08 אוקטובר 2015

1. התובעת בתביעה זו טוענת כי הליקויים בכתפיה, בצווארה ובגבה נגרמו בשל עבודתה. הנתבע דחה את תביעתה להכיר בה כנפגעת עבודה משום לטענתו לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הליקויים כאמור (מכתב מיום 27.12.09, צורף לכתב התביעה), ומכאן התביעה שלפני.

2. ואלו העובדות המוסכמות בענייננו:

1. התובעת ילידת 1946.
2. התובעת עבדה כרוקחת בבית החולים שערי צדק משנת 1979 ועד שנת 2006. במועד זה פרשה לגמלאות.
3. בשנים הראשונות עבדה התובעת במשרה מלאה, ומשנת 1989 עבדה 26 שעות בשבוע, 6.5 שעות ביום, 4 ימים בשבוע.
4. עבודתה של התובעת כללה 4 סוגי מטלות: הכנת תרופות לחולי סרטן, הכנת הזנה תוך ורידית, ייצור תרופות, ועבודה בדלפק.
   עבודות אלה נעשו ברוטציה, כך שבשלשת המטלות הראשונות, עסקה התובעת כחצי שנה מתוך שנה. בכל סוג מטלה עסקה התובעת במשך כחודש או חודשיים. נעשה מאמץ בבית החולים להפריד בין שלשת המטלות הראשונות כך שביניהן עסקה התובעת בעבודה בדלפק.
   כך תיארה התובעת בעדותה את הכנת הזנה תוך ורידית:

"ת. אני יכולה להראות דוגמאות , יש לי פה, העדה מציגה בפני בית הדין מזרק של 60 מ"מ , אני מכניסה את המחט לתוך או שקית שאני מציגה או בקבוקים, ואני שואבת את הכל עם כל הכוח, ומכניסה את המזרק לבקבוק עם אבקה, ואז מוציאה את הנוזל, אחר כך אני מכניסה לתוך בקבוק עם תרופה, דוחפת הכל בפנים, אחר כך אני מערבבת עד שזה נמס.

שואבת את התרופה עם הנוזל, לתוך המזרק בחזרה, ואז מכניסה לתוך שקית חדשה, שהיא אמורה להגיע לחולה.

ש. לפי מה שהדגמת אני מבינה שכל הפעולות האלה את עושה ביד ימין?

ת. לא. גם ביד שמאל. אני ימנית.

ש. גם המשיכה וגם הדחיפה את עושה ביד ימין?

ת. כן.

ש.ת. כשאני דוחפת את המזרק, זה נעשה עם כל היד, כי צריך כח.

ש. עם איזה יד את עושה את זה?

ת. יד ימין, העיקרית, יד שמאל עוזרת, אבל כשכאב לי גם השתמשתי בשמאל , ולכן גם בצד שמאל יש לי בעיה, אבל המשכתי לעבוד עד שהגעתי לשלב שהיד שלי לא היתה בסדר, והלכתי לניתוח.

ש. במה יד שמאל עוזרת?

ת. כשלא יכולתי עם זה, הייתי לוקחת ודוחפת עם יד שמאל, לקראת סוף היום , היד ימין שלי לא היתה מסוגלת לעבוד כי היא כאבה לי ולכן הייתי משתמשת ביד שמאל.

ש. אז זה רק מ 2002 שכאבה לך יד ימין".

ה. בעבודה בהכנת תרופות לחולי סרטן, היתה עבודה דומה, אך בעוד שבהזנה התוך ורידית היו כ-12 מרכיבים שהיה צורך להכניסם לתוך התמיסה, בתרופות לחולי סרטן היו שניים שלשה מרכיבים בלבד, אולם חלקם היו שומניים, והיה צורך להפעיל לחץ גדול יותר.
כמו כן עסקה התובעת בייצור תרופות. כך תיארה התובעת את עבודתה זו:

"ת. זה יצור. עד לפני כמה שנים, אני לא זוכרת בדיוק מתי הפסקנו, כל הדברים שלא ניתן לרכוש בחוץ בבתי חרושת, הכנו. שזה אומר זריקות לא קיימות בשוק, משחות, חוקנים, פתילות... , אם זה תמיסות סטריליות בנפח גדול, זה בקבוקים של חצי ליטר, מזכוכית עבה, את זה צריך לשטוף בתוך מכונת שטיפה, שזה מגש עגול גבוה, להכניס הכל בפנים למכונת השטיפה להוציא את זה חם, להעביר למדף שעובדים בו, וזה מוכן לעבודה.

