החלטה

שתיים הן הבקשות הטעונות הכרעה: האחת, בקשת הנתבעת 1 מיום 19.5.2013 שנסבה על התביעה העיקרית ואשר הוגשה בעקבות החלטה מיום 11.4.2013 (להלן בקשת הנתבעת); השניה, בקשתו של התובע במעמדו כנתבע שכנגד אשר הוגשה ביום 2.10.2013 בהתייחס לתביעה שכנגד (להלן בקשת התובע). עיינתי בבקשות, כמו גם בתשובות ובתגובות שהוגשו בגדרן.

א. בקשת הנתבעת

1. התביעה העיקרית נפתחה בהגשת כתב-תביעה בסדר דין מקוצר, בו ביקש התובע לחייב את הנתבעת (להלן עמסת) לשלם לו סך של 850,326 ₪. לפי כתב-תביעה זה (להלן כתב-התביעה הראשון) התקיימו בין התובע לבין מר יוסף מסיקה, מנהלה של עמסת (להלן מסיקה), יחסי שכנות ורעות שעמדו בעינם עד פברואר 2005 ובמסגרתם התנהלה ביניהם פעילות עסקית חד-פעמית קודמת; במשך השנים קיבל מסיקה סכומי כסף במזומן שנועדו, בעיקרון, לשמש לפרויקטים משותפים של הצדדים.

עוד נטען שביום 1.2.2004 נערך חוזה שעל-פיו מכרו עמסת וחברה נוספת בבעלות מסיקה – חשוב לי בע"מ (ששמה הנכון 'חשוב מאוד בע"מ'; להלן חב' חשוב) – נכס מקרקעין לחברה ששייכת למשפחת התובע, א. עטרה סחר רכב בע"מ (להלן עטרה). עטרה הגישה נגד שתי המוכרות תביעה בגין הפרת הסכם, זאת ביום 17.5.2005 ובהליך אחר שהתנהל בבית-משפט השלום בחיפה – ת"א 8045/05 (להלן ההליך הקודם).

התביעה דנן נסמכה על מידע שהתגלה כביכול לתובע באותו הליך קודם: על תצהיר גילוי מסמכים שנתן מסיקה במהלכו, על מסמכים שהועברו לעיון התובע בעקבות מתן התצהיר, ועל כרטסת הנהלת חשבונות של עמסת שעל-פי הנטען מראה יתרת זכות על-שם התובע בסך נומינלי של 600,500 ₪ (להלן הכרטסת ע"ש התובע; נספחים ד1 עד ד5 לכתב-התביעה דנן). עוד הסתמך התובע על כרטיס הנהלת חשבונות של עמסת, חסר שם, בו צוין שקיימת יתרת זכות בסך 669,000 ₪ מיום 1.2.2004 בגין 'מכירת סופר חיפה' (להלן הכרטסת האנונימית; נספח ד6 לכתב-התביעה דנן). התביעה נסמכה גם על עדויות שנשמעו בהליך הקודם; נטען כי ניתנה בהן הודאה של מסיקה ורעייתו כי בגין החוזה מיום 1.2.2004 קיים חוב לתובע בסך של 669,000 ₪.

על בסיס זה טען התובע כי עמסת חייבת לו, כך לפי מסמכיה שלה, את הסכומים שצוינו בספריה. בתוך כך הוטעם כי אין לתובע מסמכים לגבי תשלום כספים לנתבעת או למסיקה בשל פשיטת מס הכנסה שנערכה אצלו בשנת 2004.

ביחס לסעד הכספי הובאו בכתב-התביעה הראשון שני מתוויים חלופיים: האחד, כי עמסת תשלם לתובע את הסכום שנזכר בכרטסת האנונימית, אשר מסתכם בסכום התביעה לאחר הוספת שיערוך; האחר, כי עמסת תשלם את הסכום המצטבר בכרטסת ע"ש התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובניכוי "הסכומים ששילמה הנתבעת ע"ח החזר הפקדון" [ר' סע' 21(א) ו-(ב) לכתב-התביעה הראשון].

2. התביעה הוגשה טרם מתן ההכרעה בהליך הקודם, מטעמי התיישנות; לנתבעת ניתנה רשות להתגונן [החלטת כב' הרשם רומי מיום 30.12.2009]. הדיון בתביעה לגופה הועמד עד למתן פסק-הדין בערכאה ראשונה בהליך הקודם [החלטתי מיום 25.12.2010].

