, אז הוא לא, לא יהיה כאן לא היום ולא באף יום אחר.

כב' השופטת: טוב. אני בדקתי לבקשתכם את המוצגים אחרי הדיון האחרון. מוצגי התביעה, אלה שסומנו ב- ת' סומנו ברצף. לגבי מוצגי הנתבעים נ', חסרים מוצגים נ' 12 עד נ' 15, פשוט דילגנו על המספור. אז אנחנו נמשיך בדיון היום מ- נ' 20, אבל תדעו לא לחפש את נ' 12 עד נ' 15, כי הם לא סומנו.

עו"ד דן גור: אני חייב להגיד לגברתי, גברתי כבר איחרה, כי אני נתתי עבודה לחפש ואחרי זה עוד פעם, אחרי שלא מצאו, כי לא יכול להיות שלא מצאו.

כב' השופטת: אנחנו עכשיו מתחילים בשמיעה. את מי אנחנו שומעים?

עו"ד דן גור: את עו"ד אסף שפיר.

כב' השופטת: שלום, אדוני, בוקר טוב.

העד: שלום, גברתי. בוקר טוב.

כב' השופטת: עו"ד אסף שפיר מעיד כעד מטעם הנתבעות והתובעת שכנגד. הנתבעת והתובעות שכנגד, משיב בחקירה ראשית לעו"ד דן גור.

אדוני כמובן מוזהר לומר אמת, אדוני מכיר את תוכן האזהרה, חובה לומר אמת, אחרת צפויים לעונשים בחוק.

בבקשה, אפשר להתחיל.

העד, עו"ד אסף שפיר, הוזהר כחוק ומשיב בחקירה ראשית

לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: קודם כל, אני אומר שאני ריעננתי את זיכרונך, שלחתי אליך חומר וגם שוחחנו. אני מציג לך מסמכים. את המסמכים שגם שלחתי לך. אני אתן אותם גם לחברי.

זה ייקח טיפה זמן. ואתה תגיד כל מה שאתה יודע ואחרי זה אם יישאר, אז אני גם אשאל אותך שאלות.

אנחנו עדיין לא מסמנים, עד שהוא לא, יש אחרי זה עוד אחד, אבל אני אציג לך אותו אחר-כך.

בוא ספר כל מה שאתה יודע.

העד: אתה רוצה לשאול אותי משהו? כי, מה אתה רוצה שאני אספר?

עו"ד דן גור: ספר על הנסיבות של עריכת המסמכים האלה ואחרי זה אני, אני אשלים בשאלות שלי.

העד: נסיבות עריכת המסמכים באופן כללי?

עו"ד דן גור: כן. מי פנה, למה זה נערך?

העד: בסדר. במהלך שנת 2001, ייצגתי את מר יוסי מסיקה בעניינים שונים שהיו בטיפולי. יוסי מסיקה הוא אחד מהצדדים פה?

עו"ד דן גור: הוא, חברה שלו, כן.

העד: אם אתה זה שמייצג אותו, אז אולי כדאי שתצהיר ש,

עו"ד דן גור: אנחנו מוותרים על החיסיון.

העד: אוקיי. פתאום עלה בדעתי, גברתי.

כב' השופטת: הנתבעות בתיק הזה זה ע.מ.ס.ת, ניהול והשקעות בע"מ ומדיה מופע ובידור 2001 בע"מ, מר מסיקה העיד מטעמם כעד מרכזי.

העד: אוקיי.

עו"ד דן גור: אלה חברות בבעלות, בכל מקרה, אנו מסירים את החיסיון.

העד: כי הם, הם אלה שפנו אלי. זאת אומרת הם אלה שביקשו את העריכה של המסמכים, לכן, אבל, אם הסדרנו את העניין הזה, אז אין בעיה.

יוסי מסיקה הפנה אלי את מנהל העסקים מטעמו, רוברט אביזראת, שמולו התנהלתי באופן שוטף, בכל העניינים. במהלך חודש אוקטובר, אני לא יכול לומר את התאריך המדויק, פנה אלי רוברט, סיפר לי על כך שיוסי מסיקה ואביב אילון, יזמו איזה שהיא חברת הפקה יחד עם אדם בשם דוד ברקוביץ', שהוא היה קשור לחברת הדרן, כרטיסים בתל-אביב, יש איזה שהיא, איזה שהוא משרד הפקות ומכירת כרטיסים, הוא היה קשור, אני לא זוכר בדיוק איך והם מקימים חברת הפקה חדשה. ביקשו ממני להקים את החברה. הוא מסר לי, רוברט, את התנאים המסחריים של העסקה ואני רואה אותם באים לידי ביטוי בהסכם. ההסכם הזה זה הסכם שאני ערכתי אותו.

כב' השופטת: אדוני מדבר על המסמך שכותרתו הסכם מייסדים?

העד: הסכם המייסדים, כן.

כב' השופטת: להקמת חברה,

העד: נכון.

כב' השופטת: מ- 21 באוקטובר?

העד: כן.

כב' השופטת: 2001.

העד: זה, זה הסכם שאני, זה נוסח שאני עובד אתו, זה נוסח שבמהלך כל השנים הללו, אבל אני רואה שיש בו שינויים שמתייחסים לתנאים המסחריים של הצדדים במקרה הספציפי.

הסכם כזה הוא הסכם שלא נערך ביום אחד. זאת אומרת, גם אם קיבלתי את הנתונים מרוברט אביזראת, אז לאחר מכן, יצרתי קשר עם האנשים הרלוונטיים, קיבלתי את ההבהרות שלהם או אישורים שלהם לתנאים המסחריים שרוברט הציג בפניי.

עו"ד דן גור: אם תוכל להגיד מי אלה שפנית אליהם? למיטב זיכרונך, כמובן.

העד: כן. למיטב זיכרוני, אמורים להיות כל הצדדים, דהיינו דוד ברקוביץ', דובנו, אביב ויוסי. כי יוסי לא הגיע אלי לבקש, זאת אומרת, יוסי לא התנהל מולי בעריכת המסמכים האלה, רוברט התנהל מולי. בסדר? אז, יצרתי, בוודאי שהתנהלו שיחות סביב העניין הזה.

עד שההסכם הגיע לנוסח הסופי שלו.

אמרתי לך שעצם העובדה שההסכם נחתם בפניי אבל יש בו תיקונים בכתב יד, מצביע על כך שלא כולם היו במעמד החתימה, זאת אומרת, אביב לא היה, ויוסי לא היו. הסיבה שלא ערכתי תיקונים ישירות במחשב, כשכולם נמצאים ויש טיוטה ואנחנו, ומכניסים בה שינויים, אז אני מיד מכניס את התיקונים למחשב. אבל אני לא מכניס אותם, אם הנוסח הזה כבר אושר על-ידי הצדדים, וחלקם הגיע לחתום, אז אני לא אערוך שינוי שלא על דעתו של מישהו אחר. אתה מבין מה אני אומר? גברתי הבינה?

עו"ד דן גור: אז למי, בגלל מי לא שינית? תספר, בגלל,

העד: אז הנה, אני,

עו"ד דן גור: בגלל מי שלא היה נוכח,

העד: כמו שאמרתי לך,

עו"ד דן גור: תגיד,

העד: אני רואה, אני רואה על-פי ה,

עו"ד דן גור: לא, מי אלה שבגללם לא שינית בהדפסה?

העד: אני רואה שאישרתי בכתב יד, בעמוד האחרון, שדוד ברקוביץ', דובנו יעקב ורוברט אביזראת היו בפניי אז זאת אומרת שיוסי ואביב לא, לא היו במעמד החתימה.

עו"ד דן גור: ולכן?

העד: ולכן, אז מכיוון שזה היה הנוסח הסופי, אז החתמתי אותם על המסמך כפי שהוא, מבלי, מבלי לערוך בו תיקונים. כי המסמך כפי שהוא, כבר היה אצלם, והוא היה הנוסח הסופי.

כב' השופטת: מה שאדוני בעצם אומר לבית-המשפט, זה שהתיקונים בכתב יד על גבי הנוסח המודפס קיבל את האישור של כל הנוגעים בדבר, ואז הגיעו לחתימה אותם שלושה אנשים שמצוינים באישור בסוף.

העד: וזאת הסיבה שלא הכנסתי את התיקונים, לא הדפסתי אותם, כי זה בעצם, מהווה שינוי מהמסמך האחרון שיש בידיהם.

כב' השופטת: התשובה ברורה. אפשר להמשיך.

עו"ד דן גור: אוקיי. הלאה. עכשיו, בהסכם הזה יש מספר סעיפים שמופיע בהם אביב אילון.

העד: כן.

ש: למה?

ת: אתה רוצה להפנות אותי?

ש: כן, תיכף.

ת: אני רואה שכתוב פה בסעיף 3 הצהרות יוסי מסיקה, אביב אילון, אביזראת רוברט. אני רואה שתמורת ביצוע התחייבויותיו, ישלמו אביב ורוברט לדוד,

ש: יש 5.82 ו- 10.4.

ת: יש התייחסות לאביב באופן אישי, כן. מה השאלה?

ש: למה? אני יודע שזה ברור גם ממה שאמרת, אבל תגיד את זה, שיהיה עוד יותר ברור.

ת: מכיוון שזו, זו היתה כוונת הצדדים. אלה היו התנאים המסחריים. מה שכתוב פה, אלה הם התנאים, מה שכתוב זה למעשה ביטוי של מה שנתבקשתי לערוך, על-ידי הצדדים. אין לי דרך אחרת לומר את זה .

ש: אוקיי.

ת: זאת הסיבה.

ש: עכשיו, אני אבל לא רואה את השם של אביב שם בצדדים להסכם.

ת: הוא כן מופיע. מחוק. השם שלו מופיע, אביב אילון, השם השני.

ש: כן?

ת: והוא, השם שלו נמחק,

ש: כן?

ת: ובמקומו נכתב בכתב יד – אלון אל דדוש.

ש: ש-מה זה? מה נאמר לך על החברה הזו?

ת: שזו חברה שהיא זו שתתחייב במקום אביב אילון.

ש: במקום, זאת אומרת שהוא לא יהיה, או,

ת: זאת תהיה חברה מטעמו. שתחליף אותו, היא לוקחת על עצמה למעשה את כל אותן ההתחייבויות של אביב ונכנסת במקום אביב לעסקה.

ש: אמרת מטעמו? אמרת מטעמו? חברה מטעמו?

ת: אמרתי מטעמו, כן.

ש: אוקיי.

ת: זאת אומרת, זה לא יכול להיות מצב שבו יגיעו אלי ביום החתימה ויגידו לי – במקום אביב אילון, נכנס פה צד שלישי, שהוא לא קשור ואני לא מכיר אותו. כי בתנאים כאלה, זאת אומרת, זו כבר עסקה אחרת. זה אירוע שמחייב פה התייחסות מיוחדת.

יכול לבוא אלי ביום החתימה רוברט ולהגיד לי – שמע, במקום שאני אתחייב באופן אישי, הקמתי חברה ואני רוצה שהחברה שאני מחזיק במניותיה, היא זו שתהיה צד להסכם. אז זה בסדר, כי זה למעשה מהווה המשכיות ויש פה איזה שהיא עקיבה של הזכויות. אבל, אבל אלון את דדוש או אלון אל דדוש, כמו שאני רואה שרשום פה, היוותה מבחינתי את החברה שמגיעה מטעמו או המחליפה שלו במקום אביב אילון, אבל היינו הך. מבחינתי, הם היו אותה אישיות, לצורך ההתקשרות בהסכם.

ש: עכשיו, אם היו אומרים לך שאילון אל דדוש זה חברה של עו"ד דן גור, מה היית עושה?

ת: אז זה לא, לא, לא הייתי מאפשר לצדדים להתקשר בהסכם, כי יש פה צד שאני לא יודע אם היתה לצדדים כוונה להתקשר עם אותה חברה שעו"ד דן גור מחזיק במניותיה. אין אפשרות כזאת, זה פתאום צד אחר להסכם. זה, זה מהותי להסכם.

ש: אהה. ואם זה היה צד אחר, מה היית עושה עם כל הסעיפים, צד אחר, נניח עו"ד דן גור, מה היית עושה עם כל הסעיפים של אביב?

ת: עוד לפני הסעיפים, הייתי קודם כל פונה לצדדים ושואל אותם אם זה על דעתם, אם הם מסכימים, אם הם מעוניינים בכך. רק אחרי שהייתי מקבל הבהרות והסכמות מפורשות, אני מתאר לעצמי, זה לא מה שקרה במקרה הזה, כן? אתה שואל אותי שאלה תיאורטית. אבל אני יכול לענות לך, מן הסתם גם הייתי מעיר את תשומת לבם לכך שיש, העובדה שמתקשרים עם חברה אחרת, עם מישהו אחר, יש לכך השלכות. יש ציפיות מכל צד.

סתם לדוגמה, כך אני רואה מתוך ההסכם, אביב אמור לשלם איזה שהוא סכום. אז אם תגיע עכשיו איזה שהיא חברה שדניאל דן גור מחזיק במניות שלה, אז אני הייתי מפנה את תשומת לבם של הצדדים האחרים לשאלה – האם אתם חושבים שלדניאל דן גור יש את היכולת הכספית לשאת בהתחייבויות שאביב היה אמור לקחת על עצמו במסגרת ההסכם.

ש: ובכל מקרה,

ת: אתה מבין?

ש: כן. ובכל מקרה, ההתחייבות לא היתה נשארת התחייבות של אביב, בהסכם כזה?

ת: לא, זה הסכם אחר. ברגע שמתחלפים הצדדים, זה כבר לא אותו הסכם, זה הסכם אחר.

אבל, אבל זה לא קרה. בסדר?

ש: בסדר.

ת: זאת אומרת, נאמר לי, תראה, אני לא יכול, אני, כשנתבקשתי להיות מוזמן לעדות, התקשרתי לעו"ד דן גור, לא, לשאול אותו על מה מדובר והוא שלח אלי את המסמכים האלה. אני ניסיתי לחפש את התיקים אצלי במשרד. אולי זה בגלל חלוף השנים, בדקתי גם בארכיב. אין לי את התיקים, ככל הנראה, כשניתקתי את הקשר העסקי, הפסקתי לייצג את מסיקה, אז החזרתי להם את כל הקלסרים ואין אצלי ניירת בכלל.

ש: עכשיו רק תסביר באיזה תוכנה הודפסה, תוכנת מעבד תמלילים הודפסו המסמכים האלה, כדי שגם את זה נבין, שהלא היית יכול ללכת לחפש במחשב.

ת: בשנים הרלוונטיות, עבדתי עם תוכנת קיוטקסט. היא היתה נוחה מאוד ובאותה תקופה אפילו יותר מ- word, והייתי מאחרוני המשתמשים בתוכנה, משיקולי יעילות, עד שלא היתה לי ברירה, לא היה לי מספיק לקוחות, הם נסגרו. עברתי ל- word. אבל גם לא הצלחתי למצוא את הקובץ.

ש: כי יש, יש לך את התוכנה הזאת עדיין על איזה שהוא מחשב, את הקיוטקסט?

ת: לא, לצערי לא. אני, אני חיפשתי לראות אם יש לי את המסמכים, קבצים, משהו מהסוג הזה. אבל אין לי כלום, לא היה לי שום דבר. אבל אירוע כמו שאתה מתאר, הייתי זוכר בצורה מפורשת, כי זה אירוע חריג. זאת אומרת, כשאתה מתכנס לפגישה לחתימה, ופתאום צד מתחלף, זה לא שגרתי, זה אירוע חריג, אז בוודאי הייתי זוכר איזה שהיא התנהלות סביב הנושא הזה. עצם העובדה שהצדדים פה, שמותיהם השתנו בשוויון נפש, אני מסיק, מסיק מכך, שלא היה מדובר באירוע שמשנה את מבנה העסקה.

ש: מבחינת הצדדים. מבחינת הצדדים לא גם?

ת: מבחינת מבנה העסקה, מבחינת הצדדים. זאת אומרת, לא היתה לו שום השלכה. אבל, זאת אומרת, אני מסיק את זה כמסקנה נגטיבית. לא כזיכרון פוזיטיבי שזה מה שהיה, אלא מתוך כך שלא, אין, אין שום אירוע מיוחד שהיה קשור להחלפה של הצד הזה.

ש: אהה. זאת אומרת, אם אני אציג לך עכשיו תזה, למרות שזה ברור לי ממה שאתה אמרת, תגיד לי אם היא נכונה או לא נכונה.

במקרה הזה, בסופו של דבר, אביב אילון לא היה חלק מהעסקה הזאת. מה אתה אומר על התזה הזאת, ממה שאתה רואה? היא נכונה או לא נכונה?

ת: היא לא נכונה, מכיוון שאביב אילון הוא חלק מהעסקה, באמצעות החברה. אני לא יכול, באמצעות חברת אלון אל דדוש. אני לא יכול להראות לך תדפיס רשם חברות, בסדר? אבל קרוב לוודאי שזה מה שהייתי עושה במצב כזה, שאומרים לי שאלון אל דדוש, חברת אלון אל דדוש תחתום במקום אביב אילון, אז הייתי מוציא תדפיס רשם חברות, מוודא שהוא או בעל 100% מהמניות, או לפחות מחצית או שיש לו שליטה, זאת אומרת שיש איזו שהיא זיקה ברורה ובנוסף, הייתי מתקשר לאשר את ה, לקבל את ההסכמה של מי שלא נוכח.

עכשיו, אם רוברט נוכח ורוברט נמצא שם בשמו ובשם יוסי, ודוד נמצא, ודובנו נמצא, זה, הם, ולא ראיתי איזה, שום בעיה עם רישום השם של חברת אלון אל דדוש, אז, אז מבחינתי זו אותה עסקה עם אותם הצדדים, רק, בשם אחר.

ש: מי זה היה דובנו, לצורך העניין, מה הוא עשה שם? דיברת על ברקוביץ', על רוברט, על רוברט של יוסי, על ברקוביץ' בפני עצמו, על אביב. אבל מה, מה, איך דובנו מתקשר, אם אתה זוכר?

ת: דובנו היה, אם אני זוכר נכון, דובנו היה הרוברט, הוא היה נציג של אביב, הוא היה,

ש: רצית להגיד הרוברט של אביב?

ת: כן.

ש: הבנתי. רוברט העיד כאן ואמר, אני רוצה שתגיד לי מה אתה אומר על מה שהוא אמר. הוא אומר את זה בעמ' 986 לפרוטוקול. הוא אומר שהשותפות האמתית היתה בין דודי ברקוביץ', יוסי מסיקה ואביב אילון. בחברה הזו. מה יש לך להגיד על כך?

ת: הוא צודק.

ש: איך?

ת: הוא צודק. אם כי אני, אני חושב שגם לרוברט היו, היה, היה אחוזים בחברה. זאת אומרת, רוברט לא היה שותף של יוסי או משהו כזה, של יוסי מסיקה. אבל במקרה הספציפי הזה, אם אני זוכר נכון, רוברט נרשם כבעל המניות בחברה, אבל זה לא היה עבורו, זה היה עבור יוסי והיה לו חלק. אני זוכר שהוא לא רצה לפרט בפניי איזה חלק, כי אלו דברים שאני בדרך-כלל מביא לידי ביטוי בהסכם או לפחות בהסכם נוסף שמבטא את מערכת היחסים המלאה. אבל הוא לא, הוא לא רצה להגיד לי.

אבל מה שכן, זה באמת היתה עסקה שיזמו יוסי ואביב מול ברקוביץ', שהשתכללה להסכם הזה, לחברה הזאת.

ש: המסמכים של הקמת החברה משנים משהו ממה שאתה אמרת עד עכשיו?

ת: אני לא, אני לא יודע אם המסמכים האלה משנים משהו. אבל המסמכים של הקמת החברה לא אמורים לשנות, הם אמורים לשקף את מה ש, מה שמופיע בהסכם המייסדים ובתקנון ההתאגדות.

ש: ובמקרה הזה, הם שיקפו?

בוא נגיד ככה, אם הם לא היו משקפים, אם הם לא היו משקפים גם תגיד מה היה קורה.

ת: אם הם לא היו משקפים אז המסמך הגובר זה הסכם המייסדים.

ש: מה היית עושה אתו, אבל, אם,

ת: הייתי מגיש בקשה לתקן ברשם החברות את הרישום, הרישום ברשם החברות הוא, הוא לא זה שמגדיר את מערכות היחסים, אני לא נותן פה ייעוץ וחוות-דעת משפטית, כן? אבל הרישום ברשם החברות אמור לשקף את הרישום בפנקסי החברה, בספרי החברה. בספרי החברה, זה הסכם המייסדים, או כל פרוטוקול או החלטה אחרת שהתקבלה לאחר מכן, ששינתה את הסכם המייסדים, שמבטאת את הרצון של הצדדים.

אם נכתב ברשם החברות שמאן דהוא הוא מנהל למרות שהוא לא הוסמך לכך, תהא הסיבה לכך אשר תהא, זה לא הופך אותו למנהל בחברה.

ניהול של החברה או החזקה של מניותיה או הזכויות בחברה, הן נובעות מהסכם המייסדים, תקנון ההתאגדות והוא המסמך הקובע.

אני גם בדרך-כלל עורך את המסמכים אחרי שההסכם הזה נחתם,

כב' השופטת: כשאדוני אומר המסמך, הכוונה?

הד: המסמכים ברשם החברות. המסמכים הנדרשים בשם רישום חברה.

אני רואה בהצהרת דירקטורים ראשונים של ברקוביץ' דוד שהיא נחתמה ב- 23.10, כלומר יומיים אחרי חתימת ההסכם. רוברט אביזראת חתם למחרת, משמעו קרוב לוודאי זה שאמרתי לו – תבוא מחר לחתום, כי את המסמכים האלה בוודאי ערכתי אחרי עריכת ההסכם עצמו וגם ההצהרת דירקטורים של דובנו יעקב נחתמה ב- 23.

אני רואה, אגב, שהאימות שלי נושא תאריך של ה- 31.10, שזה בוודאי התאריך שבדקתי את המסמכים לפני ששלחתי אותם לרשם החברות.

מתי החברה נרשמה? אם תגיד לי מתי החברה נרשמה, אז אני אגיד לך אם זה מסתדר.

עו"ד דן גור: זה די מסתדר. נדמה לי שהיא נרשמה ב- 1.11, נדמה לי.

בוא, בוא נניח שהיו אומרים לך שאחד מהמסמכים האלה, מהווה שינוי להסכם המייסדים. מה לדעתך היה צריך לעשות עם הסכם המייסדים?

העד: כלום. הסכם המייסדים – כלום, צריך לשנות את הדיווח לרשם החברות.

עו"ד דן גור: אהה, זה מה שהיית עושה.

אני מציג לך כרגע עוד מסמך, רגע, לפני כן. אתה המשכת לטפל בחברה הזאת אחרי זה באיזו שהיא צורה?

העד: לא. אני חושב שכבר בנובמבר הפסקתי לייצג את, את יוסי מסיקה, את כל החברות שלו. ומאז אין לי אתם קשר.

עו"ד דן גור: אוקיי. גברתי, אנחנו נסמן כרגע, לפני שאנחנו, לפני שאני מראה לו עוד מסמך?

כב' השופטת: כן.

הסכם המייסדים שעליו העיד עו"ד שפיר, מסומן נ/20.

בקשה לרישום חברה מסומנת נ/21. הצהרת דירקטורים של מר ברקוביץ', נ/22. הצהרת דירקטורים של רוברט אביזראת נ/23 ו- נ/24 יהיה הצהרת דירקטורים של יעקב דובנו.

העד: יש גם הצהרת דירקטורים של אביזראת שוב.

עו"ד דן גור: לא, בזה נגמרו המסמכים.

העד: לא, בקשה לרישום חברה.

כב' השופטת: יש ככה.

עו"ד כנפו: כן, יש בקש לרישום חברה על-ידי רוברט ויש הצהרת דירקטורים גם על-ידי רוברט.

כב' השופטת: בקשה לרשום את החברה זה נ/1, והצהרה שרוברט, חתום עליה, זה נ/23.

עו"ד דן גור: אתן את זה לחברי כי אני אגיש את זה אחר-כך. זה עמוד אחד. בעצם שניים יש. השני זה, אני מראה לך, אני גם אראה לגברתי, כי אני רוצה אחרי זה להכניס את זה בחזרה, להגיש את זה באמצעות עד אחר.

כב' השופטת: כן, בבקשה.

עו"ד דן גור: יש עוד מסמך שאני חושב ש, אם אתה יכול לאשר, לספר לנו עליו, למרות שזה ברור מתוכו מה הוא.

העד: כן. לדוד ברקוביץ' היתה חברה בעלת, הוא החזיק במניות של חברה בעלת שם דומה, לא ניתן לרשום חברות בעלות שם דומה ללא קבלת הסכמת החברה שכבר רשומה בשם הספציפי ולכן, אלא אם כן אתה מציג אישור של החברה שרשומה לרישום חברה חדשה בעלת שם דומה, אז זה האישור שביקשתי ממר ברקוביץ', שימסור בידי, כדי להגיש אותו יחד עם כל שאר המסמכים לרשם החברות, לרישום החברה. אני מזהה פה את החותמת שלי ואת החתימה.

עו"ד דן גור: רגע. נדמה לי שסיימתי, אבל רגע.

אני סיימתי, גברתי, תודה רבה.

כב' השופטת: בבקשה, חקירה נגדית.

עו"ד דן גור: אתה צריך שזה יהיה אצלו?

עו"ד כנפו: לא. אני אציג לו מה שאני צריך.

עו"ד דן גור: טוב.

העד, עו"ד אסף שפיר, משיב בחקירה נגדית לשאלות עו"ד נדב כנפו:

עו"ד כנפו: מר שפיר, עו"ד שפיר, ספר לי בבקשה, תפרט בכמה משפטים את ההיכרות שלך עם מר מסיקה, ממתי עד מתי ייצגת אותו, באיזה עניינים ומתי זה הסתיים?

העד: אני לא בטוח שזה ראוי שאני אפרט את כל העניינים. אני יכול לפרט את התקופות. אם זה יניח את דעתך.

לדעתי, ייצגתי אותו במהלך שנת 2001, אולי לקראת סוף 2000, עד נובמבר 2001. וכפי שאמרתי, מאז אין לי שום קשר אתו או עם חברה אחרת שקשורה אליו או מישהו מנציגיו, אין לי אתם שום קשר.

ש: ייצגת אותו, לאו דווקא ספציפית בעניינים, ייצגת אותו בבתי משפט, בעסקאות נדל"ן, ברישומי חברות? במה ייצגת אותו?

ת: בעניינים שונים, בעניינים משפטיים שונים ומגוונים.

ש: שכוללים את מה שאמרתי?

ת: כל העניינים המשפטיים שיכולים לעלות על דעתך.

ש: במהלך,

ת: מבלי שאני,

ש: במהלך השנה הזו?

ת: כן.

ש: פחות או יותר?

ת: כן.

ש: אוקיי. ולצורך העניין, רק אני מחדד את הנקודה הזו, יוסי מסיקה מרים אליך טלפון ואומר לך שהוא שולח אליך את רוברט אביזראת, לצורך ההסכם?

ת: אני לא זוכר אם זה התחיל בכך שיוסי התקשר אלי או שרוברט הגיע ואמר לי – תשמע, יש עניין שיוסי רוצה שתטפל בו. אבל גם אם רוברט היה מציג בפניי את העניין מבלי שיוסי התקשר, אז אני הייתי מתקשר ליוסי, לאשר אתו שמה שרוברט אמר לי, משקף את הרצונות שלו.

ש: ומה קרה פה?

ת: אני לא זוכר מה היה. אבל כך או כך, אני יכול לומר לך שהיתה מתקיימת שיחה ביני ובין יוסי בעניין הזה.

ש: זאת אומרת, בסופו של דבר, אם אני מבין ממך נכון, בסופו של יום המחליט ומי שקיבלת ממנו הנחיות, היה מר מסיקה.

ת: בוודאי.

ש: הוא גם זה ששילם את שכר הטרחה שלך?

ת: אני לא יכול להגיד לך מי, מי נתן לי את השיק, אבל זה, זה, אין לזה שום חשיבות. כי מקור,

ש: לא שאלתי אם יש חשיבות.

ת: מקור המימון,

ש: שאלתי מי שילם את שכר הטרחה שלך.

ת: אז זהו, אני לא יכול, אני לא יכול לומר לך את זה בצורה מוחלטת – רוברט, יוסי, מאן דהוא, שיק מחברה כזאת או חברה אחרת. אבל זה לא חשוב, כי המקור של הכסף היה מיוסי.

ש: עכשיו, בהסכם, כשפנו אליך לצורך הסכם המייסדים, את מי ראית,

ת: שמעת, עניתי לך על השאלה.

כב' השופטת: כן.

העד: בסדר.

עו"ד כנפו: לצורך הסכם המייסדים, את מי, את מי אתה, את מי ייצגת, את מי אתה רואה את עצמך מייצג בהסכם המייסדים?

העד: את כל הצדדים. כי אף אחד מהם לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין אחר, זאת אומרת,

ש: מי זה את כל הצדדים? את אביב אילון, מבחינתך, הוא צד להסכם?

ת: הוא צד להסכם, הוא צד להסכם, האם אני מייצג את האינטרסים שלו? התשובה,

ש: לא, זה לא מה ששאלתי. שאלתי – הוא צד להסכם?

ת: הוא צד להסכם.

ש: אתה מייצג אותו? אתה ייצגת אותו בהסכם?

ת: לא.

ש: יש לך ייפוי-כוח ממנו?

ת: אמרתי לא. איך,

ש: רק לחדד את העניין. לא?

ת: אם אני לא מייצג אותו, לא היה לי ייפוי-כוח.

ש: דיברת אתו פעם?

ת: קרוב לוודאי.

ש: לא קרוב לוודאי. דיברת אתו?

ת: להגיד לך שאני זוכר שיחה מסוימת עם אביב? אז אני עונה לך שלא. אבל ההתנהלות שלי בעניינים של מסיקה היתה מאוד זהירה. וכשנערך הסכם עם צדדים נוספים, הייתי טורח לדבר אתם.

ש: לא, אבל אתה מניח הנחות. אתה בספקולציה.

ת: נכון.

ש: ומשום מה, בעדות הראשית שלך, זכרת מאוד, השלמת משפטים, היתה ביניכם התאמה מלאה. רוברט של זה וכאלה. אז בוא תענה על השאלה, כי אנחנו פה, ננסה לרענן את הזיכרון שלך, אוקיי?

אתה אומר שבדקת היטב. אתה פנית למר אביב אילון, אמרת לו – תשמע, אדון אילון, אני, דרשו ממני להקים, לרשום הסכם מייסדים, לכתוב הסכם מייסדים ואמרו לי שאתה מעורב בו. אתה בדקת אתו את העובדה הזו?

ת: התשובה היא – כן. את תוכן השיחה אני לא זוכר. הסיבה היא,

ש: כן?

ת: אני יכול להסתפק בזה, אם אתה רוצה.

ש: כן.

ת: אבל אני אסביר. הסיבה היא שבכל ההתנהלויות של מסיקה, אני התנהלתי בזהירות.

ש: לא הבנתי את התשובה. אתה אומר כן?

ת: כן.

ש: תתאר לי, למה, אתה אומר כן?

ת: אני לא יכול לתאר לך, כי אני לא זוכר. אני לא זוכר את השיחה הספציפית.

ש: התקשרת אליו? נפגשת אתו?

ת: אמרתי גם בעדות ראשית שלי, אמרתי את זה גם, גם לעו"ד דן גור.

ש: כן.

ת: דיברתי עם כולם בטלפון וההסכם הזה הוא ככל הנראה גם לא הגרסה ה, זאת אומרת, זה כבר הגרסה האחרונה שנחתמה, אבל היו גרסאות קודמות, מכיוון שההסכם הזה, יש בו עקרונות שחוזרים לכל ההסכם שלי ויש פה תנאים מסחריים ייחודיים.

ש: אביב אילון,

ת: גם אם הייתי מקבל את ההנחיות מרוברט, מיוסי, ביחס לתנאים מסחריים שחלים על מישהו אחר, אז הייתי מתקשר לוודא שזה מה שהם מבקשים. אלה הם התנאים שהם מבקשים.

כב' השופטת: אדוני אומר הם, מי זה?

העד: לצורך העניין – אביב, דוד ברקוביץ',

עו"ד כנפו: אביב אילון היה אצלך במשרד?

העד: אני לא זוכר אם הוא היה.

ש: ההערות שאתה מדבר, הוורסיות השונות, הועברו לעיונו של אביב?

ת: קרוב לוודאי. אין לי אסמכתאות לאשר לך את זה.

ש: אני רוצה להבין את מה שאתה אומר. אתה אומר שאתה מקבל הנחיות מיוסי מסיקה או מרוברט אביזראת. היו כמה ורסיות של הסכם המייסדים.

ת: נכון.

ש: אתה מבצע תיקונים על-סמך דברים שהם אומרים לך בהסכם המייסדים. בנוגע לצד, בנוגע לצד שאין לך ייפוי-כוח ממנו, אתה מאשר שאתה לא מייצג אותו, ואתה, על-סמך מה אתה,

ת: מתקשר,

ש: מבצע תיקונים,

ת: מתקשר אליו, מאשר אתו שאלה הם התנאים המסחריים שמקובלים עליו,

ש: אתה מתקשר אליו ומאשר אתו?

ת: זה בדיוק מה שאני אמרתי.

כב' השופטת: אליו הכוונה?

עו"ד כנפו: לאביב אילון?

העד: לאביב או לדובנו, לדוד ברקוביץ', בוודאי.

עו"ד כנפו: לא לא. אבל לאביב אילון, אתה מתקשר?

העד: כמו שאני, תראה, אני לא רוצה שאני אובן שלא כהלכה.

אנחנו מדברים על אירועים שהתרחשו לפני 16 שנה?

עו"ד כנפו: כן.

העד: אולי קצת יותר.

קשה לי בחלוף זמן כה רב, לשחזר שיחות ספציפיות. אני יכול לזכור את ההתרחשויות של האירועים. אני יכול לומר לך שבכל העניינים שהיו קשורים ליוסי מסיקה, אני התנהלתי בזהירות וכל דבר שנאמר לי, התקשרתי לבדוק גם אם מישהו לא היה לקוח שלי, כמו במקרה הזה עם אביב, עם דוד ועם יעקב.

עכשיו אתה שואל אותי לגבי תוכן השיחה? אני לא יכול לזכור. אני יכול להבטיח לך שהתקשרתי, על כל דבר קטן.

ש: עכשיו, אתה יכול להראות, בכל המסמכים שהגשת, שהוצגו בפניך, שבדקת, אתה יכול להראות לי מסמך אחד שנושא חתימה של אביב אילון או מסמך אחד, שמאשר איזה שהיא אינטראקציה בינך לבין אביב אילון? יש לך איזה מסמך כזה?

ת: אני אמרתי, קודם לכן, שאחרי שהתקשרתי לעו"ד דן גור לשאול אותו לשם מה הוא הזמין אותי לעדות, כי הוא לא פנה בבקשה להכין תצהירי עדות ראשית או משהו כזה, והוא אמר לי שהוא שולח לי חומר שאני אסתכל עליו, אז מה שהוא שלח לי זה המסמכים הללו. בעקבות,

כב' השופטת: המסמכים הללו זה מה שסומן,

העד: המסמכים זה,

כב' השופטת: נ/20 עד נ/24.

העד: הסכם המייסדים ומסמכי הקמת חברה.

אני ניסיתי לאתר את התיק פיסית או מסמכים אחרים, שקשורים לעניין הזה ולא מצאתי.

יש לכך סיבות, אפשר להצביע על נסיבות אובייקטיביות שזה שימוש בקיוטקסט בתקופה הרלוונטית, אבל גם מכיוון שמסרתי למר מסיקה את כל החומר שהיה קשור אליו בתום ההתקשרות הקפדתי שלא יישאר אצלי פתק.

עו"ד כנפו: מתי זה היה תום ההתקשרות?

העד: לדעתי, באמצע נובמבר, שבועיים או שלושה אחרי.

ש: שבועיים או שלושה אחרי פתיחת החברה?

ת: כן.

ש: אתה כבר ניתקת את הקשר עם מר מסיקה?

ת: כן.

ש: החזרת לו את כל החומר?

ת: ואפילו את שכר הטרחה שהוא שילם.

ש: שכר הטרחה שהוא שילם עבור מה?

ת: עניינים שונים, שוטפים, שהוא שילם לי, נתתי לו שיק בחזרה.

ש: הבנתי. עכשיו,

ת: גם את החומר המשפטי וגם את השכר-טרחה שהוא שילם.

ש: עכשיו, תאמר לי, אמרת לפני כן, שעו"ד דן גור פנה אליך פעם ראשונה לפני שבועיים?

ת: הוא לא פנה אלי. אני התקשרתי אליו לשאול אותו לשם מה הוא זימן אותי לעדות.

ש: אבל לפני כן, הוא לא פנה אליך לקבל תצהיר?

ת: לא.

ש: לא? לא קיבלת מכתב מעו"ד דן גור, בדרישה לקבל תצהיר? בעקבות זה הוא זימן אותך, לא קיבלת מכתב כזה מעולם?

ת: עכשיו אני נזכר שהוא כן פנה אלי לבקש איזה שהוא תצהיר.

ש: כן?

ת: לא זוכר מה עלה בגורלו של הפנייה. אני לא בטוח שהשבתי לפנייתו של עו"ד דן גור.

ש: למה לא השבת?

ת: עו"ד דן גור היה שותפי לתקופה קצרה, אנחנו נפרדנו בנסיבות של חוסר הסכמה וחילוקי דעות מהותיים ומאז שנת 2000 אין בינינו קשר, למעט מפגשים אקראיים בבית-המשפט.

ש: הבנתי. עכשיו, תאמר לי בבקשה, אני רוצה להציג לך מסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמנו. אני חושב שהוא סומן, גברתי, תצהיר העדות הראשית בתביעה שכנגד.

עו"ד דן גור: העבה או הדק? היו שלושה תצהירים שלכם.

עו"ד כנפו: אז אני אומר – העדות הראשית בתביעה שכנגד.

עו"ד דן גור: ת/2? מתי הוגש?

עו"ד כנפו: כן, ת/2.

עו"ד דן גור: ספטמבר?

עו"ד כנפו: כן, ספטמבר 15.

אני מראה לך נספחים שצורפו ונושאים גם את חותמת רשם החברות.

כב' השופטת: מאיזה תאריך התצהיר? ספטמבר?

עו"ד כנפו: 2015.

עו"ד דן גור: זה ת/2, גברתי.

כב' השופטת: כן, זה ת/2.

עו"ד כנפו: ת/2.

אני מציג לך את נספח 6. אתה מכיר את המסמכים האלה?

העד: זה לא, אני לא מזהה את כתב ידי.

עו"ד כנפו: אתה לא מזהה את כתב ידך, תעבור הלאה.

עו"ד דן גור: הודעה על העברת מניות, עו"ד כנפו?

עו"ד כנפו: נספחים 6, 7, 8,

עו"ד דן גור: אז תגיד לנו.

עו"ד כנפו: אני אומר.

עו"ד דן גור: אמרת 6.

כב' השופטת: 6, 7 ו- 8, ל- ת/2?

עו"ד כנפו: כן, כן. אתה מכיר את המסמכים האלה?

העד: לא.

עו"ד כנפו: לא, אתה לא מכיר את המסמכים. עכשיו, תאמר לי בבקשה, על הסכם המייסדים, שאותו אתה מתאר, קודם אני יכול להגיד לך, אגב, שאת הגופן david אין בתוכנה שאתה מדבר עליה, אבל זה רק שתדע.

העד: בקיוטקסט אין david?

עו"ד כנפו: כן.

העד: אז,

עו"ד כנפו: אבל בוא נתקדם.

העד: אז תן לי לעזור לך. קוראים לזה Q david ועדיין יש אותה ב- word, אתה יכול,

עו"ד דן גור: יש T-david. יש T ויש Q.

העד: ו- Q david זה הגופן שהיה קיים בקיוטקסט.

עו"ד כנפו: עכשיו, התיקונים בכתב יד, אתה זוכר מי כתב אותם?

העד: לא, זה לא כתב היד שלי.

ש: לא כתב יד שלך. אתה יודע להגיד מי החתימה שמופיעה על החותמת אילון אל דדוש?

ת: לזהות את החתימה? לא.

ש: לא. התיקונים האלה, זה תיקונים, הנוסח הזה, למיטב זיכרונך, זה נוסח שהובא אליך יחד עם התיקונים?

ת: אני לא יכול לזכור, אבל זה לא הכתב יד שלי.

ש: כל התיקונים זה לא כתב היד שלך?

ת: לא.

ש: עכשיו, האישור בסוף ההסכם, שבו כתוב שאתה מאשר שביום הופיעו במשרדך.

ת: כן.

ש: זה לאחר התיקונים?

ת: אני לא יכול לומר את זה בוודאות.

ש: אתה יכול לאשר לי שאתה מאשר בחתימתך, שמי שבעצם, אלא אם כן תגיד לי מסקנה אחרת, מי שחתום בשם אילון אל דדוש זה דובנו יעקב?

ת: לא, אני מאשר שדוד ברקוביץ', דובנו יעקב, אביזראת רוברט, הופיעו בפניי.

ש: אבל אימות החתימה שלך מתייחס לשלוש חתימות למעלה. אז בבקשה תמפה לי את האימות חתימה שלך, בהתייחס לחתימות למעלה. כשאתה אומר אני מאשר שהופיע במשרדי דוד ברקוביץ', בשם מי הוא חתם? דוד ברקוביץ', בשם מי הוא חתם?

ת: בשמו, הנה,

ש: בשם דוד ברקוביץ'?

ת: נכון.

ש: כשאתה אומר שאביזראת רוברט חתם, בשם מי הוא חתם?

ת: בשמו.

ש: כשאתה אומר שדובנו יעקב חתם, בשם מי הוא חתם?

ת: חתימתו מופיעה ליד החותמת אילון אל דדוש. חתימתו מופיעה פה.

ש: כן. אז דובנו יעקב היה אמור להיות צד להסכם המייסדים הזה?

ת: דובנוב יעקב?

ש: כן.

ת: הוא היה אמור להיות צד, הוא היה אמור להיות צד והוא התנהל מולי גם,

ש: לא יודע, זו שאלה או תשובה? הוא היה אמור להיות צד להסכם המייסדים הזה?

ת: הנה, אני משיב לך.

ש: אוקיי.

ת: אני מנסה להיזכר והתשובה שלי היא – כן. דובנוב יעקב היה אמור להיות צד.

ש: צד אישי, באופן אישי?

ת: אני לא יכול לומר לך. זאת אומרת, אם היית, אם הייתי מוצא גרסאות קודמות של ההסכם, אז יכול להיות שהייתי רואה את ה, שהוא הופיע ואחר-כך השם שלו נמחק, אתה מבין? יכולה להיות התפתחות.

ש: בשם מי דובנו יעקב חתם, אתה יכול לענות על השאלה?

ת: אני יכול לענות מתוך כך שאני רואה שחתימתו סמוכה לחותמת של אילון אל דדוש, שהוא חתם בשם אילון אל דדוש.

ש: אוקיי. עכשיו, תאמר לי בבקשה,

ת: הוא היה מוכר לי, בתור נציגו של אביב אילון. זה לא שאדם זר, אתה יודע, הגיע ופתאום חתם.

ש: ובשם מי פתחת את החברה בסופו של דבר? מי בעלי המניות בחברה הזו? בעלי המניות בחברה שפתחת.

ת: אני יכול להסתכל על הסכם המייסדים,

ש: כן.

ת: ולהקריא לך מתוכו.

ש: כן.

ת: כן? במסמכים,

ש: אני שואל מי בעלי המניות ברשם החברות.

ת: אני לא יודע. זה,

ש: אתה פתחת את החברה.

ת: בסדר. אבל מוגש ההסכם מייסדים שבו יש פירוט מי מחזיק במניות החברה.

ש: כן?

ת: והטפסים האחרים מתייחסים למנהלים.

אז כדי שאני אענה לך, מי היו בעלי המניות, אני צריך להקריא לך מתוך ההסכם.

אז יש לך את סעיף 5.8 בהסכם, שמפרט – דוד ברקוביץ' מחזיק 100 מניות רגילות, 1 ש"ח ערך נקוב, אביב אילון מחזיק 100 מניות רגילות, 1 ש"ח ערך נקוב, שזה גם מהווה הון נפרע של החברה שהוא משלם תמורתן 150,000 שקל. רוברט אביזראת משלם, מחזיק 100 מניות רגילות ופורע את הסך 150,000 ש"ח תמורתן וקיימות גם מניות הנהלה.

דוד ברקוביץ' מחזיק 1 מניית הנהלה אחת, אביב אילון מחזיק מניית הנהלה אחת, רוברט אביזראת מחזיק מניית הנהלה אחת ויוסי מסיקה מחזיק שתי מניות.

ש: זאת אומרת, להבנתך, רישום החברה בסופו של דבר, שנעשה על-ידך, כן?

ת: אהה.

ש: אמור לשקף את מה שרשום בהסכם המייסדים?

ת: נכון.

ש: אתה. אז אני אומר לך, שזה לא נכון, אלא אם כן יש לך מסמך אחר להציג לי ואני אומר לך שאביב אילון מעולם לא נרשם כבעל מניות בחברה הזו. אתה יכול להראות לי מסמך אחר?

