בפני בקשה להגשת ראיות חדשות לאחר מתן הכרעת דין.

נגד הנאשם מס' 9 (להלן: הנאשם) הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות התפרעות, שידול להתפרעות והפרעה לשוטר. יחד עמו הואשמו עוד 11 אחרים. לאחר שמיעת ראיות זוכו יתר הנאשמים (למעט ארבעה אשר עזבו את הארץ וההליכים נגדם הותלו). הנאשם הורשע בעבירת הפרעה לשוטר. בתמצית, הקביעה העובדתית בענינו של הנאשם היא, כי הנאשם השתתף, יחד עם רבים אחרים, בהפגנה סוערת נגד ההתישבות היהודית בשיח' ג'ראח. המפגינים קבלו הוראה לפנות את מקום ההפגנה אך סרבו לכך ובשל כך חלקם נעצרו. במהלך מעצרו של הנאשם הוא תקף שוטרים, בעט בקצין המשטרה אופיר יונה (להלן: יונה) וכינה את השוטרים "רוצחים, פשיסטים ונאצים". הקביעות העובדתיות מבוססות על עדותו של קצין המשטרה יונה וכן על כך שלא נתתי כל אמון בעדות הנאשם. הנימוקים לכך מפורטים בהכרעת הדין ולא ראיתי לחזור על האמור שם.

לאחר הכרעת הדין הוגשה הבקשה להוספת שלוש ראיות הנוגעות לעדותו של יונה. הראיות התקבלו על תנאי ואלו הן: דו"ח מעצרו של הנאשם (במ/1), דו"ח פעולה של שוטר אשר עצר את הנאשם (במ/2) ודו"ח פעולה שערך הקצין יונה במהלך מעצרו של מפגין אחר בהפגנה אחרת (במ/3).

לאחר שעיינתי בראיות לא ראיתי כי יש מקום לקבלן ואף לוּ הייתי מקבלן, לא הייתי רואה כי יש בהן לשנות תוצאת ההליך. להלן נימוקי:

מהבחינה העקרונית, ניתן לקבל ראיות חדשות גם לאחר מתן הכרעת דין. השיקולים לענין זה דומים לשיקולים לענין קבלת ראיות חדשות בשלב הערעור. ר' ע"פ 5874/00, לזרובסקי נ' מדינת ישראל. השיקול המרכזי אותו על בית משפט לשקול הוא, האם יש בכוחן של הראיות החדשות לשנות את המסקנות והממצאים שנקבעו. כמו כן, יש לשקול מדוע לא הוגשו הראיות בשלב הדיוני ההולם ואת מידת הפגיעה בעקרון סופיות הדיון. ר' ע"פ 10163/08, פלוני נ' מדינת ישראל.

המסמכים במ/1 ובמ/2, הם דו"ח מעצר הנאשם ודו"ח פעולה המתאר את מעצרו של הנאשם, אשר נערכו על ידי שוטר בשם פבליס. לשיטת ההגנה, הרלוונטיות של מסמכים אלו היא, ששמו של יונה נפקד מהם ומכאן עולה, כי בניגוד לדבריו הוא לא עצר את הנאשם.

מסמכים אלו עמדו לעיון ההגנה. יונה אף עומת עם מסמכים אלו בחקירתו הנגדית והסביר מדוע שמו לא הופיע במסמכים אלו. לאור זאת, לא היתה כל מניעה מצד ההגנה להגיש המסמכים במ/1 ובמ/2 במהלך חקירתו של יונה וטעם זה לבדו מצדיק דחית הבקשה ביחס אליהם.

מעיון בבמ/2 עולה, כי השוטר פבליס צין בדו"ח הפעולה שהנאשם דחף שוטרים במהלך ההפגנה וכי היה צורך להשתמש בכח על מנת לעצרו. משכך, לא רק שהאמור בבמ/2 אינו פוגע במשקל עדותו של יונה, אלא שיש בכך כדי לחזק את עדותו חיזוק ממשי – ואינני שולל האפשרות שמטעם זה לא הוגש המסמך במהלך עדותו של יונה.

לאור זאת, לא מצאתי הצדקה לקבל המסמכים במ/1 ובמ/2 בשלב דיוני זה. יתרה מכך, לוּ הייתי מקבל המסמכים, היה בהם כדי לתמוך בעדותו של יונה ולחזק הקביעה כי הנאשם תקף שוטרים במהלך מעצרו.

באשר לבמ/3: מסמך זה נוגע למעצרו של אדם אחר, בהפגנה אחרת, אשר נעצר על ידי יונה. מהדו"ח עולה, כי אותו אדם קילל את השוטרים במילים "פשיסטים, נאצים ורוצחים".

ב"כ הנאשם מסרה, כי מסמך זה הגיע לידיה זמן קצר קודם להגשת הבקשה, תוך כדי טיפול בעניננו של אותו עצור ולא היה בידה בעת חקירתו של יונה ועל כן לא הוצג לו.

עיינתי במסמך ונתתי דעתי לאמור בו. אכן, מהמסמך עולה כי יונה ייחס למפגין אחר, בהפגנה אחרת, קללות דומות לאלו אותן ייחס לנאשם שבפני. עם זאת, הקללות אותן הטיח הנאשם בשוטרים אינן, למרבה הצער, חריגות בלקסיקון המשמש מפגינים כלפי שוטרים ואין בהן כל יחוד, המעלה תמיהה כיצד שני אנשים שונים אמרו דברים דומים. גם לוּ היה מסמך זה מוצג לעד יונה בעת חקירתו הנגדית, לא הייתי רואה כי יש בו כדי להשפיע על הערכת משקל עדותו של יונה. מעבר לכך, גם לא הייתי רואה להרחיב יריעת המחלוקת בתיק שבפני גם לשאלה מה אמר מפגין אחר בהפגנה אחרת. לאור כל זאת, לא ראיתי כי יש בכוחו של המסמך במ/3 לשנות מהמסקנות אליהן הגעתי.

לאור האמור לעיל, דוחה הבקשה להוספת ראיות.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיון תשע"ג, 18 מאי 2013, בהעדר הצדדים.