לפני: כב' השופטת יהודית הופמן סגנית הנשיאה

הכרעת דין

1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירה של אי ניהול פנקס עבודה, עבירה על סעיפים 25, 26א' לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 וכן בגין עבירה של אי מסירת הודעה לעובד כדין, עבירה על סעיפים 1, ו-4 לחוק הודעה לעובד(תנאי עבודה), תשס"ב- 2002 (להלן:"חוק הודעה לעובד").

כנגד הנאשם 2 הוגש כתב אישום בגין אחריות נושא משרה בתאגיד, עבירה לפי סעיפים 25 , 26(א)(ב) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן:"חוק שעות עבודה ומנוחה").

2. הנאשמת הינה חברה המעניקה שירותי ניקיון.

3. הנאשם 2 הינו מנהל הנאשמת.

4. במסגרת התקשרות בין הנאשמת לבין המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ("להלן:"סורוקה"),סיפקה הנאשמת לסורוקה שירותי ניקיון ועבודות תחזוקת חצר.

5. העובד, איוונקו סרגיי ת.ז 309046449 )להלן:"סרגיי" או "העובד") הועסק על ידי הנאשמת ושימש כחצרן בסורוקה, החל מיום 11/11/08 ועד למועד פיטוריו ב-12/8/09.

6. סרגיי עבד תחת פיקוחו של מר דוד בניון, מנהל החצרנים שהיה עובד של סורוקה והוא זה שערך את רישום שעות עבודתו של סרגיי מידי יום.

7. על פי עובדות כתב האישום, ביום 12/8/09, במסגרת ביקורת שנערכה ע"י מפקחות מטעם משרד התעשייה והמסחר בחברה, נמצא כי הנאשמת העסיקה את העובד סרגיי מבלי שניהלה פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות וגמולן וכן גמול עבודה במנוחה שבועית כדין. עוד נמצא כי הנאשמת העסיקה את העובד מבלי שמסרה לו טופס הודעה לעובד כדין.

8. מטעם המאשימה העידו הגב' אביבית פרידנברג, מפקחת מטעם משרד התמ"ת; מר סרגיי איוונקו, העובד בגינו מיוחסות לנאשמים העבירות שבכתב האישום; מר דוד בניון, מנהל החצר בבית חולים סורוקה. כן הוגשו בהסכמה לתיק המסמכים הבאים: יומן חקירות ופרטי החקירה שנעשתה (מא/1); תדפיס רשם החברות(מא/2); דרישות להמצאת מסמכים; יומן נוכחות שערך בית החולים (מא/7); תלושי השכר של העובד ; חקירתו של מר דוד בניון (מא/9); דוגמא לדו"ח עבודה יומי לשירותי החצר שניהל מר בניון(מא/10); חקירתו של הנאשם 2 ( מא/11); מכתב פיטורים של העובד (מא/13); אישור העסקה של העובד (מא/14) חקירת העובד מיום 8/9/09 (מא/16); מכתב של העובד לנאשמת בדבר הסדרת חובותיו (מא/17);חקירת העובד מיום 12/8/09 (מא/18) וטופס הודעה לעובד שסומן הל 1.

הנאשם 2 העיד בפרשת ההגנה מטעם הנאשמים.

9. בתום הבאת הראיות הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

10. המאשימה טענה כי הנאשמת הפרה את חובתה לנהל רישום פרטני ומדויק של שעות העבודה של סרגיי, הנאשמת אף הפרה את חובתה למסור לו פרטי ההעסקה בהודעה כדין עם תחילת עבודתו אצלה וכי יסודות העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר. נטען כי על פי הראיות והמסמכים שהונחו בפני בית הדין עולה כי הנאשמת, אשר לא הכחישה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין סרגיי, כלל לא ערכה רישום של שעות עבודתו, אלא נסמכה על רישומים שנערכו ע"י צד שלישי- עובד של סורוקה.

11. עוד נטען כי הרישומים שהוצגו בפני בית הדין לוקים בחסר ואינם עונים על דרישות והוראות החוק בעניין החובה לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, המדובר בנתונים כללייםשאינם מפורטים ואינם מדוייקים ומשכך יש להרשיע הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

לגבי הנאשם 2 נטען כי זה לא עשה כל שניתן בכדי למנוע את ביצוע העבירות ומשכך יש להרשיעו מכח היותו נושא משרה בנאשמת ומנהלה.

