התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים אשר נמצאת ברחוב יורדי הסירה 12/4 באשדוד.

הנתבע מס' 1 היה הבעלים של הדירה הנמצאת מעל דירת התובעת באותו בניין. לקראת סוף שנת 2008 נמכרה הדירה על ידי הנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2, אשר הינו הבעלים של הדירה גם כיום (חוזה המכר הוגש כמוצג ת/1).

התובעת הגישה התביעה נגד הנתבעים בגין נזקים אשר נגרמו לדירתה כתוצאה מליקויים הקיימים בדירת הנתבעים. בכלל זאת טענה התובעת כי הנתבעים ביצעו שינויים ותוספות בדירתם, אשר הובילו לנזילות וחדירת מים מתמשכת לתוך דירתה.

כמו כן, לטענת התובעת, הנתבעים פיצלו את הדירה למספר יחידות דיור קטנות, שכל אחת מהן כללה מטבח, מקלחת, שירותים וחדר שינה, וזאת ללא היתר כדין וללא אישור הרשויות המוסמכות.

לטענת התובעת, יחידות הדיור נבנו באופן לקוי, לרבות בכל הנוגע לחיבור צנרת בלתי תקנית וכך נוצרו נזילות משמעותיות אשר גרמו לרטיבות קשה בדירת התובעת. כמו כן, טוענת התובעת לביצוע עבודות בדירת הנתבעים, אשר גרמו לסדקים ולנזקים נוספים בתקרת דירתה.

עוד טוענת התובעת, כי השכרת יחידות הדיור שנבנו על ידי הנתבעים בדירתם שלא כדין, לדיירים שונים שהתחלפו לעיתים קרובות, הגבירה את המטרדים המגיעים מדירת הנתבעים, לרבות רעש, לכלוך, צפיפות ותנועה של עוברים ושבים.

לפיכך, התובעת עותרת בתביעתה לפסוק נגד הנתבעים תשלום פיצויים. התובעת מבקשת פיצוי בגין ירידת ערך דירתה בעקבות הרטיבות המתמשכת וכן פיצוי בגין אובדן הכנסה בעסק שהיא ניהלה בדירה בשנים הרלבנטיות. רכיב משמעותי ומרכזי בתביעתה של התובעת נוגע לדרישה לפיצוי בגין כאב, סבל ועוגמת נפש. התובעת טוענת כי מהלך מספר שנים היא ובני משפחתה חיו בדירה רטובה, טחובה ועבשה.

הנתבעים טוענים כי הנזילות אשר התגלו בדירת התובעת אינן נובעות מליקויים המצויים בדירת הנתבעים ובאחריותם. לטענת הנתבעים, מקור הרטיבות בדירת התובעת הוא בליקויים הקיימים ברכוש המשותף וכן בחלקים של המבנה הקשורים לתובעת. עוד טוענים הנתבעים כי לדירת התובעת לא נגרמה כל ירידת ערך. הנתבעים מכחישים את הטענה לפיה דירת הנתבעים פוצלה ליחידות דיור שלא כדין, וכן מכחישים גם את יתר טענות התובעת לנזקים.

מהלך הדיון בתובענה – מסגרת הדיון

נוכח טיבה של המחלוקת הנוגעת בעיקרה לליקויים הנדסיים, בחינת מקורות הרטיבות בדירת התובעת וירידת ערך נטענת, הורה בית המשפט על מינוי מומחה, שהינו מהנדס בניין וכן שמאי מקרקעין, מר דן אורמן.

הדיון בתביעה נמשך פרק זמן ארוך וזאת נוכח העובדה, כי תלונות התובעת ביחס לליקויים שמקורם בדירת הנתבעים אשר גורמים לנזקים לדירתה ובעיקר לרטיבות קשה, חזרו על עצמן. וכך, גם לאחר בירור מקור הרטיבות באמצעות המומחה מטעם בית המשפט ולאחר תיקון ליקויים שנמצאו, התעוררה בעיית רטיבות בדירת התובעת והיה צורך לשוב ולבחון את מקור הרטיבות וטענת התובעת לנזקים נוספים, ובהמשך לכך להנחות בדבר ביצוע תיקונים. מתכונת זו, לפיה דיווחה התובעת על רטיבות חדשה או על נזקים נוספים שהתגלו בדירתה, ובהמשך לכך נבחנו הדברים ובוצעו תיקונים, חזרה על עצמה מספר פעמים.

במצב דברים זה, במהלך הדיון בתובענה הבהיר בית המשפט כי מסגרת הדיון אינה מוגדרת לאותם ליקויים וטענות לנזקים אשר פורטו בכתב התביעה, אלא מתייחסת גם לטענות הנוספות אשר הועלו על ידי התובעת במהלך הדיון בתביעה. בהתאם לכך, ניתנה לצדדים האפשרות להביא ראיותיהם ולטעון טענותיהם ביחס לטענות אלו שנוספו במהלך הדיון בתובענה ואשר נבחנו על ידי המומחה מטעם בית המשפט (החלטה מפורטת בעניין זה ניתנה בדיון שנערך ביום 8.2.15, ראה: עמ' 48 שורות 2-17).

לפיכך, לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ובהמשך, נוכח טענות חוזרות ונשנות של התובעת בדבר המשך חדירת רטיבות לדירתה ונזקים נוספים, הוגשו על ידי המומחה עדכונים ותוספות לחוות דעתו.

המומחה מטעם בית המשפט אף הונחה, במסגרת החלטות שניתנו במהלך הדיון בתובענה, ללוות ולפקח על ביצוען של עבודות לתיקון ליקויים שנמצאו.

כבר בשלב זה, ועוד טרם הדיון בטענות הצדדים, ראוי לציין כי הנתבעים (והכוונה למעשה לנתבע 2, בעל הדירה הנוכחי) ביצעו את התיקונים שעליהם הורה המומחה מטעם בית המשפט ואף נשאו בתיקון ליקויים מסוימים שנמצאו ברכוש המשותף. בהמשך לכך, המומחה מטעם בית המשפט בחן את אופן ביצוע התיקונים עליהם המליץ ואישר כי אלו בוצעו בהתאם להנחיותיו. אלא שכפי המפורט לעיל, בפרק הזמן שחלף בינתיים, התגלו ליקויים נוספים, וגם ביחס אליהם ניתנו הנחיות למומחה מטעם בית המשפט לביצוע בדיקה ולמתן המלצות לגבי אופן ביצוע התיקון. גם ליקויים כאמור שנמצאו, תוקנו על ידי הנתבעים בתאום עם המומחה מטעם בית המשפט.