מצד שני צריך לשקול את האבקה, להמיס אותה בבקבוק של חמש ליטר, זה עם מידות שאפשר לראות כמה יש, ואת כל אלה הייתי מכניסה למיכל של 15 ליטר , שלשה בקבוקים בפנים, לערבב לסגור, ויש צנרת דרך פילטרים כדי למלא את הבקבוקים הסטריליים. ברגע שזה מוכן אני צריכה לסגור את הבקבוק עם גומי עבה, ומעל זה פקק אלומיניום והברגה כדי שזה יהיה סגור טוב, ואז מוציאה את זה, שוב לעגלות עם מגשים, וזה הולך לאספקה סטרילית. זה נפח גדול. אין שום מכונה שסוגרת את הבקבוקים. אנו הפסקנו לעשות את זה אולי לפני חמש שנים.

ש. כשאת אומרת לי שאת דוחפת את הפקק זה כמו פקק שעם.

ת. לא, הוא עבה מאד וקשה, וצריך לדחוף עם שתי הידיים, לא יכולתי עם יד אחת.

הייתי מנסה לסגור או ביד הזאת או ביד הזאת או בשתי הידיים, ולקראת הסוף נתנו לי פועל שעזר לי כי פשוט לא יכולתי".

ו. בהזנה התוך ורידית עבדה התובעת רק מהשעה 10 עד לשעה 14:30. במטלות האחרות עסקה התובעת בחודשים האחרים במשך כל היום. משנת 2002 התובעת אינה עובדת בסוג עבודות זה.

ז. התובעת נדרשה להשתמש במנדף וורטיקלי לצורך הכנת תרופות ציטוטוקסיות. במנדף זה זורם האויר לתוך המנדף בתנועה אנכית והוא מאופיין בזכוכית הסוגרת את רובו בחזית. התובעת השתמשה גם במנדף הוריזונטלי, שבו זורם האוויר למנדף בתנועה אופקית לצורך הכנת הזנה תוך ורידית וייצור התרופות. במנדף זה אין זכוכית בחזיתו ובמהלך העבודה נדרשה התובעת לעבוד בתוך שטח המנדף. כתוצאה מכך נשענה התובעת בגופה ובידיה כלפי המנדף כאשר המנדף בידיה. במהלך העבודה על המנדף נדרשה התובעת להישען קדימה ולהשאיר את שתי ידיה מורמות הרחק מציר המנדף. במצג זה נדרשה התובעת לבצע לפיתה ותנועות חוזרות של הזרקות בתוך שטח המנדף כשידיה באויר וזאת בשל מבנה הנדף.

ח. התובעת הגישה תביעה לבית דין זה להכיר בפגיעה בידיה כתאונת עבודה (בל 13980/04). תביעה זו אושרה לנוכח האמור בחוות דעת רפואית. נקבע כי התובעת לוקה בתסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיה (פסק דין מיום 30.11.08).

3.     בהסכמת הצדדים התמנה פרופ' גרשון וולפין - מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי בתיק זה. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

1. מהו הליקוי או המחלה שמהם סובלת התובעת.
2. האם יש קשר סיבתי בין הליקוי/מחלה הנ"ל לבין עבודתה של התובעת כמפורט בסעיף 2 לעיל.
3. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית, האם מחלתה של התובעת הינה מחלת מקצוע.
4. אם לא - האם הליקוי נגרם ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, כאשר כל אירוע כזה גורם לנזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאו לליקוי.
5. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם היו הפגיעות הנ"ל בעלות אופי בלתי הפיך (IRREVERSIBLE).
6. באם לא, האם יש לראות במצב תוצאה של תהליך תחלואי רגיל.

4. בחוות דעתו קבע המומחה כי התובעת לוקה בתסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיה, ובמחלת מפרקים ניוונית מפושטת עם כאבים בצוואר, גב תחתון וכתפיים לסירוגין. מחלת המפרקים הינה תוצאת תחלואה טבעית ולא נגרמה בשל עבודתה.       

5. לבקשת התובעת הופנו למומחה הרפואי שאלות הבהרה המתייחסות למסמכים ולמאמרים רפואיים שונים. כמו כן התבקש המומחה לחדד את תשובותיו בעניין הקשר הסיבתי בין נזקי הצוואר והכתפיים לתסמונת התעלה הקרפלית (החלטה מיום 10.7.12 והחלטה מיום 29.11.12). בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף נדחתה ונקבע כי ניתן להסתפק בשאלות הבהרה.