באשר לחובת הנאשמת למסור לעובד הודעה נטען כי לא זו בלבד שההודעה לא נמסרה לסרגיי , הרי שמדובר בטופס הודעה לקוי שאינו עונה על דרישות החוק ומשכך יש להרשיע הנאשמת גם בגין עבירה זו.

12. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום וטענו כי בפועל נערך רישום קפדני של שעות עבודתו של סרגי ע"י מר בניון, הממונה על החצרנים מטעם סורוקה. נטען בהקשר זה כי די בכך שהמעסיק בפועל (סורוקה) ערך את רישומי השעות של העובדים באופן פרטני לרבות שעת כניסה ויציאה. נטען כי המאשימה בחרה להתעלם מהראיות שהוצגו בפניה, מהן עולה כי רישומי הנוכחות נוהלו בפועל ולמעשה תכלית החוק לא נפגעה. הנאשמים טוענים כי יש לראות ברישומים שערכה סורוקה, שהיתה המעסיק בפועל של סרגיי, כמסמכים העונים על הגדרת ניהול פנקס עבודה ומשכך יש לראות גם בנאשמת כמי שקיימה חובה זו ולזכות הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. עוד נטען בהקשר זה כי אין כל חובה לרשום בפנקס שעות העבודה את שעת היציאה והכניסה של העובד אלא את מספר שעות העבודה בלבד וכך גם נעשה בטופס רישום הנוכחות (מא/7) שהוא למעשה טופס המרכז את הנתונים הפרטניים המופיעים בדוחות הנוכחות שמילא מר בניון (מא/10).

13. עוד נטען כי הנאשמת לא התבקשה בשום שלב על ידי המאשימה להציג בפניה פנקס בדבר שעות עבודה או כל מסמך אחר רלוונטי, מלבד דוחות הנוכחות כפי שהיו קיימים אצלה ואלה כאמור נמסרו לה עם דרישתם . ולכן אין המאשימה יכולה לטעון כי חסרים בדוחות הנוכחות כל הפרטים המפורטים בתקנה 5 לתקנות שעות עבודה ומנוחה.

14. הנאשמים הוסיפו וטענו כי תיקון מס' 24 מייתר ניהול פנקס שעות עבודה במתכונתו לפי תקנה 5 לתקנות שעות עבודה ומנוחה שככן מרבית הנתונים הדרושים מופיעים בתלוש השכר ובפנקס השכר ואי הכללת הנתונים בדוחות הנוכחות בלבד אינה עולה כדי הפרת החוק ולהרשעה בפלילים.

15. לחילופין נטען כי אף אם בית הדין יסבור שהמאשימה הצליחה להוכיח את העבירות שיוחסו לנאשמת בכתב האישום, הרי שעבירות אלה הינם בבחינת זוטי דברים ומשכך יש לזכות הנאשמים מטעם זה.

נטען בהקשר זה כי בחינת המעשה, נסיבותיו , תוצאותיו והאינטרס הציבורי מלמדים כי מעשה הנאשמת אינו עולה כדי עבירה פלילית מבחינת חומרתו, נוכח העובדה שנערך רישום שעות עבודה פרטני על ידי סורוקה ובכך הושגה מטרת המחוקק. עוד הוכח כי גם העובד עצמו ערך רישום שעות עבודתו והפיקוח על שעות עבודתו היה אפשרי מבחינת כל צד שלישי, לרבות המאשימה ולמעשה ניהול רישום מקביל על ידי הנאשמת לא היה יכול לתרום יותר למיצוי מטרת החוק.

הכרעה

16. במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא נושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו,אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נושא כתוב האישום, במידה של למעלה מספק סביר, היינו, מידה גבוהה של הסתברות הגובלת בוודאות, אם כי אינה מגיעה לכלל ודאות מוחלטת.