עולה מכך, כי התביעה הנדונה בהליך זה מתייחסת הן לתקופה אשר קדמה למועד הגשת התביעה והן לתקופה הממושכת אשר במהלכה התברר ההליך המשפטי, והצדדים הביאו בפני בית המשפט גם את המחלוקות הנוגעות לטענות התובעת בדבר המשך רטיבות בדירתה. כל זאת, כל עוד לא נקבע אחרת בהחלטות שניתנו, כי טענה שהועלתה לא תיכלל במסגרת הדיון בתובענה ויש להידרש אליה בתביעה נפרדת.

כך למשל, בהחלטה שניתנה בדיון שנערך ביום 13.5.14 קבע בית המשפט כי טענות חדשות לעניין פיצול דירת הנתבעים וכן לעניין נזקי נזילות ורטיבות בדירת התובעת נכללות בגדר הדיון בתביעה ( עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 1-13) אולם הטענה המתייחסת לפגיעה בעמוד תומך אינה מהווה חלק מהמחלוקות הנדונות בתובענה (שורות 15-27). עם זאת, גם בקשר לעניין זה, הנחה בית המשפט את המומחה מטעם בית המשפט לבצע בדיקה על מנת לאפשר לצדדים לברר הנושא בשיתוף פעולה עם המומחה (שורות 29-33).

הנתבעים טוענים, כי חרף הרחבת גדר המחלוקות אשר נדונו בהליך המשפטי, הרי שסמכות בית המשפט לפסוק פיצוי כספי לתובעת, מוגבלת בסכום התביעה. בהקשר זה מפנים הנתבעים לנזקים שנטענו בכתב התביעה, אשר כוללים סך של 40,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה כתוצאה מרטיבות; סך של 32,000 ₪ בגין חלוקת הדירה; סך של 100,000 ₪ בגין הפסד הכנסות בעסק; סך של 16,000 ₪ בגין תיקון נזילות וסך של 200,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים של התובעת. לעמדת הנתבעים, ככל שהתובעת היתה מעוניינת לדרוש פיצוי גבוה יותר מסכום התביעה, היה עליה לתקן התביעה באופן פורמלי ולהגדיל את סכום התביעה.

על פני הדברים, יש ממש בטענה זו של הנתבעים, אולם יהיה מקום לדון ולהכריע בה רק ככל שיימצא כי התובעת הוכיחה קיומו של נזק, המצוי באחריות הנתבעים, בשיעור גדול יותר מסכומי התביעה. כל עוד שיעור הפיצוי אשר בית המשפט מוצא לפסוק לטובת התובעת נמוך מסכומי התביעה, לא מתעורר קושי הנוגע לצורך בתיקון התביעה ובהגדלת סכומי התביעה.

העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט

מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת, אשר במסגרתו פירטה את מהלך הדברים ממועד רכישת הדירה ועד למועד בירור ההליך המשפטי. התובעת מתארת בתצהירה את הפעולות שנערכו בדירת הנתבעים, לרבות שינויים שבוצעו בדירה ואשר גרמו לנזקים בדירתה. התובעת מתייחסת בתצהירה לסבל שנגרם לה כתוצאה מחדירת רטיבות מדירת הנתבעים לדירתה וכן בקשר למטרדים שבאו בעקבות פיצול דירת הנתבעים למספר יחידות דיור.

כמו כן, מתייחסת התובעת בתצהירה לנזקים אשר נגרמו לפי טענתה להפעלת העסק שקיימה בדירה כקוסמטיקאית וספרית. התובעת צירפה לתצהירה דוחות המתייחסים להכנסות מהעסק.

התובעת צירפה לתצהירה גם מסמכים הנוגעים להוצאות שהוציאה בגין תיקונים בדירה, אשר לפי טענתה נוגעים לנזקים שנגרמו לדירה, נוכח מחדלי הנתבעים.

מטעמה של התובעת הוגשו תצהירים של שתי עדות, גב' אביה טובולוב וגב' לילה בן עטר, אשר התייחסו למצבה של דירת התובעת בעקבות חדירת הרטיבות לדירה.

כן הוגש תצהירו של מר בנימין דהטבקר, אשר התייחס לחתימות על גבי הבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי הנתבע מס' 1 לתוספת בניה בדירתו.

התובעת הגישה חוות דעת של מומחה, המהנדס מר מרדכי אדלר. המהנדס מטעמה של התובעת, מפרט בחוות דעתו ליקויים שנמצאו בדירת התובעת, אשר נובעים מדירת הנתבעים וכן מתייחס לחלוקת דירת הנתבעים לדירות משנה.

התובעת הגישה חוות דעת של מומחה, השמאי מר אלי סידאוי. השמאי מטעם התובעת, בחן בחוות דעתו את ירידת הערך שנגרמה לדירת התובעת בשל קיומם של ליקויי רטיבות קשים ונזילות מים וכן סדיקה מרובה. לעמדת השמאי מטעם התובעת, בדירת התובעת נגרמה ירידת ערך זמנית, לתקופה בה היתה בנכס רטיבות קשה בסך של 94,000 ₪ ולאחר שיתוקנו מוקדי הרטיבות והנזקים הנלווים, הרי שעדיין תתקיים ירידת ערך, אותה העריך בסך של 60,000 ₪.

בנוסף, סבור השמאי מטעם התובעת כי חלוקת דירת הנתבעים לארבע יחידות משנה גורמת לירידת ערך של דירת התובעת בסך של 48,000 ₪.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 מתייחס בתצהירו לפעולות שבוצעו על ידי התובעת אשר לטענתו מהוות השתלטות על הרכוש המשותף, כגון סגירת החלל בין הדירה בקומת הקרקע ובין דירה נוספת בבניין, דבר שנוצר בעקבות יציקת גג במקום. לטענת הנתבע מס' 2, פעולות הנתבעים בדירה, נעשו תוך קבלת ההיתרים הנדרשים.

לעניין הטענות לפיצול הדירה, הנתבע מס' 2 מציין בתצהירו כי לאחר שעירית אשדוד הגישה כתב אישום בשנת 2008, בגין פיצול הדירה, ותשלום קנס שהוטל בגין כך, ביטלו הנתבעים את פיצול הדירה, והדבר אף נעשה בתיאום עם מפקח מטעם העיריה. לאחר מכן, לא היה בדירת הנתבעים פיצול ליחידות דיור, אלא שינוי פנימי בלבד המותר על פי חוק.

הנתבע מס' 2 מודה כי במספר מקרים התגלה (כעולה ממסקנות המומחה מטעם בית המשפט), קיומה של רטיבות שמקורה בדירת הנתבעים. לגרסתו, כל ליקוי כזה תוקן באופן מהיר ויעיל ואף באמצעות קבלן אשר פעל בתיאום עם המומחה מטעם בית המשפט. הנתבע מס' 2 אף מימן תיקון של הרכוש המשותף וזאת למרות שלא היה חייב לעשות זאת. כך הושקעו על ידי הנתבע מס' 2 כספים רבים לביצוע תיקונים והכל במטרה למנוע כל חדירת רטיבות אשר מקורה בדירת הנתבעים.

