1. לפני בקשת הנתבע 1 להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 14.1.15 אשר התירה, בשנית, לתובעת להגיש תדפיס מתיבת הדוא"ל שהייתה שייכת לנתבע 1 עת עבד אצלה. טוען הנתבע כי בכוונתו להגיש ערעור על החלטה זו וכי גילויים של המסמכים עלול לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיו. הנתבע מוסיף כי הסוגיה העולה מההחלטה הנ"ל הינה כבדת משקל ועל כן מן הראוי כי תתברר בפני בית הדין הארצי.

2. התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה. ההחלטה הנ"ל ניתנה בעקבות החלטת בית דין הארצי בערעור שהגיש הנתבע (בר"ע 4460-02-14), והיא מעוגנת בחומר המצוי בתיק ועל כן אין לשעות לטיעוני הנתבע. לטענת התובעת, הערעור נועד אך ורק לעכב את סיום ההליכים בתיק. מוסיפה התובעת כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר כנדרש; כי לא פורטו בה הנימוקים והעובדות שבכוונת הנתבע 1 להעלות במסגרת הערעור ולא צורפה טיוטת בקשת הרשות לערער.

3. ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין או החלטה שעליהם מערערים. על המבקשים עיכוב ביצועה של החלטה או פסק דין מוטל הנטל להוכיח כי התקיימו שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצוע מיידי של פסק הדין או ההחלטה מושא הערעור יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל (עע (ארצי) 61496/05/13 דובק בע"מ נגד ציון כהן, ניתן ביום 6.10.13).

אמנם, הגשת הערעור מעכבת את בירור ההליך בתיק זה, הנמשך זמן רב. נזכיר כי מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2010. יתר על כן, מדובר בערעור נוסף על החלטה שתוצאתה זהה להחלטה מושא החלטה זו (החלטה מיום 13.1.14).

עם זאת, בענייננו אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, ויוגשו המסמכים ממחשבו של הנתבע, לא ניתן יהיה להשיב עוד את הגלגל לאחור. מדובר, אם כן, בנזק בלתי הפיך מבחינת הנתבע אשר לחא ניתן לרפאו גם בפסיקת הוצאות.

נוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת.

הצדדים יודיעו תוך 45 יום אם התקבלה החלטה בבית הדין הארצי.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.