6. במענה לשאלות אלה קבע המומחה כי אין קשר בין נזקי הצוואר והכתפיים לבין תסמונת התעלה הקרפלית ואין במאמרים ובמסמכים הרפואיים שאליהם הפנתה התובעת בכדי לשנות את דעתו כי מצבה הרפואי נגרם כתוצאה מתהליך תחלואי טבעי (חוות דעת מיום 2.8.12 וחוות דעת מיום 1.1.13).

7. התובעת הגישה בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי נוסף או להפניית שאלות הבהרה. בקשה זו נדחתה מאחר שלא נפל פגם בחוות דעתו של המומחה, ותשובותיו היו מנומקות ומעוגנות בחומר הרפואי (החלטה מיום 11.4.15). התובעת ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 5059-05-13). בהחלטתו מיום 3.12.2013 דחה בית הדין הארצי, מפי השופטת לאה גליקסמן, את בקשת התובעת למינוי מומחה נוסף. עם זאת בהסכמת הנתבע הועבר להתייחסות המומחה מסמך רפואי מאת ד"ר ברויאר, שלא היה בפניו (החלטה מיום 3.12.13).

8. פרופ' וולפין עיין במסמך הנ"ל וקבע כי ד"ר ברויאר לא התייחס לבדיקות קודמות המצויות בתיקה הרפואי של התובעת, והמצביעות על תהליך אוטואימוני. משכך, חזר המומחה על מסקנתו כי אין קשר סיבתי בין מחלת המפרקים הניוונית שבה לקתה התובעת עוד משנת 2002 לבין עבודתה (תשובות לשאלות הבהרה מיום 20.3.14).

9. לבקשת התובעת הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות המתייחסות למסמך מאת ד"ר ברויאר (החלטה מיום 9.9.14). בחוות דעתו כתב המומחה כך:

"ד"ר ברויאר הסתמך על בדיקות ANA\ENA שנמצאו תקינות, ולכן המליץ על הפסקת הטיפול הריאומטלולוגי, כאמור בתעודה מ- 4.4.12. לעומת זאת, הבדיקות הריאומטולוגיות אחרות מסוג ANF שבוצעו בין 2002-2004 נמצאו חיוביות. בהתייעצות שקיימתי כעת עם ריאומטולוג מומחה מנהל מחלקה פנימית וריאומטולוגיה ובעל מעל ל-20 שנות נסיון במקצועו בעניין זה, למדתי שאין סתירה בין הממצאים של ANA חיובית או ENZ\ANA שלילית, ויכולים להיות מצבים של בדיקה אחת חיובית והשניה שלילית ללא קשר האחת לשניה וששתי הבדיקות עדיין מקובלות ופעילות ויעילות באבחנת מחלות אוטואימוניות ראומטואידיות למינהן. עוד למדתי ממנו שגם בנוכחוצ בדיקות תקינות לא ניתן לשלול מחלה אוטואימונית ראומטואידית.
... ב- 2004 נמצאו שינויים ניווניים קלים במפרקי הכתפיים. לכן, הייתי והנני בדעה שיש מקום להכרה בקשר של גרימה בין תסמונת ה"מינהרה הקרפלית" בשתי הידיים כמחלה מקצועית, אך לא למחלת המפרקים הניוונית עם פגיעת צוואר, כתפיים, כפות ידיים ורגליים הידועה כבר משנת 2002 ושהינה תהליך של התפתחות טבעית סטרוקולית ועצמונית" (חוות דעת מיום 18.10.14, ההדגשה הוספה ד.פ.).

10. לאחר קבלת תשובות המומחה, הגישה התובעת פעם נוספת בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. בקשה זו נדחתה הן משום שמדובר בגלגול נוסף של בקשותיה הקודמות של התובעת והן מן הטעמים שפורטו בהחלטת בית הדין הארצי בבר"ע 5059-05-13 הנ"ל (החלטה מיום 15.3.15). לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

11. טענות הצדדים
התובעת חזרה בסיכומיה על טענתה כי המומחה שמונה אינו המומחה המתאים לבחינת עניינה, וכי היה על בית הדין למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית או בתחום הרפואה הראומטולוגית. לטענתה בתשובתו של המומחה מיום 18.10.14 נכתב כי נעזר בראומטולוג מומחה. מכאן, שהמומחה השיב על שאלות שאינן בתחום מומחיותו, ויש למנות מומחה נוסף.

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה. המומחה הרפואי שהתמנה הינו מומחה בתחום האורתופדיה, ולו המומחיות הרלבנטית לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי הרפואי שבו לקתה. במספר חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחה נקבע באופן חד משמעי כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה. זאת ועוד, בקשותיה של התובעת למנות מומחה רפואי נוסף נדונו מספר פעמים על ידי בית דין זה ובית הדין הארצי, ונדחו. משכך, אין מקום לשוב ולדון בכך פעם נוספת. הנתבע הדגיש כי לא נפל פגם בחוות הדעת המצדיק מינויו של מומחה נוסף.

12. הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את התביעה. המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נמצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה (עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל -המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.05; עב"ל 439/03 יעקב קפלן -המל"ל, ניתן ביום 13.11.06).

באשר למינויו של מומחה רפואי נוסף או אחר, נקבע כי בית הדין ייעתר לבקשה זו רק מטעמים מיוחדים שיירשמו (דב"ע מט/166-0 בן ציון – המל"ל, פד"ע כא 234, 236, וכן ראו במאמרו של הנשיא (בדימוס) ס' אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה" (המשפט, כרך ב' ע' 199)).

13. כאמור לעיל, בתיק זה התמנה פרופ' גרשון וולפין שהינו מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית. התובעת הגישה מספר בקשות למנות מומחה רפואי נוסף וכולן נדחו. בבר"ע 5059-05-13 קבע בית הדין הארצי כי תחום המומחיות הנ"ל הינו התחום הרלבנטי לליקויים שמהם סובלת התובעת וכי אין מקום למנות מומחה רפואי נוסף. כך קבע בית הדין הארצי בהחלטתו:

"לא מצאתי כי בנסיבות המקרה קיים טעם המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף. מפרטי השכלתו וניסיונו של המומחה כפי שמופיעים בחוות דעתו של המומחה מיום 9.2.2012, עולה כי פרופ' וולפין, אשר הוא מומחה לכירורגיה אורטופדית, עוסק בתחום הפגיעות מהן סובלת המבקשת. בחוות הדעת של המומחה, ובתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אל המומחה פעמיים, פירט המומחה את המחלה של המבקשת, הרקע העובדתי ותולדות המחלה של המבקשת בהתאם לחומר שהועבר אליו, וכן השיב על שאלות בית הדין באופן בהיר ומנומק. המומחה התייחס למאמרים שהוצגו בפניו וכן התייחס מספר פעמים לטענה העיקרית של המבקשת בדבר הקשר בין תסמונת המנהרה הקרפלית (שהוכרה כפגיעה בעבודה בהליך הקודם) לבין מחלתה בצוואר ובכתפיים (שנדונה בהליך זה).

אין להשליך לענייננו מכך שבהליך הקודם בעניינה של המבקשת מונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית בעקבות החלטת בית הדין הארצי (עב"ל 260/08), שכן מדובר בליקויים שונים באיברים שונים מאלו הנדונים במקרה הנדון. כאמור, המומחה עצמו הבחין בין תסמונת המנהרה הקרפלית לבין הליקויים הנדונים בהליך הזה בצוואר ובכתפיים. כמו כן, המומחה אף הכיר בתסמונת המנהרה הקרפלית כמחלת מקצוע (כפי שהוכרה למעשה בהליך הקודם). לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה איננו סבורים כי נדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת הפגימה של המבקשת, ולכן אין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא למנות מומחה נוסף" (החלטה מיום 3.12.13, ההדגשה הוספה - ד.פ.).

משמע שבקשתה של התובעת למינוי מומחה נוסף נדונה בשתי ערכאות ונדחתה. נקבע באופן חד משמעי כי פרופ' וולפין הינו בעל המומחיות הרלבנטית לליקויה של התובעת, אין מקום להורות על מינויו של מומחה נוסף בתחום אחר.

14. זאת ועוד, חוות דעתו של פרופ' וולפין היתה מפורטת ומנומקת, ונקבע בה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר, בכתפיים ובגבה של התובעת לבין תנאי עבודתה. נדגיש, כפי שנקבע גם בהחלטה מיום 15.3.15, כי המחלוקת בין הצדדים הינה האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי שממנו סובלת התובעת לבין עבודתה. כך גם נקבע בשאלות ההבהרה שהופנו למומחה הרפואי (החלטה מיום 7.2.11).

יש לדחות את טענת התובעת לפיה "מוקד המחלוקת בין הצדדים עניינה בשדה הרפואה הראומטולוגית ולא בתחום מומחיותו" של פרופ' וולפין, מה גם שהמומחה נועץ עם ריאומטולוג. היוועצות, שנעשתה למען הזהירות, זו אין בה כדי לפגוע בקביעה כי הנושא מצוי בתחום מומחיותו של פרופ' וולפין, שכן גם בלעדיה, עומדות חוות הדעת ותשובותיו הרבות לשאלות ההבהרה על תלן.

סוף דבר – התביעה נדחית.

מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו, (08 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים.