רקע

נאשם מס' 9 (להלן: הנאשם) הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במלוי תפקידו.

על פי הכרעת הדין, ביום 14.5.10 השתתף הנאשם בהפגנה בשיח ג'ראח, בה נטלו חלק משתתפים רבים. במהלך ההפגנה, הורה קצין משטרה למפגינים לפנות את המקום, אך הם סרבו. מספר מפגינים, בהם הנאשם, נעצרו. לאחר ההפגנה הוגש נגד הנאשם ומעורבים אחרים כתב האשום שלפני, בו הואשמו בעבירות של התפרעות והפרעה לשוטר. לאחר שמיעת הראיות, זיכיתי את כל הנאשמים מעבירת ההתפרעות, ואת יתר הנאשמים (מלבד הנאשם) מעבירת הפרעה לשוטר.

על פי הכרעת הדין, במהלך מעצרו של הנאשם הוא תקף שוטרים, בעט בקצין המשטרה אופיר יונה וכינה את השוטרים אשר עצרו אותו "רוצחים, פשיסטים ונאצים". קבעתי, כי מעשי הנאשם חרגו מהמותר במסגרת חירות ההפגנה וחופש הבטוי וועל כן הרשעתי אותו בעבירה של הפרעה לשוטר. את יתר הנאשמים זיכיתי מאשמה.

עמדות הצדדים

המאשימה הציגה שלוש עמדות שונות בשאלת העונש הראוי לנאשם:

בדיון ביום 5.5.13, עתרה המאשימה להטלת מאסר על תנאי וקנס. לאחר דיון זה, בקשו שני הצדדים כי יוזמן תסקיר של שירות המבחן ולאחריו ישלימו הצדדים טעוניהם לעונש.

בדיון ביום 3.11.13, לאחר שהתקבל התסקיר, השלימה המאשימה טעוניה. ב"כ המאשימה טען, כי לכתחילה היה על המאשימה לעתור לעונש במתחם שבין מאסר בעבודות שירות למאסר קצר בפועל, וכי העונש הראוי לנאשם הוא עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. עם זאת, לנוכח העובדה שבכתב האשום לא נכללה אזהרת מאסר, ולאור האפשרות שהנאשם הסתמך על העמדה אותה הציגה המאשימה בדיון ביום 5.5.13, עתרה המאשימה להשתת מאסר מותנה ושל"צ בהיקף נרחב.

ב"כ הנאשם עתרה לבטל הרשעתו ולהשית עליו עבודות של"צ. בטעונה שמה דגש נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל העובדה כי הנאשם הוא היחיד מבין כל המפגינים בשיח ג'ראח אשר הורשע – נקודה אשר לטעמה מהווה הפליתו לעומת חבריו.

מתחם העונש ההולם

הנאשם השתתף בהפגנה ונעצר. תוך כדי מעצרו, תקף שוטרים, בעט בקצין משטרה וכינה את השוטרים "נאצים, פשיסטים ורוצחים".

בתוך מדרג החומרה של עבירת ההפרעה לשוטר, מעשיו של הנאשם נמצאים ברף הגבוה. לא ניתן לקבל, כי התנגדות למעצר חוקי, גם אם אינו מחויב המציאות, תתבטא בתקיפת שוטרים ובבעיטה ברגלו של קצין משטרה. חברה שומרת חוק אינה אמורה להכיל התנהגות מעין זו או לגלות כפיה סובלנות או סלחנות. הרחבתי בענין זה בהכרעת הדין.

חומרה יתרה אני רואה בשימוש בכינוי "נאצים". אין עלבון נורא מזה להטיחו בעובד ציבור. המשתמש בכינוי "נאצי" לעבר שוטר העוסק באכיפת הסדר הצבורי, חוטא לא רק בהעלבת השוטר. יש בכך כדי לצור הקבלה שאינה מתקבלת על הדעת, בין זוועות השואה ובין אכיפת הדין כלפי מפגינים. לא ניתן להבליג על שימוש בבטוי זה. יתרה מכך, הנאשם חטא לא רק כלפי השוטרים, אלא גם לזכרם של קרבנות הנאצים ולסבלם של ניצולי השואה. יותר מכל, הדבר מלמד על בורות ועל זלזול במורשת השואה ולקחיה.