ת: אני לא יכול להראות לך, כי כפי שאמרתי לך, אין לי מסמכים. כל המסמכים שקשורים לעניין הנדון, קיבלתי מכם. לי אין מסמכים אחרים.

אני גם אזכיר לך,

ש: כן?

ת: שזמן קצר אחרי רישום החברה, ניתקתי כל קשר עם החברה הזאת וחברות אחרות, ככה שלא המשכתי לעקוב או לבדוק כיצד נרשמה החברה בסופו של יום מה קרה בה.

עו"ד כנפו: אוקיי. עכשיו, הבקשה לרישום חברה, שהוצגה, בקשה קצת משונה, הייתי אומר, לא? כי היא לא מפרטת את בעלי המניות בחברה. איך אתה מסביר את זה?

כב' השופטת: אדוני שואל על נ/21?

עו"ד כנפו: כן.

חסר פה עמוד, לא? אתה לא חושב?

העד: לא.

עו"ד כנפו: לא? אז בוא תראה לי איפה, איך, איך מזה אפשר להבין מי בעלי המניות בחברה העתידית?

העד: בעלי המניות,

עו"ד כנפו: כן?

העד: משתקפים בתקנון החברה, שמצורף למסמכי הרישום של החברה.

עו"ד כנפו: כן?

העד: על פיו נרשמות המניות.

עו"ד כנפו: לא הבנתי. אתה זוכר שאתה ביקשת לרשום את החברה על סמך הטופס הזה?

העד: כך אני עושה מאז ועד היום.

ש: שבו לא מפורטים שמות בעלי המניות?

ת: אני מפרט את שמות בעלי המניות בתקנון המייסדים,

ש: כן?

ת: או בהסכם המייסדים.

ש: כן?

ת: ועל בסיס הרישום הזה, רשם החברות רושם את המניות, את בעלי המניות.

ש: אז אני מציג לך את דו"ח רשם החברות של מדיה.

ת: כן.

עו"ד דן גור: ממתי? ותראה לי אותו קודם, אם אתה יכול.

עו"ד כנפו: אי אראה לך אותו, אין בעיה.

דו"ח רשם החברות של מדיה, בבקשה,

כב' השופטת: מדיה 2001?

עו"ד כנפו: כן.

עו"ד דן גור: רק תגיד לו ממתי זה?

עו"ד כנפו: למה להגיד לו ממתי זה?

עו"ד דן גור: הוא יראה גם כך, אבל,

העד: אני מבקש ממנו להציג,

עו"ד דן גור: רק שלא יחשוב שזה מ- 2001.

עו"ד כנפו: לא, זה מ- 2010. אבל זה דו"ח רשם החברות של מדיה, מופע ובידור 2001.

לך,

העד: הדו"ח הוא משנת 2010.

עו"ד כנפו: הדו"ח הוא משנת 2010.

העד: כן.

ש: אתה, אני רק שואל אותך שוב, יש לך או אתה יכול להראות לי מסמך שמראה שאביב אילון נרשם כבעל מניות בחברת מדיה, 2001?

ת: אני חוזר על התשובה שנתתי לך קודם. אין לי מסמכים שקשורים לחברה ואני לא יכול לדעת, אני גם לא יכול להשיב, מה קרה בין תאריך המסמכים של הקמת החברה לתאריך, לשנת 2010. יכולים לקרות הרבה מאוד דברים.

וגם אם היית מראה לי שהחברה נרשמה בסופו של דבר ברשם החברות בצורה שונה מהאופן שבו נכתב בתקנון, גם אז הייתי משיב לך את אותה תשובה, שהרישום הוא לא משקף את ההחזקה של,

כב' השופטת: הכוונה להסכם המייסדים?

העד: הסכם המייסדים, כן. כי זה הסכם מייסדים לתקנון חברה.

עו"ד כנפו: תאמר לי, בהסכם המייסדים, אתה אומר שבמקור נרשם אביב אילון.

העד: אני לא אומר, אני,

עו"ד כנפו: אתה הדפסת אביב אילון.

העד: אני מתאר, כן.

ש: הדפסת אביב אילון.

ת: כן.

ש: ומישהו מחק ורשם אילון אל דדוש. נכון?

ת: אני אענה לך כן מכיוון שזה לא כתב-ידי, אז אני לא יכול להגיד לך אני מחקתי. אבל אני רואה שיש קו על השם אביב אילון ואני רואה שכתוב אלון אל דדוש.

ש: והסכם המייסדים נושא באיזה שהוא מקום, למיטב ידיעתך, חתימה של אביב אילון?

ת: אמרתי קודם לכן, אני לא יכול לזהות את החתימות על גבי המסמך. אני יכול לנחש, אבל אין משקל. אני לא יודע להשיב לך.

ש: אז אני אעבור אתך עמוד – עמוד, כי אתה מאשר בסוף חתימות של שלושה אנשים.

ת: נכון.

ש: ועל כל עמוד יש שלוש חתימות. אז אתה יכול לפחות לאשר לי, אולי לא, שהחתימות שמופיעות בכל עמוד אלה חתימות של שלושת האנשים שחתמו בפניך בסוף?

ת: אני יכול לאשר לך את מה ש,

ש: קודם תעבור ותסתכל, על עמוד – עמוד, ותענה את התשובה אחר-כך.

ת: אז אני משיב לך.

ש: כן.

ת: אני לא יכול כעת, להסתכל על החתימות ולהגיד לך של מי החתימות. פרט,

ש: לא אמרתי של מי החתימות.

ת: פרט להשוואה, בסדר, פרט להשוואה גרפית בין העמוד האחרון שאותו אני מאשר, ובו מופיעות חתימות.

כלומר, אם מופיעה חתימה בשם דודו עם קו עליה, מפה אני יכול לומר לך שבכל מקום על ההסכם שבו תראה חתימה שכתוב בה דודו, זה חתימה של אותו דוד ברקוביץ', וכך הלאה.

עו"ד כנפו: לא, אני לא,

כב' השופטת: רק רגע. מהאישור של אדוני בסוף הסכם המייסדים, אפשר להסיק שלפני אדוני היו שלוש פרסונות.

העד: נכון. שחתימותיהם מופיעות באותו עמוד. מתוך כך אני יכול לעשות השוואה ליתר העמודים.

אני לא חתמתי על כל עמוד, כך שאני לא יכול לאשר את האותנטיות שלו. אני, מתוך כך שכל העמודים מוחתמים בחותמת רשות התאגידים, אני מבין שזה ההסכם שהוגש לרישום, מכאן אני מבין שזה המסמך שנחתם בפניי.

עו"ד כנפו: אבל זה לא השאלה ששאלתי. השאלה ששאלתי,

העד: אז תשאל שוב.

עו"ד כנפו: אם אתה בעמוד האחרון,

כב' השופטת: זה מניח את דעתו של אדוני, במיוחד מה שהאדון ענה לבית-המשפט.

עו"ד כנפו: אז ההנחה היא שעל כל עמוד חתומים שלושת האנשים שאימתת בסוף?

העד: כן.

עו"ד כנפו: כן. נכון?

העד: כן. זה מתוך הנחה שהסברתי את התהליך הלוגי שהוביל אליה.

עו"ד כנפו: אוקיי. ואם אביב אילון היה חותם על המסמך הזה, היית אמור לאמת את החתימה שלו גם כן?

העד: אם הוא היה מופיע בפניי, אז הייתי,

ש: אז היית מאמת?

ת: כותב זאת, ודאי.

ש: עכשיו תגיד לי, לגבי תוכן ההסכמות.

ת: אני יכול,

ש: כן?

ת: אני יכול לומר לך שעצם העובדה שרשמתי כך בכתב יד ובצורה מפורטת,

ש: כן? כן?

ת: משקפת ככל הנראה את החשיבות שראיתי בכך שהאנשים הספציפיים הללו חתמו בפני.

ש: ולמה לא דרשת שגם אביב אילון יגיע לחתום בפניך?

ת: ככל הנראה דרשתי, אבל הוא לא היה.

ש: ואם הוא לא היה, אז אתה מגיש לרישום חברה שאותו בן-אדם שאתה דורש שיגיע לחתום בפניך, לא מגיע? אתה עדיין מגיש?

ת: כפי שאמרתי לך בתחילת דבריי,

ש: כן?

ת: החלפת הזהות של אביב אילון בחברה אילון אל דדוש, היתה מבוססת על הסכמה או אישור, כי אחרת הפעולה המשפטית לא היתה נעשית.

ש: אבל מה אישור? אני שואל אותך שוב ושוב. אתה אומר מלבד מה? זה איזה שהיא שיחת טלפון שאתה לא זוכר אם היא התקיימה או לא התקיימה? זה מה שאתה אומר?

ת: יכול להיות. תראה, מכיוון שאתה מתעקש, אז יכול להיות שגם היו אישורים כתובים על כך.

ש: אוקיי.

ת: יכול להיות שקיבלתי אסמכתאות כתובות.

ש: ואיפה האסמכתאות הכתובות האלה?

ת: אצל יוסי מסיקה.

ש: אצל יוסי מסיקה?

ת: אהה.

ש: אתה זוכר שנתת לו אותם?

ת: לא. אני אמרתי שאני התנהלתי בזהירות בעניינו ולא עשיתי שום פעולה באופן חד-צדדי. דהיינו, קיבלתי אישורים בעל-פה וגם בכתב, ואני לא יכול לומר לך ביחס למקרה הספציפי שאני זוכר את האישור. אבל לא הייתי עושה שום פעולה פה בלי אישור.

ש: עכשיו, בהנחה שעו"ד דן גור צילם והציג לך את המסמכים שהוא בחר להעביר לך, אז אתה למעשה אומר,

ת: אני לא יודע איזה מסמכים,

ש: שנייה, לא, את המסמכים שהגשת.

ת: מה שהוא הראה לי,

ש: מה שהוא הראה לך – הראה לך?

ת: כן.

ש: עכשיו, אתה יוצא מנקודת הנחה, לפי דבריך, שמה שנכתב בהסכם המייסדים, על-סמך זה נפתחה החברה, בהתאם לבעלי המניות האלה?

ת: נכון.

ש: עכשיו, יש סיבה שמהמסמכים שהגשת, שוב אני שואל אותך, לא נחתמו מסמכים על-ידי אביב אילון, אלא רק על-ידי דובנו יעקב, דוד ברקוביץ' ורוברט אביזראת?

ת: אביב אילון, כצד להסכם, הוחלף בחברת אלון אל דדוש. מכאן ש,

ש: אז זאת אומרת, להבנתך, אתה בא ואומר שאילון אל דדוש החליפה את אביב אילון? זה מה שאתה אומר?

ת: זה בדיוק מה שאני אומר.

ש: ויעקב דובנו, להבנתך, חתם בשם אילון אל דדוש, לצורך הקמת החברה הזו, מדיה 2001?

ת: מתוך המסמכים שאני רואה כאן,

ש: מתוך המסמכים.

ת: זה מה שאני משיב לך.

ש: אוקיי.

ת: אני יכול לומר לך שגם בשנת 2001 וגם היום, לא הייתי מקבל חתימה בשם חברה כלשהי, בלי שהוצגה בפניי איזה שהיא אסמכתה לזכויות החתימה של אותו אדם.

ש: אז אתה אומר עכשיו שגם אתה מניח שהוצג בפניך פרוטוקול של אילון אל דדוש, שמסמיך את יעקב דובנו לחתום בשם החברה הזו?

ת: בוודאי.

ש: בוודאי?

ת: אני אומר לך את זה מתוך האופן שבו אני עובד, לא מתוך כך שאני יכול להראות בפניך מסמכים כלשהם.

ש: ואתה אמרת בדבריך בעדות הראשית שאתה בעקבות השינוי בדקת את חברת אילון אל דדוש ומי מחזיק בה במועד הרלוונטי.

ת: קרוב לוודאי.

ש: ומי מחזיק בה, מי החזיק בה במועד הרלוונטי?

ת: אני לא יכול לזכור. לא יכול לדעת כרגע.

לצערי, אין לי דרך לשחזר את זה. הייתי שמח לעזור לכם ולשחזר את המסמכים ולהציג אותם.

ש: ומההיכרות שלך באותה תקופה, אתה ייצגת את יוסי מסיקה. אילון אל דדוש זו לא חברה שהיתה קשורה ליוסי מסיקה?

ת: אני לא הכרתי אותה כחברה שקשורה ליוסי מסיקה.

ש: אתה לא הכרת אותה כחברה שקשורה ליוסי מסיקה?

ת: לא.

ש: אוקיי. אתה באותה תקופה, יצא לך להתעסק עם העסקה של יוסי מסיקה לגבי נכס בחיפה? שהיתה ביולי 2001?

ת: לא מוכר לי.

ש: אני רוצה להציג לך הסכם נאמנות, אולי אתה מכיר אותו, אולי לא. נספח 5 ל- ת/2. הסכם הנאמנות הזה מוכר לך?

ת: לא. זה לא, זה לא מסמך שאני ערכתי.

ש: לא מסמך שאתה ערכת?

ת: לא. לא, אני גם, אני גם, אגב, אני מסתכל גם על ה, על המקום שבו נשמר המסמך במחשב, גם לפי זה אני יכול להגיד לך שזה לא מסמך שלי. אני לא שומר כך את המסמכים. לא שמרתי גם בשנת 2001.

ש: ואם אני אומר לך שזה הסכם שביולי 2001, מתייחס לחברת אילון אל דדוש כחברה של יוסי מסיקה. זה משהו שמוכר לך? מצלצל לך?

ת: לא, אני לא,

ש: לא יודע?

ת: לא יודע להוסיף אינפורמציה, לא יודע.

ש: אוקיי. אז רגע, אז אתה, אתה אומר, רק אני רוצה להבין, אתה הוצאת דו"ח רשם חברות של אילון אל דדוש? אתה זוכר אם הוצאת דו"ח רשם החברות?

ת: קרוב לוודאי שגם הוצאתי דו"ח וגם הוצג בפניי אישור זכויות חתימה.

ש: אוקיי.

ת: כי אחרת לא הייתי, לא הייתי עושה את העסקה. זאת אומרת, כדי שאני אתקדם עם העסקה,

ש: כן?

ת: אז, הייתי צריך להניח את דעתי. בסדר? ועל כל ספק שיתעורר, הייתי נעצר.

ש: אז עכשיו, אם, אם באים ומציגים בפניך, מי שמציג בפניך, שמורשי החתימה מטעם אילון אל דדוש זה מר יעקב דובנו והוא חותם ולפי מה שאתה אומר, להבנתך, הוא גם אמור לייצג בעסקה הזו את מר אביב אילון, אתה בודק את כל העניין הזה מול אביב אילון?

ת: כן.

עכשיו, כשאתה מציג לי את זה,

ש: כן?

ת: וכשאני מתאר לך את העסקה, אז אני אומר לך ש-כן, אם תשאל אותי אם אני זוכר שיחה עם מר אילון בנושא הזה, אני לא זוכר. אבל אני חושב שאמרתי כבר בעדותי מספיק פעמים את המילה זהירות, כדי שדבריי יובנו כהלכה, שכל שינוי נבדק על-ידי.

ש: כל שינוי נבדק על-ידך?

ת: כן.

ש: אוקיי.

ת: והניח את דעתי, כדי שאני אתקדם.

ש: הבנתי. עכשיו,

ת: ושבועיים אחר-כך הפסקתי לייצג את מר מסיקה.

ש: מה הסיבה, אגב, ששבועיים אחר-כך הפסקת לייצג אותו?

ת: אני חושב שזה חלק מהנושאים שחל עליהם חיסיון.

עו"ד כנפו: חיסיון, בסדר.

עכשיו, תאמר לי בבקשה, בהצהרת דירקטורים ראשונים, שאתה מגיש, שאתה הגשת, אז,

כב' השופטת: כן, נ/22.

עו"ד דן גור: יש כמה הצהרות דירקטורים.

עו"ד כנפו: כן, יש כמה הצהרות. רק על כל,

כב' השופטת: לאיזה אדוני מתייחס?

עו"ד כנפו: אני מתייחס למעשה, אני מתייחס ל, רק שנייה.

העד: רוצה לתת לי רק?

עו"ד כנפו: רגע, רק שנייה.

אתה חותם על הצהרת הדירקטור, על דירקטורים הראשונים, על כל אחת מהן, למעשה, או החתימות שמופיעות בכל אחת מהן, אני אראה לך, פה למשל רוברט אביזראת, הוא חותם בתאריך 22.10,

העד: אהה.

עו"ד כנפו: והאימות חתימה שלך הוא מה- 30.10.

העד: אהה, כן.

ש: נכון?

ת: נכון.

ש: זאת אומרת, הוא חתם ב- 22.10 ואז שוב הופיע בפניך ב- 30?

ת: לא.

ש: לא?

ת: ב- 22.10 הוא חתם בפניי, זה, אני מזהה את כתב ידי.

ש: כן?

ת: ב- 23.10.2001 זה לא כתב ידי. אני מסתכל על הצהרת דירקטורים ראשונים של ברקוביץ' דוד וכך גם דובנו יעקב, הספרות אינן כתב ידי.

אני לא מאשר אותם, עד שאני לא מוציא את כל המסמכים מוכנים לרישום, לרשם החברות. אז אתה יכול לראות שב- 31.10, 30.10, עברתי על כל המסמכים ואמתתי אותם.

אני יכול לראות, אגב, שאת האישור של ברקוביץ' דוד אמתתי ב- 30.10, אם תראה לי רגע את האישור, את ההסכמה שלו לרישום חברה בשם דומה,

עו"ד דן גור: זה אצלי.

העד: מאיזה תאריך היא?

30.10. הנה, אתה יכול לראות, ככל הנראה כשאמתתי את חתימתו של ברקוביץ' דוד, עלה בדעתי, עלתה בדעתי גם הבעיה שמדובר בחברה בעלת שם דומה או שבאותה עת בדקתי ברשם החברות אם קיים שם דומה וביקשתי את האישור ואחרי שקיבלתי אותו, השלמתי את שאר המסמכים והחתימות על שאר המסמכים ושלחתי את זה לרישום.

עו"ד כנפו: ומי אמר לך או מי הנחה אותך מי יהיו הדירקטורים בחברה?

העד: הצדדים.

ש: מי זה הצדדים?

ת: כמו שאמרתי לך, כל מי שהיה מעורב בעסקה הזאת, לפני כל אחד עברתי על כל הפרטים. מה יהיו המניות שהוא יחזיק, מי ישמש המנהל, מי יהיה מורשה החתימה בשם החברה. את הפרטים העקרוניים.

ישנם פרטים שהם לא עקרוניים, שאני לאו דווקא ביררתי אותם, כמו לדוגמה, איפה התנהלו ספרי הנהלת החשבונות של החברה.

ש: אתה קבעת גם אחר-כך או טיפלת אחר-כך בקביעת מורשי החתימה בחברה?

ת: לא שזכור לי. אם אתה תראה לי איזה שהוא מסמך,

ש: אתה זוכר מי היה מורשה החתימה בחברה?

ת: לא. מעבר ל, זאת אומרת, אם תראה לי את התקנון, אז אני יכול להקריא לך, לחפש בתוכו, בדרך-כלל אני מתייחס לעניין הזה גם בתקנון. תראה לי, אני אוכל להגיד לך. אבל מה היה אחר-כך? אני לא אוכל להגיד לך.

ש: זה, בבקשה, אני מציג לך את ההסכם. תאמר לי אם אתה, אם אתה זוכר.

ת: שנייה. לא עניין של זיכרון, מה שכתוב. זכויות חתימה, סעיף 9.

ש: כן?

ת: את החברה תחייב לכל דבר ועניין חותמת החברה או שם החברה, כתוב מוטבע או מודפס, בצירוף חתימתו של מר יוסי מסיקה ויש תוספת בכתב יד, היה כתוב בלבד, נמחק, ויש תוספת ומר ברקוביץ' דוד, החל מסך של 5,000 ש"ח. מתחת לסכום זה, בחתימתו של יוסי מסיקה בלבד.

ש: כן.

ת: מקריא לך מה שכתוב בכתב-יד.

ש: אוקיי, אז מה אתה זוכר לגבי זה?

ת: אני לא זוכר ספציפית כלום, אני יכול להגיד לך שאלה הן זכויות החתימה עובר להקמתה או אלה זכויות החתימה המוסכמות בין הצדדים, עובר להקמתה.

ש: ותאמר לי, לגבי סעיף 3.5 ו- 3.6 להסכם.

ת: כן?

ש: אתה היית מעורב בהסכמות האלה, או שקיבלת את המידע מ?

ת: קיבלתי את המידע מהצדדים.

ש: מהצדדים?

ת: לא, אין לי מושג איך הם הגיעו לסכומים האלה, או מה הם אמורים לשקף.

ש: אוקיי. וכשנכתב שישולם סך של 300,000 שקל, אתה יודע להגיד עבור מה זה אמור היה להיות משולם?

ת: לא.

עו"ד כנפו: לא. אתה לא יודע להגיד. אוקיי.

עכשיו תאמר לי, אני מציג לך את ת/13 שהוגש לבית-המשפט. זה פרוטוקול של אסיפה כללית של אילון אל דדוש, שהתקיים ב- 6 לנובמבר, חמישה ימים אחרי שאתה פותח את החברה. את חברת מדיה. וכתוב פה שבעל המניות היחיד בחברת אילון אל דדוש, זה מר יוסי מסיקה.

אתה, את ציפי בנבנישתי, עורכת-דין, אתה מכיר?

העד: מהתיכון.

ש: מהתיכון. מעבר לזה?

ת: אני מכיר אותה כעורכת-דין שעובדת בחדרה, לא, היא לא עבדה אתי במשרד,

ש: אתה בתקופה הזו, זה אחרי ההיפרדות מיוסי, אחרי החזרת המסמכים 6 לנובמבר 2001?

ת: אני לא יכול לומר לך את התאריך המדויק. אבל, אבל, ואני לא יכול לומר לך שום דבר ביחס למסמך זה, לאשר אותו או, או להכחיש אותו. לא יכול להגיד לך ביחס אליו כלום.

ש: אתה לא יכול להגיד ביחס אליו כלום?

ת: לא, לא.

ש: אבל בתור עורך-דין שמתעסק בחברות,

ת: כן?

ש: הפרוטוקול הזה אומר שמי מורשה החתימה לחתום מטעם אילון אל דדוש?

ת: אני לא יודע, תראה, אם אני הייתי עושה את המסמך הזה, אז אני הייתי מוציא תדפיס רשם חברות ולא הייתי עושה אותו, אגב, אם אני לא מטפל בחברה באופן שוטף, כדי לדעת, שלא היו העברות, העברת מניות שלא דווחה לרשם החברות. כדי לא, אתה צריך לשאול פה את ציפי בנבנישתי, אבל,

ש: תסכים אתי, תסכים אתי אבל,

ת: אם היא אישרה את זה,

ש: אתה יכול להסכים אתי שמה שאומר המסמך הזה, שזה לפחות נכון ל- 6 לנובמבר 2001, זה שבעל המניות היחיד בחברה, זה מר יוסי מסיקה?

ת: אני לא, אני לא יכול לאשר את זה אתך,

ש: טוב.

ת: כי אני לא יודע מה עשתה ציפי, כדי לאשר את המהימנות המצב המשפטי באותו יום.

ש: אוקיי. עכשיו,

ת: אתה צריך לשאול אותה את השאלה הזאת.

ש: כן.

תאמר לי עכשיו, לצורך העדות שלך היום, אתה חשבת אולי להזמין את המסמכים של החברה הזו מרשם החברות, כדי שתוכל להעיד את כל המידע שאתה אולי זוכר, אולי זה ירענן את זיכרונך אולי, חשבתי לעשות את זה, מאז שפנו אליך וביקשו לזמן אותך לתיק הזה?

ת: לא ש, לא רק שלא חשבתי לעשות את זה, אלא התלבטתי אם לקרוא את המסמכים שעו"ד דן גור העביר אלי.

ש: למה?

ת: כדי לא להקדיש לנושא זמן על חשבוני. אז בוודאי שלא עלה בדעתי לשאת ולו בעשרות שקלים בודדים, לבירור הנושא.

ש: הבנתי. עכשיו, תאמר לי בבקשה, היו מצבים שבהם, מהניסיון שלך בעבר, שנוסח איזה שהוא הסכם ובסופו של יום רישום המניות בחברה בפועל, בוצע באופן שונה?

ת: אתה שואל אותי באופן כללי,

ש: כן.

ת: אם נתקלתי במצבים כאלה?

ש: כן.

ת: בוודאי. הרישום ב, בעלי המניות והמנהלים ברשם החברות, הוא, הוא לא מדויק והוא גם לא עדכני. זאת אומרת, יכול להיות שינוי באחזקות מניות בחברה או אפילו בהנפקת מניות שונות שטרם נרשם ואושר על-ידי רשם החברות.

ש: וגם ההפך?

ת: וגם ההפך. באיזה מובן ההפך?

ש: ההפך, שיכול להיות מסוכם משהו בהסכם מסוים, בסופו של דבר, בפועל, הרישום הוא אחר, והוא זה הנכון?

ת: אתה שואל אותי שאלה תיאורטית?

ש: כן.

ת: אז באופן תיאורטי, יכול להתקיים גם מצב כזה.

ש: גם מצב כזה. אוקיי. ושוב פעם אני שואל אותך את השאלה האחרונה, שאתה מעיד בבית משפט. בסופו של דבר, מהמסמכים, אלא אם כן יש לך מסמכים אחרים להראות לי, המעורבים היחידים שעולה מהמסמכים, כיוון ש, מהתשובות שלך אני מבין שאתה לא זוכר בבהירות, אלה שלושה אנשים, שהם רוברט אביזראת, או יותר נכון ארבעה אנשים שהיו מעורבים בזה – רוברט אביזראת, יוסי מסיקה, דודי ברקוביץ' ויעקב דובנו?

ת: ואביב.

ש: יש לך מסמך להראות לי? שוב אני שואל.

ת: לא.

כב' השופטת: זה כבר נענה,

העד: שאלת מזיכרוני.

כב' השופטת: כמה פעמים.

העד: מסמכים אין לי.

עו"ד כנפו: אני סיימתי, גברתי.

עו"ד דן גור: שתי שאלות בחוזרת.

העד, עו"ד אסף שפיר, משיב בחקירה חוזרת לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: אמרת לחברי שאתה לא זוכר שיחה עם אביב, שיחה ספציפית. אתה אבל מדרכי העבודה שלך, אתה,

העד: ובמיוחד בעניינים הספציפיים.

עו"ד דן גור: כן. מסתבר לך שדיברת אתו. אני אשאל אותך על יוסי מסיקה. יוסי מסיקה, אתה זוכר שיחה ספציפית אתו?

העד: היו לי הרבה שיחות איתו.

ש: לא, בעניין הזה.

ת: לא. אני לא יכול לשחזר תוכן שיחה ספציפית.

ש: ואמרת,

ת: אני גם לא יכול לשחזר תוכן שיחה עובר לחתימה. אני, אנשים מדברים גם תוך כדי תהליך החתימה, אומרים דברים.

אם אין משהו חריג, שמישהו כועס, מתפוצץ, דורש משהו שונה ברגע האחרון, והכל עובר על מי מנוחות, אז לא יכול לשחזר,

ש: אין לנו את הזיכרון של הרב עובדיה.

ת: דברים, לא, אין לנו.

כב' השופטת: גם לו כבר אין.

עו"ד דן גור: מה?

כב' השופטת: גם לו כבר אין.

עו"ד דן גור: שהיה לרב עובדיה, כן.

כב' השופטת: כן, בבקשה.

עו"ד דן גור: ושאלה נוספת. שרק זה יהיה ברור, אני כבר הבנתי את זה, אמרת שאין לך אסמכתאות ששלחת לאביב תיקונים של ההסכם. אבל ליוסי, אתה, אבל אתה שלחת, ליוסי יש לך אסמכתאות, או שאתה זוכר שאתה שלחת או שלגבי יוסי זה אותו דבר כמו עם אביב?

העד: אני חוזר על תשובתי.

ההסכם כפי שאני רואה אותו, הוא גרסה מפותחת של ההסכם הבסיסי שבו אני עושה שימוש. כלומר, מתוך המסמך שאני קורא, אני יודע לומר לך, שהיו גרסאות קודמות.

אני ניסיתי לחפש במחשב, לא מעבר לכך. האם יש בידי גרסאות קודמות ואני יכול להיזכר במה מדובר? לא מצאתי.

אני לא יכול להציג בפניך אישורים שהעברתי גרסאות או נוסחים קודמים של ההסכם לאף אחד מהצדדים.

עו"ד דן גור: אני סיימתי, גברתי.

כב' השופטת: יש צורך לפסוק את שכרו של אדוני?

העד: כן.

כב' השופטת: אני פוסקת את שכרו של עו"ד אסף שפיר בסך של 500 ש"ח כולל מע"מ, שישולם על-ידי מזמינו למתן עדות, תוך 30 יום מהיום.

תודה רבה, אדוני, המשך יום טוב.

העד: תודה רבה.

עו"ד דן גור: תודה רבה.

[ההקלטה מחודשת לאחר הפסקה]

כב' השופטת: שלום, אדוני.

עו"ד דן גור: יש לו מגבלת זמן, אז סליחה שנייה, גברתי.

גברתי, אני אייצג אותו, הוא, למרות שהוא לא צריך, יש לו,

כב' השופטת: מי זה האדון?

עו"ד דן גור: מר דודי ברקוביץ'.

כב' השופטת: שלום, אדוני.

עו"ד דן גור: שלום, שלום.

מר ברקוביץ': אני בעלים של הדרן, יש לי היום מופע של בריאן אדמס בירושלים. מטבע הדברים, יש לי שם המון בעיות, המשטרה צריכה אותי, אני בעל החברה. היום יש יום קשה בירושלים. אני לא יכול ביום כזה לשבת פה בחוץ ואני לא יודע כמה שעות לחכות.

עו"ד דן גור: אני אגיד לגברתי,

מר ברקוביץ': לפחות ש... אותי לעכשיו. אבל גם זה בלתי אפשרי.

עו"ד דן גור: אני מבחינת סדר העדים, שהוא יהיה או רביעי או חמישי היום מבין חמשת העדים. הסברתי לו שממילא מר דובנו, להערכתי, אם מר שפיר לקח, אם עו"ד שפיר לקח כשעה, אז הוא ייקח גם כן משהו כזמן זה וגם הוא כזמן הזה, הדבר היחידי שאני יכול לעזור לו זה שהוא ייכנס לכאן ויבקש מגברתי להיות מוזמן לדיון הבא, זה לפי שיקול דעתה של גברתי, לי אין התנגדות.

כב' השופטת: יש לאדוני קושי להתחיל את העדות שלו עוד שעה ואז להישמע במשך כשעה?

מר ברקוביץ': אני גם מבין שזה לא עוד שעה.

כב' השופטת: זאת השאיפה. השאלה אם זה אפשרי. כיוון שאז זה יהיה העד הבא שלנו.

עו"ד דן גור: זה אומר שאתה תצא מפה לפחות עוד שעתיים.

כב' השופטת: כלומר, אדוני יתחיל להישמע עוד שעה ויצא עוד שעתיים.

מר ברקוביץ': אם אתם מבטיחים לי שאני אצא עוד שעתיים – כן.

עו"ד דן גור: לא, זה,

כב' השופטת: אנחנו נעשה כל מאמץ.

מר ברקוביץ': אם לא, אז לא.

עו"ד דן גור: אני לא יכול להבטיח את זה, גברתי, כי אני, אני תלוי רק ב, אני לא בטוח שמר דובנו יהיה שעה.

כב' השופטת: מה עמדתו של אדוני, אפשר אולי לקבוע לאדון הזה את המועד הבא?

עו"ד כנפו: אני הייתי מעדיף לסיים עם העדים, אבל מצד שני אני שומע את האדון, אם יש לו אילוצים, אז, אפשר לקבוע אותו למועד הבא, מתוך תקווה שנסיים. אני שומע את,

כב' השופטת: טוב. בואו תגידו לי אם אפשר לזמן את האדון הזה, את מר ברקוביץ', ל- 15 בפברואר, ב- 11:30.

עו"ד דן גור: רק אותו או את כולם, דברתי?

עו"ד כנפו: לא, את כולם. לא?

כב' השופטת: נזמן עוד עדים למועד הזה, אבל אני אשריין לכם גם עוד מועד, בכל מקרה. 15 בפברואר ב- 11:30.

עו"ד דן גור: זה יום ה' בשבוע, נכון, גברתי?

כב' השופטת: זה יום ה'.

עו"ד דן גור: מבחינתי זה בסדר.

עו"ד כנפו: מבחינתי זה בסדר.

כב' השופטת: אדוני יהיה פה ביום חמישי, 15 בפברואר, ב- 11:30, וזה כבר ייחשב כזימון לאדוני.

עו"ד דן גור: אין לך שום מופע של איזה זקן אחר?

מר ברקוביץ': לא, ב- 15 לפברואר זה בסדר. לא, אם לא היו בעיות בירושלים היום, הייתי יושב פה, עובדה שבאתי. אבל פשוט כל רגע אני מקבל טלפון, כולם בלחץ שם.

כב' השופטת: בסדר. אדוני רק ייקח בחשבון שהוא לא יקבל עוד הזמנה. כלומר, זה שבית-המשפט,

מר ברקוביץ': אני צריך לרשום את זה עכשיו?

כב' השופטת: כן, אומר לאדוני שזה 15 בפברואר,

מר ברקוביץ': ב- 11:30.

כב' השופטת: יום חמישי ב- 11:30 כאן.

מר ברקוביץ': כן.

כב' השופטת: בסדר? תודה רבה.

מר ברקוביץ': תודה רבה.

כב' השופטת: אני מבינה שמי שנמצא פה, זה מר יעקב דובנו.

העד: נכון.

כב' השופטת: שלום, אדוני. אדוני ייגש לדוכן. אדוני מעיד בבית-המשפט, חובתו לומר אמת, אחרת צפויים לו עונשים בחוק.

עו"ד דן גור יפנה אליך שאלות, תענה עליהן בבקשה, אחר-כך יפנה אליך שאלות עו"ד כנפו, באותה דרך. בבקשה, אפשר להתחיל בחקירה הראשית.

העד, מר יעקב דובנו, הוזהר כחוק ומשיב בחקירה ראשית

לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: מר דובנו, אני דיברתי אתך לפני העדות הזו?

העד: לא. לא אתה ואף אחד ואני לא יודע על מה המשפט בכלל פה עכשיו. איזה כסף? מה הנושא, אני לא יודע.

עו"ד דן גור: טוב. בוא נשאל, למרות שאמרת את זה, היו לך פניות מהצד השני לפני הדיון הזה?

העד: לא.

עו"ד דן גור: בטוח?

העד: בטוח.

עו"ד דן גור: מה אתה יכול לספר על מערכת היחסים שלך היום עם אביב?

העד: אין, אין יחסים. לא לטוב ולא לרע.

ש: מה תדירות השיחות ביניכם, בוא נגיד, בשנה האחרונה?

ת: רק, לא חברי, רק על מה שאנחנו חייבים, שאני חייב. שיש דבר שמקשר בינינו, שאנחנו פעם בחודש לפחות חייבים להיפגש.

ש: מה זה הדבר הזה רק שנדע? לא צריך להרחיב יותר מדי.

ת: כספים. שאני בא ומקבל את הכסף שמגיע לי.

ש: על-פי פסק-דין?

ת: על-פי פסק-דין.

ש: כן. ובפעם בחודש הזה, שאתה רואה אותו, הוא אף פעם לא ניסה לדבר אתך על התיק הזה?

ת: לא יודע. אני אומר, אף אחד. כמו שאתם לא גם הוא לא ואני לא יודע. כן? אני אומר כל הזמן, אני לא יודע, על מה המשפט פה.

ש: טוב.

ת: לא יודע. חוץ מכסף. אני יודע שזה כסף.

ש: בסדר. נעשה את זה לאט לאט, בסדר?

ת: כן.

ש: אני גם מציג לך כמה מסמכים במהלך ה, כדי שתראה, זה רק מסמכים שלדעתי חתמת עליהם, אלא אם כן תגיד שלא חתמת עליהם.

המסמך הראשון, שאני רוצה להראות לך וגם אני רוצה שתקרא אותו, זה המסמך הזה. תגיד לי אם זה מסמך שאתה מכיר אותו, אם זה מסמך שאתה חתמת עליו ואחרי שתקרא אותו, תגיד לי מה לא נכון בו.

עו"ד כנפו: גברתי, רק שיהיה ברור שיש,

כב' השופטת: רק רגע.

עו"ד כנפו: יש איזה שהיא פריצת סכר מצד חברי בעניין הזה.

בתיק הזה היה הליך גילוי מסמכים.

עו"ד דן גור: לא היה.

עו"ד כנפו: היה הליך גילוי מסמכים.

עו"ד דן גור: לא היה.

כב' השופטת: רבותיי, אל תדברו ביחד.

עו"ד כנפו: גברתי קבעה,

כב' השופטת: מר דובנו, כרגע אדוני לא מדבר.

עו"ד כנפו: גברתי,

כב' השופטת: עורך-הדין מדבר.

עו"ד כנפו: גברתי קבעה בהחלטתה, אוכל להפנות לתאריך ההחלטה, שאם יש בקשות נוספות בעניין הליכים מקדמיים והליכי גילוי מסמכים הם יוגשו, הוגשו בקשות עניין הזה. גברתי נתנה את החלטתה. אי-אפשר להעמיס על התיק הזה, במסגרת חקירות, מסמכים שלא גולו בשום צורה, בעניין עו"ד שפיר, איכשהו, כדי שהתמונה תהיה בפני בית-המשפט, אז לא התנגדתי. אבל פה, גברתי, אני כבר רואה שמדובר באיזה שהוא מסמך משנת 2011, שאין שום סיבה, לא לגלות אותו, במסגרת גילוי המסמכים, לצרף אותו לתצהירים כאלה ואחרים ואי-אפשר היום במסגרת חקירה ראשית, לבוא ולהפתיע עם איזה שהוא תצהיר. אני מתנגד להגשה של מסמכים במסגרת חקירה ראשית, בשלב הזה.

כב' השופטת: בכפוף להתנגדות, אני אקבל את המסמך. אפשר יהיה להתייחס לנושא הזה, גם לקבילות וגם למשקל, בסיכומים.

עו"ד דן גור: אני רק, אני רק רוצה,

כב' השופטת: רק רגע.

עו"ד דן גור: סליחה, גברתי.

כב' השופטת: וגם המסמך הזה כפוף לאותו הסדר שבמסגרתו למר אילון יש עדיין הזדמנות להביא ראיות אחרון.

אני אומרת שוב, אני מקבלת ומסמנת כרגע. אתם תטענו את הטענות גם לגבי המסמך הזה, בסיכומים, כך שזה בעצם ייתר את התשובה כרגע.

עו"ד דן גור: לא לא, גברתי. נכון שזה מייתר מהבחינה של החלטה,

כב' השופטת: רק רגע, בבקשה.

המסמך מוגש ומסומן נ/25.

עו"ד דן גור: זו הערה, גברתי, לא, אני מבין, גברתי החליטה וזה, במיוחד ש, גברתי, לא היה הליך גילוי מסמכים. היתה החלטה של גברתי על גילוי מסמכים, לא הצד הזה גילה ולא הצד הזה גילה ולא הוגשה אף בקשה לגברתי. ומשכך, גברתי, הכל פתוח.

אני רק רוצה לומר לגברתי שהמסמך הזה, נמצא בתוך בקשה בתיק בחיפה. ואני לא זוכר מה סיכמנו לגבי התיק בחיפה, אם גברתי, אם הוא יהיה חלק ממה שיש כאן או אין חלק ממה שיש כאן, אבל לא היה צריך גם לגלות אותו, משום שהוא,

כב' השופטת: ועכשיו אני אומרת שהנושא הזה יישאר בדיוק לסיכומים. אפשר כרגע להתקדם עם העד.

עו"ד דן גור: בסדר.

אז עכשיו בוא נתחיל עם החתימה, מר דובנו.

העד: החתימות, כולם חתימות שלי.

ש: ואתה הספקת בינתיים לקרוא?

ת: לא. אני לא, לא, לא קראתי את זה וזה היה מזמן.

ש: אז אני רוצה,

ת: זה אני כתבתי.

ש: אז אני רוצה, ברשותך, שתיקח שתיים-שלוש דקות,

ת: לא, אני יכול לענות. אני חתמתי, אני יכול לענות לבית-המשפט. אני לא רוצה להפליל את עצמי, כי חתמתי פה על, הייתי צריך לקבל תמורה גדולה על החתימה הזאת. כך שאני לא רוצה להפליל את עצמי ולא להתייחס למסמך הזה.

ש: תראה,

ת: אני,

ש: המסמך, המסמך,

ת: אני הייתי, אני אפליל את עצמי אם אני אגיד,

ש: לא לא. המסמך,

ת: על המסמך הזה.

ש: אז בוא אני אסביר לך.

המסמך לא הוגש בסופו של דבר לבית-המשפט, בסדר? הוא לא הוגש.

עו"ד כנפו: זה לא נכון, הוא הוגש, הוא לא התקבל כתצהיר.

העד: הוא הוגש לבית-המשפט, שופט דחה את המסמך הזה.

עו"ד דן גור: יפה. כתצהיר – הוא לא הוגש. אז אני עכשיו,

העד: אני לא מבין, מה זאת אומרת כתצהיר?

עו"ד דן גור: כתצהיר – הוא לא הוגש.

העד: הוא לא הוגש.

ש: לא הוגש.

ת: כן.

ש: הוגשה בקשה, כתצהיר – הוא לא הוגש.

תגיד לי בבקשה, מה לא, יש פה דברים שהם לא נכונים? אתה כתבת בתצהיר משהו לא נכון?

ת: אני לא רוצה להפליל את עצמי, כי אני אומר, אני כתבתי את התצהיר הזה, הייתי צריך לקבל תמורה של 300,000 שקל, ולא קיבלתי תמורה על 300,000 שקל, אז מבחינתי, אני בשביל 300,000 שקל הייתי, לא, לא היה חשוב לי המסמך, חשוב לי היה ה- 300,000 שקל.

ש: אז בוא עכשיו, בגלל ה- 300,000 שקל,

ת: כן?

ש: שאתה אומר עכשיו, בוא תגיד לי בבקשה, מה לא נכון במסמך הזה?

ת: אני לא, לא חשוב לי מה נכון או לא נכון. אני כתבתי את המסמך הזה,

ש: מר דובנו.

ת: ולא קיבלתי 300,000 שקל.

ש: מר דובנו,

ת: כמו שהובטח לי.

ש: מר דובנו.

כב' השופטת: מר דובנו,

העד: כן?

כב' השופטת: נניח שאדוני היה צריך היום לבוא ולהעיד ולקרוא פה בבית-המשפט את המסמך הזה, כחלק מהעדות שלו.

העד: אני לא הייתי נותן,

כב' השופטת: רק רגע.

העד: כן.

כב' השופטת: האם אדוני אומר לבית-המשפט שאדוני לא היה אומר פה בעדות שלו שום דבר ממה שכתוב פה?

העד: שום דבר ממה שכתוב, אם לא הייתי, אם היו מבטיחים לי 300,000 שקל, הייתי,

עו"ד דן גור: אז נעשה את זה,

העד: אולי מעיד. כמו שעו"ד דן גור יודע, במה מדובר.

עו"ד דן גור: נעשה את זה,

כב' השופטת: רק רגע. בית המשפט אומר לאדוני שאדוני פה הוא עד חיצוני שלא מקבל כלום,

העד: ברור,

כב' השופטת: אפילו שקל.

העד: לא לא.

כב' השופטת: רגע.

העד: כן.

כב' השופטת: בהנחה הזו, שאדוני עד חיצוני שבא וצריך לומר מה היה,

העד: לא הייתי נותן את המסמך.

כב' השופטת: בית-המשפט מבקש מאדוני, וחשוב שאדוני ידייק. האם יש משהו במסמך הזה שאדוני כן היה אומר או שהוא לא היה אומר?

העד: שום דבר לא הייתי אומר שום דבר, לא הייתי מתייחס למסמך הזה, אם לא הייתי. אם לא היתה מובטחת לי תמורה.

עו"ד דן גור: טוב. אז בוא נעבור למסמך, אם ככה, אין ברירה.

בוא תסתכל בבקשה על סעיף 2, תקרא רק את סעיף 2. תגיד לי, הוא מדבר על נסיבות מתן התצהיר הזה, תגיד לי אם זה נכון מה שכתוב שם, שבאת להתייעץ, וכו' וכו'.

העד: זה המסמך 2?

כב' השופטת: סעיף 2.

עו"ד דן גור: סעיף 2.

העד: סעיף 2, נכון.

עו"ד דן גור: נכון. אוקיי.

אז כשאתה אומר, אני רק רוצה שבית-המשפט יבין, כשאתה אומר שלא היית נותן את התצהיר,

העד: כן?

עו"ד דן גור: זה לא בגלל שיש פה דברים לא נכונים או כן נכונים,

העד: אני לא יודע מה,

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: רגע, מר דובנו, מר דובנו, מר דובנו,

העד: כן?

עו"ד דן גור: אני אשאל, ואתה תענה. כי אחרת כל דבר, כל שאלה תהיה שלוש פעמים עד שבסוף אני אשאל אותה ואתה תענה. בסדר? אז בוא, אני אסיים.