17. לאור דברים אלו, עלינו לבחון האם עמדה המאשימה בנטל מעל לכל ספק סביר, להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ראה: יעקב קדמי על הראיות, חלק ד',עמ' 1648 (2009)

ניהול פנקס בדבר שעות עבודה

18. סעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:

"מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות."

תקנה 5(א) לתקנות שעות עבודה ומנוחה, התשט"ו-1955 קובעת אלו פרטים ירשמו בפנקס שעות העבודה והמנוחה:

"5. (א) מעביד שתקנה 2 (א) חלה עליו ירשום בפנקס פרטים אלה:

(1) שמו הפרטי, שם אביו ושם משפחתו של העובד;

(2) מספר תעודת זהותו;

(3) מענו;

(4) תאריך התחלת עבודתו אצל המעביד;

(5) שעות עבודתו;

(6) שעות מנוחה שבועית;

(7) שעות נוספות;

(8) גמול שעות נוספות;

(9) גמול עבודה במנוחה שבועית;

(10) סיום עבודתו אצל המעביד."

19. בהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר (י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604) נקבע שעל מעסיק לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצויינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות , פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה.

20. על תכליתן של החובות הרישומיות המוטלות על המעביד, עמדה כב' השופטת גליקסמן בפסק דין ימית, ואלה דבריה:

"תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לו לעקוב אחר תשלום זכויותיו על פי החוק ולבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויותיו. המחוקק אף קבע בשנים האחרונות חובות רישומיות חדשות החלות על מעבידים (חובה למסור הודעה בכתב על תנאי העבודה, על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002; חובה למסור לעובד אישור העסקה על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטורת, התשס"א – 2001; חובה לערוך הסכם בכתב עם עובד קבלן כוח אדם על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996). אין להתעלם מכך, כי בשנים האחרונות חל גידול בהיקף התופעה של אי ציות לחוקי המגן, וכי מעבידים רבים מתעלמים מהחובות הרישומיות המוטלות עליהם. על בית הדין להתאים את פסיקתו למציאות המשתנה, ולקבוע נורמות אשר יצקו תוכן ומשמעות להוראות החוקים המטילות על המעבידים חובות רישומיות, יגשימו את תכליתן ויגבירו את אכיפת חוקי המגן. "

(ר' ע"ע (ארצי) 212/06; 209/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים (ניתן בתאריך 12/11/2008; סעיף 37 לפסק הדין; להלן - פסק דין ימית).

21. לא למיותר לציין כי ביום 1/2/09 נכנס לתוקפו תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, אשר הוסיף לסעיף 25 לחוק שעות עבודה מנוחה סעיף קטן (א1) הקובע כי:

" (א1) (1) לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות העבודה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל;

(2) לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעביד מינה לכך, אלא אם כן קבע שר התעשייה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, דרך אחרת לביצוע הרישום.

22. מקובלת עלינו עמדת המאשימה וכפי שעולה מדברי ההסבר הכלליים לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, מטרת התיקון לחוק היתה להרחיב את הוראות החקיקה , להעלותן לדרגת חקיקה ראשית ולהוסיף עבירות פליליות וסעדים שיוכל העובד לקבל במסגרת החוק.

23. ודוק. תיקון מס' 24 לא קבע חובות חדשות, אלא לכל היותר הרחיב את החובות הקיימים.

24. כאמור, טענתם העיקרית של הנאשמים היא כי די ברישום שערכה סורוקה על מנת לקבוע כי הנאשמת עמדה בחובה המוטלת עליה בדבר ניהול פנקס בדבר שעות עבודה, כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה.

25. טענה זו אין בידינו לקבל. החובה בחוק שעניינה ניהול פנקס שעות עבודה - היא חובה המוטלת על המעביד עצמו. בהקשר זה קובע החוק, כי: "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית ובו ירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות..."

26. לטעמנו, חובה זו חלה גם כאשר מדובר במתכונת העסקה משולשת וגם במקרים, כבענייננו, בהם ה"משתמש" ערך את רישומי הנוכחות ודיווח על שעות העבודה למעסיק.

