1. לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להתיר לה לצרף לתיעוד הרפואי למומחה השיקומי מטעם בית המשפט דו"ח תלות שערך המוסד לביטוח לאומי ודו"ח ערר (להלן: "המסמכים").

התובעת (להלן: "המשיבה"), ילידת 1941 נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.4.09 כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). כתוצאה מהתאונה נגרמה למשיבה פגיעה רב מערכתית.

1. לצורך קביעת נכויותיה מונו מטעם בית המשפט שלושה מומחים רפואיים, לפי סעיף 6א' לחוק הפלת"ד. נכותה המשוקללת של המשיבה לפי קביעות המומחים, הינה בשיעור של 70.56%.

המשיבה עתרה למינוי מומחה בתחום השיקום לצורך קביעת צרכי השיקום והטיפול ביחס למצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה.

ביום 26.2.14 ניתנה החלטה לפיה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום, פרופ' עצמון צור (להלן: "המומחה השיקומי").

1. המבקשת עותרת להתיר לה המצאת דו"ח התלות אשר נערך למשיבה ביום 11.10.11, דו"ח ועדת ערר של המוסד לביטוח לאומי מיום 20.2.12 וכן דו"ח תלות אשר נערך ביום 17.5.12 לידיו של המומחה השיקומי לצורך עריכת חוות דעתו.

לטענת המבקשת המדובר במסמכים שנערכו על די גוף בלתי תלוי אובייקטיבי אשר עשוי לסייע למומחה השיקומי בבחינת מצבה השל המשיבה בפערי זמן שונים, ואין בו כדי להסיט את שיקול דעתו של המומחה אלא לאפשר לו לקבל מידע מקיף וחיוני בדבר מצבה הרפואי של המשיבה. עוד טענה המבקשת כי אף על פי שהדו"ח נערך על יד אחות ולא על ידי רופאה, אין בעובדה זו כדי לשנות במאומה.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי המסמכים האמורים אינם מעידים על טיפול רפואי או על בדיקות רפואיות לצורך התאמת טיפול אלא מהווים הם חוות דעת נוספות אשר באות מפי מי שלא מונה כמומחה בתיק זה משכך, הם אינם עומדים בתנאים המנויים חוק.

עוד טענה המשיבה כי לא זו בלבד שהמסמכים אינם מצביעים על טיפול רפואי, אלא שבתחום הרפואי המדובר, שיקום, המסמכים עולים כדי חוות דעת לכל דבר אשר יכולים להשפיע על התרשמות המומחה וככל שיזדקק המומחה למידע נוסף הרי שעומדים לעיונו חוות הדעת מטעם המומחים השונים אשר מונו מטעם בית המשפט. המשיבה הוסיפה וטענה כי בקשה דומה הגישה המשיבה כאשר ביקשה לצרף מסמכים אשר נערכו על ידי המל"ל לתיעוד אשר הועבר למומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי ואילו בית המשפט דחה את הבקשה מהטעם כי אינו מתייחס לטיפול רפואי גרידא לרבות קביעותיו של המל"ל.

1. בתשובתה, טענה המבקשת כי דו"חות התלות מתבססים על דברי בני המשפחה באשר ליכולת תפקודה של המשיבה כך שמכל מקום אין המדובר בהערכת תלות אשר נמסרת על ידי המשיבה עצמה אלא על ידי גורם אשר אף הוא סובייקטיבי ומגמתי. עוד טענה המבקשת כי תחום השיקום אינו תחום רפואי טהור והמומחה השיקומי נדרש ללמוד מכושר תפקודו של אדם לפי הדיווחים של בני משפחתו והמסייעים לו, כך שגם בעניין זה, אין בדוחות התלות כדי להשפיע על קביעתו של המומחה אלא בבחינת מתן מידע רחב אשר ניתן מגוף אשר אין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך כאן.
2. אחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה וכמובן לאחר עיון בדו"חות התלות ובדו"ח ועדת הערר שנערך בעקבות ערר התובעת למל"ל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 קובעת את מסגרת המסמכים המותרים להעברה למומחה אשר מונה בהתאם לחוק ולתקנות מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע.

האם מותרים המסמכים המבוקשים להעברה?

"אכן, על-פי מצוות המחוקק אין לצרף לבקשה למינוי מומחים ואין להציג למומחה "חוות דעת רפואית" (תקנה 8(א) לתקנות), אך נוכח האמור לעיל, אני סבור שאין להרחיב את משמעות המונח "חוות דעת" אל מעבר למסמכים שמתקיימים בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (מהדורה שניה, תש"ן), עמ' 279, ס' 439). כידוע, קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו תמיד ברור, אך כיוון שהחשש העיקרי הוא שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שימונה, יש להגדיר כ"חוות דעת" רק מסמך שאכן יוצר חשש כאמור."

(רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12).

בענייננו, סבורה אני כי המסמכים המבוקשים אסורים להעברה למומחה, זאת לאור לשון תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986. עיון במסמכים מלמד כי הם, במהותם, חוות דעת שנערכו על ידי המוסד לביטוח לאומי. הדבר נכון גם לגבי הערכות התלות שנעשו בעניינה של התובעת והוא נכון אף ביתר שאת ככל שהדבר נוגע לדו"ח ועדת הערר אשר עיון בו מלמד כי בעיקרו הוא נסמך, מנתח ומסיק מסקנות על יסוד הערכת התלות ועל דו"חות ומסמכים שנערכו על ידי מומחים כפי שהוצגו בפני המל"ל.

אין המדובר במסמכים שנערכו במסגרת טיפול או בדיקה, הגם שיש בהם, במיוחד בהערכות התלות, כדי להצביע על מצבה התפקודי של המשיבה, אך זאת כפי שהתרשמו המעריכים מטעם המוסד לביטוח לאומי. כלומר, המדובר בחוות דעת שנערכו על ידי מעריכים מטעם המוסד לביטוח לאומי וזאת ביחס לצורכי השיקום של המשיבה.

אין זה משנה באופן מהותי האם הדו"חות נערכו בידי בעל עניין אם לאו, ברי כי גם המל"ל הינו בעל עניין שכן הדו"ח נערך לצורכי המל"ל במסגרת מחלקת גימלאות סיעוד.

מסכימה אני עם המבקשת כי ישנה מידה של הסתמכות על תשובות בני המשפחה אולם אלו באים בהשלמה לבדיקה וככל שאין הלימה בין ממצאי הבדיקה לבין תשובות בני המשפחה, הרי שהדבר יבוא לידי ביטוי בחוות דעת המומחה וכי אין בכך כדי לפגום במהימנות ובהיקף חוות הדעת.

מעבר לכך, המדובר בדו"חות שנערכו לפני מספר שנים. משעה שהתחום הרפואי השיקומי מתבסס רובו ככולו על הערכת תלות של הנפגע, סבורה אני כי ככל שיזדקק המומחה השיקומי לבדיקות עזר, אזי יש להעדיף ביצוען סמוך למועד הבדיקה של המומחה השיקומי ועל ידי מי שלא בדק את המשיבה קודם לכן.

אשר על כן הבקשה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.