אני רוצה רק שתבהיר לבית-המשפט, בעצם, מה שאתה אומר, שאתה בכלל לא היית נותן את התצהיר הזה. אבל זה לא אומר שמה שיש פה הוא לא נכון,

העד: אני ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: רגע, מר דובנו.

כב' השופטת: לכן אנחנו עוברים על זה. מה שאדוני מאשר, שסעיף 2, שקוראים אותו רק בפני עצמו, הוא נכון?

העד: תן לי לקרוא אותו עוד פעם.

עו"ד דן גור: קח, תקרא אותו.

כב' השופטת: מדברים על המידע בסעיף 2.

העד: ... (קורא לעצמו) אמת.

עו"ד דן גור: את כל סעיף 2 קראת?

העד: כן.

עו"ד דן גור: עכשיו,

כב' השופטת: רק רגע. לסעיף 2 יש כמה פסקאות. אדוני יקרא אותן עד הסוף.

עו"ד דן גור: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש פסקאות.

העד: אה, זה לא קראתי.

עו"ד דן גור: אז תקרא, נו.

העד: לא, חשבתי,

עו"ד דן גור: לא, לא, לא.

כב' השופטת: אדוני יקרא את כל סעיף 2.

העד: קראתי את כל זה.

עו"ד דן גור: קראת ו? זה נכון?

העד: מה?

עו"ד דן גור: מה שכתוב פה, בסעיף 2?

העד: 99% אני חושב שכן, עד פה זה מנוסח בסדר.

עו"ד דן גור: טוב. עכשיו, בוא, שלא, שלא תהיה בעיה גם עם זה, כמה כסף הבטיחו לך הפעם כדי שתבוא לפה?

העד: חס וחלילה. חס וחלילה. אפילו לא שקל ולא כלום.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: חס וחלילה.

עו"ד כנפו: גברתי, אנחנו בחקירה ראשית, זה לא,

עו"ד דן גור: מה הבעיה?

כב' השופטת: שאלה פתוחה.

עו"ד דן גור: עכשיו, תראה, אני עכשיו עובר אתך, אין לי ברירה, אלא סעיף סעיף, אני אגיד לך מה אתה אומר ואתה תגיד לי מה יש לך להגיד על זה. בסדר? אתה אומר, בסעיף 3, שאתה מכיר את אביב אילון מאז שהוא בן שנה.

העד: אני לא יודע אם זה אני אומר או שזה, אני מכיר אותו, שהיה בן שנה, בערך, כן. אולי פחות.

ש: ואתה אומר, אפילו פחות. ואתה אומר שהכרת את אבא שלו, עוד קודם לכן, כשעבדתם יחד בחברת סולתם.

ת: נכון.

ש: שמע, עד עכשיו אנחנו בסדר.

ת: מצוין. אני לא יודע אם זה בתצהיר או לא תצהיר, אבל זה אמת.

ש: בסדר. בוא, בשביל זה נעשה את זה אחרת, אין ברירה.

אתה כותב פה שהוא היה כמו בן שלך ומגיל 15 בערך, הוא ממש נצמד אליך.

ת: אמת.

ש: אתה אומר שבמשך כ- 20 שנה, היו ביניכם יחסים מסחריים, אחרי שעזבת את חברת סולתם,

ת: ...

ש: כן.

ת: אחרי שאני עזבתי?

ש: כן. ואחרי זה במשך 20 שנה, מאז שעזבת את סולתם, כ- 20 שנה,

ת: כ- 20, אני לא יודע.

ש: כ-.

ת: כן.

ש: כתוב כ-. כדי לסייע לו כספית בעסק שלו. שהיה כושל באותו זמן קצת.

ת: יכול להיות. זה משהו, יכול להיות.

ש: אם זה לא מדויק – תדייק.

ת: יכול להיות ש, שזה די מדויק. יכול להיות.

ש: טוב. תדע לך ש-יכול להיות שזה די מדויק, תשמע, גם עורך-דין, לא יכול לתת תשובה כזאת. אז בוא נראה, אז בוא נראה מה יכול להיות ומה מדויק, בסדר?

ת: כן.

ש: אז בוא נפרק את זה, בסדר? כי אני לא רוצה שום דבר להשאיר, במיוחד שעכשיו אין 300,000 שקל על השולחן, ככה אמרת, נכון? או ש,

ת: אני אמרתי שהתצהיר הזה, לא נכתב על-ידי,

ש: בסדר, בסדר.

ת: ולא זה. לא התייחסתי,

עו"ד כנפו: תן לו לענות.

עו"ד דן גור: מר דובנו,

העד: מה כתוב שמה.

עו"ד דן גור: בסדר.

העד: כי היה חשוב לי 300,000 שקל,

עו"ד דן גור: בסדר, בסדר,

העד: ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: בסדר, מר דובנו,

העד: שנינו יודעים את זה.

עו"ד דן גור: בסדר, מר דובנו, נכון, שנינו יודעים את זה.

רק הואיל וזה מוקלט, זה לא נכון, אבל אני הולך עם העד.

אז בוא נגיד ככה, היו, אתה כותב שהיו יחסים מסחריים בינך ובין אביב אילון.

העד: כן.

עו"ד דן גור: כן. במשך כ- 20 שנה. כ?

העד: כ-, או, כ-, זהו. בסדר.

ש: עכשיו זה נכון?

ת: כן. היו.

ש: כן. וזה אחרי שעזבת את סולתם, כך אתה אומר?

ת: נכון.

ש: נכון. ואתה אומר גם שהגעת כדי לסייע לו כספית בעסק שלו.

ת: לא בדיוק, לא במדויק בדיוק.

ש: אלא מה מדויק?

ת: באת גם כן לא היה לי עבודה, באתי גם לעבוד.

ש: גם לעבוד וגם לסייע?

ת: לסייע לו, לסייע לי. משהו כזה, באתי לעבוד אתו, כן.

ש: ולסייע לו כספית גם. הסיוע שלך היה לו היה גם כספי. ככה אתה אומר.

ת: לא, לא במדויק. אולי קצת.

ש: קצת. סיוע כספי זה גם קצת, זה גם הרבה. לא שאלתי אותך בכמה.

ת: בסדר.

ש: אז זה בסדר כבר?

ת: בסדר.

ש: טוב. בסדר שסייעת לו כספית, כן?

ת: כן.

ש: כן. תגיד את זה רק יותר בקול רם, כי אני לא בטוח ששמעו. אמרת כן. נכון?

ת: אמרתי לא, זה יכול להיות גם 100 שקל וגם 1,000 שקל.

ש: בסדר.

ת: זה לא סכומים שהיה לי,

ש: בסדר, בסדר.

עכשיו, אמרת שהיית מעורב עם אביו בעסקים שונים ואחד מהם זה חברת מדיה מופע ובידור בע"מ.

ת: לא מכיר. לא יודע.

ש: לא מכיר?

ת: לא מכיר ולא יודע.

ש: לא מכיר ולא יודע?

ת: כן. לא מכיר ולא יודע.

ש: ואם אני אגיד לך – מדיה מופע ובידור 2001 בע"מ, גם לא מכיר ולא יודע?

ת: לא מכיר ולא יודע.

ש: לא מכיר ולא יודע?

ת: לא מכיר ולא יודע.

ש: אתה בטוח?

ת: מאה אחוז, מוכן ללכת למכונת אמת.

ש: כן?

ת: כן. על כל התצהיר שלי פה, על כל מה שאני מעיד, מוכן ללכת למכונת אמת.

עו"ד דן גור: אני, בסדר, בסדר, בסדר.

בוא נתחיל לעבוד. טוב?

300,000.

גברתי, אני מציג לעד את נ/24. אני מראה לך מסמך. למטה,

עו"ד כנפו: מה זה?

עו"ד דן גור: נ/24. למטה יש חתימה. תגיד לי – של מי החתימה?

העד: חתימה שלי.

עו"ד דן גור: שלך?

העד: כן. כן. חתימה שלי.

ש: בטוח?

ת: בטוח, חתימה שלי.

ש: אולי זה לא החתימה שלך?

ת: לא.

ש: בטוח שזו החתימה שלך?

ת: בטוח, זה, 99.9% זו חתימה שלי.

ש: תראה, עכשיו אני עוד פעם שואל אותך.

ת: בבקשה.

ש: מר דובנו,

ת: כן?

ש: תראה, אתה ממשיך להגיד כל מיני דברים.

ת: כן.

ש: אתה בטוח שזו החתימה שלך?

ת: בטוח.

ש: כי אני רוצה להמשיך.

ת: בטוח חתימה שלי.

ש: אני יכול להמשיך?

ת: כן.

ש: לא תשנה את התשובה שלך?

ת: לא.

ש: אז אני עוד פעם שואל אותך. אתה אומר שאחד, אני אומר לך שיש טענה שאחד העסקים שהיית מעורב עם אביב, זה חברת מדיה מופע ובידור בע"מ. שואל אותך שוב.

ת: לא ידוע לי, לא זוכר ולא ידוע לי. לא מכיר חברה כזאת ולא התעסקתי עם זה עם אביב זה רק התעסקנו באוכל. זאת אומרת, יותר ב,

ש: מישמיש? גויאבות?

ת: מישמיש, גויאבות,

ש: טוב. אז עכשיו, בוא נראה, תסתכל, אני מפנה אותך לחלק העליון של המסמך. יש שם שם של חברה.

ת: רק שנייה. עכשיו אני רק רואה, קודם ראיתי.

ש: לא, תסתכל, יש לך משקפיים, נכון?

ת: כן.

ש: אז תסתכל עם משקפיים. עכשיו תסתכל עם משקפיים.

ת: כן?

ש: אתה רואה מה השם של החברה?

ת: כן. אני רואה.

ש: יפה. אז עכשיו, אני מבין שאתה בכלל לא מכיר את החברה הזאת. נכון?

ת: לא שמעתי עליה ולא מכיר אותה.

ש: יפה.

ת: ולא התעסקתי אתה.

ש: יפה. מעולה. עכשיו בוא תסביר לי מה החתימה שלך עושה שם,

ת: ...

(מדברים ביחד)

ש: רגע, רגע, מר דובנו, מר דובנו, תראה, בוא אני אסביר לך, כדי שלא יהיה לנו קשה. רגע. שלא נריב אנחנו עכשיו פה.

ת: כן.

ש: יש פה הקלטה. ואם אני ואתה מדברים ביחד, אז אחרי זה צריך לתמלל, המתמללת לא יודעת מה לתמלל. לכן חשוב שאני קודם אשאל את השאלה ואז אתה תענה את התשובה ואני אשתדל לא לקטוע לך את התשובה ואתה תשתדל לא לקטוע לי את השאלה. בסדר?

ת: בסדר גמור.

ש: עכשיו, השאלה היא – מה החתימה שלך עושה על מסמך של חברה שאתה אמרת שאתה בכלל לא יודע מה היא.

ת: אני לא יודע. בשנת 2001, אני לא יודע מה החתימה שלי עושה פה. כן? זה כתב-יד שלי, למעלה, אני לא יודע מה, אם זה נעשה. אחרי זה, אם נתנו לי טופס, ביקשו ממני משהו ולא ידעתי על מה אני חותם, לא התעסקתי בזה ולא, אין לי שום מושג מה זה. אני לא יודע. אולי החתימו אותי על משהו ואמרו לי משהו וחתמתי.

ש: מר דובנו,

ת: ובלי שאני אדע על מה אני חותם.

ש: מר דובנו, מי זה, השדים? המלאכים? מי זה החתימו?

ת: אני לא יודע. אני אומר – אני לא יודע.

ש: תראה, לפני שנכנסת לפה, היה פה מי שישב לידך, עורך-דין.

ת: כן.

ש: והוא יצא. הוא העיד לפניך. אתה ראית אותו?

ת: ראיתי אותו.

ש: ראית אותו.

ת: אני לא זוכר אפילו איך קוראים לו.

ש: הוא אומר,

ת: כן?

ש: שאתה באת וחתמת בפניו, והוא גם אישר את החתימה שלך.

ת: והוא אישר את החתימה שלי?

ש: כן.

ת: תראה, אם היית שואל, אם אתה שואל אותי, אני לא רוצה להגיד שהוא משקר. אם דעה שלי, לכב' בית-המשפט, העורך-דין הזה, שאני לא מכיר אותו, לא ראיתי אותו בחיים, בחיים לא ראיתי אותו, רק עכשיו, לא יודע איך הוא נראה, שהוא משקר.

אם יש פה אישור, אם הייתי אצל עורך-דין וחתמתי בפני עורך-דין? שקר מוחלט. כי לא מוכר לי ואני זוכר. שמות אני לא זוכר, אבל אנשים, פנים, אני זוכר ומספרים אני זוכר. שמות – לא. איך קוראים לזה, לא ראיתי את הבן-אדם הזה, לא חתמתי בפניו, חתימה שלי – הסבו אותה למה שרוצים. לא מוכר לי, לא היה לי חברה כזאת בחיים. לא מכיר את זה. זה נעשה, אם העורך-דין הזה העיד שבפניו, אני לא יודע איפה זה היה, באיזה מקום, לא הלכתי לשום עורך-דין, לא פתחתי חברה כזאת בחיים. מוכן ללכת לכל מכונת אמת. והוא, צר לי להגיד לבית-משפט,

עו"ד דן גור: לא לא, אנחנו מאמינים לך.

העד: שהוא שקרן.

עו"ד דן גור: אנחנו מאמינים לך, מר דובנו.

כב' השופטת: יכול לא להישען על הדוכן?

עו"ד דן גור: סליחה, גברתי.

אנחנו מאמינים לך.

העד: כן.

עו"ד דן גור: גם אנחנו לא טוענים שזה חברה שלך.

העד: בבקשה?

עו"ד דן גור: גם אנחנו לא טוענים שזה חברה שלך. אבל השאלה שלי עכשיו, זה תראה, אני שאלתי אותך, רגע, אתה זוכר מה הכללים פה? בגלל ההקלטה, לא בגללי.

אתה אמרת שארבע או חמש פעמים, כי אני התעקשתי על זה, שזאת החתימה שלך. ואני בכל-זאת רוצה להבין ממך, כי אני אשאל אותך, אתה יודע מה? אני אשאל אותך שאלה אחרת.

יש, ספר לנו על מקרים שבהם, אתה חותם סתם על מסמכים ואתה רואה מסמך ריק, מלא, חותם עליו, ולא משנה מה יהיה. ספר לנו על מקרים כאלה שקרו?

העד: לא זוכר מקרים כאלו. אם, אם תביא לי דברים אחרים, אני אגיד לך.

עו"ד דן גור: מר דובנו, אני לא אביא לך דברים אחרים. אני שואל אותך,

העד: לא.

ש: בגלל, בגלל שכאן,

ת: אני חתמתי על התצהיר, כמו שהבאת לי קודם את התצהיר, חתמתי,

ש: מר דובנו,

ת: חתמתי בלי לקרוא את כל ה, זה לא עניין אותי מה כתוב בתצהיר. עניין אותי 300,000 שקל.

ש: מר דובנו, מר דובנו?

ת: כן?

ש: זה, ששאלתי אותך בהתחלה אם דיברו אתך,

ת: כן?

ש: אל תגרום לי ולבית-המשפט לחשוב שדיברו אתך. למה? כי אני לא דיברתי אתך עכשיו על התצהיר, לא דיברתי על 300 שקל.

ת: אני.

ש: ואני לא מבין למה חשוב לך כל-כך להגיד את זה כל-כך הרבה פעמים אלא אם מישהו אמר לך להגיד את זה כל-כך הרבה פעמים.

ת: אף אחד לא אומר לי כלום.

ש: אני שואל אותך, מר דובנו, על המסמך הזה, ועל מסמכים אחרים. אז אני,

ת: לא ידוע לי,

ש: אז מר דובנו, אני שואל אותך עכשיו, לכאורה יוצא שאתה חתמת פה על מסמך, על עיוור. אני מבקש שתספר לבית-המשפט על מסמכים, תאר לנו אותם במדויק, כדי שנוכל להביא אותם אחרי זה, שבהם חתמת על עיוור.

ת: כב' השופטת, ביקש ממני לפנות לבית-המשפט, לא זכור לי שחתמתי על עיוור ולא הייתי חותם על עיוור סתם.

פה הביאו לי מסמך,

ש: מי זה – הביאו?

ת: לא זכור לי. אם הייתי יודע, הייתי אומר לך. לא זוכר מי החתים אותי, רגע, אתה רוצה שאגיד לך מי? לא זוכר מי הביא לי כי אני לא מכיר את המסמך הזה בכלל. לא חתמתי.

ש: אז זאת אומרת,

ת: על המסמך הזה.

ש: זאת אומרת, זאת אומרת,

ת: חתימה שלי.

ש: זאת אומרת, מה שאתה רוצה שאנחנו נבין, בעצם,

ת: כן?

ש: הפסדת את הקטע הכי טוב.

כב' השופטת: בית-המשפט מתעד את כניסתו של מר מסיקה לאולם. בבקשה.

עו"ד כנפו: כן, אבל אני, אני מבקש, גברתי, שמר מסיקה, ייתכן ויוזמן לחקירה נוספת, אז אני מבקש שהוא יהיה מחוץ לאולם.

עו"ד דן גור: למה? מנהל ה,

עו"ד כנפו: מה קשור?

כב' השופטת: אני נוטה לאשר את זה.

עו"ד כנפו: מה קשור?

כב' השופטת: אני נוטה לאשר את זה. זה העד המרכזי של הנתבעות,

עו"ד כנפו: נכון.

עו"ד דן גור: הוא מנהל הנתבעות,

כב' השופטת: העד המרכזי שלהם והמנהל שלהם, כדי שלא יהיה אחר-כך טענה, לדעתי, אדוני ייקח את הסיכון שתהיה טענה ושבית-המשפט יקבל אותה.

עו"ד דן גור: אני לוקח כי גברתי, ממילא הפרוטוקול הזה יגיע לפני 15 בפברואר. אז ממילא ייטען שמר מסיקה קורא אותו,

עו"ד כנפו: זה שהוא קורא עדויות מראש לא אומר שהוא לא צריך להיות בחוץ.

כב' השופטת: זה שני דברים שונים.

עו"ד כנפו: זה שני דברים שונים.

כב' השופטת: אדוני רשאי להחליט, אבל נדמה לי שראוי שאדוני יהיה בחוץ.

עו"ד כנפו: גם מר אביזראת, גברתי. יש לי זכות להשלים, אם שכחת. אז שני האדונים יצאו, בואו נתקדם.

עו"ד דן גור: מר אביזראת – בסדר, מר מסיקה, כרגע אני משאיר אותו.

עו"ד כנפו: שיירשם שאתה מתנגד, נו מה, אני,

כב' השופטת: מר אביזראת ימתין בחוץ, מר מסיקה נשאר באולם בזמן העדות.

עו"ד דן גור: אם זה ככה, ואני רק רוצה להבין, בכל החיים שלך, לא חתמת אף פעם על עיוור, זה הפעם הראשונה שאתה רואה מסמך שאתה חותם עליו על עיוור?

עו"ד כנפו: גברתי,

העד: כמה שזכור לי,

עו"ד כנפו: אבל גברתי, זה חקירה ראשית, אני לא,

כב' השופטת: אדוני ייתן לשאול.

העד: כרגע – כן. יכול להיות שעוד חתמתי, אני לא אומר שלא, לא זכור לי כרגע אם חתמתי. ולא,

עו"ד דן גור: עכשיו אני עוד פעם נותן לך הזדמנות.

העד: כן?

ש: מי זה החברה הזאת, למה זה קשור?

ת: לא ידוע לי.

ש: לא ידוע לך?

ת: לא ידוע לי.

ש: אהה.

ת: לא, לא ידוע לי.

ש: בסדר.

ת: אני לא מכיר.

עו"ד דן גור: אני, אני גם מסכים אתך. בוא נמשיך.

מה היתה הכתובת שלך בשנת 2001? כשגרת בקריות.

העד: או במוצקין או בקרית חיים.

ש: תגיד לי את שתי הכתובות, כדי שלא,

ת: באוסישקין 1, קריית מוצקין.

ש: כן?

ת: או חומה ומגדל, בבית חיים, חומה ומגדל, לא זוכר את המספר.

ש: אהה. אוסישקין 1, קריית מוצקין, אבל זה אחת הכתובות?

ת: אחת הכתובות.

ש: כן. תראה, מר דובנו, אני מראה לך את נ/20, אתה לא יודע מה זה נ/20 וכו', אבל לצורך הפרוטוקול.

תגיד לי בבקשה אם אתה מזהה את החתימה שלך. זה לא רק למטה, זה בכל מיני מקומות. בעמוד הראשון, אתה מזהה?

ת: פה?

ש: למשל. העד הצביע למטה מימין. לא, אל תתקדם. בוא, עמוד – עמוד.

ת: אני חושב שכן.

כב' השופטת: האם אדוני מדבר על החתימה שנמצאת ליד הכיתוב אילון את דדוש בע"מ?

עו"ד דן גור: כן.

העד: כן כן, אני עכשיו רואה, כן, זאת החתימה שלי.

עו"ד דן גור: רגע. ויש למעלה, עוד חתימה עם, מעל החותמת אילון את דדוש בע"מ, גם זה חתימה שלך?

העד: לא ברור לי פה. פה אני לא, לא יודע אם זה שלי. לא רואה פה ברור.

ש: לא ברור. הייתי ממשיך לשחק אתך עם זה, אבל זה ממש לא חשוב. אבל למטה – כן, נכון? למטה כן?

ת: למטה כן.

ש: בטוח?

ת: כן.

ש: בטוח, כן.

אני עובר לעמוד האחרון, מר דובנו, אחרי זה אנחנו, סליחה, לעמוד הלפני אחרון בהסכם, עמוד החתימות. יש חותמת של, פשוט אני חייב לתאר את זה, יש חותמת של חברות, חברת אלון את דדוש בע"מ. מצד שמאל שלה, של מי החתימה?

ת: עושה רושם ששלי. לא בדיוק אני מזהה שזאת חתימה שלי, אבל, דומה מאוד, דומה לשלי. דומה לשלי.

ש: מר דובנו, אני לא יודע איך לצאת ממך. אתה סתם גורם לי להתעכב על,

ת: לא.

ש: הכל בסדר, אז אני,

ת: אני אומר את האמת.

ש: רגע, ברור לי, ברור לי.

עד עכשיו לא אמרתי לך שאתה לא אומר את האמת. למה אתה, למה אתה משכנע אותי?

ת: אני אמרתי שאני משתדל,

ש: למה אתה משכנע אותי?

ת: לא, לא מנסה,

עו"ד כנפו: אין טעם להתווכח עם העד.

כב' השופטת: אדוני.

עו"ד דן גור: זה עד שלי.

כב' השופטת: בעמ' 15 למעלה, ליד אילון את דדוש בע"מ, אם מראים לאדוני את החתימה הזו, זו חתימה של אדוני?

העד: אז אני עונה שאני לא בטוח. זה דומה מאוד לשלי, לא בטוח. לא בטוח שזה שלי.

כב' השופטת: 51% שזה חתימה של אדוני?

העד: כן. דומה.

עו"ד דן גור: מעל 50%, כן?

העד: מעל 50% זה דומה לשלי.

עו"ד דן גור: כן. עכשיו תסתכל בבקשה, תרפרף ביתר העמודים, כי בכל עמוד למטה, וגם בעוד מקומות, יש חתימה מעל החתימה של החותמת של אילון אל דדוש.

העד: איפה? איפה?

עו"ד דן גור: למשל, בעמוד לפני כן, למטה. פה. דפדף, דפדף.

העד: אפשר לדפדף?

עו"ד דן גור: בוודאי.

העד: כן, זה דומה. זה כמו ש, כן.

ש: מעל 50% זה חתימה שלך?

ת: מעל 50% זו חתימה שלי.

ש: כן. בוא אני אסטה שנייה, כדי שלא יברח לי, נכנס פה קודם בן-אדם עם צעיף וביקש להשתחרר מהעדות, כי יש לו הופעה של בריאן אדאמס. אתה היית פה כשזה קרה, נכון?

ת: מה זאת אומרת? כן כן כן, פגשתי אותו.

ש: אתה יודע מי זה האיש הזה?

ת: הכרתי אותו במקרה, ש-, בחוץ.

ש: לא, קודם כל, אתה יודע מי זה? אתה לא יודע מי זה?

ת: אני יודע, בקושי, כן, לא, אני יודע מי זה עכשיו, כי דיברתי אתו בחוץ. ועשרים שנה לפחות, אני חושב, לא ראיתי אותו. הוא השתנה לגמרי, לא הייתי מכיר אותו, אם לא היינו מדברים,

ש: אה, אז יופי. אז לפני 20 שנה הכרת אותו, פשוט היום לא זיהית אותו?

ת: הכרתי אותו ב,

ש: מר דובנו,

כב' השופטת: אדוני ייתן לאדון להשיב עד הסוף.

עו"ד דן גור: כן.

העד: הכרתי אותו, נזכרנו, שדווקא שאלתי בן כמה הבן הגדול של אביב, כי אז בגיל שנה, שנפגשנו, במסיבת יום הולדת, לבן של אביב, שהיום הוא בן 25, 26, משהו כזה, הוא היה בן שנה, אני זוכר שנפגשנו משפחות שהוא היה בחור צעיר, עם שיער שחור לגמרי, עם אשתו, שגרו בנצרת עלית ואני זוכר אז דיברנו ונפגשנו בזה. ופעם שנייה, שלא דיברתי אתו, זה היה כשנפגשנו בחינה, בחינה, של אביב. היה אירוע, לפני שהוא התחתן, עשו לו בנצרת,

עו"ד דן גור: היה לו. היה לאביב ילד, שמי התחתן, שהוא התחתן?

העד: כשאביב,

עו"ד דן גור: כשאביב התחתן?

העד: כשאביב התחתן,

עו"ד דן גור: היה לו ילד לפני שהוא התחתן?

העד: לא. כשאביב התחתן,

עו"ד דן גור: אז של מי הילד שעליו דיברת קודם?

העד: של אביב. אז אני אמרתי,

עו"ד דן גור: אז הפעם הראשונה זה היה בחינה?

העד: לא, פעם ראשונה. אבל אז לא דיברנו.

עו"ד דן גור: כן?

העד: זאת אומרת, נפגשנו. פעם ראשונה זאת אומרת שדיברנו, ישבנו אחד ליד השני, אשתי מאוד התחבבה על אשתו ודיברו, זה היה פעם ראשונה, שדיברנו. זה, ישבנו כמה שעות, חצי יום ויותר, והיינו מאוד, בשיחה, זה היה באירוע משפחתי של אביב.

ש: ומי זה האיש הזה? איך קוראים לו?

ת: ברקוביץ'.

ש: מי זה בשביל אביב?

ת: הוא אח של אשתו של אביב.

ש: מה הוא עושה?

ת: לא יודע.

ש: אתה לא יודע מה הוא עושה?

ת: לא.

ש: בטוח שאתה לא יודע?

ת: הוא, אני יודע שאחר-כך הוא התגרש,

ש: שאלתי מה הוא עושה, לא מה,

ת: שמעתי מ...

(מדברים ביחד)

ש: הכוונה לא עם נשים. מה הוא עושה בעבודה.

ת: הוא, כמו שהוא אמר, זה אירועים, אירועים היה עושה.

ש: אירועים?

ת: כן.

ש: כמו שהוא אמר מתי? כמו שהוא אמר לנו? הופעות?

ת: הוא אמר פה,

ש: אז זה לא אירוע, זה הופעות.

ת: הופעות, אירוע, זה אירוע, לא?

ש: אה, לא, אירועים זה חתונות ובר-מצוות.

ת: יכול להיות.

ש: לא, אירועים זה מה שהוא אמר קודם?

ת: כן.

ש: שהוא, זמרים,

ת: לא. זמרים, אירועים, כך אני הבנתי.

ש: טוב. בסדר. ומעבר לזה, אתה לא מכיר אותו?

ת: לא.

ש: לא. מה זה המסמך הזה, מר דובנו?

כב' השופטת: זה, אדוני יגדיר.

עו"ד דן גור: נ/20. אני אגיד לך מה זה, אחרי זה, בסדר? זה מסמך, עוד פעם, שהחתימו אותך על עיוור. הסכם מפורט, החתימו אותך על עיוור ואחרי זה מילאו את ההסכם. נכון? היה דפים ריקים ואחרי זה הדפיסו אותם?

העד: לא, זה יכול להיות,

ש: כן?

ת: זה יכול להיות שלא,

ש: אה, יכול להיות שלא?

ת: על עיוור.

ש: מר דובנו, בסיכומים אני אספור כמה פעמים אמרת יכול להיות ונראה לי ואולי.

ת: לא, לא, לא זכור לי.

ש: לא זכור לך?

ת: לא זכור לי.

ש: תקרא, תקרא עוד קצת.

ת: לא, לא זכור לי.

ש: לא זכור לך.

ת: את החברה אני כן נזכר בה.

ש: איזה חברה, אילון אל דדוש או מדיה? למי?

ת: אילון, אילון.

ש: למי? אילון?

ת: אילון, אילון, כן אני מכיר.

ש: מה זה החברה הזו?

ת: יותר מזה, לא. מה זה החברה הזאת? זה היתה חברה של אביב, נדמה לי,

ש: כן?

ת: או של, מישהו שהעבירו, שרצו להעביר לי את המניות. לא זוכר בדיוק, לא זוכר לצורך מה בדיוק.

ש: רגע, אתה אמרת שעכשיו נזכרת בחברה, ומה חיכית, שאני לא אשאל אותך? אז עכשיו אתה לא זוכר?

ת: השם מוכר לי,

ש: בוא עכשיו, תנסה,

ת: אילון,

ש: אילון, כן.

ת: חשבתי אילון את דובנו. אבל אני רואה שזה דדוש.

ש: איזה, איזה אכזבה. אבל בוא,

ת: אילון, מוכר לי, השם מוכר לי.

ש: כן, אבל החברה הזאת, מה אתה יכול לספר לנו עליה ותנסה להתרכז ולהיזכר. בסדר?

כב' השופטת: אדוני שואל על אילון אל דדוש?

עו"ד דן גור: כן. אולי אם תיזכר, ניתן לך 300,000 שקל.

העד: תיתן?

עו"ד דן גור: לא לא לא, סתם אני צוחק.

העד: לא, אני לוקח.

עו"ד דן גור: לא, סתם אני צוחק.

העד: כן. עד עכשיו, פעם אחת,

עו"ד דן גור: עזוב אותי.

העד: עכשיו אני כבר לא מאמין.

עו"ד דן גור: אני יכול להגיד. לא, אני יכול להגיד את זה עכשיו, כי המשטרה עסוקה היום מאוד, אז לא יגיעו אלי.

העד: נכון.

עו"ד דן גור: כן.

העד: החברה הזאת, זה היה לצורך קניית איזה סופר.

עו"ד דן גור: אהה.

העד: לא שאני הפעלתי אותה או שאני מכיר אותה.

ש: אז למה אתה חתום בשמה?

ת: אני לא יודע.

ש: אתה לא יודע?

ת: לא. לא, אני לא יודע. לא זכור לי, לא יודע.

ש: תראה, מר דובנו, אתה אמרת קודם שאתה לא חותם על מסמכים על ריק. ואתה אמרת שבעצם נ/24, זה די נדיר. אם נראה לך אולי מסמך שחתמת על ריק, אז לי היה הרושם שזה גם מאוד יפתיע אותך.

עכשיו יש פה הסכם ויש פה חברה ואני שואל אותך, מה, יש לך חברה, אתה חותם בשם חברה, זה חברה של אביב, כנראה לקנייה של,

(מדברים ביחד)

כב' השופטת: אדוני יקשיב לשאלה עד הסוף.

עו"ד דן גור: כן. החברה הזו כנראה היתה לשם קניית סופר, ואתה לא יודע למה, למה אתה חתמת?

העד: למה אני חתמתי, אני באמת לא יודע. זאת אומרת, אני לא זוכר ותשאל אותי, לא זוכר אם אני פעלתי בחברה, אם, לא ז-, לא יודע ש-,

עו"ד דן גור: בחברה באילון אל דדוש?

העד: אם היה לי חשבון בנק, אם היה איזה עסק פה, אני לא, לא יודע.

ישנה חברה, אולי לא פעילה,

ש: אבל היא של אביב?

ת: כתוב אילון. כתוב אילון.

ש: כן, גם אני חושב ככה. טוב. אז אתה פעלת בחברה הזו עבור אביב, אם ככה, אני מבין. כן? אני יכול להבין כך?

כב' השופטת: אדוני יאמר את שם החברה.

עו"ד דן גור: אילון אל דדוש. אם אתה חתום, זה,

העד: אני לא יודע אם אני פעלתי.

ש: כשאתה חתום פה ואתה חותם בשם החברה, זה בשביל אביב, נכון? או בשבילך?

ת: בשבילי, אני לא זוכר.

ש: יפה. אז בשביל אביב, נכון?

ת: לא זוכר. תשמע, קשה לי לענות.

ש: מר דובנו, מר דובנו, אני לא אעזוב אותך.

ת: בסדר.

עו"ד דן גור: בסדר?

כב' השופטת: אדוני, האם יש עוד אפשרויות? נותנים לאדוני שלוש אפשרויות – שאדוני חתם על המסמך הזה בשם אדוני מר דובנו, שאדוני חתם על המסמך הזה עבור מר אביב אילון או שאדוני חתם על המסמך הזה עבור צד שלישי. איזה מהאפשרויות האלה אדוני חושב שמייצגת את החתימה פה?

העד: הכל אפשרי. הכל אפשרי, אני לא זוכר בדיוק למה חתמתי. הכל אפשרי. לא זוכר בדיוק מה היתה המטרה.

עו"ד דן גור: מר דובנו, מישהו דיבר אתך לפני העדות היום?

העד: לא.

כב' השופטת: אדוני שאל ויתקדם. זה נענה.

העד: לא, אני אומר, אני באמת לא זוכר.

עו"ד דן גור: מישהו אמר לך לא לזכור היום כלום?

העד: למה? אני זוכר, הרבה אני זוכר, מה ש,

עו"ד דן גור: מה שצריך, מה שלא צריך,

העד: תשמע, מה שהיה – אני זוכר.

עו"ד דן גור: יופי.

העד: מה שאני לא זוכר, אני לא יכול ...

עו"ד דן גור: עכשיו אני שואל אותך, עכשיו אני שואל אותך, יש חברה שקוראים לה אילון אל דדוש,

העד: כן?

עו"ד דן גור: שאתה חותם בשמה,

העד: אני חותם בשמה?

ש: כן.

ת: יש משהו שאני חתמתי בשמה?

ש: כן. הנה. ההסכם הזה, אתה חותם בשמה.

ת: מה זאת אומרת בשמה? זה לא לפתוח חברה חתמתי פה?

עו"ד דן גור: לא.

העד: מה חתמתי בשמה פה? אני לא,

כב' השופטת: אדוני.

העד: תסביר לי מה, אני לא יודע על מה.

כב' השופטת: אדוני, בית-המשפט יסביר לאדוני.

העד: כן?

כב' השופטת: אדוני במעמד של לתת תשובות ולא לשאול שאלות. אדוני לא יקבל שום תשובה מאף אחד.

העד: אז אני עונה,

כב' השופטת: אדוני יענה על השאלות שהוא נשאל.

העד: אז אני עונה שאני לא יודע. החתימה שלי למה היא שימשה פה? אני מדבר ברצינות, אני לא יודע למה ה, לא יכול לתת תשובה. למה שימשה החתימה שלי פה.

עו"ד דן גור: תראה, החתימה שלך,

העד: לאיזה מטרה זה? אני לא יודע.

עו"ד דן גור: כן כן, תיכף אנחנו נראה לאיזה מטרה.

החתימה שלך, היה לה חותמת של החברה, אילון אל דדוש. נכון? אתה רואה את זה?

העד: או שאחד על השני אולי.

עו"ד דן גור: כן, אחד על השני. אחד על השני ובעמוד שהראיתי לך, בעמוד החתימות, אחד ליד השני, נכון? בעמוד החתימות,

כב' השופטת: עמ' 15 ל- נ/20.

עו"ד דן גור: כן. פה זה ליד החתימות, נכון?

העד: פה זה ליד החתימות.

עו"ד דן גור: ליד החתימות, נכון?

העד: כן.

ש: עכשיו, אתה באופן אישי, צד להסכם הזה?

ת: לא,

ש: לא, נכון?

ת: לא זכור לי.

ש: תסתכל מהצדדים, מר דובנו, אני לא לקחתי ממך את ההסכם. בינתיים אני זה שצריך,

ת: אם אני, פה כתוב בין ברקוביץ',

ש: כן?

ת: לבין,

ש: כן?

ת: אלון את דדוש.

ש: כן? מרחוב? איזה רחוב?

ת: אוסישקין 1, קריית מוצקין.

ש: היה לך שכן אילון אל דדוש בבניין?

ת: לא.

ש: לא? אז,

ת: אילון אל דדוש,

ש: אז אולי בוא תנסה להסביר למה הכתובת של החברה הזאת אצלך בבית?

ת: אני לא יודע.

ש: לא יודע?

ת: לא. לא.

ש: גם זה אתה לא יודע?

ת: לא. זאת אומרת, אצלי בבית החברה הזאת?

ש: כן. לא, תדע לך, שחברה, החברה זה לא באמת,

ת: אה, לא, למה זה,

ש: הכתובת של החברה אצלך בבית, אתה לא יודע למה?

ת: זה פעם ראשונה אני, אתה,

ש: פעם ראשונה שאתה רואה את זה?

ת: פעם ראשונה.

ש: אז תראה, מר דובנו, זה לפחות אתה לא אומר לי את האמת. למה? כי אתה חתום על הדף הזה, זאת אומרת שזה פעם שנייה, לפחות, שאתה רואה את זה. כשחתמת,

ת: לא.

ש: גם לא ראית?

ת: אולי חתמתי, אולי מילאו את זה אחר-כך, אני לא יודע להגיד.

ש: אהה, הבנתי.

ת: אני לא, לא זוכר את זה.

ש: כן.

ת: לא זוכר שפעם חתמתי איזה שהוא מסמך, בין ברקוביץ',

ש: טוב, בוא נחזור, הבנתי. הבנתי, הבנתי אותך. בוא נחזור לחתימות שלך על החברה, על החותמת של החברה.

ת: כן.

ש: אתה מבין שאתה חתמת בשם החברה, או עדיין אתה לא מבין? כשאתה רואה שהחתימה שלך היא על החותמת של החברה, אתה מבין או לא מבין שזה בשם החברה? עכשיו, עכשיו, עכשיו. עכשיו, כשאנחנו מדברים, אתה מבין שזה בשם החברה?

ת: מה זאת אומרת, בשם החברה?

ש: כשאתה חותם,

ת: כן?

ש: אתה מבין שהחתימה שלך, היא עם החותמת של החברה, עבור החברה ובשם החברה? או שאתה לא מבין את זה?

ת: מבין. כמו שאתה אומר, אני מבין שחתמתי פה על החברה,

ש: כן. אז עכשיו, בוא נחזור, מר דובנו, אין לי אוויר. בוא נחזור, אם ככה, לחברה הזאת. למה אתה חותם בשם החברה הזו, בשביל מי אתה חותם, אם לא בשבילך? אתה אמרת – זה לא חברה שלך.

ת: אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות שזה בשבילי, אני לא זוכר שעשיתי משהו עם החברה הזאת. לא זכור לי, אם היא, אם יש חברה, לא זכור לי ש, אם יש חברה, לא פתחתי חשבון בנק, לא, לא זכור לי, כן? יכול להיות, לא פתחתי חשבון בנק, לא עשיתי כלום, לא עשיתי שום פעולה.

יש לי חברה, במגירה. באוסישקין 1, כמו שכתוב.

ש: מר דובנו,

ת: אין לי.

ש: מר דובנו,

ת: לא זוכר ...

(מדברים ביחד)

ש: כשהחברה חותמת על הסכם, היא כבר לא במגירה.

ת: היא כבר לא? לא שמעתי.

ש: כבר לא במגירה. כשחברה חותמת על הסכם, היא כבר לא במגירה. זה אתה מבין או לא מבין? כי אני חייב לדעת שאתה מבין מה שאני אומר לך.

ת: לא. לא.

ש: כשחברה חותמת על חוזה,

ת: אני לא יודע שאני, לא זכור לי, שעשיתי איזה שהיא פעולה עם החברה הזאת.

ש: תראה.

ת: אני אגיד לך עוד פעם, אני לא ... דברים אחרים ש...

(מדברים ביחד)

ש: תראה, קודם אמרת, קודם אמרת שזה חברה של אביב. אתה זוכר שאמרת היום, או שגם זה אתה לא זוכר?

ת: לא. אמרתי שזה אילון.

ש: אמרת שזה חברה של אביב,

ת: לא, סליחה,

ש: כי השם, מר דובנו,

ת: סליחה, אם זה חברה של אביב?

ש: מר דובנו, מר דובנו,

ת: מוקלט.

ש: מה שפה, הכל מוקלט.

ת: אז אני לא זוכר.

עו"ד דן גור: אל תגיד לי מוקלט, כי אני אביא אותך בפעם הבאה, עם הפרוטוקול.

עו"ד כנפו: אבל אל תאיים על העד.

כב' השופטת: רבותיי, האדון ישיב ויישאל שאלות בנפרד.

עו"ד דן גור: אתה אמרת כאן,

עו"ד כנפו: גברתי, גם צריך לשאול שאלות בחקירה ראשית, אני חושב, לא?

עו"ד דן גור: זה עד שלי.

עו"ד כנפו: במובן מסוים, זה הוא, הוא עד שלו, הוא הזמין אותו לחקירה ראשית, לא לחקירה נגדית.

עו"ד דן גור: זה עד שלי, שהבן-אדם שלך דיבר אתו וכולם מבינים את זה פה.

כב' השופטת: לא כולם.

עו"ד דן גור: כולל המקליטה.

כב' השופטת: לא כולם. אדוני לא ידבר בשם אחרים, רק בשם עצמו.

עו"ד דן גור: אה, נכון. סליחה, גברתי. סליחה מהמקליטה גם.

אתה אמרת קודם, ועל קודם אני כן זוכר. מה היה אתמול – אני לא זוכר. מה היה לפני חצי שעה – אני זוכר.

אתה אמרת – זה חברה של אביב, בגלל השם אילון.

העד: אמרתי שיכול להיות, כמה שאני מבין ואני חוזר על זה עוד פעם, אם אמרתי משהו אז אני מתקן, זה אילון, השם הזה מוכר לי ומצלצל לי, אילון את דדוש. כי חשבתי עוד פעם שזה אילון את דובנו, אז אחר-כך, אני רואה שזה דדוש. אני חשבתי שזה אילון,

עו"ד דן גור: מר דובנו,

העד: שם יש א...

כב' השופטת: יש פה עד צריך לצאת?

עו"ד דן גור: כן. כן, כן, כן.

העד: זה רק אני רוצה,

עו"ד דן גור: כן, צריך לצאת.

כב' השופטת: רק רגע בבקשה. שלום, אדוני. מה שמו של אדוני?

דובר: יורם רחמים.

כב' השופטת: אדוני ימתין בחוץ, בבקשה.

העד: רק רציתי לציין משהו.

עו"ד דן גור: רגע, רגע, רגע, אל תציין.

כב' השופטת: תיתן לאדון לציין. כן?

העד: רציתי לציין שעו"ד דן גור אומר לי, אני רוצה להגיד, לבית המשפט, שאני לא יודע, היה משפט קודם, ידעתי פחות או יותר על מה זה, חוץ ממה שזה עניין של כסף, לא יודע מי נגד מי פה, לא דיברו אתי, לא מהצד הזה ולא מהצד השני ואני בא פה כמו בור לגמרי, בלי שום ידיעה קודמת. לא יודע מה הולך ביניהם, לא מדבר, אין לי נגד אף אחד מהצדדים, לא לטוב ולא לרע.

כרגע, אין לי כלום נגד שני הצדדים ואני לא יודע אם אני יכול לעזור משהו או לקלקל משהו, בלי שאני, אני לא יודע על מה המשפט פה ביניהם, ואני אומר שזה כסף. במשפט הקודם ידעתי פרטים, אני פה לא יודע על מה אני נחקר. אני לא יודע על מה הוויכוח. אין לי עסק, לא עם צד אחד ולא עם צד שני, אני פה לגמרי אובייקטיבי ואני באמת יש דברים שעשיתי אולי, שלא ידועים לי. לא ידוע לי. אני לא זוכר, זאת אומרת, כי אולי חתמתי פה ושם או שאני לא יודע, שלא קשורים אלי.

אני רוצה להבין את כל האמת, מה שאני מרגיש ואני לא בא פה נגד אף צד. אין לי שום צד. לא דיברו אתי, לא כלום. אני בא, שאני, אין לי מושג על מה מתנהל המשפט פה, כב' השופטת, לא על כמה.

אני יודע שזה כסף, כל דבר. על כמה כסף, באיזה נושא של כסף, על המשפט הקודם – כן דיברו אתי פחות או יותר ואני יודע על מה היה,

עו"ד דן גור: מר דובנו, מר דובנו,

העד: הנושא. פה אני לא יודע.

עו"ד דן גור: מר דובנו, אתה כבר חוזר, בסדר?

העד: כן.

עו"ד דן גור: טוב. אז אני מרגיש נוח לקטוע אותך כבר בפעם הרביעית, אני מרגיש נוח.

אז אני עוד פעם שואל אותך – חברה בשם אילון, של מי היא?

העד: לא יודע לענות לך. לא יודע. יכול להיות של אביב, יכול להיות שלי.

