לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

עניינה של החלטה זו - בקשת הנאשם לביטול הרשעתו.

רקע עובדתי

1. הנאשם הוא חקלאי המעסיק עובדים זרים במשקו שבמושב תקומה, וכן בעליה של חברת הובלות.

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו העסקה של 14 עובדים מבלי שהעמיד לשימושם מגורים הולמים, ומבלי שמסר בידיהם פירוט שכר העבודה והסכומים שנוכו משכרם, וזאת בניגוד להוראות סעיפים 2(ב)(4) ו-2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

3. על הנאשם הוטל קנס מנהלי, אך הוא בחר להישפט.

4. בהכרעת הדין מיום 20.4.15 הורשע הנאשם בעבירות הבאות:

א. העסקת 10 עובדים מבלי שהעמיד לרשותם מגורים הולמים, וזאת בניגוד לסעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

ב. העסקת 14 עובדים מבלי שנתן להם פירוט על שכרם, וזאת בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים.

5. הנאשם עותר לביטול הרשעתו בדין.

טענות הצדדים

6. הנאשם מבקש שלא להרשיעו, אלא להפנותו לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם ייגזר דינו וזאת על מנת לבחון אפשרות לקבוע אשמתו ללא הרשעה בדין.

7. לטענת הנאשם, מדובר בעבירה ראשונה ויחידה, אשר במהותה היא מהווה עבירה טכנית, ואין זה סביר שיעבור שוב על עבירות אלו. עוד מוסיף הנאשם כי הורשע בשישה ליקויים בלבד מתוך חמישה עשר הליקויים בהם הואשם.

8. הנאשם טוען כי ייגרם לו נזק חמור כתוצאה מהרשעה, מאחר שהוא בעליה של חברת הובלות המעסיקה עשרות עובדים ומעניקה שירותי הובלה למשרד הביטחון, ומשכך נדרש הוא להציג עבר נקי מהרשעות על מנת לגשת למכרזים שונים. לטענתו, הרשעתו בדין עשויה להביא לקריסת החברה ולפיטוריהם של עשרות עובדיה וכן לפגיעה בתחומי פעילות נוספים של הנאשם שאינם נוגעים לעבירות שבהן הורשע במסגרת הכרעת הדין.

9. לטענת הנאשם הוא אזרח התורם למושב שבו הוא גר, המצוי בעוטף עזה, ולמדינה, וכך עשה גם במבצע "צוק איתן". כמו כן, הוא נוהג לתרום תרומות כספיות לארגונים ולמוסדות שונים. הנאשם מוסיף, כי במבצע "צוק איתן" נגרמו למשקו נזקים כלכליים גבוהים מאד כתוצאה מהמצב הביטחוני ששרר במדינה ובמושב תקומה בפרט.

10. לטענת המאשימה, דין הבקשה להידחות. לדבריה, אין עניינו של הנאשם נמנה על המקרים המיוחדים והחריגים שבהם יש לסטות מן הכלל הקובע כי מי שהועמד לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. לדבריה, אין בטענות הנאשם הוכחה לפגיעה ספציפית העלולה להיגרם לו כתוצאה מהרשעה והימנעות מהרשעה בנסיבות אלה תביא לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה המקובלים בתיקים מעין זה.

המאשימה מוסיפה וטוענת כי העובדה שמדובר בעבירה ראשונה של הנאשם וכן עובדת היותו איש של חסד ותרומה מצביעה על כך שהנאשם הוא אדם נורמטיבי, אך מקרה זה אינו שונה ממקרים רבים בענף זה שאף בהם זו עבירה הראשונה במספר למעסיקים, על כן אין הצדקה לביטול ההרשעה.

11. לעניין הפגיעה בפרנסת הנאשם ובעובדיו הרבים כתוצאה מביטול ההסכם עם משרד הביטחון שיביא לסגירת חברת ההובלות של הנאשם, טענה המאשימה, כי הפעילות מול משרד הביטחון מתבצעת באמצעות חברה בבעלות הנאשם, אך החברה היא אישיות משפטית נפרדת, ועל כן לטענתה אין זה שיקול רלוונטי לעניין ביטול ההרשעה.

12. המאשימה אף מתייחסת לטענת הנאשם לנזקים שנגרמו לעסקו עקב מבצע "צוק איתן", וטוענת כי אף עובדה זו אין מקומה להיכלל במסגרת השיקולים הצריכים לעניין כפי שנקבעו בפסיקה.

הכרעה

המצע המשפטי

13. נקודת המוצא היא כי מי שנמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו. בפרשת א.פ.י שירותי כח אדם סקר בית הדין הארצי בהרחבה את אמות המידה שעל בסיסן ייתן בית הדין צו מבחן או צו שירות ללא הרשעה, וקבע כי "הסמכות להימנע מהרשעה או לבטלה, לפני מתן גזר הדין, תופעל במקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת" (ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, בעמ' 15, ניתן ביום 11.8.14; להלן: "פרשת א.פ.י שירותי כח אדם"; ראו גם ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ, ניתן ביום 8.11.14).

בפרשת זו פסע בית הדין הארצי בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, (1997); להלן: "פרשת כתב") אשר התווה את השיקולים המנחים להפעלת החריג של מבחן ללא הרשעה שלפיהם יינתן מקום שבו היחס בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה אינו סביר. וכלשון בית המשפט העליון:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (פרשת כתב, בעמ' 342).

14. וכך סיכמה וקבעה השופטת פרוקצ'יה בפרשת קליין את מכלול השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בבוא בית המשפט להימנע מהרשעתו של אדם:

בפסיקת בית משפט זה נמנו שיקולים ונקבעו מבחני-משנה על מנת להדריך ולכוון את שיקול הדעת אם ראוי להימנע מהרשעת אדם שאשמתו הוּכחה. מחד גיסא, שיקולים המתמקדים בנסיבות האינדווידואליות של הנאשם, כגון: עברו הפלילי והסבירות כי ישוב ויעבור עבירות; האם העבירה מלמדת על דפוס התנהגות כרוני של הנאשם או שמדובר בהתנגות מקרית ויחידה; נסיבות ביצוע העבירה; מעמדו ותפקידו של הנאשם, והקשר בין העבירה לבין אלה; השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי; יחסו של הנאשם כלפי העבירה, קרי, האם לקח אחריות והתחרט על ביצועה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; גילו, מצבו האישי והבריאותי ועוד. מאידך גיסא, ניצבים שיקולים שבאינטרס הציבור, כגון: טיב העבירה וחומרתה; מידת פגיעתה באחרים; הרציונאל שבבסיס הכלל המחייב הרשעה; המסר החברתי ועוד (הלכת כתב, עמוד 344; עניין לאופר, פסקאות 9-11)" (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, עמ' 6, ניתן ביום 4.9.07).

15. באשר לנטל השכנוע נקבע כי "הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדרך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי" (ע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מדינת ישראל, בפס' 7, ניתן ביום 2.4.13; וראו גם בפרשת פרשת א.פ.י שירותי כח אדם, בעמ' 17).

מן הכלל אל הפרט

16. כעולה מן ההלכה הפסוקה, השיקולים שיש לבחון לצורך ביטול הרשעה הם נסיבותיו האישיות של הנאשם (גיל, עבר קודם, מצבו האישי והבריאותי) והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו של הנאשם מצד אחד, ומנגד, השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו והמסר החברתי העולה ממנו.

17. לא שוכנעתי כי עניינו של הנאשם נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים קביעת אשמה ללא הרשעה בדין. ואפרט.

18. הנאשם השתית טענותיו על שלושה אדנים - חומרת העבירה הפחותה לטעמו, הנזק הצפוי מהרשעתו בדין ואישיותו החיובית.

באשר לחומרת העבירה, לדברי הנאשם, משבתחילה נטענו כלפיו 15 ליקויים בנוגע לתנאי המגורים של עובדיו, אך בסופו של יום נמצאו שישה ליקויים בלבד, הרי שיש לראות בעבירה זו משום עבירה טכנית בלבד. אין לקבל טענה זו. העבירה במהותה עניינה אי העמדת תנאי מגורים הולמים לטובת העובדים הזרים. יש לזכור כי חובתו של מעסיק היא לספק לעובדיו הזרים מגורים הולמים. באשר לעובדים אלה, המצויים רחוק ממשפחתם ומולדתם, מהווים המגורים בית לכל דבר ועניין לכל תקופת שהותם בארץ, תקופה היכולה להמשך מספר שנים. אין מדובר במקום לינה ארעי אלא בבית של ממש. על רקע תפיסה זו, לא ניתן לראות בחובת העמדת מקום מגורים כחובה טכנית בלבד, אלא כחובה מהותית שאינה נופלת מחשיבותן של זכויות סוציאליות אחרות במלואן ובמועדן.

אמנם יש להזהר לבל יהפוך כל ליקוי הנתון לפירושים שונים, לבסיס להרשעתו של אדם, אך בשלב זה, לאחר שנבחנו הליקויים אחד לאחד לא ניתן לומר כי הליקויים שנמצאו אצל הנאשם הם ליקויים טכניים במהותם.

19. בהכרעת הדין עמדתי על התכלית שבחוק עובדים זרים ובחשיבות שבהעמדת תנאי מגורים הולמים לטובת העובדים הזרים. כמו כן, תיארתי בהרחבה את תנאי המגורים הקשים שנמצאו במשקו של הנאשם ואשר לעמדתי עולים כדי פגיעה בכבודם של העובדים כבני אדם (ראו גם פרשת א.פ.י שירותי כח אדם, סעיף 12 לפסק הדין). לטעמי, הימנעות מהרשעה במקרה שכזה תחטיא את התכלית שבחוק.

באשר לנזק הצפוי כתוצאה מההרשעה, טען הנאשם בעיקר לעניין הנזק הכלכלי הגדול הצפוי לו מהרשעתו. כן הוסיף כי זו הרשעתו הראשונה ושאין הוא מועד לחזור על עבירות אלו, וכי הוא אדם התורם לסביבתו. מקרה זה אינו נכלל בגדר הנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מן הכלל (פרשת א.פ.י שירותי כח אדם, סעיף 22 לפסק הדין).

20. סיכומו של דבר, הנאשם לא עמד בנטל השכנוע כי נזקו הצפוי עולה על הפגיעה באינטרס הציבורי ובערכים החברתיים שעליהם מבוססת הרשעתו, ואיני סבורה כי מקרה זה נכלל בגדר המקרים המצדיקים חריגה מן הכלל בהם ישקול בית הדין את ביטול הרשעתו של הנאשם.

אשר על כן, דין בקשת הנאשם - להידחות.

21. נקבע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 10.12.15 שעה 13:30.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ו, (29 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.