27. הנאשם 2 מסר במסגרת חקירתו בפני מפקחת משרד התמ"ת וגם בעדותו בפני בית הדין כי סורוקה היא שהכתיבה וניהלה את רישום הנוכחות של החצרנים, לרבות העובד סרגיי. הנאשם 2 אף הוסיף כי לנאשמים אין כל מגע ביום יום עם עובדי החצר וכי אלה כפופים להנחיות בית החולים בלבד ולפיקוחו (עמ' 19 לפרוטוקול).

הנאשם אף הוסיף בעניין זה כי בשונה מכלל עובדי הנאשמת המועסקים בשטח סורוקה אשר מחתימים נוכחות בשעון דיגטלי, הרי שעובדי החצר כדוגמת סרגיי אינם מחתימים כרטיס נוכחות בשעון ובגינם מתבצע רישום ידני, זאת בהתאם להנחיות ודרישות סורוקה. ( עמ' 19 לפרוטוקול)

28. גם העד מר בניון, שהינו עובד של סורוקה, העיד כי הפיקוח על שעות עבודתם של כלל החצרנים המועסקים בסורוקה, לרבות סרגיי, נעשה על ידו וכי הוא זה שהיה אחראי אף על רישום שעות העבודה והעברתם להנהלת סורוקה, שדאגה להעביר את רישומיה לנאשמת. ( עמ' 16 לפרוטוקול).

העד מר בניון מסר בעדותו בפנינו כי הוא ממלא מידי יום "דוח עבודה יומי" בו הוא רושם את שעת הכניסה והיציאה של העובדים הנמצאים תחת פיקוחו (מא/10). עוד העיד כי הרישומים בדוח היומי העביר ל"יומן", בו הוא רושם את כמות שעות העבודה של העובד באותו חודש(מא/7), היינו מדובר בריכוז הנתונים ואת המסך הזה מסר להנהלת החשבונות של סורוקה, שהעבירה מידי חודש את מא/10 לנאשמת. (עמ' 16 לפרוטוקול)

גם העובד סרגיי אישר בעדותו כי מר בניון פקח על עבודתו וכי הוא זה שערך את רישום שעות עבודתו. עוד העיד כי גם הוא היה עורך לעצמו רישום אישי ובסוף כל חודש היה משווה זאת עם הרישומים שערך מר בניון. ( עמ' 10 לפרוטוקול)

29. למען הסר ספק, יובהר כי אין חולק כי בין סרגיי לבין הנאשמת התקיימו יחסי עובד מעביד וכי הנאשמת היתה מעבידתו. הנאשם לא הכחיש בחקירתו הנגדית כי סרגיי היה עובד של הנאשמת והיא זו ששילמה לו את שכרו ( עמ' 20 לפרוטוקול)

30. בנסיבות אלה, בהן אין חולק כי הנאשמת היא מעבידתו של סרגיי, החובה לנהל או לכל הפחות לפקח ולהחזיק את הרישומים בדבר שעות עבודתו ויתר המסמכים הרלוונטיים מוטלת עליה כמעסיקתו, גם אם דיווחי שעות העבודה לא נערכו על ידה בפועל אלא על ידי אחרים (ובמקרה שלנו – ע"י המשתמש), זאת לאור מתכונת העסקתו הבלתי שגרתית של העובד.

31. ויובהר בעניין זה כי לאור הגמישות בתבניות ההעסקה השונות הקיימות בשוק העבודה, אין כל בעייתיות בכך שהמשתמש , יערוך את רישום שעות העבודה בפועל, אלא שעל המעסיק לבצע מעקב על רישום זה ולוודא כי זה תואם וממלא את כל דרישות החוק.

32. במקרה שלפנינו, הנאשם 2 הודה בעדותו כי מלבד הרישום שערכה סורוקה ע"י מר בניון במסמכים מא/7 ו-מא/10, אין בידה כל מסמך בדבר רישום שעות העבודה והפרטים כאמור בתקנה 5 לתקנות שעות עבודה ומנוחה (עמ' 20 לפרוטוקול).