3. בקדם-המשפט ראשון שנערך ביום 25.4.2010 ניתנה על-ידי באת-כוח התובע גרסה שקושרת לכאורה בין היתרה בספרי הנתבעת לבין עסקה קונקרטית בין הצדדים [עמ' 12 לפרוטוקול ש' 27-16]; לגרסה זו אין זכר בכתב-התביעה הראשון שהתבסס כל-כולו על טענה ליתרת זכות בכרטסת, ללא זיקה לעסקה מזוהה זו או אחרת בין הצדדים.

לפיכך, ועל-מנת שתובהר המסגרת העובדתית שעל-יסודה עותר התובע לסעד, ניתנה החלטה שהורתה לתובע לתקן את כתב-התביעה [עמ' 14-13 לפרוטוקול, החלטה מיום 25.4.2010]. התובע חויב בתיקון כתב-התביעה באופן שיבהיר די הצורך את העובדות המהוות את עילת התובענה ואת מרכיבי החוב שנזכר בסעיף 4 לכתב-התביעה הראשון – שם נטען באורח כללי כי במהלך השנים קיבל מסיקה סכומי כסף מהתובע, עבור פרויקטים משותפים.

4. כתב-תביעה מתוקן הוגש ביום 30.5.2010 (להלן כתב-התביעה המתוקן). התובע חזר גם בו על טענתו לקיומה של פעילות עסקית קודמת, חד-פעמית, בינו לבין מסיקה [שם, בסע' 3].

בסעיף 4 לכתב-התביעה המתוקן הובאה גרסה באשר לעסקה בגדרה העביר התובע למסיקה את הסכומים שמופיעים בכרטסת ע"ש התובע: לטענתו, נעשה הדבר כדי להצטרף לעסקה בה רכשה עמסת יחד עם חברה בשם אורדן סחר ושירותים 1977 בע"מ (להלן אורדן) נכס מעיריית חדרה, חלקה 156 בגוש 10049 (להלן הנכס בחדרה), ועליו התעתדה עמסת להקים מבנה מסחרי (להלן המבנה). נטען כי מסיקה הציע לתובע לרכוש מחצית מזכויות הנתבעת בנכס בחדרה ובמבנה שיוקם בו (דהיינו, רבע מכלל הזכויות בהם) כנגד תשלום 250,000 דולר, והוסכם ביניהם שהתובע יחל בביצוע התשלומים על חשבון העסקה – וכאשר תשולם על-ידו מחצית הסכום, אזי יחתם בין הצדדים הסכם על כך שיאפשר לתובע ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא למימון יתרת הסכום. אליבא דתובע, יתרת הזכות בכרטסת ע"ש התובע מבטאת את הסכומים שהעביר לעמסת במסגרת זו, על-יסוד אותה הסכמה שגובשה על-פה בינו לבין מסיקה, מבלי שלתובע יש ידיעה על-אודות פעולות הוספה והפחתה שנעשו על-ידי הנתבעת ביחס ליתרה באותה כרטסת.

לפי האמור בכתב-התביעה המתוקן, לא הגיעו הצדדים לידי חתימה על חוזה שיקנה לתובע חלק בזכויות עמסת בנכס בחדרה; נטען שבקיץ 2004 דרש התובע ממסיקה כי החוזה יחתם, אלא שמסיקה סירב לכך והתכחש לחובתו להשיב לתובע את מה שהלה שילם בגין עסקה זו. מאחר שלתובע לא היו הוכחות לסכומים ששילם, נאלץ אותה עת לצאת בידיים ריקות.

לפי סעיף 7 בכתב-התביעה המתוקן נסב ההליך הקודם על עסקה שונה, היא זו שבגינה נכרת חוזה מיום 1.2.2004 בין עטרה – חברה שלתובע זיקה אליה, לבין עמסת וחב' חשוב; במוקד עסקה זו ניצב נכס בחיפה (להלן הנכס בחיפה).

גם בכתב-התביעה המתוקן נתבע סעד כספי במתווה חלופי, כפי שנעשה קודם לכן בכתב-התביעה הראשון, כשהמתווה הראשון נסמך על הכרטסת האנונימית והמתווה החלופי – על הכרטסת ע"ש התובע [שם, בסע' 22].

5. לאחר שהוגש כתב-התביעה המתוקן עתרה עמסת למוחקו על הסף. נקבע שאין מקום לסלק את התביעה על הסף, ובה בעת – נוכח הזיקה בינה לבין ההליך הקודם, כך על-פי טענות כתב-התביעה – יש להעמיד את הבירור בה עד להכרעה בהליך האחר שהיה אז תלוי ועומד ומצוי בשלב הבאת הראיות (ובשים לב לכך שבקשת הנתבעת לנשיא בית-המשפט להורות על איחוד הדיון בתובענות נדחתה) [ר' החלטה מיום 25.12.2010].

בין השאר נאמר באותה החלטה כך:

ההליך הנוסף נסב על עסקה שעוגנה בהסכם מיום 1.2.2004 ובגדרה, כך נטען, התחייבו הנתבעות בהליך הנוסף למכור לחברת עטרה נכס מקרקעין המצוי ברחוב גרינברג 20 בחיפה ואשר ידוע כחלקה 28/1 בגוש 10796 (להלן הנכס בחיפה). ההליך דנן נסב על עסקה אחרת במסגרתה טוען התובע שהנתבעת התחייבה למכור לו רבע מן הזכויות בנכס המצוי בצומת המשטרה בחדרה ואשר ידוע כחלקה 156 בגוש 10049 (להלן הנכס בחדרה). על-פי הנטען בכתב-התביעה המתוקן נעשתה ההתקשרות בין הצדדים בהתייחס לנכס בחדרה בעל-פה. בהליך הנוסף תבעה חברת עטרה הצהרה על ביטול ההסכם שעניינו בנכס בחיפה וכן השבה ופיצוי מוסכם בסך 1,040,594 ₪ ליום 17.5.2005. בהליך שלפני עתר התובע לחיוב הנתבעת בהשבת 850,326 ₪ בערכי יום 18.5.2008. אין זהות בין שני ההליכים בכל הקשור לצדדים להם, לעסקה העומדת לדיון בגדרם ולסעדים שהתבקשו.

נקודת ההשקה בין שני ההליכים מצויה לכאורה בתוכנו ונפקותו של רישום בכרטסת הנהלת חשבונות שהוצגה על-ידי הנתבעת דכאן בהליך הנוסף ואשר נוגעת לכאורה ביתרותיו של התובע בגין עסקאות שונות בין הצדדים (להלן הכרטסת). לכאורה נסבה הכרטסת על מכלול העסקאות שנערכו בין הצדדים וביניהם העסקה הנדונה בהליך הנוסף והעסקה הנדונה בהליך זה. לטענת התובע בכתב-התביעה המתוקן מציגה הכרטסת שתי יתרות בערכים הסטוריים, יתרה לזכותו בסך 600,500 ₪ ויתרה נוספת אנונימית בסך 669,000 ₪. מכתב-התביעה המתוקן עולה שהתובענה המאוחרת יותר הוגשה על-יסוד המידע שנחשף עם הצגת הכרטסת בהליך הנוסף תוך הסתמכות על היתרה בכרטסת האנונימית וייחוסה לנכס בחדרה.

פלוגתות הניצבות ביסודה של התובענה דכאן ובהן טיבה ומהותה של היתרה בכרטסת האנונימית ושאלת שיוכה לעסקה שעניינה בנכס בחיפה, לעסקה שנסבה על הנכס בחדרה או להתקשרות אחרת בין הצדדים הועלו על-ידי בעלי-הדין בהליך הנוסף, זכו להתייחסות בראיותיהם והן עומדות לכאורה לבירור והכרעה במסגרתו. כך עולה לכאורה מעדויותיהם של התובע ובת-זוגו שנשמעו בהליך הנוסף ומתצהיריהם של מנהל הנתבעת, מר יוסף מסיקה, ובת-זוגו שהוגשו בהליך הנוסף. הצדדים הפנו לעדויות אלה בכתב-התביעה המתוקן ובכתבי-הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה לסילוק התובענה על הסף באופן שיש בו כדי להעיד על זיקה בין הבירור הצפוי בהליך זה לבין הבירור המתנהל בהליך הנוסף. ההכרעה בסוגיות אלה בהליך הנוסף עשויה להשליך על עצם הבירור של התובענה שלפני ולמצער על היקף הבירור. על כן נראה שלהכרעה בהליך הנוסף תהא לכאורה השפעה בעלת חשיבות ממשית על בירור ההליך שלפני.

6. בכתב-ההגנה המתוקן שהגישה עמסת במענה לכתב-התביעה המתוקן נטען כי גרסת התובע בכתב-התביעה המתוקן אינה עולה בקנה אחד עם ראיות שהביא התובע, בשם עטרה, בהליך הקודם. הודגש כי בהליך הקודם הביאה עטרה ראיות שהצביעו על כך שהסך של 669,000 ₪ – הוא הסכום שנזכר בכרטסת האנונימית ושאותו ביקש התובע לזקוף בהליך דנן לרכישת הנכס בחדרה, שולם דווקא לשם רכישת הנכס בחיפה. לשם כך נסמכה עמסת, בין השאר, על עדותו של עד עטרה בהליך הקודם, רו"ח אטרי לוי. עוד הודגש כי גרסת התובע בהליך הקודם הייתה כי לא היו לו עסקים נוספים עם עמסת זולת העסקה שנסבה על רכישת הנכס בחיפה, באופן שאינו מתיישב עם טענתו בהליך דנן כי ערך עמה שתי עסקות – האחת ביחס לנכס בחיפה והשנייה ביחס לנכס בחדרה [שם, סע' 23].

7. בהחלטה מיום 11.4.2013 שניתנה כתום דיון בקדם-משפט במעמד באי-כוח הצדדים, ובשים לב לטענות הללו – שנוגעות לזיהוי הפלוגתות שעומדות לדיון והכרעה – ניתנה החלטה אשר הולידה את בקשת הנתבעת, בזו הלשון:

טענות מקדמיות כאלה שאליהן כיוון הדיון היום נכללו בכתב ההגנה המתוקן בתביעה העיקרית. יחד עם זאת, למניעת כל ספק ועל מנת שלתובע בתביעה העיקרית יהא נהיר וברור למה עליו להתייחס תוגש על כך בקשה מקדמית נפרדת בכתב מטעם הנתבעים שכנגד, זאת בהתייחס לשלושה נושאים: האחד, הטענה כי בהגשת כתב התביעה המתוקן לא מילא התובע אחר החלטת בית המשפט מיום 25.4.2010. השני, כי דברים שהתרחשו אגב ניהולו של ההליך האחר בחיפה לרבות גרסאות שנמסרו שם מפי התובע אינם מתיישבים עם טענותיו בהליך זה בכתב התביעה המתוקן באופן שמצדיק את סילוק ההליך בשל השתק שיפוטי. השלישי, כי התובע העלה בכתב התביעה העיקרי טענה שביחד עם ההליך האחר בחיפה מזכים אותו לשיטתו בכפל סכומים, זאת בין השאר בשים לב לפסק הדין שניתן בהליך בחיפה ולערעור התלוי ועומד עליו.

בקשתה של עמסת בעניינים הללו, תשובת התובע ותגובת הנתבעת לתשובת התובע הוגשו; על בקשה זו נסבה ההחלטה דנן. כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להתקבל בחלקה.

8. ביום 30.8.2012 ניתן פסק-דין בערכאה ראשונה בהליך הקודם [ת"א 8045/05 א. עטרה סחר רכב בע"מ נ' ע.מ.ס.ת. ניהול והשקעות בע"מ; להלן פסה"ד בהליך הקודם]. נובע ממנו כי בעסקה שבגינה נכרת החוזה מיום 1.2.2004 ואשר נסבה על הנכס בחיפה שולם בידי עטרה, אף זאת ביום 1.2.2004, תשלום בסך 669,000 ₪; הסכום האמור שולם במזומן ואילו רכיב המע"מ בגינו שהתווסף עליו – בהמחאה. התשלומים בוצעו לעמסת.

