1. נוכח עמדת הנתבעת 2, אני מורה על דחיית התביעה נגד קרנית.

2. מאחר שהנתבעת 2 הכירה בחבותה בתיק זה, ובשים לב לחוות דעתו של ד"ר פאהום טארק, הממליץ על בדיקה חוזרת לאחר 5 שנים מיום 10.9.12, אני מורה כדלקמן:

א. אני מורה על עיכוב הדיון בתובענה.

ב. עד ליום 15.9.17 ב"כ התובע יקבע בדיקה חוזרת אצל ד"ר פאהום טארק, וכן יעדכן את בית המשפט בדבר מועד הבדיקה.

ככל שלא ייעשה כן – התביעה תימחק, תוך שכל ההחלטות וההליכים בתיק זה יחייבו בכל הליך עתידי.

3. התיק יובא לעיוני ביום 16.9.17.

4. נותרה שאלת פסיקת הוצאותיה של קרנית.

בתיק זה בית המשפט שמע ראיות, ולאחר שמיעתן הציע ל"כלל" ליטול את החבות.

לפי התרשמות בית המשפט, הכחשת החבות הייתה ממשית ולא הכחשת סרק. לעניין זה אציין כי רק לאחר שמיעת כל העדים התרשמתי כי הקטין נפגע בתאונה, וכי הרכב המעורב היה הרכב המבוטח ב"כלל". די אם אציין כי התובע לא ציין קיומם של שני עדים. על קיומו של עד אחד נודע רק בישיבת ההוכחות הראשונה, ועדה שנייה הובאה בכלל על ידי הנתבעת. זאת ועוד, על הנסיבות שהיו לוטות בערפל נוסף מסמך רפואי שממנו ניתן היה להתרשם כי דובר בתאונת "פגע וברח". זאת ועוד, הנהג ברכב "כלל", שהוא דודו של התובע, מעולם לא הודיע למשטרה. בית המשפט אינו נדרש לתת פסק דין מנומק, אך אציין בזהירות כי דומה שמי שתרם לערפול היו התובע וקרובי משפחתו, והכחשת החבות באה מכאן.

איני סבורה כי "כלל" צריכה לשאת בהוצאות בנסיבות אלו, ובהיותו של התובע קטין, אף איני סבורה כי יש להטיל עליו הוצאות. בשים לב לכך שהכחשת החבות הייתה מבוססת, ובשים לב להדדיות הקיימת בנושא הוצאות במקרים דומים, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ו, 01 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.