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של השמאי מר דני כודדי. השמאי מטעם הנתבעים סבור כי לדירת התובעת לא נגרמה כל ירידת ערך.

התובעת זימנה למתן עדות את מר שמעון בוזגלו, אשר שימש כמפקח בוועדה המקומית. במהלך שנת 2013 ביקר העד, במסגרת תפקידו, בדירת הנתבעים נוכח התלונות בדבר פיצול הדירה.

הנתבעים זימנו למתן עדות את מר אלי אלייב, אשר שימש כמפקח בוועדה המקומית. במהלך שנת 2010 ביקר העד, במסגרת תפקידו, בדירת הנתבעים ואישר בדוח שהכין בעקבות הביקור כי הפיצול שהיה קיים בדירה, בוטל.

במסגרת פעילות המומחה מטעם בית המשפט, הגיע לדירה איש מקצוע מטעם חברת "נו-ליק". איש המקצוע, מר אברהם לוי, הוזמן על ידי התובעת למתן עדות בקשר לבדיקה שערך בדירת הנתבעים.

התובעת הזמינה למתן עדות את עו"ד אורי בר משה, אשר ייצג בעלי דירות בבניין שטענו כי חתימתם על גבי בקשת הנתבע מס' 1 לקבלת היתר לבניית תוספת לדירה, הינה מזויפת.

לתיק בית המשפט הוגשו מסמכים מתוך תיק הוועדה לתכנון ובניה אשדוד, הנוגעים להליכים פליליים שהתנהלו נגד הנתבעים בקשר לדירה. בכלל זאת, הוגשו לתיק בית המשפט כתבי האישום ופסקי הדין שניתנו בהליכים הפליליים האמורים.

העדים והמומחים מטעם הצדדים העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירי העדות הראשית ובחוות דעת המומחים.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מיום 29.12.10 מתאר המומחה, מר דן אורמן, את הבניין בו נמצאות שתי הדירות, בניין ישן בן 4 קומות שנבנה לפני כ – 50 שנה. דירת התובעת נמצאת בכניסה האמצעית ודירת הנתבעים ממוקמת מעל דירת התובעת. בעת הביקור שנערך בדירת הנתבעים, לא מצא המומחה כי בדירת הנתבעים ישנה כניסה נפרדת, או מוני חשמל ומים נפרדים לעניין קיומן של יחידות דיור בדירה. המומחה מציין כי קיים מעבר בתוך חלל הדירה לכל הדיירים המתגוררים בה.

המומחה מפרט בחוות דעתו את הליקויים שנמצאו בדירת התובעת, אשר כללו כתמים וקילופי טיח בקירות ובתקרה, כתוצאה מחדירת רטיבות. באזורים מסוימים בדירה, נמצאה רטיבות פעילה. המומחה בחן גם את הגורמים להיווצרות הרטיבות. באזורים מסוימים נמצא כי הרטיבות חודרת לדירת התובעת מרצפת דירת הנתבעים. בכלל זאת מציין המומחה כשלים באיטום הקיימים בדירת הנתבעים וכן כשלים בצנרת דירת הנתבעים.

המומחה בחן את פיר האוורור המשותף, בו נמצאו סימנים של התפוררות וקורוזיה בצנרת המים, אך לא נראו סימנים לרטיבות, העשויה לחדור משם לדירת התובעת.

במרווח הפתוח (נישה), שבין דירת התובעת לדירת הקרקע, בוצע גג על ידי יציקת תקרת בטון המשמשת כקירוי לנישה (לשימוש התובעת), בגג בוצע איטום, אך לא בוצעו שיפועים תקינים וכן נמצאו כשלים נוספים אשר גורמים יחדיו לרטיבות באזור תוספת הבניה. נראה כי הרטיבות מופיעה בקיר החיצוני ולא נצפתה חדירת רטיבות בתוך דירת התובעת.

המומחה פירט בחוות דעתו את התיקונים הנדרשים בדירת הנתבעים וכן את התיקונים אשר יידרשו לביצוע בדירת התובעת.

באשר למחלוקת בין השמאים מטעם הצדדים בשאלת קיומה של ירידת ערך בדירת התובעת, המומחה מטעם בית המשפט מציין בחוות דעתו כי ניתן לקבוע ירידת ערך בגין רטיבות מתמשכת וכרונית, אך כאשר קיימת אפשרות מעשית לבצע תיקונים ולהפסיק את חדירת הרטיבות, אזי יש לפעול לתיקון הליקויים ובמצב כזה אין בסיס לפיצוי בגין ירידת ערך קבועה. במקרה כזה, ראוי להעריך את שיעור הפגיעה בתנאי המגורים הסבירים והפסד ההנאה מהדירה, כתוצאה מהרטיבות למשך התקופה בה היתה רטיבות בדירה.

המומחה מתאר את האופן שבו הוא סבור כי יש לערוך את חישוב שיעור הפגיעה כאמור. בשים לב לעקרונות שפירט בחוות דעתו, סבור המומחה מטעם בית המשפט כי לתובעת נגרם הפסד בגין ירידת ערך (הפסד כלכלי) בדירה נשוא חוות הדעת, לתקופה בה היתה רטיבות, בסך של 22,500 ₪.

כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט ביקר בדירה מספר פעמים נוספות והגיש לבית המשפט עדכונים לחוות דעתו. כמו כן, ב"כ הצדדים הציגו למומחה שאלות הבהרה והמומחה השיב בפירוט לשאלות שנשלחו אליו.

בכלל זאת, הוגש על ידי המומחה עדכון מיום 1.8.11 המתייחס לבדיקת עומס הנובע מרצפת דירת הנתבעים.

עדכון נוסף הוגש על ידי המומחה בחוות דעת משלימה מיום 19.1.12 המתייחסת לביקור שנערך בדירה ביום 12.1.12. במסגרת ביקור זה נמצאה חדירת מי גשמים מפיר הבניין.

במסמך נוסף שהגיש המומחה ביום 4.4.12 התייחס המומחה לביקור שנערך ביום 2.4.12. גם ביקור זה התייחס לחדירת מים הקשורה לנזילות בפיר הבניין.

ביום 17.3.13 הוגשה חוות דעת משלימה של המומחה. בחוות דעת זו מצא המומחה ליקויים נוספים בדירת הנתבעים. בכלל זאת מציין המומחה, כי תיקונים שבוצעו בעבר בדירה לא נעשו בצורה מקצועית, דבר שגרם לחדירת רטיבות גורפת לתוך תקרת דירת התובעת. בחד רחצה נמצא כיור נוזל, עם צינור מאולתר לקופסת ביקורת. בחדר רחצה מזרחי הותקנה אסלה על במת בטון דבר שהעלה סברה לבעיית איטום באותו מקום. כך גם נמצא כי חגורות הפרדה בספי הדלתות בדירת הנתבעים אינן אטומות ורטיבות חזקה יוצאת ומרטיבה את הרצפה ומחלחלת לתקרת דירת התובעת. כך גם נמצאו נזילות בצנרת דירת הנתבעים.