פסה"ד בהליך הקודם צלח את מבחן הערעור שהוגש עליו בידי הנתבעות שם, הן עמסת וחב' חשוב. ערכאת הערעור אף נתנה גושפנקא למתווה ההכרעה שאומץ בפסה"ד שניתן בערכאה הדיונית, מתווה שנסמך בעיקרו על בחינת התנהלותן של הנתבעות שם בזמן-אמת ועל תיעוד כתוב שהוגש, ולא על הערכת העדויות וקביעת ממצאי מהימנות לגביהן. כך נאמר בעניין זה על-ידי בית-המשפט של ערעור [ע"א (חי') 47902-10-12 ע.מ.ס.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' א. עטרה סחר רכב בע"מ, פסקה ס' (15.4.2013)]:

נוכח המחלוקת העובדתית שבית משפט קמא נדרש להכריע בה, בין עדות מר אילון מחד גיסא, לבין עדות מר מסיקה מאידך גיסא, שהם בעלי אינטרס בתוצאות המשפט, רשאי היה בית משפט קמא להתבסס על המסמכים הכתובים, ועל אופן התנהלותן של המערערות בתקופה הארוכה למדיי שבין חתימת ההסכם לבין ההליכים המשפטיים שננקטו. המסקנה שלפיה התשלום הראשון, נשוא החשבונית, אכן שולם בפועל, מתיישבת עם התשתית כפי שהונחה בפני בית משפט קמא, ועם השכל הישר.

למקרא פסה"ד שניתן בהליך הקודם ברי ונעלה מספק כי הסך של 669,000 ₪ ששולם ביום 1.2.2004 נזקף לתשלום שביצעה עטרה לידי עמסת לשם רכישת הנכס בחיפה. מדובר באותו תשלום עצמו שנרשם בכרטסת האנונימית. קיימת אפוא הכרעה שיפוטית חלוטה שקובעת כי עסקינן בתשלום שבוצע בידי עטרה – ומכאן שהוא לא בוצע בידי התובע באופן אישי; כי הוא בוצע בגין רכישת הנכס בחיפה – ומכאן שהוא אינו עשוי להיזקף לרכישת הנכס בחדרה או להתחייבות לרוכשו. כאמור, בכתב-התביעה המתוקן (ואף בכתב-התביעה הראשון), כלל התובע עתירה עיקרית לסעד כספי על-יסוד הרישום בכרטסת האנונימית; רק כסעד חלופי ביקש לחייב את עמסת על-יסוד הכרטסת ע"ש התובע.

על כן בכל הקשור לעילת התביעה ולסעד שיסודם בכרטסת האנונימית, קרי, תביעה כספית לתשלום הסכום אשר ננקב בה בסך נומינלי של 669,000 ₪, אין מנוס מלקבוע כי יש לדחות את התביעה על-יסוד תורת ההשתק השיפוטי.

9. טענה לקיומו של השתק שיפוטי עשויה להתעורר כל אימת שבעל-דין מעלה טענות עובדתיות שסותרות זו את זו בהליך אחד או בהליכים שונים. ההשתק השיפוטי מתמקד בציר היחסים שבין בעלי-הדין לבית-המשפט; מטרתו "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט" [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005); להלן עניין ששון]. על כן רשאי בית-המשפט להעלות טענה להשתק שיפוטי ביוזמתו הוא. נוכח התכלית של בירור האמת מתירים לבעל-דין לתקן את טענותיו בגדרו של הליך אחד, אם ביקש זאת, אך משתם ונשלם הבירור האחד אין לאפשר לו להישמע בטענה הפוכה שכן יש בכך משום 'כרכור' בין הערכאות וניצול ההליכים לרעה. את כללי ההשתק השיפוטי יש להבין וליישם גם לאורו של עקרון תום-הלב: "היסוד להשתק השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים" [שם, עמ' 638-637].

בהליך הקודם נקבע כי הסך של 669,000 ₪ הוא בגדר תמורה ששילמה עטרה לעמסת עבור רכישת הנכס בחיפה; עמסת חויבה בהשבת סכום זה לעטרה, בצירוף סכומים נוספים שאין להם נגיעה לטענות הצדדים בהליך דנן. משכך מושתק ומנוע התובע מלטעון, זו הפעם בהליך דנן, כי הוא ששילם סכום זה לעמסת באופן אישי, כל זאת לא בקשר לרכישת הנכס בחיפה אלא דווקא עבור הנכס בחדרה.