33. בנסיבות אלה, אין מעביד רשאי להתנער מחובתו שלו לנהל את רישום שעות העבודה של העובדים ולהעביר חובה זו לידם או לגורם אחר. עמד על כך הש' טוינה בפסק דין שניתן לאחרונה ת"פ(ב"ש) 1120/09 מ"י- משרד התמ"ת נ' גיל בן משה גיא, ניתן ביום 20/6/12, שם דובר על מעסיק שהפעיל עסק של פיצוחיה והעסיק שם עובדים. בתקופה הרלוונטית, לא היה שעון נוכחות בעסק והמעסיק לא ניהל רישום של שעות העבודה של העובדים. לטענתו, לכל עובד בעסק מחברת שבה הוא רושם את הזכויות והחובות שלו, מתי התחיל ומתי סיים לעבוד. בסוף כל חודש נהג המעסיק לעבור עם כל עובד על הרישום שלו. לטענתו, היחסים עם עובדיו מושתתים על בסיס אמון אישי, ולכן אין לו בעיה עם ניהול השעות העצמאי של עובדיו. בית הדין קבע בהכרעת הדין כי החובה בחוק שעניינה ניהול פנקס עבודה מוטלת על המעסיק עצמו ואין בטענות שהעלה בכדי להעביר חובה זו לעובדיו.

34. דברים אלה יפים גם לענייננו, ואין להטיל את האחריות לניהול רישום הנוכחות על סורוקה, אלא חובה זו מוטלת על הנאשמת כמעסיקתו של סרגיי. מכל מקום וכפי שציינו לעיל, אין כל מניעה כי הנאשמת תשתמש בנתונים וברישומים שערך המשתמש, אולם גם לה צריך להיות מנגנון המאפשר ניהול ופיקוח על שעות עבודתם של עובדיה.

35. במקרה שלפנינו הוכח וכפי שהודה הנאשם 2 בעדותו ובחקירתו, כי לנאשמת לא היה למעשה כל מנגנון מקביל שאפשר פיקוח על שעות עבודתו של סרגיי והיא למעשה נסמכה על רישומי סורוקה בלבד ועל בסיסם אף שילמה לעובד את שכרו, זאת אף מבלי לבדוק את אמיתות הנתונים.

האם הרישומים שנערכו ע"י סורוקה ממלאים אחר דרישות החוק

36. על פי חוק שעות עבודה ומנוחה מוטלת על המעסיק חובה לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד, הכולל פירוט של שעות עבודה רגילות, שעות עבודה נוספות ובמנוחה שבועית, לרבות פירוט ההפסקות שניתנו לעובד. להלן נבחן האם הרישומים שערכה סורוקה, אותם מסרה לנאשמת עונים על דרישות החוק.

37. מעיון בדוח רשימת העבודה לחודש שהוצג לתיק (מא/7) ואשר הועבר לנאשמת ע"י סורוקה מידי חודש, עולה כי המדובר בדוח הכולל את רשימת העובדים וכמות שעות עבודה כללית בכל יום עבודה. יצוין כי אין בדוח זה פירוט של שעות כניסה ויציאה מדויקות, אולם המדובר על פי עדות מר בניון ביומן המרכז את כל הנתונים היומיים שמילא בדוח העבודה היומי (מא/10). ואכן טופס מא/10 , כולל רישום של שעת התחלת עבודה ושעת סיום עבודה.

בעניין זה יצוין כי טענת הנאשמת לפיה אין חובה על פי התקנות שיצוינו בפנקס שעות עבודה, שעות הכניסה והיציאה ודי בציון מספר שעות עבודתו, מקובלת עלינו, בפרט כאשר שעות אלה צוינו בטופס מא/10.

עם זאת, גם טופס מא/10 אינו כולל את כל פרטי העובד דרושים לצורך ניהול פנקס בדבר שעות עבודה, כמפורט בתקנה 5 לתקנות שעות עבודה ומנוחה שצוטטה לעיל. כך למשל אין במסמכים אלה ציון תאריך תחילת העבודה אצל המעביד וגם לא תאריך סיום עבודתו. כמו כן אין ציון של כמות שעות מנוחה , כמות שעות נוספות , גמול שעות נוספות ששולם, אם שולם וגמול בגין עבודה במנוחה שבועית.

38. עוד עולה מעדויות מר בניון והנאשם כי כל הנתונים המופיעים בטופס מא/10 אמנם מופיעים בטופס מא/7, ואין בו נתונים נוספים מעבר לאלה שצוינו במא/10. במצב דברים זה, אין מנוס מלקבוע כי המדובר ברישום שאינו מלא.