גם בחוות הדעת המשלימה התייחס המומחה לתיקנים שיש לבצע ברכוש המשותף, כגון בפיר הבניין או בצינור מעל דירת הנתבעים וכן בתפר אנכי דרומי בין המבנים.

בהמשך, הוגשה ביום 28.7.13 חוות דעת נוספת, אשר מתייחסת לביקור שנערך ביום 23.7.13. ביקור זה העלה כי חלה החמרה ברטיבות בדירת התובעת. בדירת הנתבעים נמצאו בעיות במטבח וכן נמצאה חדירת מים מאזור חדר רחצה למצע החול בדירה.

בעדכון נוסף שהוגש על ידי המומחה ביום 5.11.13 התייחס המומחה לנזילות נוספות שהתגלו במקלחת דירת הנתבעים נוכח חיבור חיצוני זמני, דבר שגרם לרטיבות חוזרת בדירת התובעת. הליקוי שנמצא תוקן בהתאם להנחיות המומחה.

חוות דעת משלימה ואחרונה מטעם המומחה הוגשה ביום 24.12.14 (תיקון לה נערך ביום 2.2.15). חוות דעת זו התייחסה לביקור שנערך ביום 23.12.14. בשלב זה, לא נמצאה רטיבות פעילה בדירת התובעת וניתנו הנחיות על מנת להבטיח שלא תגיע רטיבות נוספת.

המומחה מטעם בית המשפט העיד בדיון שנערך בתובענה והשיב לשאלות ב"כ שני הצדדים. בעדותו בבית המשפט הבהיר המומחה כי חלק ממקורות הרטיבות מצוי באחריות הנתבעים וחלק אחר, אינו באחריותם (עמ' 96 לפרוטוקול הדיון). באשר לדירת הנתבעים, המומחה התייחס בעדותו לליקויים שנמצאו בדירה וגרמו לחדירת מים לדירת התובעת, כדוגמת איטום לקוי בחדר הרחצה (עמ' 96, שורות 21-23) או סתימה של קופסת מי קולחין (עמ' 97, שורות 1-2). כן התייחס לליקויים בביצוע ריצוף בדירת הנתבעים, אשר נעשתה בשתי שכבות של חול אשר צברו מים. נוכח זאת גם נגרם עומס סטטי מרצפת דירת הנתבעים על תקרת דירת התובעת (עמ' 97, שורות 31-32).

המומחה מטעם בית המשפט התייחס בעדותו לכך שחרף תיקון ליקויים שנמצאו, חזרה בעיית הרטיבות אשר מקורה בדירת הנתבעים. המומחה הסביר, כי הדבר נבע גם מאופן השימוש במקלחות בדירת הנתבעים (עמ' 98, שורות 14-18) לרבות גלישת מים מחדר רחצה לריצוף ביתר חלקי הדירה (עמ' 100, שורה 7).

לדברי המומחה, "רטיבות יש כל פעם הפתעות ולא ניתן לדעת מאין הרטיבות, כל פעם היינו באים ומחפשים את הרטיבויות והיינו מגלים ומתקנים ופותרים את הבעיה, בכל פעם שבאנו מצאנו ליקוי אחר" (עמ' 99, שורות 23-25).

עוד העיד המומחה ביחס לתיקון הליקויים שנמצאו (שהובילו לחדירת רטיבות לדירת התובעת) והביע שביעות רצון מאופן ביצוע התיקונים.

גם בעדותו בבית המשפט חזר המומחה על התרשמותו, כי בעת ביקוריו בדירת הנתבעים הדירה לא היתה מחולקת. עם זאת, בביקור הראשון היה מטבח נוסף, אשר מאוחר יותר פורק.

בהמשך עדותו, כאשר נשאל המומחה לפרטים נוספים ביחס לשאלת פיצול הדירה מסר, כי "לא נדרשתי לבדוק אם הדירה מפוצלת או לא. בדקתי אם תוקנו הליקויים או לא, ולא לעניין הפיצול" (עמ' 101, שורות 14-16).

המומחה התייחס גם לרטיבות אשר מקורה במטבח שהותקן בדירת הנתבעים ואחר כך פורק. זאת, בגין חיבור לקוי של הצנרת למטבח שהותקן (עמ' 102, שורות 5-6).

בהמשך עדותו התייחס המומחה לרטיבות אשר מקורה בחלקים הכלולים ברכוש המשותף, כגון בפיר הבניין או בדירות אחרות.

מקור הרטיבות בדירת התובעת

התובעת טענה, כי מקור הרטיבות הנמשכת (והחוזרת) בדירתה הוא בנזילות מים הקיימות בדירת הנתבעים.

התובעת העלתה טענות בנוגע לבנייה שנעשתה בדירת הנתבעים שלא כדין. בכלל זאת, התובעת העלתה טענות לגבי תוקף היתרי הבניה שניתנו לתוספת בניה אשר בוצעה בדירה. בקשר לכך הביאה התובעת למתן עדות בעל דירה אחר מהבניין וכן את עורך הדין אשר ייצג את דיירי הבניין לעניין אותן טענות שהועלו ביחס לכשרות הבקשה לקבלת היתר. טענות קונקרטיות אלו של התובעת לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. מכל מקום, הן אינן רלבנטיות לבחינת נזקיה של התובעת. בין אם תוספת הבניה בדירת הנתבעים נעשתה כדין ובין אם לאו, הרי שמוטלת על כל אחד מהנתבעים, בתקופה בה הינו בעל הזכויות בדירה, החובה לדאוג למניעת נזילות וחדירת מים מהדירה אל תוך דירת התובעת.

הנתבעים טענו, כי מדובר בבניין ישן אשר יש בו ליקויים רבים ברכוש המשותף. מטעם זה, לא רק בדירת התובעת יש נזילות של מים ורטיבות אלא גם בדירות אחרות באותו בניין. לטענת הנתבעים, מקור הרטיבות שנמצאה בדירת התובעת בתקופות שונות אינו בליקויים המצויים באחריותם אלא בליקויים המצויים בתחום הרכוש המשותף וכן בבניה של גג מעל פיר (מרווח פתוח) שבוצעה על ידי דיירים שונים ואשר גם התובעת נהנית ממנה. כך גם מפנים הנתבעים לצורך לאטום תפר (מרווח פתוח) שנמצא בין תוספת הבניה הדרומית לבין הבניין המקורי. בנוסף לכך, הנתבעים מצביעים על טפטוף שמקורו בדירות אחרות, אשר מגיע לדירת הנתבעים ובהמשך לדירת התובעת.

