מונחת בפני בקשת התובעת ילידת 1941 (להלן: "המבקשת") למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בהתאם לסעיף 6 א' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") אשר יחווה דעתו בשאלת צרכי השיקום והטיפול במבקשת בגין הנזק שנגרם לתובעת ביום 25.4.09 כתוצאה מתאונת דרכים בה היתה מעורבת.

לכתב התביעה צרפה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, כירורגי, פנימי, פסיכיאטרי, כירורגית חזה/ריאות והשיקומי וכן צרפה תיעוד רפואי.

הצדדים הסכימו על מינוי מומחים בתחום הכירורגי ובתחום האורטופדי. בהמשך, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת ומינה את פרופ' ירניצקי בכל הנוגע לתחום הנוירולוגי.

פרופ' ירניצקי קבע כי המבקשת סובלת מנכות בשיעור של 50% אולם שייך מחצית בלבד לתאונה. פרופ' שילוני קבע בחוות דעתו, בין היתר, כי כתוצאה מהתאונה נגרמה למבקשת ירידה קשה בתפקוד היומיומי והעמיד את נכותה המשוקללת בשיעור של 41.5% ופרופ' צינמן, קבע בחוות דעתו כי למבקשת נותרה נכות בשיעור של 19.25% בתחום האורטופדי. נכותה המשוקללת הכוללת של המבקשת הינה בשיעור של 71%.

הנתבעת, (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה בטענה כי אין צורך במינוי בתחום זה, אשר ניתן ויילמד מחוות הדעת של המומחים אשר כבר מונו, אין מקום להידרש לבקשה בשלב מוקדם זה, קודם שנחקרו המומחים והתובעת וכן, אין המדובר בפגיעה מוטורית קשה המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה.

עיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובת המבקשת וכן בחוות הדעת של המומחים הרפואיים אשר חיוו דעתם בתחום מומחיותם.

אחר זאת, הגעתי למסקנה כי בענייננו, נכון יהיה למנות מומחה בתחום השיקומי, כבר כעת, עוד טרם נחקרו המומחים אשר כבר מונו בתיק.

אכן, ככלל, בקשה למינוי מומחה שיקומי תיבחן בזהירות הראויה, ותידחה מקום שבו ניתן ללמוד על הדברים מחוות הדעת של המומחים בתחומים הרפואיים השונים בהם כבר ניתנו חוות דעת.

ואולם, ישנם מקרים בהם נכון למנות מומחה שיקומי ואף להקדים את מינויו ובכל מקרה, ייבחן העניין לפי הנסיבות הייחודיות של התובע המסוים.

לתובעת בענייננו, נקבעה נכות משוקללת משמעותית, בתחומים שונים. במצב דברים זה, נכון שתהיה חוות דעת אחת, אשר תתייחס באופן כולל וברור להשלכות הנכויות השונות על תפקודה ומגבלותיה של התובעת וכן לצרכי הריפוי והטיפול. ועוד, מחוות הדעת שבתיק עולה כי התובעת מתקשה עד מאד לתפקד במומה וקיימת פגיעה תפקודית של ממש הטעונה בירור.

עיון בחוות הדעת של המומחים מלמד, כאמור, על פגיעה תפקודית של ממש, אך אין בהן די כדי לבאר את צרכי השיקום והטיפול ואת האופן בו ימומשו אותם צרכים. איני רואה כל יתרון בחקירת המומחים אשר כבר נתנו חוות דעת, קודם לדיון בבקשה למינוי מומחה בתחום זה, כפי שעתרה הנתבעת. אני סבורה שלא יהיה בחקירות המומחים כדי לתרום תרומה של ממש, בנסיבות בהן עסקינן.

(ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 678-680; ת"א (י-ם) 317/90 אבו ריאן נ' אלסעדה, (4.2.93)).

הבקשה מתקבלת, אם כן.

החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.