בתאריך 9.9.2012 ניתן תוקף פס"ד להסכם הפשרה בתובענה הייצוגית שבין התובעים 1 ו – 4 לבין הנתבעת מס 3.

להלן נימוקיי:

א. מהות הבקשה

נגד מירס הוגשו שתי תביעות.

התביעה הראשונה הועברה למותב זה מבימ"ש מחוזי מרכז, וענינה היה שמירס מפרה את חובותיה עפ"י דין והסכם להקים אתרי אנטנות בהיקף, במינון ובאופן פריסה שיאפשר קיום שירותים סלולאריים באיכות הראויה, וכן שהיא לא מספקת שירותי אחריות או תיקונים ללקוחותיה, וגם לא מודיעה להם האם לאחר תיקון או שדרוג או החלפה של מכשירים ניידים, יכולה להפלט קרינה העולה על נתוני המכשיר לפי הגדרת היצרן ומעבר למכסימום שנקבע בדין. וכן שהיא אינה מקיימת חובתה להזהיר המשתמש על הקרבה הנאותה של המכשיר לגוף במהלך הנשיאה ובזמן השימוש.

סה"כ הסכום הנתבע בבקשת האישור הראשונה עומד על סך של 1,227,204,500 ₪.

התביעה השניה היתה כנגד אביזרי הנשיאה שמשווקת מירס לטלפונים ניידים, והטענה היתה שהם אינם עולים בקנה אחד עם אזהרות ואיסורי היצרנים, וכי עליה להימנע מלשווקם, או לחלופין לפרסם בצמוד לכל אביזר אזהרות התואמות את אזהרות היצרנים ומשרד הבריאות.

סה"כ התביעה עומד על סכום של 202,190,000 ₪.

בנושא קרינה מייננת, הקמת אנטנות ופריסתן, קיימות עתירות לבג"צ (בג"צ 6477/08, 5045/09 וכן רע"פ 5192/08, 5201/08, 5212/08, 5213/08), מהן עולה כי גם לכנסת הובאו נושאים אלה לדיון עקרוני.

בטרם הגישה מירס את תשובתה לבקשת האישור השניה, נפתח בין הצדדים מו"מ במסגרתו גובש הסדר פשרה.

ב. עיקרי הסדר הפשרה

הסדר הפשרה שגובש, קובע כי בכל מכירה של טלפון נייד חדש תופיע בעמוד הראשון הפניה עפ"י חוק הגנת הצרכן שתזהיר את הרוכש כי נשיאת המכשיר עשויה להשליך על רמת החשיפה לקרינה, וכי יש לעיין באזהרות היצרן ובאתר האינטרנט של מירס.

אתר האינטרנט של מירס יעודכן בסרטוני הדרכה של היצרן ללא כל תוספות.

בנוסף בכל מקרה בו ירכוש לקוח אביזר נשיאה לטלפון, כמו שרוך או תפס בנפרד מרכישת הטלפון הנייד, תופיע באחד ממסמכי הרכישה או ע"ג האביזר עצמו הפניה כאמור לעיל.

מירס תישא על חשבונה בבדיקות השוואתיות בנוגע לרמת ההספק של המכשיר לאחר תיקונו, בחלק מהמקרים, ללא כל עלות מצד הלקוח, כל זאת למרות שאין עליה חובה חוזית לעשות כן. מירס תאפשר לכל לקוח המחזיק בטלפון נייד שנמכר לו ע"י מירס ואשר הוא תקול, לבקש ביצוע בדיקה חד פעמית של מדידת תפוקת הספק השידור המקסימאלי עבור טלפון נייד חדש מאותו דגם וכך ייקבע ערך הייחוס עבור אותו דגם. במידה ותתגלה חריגה של יותר מ -12% מעל לערך הייחוס של אותו דגם יישלח המכשיר לטיפול היצרן.

במהלך הבדיקה הלקוח יהיה זכאי לקבל מכשיר חלופי בתנאים המקובלים אצל מירס עד להשבת הטלפון מהבדיקה. תוצאות הבדיקה יימסרו ללקוח.

הבדיקה ההשוואתית תבוצע, בכל מקרה שבו תאובחן ע"י מירס תקלה במערכות השידור או הקליטה או בתצורת האנטנה הפנימית של אותו טלפון נייד, או בכל מקרה שבו יימסר ללקוח מכשיר מחודש שבו בוצע תיקון או שיש לו נגיעה לנושאים אלה, וכן במקרים שבהם טכנאי מירס יסבור שיש צורך לערוך בדיקה כזו, לפי שיקול דעתו הבלעדי.

