1. בפסק הדין שניתן על ידי ביום 29.12.15 חייבתי את הנתבעים שכנגד 1 ו-2 ל(להלן – בנדיאקו ושוולב/המבקשים) לשלם לתובע שכנגד (להלן – ספוריש) סכום של 1,546,650 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.5.08, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת שכנגד 4 (להלן – לובה) נדחתה ללא צו להוצאות.

2. בבקשה זו עתרו בנדיאקו ושוולב לעיכוב ביצוע פסק הדין (למעט סכום השווה ל-27 אלף דולר והוצאות המשפט), עד להכרעה בערעור שיוגש על ידם.

ספוריש מתנגד לבקשה.

בהחלטתי מיום 24.1.16 נתתי צו עיכוב ביצוע ארעי, עד למתן החלטה בבקשה, בכפוף לכך שבנדיאקו ושוולב ישלמו לספוריש את הסך השווה ל-27 אלף דולר ויפקידו בקופת בית המשפט סכום השווה ל-200,000 ₪, וכך נעשה.

3. בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:

הראשון – סיכויי ההצלחה בערעור,

השני – אם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, וראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, עמ' 1154 ואילך).

מטבע הדברים, כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע נדונה אצל הערכאה שנתנה את פסק הדין (כלומר, בטרם הוגש הערעור), הדגש מושם בשיקול השני, שהרי הערכאה הדיונית כבר שקלה ודנה בכל המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הרלבנטיות וכבר נתנה את דעתה לטענות הצדדים ביחס אליהם.

מכל מקום בענייננו, חלק מהטענות בבקשה נסב על כך שהיה על בית המשפט לחייב גם את לובה לשלם לספוריש חלק מהסכום שנפסק. גם אם צודקים המבקשים בטענתם זו, לא היה בכך, לדעתי, כדי לגרום להפחתתו של אותו חלק מהסכום שנפסק שעליהם לשלמו.

הטענות האחרות תוקפות ממצאים עובדתיים מסוימים ומסקנות משפטיות מסוימות שנקבעו בפסק הדין, והתייחסותי אליהם כבר ניתנה במסגרת פסק הדין המפורט.

4. אין מעכבים ביצועו של פסק דין המחייב בתשלום כספים, אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער במקרה שיזכה בערעור (בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 285).

בענייננו טוענים המבקשים שספוריש, הזוכה בפסק הדין, הוא אזרח ותושב רוסיה, וכי ספוריש מייעד את מסירת הכספים לתושב רוסי אחר בשם ורוצנוב, שהוזכר בפסק הדין כמי שהלווה לספוריש את הכספים ששימשו לעיסקה, ומטעמים אלה לא ניתן להבטיח את השבת הכספים, אם הם יזכו בערעורם.

5. באשר לטענה כי הכספים יועברו לורוצנוב, אין זה מעניינו של בית המשפט ואין זה מעניינם של המבקשים מה יעשה ספוריש בכספים שיקבל.

הטענה הקשורה להיותו של ספוריש תושב חוץ ראויה יותר להיבחן.

ככלל, אין זה סביר לחייב בעל דין שזכה בפסק דין כספי בערכאה הראשונה להמתין למימושו עד לאישור זכייתו בערכאת הערעור אך בשל היותו תושב חוץ, אך ניתן לתת לכך ביטוי הולם בעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין (ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש, 1.8.06, פורסם בנבו).

כן יוכל בית המשפט לאזן בין זכותו של הזוכה, אף כשהוא תושב חוץ, לגבות את חובו מהחייב על פי פסק הדין, ובין החשש לאי השבת הכספים שישולמו אם החייב יזכה בערעור שיגיש, על ידי קביעת תנאים אחרים לעיכוב הביצוע, בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

6. עוד טוענים המבקשים, כי אם הם ייאלצו לשלם את הסכום שנפסק, והמגיע כיום על פי חשבונם לסכום של מעל ל-2 מיליון ₪, יהיה על שוולב (שהוא גם הבעלים של החברה בנדיאקו) למכור את בית מגוריו ומגורי משפחתו, לשבור ולפדות חסכונות וקרנות, תוך גרימת נזק רב.

ככלל, מצבו הכלכלי של המערער אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שבו הוטל עליו חיוב כספי (ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון מצפה אפק נ' נגל, פורסם בנבו, 31.12.07). התחשבות במצבו הכלכלי נעשית במקרים חריגים, ורק בתנאי שהמבקש הניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פורסם בנבו, 1.9.11).

בענייננו, אמנם צורף לבקשה תצהיר של שוולב, אך זהו תצהיר לאקוני שאינו מפרט דבר מעבר לטענתו האמורה ולא צורפו כל מסמכים שיניחו תשתית ראויה כאמור.

מלבד זאת, ולכל הפחות ביחס לחסכונות ולקרנות, אין כל פסול בכך שהחייב על פי פסק הדין ישתמש בהם כדי לפרוע את חובו לזוכה.

7. לאחר ששקלתי את כל השיקולים האמורים, ומתוך התחשבות מסוימת במבקשים, אני קובע בזה שתי חלופות לבחירתם:

א. הסכום שהופקד בקופת בית המשפט, סך של 200,000 ₪, יועבר מיידית לספוריש, ובנדיאקו ושוולב יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה למדד בגובה יתרת הסכום המעודכנת, בקיזוז הסכום שכבר שולם לספוריש במסגרת הצו הארעי;

ב. הסכום שהופקד בקופת בית המשפט בסך של 200,000 ₪ יועבר מיידית לספוריש, בנדיאקו ושוולב ישלמו לספוריש סכום נוסף של 650,000 ₪ (כך ביחד עם הסכום שכבר שולם יעמוד הסכום הכולל שישולם על כמחצית מהחוב המעודכן) ויעוכב תשלומו של יתרת הסכום שנפסק (המעודכן), עד למתן פסק הדין בערעור.

בנדיאקו ושוולב יודיעו לבית המשפט – עד יום 18.2.16 – באיזו אופציה הם בוחרים ותינתן החלטה מתאימה.

לעניין זה אוסיף, כי יהא עליהם להפקיד את הערבות הבנקאית לפי אופציה א' או לשלם את הסכום האמור לפי אופציה ב' בתוך 30 יום ממתן החלטתי הנוספת.

בשלב זה נקבע לתזכורת פנימית ליום 22.2.16.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.