ש: אז בוא נניח שזה שלך.

ת: נניח שזה שלי.

ש: בוא נניח שזה שלך. מה זה ההסכם הזה?

ת: לא, לא יודע, לא ראיתי את ההסכם. יכול להיות, אני לא זוכר.

ש: מר דובנו,

ת: לא יודע מה ההסכם הזה.

ש: מר דובנו, החברה הזאת היא לא חברת מגירה, מרגע שהיא חתמה על הסכם. זה ברור לך?

ת: אם אתה אומר, אני מקבל.

ש: חתום.

ת: חתום.

ש: יפה. היא עשתה משהו, היא כבר לא במגירה, כי היא עשתה כבר משהו.

ת: אני לא יודע אם היא עשתה משהו.

ש: הנה הסכם. אתה רואה שיש הסכם?

ת: יש הסכם.

ש: אתה רואה שיש חותמת של אילון את דדוש? שעליה יש חתימה של דובנו יעקב?

ת: אמת.

ש: אז היא עשתה משהו? חתמה על הסכם.

ת: חתמה על הסכם.

ש: יפה. אז זה כבר משהו.

ת: משהו.

ש: בסדר?

ת: כן.

ש: סמוך עלי.

ת: סומך.

ש: אם אני מטעה אותך, אז בית-המשפט יתקן. בסדר? בית-המשפט ישמור עליך.

ת: לא, לא, ... אני הבנתי.

ש: יופי.

ת: עד כאן, אתה צודק.

ש: יופי.

אם זה חברה שלך והיא עשתה משהו, אז אני מצפה ממך שעכשיו אתה תספר לי מה היא עשתה.

ת: היא עשתה כלום. מבחינתי, אני לא עשיתי כלום.

ש: אז אם, מה זה ההסכם הזה? בוא תספר לנו מה זה ההסכם הזה.

ת: אני, עוד פעם תשאל, אני, באמת, אני לא יודע.

ש: על מה חתמת, על מה חתמת פה על הסכם.

ת: תגיד לי מה עשיתי, מה עשיתי עם זה, ואני אגיד לך כן או לא. אני לא יודע.

ש: למה חתמת על הסכם עם דודי ברקוביץ'?

ת: לא חתמתי בחיים עם דודי ברקוביץ', שום הסכם, לא מכיר אותו מבחינת עסקים.

ש: מר דובנו, מר דובנו. בוא אני אעזור לך, טוב? עכשיו אני חייב לעזור לך.

ת: כן?

ש: אתה לא יכול להגיד משהו שלא קרה, שבית-המשפט רואה שהוא קרה, וזה פה שני סנטים מהעין שלך, שהוא קרה.

ת: בחיים,

ש: רגע.

ת: בחיים לא ראיתי את זה.

ש: רגע. יש פה הסכם שהצדדים לו זה דודי ברקוביץ', חברת אילון אל דדוש, שאתה חתום בשמה, ורוברט אביזראת. אז אתה לא יכול להגיד שזה לא היה. כי הנה, הדפים האלה פה, רגע, כולנו רואים אותם והם מול בית-המשפט. אז אני מבקש ממך לא להגיד, שמשהו שכולנו רואים אותו עכשיו, לא היה.

אז אני שואל אותך עוד פעם – למה אתה חתמת, אם זה אתה, על הסכם עם דודי ברקוביץ', זה ההסכם. תסתכל עליו.

ת: אני הסתכלתי.

ש: יופי. הצדדים לו זה דודי ברקוביץ', אילון אל דדוש ורוברט אביזראת? אתה רואה את זה?

ת: כן.

ש: כן? תשים משקפיים, כי אני רוצה שתשים,

ת: לא לא, ראיתי.

ש: ראית?

ת: כן.

ש: תשים את זה גם משקפיים, אחרי זה שלא,

ת: לא,

ש: ראית?

ת: ראיתי.

ש: ראית. אז אני שואל אותך – בהנחה שזה חברה שלך, החברה הזאת, אילון אל דדוש, על מה חתמת על הסכם עם דודי ברקוביץ'?

ת: לא יודע. אני לא חתמתי. לא זכור לי שחתמתי. אני לא זכרתי, לא יודע עם מי חתמתי.

ש: אז אם זה ככה,

ת: לא, לא יודע.

ש: אז בוא נסכים, אז בוא נסכים שזה לא חברה שלך. אלא אתה באת וחתמת כי זה חברה של מישהו אחר ואמר לך לחתום.

ת: מה זה לחתום? מה זה אמר לי? הייתי צריך לדעת על מה אני חותם, אם היו אומרים לי.

ש: אז אתה עכשיו בעצם, מה שאתה אומר,

ת: יכול להיות שאמרו לי ואני לא זוכר, לא, כי לא השתמשתי בזה,

ש: מר דובנו, מר דובנו, זה החברה שלך?

ת: לא היה, לא שלי, לא עשיתי כלום אתה.

ש: מר דובנו,

ת: אני זוכר רק את השם שלה.

ש: לא שאלתי מה עשית.

ת: כן.

ש: זה חברה שלך?

ת: שלי.

ש: או לא שלך?

ת: שלי. אני לא זוכר, נו, תגיד עוד פעם, אני לא זוכר.

ש: מר דובנו, לא הבנתי. שלך, לא שלך, או שאתה לא זוכר?

ת: לא, אתה רוצה שהיא תהיה שלי? שלי, לצורך ה-,

ש: לא, אני לא, אני לא רוצה שהיא תהיה ולא לא רוצה שהיא תהיה. אני רוצה שאתה תגיד מה היה פה.

ת: אני לא יכול להגיד כלום, כי אני לא זוכר כלום.

ש: אז עכשיו, בבקשה ממך,

ת: לא זוכר כלום.

ש: אין בעיה.

ת: אני,

ש: אין בעיה.

ת: כן.

ש: תקרא עכשיו את ההסכם ותגיד לנו, תנסה להיזכר. יש לנו 15 עמוד, על כל עמוד יש חתימה שלך, עם חותמת של אילון אל דדוש. בסוף אתה תגיד של מי החברה, תאמין לי. או שלא תגיד, אבל כולם יבינו.

ת: אני לא מבין.

ש: הכל בסדר. אל תרפרף, תקרא. אני רוצה,

ת: ...

(מדברים ביחד)

ש: לא לא, סליחה, סליחה, סליחה,

ת: כי זה הכל,

ש: מר דובנו,

ת: אני פעם ראשונה רואה את זה בחיים.

ש: אז סליחה שאני עושה לך את זה, פעם ראשונה שאתה רואה את זה בחיים? מר דובנו,

ת: פעם ראשונה בחיים.

ש: זה לא יכול להיות, מה שאתה אומר, מר דובנו. אם חתמת, אז זה לפחות פעם שנייה.

ת: רגע אחד.

ש: זה חתימה שלך?

ת: אני, אני,

ש: חתמת ולא ראית?

ת: חתמתי.

ש: ולא ראית?

ת: חתמתי.

ש: אז אם חתמת,

ת: חתימה דומה מאוד לשלי.

ש: אז אם חתמת, איך זה פעם ראשונה שאתה רואה את זה בחיים?

ת: לא קראתי הסכם כזה,

ש: מר דובנו, אתה מבין שאם חתמת על זה,

ת: אני גם לא מבין.

כב' השופטת: עו"ד דן גור, צריך לתת לעד להשיב, כששואלים שאלה.

העד: אני לא קראתי את זה, לא מכיר את זה, לא יודע מה כתוב ולא, בחיים, לא קראתי יותר מדף אחד, לא עש-, דברים כאלו, ואני לא יודע מה היה ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: בוא נעזוב שנייה, בוא נעזוב,

העד: ... אני לא,

עו"ד דן גור: בוא נעזוב שנייה את ההסכם הזה.

העד: כן.

ש: בסדר? תיכף נחזור אליו, מיד, אל תדאג. איזה חברות אתה החזרת עבור מר מסיקה?

ת: עבור מר מסיקה?

ש: כן. אתה יודע מי זה מר מסיקה?

ת: כן, ברור.

ש: הנה,

ת: כן.

ש: מר 300,000.

ת: לא, לא. אל תכניס אותו.

ש: אה, חס וחלילה.

ת: הוא לא הבטיח לי כלום.

ש: חס וחלילה, כן.

ת: לא, אין לי שום דבר אתו.

ש: אה, אוקיי, כן, כן, כן, כן.

ת: הוא לא הבטיח לי כלום.

ש: הלאה, הלאה, הלאה. החזקת עבורו חברה, אי-פעם בחיים שלך? ואם כן – מה השם שלה?

ת: לא, לא זכור לי שהחזקתי עבורו חברה.

ש: מר דובנו, אם, בוא נשאל את זה אחרת, אם היית מחזיק חברה עבור מר מסיקה, היית זוכר את זה? או שיש כל-כך הרבה אנשים שהחזקת עבורם חברות, שאתה לא זוכר?

ת: לא לא. אני אומר, אני לא רוצה להיות מופתע. אני, אם תשאל אותי עכשיו אז אני עונה שלא החזקתי בחיים עבור אדון מסיקה חברה. אם תראה לי אחרת או שתזכיר לי, יכול להיות ששכחתי משהו והם ביקשו ממני משהו.

ש: טוב.

ת: לא זכור לי כרגע.

ש: טוב. ועבור מר אילון, החזקת דברים, נכון?

ת: מה זאת אומרת?

ש: חברות, נכסים.

ת: מה זאת אומרת – עבור מר אילון? עשיתי אתו דברים, שזה,

ש: החזקת נכסים?

כב' השופטת: אדוני ייתן לעד להשיב.

עו"ד דן גור: כן, תגיד.

כב' השופטת: עשיתי עבורו דברים?

העד: עשיתי עבורו דברים, שיצא לי מהם, משהו פה, משהו שמה.

כב' השופטת: הדברים האלה כללו גם להחזיק חברות, מניות בחברות, עבור מר אילון?

העד: לא לא. חברות כמו שאני ציינתי, חברות של בורקס, שאני הפעלתי שם את הבורקס, שהייתי זה, ושאביב היה גם מעורב שם, כן? זה – כן. זה – כן. אבל משהו שאני הייתי פעיל בעסק, שהייתי מפעיל את העסק. נניח בכל מיני דברים. אבל לא מחוץ, לא דברים ש, שלא היה לי שום קשר אליהם. הייתי מעורב,

עו"ד דן גור: רק דברים שהיית מעורב?

העד: שהייתי מעורב, זה מה שאני זוכר. לא זוכר דברים שלא הייתי מעורב.

עו"ד דן גור: טוב. בוא נחזור תיכף, בסדר. בוא, בוא נחזור להסכם בבקשה, טוב?

העד: הוא לא מוכר לי. ולא קראתי אותו בחיים.

עו"ד דן גור: מר דובנו, אני מבקש ממך, אני לא יכול להכריח אותך, לשים משקפיים,

העד: כן, בבקשה.

ש: זה משקפי קריאה?

ת: כן, רק קריאה.

ש: יופי. עד 120. רגע. אני מבקש ממך לקרוא בנחת את שני העמודים הראשונים, למרות שאני מבזבז פה את הזמן, אולי, אני מבקש שתקרא את זה, כי אני לא, לא מכיר אנשים שחותמים על הסכם כזה, ולא יודעים להסביר מה הוא.

אז עכשיו אני מנסה לרענן לך את הזיכרון. אני עושה לך טובה, אני מבקש שתקרא את שני העמודים הראשונים ותגיד לי מה זה ההסכם הזה, ואם זה חברה שלך, שחתמה על ההסכם הזה.

ת: לא, אני אקרא,

ש: אז קודם כל – תקרא.

ת: כן.

ש: מר דובנו,

ת: לא מוכר לי.

ש: מר דובנו, משקפיים ולקרוא.

ת: כן.

ש: תודה.

ת: כן.

כב' השופטת: אדוני קרא את שני העמודים הראשונים?

העד: קראתי.

עו"ד דן גור: ואין לך מושג במה מדובר?

העד: שום מושג במה מדובר.

עו"ד דן גור: זאת אומרת, אם אני עכשיו,

העד: אני לא מבין על מה, אני לא מכיר את הנושא הזה, לא מכיר כלום.

עו"ד דן גור: אהה. ושוב אני שואל אותך. אם אתה לא מכיר כלום, של מי זה חברת אילון אל דדוש?

העד: אני גם לא יודע לענות לך, את האמת, אני לא יודע. אני חתום פה, לא יודע.

ש: איך אתה לא יודע לענות? באמת, אני לא, אני לא מבין, בוא תסביר, תניח רגע, שאני בן-אדם הגיוני.

ת: כן.

ש: בסדר?

ת: אתה הגיוני.

ש: לא, אני, תניח לרגע, כי יש כאלה שאומרים שאני לא. אבל בוא נניח שכן.

תסביר לי, איך בן-אדם חותם על הסכם, והוא לא יודע מה זה ההסכם הזה, דבר ראשון. והוא לא יודע, דבר שני, של מי זה החברה שבשמה הוא חתם על ההסכם הזה. בוא תסביר לנו עכשיו, תגיד לי – תשמע, אני אתן לך דוגמה להסבר אפשרי. יש לי בעיה רפואית, אני לוקח כדורים שפוגעים לי בזיכרון, לא לא לא, חס וחלילה, אני נותן לך רק דוגמה להסבר, שפוגעים לי בזיכרון, אני לא זוכר כלום. זה הסבר איך אתה לא זוכר שני דברים כאלה.

עכשיו אני שואל אותך – תן לי הסבר של בן-אדם הגיוני, איך זה שהחתימה שלך כאן, אתה לא יודע של מי החברה שבשמה אתה חותם ואתה לא יודע להגיד מה זה ההסכם הזה. עכשיו תסביר לי הסבר לבן-אדם הגיוני.

ת: בצורה הכי הגיונית, אני עשיתי דברים אולי לא הגיוניים, אני מסכים, שלפעמים אולי ביקשו ממני לחתום והייתי סומך על בן-אדם, הייתי חותם עם עיניים עצומות. יכול להיות שזה קרה. בלי שאני אקרא, בלי שאני אדע, ביקשו ממני, ועשיתי הרבה טעויות בכל מיני נושאים ויכול להיות שעשיתי טעות. פעם הייתי אולי חותם בלי לחשוב. כן, אולי זה גם, אני לא אומר שלא חתימה שלי, זה דומה לשלי. לא מכיר. תשמע, לא, לא יודע לאיזה מטרה פה, אם חתמתי.

ש: מי ביקש ממך פה לחתום?

ת: כנראה שאביב. כנראה שאביב, אולי מסיקה. חוץ מזה, אני לא מכיר אף אחד. שאז הם היו בקשר קצת. ש-, טוב, לא שאלת אותי. יכול להיות אביב ומסיקה ביחד, יכול להיות, בלי שאני אדע על מה אני חותם.

ש: אהה.

ת: זאת אומרת, סמכתי, זאת אומרת,

ש: תגיד לי, אתה רואה פה בהסכם הזה את השם מסיקה? תסתכל, תסתכל, אתה רואה פה בצדדים מסיקה? לא לא, בהתחלה.

ת: לא, פה אני לא רואה מסיקה.

ש: לא רואה, אז למה אתה אומר מסיקה?

ת: כי קראתי פה, עכשיו,

ש: כן?

ת: עכשיו,

כב' השופטת: באיזה עמוד? איזה עמוד למעלה אדוני מפנה?

עו"ד דן גור: שני.

העד: שנייה אחת. בעמ' 2. במקרה עכשיו כשקראתי, בסעיף 3, הצהרת יוסי מסיקה, עלה לי השם יוסי מסיקה, יוסי מסיקה, או אביב אילון, ואת השלישי אני לא מכיר. אז בשביל זה אמרתי מסיקה, או, כי קראתי פה בעמ' 2, סעיף 3, עלה לי השם מסיקה.

עו"ד דן גור: אז בוא נחשוב,

העד: אז אני אומר שאני בטחתי בהם, זאת אומרת,

עו"ד דן גור: אז בוא נחשוב, בוא,

העד: אני קיבלתי,

עו"ד דן גור: כן. כן. בוא נחשוב,

כב' השופטת: עד הסוף אני רוצה שהעד ישיב. אני קיבלתי?

העד: זאת אומרת, בזמנו, אביב ואדון מסיקה, היו בהסכם עם, אני הייתי עם אביב בעסקים וראיתי שאביב נקשר, נקשר לאדון מסיקה ורק, איש עסקים וזה ואפילו שחס וחלילה אני לא רוצה להגיד, בלי שהכרתי את אדון מסיקה, אני אמרתי לעצמי אולי פלטתי לאביב, למה, הוא עוזב כאילו אתי ורץ אחרי, זאת אומרת, נקשר עם אדון מסיקה ורק דברים חיוביים, לא שידעתי משהו, לא רוצה להגיד שמשהו לא בסדר, אצלו. אז עכשיו פה ראיתי את השם מסיקה ואני נזכרתי שהיתה תקופה שהאדון מסיקה ואביב, עמדו לקנות כנראה אז ניהלתי את הבורקס ללא הפסקה בצומת המשטרה, שהולכים לקנות ממול, איך קראו לזה? אולם חתונות עכשיו שם, מול, בצומת המשטרה, שהם הולכים לקנות ביחד את המתחם הזה, את האולם הזה, יש שם את המסעדה נדמה לי, אז, והיו קשורים אז אני אמרתי, מסיקה והקשר ביניהם היה הדוק, היו, גרו בשכנות, בית ליד בית, לפי מה שהבנתי, שנפגשים הרבה כל ערב, לבריאות, כן.

אז בשביל זה אני אומר, לקחתי אותו ב, את אביב, שאני מכיר הרבה זמן ואת אדון מסיקה שלא הכרתי, בצורה חיובית. זאת אומרת בטחתי בו. בן-אדם, לפי דעתי, לא עשה שום דבר רע, כן, שהם ביחד, הייתי עוזר לשניהם ביחד, מכל הלב, הם היו מחוברים ואז בזמנו לאביב הייתי מוכן, כמו שאומרים, אולי זאת טעות לעכשיו, לחתום הרבה דברים כמו שאומרים עם עיניים עצומות.

עו"ד דן גור: שזה אחד מהם?

העד: אני לא אמרתי. אני אומר, אני לא זוכר. לא זוכר את הדבר הזה. כן, ואין לי פה כוונה להטעות לשום צד.

ש: אבל מבין שניהם, רק לאביב היית מוכן לחתום בעיניים עצומות.

ת: אז?

ש: כן.

ת: ברור שאביב היה נותן את הטון, היה יותר, פי כמה,

ש: בשבילך.

ת: אם בא מסיקה, אדון מסיקה, בלי אביב, לא הייתי חותם לו. לאביב – כן. יכול להיות ששניהם ביחד באו.

ש: אז בוא ננסה עכשיו לחשוב, מאיפה באה החתימה על ההסכם הזה, טוב? אחרי כל מה שאתה אמרת ואחרי שנזכרת ואחרי שהואלת בטובך לקרוא שני עמודים וראית, בוא ננסה בכל-זאת, לחשוב בשם מי חתמת.

ת: ב?

ש: בשם מי חתמת? אביב, נכון?

ת: אני אומר, כמו שכתוב פה, אני חושב,

ש: מר דובנו, אביב, נכון?

ת: אני חושב, ששניהם ביחד. כמה שאני לא זוכר ואני ממש לא זוכר, עכשיו כך הקראת את השם מסיקה, עכשיו פה, נדמה לי ששניהם ביחד היו. שהמטרה היתה לשניהם ביחד. בלי שום, נדמה לי,

ש: שניהם ביחד?

ת: ש,

ש: שניהם ביחד,

ת: שניהם ביחד. זאת אומרת, כן. הם היו אז מחוברים מאוד, וביקשו ממני. ככה, במעורפל, אם אני, עלה לי פתאום, שכחתי בכלל שזה משפט,

ש: הדלקת אורות ערפל ועכשיו אתה,

ת: פתאום קראתי מסיקה נזכרתי כמה ש-,

ש: כן, אבל ביחד זה גם טוב לי, מר דובנו.

ת: כן?

ש: יופי. אנחנו יכולים להמשיך הלאה.

אתה יודע מה החברה הזאת עשתה, מה עשה העסק הזה, שהם עשו ביחד?

כב' השופטת: העסק הזה, אדוני יגדיר.

עו"ד דן גור: ב- נ/20, בהסכם הזה, כשהם ביקשו ממך, אתה ידעת איזה עסק זה?

העד: לא ידעתי ואני גם עכשיו לא יודע. אני לא עשיתי שום פעולה, כמה שזכור לי, כן? לא זוכר שעשיתי איזה שהיא פעילה עם החברה הזאת.

עו"ד דן גור: אז תראה, עכשיו, יהיה לי קצת בעיה לקבל תשובה שלך של לא זוכר. אתה אמרת שאביב סיפר לך מה הוא עושה עם מר מסיקה.

העד: לא, לא, ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: רגע, רגע, רגע, סלח לי, סלח לי.

העד: כן.

עו"ד דן גור: ונתת גם דוגמאות וכו'. ופה אתה אומר שבמעורפל, גם כן שניהם באו אליך.

אז תן לי סיבה למה אביב מספר לך על נכסים שהוא הולך, רגע,

העד: זה שמעתי ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: מר דובנו.

כב' השופטת: אדוני יקשיב עד הסוף ואז יענה.

עו"ד דן גור: אולי תרכיב את המשקפיים, שומעים יותר טוב.

העד: לא.

עו"ד דן גור: לא. תן לנו סיבה, לבן-אדם הגיוני, שוב פעם, תניח שאני בן-אדם הגיוני,

העד: הגיוני.

עו"ד דן גור: ואביב אז מאוד קרוב אליך, גם שותף שלך ואתה גם נעלב שהוא קצת הולך עם יוסי ולמה הוא לא אתך והוא מספר לך על נכסים שהוא קונה עם יוסי. זה דבר שבמעורפל, אבל עדיין אתה זוכר שהוא של אביב ושל יוסי.

תסביר לי איך, ואתה גם חותם עליו, להבדיל מהמקרים האחרים שאתה אולי כן חותם, לא חותם.

איך זה שאתה, אביב לא מספר לך מה זה הדבר הזה, דווקא?

העד: עכשיו,

עו"ד דן גור: שאתה הולך לחתום עליו.

העד: אני רוצה לענות.

עו"ד דן גור: כן.

העד: כן.

אתה אמרת כל הזמן – אביב מספר, אביב מספר. אביב לא סיפר כמעט כלום, כמעט כלום.

ש: אה, עכשיו כלום?

ת: רגע, כמעט. לא סיפר כלום,

ש: קודם,

כב' השופטת: האדון עונה עד הסוף,

העד: רגע, עד הסוף, תן לי, אני הייתי באותו משרד עם אביב, כשאביב, כשאני הייתי כל הזמן והייתי שומע בלי שאני רוצה, זאת אומרת, בלי שאביב, לא בטוח שאביב סיפר לי. הביאו, שמעתי פה, שמעתי שם, שהולך לקנות זה כן אני זוכר, את המתחם הזה, מול הבורקס ביחד הולכים לקנות, אני לא זוכר אם אביב כל-כך סיפר לי, הוא לא סיפר שום דבר מיוחד ואחר-כך הולכים זה,

עו"ד דן גור: אבל על החוזה הזה, המכשיר שמיעה שלך לא עבד.

העד: מה זאת אומרת לא עבד? אני לא זוכר, אני אומר ...

כב' השופטת: שואלים את אדוני, האם לגבי החוזה הזה שמונח לפניו, לאדוני היה גם ידיעה מה זה למה הוא נועד, לא מכוח דברים מפורשים שמר אילון אמר לך, אלא מתוך מה ששמעת במשרד.

העד: זה?

כב' השופטת: כן.

העד: אני לא זוכר. כב' השופטת, אני לא זוכר את המצב הזה. איך זה היה, מתי זה היה. אני אומר, אני אשאל עוד פעם ועוד פעם, ואני לא זוכר.

כב' השופטת: כן. אבל אחרי שאדוני עיין, האם זה מעורר אצל אדוני איזה שהיא ידיעה,

העד: שום דבר,

כב' השופטת: שהוא שמע,

העד: שום דבר.

כב' השופטת: בעקיפין, במישרין?

העד: שום דבר. שום דבר, לא, לא נותן לי שום דבר. אני לא קראתי, חוץ משעכשיו שני עמודים, בחיים לא קראתי, לא את העמוד הרביעי ולא חמישי ולא את הראשון.

עו"ד דן גור: לא, שאלו אם שמעת, לא אם קראת.

העד: לא, לא שמעתי.

עו"ד דן גור: לא שמעת. ישבת אצל אביב,

העד: שמעתי הרבה דברים. אבל,

עו"ד דן גור: ועל ההסכם הזה, שאתה חתמת עליו, לא שמעת.

העד: מה זאת אומרת לא שמעתי?

עו"ד דן גור: אבל שולחים אותך, שולחים אותך,

כב' השופטת: רק רגע. מה זאת אומרת לא שמעת, לגבי מה המטרה של ההסכם הזה. מה הוא נועד לעשות? על זה שואלים את אדוני.

העד: מבחינתי – כלום. אני לא עשיתי כלום עם ההסכם הזה. אני,

עו"ד דן גור: לא אתה.

העד: אני לא, לא הפעלתי, לא עשיתי כלום ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: אני יודע. אנחנו מאמינים לך גם,

העד: לא עשיתי כלום עם זה.

ש: אנחנו מאמינים לך. אנחנו לא שואלים מה אתה עשית.

ת: כן.

ש: אנחנו שואלים אם אתה שמעת מה אביב עשה עם זה. יחד עם יוסי.

ת: מה אביב עשה יחד עם יוסי?

ש: כן. זה ברור לנו שזה לא אתה. עכשיו זה כבר ברור לנו, שזה לא אתה.

ת: אה, מה, תשאל, אם, מה עשה עם ההסכם הזה?

ש: כן. למה הוא נועד? זה מה שאני שואל אם שמעת. הרי זה דבר שחתמת עליו.

ת: כמה שזכור לי,

ש: קצת התעניינת, לא?

ת: לא.

כב' השופטת: אדוני, שאלה – תשובה. בבקשה.

העד: סך-הכל, עם החברה הזאת, הלכו לקנות איזה סופר. אבל לא בשמי. לא ב-, כשהיתה שלי. העבירו את החברה ממני, משהו כזה, והלכו לקנות איזה סופר. משהו כזה. זהו.

אני לא זוכר מה, מה זה נעשה.

עו"ד דן גור: אתה יודע מה? תשאיר את זה אצלך, בינתיים. בסדר?

העד: כן.

עו"ד דן גור: אנחנו עוד נחזור לזה.

העד: בסדר.

ש: בוא, בגלל שדיברת על הסופר, בוא נדבר קצת על הסופר. מי קנה את הסופר?

ת: אז פה, אתה שואל אותי, על הסופר אני יודע הרבה, הרבה יותר,

ש: מר דובנו,

ת: כשהייתי אצלכם.

ש: מר דובנו,

ת: לא מאביב,

ש: מר דובנו,

ת: כן? על המשפט הקודם,

ש: מי, מר דובנו, אל תדבר אתי מה שאני לא דיברתי אתך. מי קנה את הסופר, מה אתה יודע. מה אתה לא יודע – אל תגיד. אתה יכול להגיד – אני לא יודע.

ת: לא לא. אני לא בטוח, משמועות,

ש: לא שמועות.

ת: לא לא, אני, רק שמועות.

ש: של מי? ממי שמעת?

ת: אני,

ש: אם שמעת מאביב,

ת: לא לא, לא מאביב.

ש: אז ממי?

ת: אני חושב אצלכם במשרד, כשהייתי בא,

ש: אז עזוב,

ת: על המשפט.

ש: עזוב, אצלנו במשרד זה הכל שקרים ו- 300,000, אז עזוב, אצלנו זה לא,

ת: כן.

ש: זה לא שווה מה אומרים.

ת: כן.

ש: אבל אתה, אין לך מושג,

כב' השופטת: אדוני נשאל מי קנה את הסופר.

העד: כן. כמה שאני זוכר, כן? או, או אדון מסיקה או אביב ומסיקה ביחד. על זה אני יודע שהסופר, המשפט התנהל, היה להם משפט,

עו"ד דן גור: לא מדבר, לא לא, לא רוצה שתדבר על המשפט.

העד: אז היה על הסופר.

עו"ד כנפו: תן לו להשלים.

עו"ד דן גור: לא רוצה שידבר על המשפט. לא שאלתי אותו. אתה רוצה – תשאל אותו מה שאתה רוצה.

עו"ד כנפו: אבל הוא עד שלך, הבאת אותו להצהיר.

עו"ד דן גור: יפה, ולכן אני קובע מה הוא יגיד.

כב' השופטת: הוא לא נשאל על המשפט, הוא נשאל מי קנה את הסופר, אם הוא יודע.

העד: כן. את הסופר, אני חושב אביב ואדון מסיקה.

עו"ד דן גור: אביב אדון מסיקה, נכון?

כב' השופטת: מר דובנו,

העד: כן?

כב' השופטת: יעזור לאדוני להעיד בלי שאף אחד יהיה נוכח, חוץ מעורכי-הדין?

העד: לא, לא מפריע לי.

כב' השופטת: לא מפריע לאדוני?

העד: לא לא.

כב' השופטת: בבקשה, אדוני ימשיך.

העד: אין לי,

כב' השופטת: כן, מי זה האדון שנכנס כרגע?

עו"ד דן גור: זה לא עד, לא עד.

כב' השופטת: לא עד?

עו"ד דן גור: לא עד.

כב' השופטת: בבקשה, אפשר להמשיך.

עו"ד דן גור: ובמה אתה היית מעורב בקנייה של סופר?

העד: אני לא הייתי מעורב.

ש: בכלל לא?

ת: בכלל בכלל בכלל לא.

ש: אתה בטוח?

ת: בטוח במיליון אחוז. במיליון אחוז. איזה עסק?

ש: אולי 999,000 אחוז?

ת: מיליון, עשר מיליון, לא הייתי מעורב.

ש: אבל אם תראה לי מסמך,

ת: לא לא. גם אם תראה לי מסמך, אני לא הייתי מעורב. לא יודע, לא,

ש: לא?

ת: לא, מיליון אחוז. דבר שלא,

ש: עשר מיליון אחוז?

ת: עשר מיליון.

ש: נכון?

ת: כן, נכון.

ש: וגם אם אני אראה לך,

ת: גם אם תראה שזאת חתימה שלי, זה לא חתימה שלי. כי לא הייתי מעורב שם בכלל.

ש: חתימה שלך, מה אתה, אני, גברתי, מפנה את העד ל- נ/5. סתם אני מראה לך מסמך.

ת: בבקשה.

ש: אני מראה לך רק את החלק של החתימה. בצד שמאל, נ/5 של ת/2, מס' 5 של ת/2, סליחה.

עו"ד כנפו: מה זה עמ' 5?

עו"ד דן גור: מס' 5, לא נ/5, ת/2, מס' 5.

עו"ד כנפו: מה זה המסמך?

עו"ד דן גור: לך תסתכל אצלך.

עו"ד כנפו: נו, אז תביא לי לראות אצלך, לפני שאתה מראה לו.

עו"ד דן גור: אז בוא תראה אצלי.

עו"ד כנפו: בבקשה. כן.

עו"ד דן גור: תגיד לי בבקשה, בצד שמאל למטה, של מי החתימה?

העד: בצד?

עו"ד דן גור: שמאל למטה.

העד: שלי.

עו"ד דן גור: בטוח?

העד: דומה לשלי, כן.

ש: מעל 50%?

ת: מעל 50%.

ש: אפילו מעל 90%?

ת: דומה לשלי.

ש: גם מעל 90%?

ת: תשמע, זה צילום. דומה לשלי, ככה, ככה אני חותם, דומה.

ש: טוב. אני עכשיו מראה לך את העמוד השני שלו, ואני מראה לך את השורה של החתימות. החתימה השמאלית, של מי החתימה, על החותמת של, על החותמת?

ת: דומה לשלי.

ש: מעל 50%?

ת: מעל 50%, כן.

ש: עכשיו אני אפרוש לך את ה, לא שזה, אני מעניין אותי איך הראש שלך עובד, אבל, שאני אדע לחקור אותך.

תסתכל בבקשה, תקרא אותו, עכשיו זה רק שני עמודים.

ת: מה אתה רוצה שעוד אני אקרא?

ש: בטח, בטח, בטח.

ת: מה יש פה לקרוא?

ש: תקרא מלמעלה, מר דובנו, תגיד לי שאתה מבין על מה ההסכם.

ת: לא, לא מבין.

ש: לא מבין?

ת: לא יודע, לא זוכר, לא ראיתי את ההסכם, לא קראתי את ההסכם בחיים. לא יודע. לא ראיתי את זה.

ש: מר דובנו, בוא אני אשאל את זה אחרת, לפני שאני ממשיך.

יש איזה שהוא סיכוי היום, היום, ב- 6.12, שאני אראה לך מסמך בחתימה שלך, ואתה תדע על מה חתמת?

ת: ברור, הרבה.

ש: הרבה?

ת: הרבה.

ש: מר דובנו,

ת: על הכל אני יודע מה חתמתי.

ש: מר דובנו,

ת: הכל, 99%,

כב' השופטת: תן לאדון להשיב.

עו"ד דן גור: כן.

העד: הכל אני יודע על מה אני חותם.

את המסמך הזה, לא זכור,

עו"ד דן גור: אני,

העד: לא קניתי,

כב' השופטת: האדון עונה עד הסוף,

העד: לא הייתי מעורב.

כב' השופטת: לפני שעוברים לשאלה הבאה.

עו"ד דן גור: כן, לא היית,

העד: לא הייתי מעורב.

עו"ד דן גור: כן.

העד: לא יודע, לא יודע מה התנאים, מי קנה את הסופר, איך קנו את הסופר.

עו"ד דן גור: אה, אז אתה מבין שזה מסמך שקשור לסופר?

העד: כתוב פה.

ש: אז אתה כן מבין את המסמך?

ת: כתוב פה, כן, אתה אמרת לי.

ש: לא אמרתי לך.

ת: הסופר, אתה אמרת.

ש: לא אמרתי לך.

ת: לסופר, אני רואה פה,

ש: לא אמרתי. אתה הבנת ממה שקראת בסוף שזה הסופר, נכון?

ת: כן.

ש: לא אני אמרתי לך.

ת: יכול להיות שלא אתה. אבל אני לא, אמרתי עוד קודם, שאני לא הייתי מעורב.

ש: רגע, מר דובנו, מר דובנו,

ת: שאלת אותי בהתחלה,

ש: מר דובנו,

ת: אם הייתי מעורב,

כב' השופטת: אדוני לא יגיד עוד פעם מר דובנו, כשהאדון מדבר,

עו"ד דן גור: נכון.

כב' השופטת: אני לא מתכוונת להעיר על זה עוד.

עו"ד כנפו: גברתי, רגע,

העד: כשהעו"ד אמר לי.

עו"ד כנפו: רק שנייה, שנייה, שנייה.

כב' השופטת: לא, לא שנייה. אני רוצה לשמוע את התשובה עד הסוף. אני רוצה לשמוע את התשובה עד הסוף, בלי ש-,

עו"ד כנפו: אז אחרי התשובה, אם אפשר, גברתי.

העד: בקשר לסופר, לא סיפרו לי כלום. זאת אומרת, שמעתי פה, איך נעשו הדברים האלו, איך נקנה הסופר. אני, הסופר אני כן מכיר את ה, שעל הוויכוח שם שהיה על הסופר. איך נקנה, מה נקנה, של מי יותר, מי נתן יותר כסף, מי פחות כסף, כמה כל אחד, אני לא הייתי מעורב ואני את המסמך הזה, בחיים לא ראיתי, לא שלא קראתי, אפילו שלוש מילים מלמעלה אני לא קראתי, אני לא ראיתי את זה. לא מכיר את המסמך. עכשיו אני רואה אותו פעם ראשונה בחיים.

נכון, החתימה שלי מופיעה. מופיעה. אני לא הייתי מעורב, לא הייתי, אני לא איש עסקים שלא עשיתי שום עסק עם אדון מסיקה ושום עסק עם אביב, חוץ מאשר דברים קטנים. ברמה שלי. זה לא דברים שברמה, לא, לא שלי.

עו"ד דן גור: טוב. עכשיו,

עו"ד כנפו: גברתי, אני,

כב' השופטת: להוציא את האדון?

עו"ד כנפו: אני רק,

עו"ד דן גור: אבל באיזה מסגרת, גברתי, אני לא שאלתי כלום.

עו"ד כנפו: בסדר, אני רוצה לבקש משהו,

כב' השופטת: כן?

עו"ד כנפו: כי חברי, שוב, אני רוצה לפרוטוקול. חברי הזמין את העד והוא לא חוקר אותו בחקירה ראשית, הוא חוקר אותו בחקירה נגדית. אני אומר את זה לפרוטוקול. אם חברי סבור שהעד לא דובר אמת בצורה כזאת או אחרת, יש כללים, יש פרוצדורה. להכריז על עד שהובא מטעמו, כעד שהוא עוין, או לא עוין,

כב' השופטת: לא בתהליך אזרחי, ותיעשה הקפדה על חקירה ראשית. אפשר להתקדם, רבותיי, חבל על הזמן. נעשה על כך הקפדה. העד מקשה על זה. בית-המשפט מודע לכך.

עו"ד דן גור: מר דובנו, אני אגיד לך משהו. הראיתי לך עד עכשיו שלושה מסמכים שאתה חתום עליהם, באף אחד מהם אין לך מושג מה המסמך הזה ומה הוא. אתה יכול להסביר לי, לאור מה שאמרת, ש- 99.9% מהמסמכים שאתה חותם, אתה יודע וכו' וכו', מה שאמרת קודם לבית-המשפט, איך המזל שלי שאני דווקא בפסיק הזה, שלושה מסמכים הראיתי לך וכולם – נופלים בפסיק הזה שאתה סתם חותם. אתה יכול להסביר?

העד: יכול להיות שזה אותו נושא, אתה מראה לי שלושה מסמכים, אני לא זוכר את השלישי, יורדים מפה שניים, יכול להיות שזה באותו נושא, באותו זה, באותו שטאנץ, כמו שאומרים, שזה אולי מקרה אחד שאני לא זוכר שגם אני לא יכול להגיד שזה צילום, כן? שזה, זה חתימה שלי, דומה מאוד לחתימה שלי. כן?

אני לא אומר שאני לא חתמתי, כן?

אני יכול להיות בטוח אם העורך-דין שם, שהיה קודם, אמרת שזיהה את החתימה שלי שהוא אישר שזאת חתימה שלי, שאני אמרתי, ואני יודע מה אני אומר, שאמרתי שזה שקר, שזאת לא,

עו"ד דן גור: בוא, בוא,

העד: בוא נגיד שלא הוא, לא בפניו ולא,

עו"ד דן גור: בסדר, בסדר.

העד: ולא ...

ש: אמרת את זה וזה גם לא קשור לשאלה.

עכשיו בוא תסתכל, בבקשה, אמרת שזו חתימה שלך,

ת: כן.

עו"ד דן גור: תסתכל בבקשה, לפני שאני ממשיך, מה חותמת ותגיד לי שאתה רואה גם מה החותמת שיש על או מתחת לחתימה שלך.

כב' השופטת: אדוני מדבר עכשיו על נספח 5 ל- ת/2?

עו"ד דן גור: נכון, נכון.

העד: אילון אל דדוש בע"מ. אילון אל דדוש בע"מ.

ש: אני רק מעיר שהעד קרא את הפעם השנייה מתוך נ/20.

עכשיו, אני עכשיו מדבר על המסמך השמאלי שלך, על נספח 5 ל- ת/2. בשם מי חתמת?

ת: בבקשה?

ש: בשם מי, הואיל ואתה, אין לך נגיעה לסופר,

ת: לא.

ש: ואתה לא מכיר את המסמך, נכון?

ת: לא מכיר את המסמך.

ש: אז של מי זה אילון אל דדוש?

ת: אין לי מושג, אני לא יודע איך לענות לך. אין לי מושג. אין לי מושג. אין לי מושג. אני רואה פה חתימות. זה חתימה שלי גם.

ש: בוא, בוא נתחיל, אתה יודע מה? בוא נתחיל עם משהו אחר.

תראה – אמרת עשר מיליון אחוז שלא היית מעורב. אתה זוכר את המספר הזה, עשר מיליון? והנה אני מראה לך מסמך של הסופר, שהחתימה שלך עליו. אתה מסכים אתי שהחתימה שלך מעידה שהיית מעורב איכשהו, אפילו קטנצ'יק, אבל מעורב? נכון?

ת: אולי, אני לא יודע איך. אני הייתי,

ש: זה כבר לא עשר מיליון, נכון, מר דובנו?

ת: לא לא. אני אומר, החתימה שלי נמצאת, איך, לא יכול לדעת.

ש: אז תראה, אז תראה,

ת: אני לא ראיתי את זה.

ש: מר דובנו, בגלל שלא אמרת לי שאתה רואה חזיונות ושדים,

ת: לא לא.

ש: איזה בן-אדם ביקש ממך לחתום על הדבר הזה, על נספח 5 ל- ת/2?

ת: יכול להיות שאביב. אם אני זוכר עכשיו, אם זה הוא? אני לא בטוח. אבל יכול להיות שזה אביב ביקש ממני תחתום, אבל גם הייתי רואה את זה. גם, הייתי חותם פה על הדף הזה, הייתי יודע, בקשר למה אני חותם. כי יש פה כותרת, יש פה זה.

אני לא ראיתי את זה בחיים.

ש: אז אתה אומר,

ת: אז אני אומר, כב' השופטת,

ש: אז מה אתה אומר,

ת: לא, לא רוצה לשקר.

ש: שהיה,

כב' השופטת: האדון ישיב עד הסוף.

העד: אני לא רוצה, גם אם אביב ביקש ממני וחתמתי ויכול להיות שחתמתי על דבר מסוים, בלי לשאול, בלי להיות מעורב, יכול להיות. אבל את זה אני לא ראיתי בחיים, את הדף הראשון הזה,

עו"ד דן גור: כשאתה אומר לא ראיתי, זה לא קראתי?

העד: לא ראיתי,

ש: איך?

ת: אני כותב פה, הייתי רואה,

ש: אז מה אתה אומר, שהמסמך,

ת: הייתי רואה מה אני חותם.

ש: אז מה אתה אומר,

ת: אני הייתי רואה על מה אני חותם.

ש: אז אני חייב, אני חייב,

ת: פה אני לא ראיתי ...

(מדברים ביחד)

ש: אני חייב להבין אותך, מר דובנו, כי גם בית-המשפט חייב להבין אותך.

ת: כן?

ש: מה, זה היה דף ריק, כשאתה חתמת? ואחרי זה הדפיסו עליו?

ת: לא חתמתי על דף ריק.

ש: כי אין, אין המצאה כזאת.

ת: לא לא. לא לא. לא חתמתי,

ש: אז אתה אומר – לא קראת?

ת: אתה אמרת – אתה הגיוני ואני מנסה להיות הגיוני.

ש: כן?

ת: מנסה למצוא דרך הגיונית,

ש: ברוך השם, כן, יופי.

ת: וזה. אני אומר, גם אם אני חותם על מסמכים, נגיד, נניח,

ש: כן?

ת: מישהו ביקש ממני, אשתי ביקשה ממני, שאני סומך עליה, אני חותם מה שהיא תגיד לי,

ש: זה סתם דוגמה?

ת: אני נותן לך דוגמה.

ש: אבל פה, פה.

ת: נסתכל מה כתוב למעלה.

ש: כן?

ת: כן. פחות או יותר.

ש: כן?

ת: אני לא זוכר דבר כזה. אני לא לגמרי לא הגיוני. הייתי מסתכל על מה אני חותם. ביקשת ממני, היה אומר לי – אני מבקש תחתום פה שאתה קונה סופר. כשאתה קונה,

ש: אז אני לא, אז אני לא,

ת: בית. הייתי, גם כשקניתי בית,

ש: אני לא, אז בוא,

ת: ואביב ביקש,

כב' השופטת: האדון מדבר עד הסוף, לא יפריעו לו יותר.

העד: אביב היה מבקש ממני – תקנה בית, הייתי מסתכל שזה לקנות בית ולא שאני מוכר את הבית שלי, איפה שאני גר בו. הייתי מסתכלת על הכותרת ראשית. את זה אני לא ראיתי בחיים. חתימה שלי מופיעה.

עו"ד דן גור: אז אני, אני רוצה להבין קודם כל, דבר ראשון, אנחנו יכולים להסכים שאתה חתמת לבקשתו של אביב. זה אני מבין ממך.

העד: יכול להיות. אבל גם הייתי יודע מה אני חותם. היה אומר לי אביב, היה,

כב' השופטת: אנחנו לא מתייחסים עכשיו על מה חותמים. אדוני נשאל האם אפשר לומר שעל המסמך הזה אדוני חתם לבקשת מר אילון. אחר-כך נגיע לאם אדוני מכיר או לא. שואלים על השליחות, מי שלח אותך לחתום?

העד: אם, אם אני חתמתי על המסמך הזה, אז יכול להיות שאביב ביקש ממני, אבל לי לא זכור שחתמתי.

עו"ד דן גור: עכשיו אני מבקש שתסביר לי, אני לא מבין מה שאתה אומר. עכשיו אני אגיד לך מה אני לא מבין ושוב תסביר לנו הסבר הגיוני.