אני דוחה אפוא את תביעתו של התובע, ככל שהיא נסמכת על הכרטסת האנונימית ומגלמת עתירה לתשלום הסך של 669,000 ₪, מחמת השתק שיפוטי. בכך אף יש מענה לטענת עמסת כי בכתב-התביעה המתוקן עתר התובע לקבלת סכום שכבר נתבע בידי עטרה בהליך הקודם ובו זכה התובע, באמצעות עטרה, באותו הליך – כך שתביעתו היא למעשה לכפל תשלום.

10. נותר לדון בשאלה אם יש להכרעה בהליך הקודם השלכה על הסעד החלופי שביקש התובע, בגדרו עתר לפסוק לו את הסכומים שבכרטסת ע"ש התובע.

מלכתחילה הובעה הסברה שאחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הוא שמי שכנגדו נטען ההשתק הצליח בהליך הקודם בטענה שעתה, בהליך האחר, הוא מבקש לסטות ממנה. תנאי זה, יסודו במשפט האמריקאי ועיקרו בחשש מפני החלטות סותרות של בתי-משפט שונים. בעניין ששון הובעה הסתייגות מתנאי זה, ואימוצו כחלק מתורת ההשתק השיפוטי כדרישה שאין-בלתה נותרה בצריך-עיון [שם, עמ' 634-633, 638]. בהמשך גילה בית-המשפט נכונות לוותר על דרישה זו, אם התקיימו התנאים האחרים לתחולתו של השתק שיפוטי וניתן היה להתרשם שההצדקות המונחות ביסודו מצדדות בכך. על כן נקבע שדרישה להצלחה בטענה נוגדת מוקדמת יותר שהועלתה בהליך הראשון אינה הכרחית, אף אינה נדרשת באספקלריה של עקרון תום-הלב [ע"א 1351/06 עו"ד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקה ל"ח (17.9.2007)].

כאמור, בהליך הקודם נפסק כי תשלום בסך 669,000 ₪ בוצע לעמסת על-ידי עטרה, חברה בעלת זיקה לתובע, כתשלום ראשון שניתן במזומן לשם רכישת הנכס בחיפה. טענות התובע בעניין זה התקבלו; על כן הוא אינו עשוי לטעון, בהליך דנן, כי כרטסת הנהלת חשבונות של עמסת שאינה נושאת את שמו, ואשר נסבה על תשלום בסך 669,000 ₪ שבוצע ביום חתימת ההסכם שעסק בנכס בחיפה – 1.2.2004 – הינו סכום שהוא זכאי להשבתו בהליך דנן. טענות אחרות שהעלה התובע בהליך הקודם עבור עטרה ובשמה לא הניבו הכרעה שיפוטית וממילא הן חסרות את המשקל הסגולי הדרוש לשם דחיית תביעה על הסף מחמת השתק שיפוטי.

בהקשר זה יצוינו הדברים הבאים:

ראשית, לא רק התובע נקט עמימות לכאורית בכל הקשור בטענותיו בהליך דנן, אלא גם הנתבעות, בהליך דנן בגדרה של התביעה שכנגד (ר' החלטה מיום 29.5.2013) וכך גם בהליך הקודם (כאמור בפסק-הדין שניתן שם). בהליך הקודם, כך לפי פסק-הדין שניתן בו, אישרה עמסת שבין התובע לבין מסיקה התקיימו קשרים עסקיים שחרגו מגדרה של עסקה בודדת, בין בעצמם ובין באמצעות חברות קשורות אליהם. על כן אין בגרסתו הלכאורית של התובע שנמסרה בהליך הקודם, לפיה רכישת הנכס בחיפה הייתה עסקה יחידה בין הצדדים, כדי לגרום להכשלת התביעה דנן על הסף, ככל שרגליה נטועות בכרטסת ע"ש התובע.