חסד נעשה עם הנאשם, בכך שלא יוחסו לו עבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור – גם אם החסד לא נבע מכוונת מכוון אלא חוסר תשומת לב.

לאור אלה מתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין של"צ בהיקף נרחב ובין מספר חודשי מאסר בפועל (ר' עפ"ג 28510-02-13, אנשין נ' מדינת ישראל, שם אושר מתחם דומה בנסיבות קרובות.

נסיבות אשר אינן קשורות בעבירה

הנאשם בן 35. אין לחובתו הרשעות קודמות. לבקשת שני הצדדים הוזמן בעניינו תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר עולה, כי הנאשם לא שירת בצבא מטעמים אידיאולוגיים. להערכת שירות המבחן מדובר באדם נורמטיבי, אשר אינו בעל דפוסים אלימים או עברייניים, אך בעל דימוי עצמי ירוד ותפיסות עולם חריגות. הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו ולא הביע עליהם כל חרטה.

להערכת השירות קיים סיכון בינוני כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות, על רקע השתתפותו בהפגנות ומעורבותו בפעילות פוליטית.

המלצת שירות המבחן היא, להותיר ההרשעה ולהשית על הנאשם עונש של של"צ בהיקף 140 שעות.

דיון והכרעה

הכלל הוא, כי דינו של מי שביצע עבירה הוא להיות מורשע בה, והמנעות מהרשעה היא חריג. אין המקרה שבפני נופל בגדרם של אותם חריגים: המדובר במעשים חמורים, אשר הנאשם לא קבל עליהם אחריות ולא הביע עליהם חרטה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי לא יגרם לנאשם נזק מיוחד כתוצאה מן ההרשעה - בודאי שלא נזק אשר אינו עומד ביחס לחמרת המעשים בהם הורשע ואף השירות לא המליץ לבטל ההרשעה. בית המשפט אינו אמור לבטל הרשעה על מנת להעלים מעיני מעסיקים פוטנציאליים או מעיני הרשויות את העובדה כי הנאשם נכשל בעבירה, גם יהיה בכך כדי לפגוע בנאשם – שהרי הליך פלילי נועד, בין היתר, להביא לכך שעבריין ישא במחיר מעשיו. לפיכך לא ראיתי לבטל הרשעת הנאשם. אעיר, כי גם לוּ הייתי סבור שההרשעה תפגע בנאשם מהבחינה התעסוקתית, לא הייתי רואה לבטלה.

במתחם העונש ההולם, עניינו של הנאשם נמצא בתחום האמצע: מדובר באדם בוגר, בן 35, אשר אופיו ואורחותיו מגובשים, ולא באדם צעיר לימים. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם לא קבל אחריות למעשיו. הנאשם כפר במעשים גם בפני והעלה גרסה עובדתית אשר נדחתה. ברור, כי אין בכך כדי להביא להחמרה עמו, אך בודאי שאין להקל עמו, כפי שהייתי מקל עם מי שקבל אחריות למעשיו, הביע עליהם חרטה ונתן בסיס להניח, כי מבין הפסול שבמעשיו ולא יחזור עליהם.

התקשיתי להבין הטענה, העובדה שנאשמים אחרים באותה הפגנה זוכו, אמורה להביא להקלה עם הנאשם. חבריו של הנאשם לכתב האשום הפגינו ומחו, תוך שמירה על "כללי המשחק" הדמוקרטי ויישמו את חופש הבטוי וזכות ההפגנה מבלי שגלשו לתחום האסור. אמנם היה במעשיהם כדי להפריע לסדר הצבורי ולפעולת השוטרים, אך כפי שקבעתי בהכרעת הדין, ההפרעה היתה במידה שעל החברה לסבול, במסגרת האיזונים שבין זכויות הפרט וחירותיו לזכויות הציבור. מעשיו של הנאשם מנגד, חרגו מאוד מן המותר – לפיכך הורשע ועל כן יענש. לא ניתן לומר, כי בית המשפט יוצר הפליה אסורה בין נאשמים, עת אחד מורשע והיתר מזוכים. אין הבחנה רלוונטית יותר מזו.