יש חתימה שלך, על מסמך. בסדר? זה מסמך שאביב צירף, לא אנחנו. אביב. בסדר?

העד: בסדר.

עו"ד דן גור: יופי.

עו"ד כנפו: זה לא משנה אם אתם או,

עו"ד דן גור: רגע, רגע. אני לא מבין מה זה, אתה חתמת על המסמך, ולא היה מסמך. אני רוצה להבין,

העד: אני לא אמרתי שלא היה מסמך.

עו"ד דן גור: אז, אז אם ככה, אז רגע, אז אם ככה, אני רוצה להבין, כדי שאנחנו נבין אותך יותר ברור, כי אולי אנחנו לא מדברים בשפה שלך.

אתה התכוונת להגיד שכשאתה חתמת פה, על נספח 5 ל- ת/2, אתה לא קראת מה יש פה, אבל מה שיש פה, היה פה. פשוט לא קראת אותו. חתמת על עיוור,

העד: לא, לא.

עו"ד דן גור: בלנקו, לא על עיוור.

העד: לא לא.

עו"ד דן גור: אז אני לא מבין.

העד: אני רוצה ל...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: אז כשאתה חתמת,

כב' השופטת: אני רוצה לשמוע תשובה.

עו"ד דן גור: אז אני אשאל,

כב' השופטת: הציגו לאדון תזה והוא התייחס אליה, אפשר ... לשאול אחר-כך.

העד: אני אומר, אני עשיתי, זאת אומרת, יכול להיות שאביב ביקש ממני תחתום על דברים והייתי עושה את זה לא, לא לעצמי, אלא עבור אביב, הייתי חותם. אבל הייתי יודע על מה אני חותם, כן? הייתי, אביב היה אומר לי – אני קונה מכונית. תחתום לי ערבות, הייתי קורא, אני קונה מכונית, אני חותם לך ערבות 10,000 שקל, על מכונית.

פה הייתי מסתכל, הייתי יודע, רואה פה הסכם כזה וכזה, הייתי נזכר עכשיו, אני לא זוכר את זה.

כב' השופטת: אדוני, הציגו לאדוני מספר אפשרויות, שאדוני חתם על דף ריק וזה אדוני אמר לא.

העד: לא.

כב' השופטת: שאדוני חתם,

העד: לא.

כב' השופטת: אדוני מקשיב כרגע לבית-המשפט. שאדוני חתם על המסמך הזה, כשהוא היה כתוב, אבל אדוני לא קרא וגם על זה אדוני אמר לא.

אז מאחר שבית-המשפט לא מכיר אפשרות שלישית, אדוני יצטרך כרגע להסביר מה הכוונה. אלא אם כן אדוני אומר שאין הסבר הגיוני וזה ממחוזות הקסם.

העד: לא לא, יש הסבר.

אני, זאת החתימה שלי. יכול להיות שאני לא קראתי על מה אני חותם, או שלא זוכר, או שקראתי ואני לא זוכר היום שראיתי דבר כזה. אין קסם, אני מסכים עם השופטת, אין קסם ואנחנו, יש היגיון. אנחנו קצת הגיוניים.

כב' השופטת: בבקשה, אדוני ימשיך.

עו"ד דן גור: טוב.

עכשיו, אם זה ככה, בוא, אני בכל-זאת אשאיר את זה, כדי לעזור לך, אז של מי חברת אילון אל דדוש? עכשיו, שהזכרנו לך, של מי חברת אילון אל דדוש?

העד: אם אני חתום על זה – שלי.

ש: אז אתה קשור, אתה קנית את הסופר? הרגע אמרת שאתה מתעסק,

ת: אני לא קניתי,

ש: במישמיש, גויאבות, נכון?

ת: אני לא קניתי את הסופר.

ש: יופי. אז בשם מי קנית את הסופר? אילון אל דדוש, בשם מי קנתה את הסופר? הרי אמרת את זה קודם, אז אמרת, הבאת, רק תגיד לנו, אני רוצה לשמוע את זה באוזניים שלי.

ת: כן. מה?

ש: בשם מי, אילון אל דדוש, קנתה את הסופר?

ת: אילון אל דדוש?

ש: כן.

ת: בשם דובנו יעקב.

ש: בשבילך, היא קנתה את הסופר?

ת: אתה, כמו שאתה אומר, זה בשבילי. אני לא, לא, (צוחק)

כב' השופטת: הערת בית-המשפט – העד צוחק.

העד: לא, לא, אני לא יודע מה לענות לך. אני, אתה בא ואומר לי,

עו"ד דן גור: מר דובנו, אני לא אומר,

העד: שאני קניתי,

עו"ד דן גור: מר דובנו, אתה אמרת שאתה לא קנית.

העד: אני לא קניתי.

עו"ד דן גור: ואתה אמרת שאביב שלח אותך. כדי לקנות עבורו. אז אני,

העד: מה זאת אומרת?

עו"ד דן גור: שזה, מי שביקש ממך לחתום, זה אביב. אז עכשיו אני, עוד פעם, בגלל שאתה חתמת בשם חברת אילון אל דדוש, ולא רק, ולא באופן אישי, אז אני מחזיר אותך לשאלה של נ/20. של מי חברת אילון אל דדוש?

ותזכור מה שדיברת על הסופר.

העד: לפי מה שאתה אומר, דובנו יעקב. כמו פה וכמו פה, אותו דבר.

ש: אז בוא, תראה. אני לא אתעייף. אם זה ככה, אתה קנית את הסופר בשביל עצמך.

ת: כן. קניתי לעצמי. אם אתה אומר, אני,

ש: לא, מר דובנו, אני לא אומר. כל מה שאני אומר, תשים סימן שאלה בסוף, גם אם אתה לא שומע אותו.

ת: שומע.

ש: אתה קנית את הסופר בשביל עצמך?

ת: לא.

ש: לא. אתה קנית אותו בשביל אביב?

ת: לא. אני, לא ידוע לי שאני קניתי את הסופר. נו, מה אני אגיד לך? אני, אין לי שום קשר לסופר.

ש: מי שביקש ממך לחתום על המסמך הזה, זה אביב?

ת: יכול להיות שאביב.

ש: כן?

ת: יכול להיות שמסיקה, יכול להיות ששניהם יחד.

ש: יכול להיות שאני?

ת: לא. או מסי, או אביב, ואביב היה חייב להיות, יכול להיות שהיה עם אדון מסיקה. יכול להיות ביחד. כי אני זוכר ש...

(מדברים ביחד)

ש: אבל אביב, אבל אביב – בטוח?

ת: בטוח. בלי אביב, לא חתמתי אף פעם לאדון מסיקה.

ש: יפה. אז עכשיו אני שואל אותך עוד פעם. בגלל שזה בשביל אביב,

ת: כן?

ש: או אביב ומסיקה, החתימה שלך בסופר,

ת: כן?

ש: אז למי שייכת באמת, חברת אילון אל דדוש? אתה חתמת. אבל למי היא שייכת באמת? כי אם היא שייכת, רגע, כי אם היא שייכת לך, אז אתה קנית את הסופר. אז אתה לא יכול להגיד לי שהיא שייכת לך. בסדר?

בוא, תן לי עוד פעם תשובה, תדבר אל ההיגיון שלי. של מי חברת אילון אל דדוש? כי אם אתה אומר שלך, אז אתה קנית את הסופר. ואם אתה אומר אתה לא קנית את הסופר, זה לא שלך. ואם זה לא שלך, אני שואל – של מי?

ת: אז,

ש: רגע, הבנת את השאלה?

ת: יכול להיות ש...

ש: הבנת את השאלה?

ת: רגע.

ש: הבנת איך הלכתי?

ת: אני מבין לאיפה אתה הולך.

עכשיו ככה, לאן, כמו שאתה אומר, החברה עברה, למי עברה החברה הזאת,

כב' השופטת: אדוני לא נשאל למי החברה עברה. ברגע שאדוני שם את החתימה שלו ליד אילון אל דדוש,

העד: כן?

כב' השופטת: בשביל מי אדוני עשה את זה?

העד: אני, אני חושב, וכמה שזכור לי, זכור לי, זאת אומרת הסיפור,

עו"ד דן גור: נו, תגיד את התשובה.

כב' השופטת: אדוני לא יפריע כשבית-משפט שאל.

עו"ד דן גור: הוא מושך זמן.

העד: מהזיכרון של הדברים שאני על הסופר, כן יודע כמה דברים, זאת אומרת שהתנהל משפט שם ושמעתי, שזה אדון מסיקה קנה את הסופר. כמה שזכור לי, אדון מסיקה קנה את הסופר.

כב' השופטת: כלומר, אדוני אומר שאדוני חתם אילון אל דדוש, עבור מר מסיקה לבד?

העד: מה זאת אומרת לבד?

כב' השופטת: אדוני, בית-המשפט לא מעניין אותו מי קנה את הסופר, וגם לא המשפט שהיה. בית-משפט מראה לאדוני את מה שהכותרת שלו – הסכם נאמנות. ביום שאדוני חתם על זה, יחד עם אילון אל דדוש, לא היה משפט. ביום שאדוני שם את החתימה שלו ליד החותמת אילון אל דדוש, בשביל מי אדוני עשה את זה?

העד: לא זכור לי כרגע אם זה רק אביב או אביב ומסיקה. לא זכור לי.

כב' השופטת: הבנתי את התשובה.

עו"ד דן גור: אז אם זה ככה, בוא, שיהיה ברור, חברת אילון אל דדוש, אם ככה, זה או של אביב או של אביב ומסיקה? אחרת – אתה קנית את הסופר.

העד: אני לא קניתי את הסופר.

עו"ד דן גור: יופי. אז אם זה ככה, חברת אילון אל דדוש, שכן קנתה את הסופר, לפי מה שאתה אומר, זה או של אביב או של אביב ומסיקה. נכון?

העד: לא שאני יש לי ידיעה, אין לי את הידיעה בפרטים הקטנים, אני לא יודע.

עו"ד דן גור: אמרת או – או.

העד: אני לא הייתי אתם,

עו"ד דן גור: לפי התשובה שלך,

העד: אף פעם,

עו"ד דן גור: לפי התשובה שלך.

העד: כן. אני רוצה לענות.

עו"ד דן גור: רגע, רגע, אתה יודע מה? בוא אני אקל עליך. בוא נלך לאט לאט.

אתה מסכים אתי שאם אילון אל דדוש, היא של דובנו יעקב, אז דובנו יעקב קנה את הסופר?

העד: זה קנייה של הסופר פה עכשיו?

עו"ד דן גור: כן, כן.

העד: החתימה של הסופר?

עו"ד דן גור: כן, כן.

העד: לא יודע.

ש: אם,

ת: אם, אם אתה אומר שזה הסכם קנייה, אני אפילו לא יודע אם זה הסכם קנייה,

ש: זה הסכם,

כב' השופטת: עו"ד דן גור, בית המשפט לא צריך את התשובה הזו.

עו"ד דן גור: טוב.

כב' השופטת: אפשר להתקדם.

עו"ד דן גור: טוב.

כב' השופטת: בוא נתקדם.

עו"ד דן גור: אני שוב פעם שואל אותך, מר דובנו,

העד: כן?

ש: תראה, קשה לי להאמין שלא דיברו אתך. אבל אם לא דיברו אתך,

ת: כן.

ש: למה תשובות שהן ברורות, אתה לא אומר אותן פה לבית-המשפט? למה אתה מתפתל, מתפתל,

ת: אתה שאלת אותי,

ש: למה,

ת: שאלות לא ברורות.

ש: אה.

ת: לא ברורות. שאלת וחזרת על עצמך, על שלוש שאלות,

ש: למה,

כב' השופטת: אני רוצה לשמוע את התשובה עד הסוף.

העד: שאין לי.

אני בחיים לא ישבתי עם אדון מסיקה או אילון ביחד, לא שמעתי שום אלה מה הם מתכננים לקנות, מה הם מתכננים למכור, מה הם מתכננים לעשות, לא הייתי מעורב אתם.

אתה יכול לשאול, אני אומר לך, בטוח, כי אני הייתי ואתה יכול גם לשאול את ... בחיים לא הייתי מעורב, לא ישבתי עם שניהם ביחד, שתיתי קפה ביחד, שלושתנו לא ישבנו ושתינו קפה או ששמעתי מה הם מתכננים. ולבריאות, כן?

עו"ד דן גור: לא ישבת אתם אף פעם ביחד?

העד: ביחד עם שלושתם? לא זכור לי שישבתי, ...

(מדברים ביחד)

ש: בחיים לא?

ת: בחיים לא זוכר שישבתי ...

ש: לא קפה, למשהו אחר, לא ישבתם ביחד?

ת: לעשות עסקים?

ש: כן.

ת: בחיים לא.

ש: אם זה ככה,

ת: אני לא זוכר שישבתי ... לעשות עסקים.

ש: אם זה ככה, מר דובנו, אם זה ככה, מר דובנו,

ת: או ששמעתי משהו.

ש: אם זה ככה, מר דובנו.

ת: כן?

ש: תשים לב מה אמרת.

אמרת שאף פעם לא ישבת אתם ביחד, לא לקפה ולא ל,

ת: שזכור לי, שישבתי אתם,

ש: מר דובנו,

ת: באיזה ...

ש: לא זכור לך זה לא ישבתי.

ת: ולא ישבתי.

ש: יופי. אם לא ישבת עם שניהם, זה דבר אחד שאתה אמרת. דבר שני שאתה אמרת, שלא היית חותם עבור מסיקה בלי אביב, נכון?

ת: נכון, כן.

ש: עכשיו, בגלל שלא ישבת אף פעם עם מסיקה ועם אביב, אז או אם ישבת, רגע, אז ישבת או עם אביב לבד או עם מסיקה לבד, נכון?

ת: עם מסיקה לא ישבתי אף פעם לבד.

ש: אז רק עם אביב לבד?

ת: רק עם, עם אביב, כן, עם מסיקה לא ישבתי אף פעם לבד.

ש: יפה. יפה.

ת: נכון.

ש: אם זה ככה, אז אף פעם גם לא חתמת עבור אביב ומסיקה ביחד, כי אף פעם לא ישבת עם מסיקה ביחד.

ת: אני לא אמרתי שלא ישבתי, לא ישבתי ושמעתי, ישבתי על כוס קפה ושמעתי את התוכניות שלהם.

יכול להיות שבמשרד, כשבאו למשרד, כשהייתי עם אביב במשרד, כשבא פעם מסיקה, אבל הם לא שיתפו אותי. לא אדון מסיקה ולא אביב. אף פעם לא שיתפו אותי בתוכניות שלהם.

ש: מר דובנו,

ת: שמעתי פה ושם,

ש: מר דובנו,

ת: כן?

כב' השופטת: אפשר להתקדם, לא צריך להתעכב על זה. אפשר להתקדם.

עו"ד דן גור: טוב.

אתה, טוב, לא צריך. אני לא ארגיז את השופטת.

מר דובנו, אנחנו נלך מפה לישון. בוא נחזור לתצהיר, בסדר? אני אגיד לך מה אתה אמרת.

אתה אומר שאתה היית מעורב עם אביב מדי פעם בעסקים שונים, אחד מהם, הנו חברת מדיה מופע ובידור בע"מ, שם החזקתי עבורו מניות, בחברה שהקים.

עכשיו, לפני שאתה אומר לי אם זה כן או לא, אני נותן לך שוב את נ/20, והפעם אני אפנה אותך, כדי שאתה לא תטעה בתשובה. אתה מצידי אבל יכול לטעות, זה רק בית-המשפט,

העד: נכון.

עו"ד דן גור: נכון?

יש פה הסכם מייסדים בין צדדים. כתוב בסעיף 5.8, מי יהיו בעלי המינות, כתוב שההסכם הוא עם חברת אילון אל דדוש, החתימה של חברת אילון אל דדוש, זה דובנו יעקב, אישור החתימה וכרגע לא מעניין אותי עוד פעם שעוד פעם תגיד שלא חתמת בפני עורך-דין, אומר שמי שהתייצב בפניו זה דובנו יעקב. אתה זיהית את החתימות שלך.

פה כתוב שרוצים להקים חברה, נדמה לי שאין פה את השם שלה, אבל כדי לעזור לך, אני שוב אראה לך את נ/24, סליחה, כן, נ/24. שעליו אתה חתום, ופה כתוב כבר שם החברה מדיה מופע ובידור 2001 בע"מ. כל המידע הזה עכשיו, ריכזתי לך אותו.

ואני שוב חוזר לתצהיר ושוב חוזר על מה שאמרתי קודם ותגיד לי מה אתה אומר על זה.

מכאן ואילך, הייתי מעורב עם אביב מדי פעם בעסקים שונים. אחד מהם, הנו חברת מדיה מופע ובידור בע"מ,

עו"ד כנפו: לאיזה סעיף אתה מפנה אותו בתצהיר?

כב' השופטת: 3 בסוף.

עו"ד דן גור: 3. שם החזקתי עבורו מניות בחברה שהקים בין היתר יחד עם יוסף מסיקה. אתה לא רוצה משקפיים?

העד: לא לא. אני שומע טוב.

עו"ד דן גור: אבל פה צריך לראות גם.

העד: אני אצטרך, אני אראה.

עו"ד דן גור: כן.

עכשיו, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

העד: אני רוצה לענות, שכבר שאלת אותי ואני בקשר לתצהיר, כמו שאני,

עו"ד דן גור: לא לא לא, אין תצהיר עכשיו.

עו"ד כנפו: תן לו לענות.

עו"ד דן גור: אני, לא לא לא, לא, לא,

עו"ד כנפו: אבל שאלת אותו על סעיף מהתצהיר.

כב' השופטת: רבותיי, אני רוצה לשמוע את העד.

עו"ד כנפו: הוא החזיק תצהיר,

עו"ד דן גור: לא לא, אני לא מחזיק,

עו"ד כנפו: אבל שאלת אותו, ...

עו"ד דן גור: אני לא מחזיק תצהיר.

כב' השופטת: רבותיי, אני רוצה לשמוע את העד.

עו"ד דן גור: זה גויאבה.

כב' השופטת: אדוני,

עו"ד כנפו: אתה מתווכח עם בית-המשפט?

כב' השופטת: עו"ד דן גור,

עו"ד כנפו: מה זה השיטה הזו?

עו"ד דן גור: כן?

כב' השופטת: אדוני לא יקטע יותר את העד הזה,

העד: אני אמרתי,

כב' השופטת: בשום צורה.

העד: בהתחלה, אני גם ציינתי, שאת התצהיר הזה, אני לא הייתי רוצה בכלל להתייחס אליו, כי זה יכול רק להפליל אותי.

כב' השופטת: כן, אז בית-המשפט מחייב את אדוני להתייחס,

העד: אז אני מתייחס,

כב' השופטת: ובית-המשפט,

העד: אז אני,

כב' השופטת: בית-המשפט מורה לאדוני להקשיב למה שהקריאו לו עכשיו ואדוני יענה אם זה נכון או לא נכון או אופציה שלישית שאולי בית-המשפט לא מכיר, וילמד אותה היום פעם ראשונה.

העד: שאני, אם הייתי רוצה, לא הייתי יכול לסגנן תצהיר כזה,

כב' השופטת: אדוני,

העד: וכל החברה הזאת,

כב' השופטת: אדוני שמע מה בית-המשפט אמר?

העד: כן.

כב' השופטת: כרגע מקריאים לאדוני משהו, ואדוני יגיד אם זה נכון או לא נכון או אולי אפשרות שלישית שבית-המשפט עדיין לא מנחש.

העד: זה, זה,

כב' השופטת: כרגע אדוני עובר ל, לא, סליחה אדוני, כרגע אדוני עובר להקשבה. רק אחר-כך תבוא התשובה. אדוני הבין?

העד: הבנתי.

כב' השופטת: בבקשה. אדוני יקשיב.

כן, בבקשה?

עו"ד דן גור: אני מקריא לך שוב, אני מקריא לך ממקום, לא משנה מאיזה מקום.

הייתי מעורב עם אביב מדי פעם בעסקים שונים. אחד מהם הנו חברת מדיה מופע ובידור בע"מ, שם החזקתי עבורו מניות בחברה שהקים, בין היתר יחד עם יוסף מסיקה.

עזוב עכשיו את יוסף מסיקה.

העד: אני לא, לא הייתי, בתצהיר, לא הייתי מעלה את הדבר הזה.

כב' השופטת: אדוני, שלוש אפשרויות.

העד: ...

כב' השופטת: זה נכון, זה לא נכון, או אפשרות שלישית שאדוני רוצה לומר.

העד: זה לא נכון, כי אני לא כתבתי את זה בתצהיר. זה לא מילים שלי, לא יודע מזה, לא מכיר את זה. אני אמנם חתום על התצהיר, לא, לא מכיר את זה ולא יודע את זה. לא אני הייתי מכניס את הדברים האלו לתצהיר, כי הם לא מוכרים לי.

כב' השופטת: אדוני, אין לבית-המשפט תצהיר. אדוני נשאל על העובדות ולא על התצהיר.

העד: לא, לא, לא, לא מוכר לי, לא הייתי עם אביב מעורב בחברה הזאת שפה הוא מקריא. חברות אחרות – כן. אחרות – כן, זאת – לא. כי אני לא מכיר את החברה. לא הפעלתי אותה ולא, לא מכיר.

עו"ד דן גור: איך אתה מסביר שיש חתימה שלך על מסמכים שקשורים לחברה הזו?

העד: יש, יש חתימות,

ש: שאלתי איך אתה מסביר.

ת: אין לי הסבר.

ש: אין לך?

ת: אין לי הסבר. או שחתמתי, בלי שלראות, או שזה, לא רוצה להגיד דברים אחרים.

ש: יש עוד אפשרות. אז תגיד דברים אחרים, איזה עוד אפשרויות יש?

ת: אין, אין,

ש: אין אפשרויות אחרות?

ת: אין אפשרויות הגיוניות – אין.

ש: אין. אז תראה, אז אם החתימות שלך מופיעות בחברה הזו, אנחנו כבר כולנו מסכימים שעשית את זה עבור אביב באמצעות חברת אילון אל דדוש, מה לא נכון במה שאמרתי, אם ככה?

ת: אני לא עשיתי, יכול להיות, לא מוכר לי. לא מוכר לי. עשיתי דברים בלי ידיעתי.

ש: אבל עשית?

ת: יכול להיות. כן, אני אומר, יכול להיות שעשיתי בלי ידיעתי. דברים מסוימים.

ש: מה התצהיר הזה, מה חשבת שהולכים לעשות אתו? לאיפה לשים אותו? בארכיון?

ת: אני לא חשבתי.

ש: רגע, רגע.

ת: אני,

ש: רגע. אני אתן לך כמה אפשרויות. בארכיון מסוים? בהתאחדות לכדורגל? במזכירות בית ספר תיכון חדרה? בבית-משפט? בבית-חולים? איפה חשבת שזה הולך?

ת: לבית-משפט.

ש: כשחשבת שזה הולך לבית-משפט, לאיפה חשבת שזה הולך – למזכירה של השופט? לאיזה עורך-דין הראשון שיבוא, לשוער שעומד בשער, או לתיק בית-משפט שבין אביב ובין יוסי? לאן חשבת שזה יגיע? בבית-המשפט גם כן יש הרבה מקומות. אולי זה לשומר?

ת: לשופט.

ש: לשופט?

ת: לשופט, בבית-משפט.

ש: עכשיו, בעצם, מה שאתה, אם אני מבין ממך נכון, מכל מה שאמרת עכשיו אני דולה בקשר לתצהיר הזה, אתה אומר שבשביל 300,000 שקל, אתה היית מוכן,

ת: לא אני אומר, אתה,

ש: רגע,

ת: אתה יכול להעיד על זה יותר טוב ממני.

ש: מר, מר, מר דובנו,

כב' השופטת: אדוני ישמע את השאלה עד הסוף ואז יענה.

עו"ד דן גור: שבשביל 300,000 שקל, אתה היית מוכן שמסמך בחתימתך יגיע לשופט, וכתוב בו דברים שהם לא אמת.

העד: כמו שאני, ככה גם אתה. שנינו ביחד,

עו"ד דן גור: כן?

העד: שנינו ביחד, שנינו עומדים פה, שתבעתי אותך על 300,000 שקל.

ש: ומה קרה עם זה?

ת: ויתרתי, כי אני לא רוצה לתבוע אותך, שאתה הבטחת,

ש: ויתרת?

ת: הבטחת,

ש: ויתרת?

עו"ד כנפו: תן לו להשלים את התשובה.

העד: ... ואתה יכול להעיד, כן, ואני תבעתי אותך ואני לא נקמן ולא רציתי. אני, אחרי שנתתי תצהיר, ובית-המשפט לא קיבל אותי, זרק ... כל הכלבים, אבל אין לי שום דבר נגד אדון מסיקה, חוץ מה שאישית נגדך, שאתה הבטחת לי, אדון מסיקה לא הבטיח לי כסף, שום דבר, ולא דיבר אתי, לא הבטיח לי כלום, זה עו"ד דן גור שהבטיח לי ושנינו רצינו לעשות עבירה, לתת לשופט תצהיר שלא יודע גם לא עניין אותי מה כתוב והייתי מוכן לעשות את זה ועל זה כואב לי על עו"ד דן גור, שהלכתי הרבה פעמים לתת תצהיר, ישבנו על תביעה נגד אביב אילון, ובסוף זרק אותי לכלבים ועו"ד דן גור, אני כועס באופן אישי. כן? חס וחלילה, לא, אין לי נגד אדון מסיקה שום דבר, לא הבטיח לי כלום, לא דיבר אתי כלום. רק נגד עו"ד דן גור ושהוא יודע, שנינו באנו לתת תצהיר, לבית-המשפט, על 300,000 שקל, כן, אני התפתיתי ואני אומר, אני מפליל את עצמי, לא היה איכפת לי. 300,000 שקל, שלא היה לי כסף, הייתי זקוק לזה.

ובזה אני יכול לסיים.

עו"ד דן גור: אז התשובה היא שהיית אתה, עזוב אותי, אני, זה ברור, אני, אני כך עושה עם כולם.

העד: אני לא אמרתי עם כולם.

עו"ד דן גור: לא, אני אומר לך.

כב' השופטת: אדוני מקשיב לשאלה עכשיו.

עו"ד דן גור: אני אומר לך,

כב' השופטת: אם אפשר לא להישען על הדוכן.

עו"ד דן גור: סליחה, גברתי.

זה שיטה שלי.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אבל אני מדבר עכשיו עליך.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אתה הסכמת עם השיטה שלי, ששנינו ביחד נגיד שאתה, נעשה שאתה תגיד בתצהיר שלך, דברים שהם לא אמת?

העד: אני לא אמרתי שהם לא אמת. אני לא עניין אותי מה יהיה כתוב שם. לא, אתה מבין? לא, אני חתמתי, לא, האמת, אני אומר רק את האמת בבית-המשפט עכשיו, כי אני, זה לא תצהיר, זה, אם אני, כאן אין לנו תצהיר, לא עניין אותי. עניין אותי אני. כן, אני.

ש: מר דובנו, אז אם זה ככה,

ת: אני, אני אומר ככה, עניין אותי ה- 300,000 שקל.

ש: אם זה ככה,

ת: כן.

ש: בעצם אני חושב שכן יש לי מזל. למה? כי זה כבר מסמך רביעי שאתה מעיד, שהוא נמצא לא ב- 99.9 שאתה קורא, אלא באותו פסיק שאתה לא קורא. עכשיו, זה לא קשור לאילון אל דדוש. הנה, זה כבר לא שייך לאותו שטאנץ.

ת: איפה?

ש: רגע, רגע. מר דובנו, אתה אומר לי ששוב פעם, דווקא אני, המזל שלי, לתפוש אותך בדיוק בפסיק הזה, של המסמכים שאתה חותם עליהם, ולא קורא אותם?

ת: לא. במקרה הזה, במקרה הזה,

ש: במקרה?

ת: במקרה הזה, וכבר ציינתי את זה בהתחלת העדות, שאני, הובטח לי פה סכום של מינימום 300,000 שקל,

ש: מר דובנו,

ת: תמורת התצהיר.

ש: יפה. עכשיו אני שואל אותך – האם יש פה בתצהיר,

ת: אני לא,

כב' השופטת: אדוני לא שמע את השאלה ולכן לא יכול לענות עליה.

עו"ד דן גור: האם יש בתצהיר הזה דברים שהם לא אמת עבור 300,000 שקל?

העד: אני לא ניסחתי את התצהיר. אני לא ניסחתי אותו. אני אמנם, אני חושב שקראתי אותו. לא, לא עניין אותי. כן? גם אם היית, לא עניין אותי מה כל-כך כתוב, אני אומר לך את האמת, לא עניין אותי. עניין אותי ה,

עו"ד דן גור: מר דובנו, מר דובנו, אתה יודע,

העד: העסק שלי.

כב' השופטת: מר דובנו, האם יכול להיות שלאור העדות הזו יכול להיות שיש במסמך הזה, שאדוני חתם עליו, דברים שהם נכונים וגם דברים לא נכונים?

העד: כן, יכול להיות שדברים נכונים או הם לא נכונים.

כב' השופטת: טוב.

העד: יש דברים שהם נכונים, שאני הסכמתי, יש דברים שאני אפילו לא, יש דברים שאני לא יודע, שלא היו ידועים לי, שיכול להיות שהוכנסו לתוך זה, אבל תמורת הבטחה,

עו"ד דן גור: תראה, מר דובנו,

כב' השופטת: גם בתוך זה, יכול להיות שיש דברים שאדוני עשה עבור מר אביב אילון, בלי שאדוני יודע מה הם, כמו שאדוני העיד קודם?

העד: כן, יכול להיות הכל. אני פשוט לא מעורב בדברים, אני לא שיקרתי פה בעדות הזאת. אני לא מכיר את המשפט הזה שמתנהל פה, לא יודע על מה. לא דיברו אתי, לא מצד הזה ולא מצד זה ואף אחד לא אמר לי ואני פשוט לא יודע. יש דברים שאני, נכון, שעו"ד דן גור אומר דברים לא הגיוניים, שזה נשמע לבית-המשפט לא הגיוני, זה אולי לא הגיוני, כי גם לי זה לא הגיוני, כי עשיתי דברים אולי לא הגיוניים. אני מסכים, יש דברים לא הגיוניים. אבל אני לא יכול דברים שאני לא יודע, כן? אני חושב שאני לא יודע, כי אני לא זוכר, או שכמו שעו"ד דן גור אומר שהוא אישר את החתימה שלי. יכול להיות שהייתי אצלו. אני לא זוכר.

כב' השופטת: מי זה אצלו? עורך-הדין?

העד: אצל העורך-דין הקודם. עכשיו, יענו אותי, יוציאו אותי, יורידו לי את הראש, יגידו – אתה היית אצלו כשאישר את החתימה? אני אגיד – לא.

עו"ד דן גור: אי אפשר, אחרי שיורידו לך את הראש, אתה לא יכול להגיד כלום, מר דובנו.

העד: לא, אני אומר,

עו"ד דן גור: מר דובנו.

העד: יענו אותי, בסדר? יענו אותי,

עו"ד דן גור: טוב.

העד: אני אגיד – לא. ויכול להיות שטעיתי וכן, וטעיתי ...

עו"ד דן גור: מר דובנו, בוא נחזור לעניין שלנו, כי אני לא רוצה לחזור חזרה אחורה.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אתה עכשיו אמרת לפני דקה וחצי, שאת התצהיר הזה, שחתמת אצלי תמורת 300,000 שקל הבטחה,

העד: כן?

עו"ד דן גור: אתה קראת אותו.

העד: כן, כן. אני חושב שקראתי אותו.

עו"ד דן גור: יפה. ואתה, זאת אומרת, זאת אומרת,

העד: שלא עניין אותי מה כתוב.

עו"ד דן גור: בסדר, בסדר, אני יודע, אני יודע.

העד: אם,

עו"ד דן גור: אני יודע, אני יודע.

כב' השופטת: אדוני, בית-המשפט הבין את זה ואפשר עכשיו להתקדם. אדוני אמר את זה, בית-המשפט שמע את זה.

עו"ד דן גור: עכשיו, כשאתה קראת ולא עניין אותך, אתה ראית שם דברים שהם לא נכונים? אתה אומר שלא עניין אותך, אני מבין. ראית משהו לא נכון?

העד: לא. יכול להיות שהכל נכון מה שכתוב שם. יכול להיות שהכל נכון. יש דברים שלא היו ידועים לי, כמו שהסעיף שקראת, לא היה ידוע לי, יכול להיות שהסעיף הזה נכון מאד. אני לא אמרתי שזה לא נכונים. יכול להיות שהכל נכון בתצהיר הזה.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: אבל גם יכול, יש דברים שאני לא ידעתי עליהם. אבל נכון, אני לא אמרתי שלא נכון התצהיר.

עו"ד דן גור: אהה, טוב.

לא אמרת שהוא לא נכון.

העד: לא אמרתי שהוא לא נכון.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: יכול להיות שהכל נכון.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: לא התעמקתי.

עו"ד דן גור: בסדר.

מי זה אריה לייבזון?

העד: אריה לייבזון?

עו"ד דן גור: כן. אתה יודע מי זה?

העד: כן.

ש: מי זה?

ת: זה האחד שהיה בעל, איך קראו לזה, התימני הזה? מסעדת ... נרגילה,

ש: נרגילה היה, כן. היה נרגילה, היה נרגילה.

ת: היה בעל נרגילה בתל-אביב וכמה שזכור לי, משהו תימני, איזה אוכל תימני.

ש: מה הקשר שלו לאביב?

ת: הוא שם פשט את הרגל, בנרגילה הזאת,

ש: מי זה הוא?

ת: לייבזון. לייבזון. והוא בא, רצה לקנות מהבורקס משהו להיכנס שותף בבורקס.

ש: אחרי שהוא פשט את הרגל הוא רצה להיכנס שותף בבורקס?

ת: כן, כמה שידוע לי – כן.

ש: זה כל הקשר שלו לאביב?

ת: כל הקשר שלו, אני חושב שזהו. אחר-כך הוא נכנס לבית משוגעים, אני חושב. לקחו אותו.

ש: של מי היה הנרגילה שם, של מי היה הבעלים שלה באמת?

ת: של נרגילה?

ש: של העסק ההוא.

ת: לייבזון, כמה שידוע לי, אריה לייבזון.

ש: לא על שם מי הוא היה. מי היה באמת בעל העסק?

ת: לייבזון.

ש: לייבזון?

ת: כן. כן. כמה שידוע, ואני כמעט ידוע לי שכן, כי זה היה ידוע,

ש: מי זה ששון דדוש?

ת: ששון דדוש?

ש: כן.

ת: זה אחד שקנה, השכיר, את האולם הזה, את האולם הזה שהשכיר ממסיקה ומאילון, ומאביב, להפעיל שם את האולם אירועים, איזה מסעדה שם פתחו.

ש: זה אפילו אביב לא אומר.

ת: אני, כמה שאני יודע, הוא השכיר מהם את ה, לקח להפעיל את המקום הזה, של החתונות.

עו"ד כנפו: עדיין חקירה ראשית, גברתי? מה הרלוונטיות של זה לתיק הזה? אני לא מבין. מה הקשר?

עו"ד דן גור: איזה נכס אביב רכש עם ששון דדוש?

העד: נכס? עם ששון דדוש?

עו"ד דן גור: אהה.

העד: לא ידוע לי.

עו"ד דן גור: מי זה אבנר חדד?

כב' השופטת: מי?

עו"ד דן גור: אבנר חדד.

העד: אחד שמלווה בריבית.

ש: מה הקשר שלו לשניכם?

ת: אני לא יודע,

ש: יש פסקי-דין, אז אל תגיד אני לא יודע.

ת: אני אומר, אני יודע שהוא נותן כספים.

ש: כן, מה, שאלתי מה הקשר לשניכם.

ת: מה זה לשנינו?

ש: מה הקשר של אבנר חדד לך ולאביב אילון?

ת: ששנינו הלווינו ממנו כספים. הוא מלווה כספים בריבית,

ש: כן?

ת: באישור של בנק ישראל,

ש: כן?

ת: וכשהיינו צריכים כספים, היינו הולכים להלוות ממנו כספים.

ש: למה לא מבנק?

ת: כי בנק לא נותן. אתה צריך ביטחונות, אתה צריך זה. הוא – נותן. כמובן יותר ריבית, אבל הוא נותן.

ש: למה הייתם צריכים כסף?

ת: פעם זה לקנות איזה בית, פעם איזה עסק, לפעמים. הוא מלווה.

ש: איזה עסק?

ת: מה זה, מה זאת אומרת איזה עסק?

ש: מר דובנו,

ת: לא לא, מה זאת אומרת איזה, איזה עסק?

ש: מה, מה פה,

ת: אני לא יודע איזה עסק.

ש: אתה רואה פה ח' משהו?

ת: אני לא הלוויתי.

ש: אתה רואה פה ח' של חמור?

ת: אני שאלתי,

ש: אמרת – לקחתי הלוואה בשביל לקנות עסק. אז שאלתי,

ת: אני לא אמרתי. היה נותן הלוואות, בשביל מה לקחתם? לקחנו,

ש: אמרת, לקנות בית, מר דובנו,

ת: כן?

ש: כדי לקנות בית ולקנות עסק,

ת: עסק. כן. יפה.

ש: פה, פה, פה, פה לא כתוב כלום.

ת: כן.

ש: חמור – לא כתוב.

ת: כן.

ש: אמרת עסק. איזה, שאלתי – איזה עסק קניתם?

ת: אביב רצה לקנות איזה עסק. לא אמרתי, ביחד, לקחת שנינו ביחד, זה היה ביחד. אביב לקח כסף לקנות כמה שידוע לי איזה צעצועים, משהו. משהו כזה.

ש: לא היה איזה התנהלות משפטית?

ת: בין מי?

ש: בין אבנר חדד,

כב' השופטת: שאלות פתוחות, בבקשה.

עו"ד דן גור: מה?

כב' השופטת: שאלות פתוחות בבקשה.

עו"ד דן גור: איזה התנהלות משפטית היתה בין אבנר חדד לבין אביב אילון, שאתה היית מעורב בה?

העד: שאני הייתי מעורב בה?

עו"ד דן גור: או שלא היית מעורב בה.

העד: היה, על כספים, כמה שאני יודע, על,

עו"ד דן גור: זה תמיד על כספים, אמרנו.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אז מה?

העד: כן.

עו"ד דן גור: מה?

העד: לא זוכר בדיוק, כרגע. לא זוכר.

עו"ד דן גור: לא זוכר?

העד: על איזה וילה בדניה, משהו. אני חושב, לא זוכר בדיוק.

זה הכל כספים.

כב' השופטת: אדוני ירצה לעשות הספקה באיזה שהוא שלב, אדוני יגיד לי באיזה, לאיזה נקודה הוא יכול להגיע.

עו"ד דן גור: כן.

תראה, אני מראה לך, קצת אני, אני קצת מופתע, שאתה קצת לא זוכר.

העד: למה אני לא?

עו"ד דן גור: תיכף, תיכף. אז מה אתה רוצה עוד לספר על אבנר חדד, לפני ש,

העד: הוא נותן כספים בריבית. אין,

עו"ד דן גור: כן, אבל הליכים משפטיים,

העד: היה גם, היה גם שחקן בהפועל חיפה, אם אתה רוצה לדעת.

ש: על הליכים משפטיים שאלתי, אני יודע, עם הרבה אדומים, שחקן מלוכלך מאוד, כן.

ת: נכון.

ש: נכון. אז אני, נדמה לי שאפילו פעם אחת החשידו אותו במכירת משחק, אבל אני לא בטוח. אז אני שואל, עכשיו שאלתי על הליכים משפטיים, אבל לא על כדורגל.

ת: כן, משפטיים, בבקשה.

עו"ד דן גור: איזה הליכים משפטיים היו ביניהם, שאתה יודע עליהם?

כב' השופטת: כן, בבקשה, אדוני יענה.

העד: היה משהו עם פנחס גואטה, זיכרונו לברכה, שנרצח, שאבנר תבע את אשתו של גואטה, וזה בעצם לא יודע אם זה אביב היה שם, אבל משהו כזה.

ועוד משהו היה שלא זכור לי כרגע, אבל אם אתה תגיד לי, אני אזכור.

ש: איזה טענה אביב טען ביחס אליך ולאבנר חדד? בתביעה שאתה הגשת נגדו.

ת: שאני הגשתי נגד אביב?

ש: כן.

ת: לא יודע אם הוא טען נגד אבנר חדד משהו.

ש: לא, טען לגביך ולגבי אבנר חדד ביחד, אתה לא זוכר מה הוא טען?

ת: באמת שלא. לא זוכר מה הוא טען לגבינו.

עו"ד דן גור: טוב. אפשר לעשות הפסקה, גברתי.

כב' השופטת: אדוני עדיין מעיד בחקירה נגדית, אסור לו לדבר עם אף אחד,

עו"ד כנפו: חקירה ראשית, גברתי.

כב' השופטת: סליחה, חקירה ראשית. אסור לאדוני לדבר עם אף אחד עד שאדוני גומר את העדות. בסדר?

העד: בסדר.

כב' השופטת: השעה עכשיו 12:30 אנחנו נתכנס פה ב- 13:10.

עו"ד כנפו: עד מתי הדיון היום, רק, גברתי?

כב' השופטת: שלוש וחצי.

[ההקלטה מחודשת לאחר הפסקה]

עו"ד דן גור: אני התבקשתי על-ידי יורם רחמים, אחרי שהוא הבין את לוח הזמנים כאן, אני אעריך לגברתי מה אני חושב ואז בנסיבות האלה הוא ביקש שנשחרר אותו.

אני מעריך שהחקירה של מר דובנו תימשך עוד טיפה, אחרי זה חברי צריך לחקור אותו,

כב' השופטת: נכון.

עו"ד דן גור: לאחר מכן יש לי פה עד מחדרה שזה, מחכה לקריאה של עשר דקות, זה רו"ח אטרי לוי. גם אם מר רחמים יתחיל לאחר מכן, זה אומר שעכשיו הוא צריך לחכות עוד שעה, שעה וחצי, עד שהוא ייחקר ויצטרך לבוא פעם שנייה מעפולה.

בקשתו היא, בהנחה גם שיש לי את עד שדיברתי אתו ואמר שהוא במרחק של עשר דקות שיחה, אז להשתחרר היום ולבוא לדיון הבא.

כב' השופטת: של ה- 15 בפברואר?

עו"ד דן גור: אלא שב- 15 לפברואר הוא נמצא בחוץ לארץ.

כב' השופטת: אני ממילא מתכוונת לקבוע לכם יותר מהדיון הזה. אני חשבתי לקבוע דיון נוסף ל- 25 במרץ 18,

עו"ד כנפו: גברתי, אבל רק אם אפשר הערה בעניין הזה.

עו"ד דן גור: זה בקשתו. מפה והלאה, מה ש,

עו"ד כנפו: כן, אבל זכותי,

כב' השופטת: בבקשה.

עו"ד כנפו: חברי, אני התעקשתי אפילו, אני חושב, על זה, בדיון הקודם וגם בתגובה שהגשתי, לקבל מסגרת זמנים לחקירות וחברי העריך את מסגרת הזמנים ולכן קבענו את השישה עדים להיום, כדי לסיים עם שמיעת הראיות וחברי העריך שעה חקירה של כל עד. ידע, אני מניח, בדיוק, מה הוא הולך לשאול אותו.

אז האילוץ הזה שנוצר, זה לא אילוץ מהיום, זה משהו שצריך להתאים את מסגרת הזמנים לחקירות, בסופו של דבר.

כב' השופטת: אני אומר כזה דבר, אני לא אומרת את זה בכלל, אני אומרת לגבי העד שנחקר כעת, שהאילוץ נובע מהתשובות שלו.

עכשיו, אדוני זכר שהיינו בסרט הזה, רק בתמונת מראה, בסוף החקירה של מר מסיקה, בדיון הקודם ואני אמרתי – אני לא אגביל אתכם. אני אומרת את זה לשני הצדדים. זה תיק רחב היקף, אני לא אגביל אתכם. אתם תוכלו בסוף לטעון על כך כל דבר, גם בנושא ההוצאות.

מבחינתי, אני לא אגביל אתכם, אני מנסה כן לקצר שאני רואה שמישהו חוזר או שנקודה מוצתה. מהבחינה הזו, אני לא אגביל אתכם.

עו"ד כנפו: איכזבת אותי, עו"ד דן גור.

כב' השופטת: לא, בכל מקרה, אני רוצה לקבוע לכם עוד יום דיונים שלם, כאשר המטרה היא שבה תושלם השמיעה ואם אדוני יגיד לי בסוף אותו דיון שהוא צריך זמן לחשוב אם הוא רוצה לזמן עוד מי, אז שוב, מאותה סיבה, שזה תיק רחב היקף ואני לא מצפה מאף אחד לשלוף פה, אז אדוני יקבל את זה.

אז בסופו של דבר, כל מי שנמצא פה, יצטרך להתאזר בסבלנות. זה לא תיק שגומרים ביומיים ויש שאיפה לסיים אותו ובית-המשפט מודע לזה שצריך לסיים אותו.

עו"ד כנפו: טוב, אני,

כב' השופטת: אז אני כרגע מדברת אתכם, יש לי יום שהתפנה, שהוא 25 במרץ, 25 במרץ מתשע עד 14:00. זה יום שכולו פנוי בשעות האלה ואפשר להקדיש אותו לתיק הזה.

עו"ד כנפו: מבחינתי זה,

עו"ד דן גור: זה יום א' בשבוע.