שנית, שני הצדדים היפנו בטיעוניהם, זה בכה וזה בכה, לעדויות שנשמעו בהליך הקודם. דא עקא, בחינת התביעה דנן וטענות התובע בגדרה לפי אמות מידה של תורת ההשתק השיפוטי צריכה להיעשות בשים לב לטענות כפי שהוכרעו בפסק-הדין שניתן בהליך הקודם, ולא על-סמך העדויות הגולמיות שנשמעו בבית-המשפט האחר. הדברים עולים בקנה אחד עם פסק-דינה של ערכאת הערעור, כמו גם עם הכלל המנחה בתורת ההשתק השיפוטי. אין בפסה"ד בהליך הקודם קביעה כלשהי בהתייחס לכרטסת ע"ש התובע; על כן סלולה דרכו של התובע לברר את ההליך דנן ובגדרו לטעון שעומדת לו זכות להשבת הסכומים המנויים בכרטסת זו, בכפוף לטענות כתב-התביעה הנוגעות לכך.

לבסוף, דחיית תביעה מחמת השתק שיפוטי, משמעה סגירת דלתות בית-המשפט בפני תובע מבלי שטענותיו יתבררו לגופן. על כן, ככל שקיים ספק בעניין זה הוא פועל לטובת התובע, בשים לב למעמדה וחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שיש לה מימד חוקתי [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שניה, 2008)].

11. על כן תורת ההשתק השיפוטי, וההליך הקודם שהתנהל, אינם חוסמים את דרכו של התובע להביא לבירור את התביעה דנן על-יסוד העילה החלופית הנעוצה בכרטסת ע"ש התובע. אין מקום למחוק את התביעה בעילה זו על הסף על-יסוד טעמים אחרים שאינם השתק שיפוטי.

בשלב זה מוחזק התובע כמי שיעלה בידו להוכיח את טענות כתב-התביעה המתוקן, ככל שהוא מתייחס לעילה החלופית שיסודה בכרטסת ע"ש התובע – היא העילה היחידה אשר תעמוד לדיון נוכח החלטתי זו; במצב דברים זה אינם מתקיימים המבחנים שהתוו על-מנת שהליך יסולק על הסף ללא בירור [ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668 (1986); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 171 (מהדורה עשירית, 2009)].

טענות עמסת – בין אלה שנסמכות על הגרסה העובדתית שמסר התובע בהליך הקודם באשר למספר העסקות שנערכו בין הצדדים, בין אלה שעניינן בזיקה בין הכרטסת ע"ש התובע לבין הכרטסת האנונימית, ובין טענות עובדתיות אחרות – מקומן להתברר לגופן, לצד קיומו של בירור בטענות התובע. הן אינן חוסמות את דרכו של התובע לבירור כזה ואינן גוזרות את דין התביעה לשבט בטרם התקיים אותו בירור.

אף אין מקום לקבוע כי בהגשת כתב-התביעה המתוקן לא מילא התובע אחר החלטת בית-המשפט מיום 25.4.2010. כתב-התביעה המתוקן מגלה די הצורך את עילת התביעה שניצבת ביסודו: הובהר כי סעד ההשבה שהתבקש נובע מן העסקה שעניינה בנכס בחדרה; הובהר כי מדובר בנכס שונה מזה שעליו נסב ההליך הקודם. נוכח ההחלטה דנן, ברי כי הטענה לזכות להשבה עשויה להיות נעוצה אך ורק בכרטסת ע"ש התובע, ולא בכרטסת האנונימית. די בכך כדי לסלול את הדרך לבירור ההליך, וכתב-התביעה המתוקן אינו חסר פרטים שימנעו זאת.

אף לא מצאתי כי לכתב-התביעה המתוקן הוכנסו 'בדלת האחורית' תוספות שחרגו מגדרה של ההחלטה הנ"ל, קל וחומר תוספות שיש להורות על מחיקתן.

12. על-כן יעמוד כתב-התביעה המתוקן, כפי שהוגש, ביסוד ההליך דנן, בכפוף לאמור לעיל בדבר דחיית התביעה ככל שהיא נעוצה בכרטסת האנונימית ומכוונת להשבת הסכום שנזכר בה.

ב. בקשת התובע

לאחר שעיינתי בבקשת התובע מצאתי שיש לדחות את בקשתו להורות על מחיקת כתבי-טענות שהגישו התובעות שכנגד – בקשה שיסודה בטענות על-אודות אי-קיום החלטת בית-המשפט מיום 29.5.2013 שנסבה על קיום הליכים מקדמיים.

פרטים נוספים ניתנו בידי התובעות שכנגד, בעקבות אותה החלטה וגם אם באיחור.