בחינת הראיות שהובאו בפני בית המשפט ובכלל זאת חוות הדעת והעדכונים שהוגשו על ידי המומחה מטעם בית המשפט ועדותו של המומחה בדיון שנערך בבית המשפט, מצביעה על כך שעיקר הרטיבות אשר נמצאה בדירת התובעת תקופות ארוכות, מקורה בדירת הנתבעים.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והעדכונים שהוגשו על ידי המומחה הצביעו על מקורות נוספים לרטיבות, אשר אינם באחריות הנתבעים אלא מצויים ברכוש המשותף או באחריות בעלי דירות אחרים. אף שאין מדובר במקורות משמעותיים לרטיבות, הרי שיהיה מקום להתחשב גם בהם ולתת עליהם את הדעת, בכל הנוגע לבחינת נזקיה של התובעת.

מובן, כי אין מקום להטיל על הנתבעים פיצוי בגין ליקויים שנמצאו ברכוש המשותף או בחלקים אחרים של המבנה, שאינם באחריותם (הנתבעים נטלו על עצמם, לפנים משורת הדין, לממן תיקון ליקויים שנמצאו ברכוש המשותף ועניין זה עומד לזכותם בעת בחינת גובה הפיצוי שעליהם לשלם לתובעת בגין הנזקים שגרמו לה).

מכאן, שבחינת הנזקים, אשר בגינם יחויבו הנתבעים בתשלום פיצוי לתובעת, לא תתייחס למלוא היקפם של הנזקים בדירתה, אלא לעיקרם של הנזקים אשר כאמור נמצא כי מקורם בליקויים המצויים בדירת הנתבעים ובאחריותם.

הפיצוי בגין ההפסד הכלכלי הנובע מקיום רטיבות נמשכת

המומחה מטעם בית המשפט העריך את שיעור הפגיעה בדירת התובעת בסך של 22,500 ₪ (סעיף 8.4.1 לחוות הדעת מיום 29.12.10). הערכה זו של המומחה התייחסה לתקופה שעד למועד מתן חוות הדעת. גם לאחר מועד זה נמצאו ליקויים בדירת הנתבעים אשר גרמו להמשך הרטיבות בדירת התובעת. במהלך תקופות מסוימות תוקנו הליקויים בדירת הנתבעים ופסקו הנזילות מכיוון דירת הנתבעים (שעה שבוצעו תיקונים בהתאם להנחיות המומחה מטעם בית המשפט), אך בהמשך, נתגלו ליקויים חוזרים ונשנים אשר גרמו פעמים נוספות לרטיבות, עד אשר תוקנו גם אלו.

מכאן, שיש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה של התביעה על סכום גדול יותר מזה שהעריך המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו נוכח העובדה כי מדובר בתקופה ארוכה יותר מזו שאליה התייחס המומחה בחוות הדעת.

בשים לב למכלול הנסיבות ונוכח העדויות והראיות שהובאו בנושא הפגיעה בתנאי המגורים הסבירים בדירת התובעת וכן בשים לב לקריטריונים שהוגדרו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בסוגיה זו, יש להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין כלל התקופות בהן הייתה רטיבות בדירה, ביחס לרטיבות שמקורה בדירת הנתבעים, על סך של 30,000 ₪.

הטענה לפיצול דירת הנתבעים שלא כדין

התובעת טוענת, כי יחידות הדיור הושכרו לתקופות שונות לדיירים שונים (עובדים זרים, אלכוהוליסטים, אסירים לשעבר). פיצול הדירה למספר יחידות הגביר את הרעש, הלכלוך, הצפיפות והמטרדים שהגיעו מדירת הנתבעים. עוד מצביעה התובעת על כך, שהעבודות שנערכו בדירת הנתבעים כללו גם שינויים בצנרת הדירה ואלו גרמו לנזילות וחדירת רטיבות לדירת התובעת.

טענותיה של התובעת בנושא זה נתמכות בתוצאות ההליכים הפליליים אשר נוהלו נגד הנתבעים, בגין ביצוע עבירות של בניה ושימוש בנכס ללא היתר, אשר נובעות מפיצול הדירה ליחידות דיור.

במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו נגד הנתבעים ניתנו פסקי דין לפיהם הורשע הנתבע מס' 2 בעבירות שנקבעו, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון. לפיכך, בהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות, הקביעות של בית המשפט בהליכים הפליליים, בדבר ביצוע העבירות בהן הורשע הנתבע מס' 2, מהוות ראיה הפועלת לחובת הנתבעים בהליך האזרחי (לעניין סעיף 42א'(ב)(1) לפקודת הראיות יש לציין, כי מדובר בהליך שהתנהל בבית משפט השלום). יש לראות את העובדות המפורטות בכתבי האישום, בהם הורשע הנתבע מס' 2, כמוכחות על-פי דין במסגרת ההליך האזרחי בתיק זה.

לעניין סיום ההליכים הפליליים בהסדר טיעון, יש לציין כי הדבר אינו מעלה או מוריד. קביעת אשמתו של הנתבע מס' 2 בשני ההליכים התבססה על הודאתו כנאשם. לעניין משמעותם הראייתית של פסקי הדין המרשיעים את הנאשם, אין מקום להבחין בין הרשעה על סמך הודאה לבין הרשעה על יסוד שמיעת ראיות (ראה לעניין זה את דברי הנשיא מ. שמגר בע"א 71/85 אריה חב' לביטוח נ' בוחבוט ואח', פ"ד מא (4) 331).

הנתבעים לא ביקשו להביא ראיות לסתור את שנקבע בהליך הפלילי, כפי הנדרש בסעיף 42ג' לפקודת הראיות.

בהתאם להכרעת הדין שניתנה ביום 13.3.11 בתיק חע"ק 43995-07-10 (מוצג ת/2) הנתבע 2 הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום (מוצג ת/7).

מכאן שיש לקבוע, כי התובעת הוכיחה את המפורט בכתב האישום, לפיו בביקורות שנערכו בדירת הנתבעים ביום 7.1.09 וביום 23.3.10 נמצאו בדירה עבודות שנעשו ללא היתר אשר כללו פיצול הדירה ל-4 יחידות דיור נפרדות בדרך של שינוי מיקום דלת הכניסה לדירה; בניית מבואה בכניסה לדירה והתקנת 4 דלתות כניסה נפרדות לכל יחידת דיור; התקנת 4 שעוני חשמל ולוחות חשמל במבואה שנבנתה בדירה; בניית 3 מטבחים נוספים בדירה כך שבכל יחידת דיור בנוי מטבח נפרד; בניית 3 חדרי שירותים ורחצה נפרדים בדירה, כך שבכל יחידת דיור בנוי חדר שירותים ורחצה נפרד; ביצוע שינויים במערכת האינסטלציה והביוב; ביצוע שינויים במערכת הגז בדירה; הריסת קירות פנים ובניית קירות פנים באופן שאין מעבר בין יחידות הדיור.