כב' השופטת: זה יום א' בשבוע.

עו"ד כנפו: זה במקום ה- 15 לפברואר?

כב' השופטת: לא, זה בנוסף.

עו"ד כנפו: בנוסף.

כב' השופטת: בנוסף, בנוסף.

עו"ד כנפו: אוקיי, בסדר. אתה רשמת לך?

כב' השופטת: אז אני קובעת דיון נוסף לתאריך הזה, 25 במרץ 2018, מתשע עד 14:00. אדוני, רו"ח רחמים, יהיה פה בשעה 9:00 באותו יום. אדוני לא יקבל עוד זימון, אז אדוני ירשום לעצמו את זה. בסדר? ובכפוף לכך, אדוני משוחרר היום. תודה רבה.

עו"ד כנפו: צריך להגיד לי תודה.

רו"ח רחמים: תודה.

עו"ד כנפו: נסיעה טובה.

גברתי, יש לנו ב- 15 בפברואר, באיזה שעה גברתי קבעה?

עו"ד דן גור: תשע.

כב' השופטת: לא, 15 בפברואר זה מ- 11 וחצי. אין לי יום שלם ביום הזה.

עו"ד כנפו: טוב.

כב' השופטת: מ- 11 וחצי, והדיון הנוסף שנקבע כעת זה 25 במרץ מתשע עד 14:00.

עו"ד כנפו: טוב.

כב' השופטת: כן, אנחנו חוזרים לעדות של מר דובנו, בבקשה. אדוני יחזור לדוכן. אנחנו ממשיכים בחקירה ראשית.

עו"ד דן גור: רק גברתי, נציין שמר מסיקה לא נמצא באולם עכשיו.

כב' השופטת: בבקשה, אפשר להמשיך.

עו"ד דן גור: כן.

אני חייב לומר, התחלת לדבר אתי על זה, אמרתי לך – אל תדבר אתי על זה, כי אני רוצה לשאול אותך.

מצבך הכלכלי היום, השתפר בצורה דרמטית, מאז התצהיר שלך, שאז היית צריך,

העד: לא, לא דרמטי שום דבר, לא היו הפתעות.

ש: חוץ מפסק-דין שניתן לטובתך, שזה קצת עוזר לך?

ת: שזה קצת עוזר לי.

ש: כן. תראה, למה נתת לאביב הלוואות?

ת: למה נתתי הלוואות? לא נתתי הלוואות. עזרתי לו מדי פעם, אם יכולתי.

ש: אני לא, אני לא אכשיל אותך, כי,

ת: לא, אין מה להכשיל.

ש: לא, אני אגיד לך למה. כי יש פה פסק-דין שיש לנו אותו,

ת: כן?

ש: שכחו אולי לעדכן אותך, אמרו לך רק מה להגיד, אבל שכחו להגיד לך שהוגש פה פסק-הדין, זה נ/3, תסתכל בבקשה, זה כבר סעיף 1 לפסק-הדין. תראה מה כתוב פה, שאתה טוען, כך השופט אומר,

ת: כן.

ש: השופט לא,

ת: לא לא,

ש: שאתה נתת שלוש הלוואות שהיתרה שלהן, זאת אומרת כבר אחרי שכוסה חלק, זה שש-מאות,

ת: 60.

ש: 661,000 שקל.

ת: כן.

ש: אז בוא, בוא כדי שאני אמנע ממך את ההתפתלויות בנושא הזה. למה נתת לו הלוואות? עכשיו אל תגיד – לא נתתי לו, לא, את זה לא צריך לקרוא, זה השופט אומר.

ת: זה לא בדיוק הלוואות לכיס. זה נתתי את הדירה שלי, בחדרה. את הדירה שלי, שכיסתה את החובות של אביב לאיזה שהוא קבלן. כן? והבאתי חבר שעשה עבודה מסוימת ואני הייתי צריך, היה חייב לי כסף, אני קיזזתי את החוב שלי אצל החבר, קיזז לי את החוב על אביב, אבל זה לא,

ש: כן, אבל שאלתי למה היית צריך לתת לו. מה, לפי מה שאני הבנתי, אתה קטן ומסיקה ואביב גדולים ואתה עושה עסקים קטנים. פתאום, פתאום,

ת: זה מדובר,

ש: רגע, רגע,

ת: על אביב, לא על מסיקה.

ש: הבנתי, הבנתי.

פתאום אתה הקטן,

ת: כן.

ש: נותן לטייקון,

ת: טייקון.

ש: כן.

ת: כן.

ש: אתה נותן הלוואות.

אז אני שואל – איך נוצר מצב שאתה הקטן נותן לטייקון הלוואות. זה מה ששאלתי.

ת: כי אביב בנה בית,

ש: נו?

ת: וילה.

ש: נו?

ת: והיה צריך כסף,

ש: נו?

ת: וזה קבלנים שעשה ותמיד ש, הוא הסביר לי שדוגמה, אתה מתכנן לבנות בית או אתה לוקח בחשבון שני מיליון, בסוף אתה מגיע לשלוש מיליון,

ש: אבל הוא טייקון, יש לו כסף ולך אין כסף.

ת: יש לו כסף ברכוש, זה לא אומר, אה, דרך אגב, יש לו כסף בכיס. זה שהוא נותן הלוואות בריבית, לא ברכוש, במזומנים. אביב, יש, היה לו ברכוש, לא היה לו ב, לא היה לו מזומן, כמו שאומרים. היה לו כסף ברכוש, כן? זאת אומרת, כך אני הבנתי, והיה צריך, נשאר חייב לקבלן אחד 150,000 שקל, פה נשאר עוד 100,000 שקל. תכנן את הבית,

ש: אבל פה מדובר על 660,000 שקל.

ת: כן, של הבית. אני נתתי את הבית,

כב' השופטת: מה זה נתתי את הבית?

העד: את הבית שלי, לקבלן של אביב, שבנה לו את הבית, את הווילה, והוא מכר את הבית, והתקזז עם אביב ואביב היה צריך להביא לי את ההפרש.

כב' השופטת: כלומר, קודם היה לאדוני בית ואחרי הסיפור הזה,

העד: היה לי בית.

כב' השופטת: לאדוני לא היה בית?

העד: נכון.

כב' השופטת: טוב.

עו"ד דן גור: איזה בית?

העד: איזה בית? בחדרה.

עו"ד דן גור: ואיזה בית אביב מכר?

העד: מה זאת אומרת?

ש: אמרת גם אביב מכר בית בשביל הבית,

ת: לא לא, אני לא אמרתי אביב מכר בית. בנה בית. בנה בית. אביב בנה בית, בחדרה,

ש: כן?

ת: ואני, נניח, אם עושים חשבון, בית שיעלה לו שני מיליון, סתם אני נותן מספרים,

ש: כן?

ת: אז הוא הגיע לשלוש מיליון. אז נקלע לחובות, לא שהיה מסכן, פשוט ברכוש. וזה היה בית, שלא התכוננתי לגור בו. כן? לגור בו זה היה מיני פנטהאוז כזה, לא התכוננתי לגור בבית ההוא, אז נתתי את זה לקבלן ואביב היה צריך להביא לי את הכסף ופשוט כל פעם, הוא לא אמר שהוא לא יביא, הוא אמר – עוד שבוע, עוד חודש, עוד חודש, בסוף ראיתי שאני לא מקבל את הכסף, אז החלטתי לתבוע אותו.

הוא לא אמר שהוא לא יביא.

ש: וניתן פסק-דין לטובתך?

ת: זה לא יודע אם זה לטובתי, זה לא לטובתי. אני לא מרוצה. אני לא יודע אם אביב מרוצה. אני לא מרוצה מהפסק-דין הזה, אבל קיבלתי את זה.

ש: אהה. איפה היה הבית שלך?

ת: בחדרה.

ש: איפה?

ת: כמה שידוע לי, ברח' הנחל.

ש: חטיבת הנחל?

ת: רח' חטיבת הנחל.

ש: והיה גם לאביב בית שם?

ת: קודם – היה. מעלי.

ש: מעליך?

ת: כן.

ש: איך שניכם קניתם שם, במקרה אתה קנית והוא נקלע?

ת: אביב הביא את העסקה. הוא קנה לעצמו את הפנטהאוז הגדול, ואני קניתי מתחתיו, כי הוא אמר זה הזדמנות, מכיר את הקבלן, קניתי מתחתיו בית.

ש: תראה,

ת: ואחר-כך אשתי לא רצתה לגור שם.

כב' השופטת: אם אפשר רק לא להישען.

עו"ד דן גור: סליחה, גברתי, אני, זה פשוט מבלי משים.

כב' השופטת: כן.

עו"ד דן גור: הזקנה, אתה מחפש משהו להישען.

ואתה אומר שאתה היית חבר טוב של אביב, קניתם אחד מתחת השני?

העד: חבר טוב מאוד הייתי.

ש: אז בוא, בוא נשאל אותך, זה לא תכננתי לשאול אותך, אבל מה הוא עשה עם הדירה שם, עם הפנטהאוז הזה?

ת: הוא היה גר, אחר-כך הוא החליט לבנות, קנה מגרש, גדול, והיה צריך, ומכר את הבית. מעלי.

ש: בשביל לקנות את המגרש?

ת: בשביל לקנות את המגרש. הוא היה, כן. בשביל לבנות מגרש, ככה אני הבנתי ממנו.

ש: ככה הבנת ממנו, כן. בזמן שהוא מכר את הבית, זה היה בשביל, איפה שהוא גר היום, בניסן?

ת: איפה שהוא גר היום, בדיוק.

ש: והכל הלך לשם וכשנגמר שם, אז אתה עזרת לו בזה שמכרת,

ת: תשמע, אני לא יודע אם נגמר, מה לא נגמר.

ש: מה שהוא אמר. אתה,

ת: לא, אני יודע מה שאני.

ש: אז רגע, רגע,

ת: אני עזרתי לו,

ש: הרי הוא בא אליך, ואמר לך – שמע, נגמר לי הכסף, תעזור לי, ואז מכרת את הבית ועזרת לו?

ת: נכון.

ש: בשביל הבנייה?

ת: בשביל,

ש: יפה. אז זה, בסדר, אני לא אומר שזה נכון, זה מה שהוא אמר לך?

ת: כן. לא לא, זה גם אני יודע, כי אני יודע שהכסף, שהבית שלי, מכרתי. מכרתי לקבלן שאביב היה לו, שהיה חייב לו כסף. כך אני הבנתי, כן.

ש: והוא יספר לך מאיזה כסף הוא בנה את הבית?

ת: מה זאת אומרת מאיזה כסף?

ש: שזה מהפנטהאוז?

ת: לא לא. אני הבנתי, שהוא קונה מגרש ומוכר שם את הבית, למעלה, ועוד עבר לגור מהפנטהאוז, הוא עבר לגור בית ליד מסיקה, שלפי, אני חושב אז הם התחברו, משהו כזה, השכיר בית ליד בית של מסיקה, בית ליד בית ובינתיים הוא קנה מגרש שם וכל הזמן הוא אמר, ורצה בית פרטי, כמו של מסיקה. ועבר לגור מהפנטהאוז, ליד מסיקה, בית ליד.

ש: זאת אומרת,

ת: זה מה שאני יודע.

ש: שכשהוא מכר, מכר את הבית, הוא עוד לא היה חבר של מסיקה? את הפנטהאוז.

ת: אני לא יודע. לא יודע.

ש: לא, אמרת – אז הוא עבר לגור לידו,

ת: תראה, אני לא יודע באיזה שלב הוא מכר את הבית. לא יודע. הם רצו כלב, לא יודע, רצו בית פרטי. אני לא יודע אם כבר הבית נמכר, הפנטהאוז או לא,

ש: אה, בשביל כלב?

ת: לא לא, הם רצו שם ילדים, כלב, לא יודע. זה מה שאני יודע. והם השכירו ואמרו שהם יקנו, חיפשו שטח אדמה שם באזור, והוא השכיר את הבית ליד מסיקה בדיוק בית ליד בית, לפי,

ש: ושפכו את הכסף שלך ושל הפנטהאוז,

ת: בבית החדש.

ש: בבית החדש.

ת: ככה אני מבין.

ש: כן. עכשיו, תגיד לי, תודה, אתה בקשר עם האבא שלו באותו זמן?

כב' השופטת: אבא של מי?

עו"ד דן גור: של מר אילון.

כב' השופטת: אילון.

עו"ד דן גור: כן.

העד: הייתי רואה אותו מדי פעם. לא יותר מדי. אבל פגשתי אותו כמה פעמים.

ש: מה הקשר של האבא לבית, לפנטהאוז?

ת: אני לא יודע מה הקשר של האבא לפנטהאוז.

ש: אבל אז אתה יותר כבר חבר של אביב מאשר של האבא?

ת: ברור, ברור. רק, אחר-כך אני נכנסתי עם אביב לכל מיני עבודות וכל מיני עסקים קטנים, כן? ואבא שלו הוא בן-אדם שקט, ישר, לא איש עסקים, לא כלום, בן-אדם טוב טוב שהתחברנו מאוד בשנת 70 בדיוק.

ש: אתה יודע שהאבא שלו עמד פה והעיד או שאתה לא יודע?

ת: לא, מאיפה אני יודע?

עו"ד דן גור: טוב. עדיין, תודה רבה לך. עזרת לי מאוד באיזה עניין אחר.

תראה, למה אני שואל, דיברתי קודם על אבנר חדד ועל הקשר שלך לאביב אילון, כי כשהשופט מציג מה היו הטענות של אביב, אז אביב אמר שאתה תבעת אותו כנקמה שלך ושל אבנר חדד. מה יש לך להגיד על זה?

העד: אין לי מה להגיד, זכותו להגיד מה שהוא רוצה.

ש: לא,

ת: אני לא מקבל את זה מה שהוא אמר. לא, זה בכלל, מוזר לשמוע את זה.

ש: עכשיו, בכתב ההגנה שלו הוא טען שהוא אף פעם לא לקח ממך הלוואה ושאתם לצורכי מיסוי כתבתם הלוואה. אתה יכול להסביר לי מה זה הדבר הזה?

ת: לא. מה שהוא כתב, אני לא רוצה גם להסביר. זכותו לכתוב מה שהוא רוצה, גם אני אמרתי, שיגיד מה שהוא רוצה, זכותו. אני את האמת שלי – יודע.

ש: אביב מדבר על דירות שלו, שנרשמו על השם שלך. מה אתה יכול להגיד לנו על זה?

ת: שהוא מדבר. הוא מדבר. הוא יכול להתגאות, יכול להשוויץ, יכול להגיד מה שהוא רוצה.

ש: זה לא נכון?

ת: זה לא נכון. 99% זה לא נכון. היו לו חלק שלי, חלק שלו, זה נכון. בחלקים.

ש: תסביר לי.

ת: לא לא, אני אומר. יכול להיות שהוא השקיע באיזה שהיא דירה שלי סכום כסף, שהוזן לו, שאני בשלו, אבל לא היו כל-כך הרבה דירות. שיכול לדבר עליהן. דירה אחת.

ש: ושל מי היתה הדירה בכרמל בחיפה?

ת: אז דיברנו, חלק על הדירה הזאת אפשר לדבר שחלק שלי, חלק של אביב.

ש: ועל מי נרשם?

ת: נרשם עלי. כי אני לקחתי את המשכנתה. את רוב הכסף – אני לקחתי, במשכנתה.

ש: אבל זה דירה של אביב?

ת: לא, זה לא. לא של אביב, לא שלי. זאת אומרת, קנינו את זה להשקעה, להשקעה, אחר-כך היו ... אני לקחתי את המשכנתה, שזה רוב הכסף,

עו"ד כנפו: מה זה רלוונטי?

עו"ד דן גור: הבנתי.

ותגיד לי, חוץ מדירות שהרישום לא בדיוק שיקף את הבעלות, היה עוד דברים שהיו רשומים ולא שיקפו בדיוק את הבעלות ביניכם?

העד: לא, לא שזכור לי, עכשיו שאתה שואל, לא שזכור לי.

ש: חברות, למשל בבורקס?

ת: לא. בבורקס,

ש: מי החזיק, מי החזיק את החברות שם? כשאתה היית שותף, מי החזיק את החברות?

ת: אני ואחר-כך אני עזבתי ומישהו אחר החזיק.

ש: וכשאתה החזקת,

ת: אז אני ניהלתי בפועל.

ש: כן. אבל של מי זה היה?

ת: מה זאת אומרת של מי? שלי.

ש: רק שלך?

ת: תראה, אם אביב שם, עזר לנהל, הוא ידע איפה להזמין, ספקים וזה,

כב' השופטת: אדוני, לא מדברים על הניהול, מדברים על הרישום של החברה.

העד: שלי. היא היתה שלי.

כב' השופטת: הרישום היה על שמך?

העד: על שמי וגם כן הפעלתי את הבורקס. הייתי נוכח, פיסית.

עו"ד דן גור: ואז מה היה החלק של אביב בבורקס שאתה הפעלת אותו?

העד: לא היה לו חלק בבורקס,

עו"ד דן גור: לא היה לו חלק?

העד: היה לו עסקים עם פנחס גואטה זיכרונו לברכה. הם עשו דברים מסוימים. על הבורקס זה בקושי משכורת היה שם, בקושי.

כב' השופטת: משכורת למי?

העד: לי. שני פועלים שם, לא, בקושי החזיק את עצמו, כן? בשביל 2,4500 – 3,000 שקל, לא היו,

עו"ד דן גור: ממי קיבלת את זה? ממנו? מאביב?

העד: לא, ממה ש,

ש: לא, ממי קיבלת את העסק?

ת: מה זאת אומרת?

ש: את הבורקס. ממי קיבלת?

ת: אביב הביא את העסקה. אז כשאתה אמרת, אתה עזרת לאביב, בהתחלת הדרך, אביב פתח שם עם איזה שהוא שותף משהו, ולא הלך, ואני עזבתי בדיוק את סולתם, אז אני באתי והייתי נוסע יום יום, 15 שעות, הייתי נמצא בבורקס, ואני הפעלתי את זה ואני עשיתי הכל ואביב יצא בכלל מהתחום.

הוא פתח אחר-כך, ניסה, כמה שאני יודע, איזה מרקייה בתל-אביב, מה ששלי – שלי, מה ששל אביב – אביב, אני לא הלכתי לתל-אביב ולא כלום.

ש: כשאמרת שמה שבתצהיר, אתה לא אומר שהוא לא נכון,

ת: כן.

ש: מה אתה כן אומר? מה אתה לא אומר – הבנתי. אתה לא אומר שהוא לא נכון. מה אתה כן אומר, אבל?

ת: מה זאת אומרת? מה שבקשר, מה שבקשר אלי, זאת אומרת, מה שאני אמרתי שאני מכיר את אביב וזה וזה, ואם אתה מדבר על התביעה שאנחנו כביכול התחלנו אביב, זה פחות או יותר. פחות או יותר, אמת. ויש דברים, אולי לא הכי מדויקים. אבל,

ש: מה לא מדויק?

ת: לא, אני לא זוכר כרגע, אם אני צריך לעבור על זה. אני לא יודע אם דייקתי.

ש: אתה רוצה להסתכל, להגיד מה לא דייקת?

ת: לא. לא. לא, למה שאני ארצה להגיד מה לא, אני אומר, אולי קצת הגזמתי בדברים מסוימים.

ש: כמו מה?

ת: סך-הכל,

ש: כמו מה?

ת: לא יודע. לא יודע, אם ניפחתי איזה סכום או לא דייקתי, יכול להיות.

ש: בוא נסתכל.

אם יש סכום, אז זה לא שלא היה סכום, יכול להיות שניפחת אותו? זאת אומרת, יכול להיות שאמרת שיש חוב של 200, כשיש חוב רק של 20?

ת: לא, לא עד כדי כך, זה כבר,

ש: לא, אבל אם אמרת שיש חוב, אז הוא רק נופח. לא יכול להיות שאמרת,

ת: אולי הוספתי על זה ריבית או משהו כזה.

ש: אבל לא יכול להיות שאמרת שיש חוב, כשאין חוב?

ת: לא. סתם להמציא חוב? אתה צריך להוכיח. אולי הכנסתי ריבית כמו ששילמתי לאבנר, או דברים כאלה. אבל לא,

עו"ד דן גור: איזה שכר טרחה אתה שילמת במקום אביב, בתביעות שלו, לעורכי-דין בתל-אביב, 30,000 שקל?

עו"ד כנפו: אתה מפנה אותו לסעיף בתצהיר?

העד: אני לא, 30,000 שקל לעורך-דין? לא היה ולא נברא.

עו"ד דן גור: זאת אומרת, אם, הרגע אמרת,

העד: כן, אמרתי,

עו"ד דן גור: שאם,

העד: אבל אני שוב אומר,

עו"ד דן גור: רגע, רגע, מר דובנו,

העד: ואני חזור.

עו"ד דן גור: מר דובנו, רגע.

העד: כן?

ש: אמרת שאין דבר כזה שכתבת סכום, שאין.

ת: אז אני אומר,

ש: לכל היותר, הפרזת.

ת: לא לא, אבל פה אני חוזר, ואני אומר – לא היה, אז לא הפרזתי. לא היה ששילמתי 30,000 שקל לאיזה שהוא עורך-דין, בתל-אביב, על אביב. לא זוכר, לא זוכר דבר כזה,

ש: לא בתל-אביב, סליחה, אני לא אמרתי נכון, זה לא בתל-אביב.

ת: איפה?

ש: לעורכי-דין של אביב, שילמת כסף?

ת: לא, לא שזכור לי. אם תזכיר לי, אני אגיד לך כן או לא. פשוט אני לא זוכר.

ש: אתה מספר שמיכאל אמר שזה לא עניין שלו התביעה של הסופר, זה עניין של אביב,

ת: מי זה מיכאל?

ש: מיכאל, אח של אביב.

ת: מה אני מספר?

ש: מיקי. אתה יודע שיש לאביב אח?

ת: בטח, בטח, חשבתי, אני קורא לו מיקי.

ש: מיקי, מיקי.

ת: מיקי. אמרת מיכאל, אני לא יודע מי זה מיכאל. מיקי.

ש: טוב.

ת: כן כן.

ש: כי פה, אתה יודע, בשביל 300,000 אנחנו כותבים בלשון, מיכאל,

ת: לא לא, לא, זה,

ש: סתם מיקי?

ת: זה, כן.

ש: כן? אז אתה אומר פה שבגלל שהתביעה של הסופר, לא עניין של החברה ולא עניין של מיקי, אז מיקי לא רצה לשלם מהחברה. אז אתה הלכת ושילמת לעורכי-הדין של אביב. שכר-טרחה.

ת: כן.

ש: בפרדס-חנה.

ת: זה אמת.

ש: אתה זוכר כמה שילמת?

ת: כמה שילמתי אז? אני חושב, אולי, עוד פעם, לא מדויק.

ש: אתה רוצה שאני אגיד לך כמה כתבת פה?

ת: כן. תגיד לי כמה כתבתי פה, זה האמת.

ש: 30,000.

ת: 30,000 אז זה אמת

ש: אמת?

ת: ועוד פעם שילמתי. אני חושב שקצת יותר, כי שילמתי עוד פעם.

ש: אהה.

ת: לאביב. בשיק שלי.

ש: תראה,

ת: אפשר רק להוסיף משהו?

תראה, אני נתתי לאביב שיק והוא אמר שזה לעורכת-הדין, יכול להיות שהוא העביר את השיק למישהו אחר.

ש: הבנתי.

ת: לא לא, אבל אני, השיק שלי נפרע,

ש: למה, אביב היה עושה לך דברים כאלה?

ת: אביב? אביב לא. אבל אני עשיתי בשביל אביב,

ש: לא, אז יכול להיות שאביב עשה לך דבר כזה, אמר לך שיק למקום אחד ולקח למקום אחר?

ת: לא, לא, יכול להיות שהוא פרט את זה, אני לא יודע איפה הוא שם את השיק. הוא אמר שזה לעורכת-הדין, זה – כן, זה אני זוכר טוב טוב.

ש: אל תפחד, זה לא קשור לשיק.

ת: לא לא.

ש: אם בגלל זה אמרת, אז אל תפחד.

ת: לא לא, אני לא מפחד. לא פוחד. אין מה לפחד.

ש: תראה, בסוף אני אגיע למסמך שאתה חתמת, אבל בינתיים אני מראה לך מסמכים שאתה לא חתמת עליהם, בסדר?

ת: כן.

עו"ד דן גור: אני מראה לך הודעה על כתובת משרד רשום, אני קודם מראה לך כי אני לא יכול להגיש את זה, אז תראה את זה ואז תשים לו את זה. זה הכל אחד. זה אותו אחד. אני לא מגיש את זה.

עו"ד כנפו: בסדר, אני רוצה להסתכל, בינתיים שהוא יעיין.

עו"ד דן גור: בסדר, תסתכל.

זה הודעה על כתובת משרד רשום, של חברת אילון אל דדוש, אצלך בבית.

העד: כן.

ש: אתה יודע על זה משהו?

ת: אצלי בבית?

ש: כן. באוסישקין 1, הנה.

ת: כן כן, את הכתובת ראיתי, אוסישקין 1, אצל דובנו יעקב.

ש: כן, אפילו אצל דובנו יעקב.

ת: פה, פה אני לא חתום, נכון?

ש: לא.

ת: בסדר.

ש: אתה לא יודע על זה כלום?

ת: החברה, אילון את דדוש, כן זכורה לי החברה. כן זכורה לי החברה, כי זה אילון, פשוט.

ש: כן?

ת: ואם אני, היה צריך בשביל לקנות את הסופר, אביב זכה באיזה מכרז, לקנות את הסופר, ורק הוא יכול היה לקנות, אז בשביל זה הוא רצה את החברה אילון, שיהיה אילון, שרק אילון יכול לקנות. אז את החברה אני זוכר. אבל אם זה אתה שואל אותי אם זה אצל דובנו יעקב? זה אני לא יודע.

ש: אבל המניות, של מי היו, אתה יודע?

ת: לא. לא, אני לא יודע. אני יודע, זכור לי החברה הזאת, שהיא היתה צריכה לקנות את הסופר, אבל לא ידעתי שהיא שלי.

ש: תראה, לפחות כשהיא הוקמה, גם זה אני לא מגיש. בעל המניות היחיד היה ששון דדוש. אתה יודע על זה משהו?

ת: שהוקמה? מאיפה אני יודע שהוקמה, אני לא, לא, לא הייתי נוכח ולא, אני יודע?

ש: אולי ששון דדוש העביר לך את המניות?

ת: יכול להיות שהוא העביר לי את המניות. יכול להיות.

יכול להיות כל דבר ש, לא זכור לי שזה דדוש,

ש: לא זכור לך?

ת: לא. לא לא.

ש: אז אנחנו, אתה לא זוכר שהוא העביר לך מנית, את המניות שלו?

ת: לא, לא זכור לי.

ש: מה הקשר שלו לחברה הזו, לאילון אל דדוש?

ת: של מי?

ש: של ששון דדוש.

ת: אני לא יודע. מה הקשר שלו?

ש: אתה לא יודע?

תראה, בהודעה מ- 5.8.02, כתוב מחברה אחרת, במדיה, אתה לא חתום על זה גם כן, יש הודעה שאתה ומסיקה ממונים לדירקטורים מטעם חברת מדיה. הפסיקו לכהן ברקוביץ' דוד ואביזראת רוברט, ומי שממונה במקומם זה דובנו יעקב ומסיקה יוסי, אגב, עד היום הזה אתה עדיין מופיע כמנהל בחברה הזו, אבל,

ת: אבל אני לא ידעתי שאני מופיע אז ולא יודע שאני מופיע עכשיו. זה אני לא מכיר בכלל.

ש: טוב. עכשיו, אני אשאל אותך, זה אנחנו נמצא דרך להגיש את זה. נראה איך נעשה את זה.

עכשיו, אני מציג לך מסמך. תגיד לי אם זו החתימה שלך. בצד, באמצע, בצד שמאל.

ת: כן כן, אני יודע.

ש: מספיק לי שגם תגיד לי 51%.

ת: עושה רושם שכן.

ש: מעל 51%?

ת: כן. אני חושב שכן.

ש: כן. אתה יודע מה זה המסמך הזה?

ת: לא.

ש: מה לא?

ת: לא, לא יודע. לא הסתכלתי מה המסמך. הסתכלתי רק על החתימה.

ש: עכשיו תסתכל על המסמך ותראה, אולי זה מזכיר לך משהו.

ת: זה שטר העברת מניות.

ש: כן?

ת: לא מזכיר לי כלום.

ש: אז אני, תראה, שטר העברת מניות בחברת אילון את דדוש, אילון אל דדוש, שפה דדוש ששון מעביר לך, או קודם שהיה לו, הראיתי לך, 100 מניות, מעביר אליך את כל 100 המניות ויש חתימה שלו ויש חתימה שלך.

ת: יכול להיות העביר לי, בלי שאני התייחסתי לזה בכלל. בלי שאני. איזה מניות, של איזה חברה?

ש: אילון אל דדוש. כתוב – החברה, אילון אל דדוש, כתוב.

ת: אם הוא מעביר לי את המניות? יכול להיות, אני לא זוכר.

ש: אתה מכיר את האיש הזה, באופן אישי?

ת: מכיר אותו, היה בא לבורקס. היה, הוא היה מפעיל את האולם שמחות, את המבנה הזה, שאביב ומסיקה קנו, זה היה ממש ממול, כן? אז היה בא שם למשרד, אני ישבתי עם אביב במשרד אז היה בא לאביב יותר. אז אני מכיר אותו ככה, ברפרוף, לא חברים ולא, לא משהו.

עו"ד דן גור: גברתי, אנחנו נבקש לסמן את זה.

כב' השופטת: זה יהיה נ/26.

עו"ד דן גור: עכשיו, אתה יכול לתאר לנו את הנסיבות של החתימה על הדבר הזה?

העד: לא, לא זכור לי. אז אני לא יכול, לתאר מה שאני לא זוכר.

ש: את רוברט אביזראת אתה מכיר? רוברט, אתה מכיר אותו?

ת: לא.

ש: לא יודע מי זה?

ת: לא.

ש: בשלב מסוים אביב מודה שהוא התחיל לעסוק במופעים, באירועים, כמו שאתה אומר.

עו"ד כנפו: מה זאת אומרת? מה זה השאלה הזאת?

העד: אביב אומר?

עו"ד דן גור: כן.

העד: לא ידוע לי.

עו"ד דן גור: מה ידוע לך על זה?

העד: לא ידוע, לא ידוע לי. לא ידוע לי שהוא עושה,

ש: מכירת כרטיסים למופעים,

ת: לא ידוע, לא ידוע לי שום דבר מזה.

ש: לא ידוע לך?

ת: שום דבר. שום מושג.

ש: הוא אומר שהיתה לו חברה מדיה משל עצמו,

ת: כן?

ש: בחברה הזאת, מכרו כרטיסים לכל מיני אירועים, מופעים,

עו"ד כנפו: אני מתנגד לשאלה, גברתי. שיפנה אותו,

העד: לא, אני לא מכיר.

עו"ד כנפו: לא, רגע, אל תענה.

העד: אני לא מכיר.

כב' השופטת: רק רגע.

עו"ד כנפו: אל תענה.

העד: או.

עו"ד כנפו: שאם הוא רוצה לשאול אותו, הוא אומר שהוא אומר שהיה לו, איפה הוא אומר, מה הוא אומר, בהתייחס לאיזו חברה?

אי-אפשר לשאול שאלות כלליות כאלה.

כב' השופטת: זו שאלה כללית, לאדוני ידוע משהו על פעילות של,

העד: שום דבר. לא ידוע לי,

כב' השופטת: לא שאלתי עדיין.

העד: מה?

כב' השופטת: האם ידוע לאדוני על פעילות של מר אילון, בתחום מופעי בידור או מכירת כרטיסים?

העד: לא ידוע לי כלום וכמה שאני יודע, זה לא התחום שלו. של, הוא מבין באוכל ובמכוניות. זה מה שאני יודע.

עו"ד דן גור: עוד שנייה. לדעתי סיימתי אבל אני רוצה להסתכל שנייה משהו.

תראה, שופט בחיפה מדבר בסעיף,

העד: איזה, איפה בחיפה? באיזה,

עו"ד דן גור: זה שאתה לא היית מבסוט.

העד: זה בקריות.

עו"ד דן גור: סעיף 24(ג), הוא מדבר על פסק-דין בתביעה של אבנר חדד, נגד אביב. וזה גם מוצג נ/4.

בפסק-הדין הזה עולה שבשנת 2003, אתה, אביב, ואבנר חדד, שיתפתם פעולה בעסקי מתן הלוואות בריבית, כשאתם, אתה ואביב, שלוחים שלו. מה יש לך להגיד על זה?

העד: לא ידוע לי מדבר כזה בחיים, בחיים. זה לא היה. כן, שלא נתתי הלוואות בריבית, זאת אומרת, לאף אחד. אני לא יודע מאיפה אתה מקריא את זה, אבל,

עו"ד דן גור: זה הפסק-דין,

(מדברים ביחד)

העד: ... שיתפנו פעולה,

עו"ד דן גור: בפסק-הדין שלך.

העד: שלי?

עו"ד דן גור: כן, כן.

העד: שלי?

עו"ד דן גור: כן, כן, בקריות, כן. עד היום לא קראת אותו גם כן? או שהשופט חתם ואחרי זה מישהו אחר כתב?

העד: לא לא, אני לא, לא קראתי, לא זכור לי שבפסק-דין כתוב דבר כזה.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: כי זה לא יכול להיות דבר כזה.

ש: מי זה דוד זרד?

ת: לא מכיר דוד זרד.

ש: לא מכיר?

ת: אה, דוד זרד? זה עם הצעצועים משהו. זהו, נזכרתי.

ש: מה היה אתו?

ת: לי – כלום. לי – כלום.

ש: למי היה?

ת: לאביב.

ש: מה היה לו אתו?

ת: רצו לעשות איזה שהוא עסק, ביחד. וגם אני, אפילו שאתה לא שואל, אני יכול להוסיף שאני אמרתי לאביב – אני לא מכיר אותו, לא שהוא רע או טוב, אל תעשה אתו כלום. הנה הדעה שלי.

ש: הדירה בחיפה, שאתה אמרת שאתה לקחת משכנתה,

ת: כן?

ש: באיזה רחוב זה היה? גרינבוים?

ת: כן, גרינבוים 15.

ש: כי תראה, למה הדירה הזאת נמכרה?

ת: למה נמכרה?

ש: כן.

ת: אחת הבעיות היה ששועבדה לאבנר חדד, שאביב, שאביב, או שתקרא לזה הפוך, שאני לקחתי הלוואה מאבנר חדד,

ש: מי לקח את ההלוואה?

ת: למי לקחתי?

ש: מי לקח את ההלוואה. אתה אומר קודם אביב ואחרי זה אתה אומר הפוך, מה?

ת: לא לא, אני אומר, אם אנחנו מסתכלים,

ש: מי לקח את ההלוואה? לא מסתכלים. מי לקח את ההלוואה.

ת: בוא נגיד שאני לקחתי את ההלוואה, אביב לקח, או שאביב, אותו דבר תקרא, אני שעבדתי את הדירה לטובת אבנר חדד. והיינו צריכים להחזיר לו את הכסף.

ש: אהה.

ת: כן?

ש: למה, למה אתה ואביב זה אותו דבר?

ת: כי אני הייתי ערב. אבל כסף נניח שאביב לקח את הכסף לעצמו.

ש: ל-מה?

ת: כמה שאני מבין,

ש: כן?

ת: זה בשביל להיכנס שותף עם דוד זרד. בצעצועים, שציינתי פעם, שהוא פעם רצה להיכנס לעסק של צעצועים, כמה שידוע לי. שאני לא הייתי מעורב, אני לא יודע מה.

ש: ובשביל זה הוא לקח הלוואה מאבנר חדד?

ת: הוא לקח את הכסף, אני נתתי את הערבות.

ש: בסוף מה קרה עם הדירה הזאת?

ת: נמכרה.

ש: מה?

ת: נמכרה.

ש: כדי לכסות את החוב לאבנר חדד?

ת: וגם לי היה קשה מאוד לשלם את המשכנתה. על הדירה, היה הרבה משכנתה, גם רציתי להיפטר מהמשכנתה. אז הדירה לא היתה שווה כלום, בכרמל. היום, בקושי מכרנו אותה.

עו"ד דן גור: אני סיימתי, גברתי. תודה.

כב' השופטת: בבקשה. חקירה נגדית לעו"ד כנפו, בבקשה, אפשר להתחיל.

העד, מר יעקב דובנו, משיב בחקירה נגדית לשאלות עו"ד נדב כנפו:

עו"ד כנפו: מר דובנו, אמרת על התצהיר שהציגו לך, אתה חתמת כי הבטיחו לך 300,000 שקל. תוכל לפרט קצת את הנסיבות, מי הבטיח לך, מתי זה היה, איפה היית?

העד: מתי? אני אפילו לא זוכר מתי זה היה. לא זוכר. אני באתי,

עו"ד כנפו: לאן הגעת?

העד: אני חושב, שאני, לא רוצה, אני חושב שהגעתי לעו"ד דן גור, שהוא הזמין אותי, אני חושב, והצגתי לו את הבעיות שלי, אז הוא אמר לי – יש תיק כבד, תיק כבד שמתנהל, שהלקוח שלו, מתנהל נגד אביב.

ש: מסיקה? יוסי מסיקה?

ת: יוסי מסיקה, כן.

ש: כן?

ת: תיק של הרבה הרבה כסף ואם אני אוכל לעזור לו בתצהיר, אז הוא, הוא יתבע את אביב במקום לקחת שכר-טרחה ככה וככה שזה עולה שכר טרחה ואני בדקתי אצל עורכי-דין ולא היה לי את הכסף, שזה המון כסף היה, שזה מינימום לפי עו"ד דן גור זה 300,000 שקל, הוא עושה לי הכל הכל, את כל התביעה והכל הכל, חינם. שאני מקבל על זה לפחות 300,000 שקל, שאני, תמורת התצהיר. אחרת, לא הייתי נותן תצהיר ולא הייתי, לא הייתי נותן תצהיר, כן? אז 300,000 שקל, פיתה אותי.

ש: זאת אומרת, הסיכום היה שאתה תחתום על תצהיר לעזור למסיקה בתביעה בחיפה?

ת: לא, לא, לעו"ד דן גור.

ש: ללקוח של עו"ד דן גור, מסיקה.

ת: אני,

ש: כן?

ת: לא רוצה לשרבב פה את מסיקה,

ש: אוקיי.

ת: כי זה לא התנהל נגד מסיקה, זה היה עם עו"ד דן גור.

ש: אבל עו"ד דן גור אמר לך,

ת: כן, כן,

ש: תחתום על תצהיר, שיעזור לי בתביעה,

ת: כן, זה היה מסוכם, כן.

ש: רגע, תשמע את השאלה שלי. עזור לי בתביעה שמתנהלת בי יוסי מסיקה לבין אביב אילון,

ת: כן.

ש: וכנגד זה, אני אייצג אותך בחינם בתביעות נגד אביב?

ת: כן.

ש: עכשיו, אפשר להגיד שזה היה סמוך למועד שבו חתמת על התצהיר, ינואר 2011?

ת: אני חושב שכן.

ש: אתה חושב. עכשיו, באותו מעמד שסיכמתם את זה, נוסח התצהיר או שבאת שוב?

ת: לפחות חמש פעמים באתי,

ש: באת למשרד של עו"ד דן גור?

ת: למשרד של,

ש: ומי, מי הכין את התצהיר? מי כתב אותו?

ת: עו"ד דן גור כתב אותו. אבל אני ראיתי מה כתוב.

ש: אוקיי.

ת: ראיתי מה כתוב. לא שלא ראיתי, שהוא החתים אותי על בלנקו? לא.

ש: אתה, אז אתה, אתה ראית מה כתוב?

ת: כן.

ש: ובסופו של דבר, איך המשיך הסיפור? אז ניסו להגיש את זה לבית-המשפט בחיפה?

ת: כן.

ש: וזה לא צלח, ואז מה קרה?

ת: אחרי יום, אחרי שכאן ... שזה לא היה את כל התביעה עם עו"ד דן גור, נגד אביב, שאני הגשתי, אמר לי – אני מצטער, תחפש לך מישהו אחר.

ש: למה?

ת: למה? למה לו לעבוד, למה לו לעבוד חינם אם יכול לעבוד ב- 300,000 שקל? כך אני הבנתי את זה.

ש: ואז, מה עשית?

ת: אני חיפשתי עורך-דין אחר וזה לא היה פשוט, כן? בלי כסף, קשה למצוא ותבעתי את עו"ד דן גור על ה, מה שהוא הבטיח לי.

ש: אז הגשת תביעה נגד עו"ד דן גור?

ת: נגד דן גור, כן.

ש: אני רוצה להציג לך את התביעה. זאת התביעה שהגשת, על 320,000 שקל?

ת: כן.

ש: כן?

ת: הגשתי תביעה, כן.

ש: זו החתימה שלך על התביעה?

ת: חתימה שלי, כן.

ש: עכשיו, אתה זוכר, אני מראה לך גם,

ת: אתה יכול לכתוב, תסתכל, הכל פה, פה, בתביעה הזאת, שאני הכנתי אותה, הכל נכון. אין פה מילה אחת לא נכונה.

ש: בתביעה, הכל, הכל נכון?

ת: הכל, כל מילה – נכון. אני עומד אחרי כל מילה, בלי לקרוא את זה ואני לא זוכר מה. אבל הכל נכון.

ש: ואני מציג לך גם את כתב ההגנה שהגיש עו"ד דן גור, אתה מכיר אותו?

ת: לא. לא זוכר את כתב ההגנה שלו. לא התייחסתי.

ש: אתה לא זוכר את כתב ההגנה שלו?

ת: לא. בכלל לא.

ש: אוקיי.

ת: אני הלכתי עם האמת שלי, לבית-המשפט.

ש: אני רוצה להקריא לך סעיף מתוך כתב ההגנה של עו"ד דן גור, תגיד לי אם זה נשמע לך מוכר או שאתה מכיר את זה.

כתוב – ככל שהעמיק הנתבע, שזה הוא, חקור בגרסאות התובע, היה משוכנע פחות ופחות בצדקת התובענות מטעם התובע ואף זו לשון המעטה. כמו-כן התעוררו ספקות באשר לאמינותו של התובע.

זאת אומרת עו"ד דן גור טען שככל שהוא בירר אתך את הגרסאות בנוגע לתביעה שלך, התברר בלשון שלי, שאתה מדבר שטויות ושגם אתה לא בן-אדם אמין. אתה מכיר את הטענות האלה?

ת: לא.

ש: אתה לא מכיר את הטענות.

ת: אני יכול עוד להוסיף?

ש: כן.

ת: שהפקידה שהיתה אצל עו"ד דן גור ואז באתי הרבה פעמים והרבה, שהיתה פקידה שלו, כפי שידוע לי, היא עבדה אתו הרבה זמן והיו ביחסים מצוינים, נדהמה כששמעה את זה, איך שהוא התייחס אלי. הפקידה עצמה, נדהמה, איך שראתה את כל היחס.

עו"ד כנפו: אני מבקש להגיש את כתב התביעה וכתב ההגנה, גברתי. מתנצל, אין לי עותק, אבל אני אמציא לחברי.

עו"ד דן גור: אני מתנגד. משום שאם מצרפים משהו, אז צריך לצרף אותו בשלמותו. אם יש לך את כתב התביעה וכתב ההגנה ממר דובנו, אז הדבר אומר דרשני ואני בטוח שזה משם. אם זה לא שם, אז יש גם פרוטוקול. ובפרוטוקול הזה, בקדם המשפט, בית-המשפט כנראה לא,

עו"ד כנפו: זו הרצאה? יש התנגדות להגשה?

כב' השופטת: רבותיי, אני אעזור לכם, תסמיכו אותי לעיין בתיק. תנו לי מספר, תסמיכו אותי לעיין בתיק,

עו"ד כנפו: אין בעיה.

כב' השופטת: בתיק כולו, מ- א' עד ת'.

עו"ד כנפו: אוקיי.

עו"ד דן גור: אין הרבה, גברתי. יש עוד, יש עוד פרוטוקול אחד, כב' השופטת אמרה לו מה שאמרה לו,

עו"ד כנפו: בסדר.

עו"ד דן גור: ובאותו דיון זה נגמר. התביעה הזו, שחברי עושה ממנה כזו דרמה.

עו"ד כנפו: תיק,

כב' השופטת: אין בעיה.

העד: כב' השופטת,

עו"ד דן גור: אני מסמיך את גברתי,

כב' השופטת: לא, אדוני לא מדבר.

עו"ד כנפו: ת.א.

כב' השופטת: כן?

עו"ד כנפו: 50720-06-11, זה התיק.

כב' השופטת: החלטה

הצדדים הסמיכו את בית-המשפט לעיין במלוא התוכן של התיק שמספרו הוכתב ואפשר יהיה להפנות אליו בסיכומים ובית-המשפט יעיין בהתאם.

עו"ד דן גור: רק אני אמשיך את המשפט האחרון שרציתי להגיד שאני, איך, שאני קצת תמה, שדווקא הפרוטוקול נפל לחברי כנראה בדרך מעפולה לכאן.

עו"ד כנפו: כנראה, אני לא מוכשר כמוך.

העד: מילה אחת אני רוצה להגיד.

כב' השופטת: כן, בבקשה?