התובעות שכנגד הודיעו כי לא עלה בידן לאתר את התיעוד שבהמצאתו חויבו, אך שמרו לעצמן זכות לאתרו ולהציגו בהמשך. בין המועד בו הוגשה תשובת התובעות שכנגד לבקשת התובע לבין מועד מתן החלטה זו חלף די והותר זמן והייתה לתובעות שכנגד שהות מספקת לאתר את התיעוד האמור. ניתנת להן אפוא ארכה נוספת ואחרונה להמציאו לתובע, ככל שאותר – כל זאת עד יום 30.9.2014. ככל שלא אותר התיעוד, יוגש על כך תצהיר מטעם התובעות שכנגד, אף זאת במועד האמור לעיל, ובו יצוין אם התיעוד האמור היה בחזקתן או בשליטת מי מטעמן, מה היה עליו, מתי יצא מחזקתן ושליטתן ואלו פעולות ננקטו כדי לאתרו. בהמצאת התיעוד, או תצהיר כאמור, תצאנה התובעות שכנגד ידי חובתן בכל הקשור להחלטה מיום 29.5.2013.

כתב-הגנה מתוקן במענה לכתב-התביעה שכנגד המתוקן יוגש בידי התובע במעמדו כנתבע שכנגד עד יום 30.10.2014. כתב-תשובה שכנגד יוגש עד יום 23.11.2014, ככל שיש כוונה להגישו.

ג. סיכומם של דברים

1. בקשת הנתבעת מתקבלת בחלקה, כאמור לעיל בגוף ההחלטה. בגין בקשה זו ישלם התובע לנתבעת סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד כולל מע"מ, ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא ההחלטה, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד מועד התשלום בפועל.

2. בקשת התובע נדחית ככל שהיא מתייחסת למחיקת כתבי-טענות של הצד שכנגד ומתקבלת ביחס למתן ארכה להגשת כתב-הגנה שכנגד במענה לכתב-התביעה שכנגד המתוקן. הוצאותיה של בקשה זו יובאו בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך בסיומו.

3. לאחר שתושלם הגשת כתבי-הטענות המתוקנים כמתחייב מהחלטה זו, ובשים לב להחלטות שכבר ניתנו עד כה ביחס להליכים מקדמיים, יגישו בעלי-הדין את מלוא ראיותיהם בתצהירים במועדים כלהלן:

התובע בהתייחס לתביעה העיקרית – עד יום 29.1.2015.

הנתבעת במענה לתביעה העיקרית והתובעות שכנגד בהתייחס לתביעה שכנגד – עד 31.3.2015.

התובע במעמדו כנתבע שכנגד וביחס לתביעה שכנגד – עד יום 31.5.2015.

בעל-דין שיבקש לזמן למתן עדות עד שלא נתן תצהיר יגיש על כך בקשה מנומקת בכתב במועד שנקבע להגשת תצהיריו, בציון תמצית עדותו הצפויה של העד והטעם בעטיו לא ניתנה בתצהיר.

האמור יחול גם על כל בקשה שעניינה בראיות הצדדים לרבות זימון עד לשם המצאת מסמכים ומתן עדות בתעודת עובד ציבור.

4. ככל שלמי מהצדדים תהא בקשה בעניין מהעניינים הנדונים בקדם-משפט והנובעת מראיות הצדדים, יגישנה עד יום 30.6.2015. בקשה שלא תוגש במועד, יחול עליה האמור בתקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5. ימי פגרה יבואו במניין המועדים שנקבעו בהחלטה זו.

6. קדם-משפט מסכם יתקיים, לאחר הגשת ראיות הצדדים בתצהירים, ביום 7.9.2015 בשעה 9:00. בעלי-הדין (לרבות נציגי התובעות שכנגד) יתייצבו לדיון באופן אישי. בקדם-המשפט יקבע מועד לשמיעת עדים, וכל אחד מהצדדים יתבקש להעריך את משך הזמן שיידרש לו לשם חקירה נגדית של עדי הצד שכנגד.

בשולי הדברים, אביע שוב את צערי על כך שמתן ההחלטה התעכב, בנסיבות שצוינו בהחלטתי מיום 1.9.2014.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.