יצוין, כי הקביעות האמורות פועלות גם לחובתו של הנתבע 1, שכן מן הראיות עולה כי פיצול הדירה ל-4 יחידות דיור נעשה במסגרת עבודות שבוצעו על ידי הנתבע 1 בעת שהיה בעלי הדירה וקודם למכירתה של הדירה לנתבע 2. מצב הדברים המתואר בכתב האישום, כפי שהיה בשנים 2009-2010 החל למעשה כבר קודם לכן.

מכל מקום, טענות התובעת לגבי כך שפיצול הדירה נעשה עוד בשנת 2007, בעת שהנתבע מס' 1 היה הבעלים של הדירה, ובאותה עת אף החלו הבעיות הנובעות מחדירת נזילות מים ורטיבות לדירתה, לא נסתרו. הנתבע מס' 1 לא העיד ולפיכך לא הובאה כל ראיה היכולה לסתור טענות התובעת לגבי מצב הדברים בתקופה בה היה הבעלים של הדירה.

הנתבעים טענו, כי כבר בחודש יולי 2010 פורקה הבניה שנעשתה בדירה ללא היתר בפיצול הדירה ליחידות דיור. בהקשר זה מפנים הנתבעים לעדותו של המפקח מטעם העירייה מר אלי אלייב, אשר רשם בדוח מיום 18.7.10 (מוצג נ/7) כי ביקר בידרה ונוכח לראות כי הפיצול ליחידות דיור, בוטל.

אולם, מסתבר כי לאחר מכן הנתבע 2 שב ופעל לפיצול הדירה למספר יחידות דיור. הפעם, בדרך בוטה פחות, אשר לא כללה בניית מבואה נפרדת והתקנת 4 דלתות נפרדות לכל אחת מיחידות הדיור.

יש לציין, כי בשעה שהמומחה מטעם בית המשפט ביקר בדירה לצורך הכנת חוות דעתו, הוא התרשם כי הפיצול שהיה קיים בשנת 2009-2010 (כמפורט בכתב האישום בו הורשע הנתבע 2) אכן בוטל. בהקשר זה ציין המומחה, כי לא נוכח לראות בפיצול של הדירה בדרך של כניסה נפרדת לכל יחידת דיור. אולם, פיצול של דירה ליחידות דיור נפרדות, אשר מחויב בהיתר בניה (ובהעדר היתר נעשה שלא כדין), אינו מתקיים רק בעת שיש בדירה מספר כניסות נפרדות. כל אימת שדירה אחת הופכת למספר יחידות דיור נפרדות (בכל יחידה יש את האמצעים לדיור נפרד כגון מטבח וחדרי רחצה ושירותים נפרדים) הדבר מחויב בקבלת היתר בניה (ראה: רע"פ 11191/07 ברדה נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה חולון, מיום 25.5.08).

בתיק תו"ב 63279-12-13 הורשע הנתבע 2 ביום 11.6.15 בביצוע עבירות שנכללו בכתב אישום מתוקן, וזאת בהמשך להסדר טיעון שהוגש במסגרת ההליך הפלילי.

מכאן שיש לקבוע, כי התובעת הוכיחה את המפורט בכתב האישום (המתוקן) לפיו הורשע הנתבע 2. היינו, בכך שבביקורות שנערכו בדירה ביום 9.6.13, ביום 20.8.13 וביום 9.9.13 נמצא שהדירה פוצלה לשתי יחידות דיור נפרדות. זאת, על ידי שינוי דלת הכניסה של הדירה ובניית מבואה בדירה שבה הותקנו 3 דלתות כניסה המשמשות כדלתות כניסה ל-2 יחידות הדיור הנפרדות (כך נרשם בכתב האישום). כמו כן, במבואה שנבנתה בדירה הותקנו לוחות חשמל נוספים עבור יחידות הדיור; נבנתה תוספת של מטבח כך שבכל יחידת דיור נמצא מטבח נפרד; נבנו חדרי שירותים ורחצה כך שבכל יחידת דיור נמצאו שירותים וחדר רחצה נפרדים; ביצוע שינויים במערכת האינסטלציה והביוב; ביצוע שינויים במערכת הגז; בניית קירות פנים כך שאין מעבר בין יחידות הדיור.

הנתבעים ביצעו עבירה של בנייה ושימוש בדירה ללא היתר, בכך שפיצלו את הדירה ליחידות דיור נפרדות. העבירה שבוצעה על ידי הנתבעים נקבעה בחוק גם על מנת להגן על בעלי הדירות האחרים בבניין בו מצויה הדירה ובפרט על התובעת, שדירתה מצויה מתחת לדירת הנתבעים. לפיכך, מדובר בעוולה נזיקית של הפרת חובה חקוקה.

אחד הטעמים המרכזיים לאיסור על פיצול דירה ליחידות דיור נובע מהגברת המעמסה המוטלת בשל כך על התשתיות הקיימות, לרבות תשתיות המים והביוב בבניין המגורים, דבר הגורם למטרד ופגיעה באיכות חייהם של הדיירים המתגוררים באותו בניין.

במקרה זה, פיצול הדירה ליחידות דיור נעשה בשתי תקופות. התקופה הראשונה החלה בשנת 2007 בעת שהנתבע 1 היה בעלי הדירה ונמשכה גם בתקופה בה הנתבע 2 רכש את הדירה ועד לחודש יולי 2010. מאוחר יותר (לרבות בשנת 2013) שוב נמצא כי הדירה מפוצלת ליחידות דיור נפרדות.

פיצול הדירה ליחידות דיור כלל גם שינויים במערכת האינסטלציה והביוב (כמפורט בעובדות כתבי האישום), ושינויים אלו היו גם חלק מהגורמים לקיומן של נזילות מים אל תוך דירתה של התובעת.

יוצא, כי לפיצול דירת הנתבעים ליחידות דיור הייתה השלכה ישירה על הנתבעת, וזאת הן בכל הנוגע למטרדים שפורטו בעדותה הנובעים מפיצול הדירה והן בכל הנוגע לקיומה של בעיית רטיבות בדירתה.

הפיצוי בגין ההפסד הכלכלי הנובע מפיצול דירת הנתבעים

בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אין הערכה של ירידת ערך או פגיעה כלכלית בדירת התובעת בשל פיצול דירת הנתבעים ליחידות דיור. גם המומחה מטעם הנתבעים לא התייחס בחוות דעתו לעניין זה.