העד: כב' השופטת בקריות, אמרה, והיא כתבה, היא לא רצתה, ואני גם כן לא רציתי, אחרי שכבר הייתי, אבל אמרה – יש לי ספקות רציניים רציניים, על סמך, על כל התביעה. היא אומרת – אני לא יודעת, אם הוא לא נתן כסף, אמרתי – לא. אמרה – יש לי ספקות רציניים בקשר לתצהיר. יש פה סימני שאלה על התביעה שלי. אמרתי – כב' השופטת, לא לפרוטוקול, לא רוצה לתבוע, אני לא רוצה, הוא לא, לא חייב לי כסף, זה נכון, זה סך-הכל מעשה לא מקובל, אני לא רוצה, לא יודע איך להתבטא. אבל השופטת אמרה, אם אנחנו נמשיך, יש פה ספקות רציניים, על התצהיר הזה, שאני מביא. למה נתתי תצהיר, מה הסיבה שנתתי תצהיר, אם לא ככה?

אולי זה לא בפרוטוקול, אמרה השופטת, ראיתי ש,

עו"ד דן גור: אולי זה לא בפרוטוקול?

העד: שהיא רוצה, היא אומרת, הוא לא נתן כסף מהכיס, אמרתי – צודקת. זה לא היה לפרוטוקול. את צודקת. לא, זאת אומרת, לא נתתי לו כסף שהוא צריך להחזיר לי.

פשוט רציתי להביא אותו לחיפה, זה הכל, ושידע שמעשה לא, כעסתי על המעשה. אני לא כועס היום וגם לא רוצה את הכסף, כי הוא לא נתן, אני לא נתתי לו כסף והוא לא חייב לי.

כב' השופטת: בואו נמשיך, רבותיי.

עו"ד כנפו: טוב. אני רוצה להציג לך מסמך שהוא נספח 4 ל- ת/4 אצלנו.

תסתכל, זה פרוטוקול של חברת אילון אל דדוש.

העד: כן.

עו"ד כנפו: והוא מיום 6 לנובמבר 2001. ופה כתוב שיוסי מסיקה הוא בעל המניות היחיד בחברה והאסיפה זומנה כדי לאשר את ההתפטרות של המנהל, את ההתפטרות שלך, של יעקב דובנו.

העד: כן?

עו"ד כנפו: מהחברה, ולבחור את אדון מסיקה כמנהל החברה ולאשר את חתימתו בצירוף חותמת החברה ולמנות אותו למורשה חתימה ובנוסף, לשנות את שם החברה מאילון אל דדוש ל-חשוב מאוד בע"מ.

עו"ד דן גור: רק לחדד, חברי,

עו"ד כנפו: ועל זה, ועל זה חתום, אני מפנה שוב פעם לנספח 4 ב- ת/2. ועל זה חתום יוסי מסיקה. אנחנו מדברים פה ב- 6 לנובמבר 2001.

המסמך הזה, הדברים שאמרתי לך עכשיו, מוכרים לך שפיטרו אותך מחברת אילון אל דדוש?

העד: לא. אבל אין לי טענות לזה. אין לי, אני לא, הם פיטרו, אין לי בעיות, אין לי שום חשק, זאת אומרת, לא שאני רוצה להיות ופיטרו אותי והפסדתי פה כסף, כלום. זה לא, לא מכיר את זה וזה לא מעניין אותי וזה לא נפגשתי מזה. בבקשה, שיעשו מה שרוצים.

ש: שיעשו מה שהם רוצים?

ת: כן. כן.

ש: עכשיו, תאמר לי בבקשה, בנספח, אני מציג לך עוד מסמך, תגיד לי אם גם הוא מוכר לך או הנסיבות מוכרות לך. זה נספח 7 ל- ת/2. ושוב, יש פה פרוטוקול מדצמבר 2001, שכתוב שבעל המניות היחיד בחברת אילון אל דדוש, מר יוסי מסיקה, מחליט לשנות את שם החברה לחברת חשוב מאוד בע"מ.

אתה מכיר את הפעולות האתה?

ת: לא. לא מכיר גם את החברה הזאת.

ש: אילון אל דדוש.

ת: לא לא, אילון אל דדוש, אני זוכר. מה כתוב פה, שהקראת לי?

ש: לשנות את השם של חברת אילון אל דדוש, לחברת חשוב מאוד בע"מ.

ת: לא מכיר את החברה הזאת בכלל.

ש: עכשיו, תאמר לי, אתה מכיר, מהידיעה שלך, מעורבות של יוסי מסיקה בחברת אילון אל דדוש?

ת: מעורבות?

ש: כן.

ת: מה זאת אומרת, אם הוא פעל?

ש: פעם מטעם החברה, עם החברה, כבעל מניות.

ת: מה שזכור לי, דבר אחד.

ש: כן?

ת: אני לא יודע מי, לא יודע מה,

ש: כן?

ת: אני זוכר שהחברה הזאת, בגלל שזה אילון, אילון,

ש: כן?

ת: היתה צריכה לקנות, היה לאילון זכות לקנות את הסופר.

ש: לאביב?

ת: לאילון.

ש: לא, לפעמים, שלא נתבלבל,

ת: לאילון אביב, לא לא,

ש: שלא יתבלבלו שזה החברה.

ת: לא לא, לא לא, אילון אביב,

ש: כן?

ת: היה לו זכות לקנות את הסופר. לאביב אילון רק.

ש: כן?

ת: אז הוא היה צריך חברה שיהיה כתוב אילון. אתה מבין?

ש: אז בעצם, אז בעצם מה שאתה אומר, אם אני מבין אותך נכון,

ת: אבל זה לא אני וזה לא,

ש: אז בעצם,

ת: לא ידוע לי דברים אחרים.

ש: מה שאתה אומר, אולי אני ארענן את זיכרונך. מה שאתה אומר זה שיכול להיות שעל ההסכם נאמנות, שהציגו לך, זה ההסכם נאמנות. אתה זוכר שהציגו לך אותו?

ת: כן.

ש: שאלו אותך,

ת: משהו כזה, כן.

ש: שבעצם, בשביל כביכול לקשר לאביב אילון, אז יוסי מסיקה הביא את חברת אילון אל דדוש שתחתום על ההסכם נאמנות הזה ואתה חתמת בשם חברת אילון אל דדוש?

ת: יכול להיות.

ש: יכול להיות?

ת: יכול להיות, אבל זה לא משהו ש, שהפריע לי.

ש: לא, אבל אתה, אני מנסה קצת לרענן. אתה, אתה זוכר שלמעשה, יוסי מסיקה בא ואמר – אני רוצה שאביב אילון יהיה נהנה שלי בעסקה הזו, של רכישת הסופר בחיפה?

ת: שיהיה נהנה שלי?

ש: נהנה, כביכול יקנה בשבילו.

ת: כמה שאני זוכר,

ש: כן?

ת: זאת אומרת, וזה שישבתי ולא, משהו מאיזה פרוטוקול.

ש: מה שאתה זוכר.

ת: משמועות, כמו ש, בוא נגיד ככה.

ש: כן?

ת: שאביב זכה באיזה מכרז, אביב אילון זכה שהוא יכול תוך פרק זמן מסוים, לקנות את הסופר בחיפה.

ש: כן?

ת: זה, אחר-כך ככה – בשביל לקנות את הסופר, היו צריכים חברה של אילון.

ש: אוקיי.

ת: אילון. בשביל זה, השתמשו עם החברה הזאת, אולי, כן? אבל זה לא שייך לי. זאת אומרת, אני לא, לא מכיר, לא השתמשתי עם החברה וזה לא איכפת לי מי לקח את החברה.

ש: אוקיי.

ת: זה,

ש: תגיד לי, אתה, אתה נכחת במשרד של עו"ד שפיר, שהיה פה? אתה זוכר שנכחת פעם במשרד שלו?

ת: לא יודע מי זה.

ש: לא יודע?

ת: לא זכור לי. אולי,

ש: הוא טוען,

עו"ד דן גור: אולי מה? הוא היה באמצע תשובה.

עו"ד כנפו: אולי, קדימה תמשיך, אולי?

העד: אני אומר,

עו"ד כנפו: כן?

העד: אני סך-הכל בן-אדם.

עו"ד כנפו: כן, בסדר.

העד: יכול להיות שאני טועה. לא זכור לי, אם תשאל אותי עכשיו, לא יודע, לא מכיר אותו, לא הייתי אצלו בחיים, לא יודע איפה המשרד שלו, לא ידעתי גם שזה עורך-דין, עד שאמרו, שהעורך-דין יעיד לפניך.

עו"ד כנפו: אוקיי.

העד: עו"ד דן גור אמר לי עורך-דין הזה יעיד לפניך, לא ידעתי שהוא עורך-דין, זה פעם ראשונה בחיים אני רואה אותו, כן.

ש: אוקיי. עכשיו, הפנו אותך להסכם המייסדים וביקשו ממך לקרוא את שני העמודים הראשונים, לראות אם הוזכר בהם יוסי מסיקה. אז אני, אני מפנה אותך לעמוד הראשון ואומר לך שיוסי מסיקה הוא צד להסכם. אתה יכול לראות את זה, שהוא מצד רביעי, יוסי מסיקה, כתוב במפורש?

ת: רק עכשיו, כשסימנת לי, אני רואה יוסי מסיקה. לא ראיתי פה יוסי מסיקה.

ש: אז יוסי מסיקה רשום פה, נכון?

ת: כן.

ש: יוסי מסיקה רשום פה. והוא כתוב בכתובת, רח' הגיבורים 80.

עכשיו, בתור אחד שמכיר את, מה היה ברח' הגיבורים 80? אתה זוכר? יודע?

ת: איפה? בחדרה?

ש: ברח' הגיבורים 80 בחדרה.

ת: לא.

ש: לא זכור לך?

ת: לא.

ש: אוקיי. עכשיו, אתה יודע בסופו של יום, על שם מי, מי בעלי המניות בסוף שכשהוקמה חברת מדיה 2001, אתה יודע מי נרשמו כבעלי המניות?

ת: אני לא מכיר את החברה. לא יודע. לא, כלום.

ש: אוקיי. תגיד לי, אתה פעם חתמת עבור יוסי מסיקה על איזה שהוא מסמך עבורו, לבקשתו?

ת: לא זוכר, לא שזכור לי.

ש: לא שזכור לך.

יוסי מסיקה הכיר אותך דרך אביב אילון? מה ההיכרות שלך עם יוסי מסיקה?

ת: קטנה מאוד. כן, דרך אביב. אבל ההיכרות שלנו, קטנה מאוד. אני לא מכיר אותו אישית, את יוסי מסיקה. אישית, אני לא מכיר, תשאל אותי מה הוא עושה עכשיו, מה הוא עשה קודם, אני לא יודע. דרך אביב.

ש: יכול להיות שיוסי מסיקה ביקש ממך לחתום בשם חברת אילון אל דדוש, על מסמכים?

ת: אם זה יחד עם אביב, ככה נראה לי. בלי אביב, לא חושב שהייתי חותם משהו.

ש: אוקיי. זאת אומרת, מה זה יחד עם אביב? מה הכוונה?

ת: הם היו לפעמים ביחד. יכול להיות, אני, אם יוסי מסיקה, לא זכור שביקש ממני משהו שלבד נפגשתי אתו, לא נפגשתי עם יוסי מסיקה.

ש: מה היו היחסים ביניהם, בין יוסי לאביב, בתקופה הרלוונטית?

ת: נראו מצוין, לפי דעתי.

ש: מה אתה יודע מעבר לזה? אתה יודע שאביב העביר כספים ליוסי מסיקה?

ת: ברור. היה, היינו במשרד, היה, קנו ביחד את ה, את האולם אירועים. ואחר-כך רצו עוד דברים. העבירו כספים, אני, ברור שזה הכל הלך כספים. ברור, זה לא הלך בלי כספים. בלי כסף, גם אני יכולתי לעשות עסקים.

ש: אבל אתה יודע על עסקאות שנעשו, שאביב היה מעביר כסף ליוסי מסיקה בשביל לקנות נכסים, בשביל?

ת: בשביל זה, האולם הזה, כן. העביר לו, ברור שהעביר לו כספים. לא, לא עושים עסקים בלי כספים.

ש: אוקיי.

ת: הייתי,

ש: תגיד לי, כמה, כמה תביעות אתה הגשת נגד אביב במהלך השנים האחרונות? אתה יודע? אתה זוכר?

ת: אני חושב אחת, אולי עוד אחת בתביעות קטנות, משהו שעצבן אותי, משהו קטן.

ש: לא, אז שהגשת שלוש תביעות, אני יכול להגיד לך, אתה הגשת אחת בחיפה,

ת: אחד תביעה,

ש: אחת בקריות,

ת: אחת,

ש: ואחת בבית-משפט לתביעות קטנות.

ת: כן, נכון, בדיוק.

ש: נכון?

ת: ואחת בתביעות קטנות,

ש: כן. נכון.

ת: זה נזכרתי עכשיו, כי זה עצבן אותי.

ש: נכון. ואני יכול להגיד לך, אלא אם כן אתה זוכר משהו אחר בתביעות קטנות, התביעה נדחתה,

ת: לא לא,

ש: בבית-משפט התביעה,

ת: לא לא.

ש: כן.

ת: בתביעות קטנות, אביב שילם לי את הכסף.

ש: כן?

ת: אני אתקן אותך.

ש: כן?

ת: זה לא שלא היה משלם, הוא לא רוצה לשלם גם 100 שקל. כן, זאת אומרת, אף אחד לא רוצה, בסוף שילם את הכסף שהוא חייב, כי הוא חייב, תביעות קטנות זה כסף קטן, יחסית, הוא שילם, אז משכתי את התביעה. תביעה אחת שדיברנו פה, תביעה אחת,

ש: ותביעה?

ת: שיש לי זכות, כן? בגלל שעורכי-הדין, כמו שלקחתי בלי כסף, כמו שאתה אומר, שאיחרו בתביעה, זאת אומרת, השופט דחה בגלל שעבר הזמן, עורכי-הדין שלי לא פעלו נכון, עבר התאריך ואתם, אתה ייצגת, לא?

ש: נכון.

ת: אני לא זכרתי אפילו שזה אתה,

ש: נו?

ת: אז השופט אמר שיש לי, בגלל זה שלא אני אשם אלא עורכי-הדין, יש לי זכות לחזור על אותה תביעה.

ש: אז מחקו לך את התביעה. נכון?

ת: מחקו, אבל השופט בפסק-הדין אמר – אתה יכול לתבוע בחזרה.

ש: אוקיי.

ת: וזה עורכי-דין פישלו לי.

ש: הבנתי.

ת: כי לקחתי ילדים.

ש: עכשיו, תאמר לי בבקשה, מבחינת התצהיר שהגשת או שחתמת עליו,

ת: אני לא, אם אפשר, אני לא רוצה להתייחס אליו. כן? כי זה לא בדיוק, אני חתום עליו, זה לא בדיוק התצהיר שבא מהלב. כן? אני אומר את זה ברצינות.

עו"ד דן גור: גם הערות מספיק,

עו"ד כנפו: אני רוצה לחדד אתך עובדה אחת שמופיעה בתצהיר והיא מופיעה בסעיף 3.

כשכתבת בתצהיר, שהחזקת עבור אביב אילון מניות בחברת מדיה מופע ובידור, העובדה הזו היא עובדה לא נכונה. נכון?

העד: על זה אני, בוא, אני אגיד לך.

עו"ד כנפו: כן?

העד: אני בתצהיר הזה, בתצהיר הזה לא הייתי יכול לכתוב את זה, כי לא הכרתי את המדיה, לא הכרתי את זה, אז איך יכולתי לכתוב?

עו"ד כנפו: אז זה עובדה לא נכונה?

העד: עובדה לא נכונה.

עו"ד כנפו: תודה.

עכשיו, תאמר לי בבקשה, סעיף 4 אתה כותב שאביב עשה מעשה עקיצה. העובדות האלה – לא נכונות?

עו"ד דן גור: סליחה,

העד: מה זה עקיצה?

עו"ד דן גור: סליחה, אני מתנגד. רגע,

העד: מה זה עקיצה?

עו"ד כנפו: רגע, אל תענה.

עו"ד דן גור: אני מתנגד.

כב' השופטת: האדון ימתין בחוץ.

עו"ד כנפו: נכון.

כב' השופטת: אדון ינתק את המיקרופון, ויצא.

עו"ד כנפו: אני אעזור לך.

עו"ד דן גור: צא החוצה רק דקה ונקרא לך.

[העד יוצא]

כב' השופטת: כן, בבקשה.

עו"ד דן גור: גברתי, נדמה לי, שהעד אישר שאין דברים לא נכונים והוא אמר את מה שאמר על התצהיר הזה.

עו"ד כנפו: כל עד שחותם על תצהיר אומר את זה, לדעתי.

עו"ד דן גור: אני,

כב' השופטת: כן?

עו"ד דן גור: אני אתן סימנים בהכנה של העד הזה לא על-ידי הצד שהזמין אותו, אבל אני מקווה שגם בית-המשפט הבין ש-א', הבאתי את העד הזה כי אני חייב אותו, אבל הוא לא עד באמת מטעמי. אני חושב, גברתי, לאחר שהוא נשאל על-ידי הצד העוין אותו, שזה אנחנו, למרות שאנחנו זימנו אותו, על אמיתות התצהיר וניתנה לו הזדמנות, לא אחת ולא שתיים, והוא נשאל על-ידי העובדות הללו, כרגע מי שהכין אותו ואני לא מתכוון לחברי, מי שהצד שבאמת הוא מקווה לעזור לו, אני לא בטוח שיכול לשאול אותו את השאלות האלה, למרות שמדובר בחקירה נגדית.

עכשיו, מה? אם הסיטואציה היא כמו שאני אומר, אז עכשיו הוא מצפה שיבואו, יתקנו אותו. אחרי שהוא כבר נתן את הגרסה שלו לגבי התצהיר וחזר על מה שיש בתצהיר והוא אומר שהוא לא יכול להגיד שזה לא נכון, אז עכשיו זה ברור. חברי שואל אותו – נכון שמה שכתבת זה לא נכון? הוא מסתכל – רגע, זה מה שאתה מצפה שאני אגיד? אז זה לא נכון.

נכון שפה זה לא נכון? אז זה לא נכון.

אחרי שהוא כבר אמר שזה כן נכון ואחרי שאני בעצם חקרתי אותו בחקירה נגדית.

אני אומר את זה, משום שלדעתי, התהפכו כאן היוצרות ולמרות שאני מזמין העד מבחינה פורמלית, צריך להתייחס לזה בדיוק להפך. אני מודע לזה שזו חקירה נגדית, אבל אני רואה מה שקורה פה.

כב' השופטת: טוב.

עו"ד דן גור: אני רואה איך שגנבו לי את העד.

כב' השופטת: אז בית-המשפט לא רואה את זה ובית-המשפט מתיר את השאלה. את הסינכרון תעשו לי בסיכומים, כרגע אפשר לחזור לחקור אותו בצורה הולמת על התצהיר, גם בכפוף למה שנאמר.

אפשר להכניס אותו.

[העד חוזר]

עו"ד כנפו: אז אמרנו, חוזרים לחקירה, שמה שכתבת בסעיף 4, בנוגע למעשה העקיצה של אביב כלפי איזה שהם גורמים, העובדות לא נכונות. נכון?

העד: לא. לא יודע, זה, אם כתבתי את זה,

כב' השופטת: אדוני קרא את סעיף 4?

עו"ד כנפו: תקרא את סעיף 4.

העד: תן לקרוא, אני לא יודע מה כתוב פה.

עו"ד דן גור: גברתי תעמיד אותו על הזכות שלו שלא להפליל,

העד: היה לו,

עו"ד דן גור: רגע, רגע,

העד: היה לו משהו רק עם עיקולים.

עו"ד דן גור: על הזכות שלו,

כב' השופטת: הוא הצהיר אותה לבד ולכן לא צריך להזכיר לו. הוא ידע להצהיר אותה בפתח דבריו. כן, בבקשה.

העד: זהו,

כב' השופטת: סעיף 4.1.

העד: אולי הסתבך עם הבנקים, משהו ככה אני חשבתי, או דברים כאלו.

עו"ד כנפו: אז זה מחשבות שלך? מה שכתוב פה זה מחשבה?

העד: כן, אבל יכול להיות,

עו"ד כנפו: זה לא ידיעה?

העד: לא. לא עקיצה, מה זה עקיצה? זה,

עו"ד כנפו: אוקיי.

העד: הוא עוד לא איזה טייקון כל-כך גדול.

עו"ד כנפו: טוב. אוקיי.

אביב פיזר שיקים רבים ללא כיסוי, של חברות. זה,

העד: לא, לא מוכר לי. אני,

כב' השופטת: מה זה משנה לי, רבותיי?

עו"ד כנפו: לא יודע, גברתי אפשרה את החקירה הראשית, שאני לא יודע, אני חושש שאני אשאיר משהו פתוח. אני מסכים שהרבה דברים לא רלוונטיים, אבל אני לא רוצה להשאיר משהו,

כב' השופטת: אני משאירה את זה לאדוני, מבחינתי, יש פריפריה ויש לא פריפריה.

עו"ד כנפו: אז אם גברתי אומרת, אז אני, הספיק לי שהוא הכחיש את העובדה הראשונה, מעבר לזה, שאר הדברים זה רכילות לגמרי. אז, אני, אני רק אשאל שאלה, שמעתי את בית-המשפט.

יש לך איזה שהם, בהנחה שאולי כמו שאמרת, אולי יכול להיות שיש איזה שהם דברים שאולי נמצאים בתצהיר הזה. יש לך, מעבר לתצהיר הזה, פה, איזה שהם מסמכים נוספים לתמוך?

העד: גם לתצהיר הזה אין לי את המסמכים, אם זה כמו שאתה אמרת רכילות, זה, בן-אדם יכול להסתבך, לתת שיק והשיק חוזר או משהו כזה, אם זאת היתה הכוונה,

עו"ד כנפו: הבנתי.

העד: אני לא יודע. אבל,

עו"ד כנפו: אוקיי.

העד: אין לי מסמכים.

עו"ד כנפו: בסדר. אני סיימתי, גברתי.

עו"ד דן גור: יש לי שתי שאלות, שני נושאים בחוזרת.

כב' השופטת: בבקשה.

העד, מר יעקב דובנו, משיב בחקירה חוזרת לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: עכשיו, בוא, חברי התחיל בזה את העניין שלו.

התביעה שלך נגדי,

העד: כן?

עו"ד דן גור: בוא נגיד את ה, מה שבאמת קרה. בבית-המשפט קריות, קוראים לזה אצלנו, זרקו אותך מהמדרגות. נכון?

העד: חס וחלילה.

ש: חס וחלילה?

ת: חס,

ש: אוקיי.

ת: רגע אחד. חס וחלילה.

ש: אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה. אם לא זרקו,

ת: אני רוצה להמשיך.

ש: כן. השופטת המליצה לך שאת התביעה הזאת – תסיר. גם לא?

ת: רגע, תקשיב.

ש: רגע, רגע, גם לא?

ת: את האמת, אנחנו, השופטת אמרה,

ש: היה או לא היה?

ת: תקשיב.

ש: המליצה לך או לא המליצה לך?

ת: רגע אחד.

ש: המליצה?

ת: אחר-כך חזרה בה,

ש: המליצה?

ת: לא, אחר-כך, כי אחר-כך,

ש: המליצה?

כב' השופטת: רבותיי,

העד: היא שאלה אותי,

עו"ד דן גור: המליצה?

העד: רגע, אתה היית שם.

עו"ד דן גור: רק אני שואל.

העד: אתה זוכר.

כב' השופטת: אי-אפשר לדבר ביחד.

עו"ד דן גור: המליצה או לא המליצה שתחזור בך?

העד: היא לא המליצה.

עו"ד דן גור: לא המליצה?

העד: היא אמרה ב...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: אין בעיה, בוא נמשיך.

העד: רגע אחד.

עו"ד דן גור: רגע, רגע,

העד: היא אמרה.

כב' השופטת: תן לאדון להשיב.

העד: רגע אחד, תן לי, אני רוצה להשיב לו.

כב' השופטת: בבקשה.

העד: אני אגיד לו בדיוק את האמת. אני לא משקרתי פה.

כב' השופטת: מדברים על מה שהשופטת אמרה.

העד: השופטת אמרה ככה – לך, כי אתה טענת, אתה דיברת, אני לא דיברתי כלום. אתה דיברת, דיברת, דיברת, כב' השופטת, היא אמרה כן. אחר-כך היא אמרה לי, היא אמרה לי, אם יש לי ממישהו אחר במקומך, אמרת לא, הוא לא הגיש את התביעה נגד אביב, אמרתי כן, היא אמרה לי – תביא את זה עכשיו. עכשיו לא היה לי את ה, וכן היה לי אצל עורך-דין אחר, זה שאחר-כך פישל לי, שכן תבעתי את אביב, אמרה לי תביא, ואחר-כך אמרה לך, אמרה לך. אני יש לי רק משהו בראש, שאני לא מבינה, שאני לא מבינה, אם אתה אומר, אתה דיברת, דיברת, דיברת, אני לא דיברתי כלום, יש בזה משהו, למה הוא נתן את התצהיר. השופטת שהיום היא כבר במחוזי. אמרה.

עו"ד דן גור: למה משכת,

העד: אמרה,

עו"ד דן גור: למה משכת את התביעה?

העד: למה, אם אתה כל-כך,

עו"ד דן גור: למה משכת את התביעה?

העד: למה משכתי את התביעה?

עו"ד דן גור: למה, כן.

העד: אני רוצה להגיד לך. כי כעסתי. לא רציתי ממך, לא רציתי להמשיך תביעה, אני לא רציתי. אמרתי לכב' השופטת – אני מוותר על התביעה, כי כעסתי,

עו"ד דן גור: אני מבין.

העד: לא רציתי ממך 300,000 שקל, זה לא, זה, לא רציתי ממך באמת, לא נתתי לך, אתה לא חייב לי. סך-הכל להראות לך שמילה צריכה להיות מילה והתנהגות של בני-אדם,

עו"ד דן גור: כן.

העד: אנחנו סך-הכל בני-אדם.

עו"ד דן גור: טוב.

כב' השופטת: מי זה היה, השופטת אלון?

העד: דתייה קצת, לפני שנתיים בערך,

עו"ד דן גור: לא לא לא, לא אספרנסה,

כב' השופטת: טוב.

עו"ד כנפו: עופרה אטיאס אולי? אולי כב' השופטת עופרה אטיאס?

העד: אזולאי, אזולאי.

עו"ד כנפו: אטיאס אולי?

העד: אטיאס, אטיאס.

כב' השופטת: טוב.

העד: עברה למחוזי.

ואני זוכר אמרה – יש פה שאלה,

כב' השופטת: עברנו הלאה.

העד: סימן שאלה גדול.

כב' השופטת: אדוני, עברנו הלאה. בבקשה.

עו"ד דן גור: עכשיו, בוא נדבר,

העד: כן?

עו"ד דן גור: הוא שאל אותך ואני שמתי לב שאתה ענית על הדבר הזה בלי שאני אשאל אותך, ולכן אין לי ספק שהכינו אותך לדבר הזה.

עכשיו בוא תגיד לי, מי קנה את אולם החתונות הזה?

העד: אף אחד. קודם כל, אני אראה לך, אף אחד לא הכין אותי.

ש: שאלתי,

ת: על זה, אני לא מוכן,

ש: מי,

ת: זאת אומרת, אפילו לשמוע,

ש: מר דובנו, מר דובנו,

ת: שהכינו אותי.

ש: מר דובנו,

ת: לא ישבתי,

עו"ד דן גור: מר דובנו,

עו"ד כנפו: תן לו לענות. תן לו לענות.

עו"ד דן גור: מר דובנו, מר דובנו.

העד: כן?

כב' השופטת: האדון יענה עד הסוף.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אני,

העד: עם מי,

עו"ד דן גור: אמרתי לך מה, מה מציל אותך עם ה- 300,000. אמרתי לך. ועכשיו אני אומר לך, שכשמישהו עונה לי משהו שלא שאלתי אותו, אני תמיד חושב לעצמי למה הוא עונה לי על שאלה שלא שאלתי. אז עכשיו אני שואל אותך.

העד: כן.

ש: מי קנה את אולם החתונות הזה? האולם הזה, לא יודע, חתונות, האולם הזה.

ת: כמה שאני יודע,

ש: כן?

ת: לא ראיתי מסמכים, לא שמעתי כלום, זאת אומרת, לא ראיתי כלום, לא חתמתי על זה.

ש: מי קנה?

ת: מסיקה, ואביב.

ש: כן. ביחד?

ת: ביחד. זה מה שאני שמעתי. לא, ועכשיו ככה, זה,

ש: רגע, רגע, רגע.

ת: כן.

ש: שאלתי – ענית.

כב' השופטת: כן.

העד: בבקשה.

עו"ד דן גור: ענית, זה בסדר.

העד: מסיקה ואילון.

עו"ד דן גור: בסדר. כבר תשובה לא נכונה.

העד: ביחד הם קנו.

עו"ד דן גור: ביחד. כבר תשובה,

העד: זה מה ששמעתי, כן.

עו"ד דן גור: כבר תשובה לא נכונה.

כמה זה עלה?

עו"ד כנפו: אתה מחליט?

העד: אין לי שום מושג.

עו"ד דן גור: אין לך שום מושג?

העד: כמה שזה עלה,

עו"ד דן גור: מי עוד קנה?

העד: אני יודע, רק אביב ומסיקה.

עו"ד דן גור: הבנתי. כי זה מה שאמרו לך.

העד: לא, לא מה שאמרו.

עו"ד דן גור: הכל בסדר.

כב' השופטת: אדוני לא צריך ל...

עו"ד כנפו: לא צריך להתייחס לכל אמירה שלו.

עו"ד דן גור: איך אביב שילם את הכסף?

העד: היה מעביר, היה במשרד, ראיתי שהרבה כסף היה, ושמעתי שאביב אומר – זה בשביל, לא רוצה להתבלבל או משהו כזה, כאילו ל, לאולם הזה.

ש: אז היה, אז היה כסף מזומן,

ת: היה גם כסף מזומן,

ש: לא יודע, מה זה היה, לא הבנתי מה שאתה,

ת: היו סכומים. היה פתאום סופרים, היתה, היו סופרים פתאום כסף. כסף, כסף,

ש: אם זה, ואתה ראית את הכסף?

ת: למה לא?

ש: יפה.

ת: אני ראיתי הרבה כסף.

ש: אז אם זה ככה, אתה יודע להגיד כמה כסף זה היה?

ת: לא.

ש: ודאי שכן.

ת: לא. אני לא יודע אם זה בפעם אחת,

ש: תגיד לי איזה סכומים אתה ראית.

ת: לא, לא ספרתי את הכסף, אף פעם לא ספרתי.

ש: אני אגיד לך, אני אגיד לך, לא הכינו אותך טוב. אז אני שואל אותך אם אתה ראית, לפחות תגיד לי סכום אחד.

כי תראה,

ת: כן.

ש: אני יודע למה אמרת את זה. כולם פה יודעים למה אמרת את זה, בלי שישאלו אותך,

ת: אני לא יודע.

כב' השופטת: אדוני לא ידבר בשם כולם.

העד: אני לא יודע,

עו"ד דן גור: רגע, מר דובנו,

העד: אני לא יודע למה. אני לא יודע למה.

כב' השופטת: סליחה, רק רגע. אדוני לא מדבר בשם כולם,

עו"ד דן גור: ה-כולם זה מפה והלאה, זה לא בצד ההוא.

עו"ד כנפו: החוכמה נמצאת בצד אחד.

עו"ד דן גור: בוא, אל תפריע לי.

עו"ד כנפו: כן.

עו"ד דן גור: ואנחנו יודעים מה אביב טוען, איזה סכומים הוא העביר.

העד: אני לא יודע.

עו"ד דן גור: עכשיו,

העד: נשבע לך.

עו"ד דן גור: אני שואל אותך,

העד: כן?

עו"ד דן גור: אני שואל אותך, אל תישבע לי.

העד: לא, טעות, טעות,

עו"ד דן גור: אבל תישבע לי.

העד: טעות שלי.

עו"ד דן גור: אל תישבע לי.

העד: סליחה.

עו"ד דן גור: אני רוצה שאתה תגיד לי סכום אחד שאתה ראית שעבר, כדי שנבדוק אם זה מתאים,

העד: לא, לא ראיתי, לא שקל ולא מיליארד שקל, שעובר ישירות למסיקה. לא ראיתי. לא ראיתי גם שקל,

עו"ד דן גור: מר דובנו, מר דובנו,

העד: רגע אחד, תן לי לענות.

עו"ד דן גור: לא שעבר. כשאתה ראית שאביב מכין,

העד: שאביב,

עו"ד דן גור: רגע, סליחה, סליחה,

העד: מתעסק עם,

עו"ד דן גור: סליחה סליחה,

העד: עם הרבה כסף.

עו"ד דן גור: סליחה. כשהוא מכין כסף, כמה כסף ראית שהוא מכין? רגע, כל פעם.

העד: לא כל פעם.

עו"ד דן גור: לא פעם אחת.

העד: אני ישבתי,

כב' השופטת: אני שוב מעירה על הדלפק.

עו"ד דן גור: סליחה, גברתי.

העד: אני ראיתי פתאום אביב שלא הכרתי אותו, שמתלהב ואני מכיר את אביב מילדות, שפתאום אביב,

עו"ד דן גור: מר דובנו,

עו"ד כנפו: תן לו להשלים.

העד: מתעסק,

כב' השופטת: תן לעד לענות עד הסוף.

העד: מתעסק עם כסף,

עו"ד דן גור: כמה?

העד: לא יודע כמה.

כב' השופטת: עו"ד דן גור, עד הסוף.

העד: וגם לא ראיתי, לא יכול להגיד שזה עבר למסיקה. רק אני יודע שזאת תקופה שהוא התכונן לקנות את האולם הזה והיה חשוב לו והיה, אתה יודע, מתלהב.

עו"ד דן גור: מתי זה היה?

העד: לא זוכר מתי זה היה. לא זוכר.

ש: מה לא זוכר?

ת: כשהוא התחיל את החברות עם מסיקה.

ש: מתי זה היה? מתי זה היה?

ת: לא יודע. לא יודע מתי זה היה.

ש: תראה, אתה,

ת: 20 שנה, אם זה 15 שנה, 20 שנה.

ש: לא לא, זה חשוב, אז בוא בוא עכשיו תיזכר.

ת: אני רוצה להגיד לך.

ש: בוא תיזכר.

ת: כשאביב הכיר את מסיקה,

עו"ד כנפו: זה חקירה חוזרת, גברתי?

העד: מסיקה, הוא התחיל לפרוח, כמו שאומרים, להתלהב. אתה מכיר?

עו"ד דן גור: מר דובנו,

העד: כאילו להיכנס לעסקים גדולים.

עו"ד דן גור: מתי,

העד: לא זוכר.

ש: מר דובנו,

ת: כן?

ש: בכל-זאת, אתה תיזכר, באיזה אירוע שקשור אליך, או אליך ואביב, שקרה אז, ואתה תגיד לי לפני כמה זמן זה היה.

ת: לפני כמה זמן זה היה?

אני חושב בין 20 ל- 15 שנה. משהו כזה. בטווח הזה.

ש: מה אתה יכול להגיד, איזה אירוע קרה אז גם כן? שנתחבר לזמן ההוא.

ת: כשאביב, בוא נגיד, אם אני אתחיל לחשוב, כשאביב עובר בשכירות ליד מסיקה.

ש: טוב, אנחנו לא יודעים מתי זה היה.

ת: אני, אנחנו יכולים לברר מתי הוא עבר.

ש: טוב.

ת: כי אז הוא הכיר את מסיקה. ככה נראה לי.

ש: בוא נחזור חזרה.

ת: כן?

ש: כשאתה רואה את אביב מכין סכומים, לא יעזור לך, לא תצליח לשכנע אותי שאתה רואה סכום ואתה לא יודע כמה יש שם, במיוחד שאתה מדבר על זה עם אביב ואתה רואה שהוא מתלהב.

ת: לא לא, לא לא,

ש: לא שהוא העביר למסיקה.

ת: לא לא.

ש: כמה כסף היה,

ת: היו, היו סכומים.

ש: מר דובנו, כמה כסף, אני יודע שלא הכינו אותך לזה.

ת: לא לא.

ש: אז אני שואל אותך,

ת: לא הכינו אותי לכלום.

ש: כמה, בסדר, בסדר,

ת: לא צריך.

ש: כמה כסף היה בכל פעם שאתה ראית מונח על השולחן, אתה יודע מה? אפילו תגיד לי פעם אחת.

ת: תראה,

ש: פעם אחת, אפילו.

ת: תשמע. היה אז פנחס גם זיכרונו לברכה,

ש: אל תתחיל להגיד פנחס,

כב' השופטת: אני רוצה לשמוע את התשובה עד הסוף.

עו"ד כנפו: הוא,

העד: אין לי, אין לי,

עו"ד כנפו: הוא מדבר לבד,

העד: אין לי תשובה.

עו"ד דן גור: אין תשובה?

העד: אין לי תשובה, אני לא יודע אם זה, להעריך.

כב' השופטת: טוב.

העד: היו כספים,

כב' השופטת: אנחנו נסיים בזה, רבותיי. לא אאריך את החקירה הזאת.

העד: אם זה, אם זה 100,000 או 50,000 או 200,000, אני לא יודע.

עו"ד דן גור: תודה.

כב' השופטת: אפשר לשחרר את האדון?

מי אדוני?

עו"ד דן גור: זה אטרי לוי, העד אטרי לוי.

כב' השופטת: סיימנו עם העד הזה?

עו"ד דן גור: כן.

כב' השופטת: תודה רבה, מר דובנו. אדוני סיים, אדוני רשאי ללכת.

עו"ד כנפו: תודה. תודה רבה, כל טוב.

כב' השופטת: כן. שלום רו"ח לוי.

עו"ד כנפו: שלא יעלה לך עוד 300.

עו"ד דן גור: לא, ללחוץ יד לא עולה.

כב' השופטת: צהריים טובים.

עו"ד דן גור: זה בחינם.

העד: צהריים טובים.

כב' השופטת: רואה-חשבון?

העד: כן.

כב' השופטת: סליחה, איך אדוני מאיית את שמו הפרטי?

עו"ד דן גור: אטרי.

העד: לוי. עדיין לוי, לא השתנה.

כב' השופטת: לוי זה השם הפרטי?

העד: נכון.

כב' השופטת: שם משפחה?

העד: אטרי.

עו"ד דן גור: ב- א' ו- ט'.

כב' השופטת: צהריים טובים, אדוני מעיד בבית-המשפט, חובה לומר אמת אחרת צפויים לעונשים בחוק. עו"ד דן גור יפנה לאדוני שאלות בחקירה ראשית, אדוני יענה ואנחנו נתקדם.

בבקשה, אפשר להתחיל.

העד, רו"ח לוי אטרי, הוזהר כחוק ומשיב בחקירה ראשית

לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: אני אשתדל לא להאריך ואני מצטער שמשכנו אותך עד עכשיו.

העד: תשלמו לי יותר, אין בעיה. קבעתם שכר טרחה של פועל ניקיון.

כב' השופטת: זה לא אנחנו, זה התקנות.

העד: בסדר, לא, כי בכל-זאת, סוף שנה, צריך להכין דו"חות, צריך לגמור דברים.

כן, דניאל, דבר.

עו"ד דן גור: אל תכעס, אל תכעס.

העד: אני לא כועס, מבזבזים זמן יקר, זה הכל. חבל.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: כן.

עו"ד דן גור: נשתדל להתקדם.

העד: יופי.

ש: אני מציג לך את התצהיר שלך,

ת: נכון, שנחקרתי עליו כר.

כב' השופטת: ב? במה?

עו"ד דן גור: בחיפה, בתיק בחיפה.

העד: נחקרתי עליו.

עו"ד דן גור: בסדר, בסדר.

העד: אתה רוצה לחקור אותו עוד פעם?

עו"ד דן גור: ככה זה ילך יותר מהר. אם לא,

העד: אנחנו מבזבזים את הזמן.

עו"ד דן גור: אם לא תתרגז.

העד: אני לא מתרגז. אני לא מבין למה ...

(מדברים ביחד)

עו"ד דן גור: אולי בגלל שהפסקת להתאמן,

כב' השופטת: אדוני יקשיב לשאלות וככה יבין.

העד: כן.

עו"ד דן גור: אולי בגלל שהפסקת,

העד: אתה רוצה לענות לטלפונים שלי כאן?

עו"ד דן גור: הפסקת להתאמן, אז אולי,

העד: לא הפסקתי להתאמן. אני מתאמן בין חמש, בין שבע לתשע.

כב' השופטת: אם אפשר רק להחליש את הטלפון.

העד: כן.

כב' השופטת: אדוני מאשר את החתימה על התצהיר?

העד: כן.

כב' השופטת: טוב.

עו"ד דן גור: תיכף נגיש.

העד: כן.

ש: כל מה שישב בו – נכון. נכון?

ת: כן. מה שכתוב ב,

ש: אז.

ת: באותה חקירה שהיתה, קודמת.

ש: נכון.

ת: כן.

ש: אז,

ת: לא השתנה כלום.

ש: סעיף 2 הוא גם נכון להיום?

ת: לא. א' עטרה סחר רחב, לא. לא רואה-חשבון שלהם.

ש: לא רואה-חשבון שלהם, טוב.

עכשיו, תראה, בחקירה שלך, אם אתה זוכר,

ת: אהה.

ש: אמרת שאתה לא יכול לקשור דבר לדבר, זה בעמ' 5 לפרוטוקול שם.

ת: כן?

ש: זאת אומרת, אתה לא יכול לקשור בין הסכום לבין הרכישה של הסופר, ואתה גם אומר שאין לך מושג אם הסכומים הלכו לרכישת הנכס. עכשיו,

ת: באיזה סעיף?

ש: לא, לא בסעיף. אה, באיזה עמוד?

ת: כן, שאני ארענן את הזיכרון.

ש: בעמ' 5 ו- 6 לפרוטוקול.

ת: 5, 6, לפרוטוקול.

ש: 5, 6, לפרוטוקול.

ת: כן?

ש: אז אתה תראה.

ת: כן?

ש: אתה יכול להסתכל. דרך אגב, אני שלחתי לך את זה, נכון?

ת: כן. אני לא, כן, מה אתה אומר? לגבי מה?

ש: עמ' 5 ו- 6, אמרת שאתה לא יכול לקשור את העסקה לסכומים ואתה לא יכול, ואין לך מושג אם הסכומים הלכו לרכישת הנכס.

עכשיו, אנחנו קצת, אנחנו קצת לא מבינים בראיית חשבון, תסביר לנו איך זה יכול להיות דבר כזה, תסביר את האמירה הזאת, כדי שנבין אותה ולא יותר מזה.

ת: בלשון העם?

ש: כן.

ת: לכסף אין ריח. לכסף אין ריח. אי-אפשר להריח אותו, לא יודעים לאן הוא הלך, זה בלשון העם.

אנחנו עובדים על-פי מסמכים. אין לנו. אם אני מקבל קבלה שנרכש משהו, אני מקבל עליו קבלה, אז אני יודע שהוא הלך בכיוון מסוים. אם יש משהו אחר, לצערי הרב, אני לא יכול לזהות אותו.

אם בא אלי לקוח ואני רואה משיכה של 10,000 שקל, מהחשבון בנק שלו, לצורך העניין, ואני שואל אותו לאן המשיכה הזאת, אז הוא יכול לענות לי – תקשיב, ה- 10,000 האלה שימשו למשיכה פרטית שלי, הוא יכול לענות לי שה- 10,000 שקל האלה שימשו לרכישה של ירקות בשוק, בשוק, כי שם עובדים רק על בסיס מזומן. ואז אני צריך להאמין לו ולרשום את זה בספרים.

ש: הבנתי.

ת: אין לי מעבר לזה יכולת ללכת ולהתחקות אחרי הכסף.

ש: עכשיו, באותו עמוד למטה, נדמה לי עמ' 6,

ת: כן?

ש: אתה אומר שקיבלת,

ת: אמרתי הרבה באותו ... כן?

ש: כן. לא הפסקת,

(מדברים ביחד)

ת: לא גמרנו את הדיבורים באותו יום, כן.

ש: אמרת שקיבלת הסבר שמתכוונים לבצע עסקה במקרקעין ואמרת שלדעתך עדיף לבצע במסגרת של חברה.

ת: עקרונית, כשבאים אלי לקוחות לייעוץ, יש שתי גישות. שתי גישות שאני לפחות בוחן אותן, עם לקוח. אחרי שהלקוח מדבר אתי על עסקת מקרקעין, השאלה אם הוא הולך לעשות,

ש: לפני זה, סליחה שאני קוטע אותך, הם באו אליך לייעוץ בשביל זה או שהם באו אליך אחרי זה?

ת: אני מדבר באופן כללי, באופן כללי לגבי,

ש: ואחרי זה תזכור להגיד גם מה קרה פה?

ת: אני לא יודע מה קרה פה, זה לפני 20 שנה, אני לא זוכר. עם כל הכבוד, בגילי המופלג, דברים נעלמים כנראה.

ש: מופלג?

ת: כן. אני לא רוצה, אני נראה יפה וצעיר, אבל אני לא כזה.

ש: טוב.

ת: אני קצת יותר מבוגר ממך לפחות ב- 15 שנה.

