לפניי בקשת התובע לפסול חוות דעת משלימה מטעם מומחה בית המשפט.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בעתירה לפיצוי בסכום של 247,780 ש"ח בגין נזקים נטענים מחמת הסגת גבול ומניעת שימוש במקרקעין. ביום 2.6.2010 מינה בית המשפט מומחה מטעמו ליתן חוות דעת בסוגיית קו הגבול שבין חלקות הצדדים. ביום 6.3.2012 הורה בית המשפט למומחה לבצע מדידה נוספת, שתבחן אם קיימת טעות סדרתית בסימון החלקות (ר' פרו' הדיון מיום 6.3.2012).

ביום 30.10.2012 הוגשה חוות דעתו המשלימה של המומחה, המעלה הפניה לטעות סדרתית שכזו.

התובע עותר לפסילת חוות דעתו המשלימה של המומחה. הוא מפנה לטענות הקשורות בחוות דעתו הראשונה של המומחה, שבקשה לפסילתה נדחתה וממקד טענתו כיום בכך כי חוות הדעת המשלימה נגועה במשוא פנים. התובע סבור כך, משום שהמומחה המליץ לבית המשפט, מבלי שהתבקש, להורות על רישום המגרשים לפי המצב הקיים ולפעול לפי הוראות סעיף 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. הכל, אף שבפועל הנתבעים הם הפולשים הנטענים למקרקעי התובע גם לפי תכניות תקפות.

עוד הוסיף התובע כי המומחה היה צריך לכלול במימצאיו התייחסות להיקף חדירת מבני הצדדים למקרקעי הצד שכנגד וחלף זאת הפנה למפת מדידה.

הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לבד מהגשתה ללא תצהיר, מסתמך התובע בתביעתו על עילת הסגת גבול, בעוד הוא עצמו מסיג גבולו של צד שלישי ומבצע עבירות בנייה באותם מקרקעין נשוא תביעתו.

הנתבעים טוענים, בהפנותם למסקנות המומחה במכלול חוות דעתו, כי כל "חטאו" מתמצה בהצעתו פתרון מקצועי להסדרת המצב העובדתי הקיים וזאת כזרועו הארוכה של בית המשפט.

עוד טוענים הנתבעים, כי המלצת המומחה אינה מחייבת מששיקול הדעת נותר לבית המשפט וחריגה מכתב מינויו של המומחה אינה עולה כדי הצדק לפסילת חוות דעתו.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

טענות התובע בהקשר לחוות דעתו הראשונה של המומחה נסוגות כנגד הקביעה השיפוטית, לפיה לא נפל פגם בעבודת המומחה ובהתנהלותו (ר' החלטה מיום 13.12.10).

אשר לחוות הדעת המשלימה, כידוע, פסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, תעשה רק במקרים חריגים, בעיקר כאשר קיים חשש לעיוות דין או חשש למשוא פנים. לא נמצאו כאלו בעניין שלפניי.

נקודת המוצא היא, כי המומחה פעל בהגינות ובתום-לב. לא כל שגגה או תקלה שנפלו בחוות-הדעת תהוונה עילה לפסילתו (ר' רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח, פ"ד נו(4), עמ' 676-677 (2002); רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (23.5.1999); רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (28.11.1997).

זהירות מיוחדת מתחייבת, כאשר מדובר בבקשה לפסילת חוות דעת מומחה לאחר שכבר ניתנה, שכן ניתן להניח כי יש בתוצאותיה כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין, המבקש את פסילתה (ר' רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (3.7.2006)).

עיינתי בחוות הדעת המשלימה ומבלי לקבע מסמרות אשר למשקלה הראייתי, לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בעריכתה, היורד לשורשו של ענין, בעטיו יש להורות על פסילתה.

אכן, דומה כי לא היה מקום להמלצות מטעם המומחה בחוות דעתו, אך ממילא מסקנותיו והמלצותיו אינן מחייבות את בית המשפט, האמון על קביעת המימצאים העובדתיים והסקת המסקנות. לאחר שקילת המכלול בכור ההיתוך הראייתי של המשפט עצמו, ניתן יהיה לקבוע את כוחה של חוות הדעת ואת המידה, האופן וההיקף בו תאומץ (ר' ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון פ"ד מא(1) 133 (1987)).

סוף דבר – הבקשה נדחית. אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של התובע לשגר למומחה שאלות הבהרה ביחס לגופה של חוות הדעת בתוך 7 ימים ואף לחוקרו אם ימצא לנכון ובכפוף לבקשה תואמת שיגיש. בנוסף, יוכל התובע לשטוח טענותיו גם בשלב הסיכומים.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 750 ₪.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.