39. ובאשר לאופן מילוי הנתונים, העיד מר בניון כשנשאל מדוע צוינה במא/7 אותה כמות שעות מבלי כל סטייה או הבדל, השיב כך:

" קודם כל אנחנו מתחילים בשעה 6:30 לעבוד ונפגשים בשעה 6:00 על סיגריה וכוס קפה ובשעה 6:30 כל אחד הולך למקום עבודתו. יש חלק שעובדים בקצה השני ומודיעים לי טלפונית שהם הגיעו, יש תמיד מעקב של השעות. אם עובד מתחיל בשעה 6:30 הוא מסיים בשעה 14:45" ( עמ' 18 לפרוטוקול)

מר בניון העיד כי כמות שעות הבודה שהוא רושם היא קבועה קרי 6 או 7 או 8 שעות וכי אינו עורך אף דוח נוסף של פרטים נוספים (עמ' 16 - 17 לפרוטוקול).

40. זאת ועוד. גם מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה כי הרישום שנעשה לא היה מדויק ולא שיקף את מלוא שעות עבודתו של העובד והראייה לכך היא דרישתו לתשלום שכר עבודה וגמול בגין שעות נוספות (מא/17). גם מחקירתו של הנאשם 2 בפני מפקחת משרד התמ"ת, וכפי שעולה גם מדוחות הנוכחות שהוצגו בפנינו (מא/7), העובד עבד בחודש יולי 2009, 6 שעות במנוחה שבועית, אך על פי האמור בתלוש שכרו, לא קיבל גמול בגין עבודה במנוחה שבועית עבור שעות אלה. הנאשם 2 טען בעניין זה כי הפרשי השכר שולמו לעובד בתלוש שכרו הבא, אך גם הסכום שצוין שם אינו מתיישב עם גובה השכר לו היה זכאי בהתאם למספר שעות עבודתו במנוחה שבועית (מא/11)

עוד יצוין כי אין בעובדה כי העובד בחר מטעמיו שלא להגיש תביעה אזרחית נגד הנאשמת כדי לשלול העובדה כי הנאשמת לא מילאה חובתה על פי עובדות כתב האישום.

41. בנסיבות אלה, בהן גם המסמכים שהוצגו בפני בית הדין לוקים בחסר ואינם כוללים את מלוא הפרטים הדרושים, וכאשר אמיתות הנתונים ורמת דיוקם לא הוכחה, אין מנוס מלקבוע כי יסודות העבירה בגין אי ניהול פנקס שעות עבודה, הוכחו.

42. לפיכך, הריני מרשיעה את הנאשמת בעבירה בגין אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד לסעיפים 25 ו-26א לחוק שעות עבודה ומנוחה.

43. ובאשר לנאשם 2, ממכלול העדויות שנשמעו בפני בית הדין הוכח כי העבירה שבוצעה נעשתה בידיעתו. עוד הוכח כי הנאשם 2, כמנהל הנאשמת לא מקט באמצעים הנאותים למניעת העבירה ולא עשה ככל שניתן בידיו בכדי למנוע ביצועה. הנאשם 2 העיד כי סרגי ועובדים שכמותו עבדו תחת פיקוחה של סורוקה בלבד וכי לנאשמת לא היתה כל נגיעה אליהם ביום יום, למרות שעובדי ניקיון אחרים של הנאשמת הדפיסו בכרטיס נוכחות את שעות הכניסה והיצאה של עבודתם. היינו, מעדותו עולה כי היתה קיימת אפשרות טכנולגית אצל המשתמש לבצע רישום דיגטלי של שעות העבודה, אך זו לא מוצתה או מומשה ע"י הנאשמת.

44. הנאשם 2 העיד בפנינו כי פעל בהתאם להנחיות סורוקה וכי הוא "לא יכול להיות אדון לעצמו" אלא כפוף לתכתיביה בכל הנוגע לניהול ופיקוח על שעות עבודתם של עובדיו. טענה זו אין לקבל בהיותו מעסיקם של עובדיו ושומא עליו היה הלקים מנגנון פיקוח על שעות עבודתם.