ש: תודה רבה על המחמאה אבל זה לא נכון.

ת: לא נראה, נו מה לעשות.

ש: אתה בן 65?

ת: 56.

ש: אז אתה מבוגר ממני בשש שנים, אבל תודה רבה על המחמאה.

ת: בסדר, אתה רואה? שנינו מ... מחמאות אחד לשני.

Anyway,

ש: אני אזמין אותך לכל תיק עכשיו.

ת: אין בעיה.

עקרונית, עקרונית, אני, כשאני בוחן בן-אדם שבא אלי לייעוץ נדל"ן, אני בוחן מה הוא, מה הרצון שלו. ראה, אם הוא בא ואומר – אני רוצה לעשות מעין אקזיט, כלומר אני קונה היום, מוכר בעוד שנתיים, אז אני בדרך-כלל אייעץ לו לעשות את זה בפרטי, מאחר ושיעורי המס הפרטי זה היום 25% מס סופי, ונגמר הסיפור.

אם הייתי נותן לו ייעוץ לקנות את זה בחברה, במקרה כזה הוא היה משלם גם מס חברות ואחר-כך כשהוא היה רוצה להחזיר את הכסף הביתה, היה צריך לשלם גם דיבידנד על הרווח למס נוסף, ל- 47%, 48%.

כאשר בן-אדם בא ושואל אותי שאלה אחרת, עם נתונים אחרים, אני רוצה לרכוש נכס, אבל אני רוצה להפעיל אותו, כלומר, אני רוצה לזכות מהשכירות שלו נקרא לזה ככה, בדרך-כלל הייעוץ יהיה לעשות את זה במסגרת של חברה, כי במסגרת של החברה, זה הכנסות של החברה, ממוסות רק ב- 25%, ואם אתה רוצה להמשיך להתקדם, אז תוכל לעשות את זה.

ש: אז פה, בגלל שזה הנכס שבעצם אמור להניב רווחים, דמי שכירות, אז הצעת שזה יהיה במסגרת של חברה.

ת: נכון. כן, בדיוק. כך. בדרך-כלל זאת הגישה, וזה מה שבדרך-כלל אנחנו נוהגים לעשות בפרקטיקה.

ש: עכשיו, אני מבין שאביב לא היה לקוח שלך באופן אישי, אלא החברה היתה לקוחה שלך.

ת: מן הסתם, אם בן-אדם הוא בעלים של חברה, אז יש לו גם תיק מנהל,

ש: אז, אז,

ת: ואז הוא מן הסתם לקוח שלי. כלומר, אם אתה היום תחזיק במניות של חברה ואני אהיה רואה-החשבון של החברה ולא יהיה לך חברות נוספות, מן הסתם, אני אגיש לך את הדו"ח האישי.

ש: אז בעצם, באותה תקופה, הייעוץ בנושא נדל"ן, בעצם, אם היה נלקח, היה ניתן על-ידך, בתור רואה-חשבון שלו. סביר להניח?

ת: מה פירוש, לא הבנתי את השאלה.

ש: אני אשאל אותך אחרת.

איזה עוד נכסים,

ת: כן?

ש: הוא התייעץ אתך?

כב' השופטת: הוא, הכוונה?

עו"ד דן גור: הכוונה לאביב אילון.

העד: באופן, היה איזה נכס בכביש 4 שהוא רצה לקנות. אבל מעבר לזה, לא זכור לי, לא זכור לי פרטים, כאילו משהו שהוא רצה לקנות, אבל לא, לא יודע אם בכלל התגבשה שם עסקה או לא. זה,

ש: מה אתה יודע להגיד על, על הדבר הזה, עברו שם כספים, אתה יודע?

ת: לא. אין לי שום ידיעה לגבי זה, שום ...

ש: עכשיו, אם היו עוברים כספים אז מן הסתם, אם הכל,

ת: באיזה שנה?

ש: בשנים ההן, של הרכישה של הסופר, שהיית רואה-חשבון שלו.

ת: אוקיי.

ש: לא משנה, זה,

ת: כן.

ש: אם עוברים כספים לצורך רכישה של נכס, בין של אביב ובין של החברה, ואם הדברים מתנהלים בצורה המסודרת, אתה, זה היה אמור לבוא לידי ביטוי בספרים שאתה מנהל. נכון?

ת: אני מניח שכל מי שמנהל ספרים והיה רואה תזוזה של כספים, או לחילופין רכישה, איזה שהיא חשבונית שמישהו רכש משהו, מן הסתם, חזקה עלינו שהיינו מחפשים איך זה שולם או לחילופין, לאן הלך הכסף. אם שניהם לא באים כ- linkage אחד. כלומר אם אני לא מתכוון חשבונית בשיק, שיצא שיק על אותה חשבונית, אז מן הסתם אני אשאל את הלקוח, או – איך שילמת את החשבונית. או לחילופין – לאן הלך השיק ואיפה החשבונית. וזה יכול לקרות. כי לפעמים הלקוח לא שם לב. יכול לקרות, בן-אדם שהוציא שיק, ולא, ופתאום, לא, לא הביא את החשבונית, לא שלחו לו, שלחו לו ולא הביא את זה, לא הגיע אליו. אז אנחנו עושים ביקורת. במהלך הביקורת, אנחנו מגלים דברים כאלה ומן הסתם, מוצאים לזה פתרון.

ש: אז בוא, אני רוצה לשאול אותך בעניין הזה, שואל את זה בלשון של הדיוטות, קצת.

ת: כן?

ש: על השולחן שלך, כרואה-חשבון, איזה, זה עלה העניין הזה, של העסקה בכביש 4? היה איזה שהוא כסף,

ת: לא, לי לא ידוע שום דבר בעסקה.

ש: לא על כסף ולא נכס? שום דבר לא?

ת: שום כלום.

ש: שום כלום?

ת: שום כלום וכנראה זה, זה לא בא לידי ביטוי, אם אתה אומר שזה היה בשנים האלה, אז מן הסתם, זה לא היה ביטוי, לא קיבל ביטוי בדו"חות הכספיים שלי.

ש: אהה.

ת: אם זה היה באותן שנים. אני אין לי, אין לי מידע, אני, אתה מדבר אתי על משהו,

ש: לא ככסף ולא כנכס?

ת: לי אין שום מידע, אני גם לא רואה פה, אם יש לך את המאזן של אותה שנה ואת האינוונטר, אז אני אשמח לראות. אבל עד כמה שלי זכור, לא היה שום דבר שמכניס את הדבר הזה לתוך החברה שאני טיפלתי בה, אז בזמנו.

ש: בתיק הזה בחיפה, אתה המצאת לנו איזה משהו, איזה אינוונטר או טופס י"א, משהו,

ת: טופס י"א ואינוונטר, זה היינו הך.

ש: היינו הך?

ת: כן.

ש: אתה רואה איזה דביל אני?

ת: אתה לומד משהו היום.

ש: כן.

ת: מכל מלמדיי השכלתי.

ש: אז שם, באינוונטר ההוא,

ת: כן?

ש: לא, היה רק הנכס של הסופר. נכון?

ת: לפי מה שכתוב ולפי מה שריעננתי את זיכרוני לפני שבאתי ובזבזתי זמן יקר לקרוא את כל הפרוטוקול שלך, אז, את כל ההתדיינות שהיתה אז, סביר להניח שאתה צודק במה שאתה אומר.

ש: ותגיד לי, היה איזה מקרה שאביב בא אליך ואמר לך שיש בעיה עם הנכס הזה בכביש 4?

ת: לא ראיתי את אביב הרבה מאוד שנים.

ש: לא, אז, אז, בזמנו.

ת: לא, לא, לא.

ש: שיש בעיה עם כספים שצריך לתת להם הסבר, כי יש איזה שהיא בעיה עם הנכס הזה?

ת: לא משהו ש, לא משהו שעולה בדעתי. לא. לא זוכר בעל פה.

ש: אם היה, היית זוכר?

ת: אני מניח.

ש: למרות מה שאתה אומר,

ת: אני מניח. תשמע, עברו קצת מים בירדן.

ש: אבל היית זוכר?

ת: לא יכול להגיד לך כן. באמת.

ש: לא, אם היתה איזה שהיא בעיה,

ת: אם היה משהו חריג, סביר להניח שהייתי זוכר, אבל בוא נגיד ככה, אני מטפל ביותר משניים-שלושה לקוחות, אני לא יכול לזכור את כל ...

(מדברים ביחד)

ש: אז בעצם, כשהזכרת קודם את הנכס הזה, זה היה איזה שהוא,

כב' השופטת: לא להישען,

עו"ד דן גור: לא נשענתי, גברתי, אבל תודה שגברתי אמרה, כי עמדתי להישען.

כב' השופטת: כן?

עו"ד דן גור: בעצם, כל העניין הזה של הנכס, זה היה איזה שהוא רעיון שהיה וחלף, מבחינה חשבונאית? אין לו שום,

העד: לא, זה לא משהו שעבר נניח ככה, זה לא משהו שעבר בספרים.

עו"ד דן גור: אהה.

העד: זה לא משהו שעבר בספרים. זה לא משהו שאני יודע עליו שהוא עבר ספרים, בטח לא אצלי.

ש: תראה, אולי יש לך איזה שהוא, אם אתה זוכר, אולי אתה זוכר, איזה שהיא כרטסת של א' עטרה או של אביב, שיש בה סכומים לזכותו ממסיקה, מחברות של מסיקה?

ת: לא, לא זכור לי דבר כזה. לא, לא זוכר. אבל עוד פעם, אתה מדבר על,

ש: כן כן, אבל אם, אם, עכשיו אנחנו לא,

ת: כן. אנחנו לא בבית-משפט.

ש: לא, אנחנו בבית-משפט,

ת: חשבתי ש...

ש: לא, לא, לא, אנחנו בבית-משפט,

ת: עדיין?

ש: אם, עדיין.

ת: בסדר.

ש: אם יש, אם אני, למשל, מקבל כסף מאביב, או מהחברה שלו, מ- א' עטרה,

ת: כן.

ש: אתה אמור לראות את זה באיזה כרטסת אצלך?

ת: אם אתה מקבל,

ש: אם הכל בסדר.

ת: בוא נצא מנקודת הנחה שקיבלת שיק מחברת,

ש: נניח.

ת: נניח, לצורך העניין, אז אני אומר,

כב' השופטת: חברת א' עטרה?

העד: מ- א' עטרה, לא אבל אתם, לא יודע, נראה לי קצת יש פה איזה בלבולים, לא יודע, יכול להיות, לא יודע. אבל עקרונית, מ- א' עטרה, אם קיבלת שיק, אני הייתי רואה בחשבון הבנק יציאה של שיק. אוקיי?

עו"ד דן גור: אהה.

העד: וזה היה אמור לבוא לידי ביטוי בספרים שלי. הביטוי יבוא בידי, כמו שאמרתי לך קודם, או שאני אחייב את הבעלים, או שאני אקבל חשבונית למה ש...

ש: כן, כן, אבל, אבל, תהיה כרטסת שלי, שיש שם,

ת: שלך?

ש: כן.

ת: קשה לי להניח שבשנים האלה,

ש: לא אני, לא אני, נותן כדוגמה.

ת: לא, עקרונית, קשה לי להניח שבשנים האלה הכל היה דיגיטלי ברמה כזאת, לא היה אז את הטכנולוגיה של היום, שהיום, יש לי ביזיבוקס וכל מיני דברים כאלה, כל השיקים נפלטים לי בתמונה ואני יודע למי יצא כל שיק. אני רואה משיכה של שיק, אני מניח באותן שנים. ראיתי משיכה של שיק, שאלתי לאן הלך השיק. יכלו לעבוד עלי.

ש: אבל רגע, רגע, לא היו כרטסות, למשל,

ת: בכרטסת למי?

ש: למשל שאני חייב, כרטסת חייבים, אני חייב ועוד אחד חייב ועוד אחד חייב, לא היה איזה משהו שאתה, כרואה-חשבון, יכול לראות אצלך,

ת: למה שיצא כסף מחברה למישהו סתם? כאילו,

ש: הלוואה, נניח.

ת: אז תביא הסכם הלוואה.

ש: לא חשוב. אבל איך זה, איך זה בא לידי ביטוי באיזה שהוא נייר. באיזה נייר זה יבוא לידי ביטוי? אני רוצה לראות, אני רוצה לראות,

ת: זה מאוד פשוט. מאוד פשוט. אנחנו מאוד פשוטים. אם אין לי, אם אין לי הסבר לאן הלך הכסף, סימן שאתה לקחת אותו. ואם אתה לקחת אותו, אני אחייב את הכרטיס שלך.

ש: לא, נניח שיש הסכם הלוואה. בסדר?

כב' השופטת: אתה לקחת אותו מי זה? הבעלים של החברה?

העד: הבעלים של החברה, כן. לקחת את הכסף, אין לי, יש לי משיכה בכספומט, 10,000 שקל. שואל אותך – על מה זה שימש? אתה אומר לי לא יודע.

עו"ד דן גור: נניח,

העד: אמרתי לך אני מחייב את הכרטיס שלך, אין מה לעשות.

עו"ד דן גור: בסדר. נניח שיש הסכם הלוואה,

העד: כן.

ש: עכשיו, אני בא אליך, אני אומר לך – תשמע, אני רוצה להיות שקט שלא יהיו לי בעיות.

ת: כן?

ש: אביב הרשה לי לבוא אליך.

ת: כן?

ש: הנה הסכם ההלוואה, אני יכול לראות בבקשה את הכרטסת שלי, שאני חייב רק 100,000 שקל?

ת: הייתי שולח אותך מן הסתם לאביב ובעל החברה,

כב' השופטת: אבי הרשה.

עו"ד דן גור: אביב הרשה.

העד: אביב הרשה, כן, אז תראה,

עו"ד דן גור: יש כרטסת כזאת?

העד: אמורה להיות כרטסת. אם יצא הסכם הלוואה ויש זה,

ש: זאת אומרת, יש כרטסת עם השם שלי,

ת: אמור להיות, כן.

ש: כן. עכשיו, מה שאני שואל אותך זה האם היו אצלך כרטסות כאלה של יוסי מסיקה, של ע.מ.ס.ת של מסיקה חסון,

ת: לא יכול,

ש: אתה לא זוכר?

ת: לא יכול להגיד.

ש: אבל אם היה משהו, כמו שאני תיארתי לך אותו, אז היה אמור להיות?

ת: מן הסתם, מן הסתם, אם אתה לא, אם, אם לא סיפרו לי סיפור שהוא סיפור שווא אז מן הסתם – כן.

ש: עכשיו, אם,

ת: אז יכול להיות שאתה תבוא ותגיד לי – תקשיב, זה תחייב את מסיקה, לצורך העניין,

ש: כן?

ת: כלומר, זה שיק של זה, תחייב את מסיקה. נתתי הלוואה למסיקה, תחייב אותו.

ש: כן?

ת: אז אני אראה, מן הסתם אני מאמין למה שאתה אומר ואני אעשה את זה.

ש: זאת אומרת, אם ניתן כסף למסיקה, היינו אמורים לראות כרטסת של חייב בשם מסיקה?

ת: לא, לא. לא. זה אני לא אמרתי. אני אומר – אם, אם,

ש: אז איך אני אמור לראות את זה?

ת: אם, אם ההסבר שנתנו לי,

ש: כן, כן, נתנו לך הסבר.

ת: ... זה מסיקה, אז ...

(מדברים ביחד)

ש: אז אני אראה,

כב' השופטת: אדוני שוכנע בהסבר.

העד: בדיוק.

כב' השופטת: אם אדוני שוכנע בהסבר, זה אמור להיות,

העד: נכון,

כב' השופטת: מבוטא בכרטיס,

העד: נכון,

כב' השופטת: של אותו אדם,

העד: נכון, נכון,

כב' השופטת: שלו חייבים.

העד: כן.

עו"ד דן גור: והכרטסות האלה, זה אצלך היה, זה אז היה ממוחשב?

העד: ...

עו"ד דן גור: לא יודע, אני ביזיבוקס, לא יודע, ביזי, תיארת את עצמך כאילו אתם הדלקתם אש עם אבנים אז.

העד: כשאני קיבלתי את המשרד, כן, התחלנו, היינו עובדים עם עיפרון כזה קטן שנשאר מדנה. עיפרון כזה שהיה שומר לנו, והיינו רושמים את זה בספר תקבולים תשלומים, כן.

ש: אבל בזמן הזה,

ת: בזמן הזה כבר היו מחשבים,

ש: מחשבים?

ת: התקדמנו טיפה.

ש: והיום,

ת: כן?

ש: אם הייתי מבקש ממך לראות ספר, את הספרים, את הכרטסת חייבים, כל כרטסות החייבים, לשנת 2002, למשל?

ת: אין מצב שהייתי מוצא.

ש: אין מצב? כי שיניתם את התוכנות?

ת: עברו מחשבשבת דוס לחשבשבת חלונות,

ש: ואחרי זה לפלטיניום.

ת: הם משדרגים את עצמם כל הזמן, כדי שהם יוכלו להתקדם.

ש: מתי זה קרה, אבל?

ת: מה?

ש: השדרוג הזה של המערכות.

ת: מתי התחילו חשבשבת חלונות? 2010, פלוס מינוס.

ש: בסדר, אחרי התביעה פה.

ואם אני בכל-זאת, תשמע, תעשה לי טובה, אנחנו מתאמנים ביחד, התאמנו ביחד, עכשיו אתה עברת לקבוצה של הזקנים,

ת: כן.

ש: אז תעשה לי טובה אישית, אני רוצה, נניח שאני, אביב מסכים ואני רוצה לראות את זה משהו מעל שנת 2002, איזה שהוא חייב שלא, לא מסיקה, מישהו אחר.

ת: אין צ'אנס שתצליח למצוא היום, למצוא את זה, אצלי לפחות – לא.

ש: איך, בדו"חות, בדו"חות שמגישים למס הכנסה, יש סיכוי שנראה את זה?

ת: מס הכנסה, לדעתי, גורס את החומר אחרי שש-שבע שנים, הוא גורס. הוא לא מחזיק. גם לו יש, יש איזה שהיא כמות שהוא יכול להחזיק, של תיקים.

אם אני ארצה עכשיו למצוא הצהרת הון, אם אני אלך עכשיו למס הכנסה ומבקש הצהרת הון של לקוח שלי מלפני 15 שנה, סיכוי סביר שאני, יגידו לי שאין.

ש: שאין?

ת: כן.

ש: זאת אומרת, אם, אז,

ת: הם גם,

ש: זאת אומרת,

ת: הם גם שולחים מה שנקרא לגנזך.

ש: לגניזה או לגריסה?

ת: אני לא יודע, תשאל אותם. אבל הם קוראים לזה גניזה.

ש: ועותק מזה, ממה שמגישים למס הכנסה, לא עובר ללקוח?

ת: לא. לא, כאילו העתק דו"חות?

ש: כן.

ת: מה, אתה יודע איזה תקציב אני צריך בשביל זה? כאילו ל-,

ש: הבנתי.

ת: זה אצלי בתיק,

ש: עכשיו בוא נניח, נחזור,

ת: בוא נניח שלקוח לצורך העניין, אנחנו נוהגים שאנחנו עושים דילול של תיק, למסור אותו ללקוח. לא, לא זורקים אותו אנחנו לפח, אלא אם כן הלקוח נעלם, דברים כאלה.

ש: ונניח, נחזור אחורה לשנת 2002.

ת: כן?

ש: אם אני הולך לדו"ח שהוגש למס הכנסה, ואני מחפש חייב מסוים,

ת: לא תמצא.

ש: רגע, רגע, אני עכשיו ב- 2002.

ת: לא תמצא.

ש: רגע. אני עכשיו,

ת: שאלת שאלה.

ש: רגע,

ת: אני מקדים, נו?

ש: לא, אבל אנחנו מוקלטים ואנחנו צריכים,

ת: בסדר. כן?

ש: אם אני עכשיו בשנת 2002,

ת: אהה?

ש: ואני אומר לך – תשמע, אני הולך למס הכנסה, אביב אישר לי. אני אוכל לראות שם, אם אני רשום שם כחייב שלו או לא?

ת: לא.

ש: כי בדו"חות האלה זה לא נרשם.

ת: לא שזה לא נרשם, כדי שזה, זה יופיע תחת כותרת שנקראת חייבים. חייבים בתוך, בתוך מכלול. זה כמו שתבוא ותגיד ל-, הרי שאני מגיש למס הכנסה, כרטסת של לקוחות, אז אני אומר ללקוחות – מיליון שקל, לא, זה לא לקוח אחד של מיליון, זה 50 לקוחות של,

ש: וכדי לראות מי זה, איך מורכבים המיליון שקל הזה, מה אני צריך לבקש ממך? איזה מסמך?

ת: את ה,

ש: כרטסות?

ת: את המאזן בוחן של אלפיים,

ש: אה,

ת: את המאזן בוחן שממנו יצאתי למאזן הסופי.

ש: והמאזן בוחן, לא מוגש למס הכנסה, אלא מועבר ללקוח?

ת: הוא לא מועבר, מה זה מועבר ללקוח? הוא נמצא אצלנו בניירות העבודה, וככל שאנחנו מדללים, אמרתי לך, אנחנו,

ש: זה דבר שחוזר ללקוח?

ת: מאזן בוחן? לא, לא מאמין שחוזר ללקוח. מאזן בוחן,

ש: היה נשאר אצלך, אז מה, אתה גורס אותו אחרי שבע שנים?

ת: כן. מה אתה רוצה, בכל זאת,

ש: עכשיו, תגיד לי, תנסה, אם אתה יכול,

ת: כן?

ש: איך הגעתם לסיטואציה הזאת, מי בא למי, איך היתה הסיטואציה הזאת שאביב מגיע אליך או שזה לא אביב או מישהו אחר, בשם, מדברים על הנכס הזה בסופר בחיפה.

ת: תשמע, אתמול בא, אתמול מתקשרת לקוחה, מתקשרת לקוחה – שלום, מה העניינים, מה נשמע, בסדר? קניתי נכס לפני שנתיים, יש לי הזדמנות עכשיו עסקית למכור אותו, מה אתה אומר? אמרתי – תקשיבי, עשית טעות שדיברנו בזמנו על הנכס הזה, אמרתי לך לקנות את זה במסגרת פרטית, אמרת לי לא, אמרתי לך שאם את רוצה לעשות אקזיט, אמרת לי – לא, אני רוצה להשאיר אותו, שיהיה לי פנסיה. היום את באה ואת אומרת שאת מוכרת אותו, זה 50% מס.

אז היא אמרה, היא אמרה לי – אתה יודע מה? יכול להיות שאני לא אמכור.

ש: אבל במקרה הזה, במקרה הזה,

(מדברים ביחד)

ש: אתה זוכר את ה-,

ת: תשאל אותי בעוד עשר שנים, תשאל אותי בעוד עשר שנים מה קרה עם הבחורה הזאת, מה היא אמרה לי ומה אמרתי לה? זה הדברים שאני זוכר. אני לא מעבר לזה, אתה מבין? אני עכשיו אזכור שהייתי אתמול באוטו כשחזרתי מפרדס-חנה,

ש: לא לא, לא באוטו,

ת: לחדרה,

ש: הם באו אליך,

ת: הדיבור היה וזה?

ש: הם באו אליך,

ת: אין לי, אין לי יכולת. בוא תקשיב, אני מקבל בערך 200 טלפונים ביום, אני מטפל ב- 700 לקוחות לפחות, ברוך השם.

ש: ברוך השם.

ת: אז אתה יודע כמה דברים עוברים אצלי?

ש: כי תראה, פה, בדיון בחיפה,

ת: שם הייתי צעיר, היה פחות לקוחות, אז היה זיכרון יותר טוב. אתה שוכח את זה. אח שלי. מאז עברו הרבה דברים. אתה מדבר אתי על, אתה יודע כמה דברים עברו מאז? התחתנתי, התגרשתי, נולדו לי ילדים, אתה יודע כמה דברים? אתה שואל אותי שאלות?

ש: זה היה לפני,

ת: אתה יודע שיש לי ילדים בגיל של הילדים שלך? אתה רוצה תביא אותם נשחק ביחד.

ש: שיהיו בריאים.

ת: תודה.

ש: תגיד לי חזרה.

ת: מה?

ש: תגיד לי חזרה.

ת: כן. זה הנימוס, כן?

ש: בכל-זאת, כן. בכל-זאת, אשתו מתארת סיטואציה קצת חריגה שאתה באת אליהם הביתה ובמסגרת הזאת דיברתם על הדבר הזה. אם אתה לא זוכר, לא, לא,

כב' השופטת: אדוני לא יכול לשאול את מר אילון.

ת: אולי זה היה במימונה, הם פעם עשו מימונה ממש יפה. פעם אחת הם עשו ממש מימונה חבל על הזמן, אשתי אומרת לי – בוא נלך למימונה אצל זה, אבל,

ש: לא, אבל בכל-זאת, אתה לא זוכר דבר כזה?

ת: לא זוכר דבר כזה. לא זכור לי דבר כזה.

ש: היא אומרת גם שאתה המלצת להם לרכוש את הנכס. אתה זוכר דבר כזה?

ת: לרכוש את הנכס?

ש: כן.

ת: אני לא, אני לא מתעסק בדברים כאלה. אני לא נותן לאנשים ייעוץ מה לרכוש ומה לא. אני יודע לעשות רק חישובים.

ש: עכשיו, אם,

ת: כשאתה בא אלי ומבקש נדמה לי ייעוץ אם לקנות נכס או לא, אני מחשב את התשואה. אני יודע לעשות 6,000 בחודש כפול 12 זה 72, שילמת מיליון, זה 7.2%, שווה לא שווה. מזה מורידים מס הכנסה, עכשיו תעשה את השיקול שלך. ואז אני מעמיד לך אלטרנטיבה, לקנות דירה למגורים שהיא פטורה ממס, לא ... לעשות את זה, אני לא מייעץ.

ש: הבנתי.

ת: אין לי שום דרך לייעץ לאנשים לקנות.

ש: הבנתי. והנכס הזה, בכביש 4, הגיע לכדי ייעוץ אצלך?

ת: לא.

ש: אם לקנות בחברה, לקנות באופן פרטי?

ת: לא. לא משהו שזכור לי, לא.

צריך להוציא את הילדים מהגן.

ש: גם אני אבל אל תדאג.

ת: בסדר, שלא נאחר אחר-כך,

ש: לא לא.

ת: שמעתי אתמול ברדיו שיש גננת שמחייבת 20 שקל על איחור. כל עשר דקות – 20 שקל. שלא, אולי גם הגננת אצלנו בגן עכשיו,

ש: הגננת שלי.

ת: מחייבת 20 שקל על כל איחור?

ש: אני לא יודע כמה, אבל משהו כזה, כן.

ת: כן?

עו"ד כנפו: מה אתה ממליץ לה לעשות, חברה או פרטי?

העד: אקזיט, אקזיט. מה. ...

כב' השופטת: יש הורים שיהיו מוכנים לשלם.

העד: כן. יש כאלה שיבואו בשבע לקחת את הילדים.

עו"ד דן גור: תראה, אני רוצה להראות לך, רוצה להראות לך משהו, תגיד לי אם אתה, משהו ב,

העד: כן?

עו"ד דן גור: אני מפנה אותך ל- ת/1, זה בשביל הזיהוי שלנו,

העד: כן.

ש: לנספח 2. עכשיו, זה כרטסת, לא, לא אצלך, לא אצלך. אני עכשיו מראה לך.

עכשיו, אני מראה לך כרטסת מסוימת, תנסה להגיד לי אם אתה, משהו כזה עבר אצלך. בסכומים האלה, אצל אביב, אצל א' עטרה, משהו כזה.

ת: לא, תראה לי. מצפה שאני אזכור כרטסות של לקוחות? זה קצת מעבר למה שאני יכול. אני בטח לא הולך הביתה היום ככה.

ש: אני מנסה להחמיא לך ולא הולך לי.

ת: מה?

ש: אני מנסה להחמיא לך ולא הולך לי. אתה,

ת: הלקוחות שלי מחמיאים לי, זה מספיק לי. היות ואתה לא משלם לי, אז אין לי שום אינטרס אצלך.

ש: אולי נדבר על זה.

ת: מה?

ש: אולי נדבר על זה.

ת: כן.

כב' השופטת: זה בהמשך לעדות הקודמת?

עו"ד דן גור: נעביר משם לפה.

העד: כן?

דובר: הכל נרשם.

עו"ד דן גור: רגע, את הכרטסת הזאת שלחתי לך אתמול.

העד: נו?

ש: מה?

ת: כן.

ש: אתה ניסית לבדוק משהו עם הדבר הזה? אתה זוכר ששלחתי לך את הכרטסת הזאת אתמול?

ת: מה ששלחת פה, הנה, פה אתה רוצה אתה יכול לראות.

ש: הנה, נכון.

ת: אז מה אתה רוצה?

ש: אתה בדקת משהו בעניין הזה?

ת: נראה לך באמת?

ש: מה?

ת: נראה לך שבאמת ישבתי אתמול חוץ מאשר לקרוא את העדות שלי, עוד התעסקתי בעוד דברים?

ש: טוב.

ת: הלכתי אתמול לסרט עם אשתי.

ש: כל הכבוד.

ת: אנחנו מחזקים את הזוגיות. לא שמעת את הביטוי הזה?

ש: כן, כן.

ת: מה?

ש: מה אתה יכול לספר לנו על חקירת מס הכנסה של אביב, ביחס לחומר שלקחו ממנו?

ת: לא יודע. לא הייתי מעורב בחקירה של אביב. לא תשאלו ולא אותי תשאלו.

ש: תראה, בעדות שלך בחיפה,

ת: כן?

ש: בעמ' 12.

ת: כן?

ש: אתה אמרת שאתה שמעת את השם הזה, מדיה.

ת: כן. נו?

ש: מה אתה יודע לספר לנו על החברה הזאת?

ת: שיש חברה שנקראת מדיה מופע ובידור.

ש: לא, בסדר.

ת: מעבר לזה – לא יודע.

ש: של מי היא, של מה היא, מה היא עשתה? איך נודע לך שיש חברה כזו בכלל?

ת: לא, לא יודע. אתה שואל אותי שאלות שבאמת קשה לי לענות לך מאיפה, מאיפה,

ש: זה יכול להיות, זה יכול להיות רק מאביב, נכון?

ת: לא יודע. יכול להיות עוד מישהו? לא יודע. אני לא מכיר את הבעלים, אז אני לא יודע. באמת שלא.

ש: איך זה הגיע אליך, אבל?

ת: מה?

ש: השם של החברה הזו. זה בכל-זאת, זה לא טבע, זה לא תנובה.

ת: למה? מדיה זה, מופע ובידור, זה נשמע לי מוכר. מה זה?

ש: לא לא. האמת שלא.

ת: לא? לא מוכר כרטיסים, משהו?

ש: כן.

ת: כמו לאן ודברים כאלה?

ש: נכון. אבל זה לא, זה לא זו.

ת: לא יודע. אם אתה רוצה תסתכל, יש לי את הזה, את ה, אם אתה רוצה, בראבו, קופת בראבו, אני הולך עם הילדים להצגות בשבת, אז תמיד אני רואה מדיה, רואה דברים כאלה, לא?

ש: אז משם זה מוכר לך?

ת: לא, אני לא חושב. אני מניח. אתה שואל אותי שאלות שאני באמת, אתה, אני לא צריך,

ש: החברה הזו,

ת: אני לא, ...

(מדברים ביחד)

ש: החברה הזו, היא מוכרת לך בקשר עם אביב?

ת: לא משהו ספציפי. לא משהו ספציפי. יכול להיות שבחלל האוויר שפעם נפגשנו ודיברנו ובמסגרת, עלה השם של החברה הזאת, אתה יודע, יש אנשים עכשיו מישהו שלח לי שמות של ארבע חברות שהוא רוצה הצעת מחיר, לבוא להיות לקוח שלי. אז אחר-כך יבואו ישאלו אותי אם אני זוכר את זה? יכול להיות שאולי, אולי, אולי הוא שאל אותי אם אני רוצה לתת להם שם שירותים ולא הסתדר. אני לא יודע, באמת שואל, קשה. אבל אל תשכח שגם אנחנו חיים בעיר קטנה, מכירים, אתה עובר ברחוב, אתה רואה שלטים, זה, וזה, אתה, אתה מכיר את השמות של,

ש: לא, אתה כבר מחוץ לעיר, אתה מורם,

ת: מה?

ש: אתה מורם מאיתנו. תגיד לי,

ת: לא, אני מאיפה שנולדתי נשארתי. לא זזתי ימינה ושמאלה.

ש: כן.

ת: כן.

ש: עכשיו ברחה לי השאלה האחרונה שרציתי לשאול אותך.

ת: אז רואים את הסוף כבר, רואים את הסוף?

ש: כן כן, זה קצר, אמרתי לך שזה יהיה קצר.

ת: בסדר. אוקיי. אז אני יכול לעשות ... טובה היום.

ש: מה אתה יכול לעשות? כן.

ת: תשואה טובה היום.

ש: כן.

ת: אם זה יהיה קצר, תזמין אותי כל הזמן.

ש: אני אמרתי לך כבר שאני אזמין אותך כל הזמן, לא בגלל זה, בגלל משהו אחר. בגלל ה- 15 שנה.

ת: כן.

עו"ד דן גור: טוב, סיימתי.

כב' השופטת: חקירה נגדית, בבקשה, לעו"ד כנפו.

העד, רו"ח לוי אטרי, משיב בחקירה נגדית

לשאלות עו"ד נדב כנפו:

עו"ד כנפו: תגיד לי, כשדיברת על איזה שהוא נכס בכביש 4, התכוונת לנכס בצומת המשטרה, מה שזה סמי בכיכר היום?

העד: לא, לא זכור לי פרטים, ממש לא,

עו"ד כנפו: לא זכור?

העד: לא משהו שאני יכול,

עו"ד כנפו: תאמר לי, אתה רק מבחינת הטיפול שלך, אתה טיפלת רק בחברת א' עטרה, נכון?

העד: באיזה זמן?

עו"ד כנפו: בזמן ה,

עו"ד דן גור: זה מה שרציתי לשאול.

העד: כן.

עו"ד כנפו: בזמן הרלוונטי,

העד: כן, מה שהיה,

עו"ד כנפו: לתביעה שנחקרת גם בחיפה.

העד: כן. רק על א' עטרה.

עו"ד כנפו: רק א' עטרה?

העד: נכון.

ש: אוקיי. הנכס בחיפה, זה נכס שהיה קשור לחברת א' עטרה, נכון?

ת: כן. מופיע באינוונטר שלכם.

ש: אוקיי.

עכשיו, תאמר לי בבקשה, אתה יכול להגיד, כרואה-חשבון, אני רוצה להציג לך מסמך,

ת: זה כבר עדות מומחה?

ש: לא עדות מומחה, אבל אני רוצה לשמוע את דעתך, אם אפשר, אם אפשר.

ת: ידוע לי שיש מחיר אחר לעדות מומחה, אז אני רוצה לדעת אם זה עדות מומחה, שאני אדע מה לחייב.

ש: אם אפשר, אם אפשר.

אני מציג לך כרטסת,

ת: כן.

ש: או דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות, שצורף לחוות-הדעת של רו"ח בנבנישתי, אבי בנבנישתי.

ת: כן. הוא גם ...

עו"ד דן גור: מה הוא?

העד: הוא גם ...

עו"ד כנפו: ואני מפנה אותך לשם חשבון א' עטרה סחר רכב.

העד: כן.

עו"ד כנפו: עכשיו, אתה יכול להסביר לי במילים שלך את התנועות שאתה רואה בכרטסת הזו, החל מה- 1.1.04?

העד: היתה יתרת פתיחה, כלומר, היה איזה יתרת זכות של 600,000 שקל, מישהו שילם כנראה לא יקבל, לא יצאה חשבונית, סביר להניח שאחרי כן יצאה חשבונית על 789,420 שזה חשבונית עבור מכירת סופר, אני מניח שחייבו את הכרטיס ואז זיכו את הכרטיס בתשלום של 120,420.

עו"ד כנפו: אוקיי. ומבחינת התנועה הזו של 789,420,

העד: כן.

עו"ד כנפו: אפשר לדעת מהכרטסת הזו איך זה, איך זה שולם?

העד: מזה?

עו"ד כנפו: כן.

העד: הנה, יש לך פה 600,000 שקל שהיה בה יתרה,

עו"ד כנפו: כן?

העד: ועוד 120,420, שהם שולמו,

ש: זאת אומרת, לפי הכרטסת הזו, השתמשו ביתרת הזכות הזו,

ת: כן.

ש: כדי לשלם את זה.

ת: כן.

ש: נכון?

ת: כן.

ש: זאת אומרת, אם אני אוסיף לך עובדה נוספת, שאומרת שבתוך ה- 789 שולם כסף מזומן, אז כביכול, לא נעשה שימוש ביתרת הזכות הזו של ה- 600,500?

ת: אם היה, אם היה פה עוד תנועה, אז מן הסתם ה- 600,500 היה נשאר אותו דבר.

ש: היה נשאר אותו דבר?

ת: כן.

ש: אוקיי. עכשיו, תאמר לי, אתה כרואה-חשבון, מה המשמעות של רישומים בכרטסת בחברה? מה המשמעות של זה, מבחינת, מבחינת ההתנהלות, כרואה-חשבון, מבחינת ההתנהלות מול רשויות מס, מבחינת הגשת מאזנים, דו"חות. מה המשמעות של רישום בכרטסת?

ת: מה, אתה שואל את זה מבחינה משפטית או מבחינה,

ש: לא, לא מבחינה משפטית. דווקא מבחינה חשבונאית. מבחינה,

ת: לא יודע, כל הנהלת, כל התורה שלנו, כל התורה שלנו, מורכבת בחברות, שאנחנו עושים הנהלת חשבונות כפולה, כל התורה שלנו מורכבת מחובה וזכות. אנחנו מבינים, כשאנחנו, כשאני הלכתי ולימדתי תלמידות להנהלת, תלמידים ותלמידות להנהלת חשבונות, השפה שלנו היתה רק חובה זכות. כלומר, כשאנחנו מדברים, כשאנחנו מדברים בשפה, בעגה המקצועית שלנו, אנחנו מדברים, אנחנו יודעים לחייב כרטיס, לזכות כרטיס, לחייב כרטיס, לזכות את הכרטיס, זה מה שאנחנו מבינים.

ש: יש דבר כזה במציאות שלך או בהבנה שלך, כמי שמטפל בחברות שונות, שמישהו יבוא ויאמר לך – תשמע, אני רוצה לרשום תנועה בכרטסת X, אבל היא בעצם משקפת תנועה בכלל אחרת, מסיפור אחר. זה משהו שהוא חוקי? משהו שהוא מקובל?

ת: לא ירדתי לסוף דעתך.

ש: אני, אני לצורך העניין, קיבלתי תשלום ממשה ואני רוצה לרשום אותו בכלל בכרטסת של ראובן.

ת: בוא נתחיל בהתחלה,

ש: כן?

ת: בהתחלה. אני אראה בתוך החשבון בנק תנועה שנכנס שישה שקלים, לצורך העניין. אוקיי? בא אלי וישאל – מה זה השישה שקלים האלה? אז יגידו לי – ראובן נתן הלוואה. יכולים להגיד לי – לוי נתן הלוואה. יכולים להגיד לי – שמעון נתן הלוואה. אז אני אגיד – אוקיי. אז תביאו מסמך שזה הלוואה.

אחרת, חזקה עלינו שאם נכנסו שישה שקלים לחשבון, סימן שמכרת משהו, קיבלת כסף ולא הוצאת חשבונית.

ש: ואם אומרים לך ששמעון נתן את ההלוואה ואתה רושם את זה בכרטסת של שמעון, לאחר מכן מישהו יכול לבוא להגיד – לא, תשמע, אני רוצה לבטל את זה, ולא, לא שמעון נתן את זה, ראובן נתן את זה?

ת: אני לא, לא מניח שאנחנו מתעסקים עם דברים כאלה. אני לא,

ש: כי זה דברים, מה, זה דברים פליליים?

ת: אני לא יודע אם זה דברים פליליים, אבל אני לא, תשמע, בכל-זאת אני רואה-חשבון, אני לא, מחר תבוא תעשה ככה,

ש: הבנתי.

ת: לא זאת המטרה שלנו, אני בכל-זאת, אני חותם על מאזן ואני חותם, אני חותם בשמי, אני מן הסתם מכבד את השם שלי, לא בא לי לחפש הרפתקאות, ובטח לא בשביל איזה מישהו,

עו"ד כנפו: הבנתי. בסדר גמור. תודה רבה.

העד: בבקשה.

עו"ד דן גור: רק שאלה אחת.

העד: כן?

העד, רו"ח לוי אטרי, משיב בחקירה חוזרת לשאלות עו"ד דניאל דן גור:

עו"ד דן גור: עד מתי טיפלת ב- א' עטרה?

העד: כתוב שם, לא?

עו"ד דן גור: לא.

העד: אני לא זוכר, אבל אני חושב שנשאלתי אז, לא?

עו"ד דן גור: לא.

העד: לא ב- 2007 סגרנו את הסיפור, אם אני זוכר. כבר היה, היה את ... הזה. הנה זה כתוב בסעיף, שאלת שאלה אבל מתי שהיא חדלה, כתבתי, עניתי לך תשובה, החברה התחילה בנתח פעילות גדול שהצריך התייחסות כבדה יותר, בנושא של הנהלת חשבונות. אנחנו לא יכולים לתת את השירות וביקשנו לשכור שירותי הנהלת חשבונות, זה היה בערך ב- 1.1.2007.

עו"ד דן גור: לא, לא הנהלת חשבונות. הנהלת חשבונות – הבנתי. אבל ראיית חשבון.

העד: אני חושב שביחד אתם עברתם לרואה חשבון בחיפה, לא?

כב' השופטת: אדוני לא יכול לשאול את העד, רק ממה שהוא זוכר.

עו"ד דן גור: כעשר שנים אתה כבר לא נותן לו שירותי ראיית חשבון? זו הכוונה? תשע, עשר, שמונה?

העד: ל-, ל-, אתה,

כב' השופטת: מהיום, עשר שנים אחורה?

עו"ד דן גור: כן, כן.

העד: משהו כזה. כן, משהו כזה.

עו"ד דן גור: זהו.

כב' השופטת: את התצהיר שהאדון אישר בהתחלה, הוא רוצה להגיש?

עו"ד דן גור: נדמה לי, גברתי, שצירפנו אותו,

העד: יש לי, אם אתם רוצים בבקשה. יש לי אותו.

עו"ד דן גור: נדמה לי שצירפנו אותו.

כב' השופטת: אפשר לסמן אותו עוד פעם. אני פוחדת מתת, לא מיתר.

עו"ד דן גור: כנספח, אני כבר אגיד לגברתי ומה שגברתי תחליט. נספח ב'(1),

כב' השופטת: בואו נסמן.

עו"ד דן גור: טוב.

העד: זהו? אני יכול ללכת?

עו"ד דן גור: רק תן לי אותו, את התצהיר שלך.

כב' השופטת: כן. אני פוסקת את השכר של ה- 500 שקל, כולל מע"מ, שהופקד לפי החלטה מ- 28 בנובמבר, לשחרר אותו לרו"ח לוי אטרי.

אדוני ייגש למזכירות כדי לקבל. אני לא בטוחה שעכשיו אפשר, באיזה שהוא יום אחר, לפי מה שנוח לאדוני.

העד: אין בעיה.

כב' השופטת: והתצהיר שהעד אישר בתחילת עדותו, מוגש ומסומן נ/27.

תודה רבה.

העד: תודה.

עו"ד דן גור: ביי, חביבי.

העד: ביי, להתראות.

עו"ד דן גור: נ/27, גברתי, נכון?

כב' השופטת: נ/27.

אנחנו בעצם סיימנו להיום, אני אצטרך לדעת בהמשך מי יישמע ב- 15 בפברואר 2018, בנוסף לדוד ברקוביץ'.

עו"ד דן גור: מבחינתי, אני אזמין את כל יתר ה, את כל יתר הארבעה.

כב' השופטת: שהם עדים קטנים?

עו"ד דן גור: נכון.

כב' השופטת: שזה מיקי פלד?

עו"ד דן גור: נכון. קיקי רוטשטיין,

כב' השופטת: קיקי רוטשטיין? אורי עופר ושלמה צח?

עו"ד דן גור: נכון.

כב' השופטת: או שאת שלמה צח אדוני רוצה להשאיר לסוף? ליום של העדות של רו"ח רחמים?

עו"ד דן גור: אוקיי.

עו"ד כנפו: אז עם מי נשארנו ב- 15?

כב' השופטת: ב- 15 יש לנו את דוד ברקוביץ', מיקי פלד, קיקי רוטשטיין ורועי עופר. ובתאריך האחרון שנקבע, 25 במרץ, יהיה לנו את רו"ח יורם רחמים ואת שלמה צח.

עו"ד דן גור: חברי כבר יכול להגיד אם הוא רוצה מישהו,

כב' השופטת: תחשבו על זה וכשיתקרב המועד, תראו אם אתם יכולים להודיע או לפחות אחרי הדיון הבא ולפני מרץ.

עו"ד דן גור: אוקיי.

כב' השופטת: בסדר. תודה רבה.

עו"ד כנפו: תודה, גברתי.

עו"ד דן גור: תודה, גברתי.

כב' השופטת: סיימנו.

-תמה ישיבת היום-

הוקלד על ידי ויקי ביטון