דברים דומים, בשינויים המחויבים, ניתן לאמר על היחס שבין הנאשם שבפני ונאשמים בתיקים אחרים, אשר המאשימה החליטה על חזרה מאשום בעניינם. התיחסתי לכך בהחלטותי מימים 23.10.13 ו- 28.10.13, בהן דחיתי בקשות לבטול הכרעת הדין ולא ראיתי לחזור על דברי.

לאור אלה, העונש ההולם את מעשיו של הנאשם הוא מאסר לריצוי בעבודות שירות. ר' לענין זה עפ"ג 28510-02-13, אנשין נ' מדינת ישראל, שם אושר עונש של 40 ימי מאסר בפועל, לריצוי ממש, אותו גזרתי על נאשם שהורשע בהתפרעות, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. אמנם אותו נאשם הורשע בהוראות חיקוק חמורות יותר, אך מעשיו (מלבד ההשתתפות בהתפרעות), דומים מאוד למעשים בהם הורשע הנאשם שבפני – ועל כן גם ענשיהם צריכים להיות דומים.

השאלה אשר נותרה היא, איזה משקל עלי לתת לעמדתה של המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה ושל"צ נרחב. כאמור, ב"כ המאשימה טען, כי העונש ההולם את מעשי הנאשם הוא מאסר לרצוי בעבודות שירות. עם זאת, המאשימה סברה, כי בשל העובדה שבכתב האשום לא נכללה אזהרת מאסר, ובשל האפשרות שהנאשם הסתמך על ההצהרה מיום 5.5.13, כי עמדת המאשימה היא למאסר מותנה וקנס, יש להשית עליו עונש קל יותר מהראוי.

לאחר שנתתי דעתי לטעוני הצדדים לענין זה, לא ראיתי כי יש הצדקה להקל עם הנאשם בשל טעותה של המאשימה בהצגת עמדתה בדיונים קודמים:

המאשימה סבורה כי העונש ההולם את מעשיו של הנאשם הוא מאסר בעבודות שירות – ובכך הדין עמה. אכן, בכתב האשום לא הופיעה "אזהרת מאסר", הנדרשת בסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 - אך אזהרה זו נועדה להבטיח שנאשם הצפוי לעונש מאסר יהיה מיוצג על ידי עו"ד ולא לכבול את בית המשפט מלהשית על נאשם עונש מאסר, כל עוד הוא מיוצג (ראה בהקשר זה הוראת סע' 15(א)(6) לחוק סדר הדין הפלילי). הנאשם היה מיוצג על ידי עו"ד לכל אורך ההליכים, ועל כן הגנתו לא נפגעה בשל השמטת אזהרת המאסר.

התקשיתי להבין הטענה, כי אפשר והנאשם הסתמך על העמדה העונשית אותה הציגה המאשימה ביום 5.5.13. עמדה זו הוצגה לאחר שנתתי הכרעת הדין. לא שמעתי כל טענה או הסבר כיצד הסתמך הנאשם על הצהרת המאשימה או שינה מצבו בגללה. אכן, סביר להניח כי הנאשם קיווה כי כך יסתיימו ההליכים – אך בין תקוה ובין הסתמכות יש מרחק. מכל מקום, עוד באותו דיון בקשתי מהצדדים להתיחס לפסק הדין בעפ"ג 28510-02-13, אנשין נ' מדינת ישראל אליו התיחסתי למעלה, כך שהנאשם היה יכול להבין כי ההליכים עלולים להסתיים גם בתוצאה חמורה יותר מאשר העמדה אותה הציגה המאשימה.

לפיכך גוזר על הנאשם את הענשים הבאים:

א. חודשיים מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות. תחילת ריצוי העונש ביום 7.4.14. ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב עד השעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות במחוז המרכז.

ככל שיהיה צורך בשינוי מקום ההשמה או מועד תחילת הריצוי, הדבר יעשה על ידי ממונה עבודות שירות ללא צורך בצו שיפוטי נוסף.

ב. חודשיים מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור עבירה של הפרעת לשוטר, עבירת אלימות או התפרעות תוך שלוש שנים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, במעמד הצדדים.