הנאשם מסר בעדותו בעניין זה כי קיבל את רישום הנתונים מסורוקה והעבירם להנהלת החשבונות שלו על מנת לחשב את שכרם של העובדים מבלי לבדוק את אמיתות הנתונים (מא/11) ולמעשה לא הקים כל מנגנון לניהול שעות עבודתם של עובדיו או לכל הפחות לפיקוח ומעקב על שעות עבודתם, כאשר היה יכול לעשות כן.

כשנשאל בחקירתו הנגדית האם הנאשמת שינתה את מתכונת ניהול רישום שעות העבודה של חצרנים כיום, השיב "לא יודע" ובהמשך :" אני לא דורש רישום. אין לי מושג מה קרה שם. לגבי ההתנהלות היום עניתי שאני לא יודע ודבר שני אם אני נותן עובדים לגוף בארץ אין לי יכולת לעקוב אחרי שעות כניסה ויציאה " ( עמ' 21 לפרוטוקול)

45. בנסיבות אלה, יש לראות את הנאשם 2 כמי שבחר שלא לנקוט בכל האמצעים הדרושים למניעת העבירה ובמחדלו זה יש אף עצימת עיניים והתעלמות מקיום החובה המוטלת על הנאשמת ועליו כמנהלה ונושא משרה בה.

46. משכך, יש להרשיע גם את הנאשם 2 בביצוע בעבירה בגין אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד לסעיפים 25, 26א ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

מסירת הודעה לעובד

47. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד(תנאי עבודה), תשס"ב -2002 ,קובע :

" מעביד ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה - ההודעה)".

48. סעיף 2 לחוק הודעה לעובד קובע מהם הפרטים שיופיעו בהודעה:

" (א) פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה יהיה בעניינים אלה:

(1) זהות המעביד וזהות העובד;

(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה - תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעביד;

(3) תיאור עיקרי התפקיד;

(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;

(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו - דירוג העובד ודרגתו;

(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין;

(7) יום המנוחה השבועי של העובד;

(8) סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעביד להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;

(9) לגבי מעביד שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד - שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו;

(10) לגבי מעביד שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעביד שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעביד – תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עובד ומעביד; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.

49. חוק הודעה לעובד מטיל, אם כן חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה.

50. על תכלית החוק עמד בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע(ארצי) 154/10 שניידר קלרה נ' נצינים אבטחה בע"מ, ניתן ביום 3/5/11:

" הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.

הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.

מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק."

51. ובענייננו, הנאשמת המציאה לידי המאשימה ולתיק בית הדין טופס הודעה לעובד (מא/8). הנאשם 2 אישר בחקירתו בפני מפקחת משרד התמ"ת נכונותו ואמיתותו של המסמך( מא/11)

52. הנאשמת טענה כי מסרה לעובד , עם תחילת עבודתו אצלה ובמסגרת כנס בו השתתפו כל עובדי הנאשמת בסורוקה,140 במספר, את טופס ההודעה לעובד.

53. הנאשם 2 אף מסר בחקירות בפני משרד התמ"ת, כי הגב' חנה ממשרדו היתה אחראית על מסירת טופס ההודעה לכל עובד חדש שנקלט לעבודה בנאשמת (מא/11).

54. המאשימה טענה בעניין זה כי העובד העיד שמעולם לא קיבל המסמך הנדון ואף העיד במסגרת חקירתו בפני משרד התמ"ת כי פנה לעמותת "קו לעובד" בעניין זה .

55. לטענתה, העובדה כי העובד אינו חתום על המסמך מחזקת את גרסתו ומוכיחה כי הנאשמת לא מסרה לעובד את טופס ההודעה. עוד נטען כי הנאשמת לא הביאה כל ראייה התומכת בגרסתה לפיה מסרה לעובד את טופס ההודעה או לאחד מ-140 העובדים של הנאשמת המועסקים בסורוקה, שנטען כי קיבלו טופס זה.

56. טענה זו אין לקבל. אין די בעובדה כי העובד לא חתם על טופס ההודעה בכדי להוכיח שזו לא הובאה לידיעתו. יצוין כי על פי חוק הודעה לעובד אין כל חובה שהעובד יחתום על המסמך.