כל הסדרי הסכם הפשרה יימסרו ללקוחות בעת הפקדת טלפון נייד לתיקון.

ג. סיכויי ההצלחה של התביעה ומינוי בודק

שתי תובענות אלה ביחד עם תובענות נוספות כנגד יתרת הנתבעים אוחדו לצורך דיון משותף בנושא של קרינה מייננת.

נושא הקרינה המייננת, לטעמי סבוך, כשלכל דעה יש מומחה "שמחזק" אותה. גם המחוקק טרם אמר את דברו האחרון, ועדיין קיימים בנושא דיונים שטרם מוצו.

היחוד של תביעות אלה הוא, בין היתר, בכך שמדובר באזהרות נאותות לאביזרי נשיאה של המכשיר, דבר שניתן לביצוע בעלויות לא רבות יחסית, ובהפניה, בין היתר, גם לפרסומי היצרן ולאתרי האינטרנט; וכן עריכת בדיקה של קרינה במכשירים תקולים שמוחזרים לצרכן לשימוש, דבר שמחייב ג"כ היערכות תשתיות לצורך הבדיקה, והודעה מתאימה ללקוחות מירס.

סיכויי התביעה לענין מתן אזהרות, במידה והיתה מתקבלת הדעה על הסיכון בקרינה מייננת גם במקרים אלה, - היו טובים; יחד עם זאת לפני חקירת המומחים יש להעריכם ב-חמישים חמישים.

הוא הדין גם במקרה של הטבה בבדיקות המכשירים, כמפורט לעיל.

לכן, טוב עשו הצדדים שבחרו להגיע להסכם הפשרה, בדרך שהגיעו, באשר גם לפי אותם אחוזי סבירות,- לא ניתן היה לאמר כי כל אחד מהתובעים השייכים לקבוצה, יכול היה להוכיח את נזקיו הכספיים.

הפתרון כפי שהוצע מתאים הן למשתייכים לקבוצה והן למצטרפים חדשים.

המשמעות היא – פיקוח על נושא הקרינה המייננת, הן ע"י מתן אזהרות, הן ע"י הפניה ומתן מידע ספציפי והן ע"י בדיקות של מכשירים.

כשהוגשו התובענות ולאור האמור בהן, פנתה מירס מיוזמתה לבעל מקצוע, שתרם את תרומתו לפתרון בדרך של עריכת בדיקת מדידת תפוקת הספק השידור ובדיקת המכשירים התקולים.

מסקנותיו היו מקובלות על הצדדים, ונראה כי בכך יש להיעתר לבקשה של מירס לפטור את הנושא ממינוי בודק.

הגישה מקובלת עלי בנסיבות מקרה זה, ולאור סמכותי לפי סעיף 19(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, אני פוטרת את הצדדים ממינוי בודק. הסדר הפשרה אינו מחייב בחינה וכימות כלכליים, הוא משרת באופן מובהק את טובת כלל לקוחות מירס, וניתן ע"י מומחה שאומנם מירס שילמה לו בוודאי שכר בגין עמלו, אבל הוא פעל "בניגוד" לאינטרסים שלה במובן של השקעת זמן יצירת תשתית ובדיקה, שלא היתה מחוייבת להן בעבר.

ד. גמול לתובע היצוגי ושכ"ט

הסכומים אינם חריגים ועומדים בהנחיות השופט א' גרוניס בפסה"ד שניתן בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (פורסם בנבו, ביום 23.5.12).

ברצוני לציין במיוחד את תרומתו של מר ברוט.

מר ברוט הינו תובע ייצוגי בתביעה השניה. הוא ויתר על הגמול המגיע לו, וגמול זה, בהסכמת הצדדים, ובברכת בית המשפט, ייתרם לעמותת "גדולים מהחיים".

נראה כי התנהלות זו, שהינה חריגה במקומותינו, היתה דווקא אחד הטעמים הבסיסיים של המחוקק לתגמל תובעים ייצוגיים, שלנגד עיניהם טובת הכלל, ולא רק האינטרס האישי שלהם (שגם הוא אינו פסול).

אמת את טובת הכלל ניתן להשיג גם ע"י עצם הגשת התובענה הייצוגית.

אך יצוג זה של טובת הכלל מתחדד, במקרה הנוכחי, בעצם הויתור על הגמול והעברתו ג"כ לטובת ציבור נזקק אחר.

אלה היו טעמיי לאישור הסכם הפשרה.

ניתן היום, 24.9.2012, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק נימוקים אלה לב"כ הצדדים, ליועמ"ש ולמנהל בתי המשפט.