המומחה מטעם התובעת העריך בחוות דעתו, כי פיצול דירת הנתבעים גרם לירידת ערך של דירת התובעת בשיעור של 4% מערך הדירה, בסך של 48,000 ₪. גם בהקשר זה, מתקיים העיקרון עליו עמד המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, לפיו יש לפסוק ירידת ערך קבועה, רק מקום שבו המפגע או הליקוי נותרים בעינם. במצב בו מופסק המפגע, ובמקרה שלפנינו – יבוטל פיצול הדירה ליחידות דיור בהתאם לצו שיפוטי אשר ניתן בהליך הפלילי וכן בהתאם לצו שיפוטי שיינתן בהליך זה, אין מקום לפסיקת ירידת ערך קבועה.

בהליך הפלילי ניתן צו הריסה וצו התאמה להיתר ביחס לעבודות הבניה נשוא כתב האישום, אשר נקבע ליום 11.12.15. כמו כן, ניתן צו הפסקת שימוש בדירה, כדירה מפוצלת, אשר תוקפו מיום 11.12.15.

גם בהליך זה יש מקום למתן צו דומה, וזאת שעה שהוכח כי הנתבע 2 פעל תוך ביצוע עוולה נזיקית כלפי התובעת. אין מניעה ממתן צו מניעה בהליך אזרחי, במקביל לצו אשר ניתן בהליך הפלילי. תוכנם של הצווים יכול ויהיה דומה, אך הבסיס המשפטי אשר על יסודו עומד כל אחד מהצווים שונה.

בהינתן שהפיצול בדירת הנתבעים יופסק, יש להעריך את הנזק הכלכלי שנגרם לתובעת, נוכח הפגיעה בתנאי המגורים הסבירים ובהפסד ההנאה מדירתה כתוצאה ממטרדים הנובעים מפיצול הדירה, בכל התקופות בהן קיים המפגע האמור.

בקביעת גובה הפיצוי בגין הפגיעה בדירת התובעת נוכח פיצול דירת הנתבעים, יש לתת את הדעת לכך שחלק מהפגיעה בדירת התובעת, אשר קשור לפיצול הדירה, כבר נלקח בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין הפגיעה הכלכלית בדירת התובעת בגין הרטיבות הנמשכת שמקורה בדירת הנתבעים.

כן יש לתת את הדעת לכך שבאותו מתחם של בנייני מגורים, קיימות דירות נוספות אשר פוצלו ליחידות מגורים. עם זאת, דירות אלו אינן מצויות בצמידות לדירת התובעת, כשם שדירת הנתבעים מצויה מעליה ונמצא כי הפעילות בה משפיעה על דירת התובעת.

בהערכת שיעור הנזק הכלכלי הנובע מהפגיעה מאפשרות עשיית שימוש והנאה סבירים בדירת התובעת, נוכח פיצול הדירה על ידי הנתבעים, יש לתת את הדעת לעדויות ולראיות שהובאו בקשר לפגיעה הנגרמת לדירת התובעת ולאפשרות המגורים בדירתה. יצוין, כי מדובר בפגיעה פחותה מעוצמת הפגיעה שנגרמה לדירת התובעת ולאפשרות המגורים הסבירים בה, בגין מפגע הרטיבות.

בשים לב למכלול הנסיבות יש להעמיד את הפיצוי לתובעת, בגין כלל התקופות בהן נמצא שיש פיצול בדירת הנתבעים ופגיעתו בדירת התובעת, על סך של 10,000 ₪.

טענות התובעת לפגיעה בהכנסות העסק

התובעת טענה כי הרטיבות שחדרה לדירתה תקופה ארוכה גרמה לפגיעה בעסק שהיא הפעילה בדירתה.

התובעת טענה כי היא הפעילה בדירה עסק של קוסמטיקאית וספרית. אחד מחדרי הדירה הותאם לשמש כחדר טיפולים. לטענת התובעת, במהלך השנים 2007-2008 היא עדיין קיבלה קהל בעסק שפעל בדירה אולם בשנת 2009 מצב הדירה כבר החמיר והריח והטחב הפכו את הדירה לבלתי נעימה ללקוחות ואלו הפסיקו להגיע לטיפולים.

התובעת מפנה לדוחות בדבר הכנסותיה בשנים הרלבנטיות, ולפי טענתה אלו מצביעים על ירידה בהכנסות, אותה היא מבקשת לייחס למצבה של הדירה. בשנת 2010 נכנסה התובעת להפסד ובשנת 2011 הפסיקה את פעילותה כעצמאית.

בחינת הראיות שהובאו על ידי התובעת מלמדת, כי אין בהן די לצורך הוכחת הטענות לקיומו של נזק כספי באובדן הכנסות בעסק שהופעל על ידי התובעת.

ניתן להעריך כי למצבה של הדירה היתה השפעה מסוימת על פעילות העסק, אך לא ניתן לקבוע האם מדובר בהשפעה ממשית וכך גם לא ניתן להעריך, על יסוד המסמכים שהוגשו, את שיעור הנזק הכספי, אם נגרם.

טענות התובעת לפיצוי בגין סבל ועוגמת נפש

יש להבדיל בין טענות הנוגעות לקיומו של נזק כספי או כלכלי, כגון הפסד הכנסות, ירידת ערך או פגיעה כלכלית בשווי הדירה או באפשרות לעשות בה שימוש ראוי וסביר (נושאים הנבחנים, בין היתר, לפי ערך הדירה או שווי השימוש בה) ובין טענות הנוגעות לנזק שאינו ממוני, כגון סבל ועוגמת נפש.

כמפורט לעיל, נמצא כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפגיעה ביכולת לעשות שימוש בדירה נוכח הרטיבות הנמשכת. פיצוי זה נקבע לאחר בחינת חוות דעת השמאים מטעם הצדדים והשמאי מטעם בית המשפט, והוא מצוי בתחום הנזק הכלכלי.

בעת שבית המשפט בוחן את שאלת גובה הנזק הבלתי ממוני, ראוי לתת את הדעת לכך שנפסק פיצוי כאמור, על מנת שלא לקבוע כפל פיצוי. לפיכך, קביעת גובה הפיצוי בגין סבל ועוגמת נפש צריכה להתבסס על בחינת קיומם של מרכיבים הנוגעים לסבל ולעוגמת הנפש שנגרמו לתובעת ובני משפחתה, שהינם מעבר להפרעה לשימוש בנכס, בגינה נפסק הפיצוי הכספי המפורט לעיל. בהקשר זה יש משמעות להערכת הפגיעה האישית בתובעת ובבני משפחתה, לרבות תחושות ורגשות אשר היו נחלתה של התובעת בתקופה הרלבנטית, כגון צער, סבל ועוגמת נפש.

יש לתת את הדעת לפרק הזמן הארוך אשר בו סבלו התובעת ובני משפחתה מרטיבות קשה בדירה (הכוונה לאותו חלק של הרטיבות בדירת התובעת, שהינו החלק העיקרי, אשר מקורו בדירת הנתבעים, להבדיל מרטיבות מסוימת שככל הנראה היתה ומקורה ברכוש המשותף או בחלקים מסוימים במבנה הקשורים לתובעת).

