1. לפני בקשה נוספת של התובעת למנות מומחה רפואי נוסף בתיק – רופא תעסוקתי.

2. וזו השתלשלות העניינים בהליך זה:

1. כתב התביעה בהליך זה הוגש ביום 2.5.10.
2. ביום 7.2.11 התקיים דיון מוקדם ובו הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי. ביום 4.12.11 מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה רפואי בתיק.
3. בחוות דעתו מיום 12.9.2012 קבע פרופ' וולפין כי התובעת סובלת מתסמונת המנהרה הקרפלית ויש להכיר בה כמחלת מקצוע בשתי הידיים. לעומת זאת מחלת המפרקים הניוונית בצוואר בכפות ידיים בכתפיים וברגליים הינה תוצאת תחלואה טבעית ואובחנה אצל התובעת עוד בשנים 2002-2003.
4. בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף - רופא תעסוקתי פנימאי או ראומטולוג, נדחתה בשל השיהוי הניכר בהגשתה. בהחלטה צוין עוד כי אם ביקשה התובעת להסתמך על החלטת בית הדין הארצי בהליך קודם שניהלה (עב"ל 260/08) היה עליה לעשות זאת קודם לכן, ולא להמתין זמן רב לאחר קבלת תשובות המומחה. עם זאת, הבקשה להגשת שאלות הבהרה למומחה התקבלה (החלטה מיום 10.7.12).
5. ביום 29.11.12 ניתנה לתובעת רשות להגיש שאלות הבהרה נוספות מטעמה. בתשובותיו חזר המומחה על קביעותיו הנזכרות לעיל.
6. התובעת הגישה בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי נוסף ביום 2.9.12. גם בקשה זו נדחתה. זאת, משום שהיא מהווה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.7.12.
7. התובעת הגישה בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי נוסף ביום 20.2.13. גם בקשה זו נדחתה הן משום שנדונה פעמיים קודם לכן והן משום שחוות הדעת הן בהירות ומנומקות ואין מקום להפנות למומחה פעם נוספת שאלות הבהרה (החלטה מיום 11.4.13).
8. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 11.4.13 לבית הדין הארצי (בר"ע 5059-05-13). בית הדין הארצי דחה את הבקשה, אך קבע, בהסכמת הנתבע, כי יועבר למומחה הרפואי מסמך רפואי של ד"ר ברויאר מיום 4.4.2012 להתייחסותו.
9. ביום 23.12.13 הופנתה אל המומחה שאלת הבהרה כנדרש בהחלטת בית הדין הארצי. גם לאחר עיון במסמך הרפואי, סבר המומחה הרפואי כי הפגיעה בכתפיים, בצוואר, בידיים וברגליים נגרמה בשל מחלה ניוונית. זאת, לנוכח החומר הרפואי המצוי בתיק משנים 2002-2003.
10. ביום 23.6.14 הגישה התובעת בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה למומחה. בקשתה התקבלה וביום 9.9.14 נשלחו שאלות הבהרה למומחה. גם בתשובותיו אלה חזר המומחה על קביעותיו דלעיל (חוות דעת מיום 27.10.14).
11. ביום 19.11.14 הגישה התובעת את הבקשה מושא החלטה זו.

3. טוענת התובעת כי המומחה שמונה על ידי בית הדין אינו מתאים לליקוי ממנו סובלת התובעת ומלכתחילה היה על בית הדין למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית או בתחום הראומטולוגיה. התובעת הוסיפה כי אף המומחה הבין כי אין מדובר בתחום מומחיותו ומשכך נדרש להתייעץ עם ראומטולוג מומחה (חוות דעת מיום 27.10.14).

4. הנתבע מתנגד לבקשה וטוען כי התובעת הגישה מספר בקשות זהות בעבר וכולן נדחו. הנתבע הדגיש כי המחלוקת אינה בתחום הראומטולוגיה אלא בעניין הליקויים מהם סובלת התובעת והאם אלה נגרמו בשל פגיעה מסוג מיקרו טראומה. מומחה מתחום הראומטולוגיה לא יוכל לשפוך אור על המחלוקות בתיק זה. מכל מקום, בין אם התובעת סובלת ממחלה אוטואימונית במפרקים כטענת המומחה ובין אם לאו, אין בכך בכדי לשנות את הקביעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי לעבודתה. הנתבע הדגיש כי גם אם התייעץ המומחה עם עמיתיו, אין בכך בכדי לפגום בחוות דעתו.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי דינה להידחות. כמפורט לעיל, התובעת הגישה מספר בקשות למינוי מומחה רפואי נוסף בתיק וזו אינה אלא גלגול נוסף של בקשות אלה. בבר"ע5059-05-13 קבע בית הדין הארצי כך:

"לא מצאתי כי בנסיבות המקרה קיים טעם המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף. מפרטי השכלתו וניסיונו של המומחה כפי שמופיעים בחוות דעתו של המומחה מיום 9.2.2012, עולה כי פרופ' וולפין, אשר הוא מומחה לכירורגיה אורטופדית, עוסק בתחום הפגיעות מהן סובלת המבקשת. בחוות הדעת של המומחה, ובתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אל המומחה פעמיים, פירט המומחה את המחלה של המבקשת, הרקע העובדתי ותולדות המחלה של המבקשת בהתאם לחומר שהועבר אליו, וכן השיב על שאלות בית הדין באופן בהיר ומנומק. המומחה התייחס למאמרים שהוצגו בפניו וכן התייחס מספר פעמים לטענה העיקרית של המבקשת בדבר הקשר בין תסמונת המנהרה הקרפלית (שהוכרה כפגיעה בעבודה בהליך הקודם) לבין מחלתה בצוואר ובכתפיים (שנדונה בהליך זה).

אין להשליך לענייננו מכך שבהליך הקודם בעניינה של המבקשת מונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית בעקבות החלטת בית הדין הארצי (עב"ל 260/08), שכן מדובר בליקויים שונים באיברים שונים מאלו הנדונים במקרה הנדון. כאמור, המומחה עצמו הבחין בין תסמונת המנהרה הקרפלית לבין הליקויים הנדונים בהליך הזה בצוואר ובכתפיים. כמו כן, המומחה אף הכיר בתסמונת המנהרה הקרפלית כמחלת מקצוע (כפי שהוכרה למעשה בהליך הקודם). לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה איננו סבורים כי נדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת הפגימה של המבקשת, ולכן אין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא למנות מומחה נוסף." (החלטה מיום 3.12.13, ההדגשה הוספה- ד.פ.)

אם כן, בקשתה של התובעת נדונה הן בפני בית דין זה והן בפני בית הדין הארצי ונדחתה. נקבע באופן חד משמעי כי פרופ' וולפין הוא בעל המומחיות הרלבנטית לליקויה של התובעת. משכך, אין מקום להורות על מינויו של מומחה נוסף בתחום אחר. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת הנתבע כי המחלוקת היא האם מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין עבודתה ולא כטענת התובעת לפיה "מוקד המחלוקת בין הצדדים עניינה בשדה הרפואה הראומטולוגית ולא בתחום מומחיותו". מבקשתה של התובעת אין זה ברור כיצד מומחה בתחום הרפואה הראומטולוגית יוכל לשפוך אור על מחלוקת זו ובמה יתרונו על פני פרופ' וולפין, אשר נקבע, כאמור לעיל, כי מומחיותו רלבנטית לליקוי הנ"ל.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סיכומי התובעת יוגשו בתוך 30 יום.

סיכומי הנתבע יוגשו 30 יום לאחר מכן.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.