ובאשר לנטל ההוכחה בעניין זה, הרי שעל המאשימה מוטל הנטל להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת לא מסרה לעובד את ההודעה.

הנאשם 2 העיד כי ההודעה נמסרה לעובד עם קליטתו לעבודה אצלה ע"י חנה וכי כל עובדי הנאשמת קיבלו טופס ההודעה. המאשימה היתה יכולה לחקור את העובדת חנה או עובדים אחרים שעבדו עם סרגיי בסורוקה להוכחת טענתה אך אלא עשתה כן ומחדל זה פועל לרעתה.

57. לפיכך אני קובעת כי המאשימה לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנאשמת לא מסרה לעובד את טופס ההודעה לעובד כאמור בחוק הודעה לעובד. ומשכך יש לראות בטופס שהוצג לתיק כהודעה שנמסרה לעובד, כאמור בחוק הודעה לעובד.

58. עם זאת. מעיון בטופס ההודעה שנמסרה לעובד(הל 1) עולה כי הוא אינו ממלא אחר כל דרישות החוק ואינו כולל את כל הפרטים שיש לציין בטופס. כך למשל חסר בהודעה לעובד פרטים בדבר ציון יום מנוחה שבועי, ימי העבודה של העובד והפרשות לפנסיה, שהם בבחינת פרטים מהותיים וחשובים.

59. בשולי הדברים אציין כי אין לקבל טענת הנאשמת שהועלתה לראשונה בסיכומיה, לפיה המאשימה האשימה את הנאשמת ב"אי מסירת הודעה לעובד" בעוד שכתב האישום מתייחס לעבירה של "מסירת הודעה לעובד לקויה" ומשכך יש לברר את אשמת הנאשמת רק בהתאם לעובדות כתב האישום ומטעם זה יש לזכות הנאשמים.

60. כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה על סעיפים 1 ו-4 לחוק הודעה לעובד באופן מפורש. אי מילוי כל הפרטים בהודעה לעובד היינו מסירת הודעה לקויה או בלתי שלמה כמוה כאי מסירת הודעה לעובד ונכללת בהוראת סעיף 1 לחוק הנ"ל גם אם לא הוכחה גירסת המאשימה כי אכן ההודעה לעובד לא נמסרה.

61. לפיכך, יש להרשיע את הנאשמת בגין עבירה של אי מסירת טופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו ובניגוד לסעיפים 1ו-4 לחוק הודעה לעובד.

62. לא מצאתי כל הצדקה לקבל טענתם החילופית של הנאשמים, לפיה המדובר בעבירות שהן בבחינת "זוטי דברים" ומשכך יש לזכותם מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

63. סעיף 34 י"ז לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) קובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

תכליתו של סעיף 34 י"ז הינה לספק הגנה לכל אותם מקרים גבוליים "הנופלים בגדר ההגדרה הפורמלית של העבירה אף שאין הם מעוררים אותה מידה מינימלית של סכנה לערך המוגן המקנה למעשה את אופיו האנטי-חברתי" (מרים גור אריה, הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב – 1992, משפטים כ"ד 9, 69 (1994)).

64. במקרה זה ובנסיבות שפורטו לעיל, וכאשר הראיות שבפניי מלמדות כי הנאשמים לא מילאו אחר התכלית המהותית של סעיפי החוק, לא שוכנעתי כי מדובר ב"מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן", באופן שאינו "הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית",ואין המדובר במקרה שלפנינו בהפרה בעלת היבטים טכניים בלבד.

סוף דבר

65. הריני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד לסעיפים 25ו-26א לחוק שעות עבודה ומנוחה ובעבירה של אי מסירת הודעה לעובד בניגוד לסעיפים 1ו-4 לחוק הודעה לעובד.

יש להרשיע גם את הנאשם 2 בביצוע בעבירה בגין אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד לסעיפים 25, 26א ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

66. מועד לשמיעת הטיעונים לעונש ייקבע ליום 11/2/13 שעה 10:00.

67. מזכירות בית הדין תמציא לצדדים את ההחלטה בדואר רשום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ג, (29 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.