התובעת תארה בעדותה בתצהירה וכן בבית המשפט את מצב הדירה כתוצאה מחדירת הרטיבות הנמשכת ובכלל זאת הצטברות עובש וטחב בקירות הבית וסירחון שעלה מאזורי הרטיבות. המים שחדרו לדירת התובעת גרמו גם לקצרים חוזרים ונשנים בחשמל. בתקופות שונות סבלה התובעת גם מחדירת מי ביוב לתוך ביתה. התובעת טענה כי הלחות והרטיבות בדירה השפיעו על מצב בריאותה ועל בריאות בני משפחתה.

עדותה של התובעת לגבי מצבה של הדירה ובנוגע לעוגמת הנפש והסבל שחוותה במהלך התקופה נושא הדיון, נתמכה בעדותה של חברתה, גב' אביה טובולוב, שהתגוררה בדירה תקופה מסוימת. זו תארה את קירות המקלחת שהפכו לשחורים, מצב הרוח הירוד של בני המשפחה נוכח הרטיבות והשפעתה על הדירה, ריח העובש אשר שרר בדירה וחדירת מים למערכת החשמל.

גם העדה, גב' לילה בן עטר, העידה על מצבה של הדירה, כפי שהתרשמה במהלך ביקורים רבים במקום. בכלל זאת, התייחסה עדה זו להצפות המים שהגיעו לרצפת הדירה ולנזילות המים בקירות הדירה, בחלקים נרחבים. גם עדה זו תארה את ריחות העובש וקיומו של טחב בקירות הדירה. בתקופות מסוימות נאלצו ילדי הבית לישון בסלון נוכח נזילות של מים שחדרו לחדרי הדיור. כמו כן, נאלצו דיירי הבית לנסוע ולהתקלח אצל קרובי משפחה, נוכח בעיות במקלחת.

התובעת מפנה לכך, שהנתבעים אינם מחזיקים בדירתם למגוריהם אלא כהשקעה בלבד, כנכס אותו הם משכירים לשוכרים שונים. חלוקת דירת הנתבעים ליחידות דיור, שלא כדין, נעשתה לשם הגדלת רווחיהם בהשכרת הדירה.

מנגד, יש לתת את הדעת לכך שהנתבעים (והכוונה לנתבע 2, אשר הינו בעלי הדירה מתחילת ניהולו של ההליך המשפטי ועד היום) ביצעו את כל הנדרש מהם על ידי המומחה מטעם בית המשפט ואף נשאו במימון תיקונים שנדרשו ברכוש המשותף. המומחה מטעם בית המשפט ציין זאת בעדותו והדגיש, כי הנתבעים לא סרבו לערוך תיקונים בדירה, בהתאם להנחיות שניתנו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

בשים לב למכלול הנסיבות, לעדויות ולראיות שהובאו בפני בית המשפט, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין סבל ועוגמת נפש, על סך של 20,000 ₪.

הוצאות התובעת בגין נזקים לדירתה

התובעת טענה, כי היו לה גם הוצאות כספיות בגין תיקון נזקים שנגרמו לדירתה כתוצאה מפעולות הנתבעים בדירתם, לרבות סדקים לתקרת הדירה ותיקון נזקים הקשורים לבעיית הרטיבות.

התובעת צרפה לתצהירה מסמכים שונים הנוגעים להוצאות נטענות אלו. בכלל זאת, התובעת טענה להוצאות הקשורות לרכישת חומרי בניין וקרמיקה ורכישת דלתות. כן טענה לנזק שנגרם לריהוט בדירה אשר בעטיו היתה צריכה לרכוש ריהוט נוסף.

בהקשר לרכיב זה של התביעה יצוין, כי הנתבע מס' 2 נשא גם במימון תיקון ליקויים שנגרמו בדירת התובעת, בהתאם להנחיות המומחה מטעם בית המשפט.

לאחר בחינת הראיות שהובאו על ידי הצדדים בנושא זה, ראוי להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין הוצאות כספיות שהוציאה מכיסה במימון תיקונים שונים בדירתה ונזקים לריהוט בדירה על סך של 5,000 ₪.

חלוקת האחריות בין הנתבעים

כמפורט לעיל, הנתבעים נמצאו אחראים לנזקים שנגרמו לדירת התובעת בהיותם בעלי הדירה המצויה מעל דירת התובעת.

התובעת רכשה את דירתה ביום 28.5.06. טענות התובעת לנזקים הנובעים מחדירת רטיבות מדירת הנתבעים וכן בגין המטרדים והנזקים הנובעים מפיצול הדירה, נוגעות לתקופה המתחילה בשנת 2007 ומסתיימת במועד מתן פסק הדין.

הנתבע 1 היה הבעלים של הדירה עד לסוף שנת 2008 ועל כן הינו אחראי לנזקי התובעת בתקופה הכוללת את השנים 2007-2008. הנתבע מס' 2 הינו הבעלים של הדירה מתחילת שנת 2009 ועל כן הינו אחראי לנזקי התובעת בתקופה הכוללת את השנים 2009-2015.

בכל אחת משתי התקופות האמורות נמצא כי בוצע פיצול של דירת הנתבעים ליחידות משנה, שלא כדין, אף שקיים הבדל מסוים בטיבו של הפיצול, אשר במהלך תקופת בעלותו של הנתבע 1 בדירה היה מוחשי וממשי יותר. בתקופה הארוכה אשר לגביה נערך הדיון בתובענה נמצאו בדירת הנתבעים ליקויים שונים, שגרמו לנזקים לדירת התובעת, אשר היתה על הנתבעים החובה למנוע אותם ולתקנם באופן מיידי.

מכלול נזקיה של התובעת בגין התקופה המלאה, הכוללת הן את חלקו של הנתבע 1 והן את חלקו של הנתבע 2, עומד על סך של 65,000 ₪. בשים לב לבחינת חלקו של כל אחד מהנתבעים בנזקים שנגרמו לתובעת, הריני מעמיד את הפיצוי שעל הנתבע 1 לשלם לתובעת על סך של 15,000 ₪, ואת הפיצוי שעל הנתבע 2 לשלם לתובעת על סך של 50,000 ₪.

סיכום

על הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪.

על הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪.

כמו כן, ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבע מס' 2 לעשות שימוש (לרבות בדרך של השכרה לשוכרים) בדירה כשהיא מפוצלת ליחידות דיור.

הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בתשלום מלוא הוצאות המשפט של התובעת בקשר לניהול התביעה (לרבות אגרת המשפט והוצאות שכר טרחת מומחים ועדים).

בשים לב להיקף הדיון בתובענה, למספר הדיונים הרב שהתקיים ולרוחב הראיות שהובאו, ראוי לחייב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 23,400 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.