לפניי שתי בקשות מטעם התובע. האחת - כי אתיר לו להגיש ראייה נוספת מחוץ לחבילת ראיותיו, בדמות תצהיר מטעם ראש אגף רישוי ופיקוח בעיריית נתניה – מר אמיליו מיטרני, כפי שהוגש במסגרת הליך אחר. השנייה - כי אורה על זימונו לעדות של מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

התובע עתר כנגד הנתבעים לפיצוי בגין נזקים נטענים בשל הסגת גבול, בהקשר לבניית פרגולה הפולשת לשטחו ובשל מניעת שימוש במקרקעין כנטען. סכם התובענה הועמד על 247,780 ₪.

הנתבעים טענו, בין היתר, כי תביעת התובע הנה אחת מני אחרות שהגיש כנגדם שנדחו ונסיבות הגשתה נעוצות בהתנהלות התובע ובבנייה שביצע ללא קבלת היתר כדין. עוד הוסיפו כי בנו את ביתם על פי היתרי בנייה שקיבלו מעיריית נתניה וככל שנוצר מחדל כלשהו, אין הוא קשור בהם.

במסגרת הבקשה, טוען התובע כי הראייה הנוספת תומכת בעמדתו לפיה בנה על פי תכנית כדין והיא רלוונטית לבירור המחלוקת בין הצדדים.

התובע מדגיש כי כבר בשנת 2008 הצהירה הועדה המקומית לתכנון ובניה כי ניתן לתת לבית התובע היתר בנייה קיים. לגישתו, בניית סוככים העשויים מבטון במקום כאלו שעשויים מברזל, היא שעיכבה את מתן היתר הבנייה והועדה המקומית התחייבה להכין תכנית להכשרת סוככים העשויים מבטון. התובע מפנה לכך שלאחר הגשת תצהירו של ראש אגף הרישוי בהליך האחר, בוטל צו ההריסה על ביתו ותוכנית השינויים בו אושרה ביום 16.10.2013.

הנתבעים מתנגדים לבקשה, תוך הפנייה להתנהלות דיונית לקויה של התובע שלדידם מצדיקה סילוק הבקשה על סף. הנתבעים מוסיפים כי התצהיר מושא הבקשה ניתן בהליך אחר והגשתו במתכונתו הנוכחית מנוגדת להוראות הדין. הנתבעים מפנים לתוכן התצהיר ולכך שאין בו כדי לסייע לירידה המתבקשת לחקר האמת, משהוא מהווה עדות מפי השמועה והכתוב בו, הקשור במתן היתר למבנה, מותנה בקיומם של תנאים ואישור הוועדה המקומית. מכאן ולגישתם, אין בראייה המתבקשת כדי להוכיח קבלתו של היתר סופו של יום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ואני מורה על צירופה של הראייה הנוספת לחבילת ראיות התובע.

כבר ציינתי בפני הצדדים בהחלטה קודמת את מבוקשי לרדת לחקר האמת, בהתחשב בנסיבות כל מקרה לגופו, תוך עריכת האיזון המתבקש בין האינטרסים השונים (ר' רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 580 (2001); ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 96 (1991); ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"מ כ(3) 477, 479 (1996); ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661, 666 (1993)).

מחדלו הדיוני של התובע בבקשה שלפניי הוא בכך שלא הגיש את הראייה הנוספת עת נודע לו קיומה, הגם וזו התגלתה במועד מאוחר להגשת ראיותיו.

זוהי אינה בקשתו הראשונה של התובע לצירופן של ראיות נוספות מחוץ לחבילת ראיותיו. התובע נוהג, חדשות לבקרים, להגיש בקשות לצירוף ראיות נוספות. כבר ציינתי בעבר, כי התנהלותו מכבידה על בירור המחלוקת ופוגעת בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים, המופתעים תדיר מראיות נוספות המלוקטות על ידי התובע אט אט, שדומה כי ניתן היה להגישן באבחה אחת.

בשלהי ישיבת ההוכחות, התרשמתי כי הצדדים שותפים לגישתי, לפיה הגיעה העת להכריז על גמר מלאכה בבירור המחלוקת ביניהם. מסתבר כי לא כך ועל אף הרצון להתגבש לכדי הכרזה שכזו, איני יכול להתעלם לחלוטין מהרלוונטיות הנחזית שבראייה הנוספת לבירור המחלוקת בין הצדדים.

במחדלו הדיוני של התובע, אין די כדי להעדיף סכירת פיות והתנהלותו ניתנת לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

שימת לב התובע כי התצהיר מושא הבקשה מתקבל אך כראייה לעצם קיומו להבדיל מראייה לאמיתות תוכנו וכבר הבהרתי לתובע שאינו מיוצג את משמעות העניין. בנוסף, אין בהיעתרות לבקשה משום קיבוע מסמרות בסוגיית מתן היתר, משוודאותו אינה נלמדת מהאמור בתצהיר המדובר.

אשר לבקשה לגביית עדותו של מומחה בית המשפט - שימת לב התובע להערות לא מחייבות כפי שנשמעו אשר לשקילת ויתור על מהלך זה והסתפקות בתשובות לשאלות הבהרה ובטענות הצדדים בסיכומים. שימת הלב גם להחלטות קודמות לעניין המומחה במסגרת בקשות לפסילת חוות דעתו.

מאחר וכבר הוריתי על זימון המומחה לעדות, לא ראיתי לנכון לדחות את בקשת התובע בנושא על אתר.

התובע יעדכן את בית המשפט ואת הצד שכנגד בתוך 4 ימים אשר לצעדיו המבוקשים, בין אם להמשך בירור המחלוקת ובין אם למתן צו לסיכומים.

ככל שהתובע יעמוד על זימונו של המומחה, אני משריין המשך דיון ליום 27.2.2014 בשעה 10:30.

החלטה בסוגיית ההוצאות תינתן בהתאם להתפתחות הדיונית.

המזכירות תזמן את המומחה לישיבה הקבועה, ככל שלא אורה אחרת לאחר קבלת הודעת התובע.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.